דרוש מידע ייעוץ עסקי בעקבות אפיזודה עצובה... (ארוך!)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
בכל מכללה להוראה.
זה חלק מהדרישות לקבלת רשיון הוראה. (יכול להיות תואר, אבל אם אין רשיון הוראה אין אפשרות ללמד יותר משנתיים.)
אגב, במכללות שלומדים 4 שנים, בשנה השלישית יש עבודה מעשית קבועה בבית ספר, שמשובצים במערכת יום בשבוע - שעתיים. זה חשוב ברמות, וזה ההכנה הכי טובה לשטח.
בבית ספר יסודי לא מבקשים רשיון הוראה, רק תעודת הוראה. וזה שונה..
מדובר פה על מורות בית יעקב שלמדו בסמינרים ולא במכללות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
למורות שכאן המסבירות בטוב טעם איך לא לדון על כאלו פליטות פה, משהו לא ברור כאן.
בד"כ מה שלא מכניסים לפה, לא נפלט.
ממורה מצפים לקצת (הרבה) יותר שליטה עצמית.
מודה ומתוודה שאני עצמי לוקה בזה, וזו רק אחת הסיבות למה אני לא מורה.
מורה שהיתה לה פליטת פה כזו, לדעתי אכן לא ראויה להיות מורה.
עד היכן הגענו? אוטיסט???
אולי אם היא תתנצל בפומבי, אולי הייתי נותנת לה צאנס, לאחר הרבה מחשבה. אולי.
זה שלבנותינו מורות עם מילים כאלו בפיהן, עדיין לא מצדיק שום מורה בשום סיטואציה לדבר כך!
אני מכירה אישית מורה שצעקה על תלמידה בת 10 "מסכן בעלך, איזו אישה תהיה לו" - לדעתי זה מראה את רמת השלום בית בו היא חיה. ולא משנה כמה התלמידה התחצפה - יש מקומות שלא מגיעים אליהם!
איך מורה לאחר כזו התפרצות חושבת שהיא עדיין ראויה להיות מורה???
בתור מנהלת הייתי מעמידה מורה כזו בפינה. לא עד סוף השיעור אלא עד סוף השנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אתם מסכימים לענות לי יותר עסקי ופחות רגשי? בבקשה בבקשה...

איך והיכן (חוץ מ"בית המורה") להגיע לקהלים של ממלאות מקום? כמה ביקוש יש לזה? כמה הייתן מוכנות לשלם, כלומר: כמה הייתן מבינות שזה נחוץ?
צר לי לייאש אותך מראש,אבל כל נושא ההוראה מנוהל לא בצורה מסודרת וחוקית. כך שקהל היעד שלך לא יכול להיות מוגדר.
הפרוטקציונריות שמקבלות חינוך בז׳ - לא תחשובנה שהן זקוקות לכך.(עובדה שנתנו להן כיתה…)
ואלה שמדדות ממילוי מקום למילוי מקום, לא תשקענה שקל עד שלא תראנה שני שקלים לפחות, או משרה קבועה..
זו דעתי בלבד, ניתן לחלוק.

הדבר הכי נכון לעשות זה ללכת לדרגים שם למעלה בסמינרים ולהסביר להם ששיטת ההוראה המיושנת של המערכים וההסתכלויות - לא רלוונטית!!!!!
ושם בסמינר להכניס קורס כמו שלך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
[QUOTE="=
"אוטיסט" זה תאור לקות. כאשר הוא כינוי גנאי הוא פוגע ומשפיל. משתמשים בו ל: אף אחד.[/QUOTE],

אני מנסה להכנס לראש של המורה ולשאול את עצמי איך היא עשתה כזו טעות.
יכול להיות שהיא עומדת מול הכיתה וחושבת:
'איך אף אחת מהן לא חושבת שאני בן אדם? איך אף אחת לא רואה שאני נפגעת? איך הן לא מבינות שכמו שהן היו מרגישות נורא עם באמצע המסירה של הבת מצווה שלהן כולן היו מדברות - גם אני מרגישה עכשיו זוועה? מה, הן חבורה על הרצף האוטיסטת שהן לא מצליחות לעשות את ההשלכה הזו מעצמן על הזולת? וזה לא רק הן, זה כל התלמידות בבית הספר הזה! כולן עם אספרגרקשה. ממש בית ספר של - - - - " והנה, הופס, התחלק לו משפט לא ראוי החוצה.

