התייעצות ילד בן 4 שלא משתף בדברים שמציקים לו בגן

[ge]

ילד בן 4 בגן אם מציקים לו ומרביצים לו הוא יבכה בצד ולא ישתף לא את ההורים ולא את הגגנת
ולא יגיד כלום.
ואם לדוגמא לא מוצא את הבקבוק שלו בגן אז הוא יחפש ואם לא מצא לא יבקש,
ועוד משהו שלדוגמא להתפנות צריך להזכיר לו בגן ואם לא יעשה
בצרכים הבסיסיים שלו לא מבקש מהגננת ולא אומר לה מה הוא צריך.
הוא ילד חכם שכן עונה תשובות בגן ומדבר עם הילדים
והוא כן אוהב את הגננת והגן די בסדר

אשמח לשמוע ממי שנפגש מקרוב - מנסיון עם ספור דומה ויוכל לייעץ מה הכי נכון לעשות במקרה כזה
האם אכן יש מה ללכת לקלינאית בתחום הרגשי או שזה דבר שיעבור עם הזמן וזה נורמלי
תודה ותזכו למצוות

 

[הדס א.]

שלום,
היייתי בודקת את העניין של יוזמה והענות תקשורתית בדברים נוספים (כשהולך לבקר חבר או כשמבקר את סבא וסבתא, הולך לגינה וכו'). בנוסף כדאי לשלול קשיים אחרים כגון: זכרון - יתכן ולא זוכר את הנעשה בגן
בנוסף מומלץ לבדוק כאשר ילד מרביץ לו מה הוא עושה? הוא מנסה להגן על עצמו? מבקש שיפסיק?
בהצלחה

 

[multizoom graphics]

אם הכל בגן באמת בסדר גמור גם עם הגננת וגם עם הילדים, יכול להיות שהוא פשוט מפחד מהגננת, אולי היא כזו כריזמטית ועושה הרבה רעש ובלגאן?,
יש ילדים שמסתדרים עם גננת יותר שקטה רגועה ועדינה ויש כאלה שצריכים אקשן ורעש, תשאלי את עצמך מה הילד שלך צריך ועם איזה סוג הוא מסתדר יותר, אולי יכול לתת לך כיוון
ואולי מרגיש מאויים ממשהו בגן?- אולי מהגננת ? אולי מאחד הילדים שהוא "מלך הגן",
ילד לא סתם לא משתף, הטבע הנורמלי של ילד זה לשתף דבר ראשון תמיד תמיד את הוריו ואם הוא לא משתף יכול להיות שהוא מרגיש פחד לדבר על הנושא הזה, יש הורים שיוצרים לחץ על הילדים בלי כוונה, אבל הם גורמים לילדים להתקפל ולשתוק בדברים שקשורים לדוגמא כאן לגן, אולי ההורים שידרו איכשהו לילד שהוא חייב להיות הכי מושלם שיש בלי בעיות וכו' וילדים מזהים דברים כאלה, גם אם לא אמרו להם את זה מפורש!
ילד צריך להרגיש שבכל מצב הוא הכי הכי של אבא ואמא והם הכי אוהבים אותו בעולם גם אם הוא לא עושה מה שהם ציפו ממנו...

לדעתי אם את רואה את זה ממשיך תנסי לפנות לייעוץ מקצועי, חמותי עובדת בעזר מציון והיא כל היום מתעסקת עם כאלה דברים, תוכלי לפנות אליהם ואת לא צריכה אפילו להזדהות, תשמעי מה יש להם לומר.
המון הצלחה!!
ושיהיה לכם הרבה נחת ממנו!!!!

 

[nori]

ובכללי גם אם שואלים אותו בבית איך היה בגן ומה עשיתם היום ומנסים בכל צורה הוא לא ישתף כמעט כלום בנעשה בגן.

