בקשה ילד בן 9 שלוקח כסף מההורים בלי רשות - מה עושים?

[צפורה זיסמן]

כבר הזהרנו, דיברנו סיפרנו... ולא עוזר!
מה עושים?

 

[ה. רז]

לומר לו שאתם בטוחים שהוא יודע שאסור לקחת בלי רשות ובכל זאת, אתם רואים שהוא לוקח. מיזה אתם מבינים שהוא מאוד צריך כסף.
תוכל לספר לנו למה אתה צריך כסף? (שישתף)
"החלטנו לתת לך דמי כיס סכום כזה וכזה בכל שבוע ואנו בטוחים שתשמור את הכסף ותשמש בו לדברים מצויינים).
מנסיון (כך עשו הורי כלפי, בערך בגיל הזה) - זה עבד!

 

[שירה 34]

לתת דמי כיס שיהיה לו כסף.

אצלנו עזר עבודה קטנה שהכניסה לו כסף קבוע והענין הסתדר.

 

[נאמנה למקור]

כבר הזהרנו, דיברנו סיפרנו... ולא עוזר!
מה עושים?

מקרה קלאסי..
פשוט דואגים שיהיה לו כסף כל פעם כשהוא יוצא, לברר אם יש לו- להביא אם אין.
אחרי תקופה הוא מבין את הקונספט, מגיע לבקש כשהוא צריך, ואפילו מסרב לקחת את הכסף כשהוא לא צריך.
הכי חשוב לדעתי- לא לסרב להביא, לא להחביא את הכסף. זה פשוט לא יעזור

שיהיה בהצלחה רבה!!

 

[ירושלמית לנצח]

מה עושים עם גניבות ושקרים של הילדים?​

• נכתב ע"יחיים דיין -מכון הקשב
• תאריך פירסוםאתמול ב- 13:03
• Article read time4 דקות קריאה
• תגיותאמפתיה בעיות משמעת וגניבות אצל ילדים גבולות גניבות הפרעת קשב וריכוז סמכות עיגול וריבוע תקשורת בונה

"הוא גנב לי", "היא נוגעת בחפצים שאינם שלה", "אם נעלם ממתק בבית, בטח אמצא את העטיפה מתחת למיטה שלו", "רושמת במכולת בלי רשות", "נעלמים בבית כספים". תופעות מעין אלו מתרחשות בהרבה מאוד בתים ומטרידות את כולם. נמאס לך שהילדים לוקחים דברים בלי רשות? איך לשנות גישה ולעבור מאכיפה למניעה?

ראשית לא להיבהל - התנהגויות של הפרת גבולות עלולה לגרום להורים לחץ ומצוקה. למשל סחרור של דאגות, מה יהיה בעתיד? האם הילד יהיה עבריין? כשהורה נכנס ללחץ הוא מגיב לצרכים של עצמו ולא של הילד. ההתנהגות מדאיגה, אבל לא צריכה לעורר חרדה. מרבית הילדים "יוצאים מזה". כשההורה מתאפק ומכיל את הדאגה והרצונות החינוכיים שלו, הילד יכול ללמוד ממנו גם כן להתאפק, להכיל חשק ולא לקחת בלי רשות.