אגב, שמתי לב שבשרשורים של פרוג תמיד עונים רק הסלתה והשמנה.
כשמדובר על ניקיון כינים - כל הניקיות מנקות ראשים כל יום פעמיים, פעם אחת בלילה, ופעם אחת בבוקר. אם במקרה עוד ביצה בקעה לה במהלך הלילה.
כשמדובר על עזרה מהילדים - כול הניקית לא מבקשות מהילדים שלהם עזרה, רק מה שהילדים עושים מעצמם בחפץ לב. ואף אחת, אף פעם לא השאירה ילדים צעירים לבד אפילו לא לחמש דקות כשהיא עלתה לשכנה להלוות ביצים.

בואו נשמור על איזון.
כולנו הלכנו לפעמים לישון בערבו של יום עמוס בלי להעביר מסרק סמיך על ראשים אהובים
וכולנו נכשלנו באמירת מילים שלא היו ראויות להאמר (ומי שחושב שלא עשה זאת, והכרתי כמה כאלה, בדרך כלל הוא אדם קצת חסר רגישות, שלא מבחין בכמה אנשים הוא פוגע בלי לשים לב)

וכשיש דיונים כאלה כדאי לבדוק עם עצמינו מול עצמינו האם הם משקפים את העולם האמיתי או יוצרים עולם אידיאלי שגורם לאנשים אמיתיים להרגיש רע.

לעצם העניין. מילה בסלע - אולי תתקשרי לממלאת המקום הזו מחר בשבע ותתני לה הדרכה 'מה עושים כשמפשלים באופן איום ונורא'?
נראה לי שזה יהיה חסד אמיתי.
גם איתה וגם עם הבנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
דעתי האישית בלבד,
מורה שמשתמשת בכאלו מילים מקומה לא בביהס.
אני בגלל מורה כזה לקחתי את בני לטיפון במשך תקופה ועד היום שהוא רואה את המורה הזה הוא לא יכול להסתכל עליו ואומר לי אחכ ראיתי את ההוא...
אז די להיות עדינים ומרחמים!
הם מחנכים את הנשמות שלנו את דור העתיד.
אף פעם לא עלה בדעתי לכנות ככה אף אחד מילדיי חלילה ולא ארצה שאף אחד אחר "יחמיא" להם כך.
גם היום בחינוך המיוחד קוראים לילדים הללו מיוחדים ולא מפגרים...
אז בבקשה יש מקומות שצריך להפסיק להיות עדינים ומנומסים מדובר בנשמות.
סליחה על התגובה הנסערת, פשוט חזרתי לתקופה ולמה שעברתי עם בני ועד היום יש לו משקעים בעקבות כך.
אז אם יקום גוף שייתן הנחיית מורים כחלק ממערך הלמידה, נשהו שדם יעלו בעיות ושאלות, תבוא עליו הברכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
מסכנים האוטיסטים ... הם באמת עם מיוחד ולמה משתמשים בשם שלהם כשם גנאי..............???
