יומנו של צבי צימרשטיין
#2
קסני"ק
טפיפות רגליים בתדירות גבוהה נשמעו מהמסדרון. קרוב לעיקול הן הפכו לצווחת סוליות כשהשועטים בלמו לפני ההתנגשות בקיר והן חזרו אחרי העיקול בליווי קריאות "חכה חכה.." של מישהו למישהו אחר.
"אוף, כמה אפשר?" רטן רובינשטיין הישן "מה השעה?"
"לא יודע," צבי ישב ליד השולחן מואר מאורה של מנורת לילה וכתב הזמנות בשם חברו לחדר. ההזמנה של בשארי חיכתה בצד, הם התלבטו מבין כמה ניסוחים מה הקטלני ביותר ולעת עתה הותירו את ההזמנה ודף הטיוטות בצד.
כעת כתב צבי הזמנות לדרג הזוטר של שיעור א' עד ג', כאשר בדרך בה הדברים היו מתנהלים החתנים היו כותבים הזמנה אחת לכל חדר בפנימייה מאחלים משהו גנרי לצד כל שם ונותנים את הכל למישהו במדרגות כדי שידביק על כל החדרים. אבל רובינשטיין רצה אחרת וכך היה.
הוא העיף מילים ריקות לצד שמות שהכיר רק מתווי פנים, הרעיף מחמאות בערמות, וכאשר זיהה שם מוכר הכניס בשמו של רובינשטיין את היכרותו האישית עם הבחור. הערימה התגבהה, הוא הסתכל עליה בסיפוק מחר יכניסו למעטפות וישגרו ברחבי הישיבה, החתונה בשלישי הבא.
ואז חזרה השעטה מהמסדרון. הוא הסתכל בטלפון "רבע לשלוש! מה נדפק לאנשים במוח?" רובינשטיין לא ענה נרדם כבר, מסכן כולו סידורים מהבוקר עד הלילה. הוא זנח את ההזמנות האחרונות והציץ על המחברת הצהובה ללכת לישון או לכתוב קצת? ללכת לישון החליט, מחר יכתוב כמה שורות.
הוא עלה לישון ואז שמע דלת נפתחת בקצה המסדרון מצד שמאל בסוף העיקול. מישהו שאג: "
ברנסקי!!
מה נהיה?? כל לילה??"
"סליחה, סליחה, אנחנו נהיה בשקט," הבטיח ברנסקי מהשפה ולחוץ.
"חסר לך שלא," הדלת נסגרה ואז נפתחה שוב ונשמע צליל של כוס מים עפה בקשת ומתרסקת על הרצפה. ברנסקי והרעש נעלמו מהקומה.
צבי גיחך בשקט. הפתרונות של הלברשטט כל כך צפויים, הוא לעומתו היה שולח מבט קטלני אחד בברנסקי שכבר היה מתנצל ונעלם מהקומה כאילו לא היה בה מעולם. אבל כל אחד ודרכו שלו וברנסקי ברוך ה', קסני"ק קסני"ק אבל מועיל.
הלברשטט גר באמצע אור החיים "הכי גבוה בקרית ספר אבל בעורף עם נוף לסלע," היה מתאר את הבית ומיד מברר מאיפה בן שיחו "אה שיכון ה', אבל הרב שלכם בכלל מרמת אלחנן. נו בכל מקרה בני ברק היא שכונה אחת גדולה. מה קורה אצלכם בשכונה? מה שראיתי ביתד איזה מכתב, מה הפשט? יש שם מחלויקת חדשה? הרב זליבנסקי עדיין שם בכולל?"
הלברשטט היה מקושר, הכיר והוכר, וסחר בנייעס מתוך ידיעה שידע הוא כוח. כך היו לו כרטיסים לכל העצרות הכי מבוקשות, מידע מוקדם מיום חמישי על היתד של שלישי הבא, גישה מועדפת לבתים הנחשבים בבני ברק וכמובן שלא סר יתד מחדרו מעולם.
בישיבה הוא היה פעיל על הילוך נמוך יותר, החזיק בקשרים ענפים עם הראשיבה ופעם גם עמד מאחורי כיסאו באיזו עצרת מרובת פלאשים אבל בדרך כלל לא היה מעורב בפוליטיקה הישיבתית שלא נגעה אליו.
רגע לפני שנרדם נזכר צבי בבלאגן של הקעמפ הקודם. הייתה תוכנית שהוא ורובינשטיין הכינו ביחד בחדר ודאגו מאחורי הקלעים עם זלצמן ומלאכי שבפועל ארגנו את הקעמפ, על כל כאב הראש שלו, שהיא תתבצע.
אבל לבשארי היו העדפות אחרות ומהרגע הראשון כשהתמקמו בחדרים המריד נגד התוכנייה "לא נכנסים לסימפוזיון מה אנחנו ילדים קטנים? ל'נצר' הביאו את גפני למה אנחנו מקבלים רק מיכי אלפר?" בלילה לפני הנסיעה לצפון המשיך: "למה עמוקה ולא מירון? לא עולים לאוטובוסים לפני שמלאכי יבוא וייתן תשובות,"
מי שאל אותו בכלל לאן לנסוע? ולמה הוא חושב שדעתו חשובה למישהו? השטיינים מיהרו לטפל בהתססה ושלחו את הלברשטט לפעול למען עמוקה "מירון? אתה רוצה לבזבז זמן שעתיים? אתה תאסוף את כולם ותביא אותם לאוטובוס בשנייה שצריך לצאת? יש תוכנייה, יש זמנים שצריך להגיע לאתרים. מה יש במירון חוץ מהכנסת אורחים והרבה בלאגן?"
"רשב"י" מלמל בשארי מובס. בינו לבינו רצה להגיע למירון בשביל האקשן גם חשב להתענג בעישון סיגריה עם כוס קפה על המרפסת מול היער התלול זה היה עדיף לו על כל קייאק שהוא במי הבנייאס הקפואים אבל איך יעז לומר זאת בקול ולא לצאת אגואיסט מאין כמותו? הוא התקפל ולמחרת נקם בשטייינים מעל הבמה.
צבי ציין לעצמו לטפל באירועי הלילה מחר במחברת הצהובה.
הנושאים החמים