זה דווקא רגיל בעיני. אף אחד מהילדים שלי לא יענה על התשובה איך היה בגן מעבר למילים כמו טוב, כיף.
השאלה אם בהמשך מדי פעם מספר משהו (היה יום הולדת וכו') וגם אולי תנסי תוך כדי סיפור (הנה הילד מוותר לחבר על הכדור, גם אצליכם בגן יש כדורים?) וממש לא ברגע שחוזר מהגן.
לשתף זה לאו דווקא לענות על השאלה איך היה בגן. כי הרבה ילדים לא יענו כאמור על התשובה הזו. בטח לא בגיל כזה.

 

[פ.נ]

לדעתי תפני לגורמי מיקצוע

 

[ge]

השאלה האם יש מה לפנות לגורם מקצועי?
ואם כן למי הכי מתאים לפנות?
הוא לא אומר את הדברים שמציקים לו..

 

[יהודית ק]

כדאי לפנות לגורמי מקצוע, מדובר בחרדה חברתית, ואני כותבת מניסיון!
וכן קוראים לזה אילמות סלקטיבית, הוא בוחר אם מי ומתי לדבר, בבית הוא מדבר רגיל?

 

[sheen]

כדאי לפנות לגורמי מקצוע, מדובר בחרדה חברתית, ואני כותבת מניסיון!
וכן קוראים לזה אילמות סלקטיבית, הוא בוחר אם מי ומתי לדבר, בבית הוא מדבר רגיל?

אם הוא עונה תשובות בגן זה ודאי לא אילמות סלקטיבית...

 

[עוד אחת....]

מן הסתם שכדאי להתיעץ,
אבל בינתיים הייתי ממליצה לך לדבר איתו על כך ברמת המודלינג, פשוט להראות לו שאת עושה את זה וזה עוזר, לשבת ליד השולחן ולהגיד, אויש אני צריכה עכשיו איקס, אבל זה אצל אבא, אוף למה אבא לא מביא לי, אה, הוא לא יודע שאני רוצה, מבקשת, ומסכמת טוב שאמרתי לאבא ככה הוא יודע שאני....
ובכלל לשתף במה שקורה איתך, לחזור מהעבודה ולספר שחברה בטעות הפילה את התיק, וזה היה נורא ( לחשוף לרגשות בסיסיים), ומה עשית, להגיד עכשיו סיפרתי לך וזה עשה לי כך וכך.
פשוט לעודד את השיח

 

[יהודית ק]

אם הוא עונה תשובות בגן זה ודאי לא אילמות סלקטיבית...

מקווה שלא, בכל אופן יש כאן בעיה שכדאי לטפל, אגב, אפשר לפנות לרופאת ילדים, והיא תפנה "להתפתחות הילד" שם כבר ידעו לכוון בהצלחה.

 

[ריקי הופמן]

אני הייתי מציעה לך ללכת לטיפול ריגשי
אפ רק לאיבחון ו2/3 טיפולים
מנסיון

 

[יוסי ב.ק]

מתיאור המקרה עולה שהוא לא מדבר לא עם ההורים ולא עם הגננת, זה יכול להיות דבר שיחלוף עם הזמן/גיל ויכול להיות שלא. הענין הוא שזה נראה די קיצוני ולכן לא כדאי להזניח.
אני במקצועי מאמן אישי, לא מעט מהמתאמנים מתארים קשיים חברתיים ותקשורתיים. למשל בחורים בשידוכים/טרום שידוכים שחוששים מהפגישות, ובעוד הרבה סיטואציות במהלך החיים. למרבה השמחה אפשר לעזור להם לפתור את אותם הקשיים, אבל כל כך חבל על כל השנים והדברים שהם הפסידו, על החוויות הלא נעימות וכו'.
האמת שגם כתבתי מאמר שמבוסס על אחד המקרים הנ"ל, אשמח לשתף:

לתפוס את הכדורים

את ההפסקה של הצהריים בתלמוד תורה דודי הכי אהב כי היא היתה הפסקה ארוכה. ובהפסקה הארוכה גם דודי היה זוכה להיות שותף פעיל במשחק. היו משחקים שבהם היה מספר מוגבל של משתתפים, ודודי לא היה מנסה אפילו. והיו משחקים של קבוצה כנגד קבוצה, כדי שיהיה 'כוחות'...

www.prog.co.il

המסקנה היא לא להזניח. כדאי לבדוק כמה שיותר מוקדם ולטפל במקרה הצורך. זה נכון לגבי בעיות תקשורת ולגבי שאר בעיות רגשיות וגם לבעיות לימודיות. אני פוגש גם לא מעט נערים נושרים או בתהליך נשירה, ושמתי לב שללא מעט מהם יש בעיות של דיסלקציה, חוסר ריכוז בעיות תקשורת וחברה וכו'. אז כדאי להשים לב כמה שיותר מוקדם, ובמידת הצורך לטפל בפתיחות ובלי לחץ.

 

[גלבוע]

קלינאות תקשורת זה אפשרות טובה. הקלינאיות בקופה בדרך כלל יודעות היטב את עבודתן
תפני לרופאת ילדים, תתארי את הקושי, ותגידי שאת רוצה הפניה להתפתחות הילד (סביר להניח שהיא תיתן לך מעצמה עוד לפני שתבקשי).
ילדים ממש אוהבים את החוויה הזו

 

[טילון]

אתכם הוא לא משתף רק ברגשות או גם בצרכים?
אם הוא לא משתף רק ברגשות, אבל כשהוא צריך משהו כן- הייתי פחות דואגת.
הבכור שלי ילד מופנם מאד.
בשנותיו הראשונות לכל מסגרת חדשה היתה לו הסתגלות של חודש. בצרחות.
כשגדל יותר כבר לא בכה, אבל פשוט לא דיבר עם הגננת, אלא אם כן שאלה אותו שאלה. עם החברים דיבר ושיחק חופשי.
אני ממש זוכרת איך הגננת סיפרה לי פעם בהתרגשות שהוא פנה אליה כשהיה צריך משהו.
כשנולדה לנו תינוקת ממש לפני שהתחיל כיתה א' הוא הביא בתיק כמובן סוכריות לחלק לילדים, אבל זה לא יצא מהתיק, כי התבייש להגיד למלמד.
כן ראינו שאחרי תקופה ארוכה עם אנשי צוות הוא כבר פחות התבייש (כשהיתה לו גננת שנתיים ברצף- שנה השניה הוא כבר לא התבייש ממנה)
אתנו אין לו בעיה לדבר על דברים שהוא צריך או רוצה, או סתם דברים שמעניינים אותו. (ויש הרבה כאלה. הוא ממש לא שותק בבית...) אבל רגשות- זה משהו אחר. אם מישהו העליב אותו לא בטוח שיספר. בד"כ מה שיקרה הוא שאנחנו נשים לב שהוא עצוב, ורק אחרי שנשאל מה קרה הוא יספר.
אנחנו כן רואים שיש התקדמות משמעותית בשיתוף שלו אותנו, אבל עדיין זה הרבה פחות מהאחים שלו.

ואנחנו לא דואגים. אנחנו יודעים בדיוק ממי הוא קיבל את הגנים האלה... כן משתדלים לעודד שיח כמו ש @עוד אחת.... כתבה.

רק מסייגת- אני לא אשת מקצוע. יכול להיות שאני טועה בגישה שלי. ועוד יותר יכול להיות שאצל הבן שלך המצב שונה מאצל הבן שלי.
ובכל מקרה, אם לא רואים התקדמות בנושא- כן הייתי הולכת לאיש מקצוע.

 

[ששונית]

פעמים רבות ילדים כאלו נפתחים דרך שיקוף מה שעובר עליהם במשחק
כדאי לשבת עם הילד עם מלאי של בובות תיאטרון או פישר פרייס וכד' ולהציג איתם סיטואציות שכיחות ולתת לו להמשיך את הסיפור
זה עובד מדהים