זה סתם אגב ...
בחיידר של הבנים שלי שמעתי כמה פעמים שרבס קראו לילדים . חינוך מיוחד ואוטיסטים ועוד ... אני הייתי בהלם ופעם החלטתי לעשות לזה סוף- ובפגישה עם המפקחים הגאוניים והמומחים בחינוך (כמו שראיתי שכתוב עליהם בעיתון...) התפרצתי ושאלתי איך יכול להיות שרבה קורה לילד שלי אוטיסט ולמה צועקים על כל הכיתה אתם כתה של חינוך מיוחד ... אז הם הסתכלו עלי כעל אמא משונה וראיתי איך העיניים שלהם אומרות ,"נבאך ... אמא חינוך מיוחד אוטיסטית בעצמה ...."
ולפי דעתי יש הרבה מורות ורבסים ומורים וגננות שצריכים ללכת לפתוח בסטה בשוק ולקלל עגבניות ומלפפונים במקום להרוס ילדים .
אני אפילו לא רוצה לספר פה איזה דברים הזויים קורים בחיידרים מכובדים וידועי שם...
רק לסבר את האוזן היו כמה ילדים שפגעו באמא אחת שהבן שלה שבר לילדים דברים והתפרע אז הם עלו אליה הביתה וסיפרו לה את זה . לא חושבת שהילדים צדקו אבל המפקח נכנס למחרת לכתה וצעק שיש בכתה הזו מחבלים רוצחים עם דם על הידיים והילדים שעזרו להם הם הנהגים של המחבלים ... אז אוקי נכון שמי שמלבין פני חברו וכו... אבל מדובר על ילדים בכתה ה' ואל תקרא לילד שלי לא מחבל ולא רוצח ... ולהבדיל לא אוטיסט ולא חינוך מיוחד
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
דעתי האישית בלבד,
מורה שמשתמשת בכאלו מילים מקומה לא בביהס.
אני בגלל מורה כזה לקחתי את בני לטיפון במשך תקופה ועד היום שהוא רואה את המורה הזה הוא לא יכול להסתכל עליו ואומר לי אחכ ראיתי את ההוא...
אז די להיות עדינים ומרחמים!
הם מחנכים את הנשמות שלנו את דור העתיד.
אף פעם לא עלה בדעתי לכנות ככה אף אחד מילדיי חלילה ולא ארצה שאף אחד אחר "יחמיא" להם כך.
גם היום בחינוך המיוחד קוראים לילדים הללו מיוחדים ולא מפגרים...
אז בבקשה יש מקומות שצריך להפסיק להיות עדינים ומנומסים מדובר בנשמות.
סליחה על התגובה הנסערת, פשוט חזרתי לתקופה ולמה שעברתי עם בני ועד היום יש לו משקעים בעקבות כך.
אז אם יקום גוף שייתן הנחיית מורים כחלק ממערך הלמידה, נשהו שדם יעלו בעיות ושאלות, תבוא עליו הברכה.
משקעים נוצרים לעיתים קרובות גם מתגובת ההורה.

