שיתוף - לביקורת ילדה קטנה נאבקת להישאר

[אסתיאר]

היא נכנסה אל החדר בצעד בוטח, עיניה הכהות ברקו כמו לפידי אש נסתרת, משהו בעמידה שלה הסגיר עדינות מופלאה, כמעט שבריריות. היא לא הייתה עוד ילדה, אך גם לא לגמרי אישה. בין העולם שבחוץ לעולם שבתוכה, נאבקת מול רוחות עזות.

עכשיו עמדה מולי, ומבטה אחז בי בתחינה חרישית, אך נחושה.

"אני מחפשת," לחשה, וקולה רעד קמעה. "אני באמת מחפשת כח."

היא עצרה לרגע, כמו אוספת כוחות, ואז המשיכה.

החברות שלי כולם ככה. יחד. הם הולכות לשם ביום פורים. כולם. אני יודעת שלא יהיה לי קל להישאר מאחור. לא להיות חלק. אבל שם, יש שם עולם אחר. הפיתויים גדולים. הקולות רועשים. המוזיקה חזקה, והשתייה.... אני מפחדת... מפחדת שאאבד את עצמי בתוכם. אני רוצה להיאחז באמת שלי ולא לתת לה לחמוק. אני רוצה את הכוח לא ללכת איתם."

המילים שלה נפלו לתוך השקט שבינינו כמו טיפות גשם ראשונות אחרי קיץ ארוך. יכולתי לשמוע את ליבה פועם בין ההברות, להרגיש את ההתרגשות, את הפחד, את הכמיהה. היא לא ביקשה נחמה זולה, לא חיפשה מילים מרגיעות, חיפשה אמת אחד. אמת שתלך לפניה בדרך, שלא תלך בה לבד.

היא לא ידעה, אבל מבטה העיר בי תקווה ישנה, תקווה שנרדמה מזמן. תקווה שמתעוררת כשאנו פוגשים טוהר אמיתי, כשאנו מבינים שיש מי שעדיין נלחם, שלא מוכן לוותר.

"את לא לבד," אמרתי לה סוף-סוף, וקולי היה בטוח, יציב. "את נלחמת, וזה אומר שהאור שלך כבר מנצח."

היא נשמה עמוק, ראיתי איך משהו מתרכך בפניה. היא עדיין פחדה, אבל כעת, בין החששות, היה ניצוץ.

והלב שלי קפץ פתאום מכל המחסומים כלפי מעלה, אל השמים.

לא בגלל הפחד שלה, אלא בגלל האומץ. לא בגלל המילים, בגלל עצם החיפוש. כי בעולם שבו יש נשמות שכאלה, איך ייתכן שנישאר עוד רגע נוסף בגלות? איך ייתכן שהאור לא יגבר, שהשערים לא ייפתחו, שהגאולה לא תבוא?

 

[אוראל סולטן]

בררר... מצמרר ומרגש כאחד.
מאוד אהבתי את הדגשת המשפטים של הילדה, זה מוסיף מעט נופך למבנה הבנאלי.

מזכיר לכולנו שפורים הוא לא רק יום של משתה וששון - אלא גם יום עם עוצמות גדולות בשמים - ואם בחודש אדר מזלם של ישראל גובר, ופורים הוא שיאו (שאפילו כיפור הוא כ-פורים), על אחת כמה וכמה שצריך להתפלל ביום זה מעומק הלב לגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.

חיפשה אמת אחד.

אחת.

 

[ספרי מוסר]

וואו.
העברת בי צמרמורת
זה באמת מרגש.

 

[אסתיאר]

תודה. חשוב לי לציין, השיתוף הזה אמיתי לגמרי!

 

[דודה]

וואו.
נשארתי בלי מילים.....................!
זה כתוב בצורה שבאמת סוחפת את הקורא אל מציאות אחרת.