להבין את המניע של הילד – יש הבדלים בין אנשים בעוצמת כח הרצון ובמידת ההתפעלות שלהם מדברים. למשל אנשים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הם עגולים יותר וחווים רצונות, רגשות ותחושות גוף בצורה עמוקה או סוערת יותר. אדם עם אופי "עגול" יותר (בעל נטייה גבוהה לחירות) מרגיש שהרצון שלו הוא ה"אני" שלו, ואם הוא לא יקבל את מבוקשו, כביכול הוא מפסיד את עצמו. מבחינת העיגול, כשהוא רוצה משהו, הדבר כבר בידיו, כעת כל מה שנותר לו הוא להסיר את הגורמים הצדדיים שמעכבים בעדו. מבחינתו זה לא שלא נתנו לו, אלא שלקחו לו. העיגול נוצר כדי שהאדם יישם את האמירה "העבר אין והעתיד עדיין" וייתן משקל גדול יותר להווה. כל ילד נולד עם עיגול גדול ובהדרגה לומד להיכנס לריבוע הגבולות. יש כאלה שהדבר קשה להם יותר. לדוגמה, כשילד נפגש עם משהו שהוא אוהב: אם הוא עם "רצון מרובע", יגיב באדישות יחסית ולא יחשוק בו אם הדבר לא מיועד עבורו. אם הוא עם "רצון עגול", יחוש תשוקה עזה, חוסר שקט. הוא ינדנד להורים, יבכה או יכעס ואף יחפש דרכים עוקפות כדי להשיג את מבוקשו, גם דרכים לא כשרות. גם כשניתן לקבל עם בקשת רכוש מבחינת הילד הדבר דורש מאמץ לעצור את ההתלהבות והתשוקה ולהכיל אי-נוחות. בנוסף, עליו לזכור שיש "שיטה"– בקשת רשות. זו מיומנות מרובעת שקשה לאנשים עגולים, מה גם שלא בטוח שההורה יסכים לתת. לאור זאת נשנה כיוון: נעבור מתגובה/אכיפה להתמקד במניעה. נקדיש מחשבה לשאלה מה שורש הקושי? איך למנוע אותו? מה יכול לחזק את יכולותיו של הילד לכבד את רכוש האחר?

שיח שמתחשב בנקודת המבט של הילד - קל לחשוב שהילד רוצה רק ליהנות, אבל סביר שהוא גם סובל. תארו לכם שאתם נוהגים ברכב ומרגישים שהבלמים לא עובדים היטב... איך מרגיש מי שלא יכול לסמוך על יכולת האיפוק שלו? בשיחה עם הילד, כבדו אותו ודברו איתו מתוך הנחה שבעומק ליבו הוא לא רוצה לנהוג כך, שככל הנראה הוא עצמו במצוקה, גם אם לא יודע להגדיר אותה. נסו להבין איך הוא רואה את הדברים. תנו מקום למה שהוא מסביר, גם אם ההסבר לא הגיוני (הסתרות מחמירות את ההתנהגות, עדיף לקבל הסדר עקום מאשר לשמר דפוסי הסתרה). העבירו מסר ברור השולל את המעשים אך אל תשכחו להפריד בין המניע החיובי לבין המעשה השלילי. חשוב שהילד יחוש שהעיגול שלו חיובי. הוא לא יצר הרע! עם אותו כח הוא יכול לרצות לקיים עוד מצוות, לסיים עוד מסכתות, להיות נדיב. העניין אינו בעיגול אלא בשימוש שעושים בו! חשוב מאוד להימנע מסטיגמה שלילית. הילד לא גנב! כמו שלא כל מי שמבשל הוא "טבח". טבח הוא מי שבחר בבישול כמקצוע קבוע, גם גנב הוא אדם שבחר בגניבות כאורח חיים. כשאדם צעיר מתפתה ולוקח בלי רשות, סביר מאוד שהדבר נובע מקושי אמיתי. אם הוא יראה את עצמו כ"גנב", הכח שלו לעמוד בפיתוי ייחלש. לכן הגישה היא לא להילחם בעיגול אלא לטפח אותו (למרות שנראה שהוא אשם), ומצד שני לחזק את הריבוע.

לבסס גבולות הפרטיות – נברר עד כמה הילד מבין את מושגים "שלי" ו"שלך" או שהוא חושב/חש שהכל שייך לכולם? פעמים רבות הלוקחים הם גם נדיבים יותר מידי. בחווייתם אין לכל אדם "טריטוריה" ו"בעלות" משלו. לפעמים הגבולות בבית לא ברורים. למשל יש דברים/כמויות שמותר לקחת ויש שאסור, והילד מתקשה להבחין בניהם בצורה חדה. הגדירו והסבירו בצורה ברורה את הגבולות. דאגו שתהייה לילד חוויה של פרטיות/טריטוריה משלו, כמו ארון או חפצים אישיים. הקפידו לבקש ממנו עצמו רשות לפני שימוש במה שהוגדר כפרטי שלו. אם אין "שלי" אין "שלך". בכלל, לבסס בעקביות אצל הילד את ההבנה שלא משתלם לקחת בלי רשות. אם לקח, לעמוד על כך שיחזיר ויבקש רשות, או שישיב את ערך הדבר. אם אין לילד מהיכן להשיב, ישתתף בבצע עליו יקבל נקודות שבעזרתן ישלם את חובו. כך גם יוכל לחוש שאינו "גנב" כי "תיקן" את המעשה ויכיר את הצד הנעים שבגבולות. אם הגבולות בבית חזקים מידי או חלשים מידי, הדבר יכול להתבטא בלקיחות. שימו לב לכך. הנוסחה היא: גבול נכון עוטף - לא חונק. הריבוע שומר על העיגול.