אם הבת שלי היתה חוזרת ואומרת שאמרו שהיא אוטיסטית, הייתי אומרת לה -
״אז אם המורה אמרה, זה הופך אותך לאוטיסטית?!?״
ובזה מסיימת את הנושא..
אח״כ אם מתחשק, אפשר לטפל בזה בשיא החומרה מול המנהלת המפקחת וראש הממשלה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
כתבו כאן על קורס הדרכה, קורס כזה לא יתן את המענה שמילה בסלע מדברת עליו.
מה שצריך זה הדרכה ספציפית, התבוננות על מקרים מסוימים, דפוסי התנהגות של מורה או של קשר מסוים שנוצר בין המורה לתלמידות הכיתה. הדרכה כזאת חייבת להיות פרטנית ואולי בהמשך הדרכה קבוצתית שמורות יכולות להעלות דילמות והתיעצויות בקבוצה קטנה ותומכת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
משקעים נוצרים לעיתים קרובות גם מתגובת ההורה.

אם הבת שלי היתה חוזרת ואומרת שאמרו שהיא אוטיסטית, הייתי אומרת לה -
״אז אם המורה אמרה, זה הופך אותך לאוטיסטית?!?״
ובזה מסיימת את הנושא..
אח״כ אם מתחשק, אפשר לטפל בזה בשיא החומרה מול המנהלת המפקחת וראש הממשלה..
אינני רוצה להיכנס למה שבני עבר, אבל כשילד עובר השפלות מול כל הכיתה באופן קבוע ואתה מנסה פעם פעמיים להרגיע, להחליק וזה ממשיך. ומדובר בילד מוצלח שאף פעם לא התלוננו עליו, פשוט לא בא בטוב למורה בעין. אז יש גבול כמה אפשר לזרום.
בה שהיה לנו את השכל להרים את המערכת וכן אפילו לאיים... שאגב מאותו איום למורה הילד נהפך לאינו נראה בכיתה מבחינת המורה.
רק להדגיש כמה היה עצוב המצב וחמור שכבר מבחינתו זה היה עדיף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
@מילה בסלע, דעתי היא:
להורים שצריכים הדרכה ישנה הנחיית הורים, למורים הנחיית מורים!!!
לגבי המורה הזו זה נשמע לי קצת אבוד עשתונות חמור
תבדקי נשמע רעיון מעולה של הנחיה קבוצתית רק כדאי שיהיה מסובסד היות ומ"מ גם ככה לא מרויחות איאאי, ואין להם חצי מהתנאים שיש למורה עם תקן, בתור מורה מ"מ אני מרבה להתייעץ עם מורות מהצוות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
גם באיבוד עשתונות יש דרגות
והיא ממש החליקה למטה
החזרה והחיזוק בסוף השעור לא נסלחים בעיני.
טעות היא חמורה. אבל יש חמור ממנה.
מעשה שחוזרים עליו פעמים ועוד בהרחבה אינו טעות.
ומה את היית אומרת לפקידה בבנק שהיתה אומרת לך "תסתמי אוטיסטית"

אה. ולא אמרתי מעולם כינוי גנאי לילדי. כן איבדתי עשתונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
עוד לא הבנתי למה זו לא בושה להצהיר "אין לי ראש למחשבים" או "אני בחיים לא אפתח פעוטון" או "אין לי קול יפה, אני לא יכולה להיות זמרת"
אבל זו כן בושה לומר "לא מתאים לי להיות מורה".
זכורני שהשתתפתי בקבוצה כזו שיועדה למורות בפועל בהנחיית המדפ"ית הידועה מרת חדוה פרידמן, היא ביקשה מכל משתתפת לחשוב ולחשב כמה מורות שהיו לה היא תאחל לבנותיה.
הממוצע היה שלוש.
תעשו לבד חשבון כמה מורות היו לנו במשך ארבע עשרה שנות לימוד.
למה רק המקצוע הזה מלא בכל כך הרבה חסרות זיקה למקצוע???
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אין קשר בין קורס הדרכה לסיטואציה!
תוכן אפשר לצקת רק למי שהוא כלי, וגם מידות נכונות למי שליבו אינו עשוי אבן. אין תמימות בדברים כאלה! לומר לילדה "את אוטיסטית"!!!- לא יכול לבוא מתום לב או מענין של חוסר וותיקות, יש דברים אנושיים שבן אדם אמור לדעת לבד, אלמנטרית. ואם אין לו את הקווים האדומים הללו - שום קו שישימו לו - לא יהיה מספיק!
הדבר היחיד שיהיה אפשר לשקול לזכויותיה של מורה זו - שזו התנהגות חד פעמית בגלל הפרעה גורפת או מצב רוח בלתי נשלט, גם אז אין הדבר מצדיק, אבל לא גרוע ל כך כמו דרך שיטתית.
אם המורה הזו חזרה לביתה והצטערה על שארע - נותנים הזדמנות, מאמינים בשינוי.
וכשלא - כל לימוד שהוא איננו מספיק.
מה שבטוח, ואולי לא יאהבו לשמוע - צריך לברר הייטב את העינינים! תלמידות יכולות לעשות אפילו בתום לב - יד אחת ולהגזים, או להחסיר פרט שופך אור על התמונה (כמו למשל חוצפה פרובקטיבית או תעלול מסיונרי) לכן לא לפעול בפזיזות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
משקעים נוצרים לעיתים קרובות גם מתגובת ההורה.

אם הבת שלי היתה חוזרת ואומרת שאמרו שהיא אוטיסטית, הייתי אומרת לה -
״אז אם המורה אמרה, זה הופך אותך לאוטיסטית?!?״
ובזה מסיימת את הנושא..
אח״כ אם מתחשק, אפשר לטפל בזה בשיא החומרה מול המנהלת המפקחת וראש הממשלה..
אם המורה מדברת כך ואמא לא מתרשמת מהסיפור. למה שהבת שלך לא תתבטא כך מחר לגבי חברה/אחות?