ליצור תחושת שפע ודרכים לקבל בהיתר – ככל שהילד מרגיש יותר שחסר לו, שהוא רעב, כך הפיתוי גדול יותר. תחושת חסר היא סובייקטיבית. לפעמים ההורה חושב ש"יש לילד הכל" והילד מרגיש חסר כי אין "פת בסלו" והוא תלוי ברצון ההורה שאולי הפעם יחליט לא לתת. לפעמים עצם הצורך לעמול על משהו, יוצר תחושת חסר. העיגול אוהב לקבל דברים בלי סיבה והצדקה, אלא רק כי הוא רוצה. לכן כאשר יש קושי בגבולות רכוש, נותנים דמי כיס קבועים מידי שבוע. בלי סיבה, רק כי אוהבים את הילד. אם מדובר בממתקים, מגדירים מאכל ספציפי שניתן לקחת ממנו "בלי רשות". להזמין את הילד לפנות כשרוצה משהו, לחזק את העובדה שפנה וביקש רשות, ולהיענות לבקשות באופן יותר נדיב, בהתחשב בצרכיו הייחודיים של הילד.

לא להביא לידי נסיון – נסו לחסוך מהילד תחומים אפורים שהם בבחינת "החור הגנב". למשל, אל תשאירו כסף מזומן גלוי. ממתקים נחשקים במיוחד יכולים להיות בארון יותר גבוה, גם אם הוא יודע להגיע לשם.

לתת תשומת לב - לפעמים ילד לוקח בלי רשות כדי לאותת להורים שהוא זקוק ליותר קרבה/השקעה. הקדישו זמנים המיועדים ליחס אישי לילד בהם תתמקדו רק בו, ברגשותיו, במחשבותיו, ופחות באיך להדריך אותו.

 

[מאמימוש]

זה גיל קצת גדול בשביל שזה יהיה קלאסי
הייתי לוקחת ייעוץ פרטני
כדי שלא יתרחב...

 

[איך שתירצה]

להביא כל יום או כל שבוע סכום מסוים שיקנה ממתקים משחקים שהוא אוהב עד סכום מסוים! והכל ביתנאי שהוא לא לוקח כסף בלי רשות!

 

[The Little Boy]

אני מניח שזה מופיע בתוך כל המלל לעיל, אבל בכל זאת, שימו לב שבמקרים רבים זה ביטוי למשהו אחר שחסר לילד.
אם אכן כך כדאי לפנות למומחים.

 

[אסתריקה הלר]

מה שלא תעשו (אני רואה שיש פה כמה עצות טובות)- תזכרו שזה בסדר
הוא ילד טוב, ואתם הורים טובים, וזו תקופה שבעז"ה תעבור

 

[סטודיו בול]

רק מציעה לבדוק שאין מישו שמנצל או מאיים עליו
שאם לא יביא לו... או לא יקנה לו....

 

[פיין תמרי]

אחת העיצות שקיבלנו:
שלא יהיה "לפני עיוור..." לא להשאיר עסף מזומן מפוזר בבית במקום נגיש מדי

 

[נאמנה למקור]

אני מניח שזה מופיע בתוך כל המלל לעיל, אבל בכל זאת, שימו לב שבמקרים רבים זה ביטוי למשהו אחר שחסר לילד.
אם אכן כך כדאי לפנות למומחים.

לא במקרים רבים, בחלק מהמקרים...

רק מציעה לבדוק שאין מישו שמנצל או מאיים עליו
שאם לא יביא לו... או לא יקנה לו....

מסכימה לגמרי.

והכל ביתנאי שהוא לא לוקח כסף בלי רשות!

כשהילד מקבל כסף, אין לו סיבה לקחת בלי רשות.
לכן לא צריך לציין את זה בפניו, כי יש מצב שזה ירתיע אותו