חשוב מאד לגבות את המערכת. לא בכל מחיר.
(ולימוד לא פחות חשוב לחיים הוא לכבד מערכת גם כשאינה מושלמת וגם כשמתרחשות בה טעויות. הרי יבוא היום שהילדה תלמד שגם המורה יכולה לטעות. ומה יגרום לה אז להמשיך לכבד אותה ולקבל ממנה?).
וסליחה אם לא את הערת לגבי זה:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
עוד לא הבנתי למה זו לא בושה להצהיר "אין לי ראש למחשבים" או "אני בחיים לא אפתח פעוטון" או "אין לי קול יפה, אני לא יכולה להיות זמרת"
אבל זו כן בושה לומר "לא מתאים לי להיות מורה".
זכורני שהשתתפתי בקבוצה כזו שיועדה למורות בפועל בהנחיית המדפ"ית הידועה מרת חדוה פרידמן, היא ביקשה מכל משתתפת לחשוב ולחשב כמה מורות שהיו לה היא תאחל לבנותיה.
הממוצע היה שלוש.
תעשו לבד חשבון כמה מורות היו לנו במשך ארבע עשרה שנות לימוד.
למה רק המקצוע הזה מלא בכל כך הרבה חסרות זיקה למקצוע???
כי כמו שכבר כתבתי למעלה,
א. אין קשר בין לימודי ההוראה למקצוע עצמו.
ב. זה מקצוע שלומדים אותו כהמשך ישיר ללא התאמה של הבחורה למקצוע.
ג. עבודה קשה, שוחקת, עם משכורת עלובה!
ד. הורים שופטים מורות בלי להיות בסיטואציה אלא רק ע״פ סיפור הילדה.
ה. לא בהכרח שמי שמתאימה למקצוע תקבל משרה, אלא רק הפרוטקציה קובעת! (שזה הרס מוחלט לעולם ההוראה…)
ו. אם היו באמת בוחרים את הטובות והמתאימות, העולם היה נראה אחרת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
הדרכה כזו היא חשובה, אבל רק מורות מ"מ שמאד מתקשות יגשו לקבל עזרה. רובן צולחות פחות או יותר את השיעורים, ולכן נראה לי שקהל היעד שלך די קטן.
אך עדיין, קהל היעד הקטן זקוק לזה מאד!

בנוגע למה שקרה - הזכרת לי מורה שלא הרשתה לי פעם לצאת לשירותים, אין לי מושג למה.
מה שקרה קרה... אני עד היום זוכרת לה את זה.
יש דברים שהם וטו. מוזר לי שמורה גדלה, וכל שנותיה כילדה, נערה, בחורה ואשה צעירה - לא קלטה איכשהו שמילים מגדירות שליליות לא אומרים בחיים על העושה אלא על המעשה!
וזה מעלה תהיה מה עוד המורה הזו לא יודעת.

יחד עם זאת, נראה שאם התלמידות גם ככה לא התייחסו אליה מי יודע מה, (הרי הן זלזלו) מילים שהיא אמרה להן לא פגעו בהן כפי שהיו פוגעות אילו המחנכת או דמות מוערכת אחרת היתה אומרת זאת.
במקרה הזה מבחינת הטיפול במורה, תעשי כהבנתך.
אבל תנסי לשוחח עם התלמידות, להבין מהן איך זה שמורה מגיעה למצב כזה? תנסי להסביר להן שחוסר המשמעת שלהן גובל בבנ"א לחברו, ואם הן הביאו מורה למצב כזה כנראה שיש דברים בגו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אלא רק הפרוטקציה קובעת! (שזה הרס מוחלט לעולם ההוראה…)
ו. אם היו באמת בוחרים את הטובות והמתאימות, העולם היה נראה אחרת...
וואו וואו, מה תגדנה כל המורות האומללות בפורום ששומעות את הטחת האמת (?) הזו?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה