התייעצות ילד שלא אוכל כלום- אנא עזרתכם

  • הוסף לסימניות
  • #21
מה זה הפרעת אכילה אם לא זה? :rolleyes:
רופא מוזר...
רופאי ילדים לא נותנים הפניה למרפאת אכילה אם הילד תקין מבחינה רפואית. (משקל, גובה ובדיקות דם)
אמרתי לרופאה שהבת שלי חלשה והיא אמרה שזה הגיוני.
ובכל זאת היא נתנה לי הפניה רק כי נורא רציתי ולא כי היא חושבת שצריך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מרפאת אכילה לא עוזרת- זה שטויות
הבת שלי גם, לא אכלה כלום כלום עד גיל 3 וחצי, רק מטרנה בכפית...
מתי היא התחילה לאכול כמו בנאדם?
כשילדתי את התינוקת שאחריה... לא היה לי כח ועצבים להאכיל אותה מטרנה, הפסקתי לרדוף אחריה...
וראו זה פלא, הילדה התחילה לאכול.
בקיצור, תפסיקי להביא לו מטרנה ,הוא יהיה רעב ויתחיל לחפש אוכל של גדולים
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
מרפאת אכילה לא עוזרת- זה שטויות
הבת שלי גם, לא אכלה כלום כלום עד גיל 3 וחצי, רק מטרנה בכפית...
מתי היא התחילה לאכול כמו בנאדם?
כשילדתי את התינוקת שאחריה... לא היה לי כח ועצבים להאכיל אותה מטרנה, הפסקתי לרדוף אחריה...
וראו זה פלא, הילדה התחילה לאכול.
בקיצור, תפסיקי להביא לו מטרנה ,הוא יהיה רעב ויתחיל לחפש אוכל של גדולים
יש מספיק אנשים שמרפאות אכילה הצילו להם את החיים,
קצת אחריות בדיני נפשות
אם אצלך משהו אחר עזר זה לא אומר כלום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מה לגבי מקרה של סרבנות ירקות ופירות ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מרפאת אכילה לא עוזרת- זה שטויות
הבת שלי גם, לא אכלה כלום כלום עד גיל 3 וחצי, רק מטרנה בכפית...
מתי היא התחילה לאכול כמו בנאדם?
כשילדתי את התינוקת שאחריה... לא היה לי כח ועצבים להאכיל אותה מטרנה, הפסקתי לרדוף אחריה...
וראו זה פלא, הילדה התחילה לאכול.
בקיצור, תפסיקי להביא לו מטרנה ,הוא יהיה רעב ויתחיל לחפש אוכל של גדולים
הבת שלי עם בעיה דומה.
כבר בת 5 בלי מטרנה עם יותר מילד אחד אחריה...

בינתיים לא עוזר כלום. המצב מחריף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
בינתיים להתחיל עם חשיפה בהדגה למאכלים שונים..
להניח לידה מאכלים שונים בצורה יפה ואסתטית מבלי לדחוק בה לאכול או לטעום,
להראות לה איך מבשלים ואופים - לתת לה לעזור לך להכין אוכל בבית
לתת לה לשחק באוכל - מאוד עוזר לחשיפה
ממליצה לפנות לקל"ת מומחית לאכילה - מאוד מאוד עוזר
והמלצה מכאן להבא:
בגיל שנה ויום להפסיק להביא מטרנה - ילד לא צריך את זה בגיל שנה וזה הורס את השיניים ואת היכולת לסגל תזונה כמו של ילד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
יש כאן כמה עינינים,
1 קודם כל צריך לפנות לרופא ולעשות בדיקות, (לפעמים חוסר דם גורם לחוסר תאבון וכו'), צריך לבדוק שאין בעיה רפואית וכו'
2. צריך לבדוק האם זה יושב על מקום רגשי, לפעמים זה הצורה של הילד להשיג יחס, לפעמים זה תחושה של הילד של שליטה (אני היחיד ששולט על מה שנכנס לי לפה, וכו')
3. לרוב ככל שההורה מפעיל יותר לחץ ככה הילד יותר נסגר ובורח מהאוכל, לכן מאוד חשוב לשחרר ולהוריד לחץ מול הילד, לא לרדוף אחרי הילד, לא לשדר תחושה של לחץ וכמובן לא להכריח את הילד לאכול
4. מה כן כדי לעשות:
א- להגיש אוכל במקום שיהיה נגיש לילד (כמו פרות חתוחים וכו')
ב- להגיש בצורה יפה ומגרה, אפשר לעשות מהירקות צורות של בית וכו'
ג-לעשות ארוחות משותפות של כל בני המשפחה.
ד- לתת דוגמה אישית (בלי לחץ של ההורה שהילד ישים לב עליו), לאכול בשמחה, לתת לעצמך (כלומר להורה) זמן לאכול אוכל בנחת ולהנות מזה,
ה-אפשר גם להכין אוכל בריא שדומה לממתקים, כגון: ממרחים שדומים לשוקולד- כמו חמאת בוטנים עם סילאן וקקאו ולהגיש לילד בתור שוקולד, ארטיק מפרות טחונים וקפואים.
בקיצור כמה שיותר לשחרר, להגי לו את האוכל בצורה חוויתית ולההמין בילד שהוא אוכל ויוכל
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
חד משמעית הפרעת אכילה
הזוי שהרופא אומר שמצידו יאכל מטרנה זה ממש ממש לא הגיוני
לגשת לרופא ילדים אחר ולתאר את הבעיה. שיפנה אתכם למרפאת אכילה בבית חולים. ממליצה על שניידר ושמעתי גם על אסותא באשדוד אם אתם מהאזור
אגב זה ממש לא קשור לבעיה התפתחותית .. הפרעת אכילה יכולה להיות לכל ילד ובכל גיל.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
מרפאת אכילה לא עוזרת- זה שטויות
הבת שלי גם, לא אכלה כלום כלום עד גיל 3 וחצי, רק מטרנה בכפית...
מתי היא התחילה לאכול כמו בנאדם?
כשילדתי את התינוקת שאחריה... לא היה לי כח ועצבים להאכיל אותה מטרנה, הפסקתי לרדוף אחריה...
וראו זה פלא, הילדה התחילה לאכול.
בקיצור, תפסיקי להביא לו מטרנה ,הוא יהיה רעב ויתחיל לחפש אוכל של גדולים
לא מסוגלת לראות אותו בוכה מרעב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
והרופאה אמרה לנו משפט יפה, ילד לא מת מרעב, (אם אין לו ממתקים כמובן)
ז"א שבסוף הוא יהיה רעב ויאכל, ויגלה שזה לא כזה נורא, ואפילו טעים.
משפט ממש לא נכון בילדים עם הפרעת אכילה.

מרפאת אכילה בשניידר נחשבת לטובה.
בדר"כ תהליך ארוך, וצריך לעשות אותו בזהירות מופלגת.
יש מומחית להפרעות אכילה בילדים בשם אמונה דגן (היא קלינאית תקשורת), מקבלת באופן פרטי.
יקר מאד ודורש התגייסות. אבל שמעתי שיש לה הצלחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
באמת נחמד לראות את כל הקשקשנים המאיימים והמפחידים שמדברים ממחשבתם בלבד
ללא היכרות עם הבעיה ללא הכרת הנושא
אז בגדול מניסיון הרופא צודק
הפרעת אכילה זה אחד שלא אוכל כלום לא שהוא אוכל מה שהוא אוהב ויש ילדים שלא אוהבים כמעט כלום אז נכון שלפעמים ברזל נמוך מורה על חוסר בברזל אבל לא בהכרח
ומניסיון ברגע שתשחררי אז הילד מרגיש זאת הוא יתחיל לאכול יותר
לכן ממליץ לשחרר שזה לא יהיה עסק אכל ?לא אכל כמה אכל מה אכל כמה נכנס כמה יצא כמה נשאר וכו וכו
פשוט לשחרר ולשחר שיאכל מה שטעים לו ומה שלא לא
ואגב לגבי מטרנה הוא צודק . אין שום בעיה במטרנה מכיר ילדים בגיל 4 וחצי שעדיין עם מטרנה כמה פעמים ביום וזה אגב עדיף משוקו בהרבה אז דעתי מניסיון(אגב גם לנו כבר היתה הפניה למרפאת אכילה וכל הצוות במעון עליו ומי לא ?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
קודם כל, יכול להיות שהרופא מפחד לכתוב. בגלל קצבת ילד נכה.
זה כן הפרעת אכילה, ויכול להיות קשור לסוגי מרקמים וצריך בהכוונה מקצועית לחשוף לסוגי מאכלים. יתכן שזכאים למעון שיקומי.
יש מכון אכילה בהדסה בית שמש ויש באלין. באזור המרכז לא מתמצאת בעניין זה.
לפעמים יש צורך לבדוק המשיכה לסוגי המאכלים. כגון סוכר וכדו'.
מכון אכילה זה תהליך ולא הוקוס פוקוס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
האם הוא מנוזל?
יכול להיות חסימה של שקדים בדרכי הבליעה שמקשות ומכאיבות על אכילה.
מניסיון.
ניתוח שקדים היה הפיתרון, ובגדול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
קודם כל- לאכול מטרנה זה הדבר הכי טוב במצב הזה
כי את קודם כל יודעת שלא חסר לו הזנה בסיסית

ולעצם הענין-
מה הוא עושה בשעת הרוחות שאתם אוכלים, למשל בשבת?
חשוב מאוד להפוך את האכילה לחוויה שכולם יושבים ואוכלים יחד
לא שהוא משחק ואתם אוכלים
מאוד מומלץ להכין איתו אוכל
וללכת איתו לקנות במכולת שהוא יבחר איזה מעדן הוא רוצה או איזה פרי
שיהיה לו חיבור לאוכל בדרכים יצירתיות

ובעיקר- לשחרר
את המטרנה שלו הוא מקבל ולא חסר לו את הבסיס
מכאן והלאה- פשוט לנסות לעזוב את הנושא
ורק לעבוד איתו על המסביב בלי להגיד לו מילה על האוכל

הזוי לראות אמהות שרצות עם הכפית בכל השכונה - והילדים שלהם בתת משקל
ולעומתם, אמהות שלא מטריחות את עצמן כלום בנושא והילדים שלהם יושבים על צלחות ואוכלים בתאבון אוכל בריא.

וזה לא מקרי
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
מבינה אותך,
גם לי היה ילד כזה(בכור) עד גיל 4 , היה נראה שיקח אתו את הבקבוק לישיבה, הוא גם גרר אחריו את אחותו הקטנה ממנו בשנה שראתה שהוא שותה אז רצתה גם.

חבילת מטרנה הספיקה אצלינו לחצי שבוע, היינו קונים כמויות, אפילו בנינו בית מהקופסאות הריקות.

הלכתי איתו כמה פעמים לרופא, הרופא אמר שהוא בריא רק פשוט אוהב מטרנה, עשיתי גם ספירת דם והיה תקין.
התחלנו להפחית לו את כמות המטרנה שבתוך המים שיהיה לאט לאט פחות טעים.
התחלנו לאכול כל המשפחה ביחד, עשינו טקס מהארוחה.
וכאשר ילדתי את הילדה ה3 טיפטפנו לו שמטרנה זה של תינוקים , תראה התינוקת החדשה אוכלת את זה ...
וזה אכן השפיע עליו הוא החליט שהוא גדול ומפסיק את המטרנה השארנו לו רק בקבוק אחד בבוקר כמו קפה/שוקו

בשנים ששני הגדולים שלי אכלו כמויות של מטרנה הם לא היו חולים בחורף- לא יודעת אם זה קשור אבל זה מכיל המון ויטמינים

בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
פחות קשור למקרים קיצוניים כאלה, אבל אצלנו אמרו לילד שהתחיל להחליט שהוא לא אוהב מאכלים (בן 3), אתה יכול לא לאהוב X מאכלים (נניח 3-5 מאכלים), זה בסדר, אבל אם אתה רוצה משהו חדש לא לאכול, אתה צריך לבחור משהו מהרשימה כן לאכול. בנוסף הראנו לו איך הגדולים כן אוהבים את זה והדגשנו שילדים גדולים אוהבים את האוכל הזה. ב"ה זה עזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אני חושבת שילדים, הם קולטים שההורים נלחצים וזה מפעיל אותם
דבר ראשון- לשחרר. תפסיקו לרדוף אחריו ילדים לא צריכים הרבה אוכל בכלל, פעם רופא אמא לאמא שלי שתסגור את היד, זה כמות האוכל שילד צריך ליום
אני, הבת שלי היתה אותו דבר דבר ראשון- פשוט עשיתי עבודה עם עצמי, להפסיק לרדוף אחריה להפסיק להסתכל מה היא אוכלת
פשוט לעצום עיינים, זה היה לי קשה ממש אבל עבד פלאים.
במקביל- ברזל כל יום ממש ממש ממש עוזר לתאבון
מה שכן, מטרנה זה משביע ממש ברור שעם מטרנה הוא לא ירצה לאכול הרבה...
ובמטרנה יש באמת את כל הויטמינים ואת יכולה להיות רגועה את רואה שהבדיקות דם תקינות...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הרב @פנחס ע כתב כאן פוסט מטלטל עם רעיון מהפכני. וביקש לפרסם מעל כל במה. פרוג זו הבמה מספר 1 של הציבור החרדי. ולכן מתפרסם כאן. חשוב שתביעו דעתכם ושתפו ברעיונות לתופעה הכאובה. מה הפתרון, האם מה שהוא כתב בפוסט ישים, האם אתם מכירים ישיבות ייעודיות לגרושים וכו' וכו'.

"בדפים הבאים נדון על בעיה שמשום מה מושתקת, ושמא בכוונה... וכפי שנבאר אי"ה בהמשך. מה שבעיה זו מושתקת ודאי אין זה בגלל שבעיה זו אינה משמעותית. אדרבה, רבים חללים הפילה. אמנם לא נעים להיות זה שמציף את הנושא, ובכל אופן חייבים שמישהו ירים את הכפפה.
נשתדל ככל האפשר שלא ללכת סחור סחור ולתמצת במילים, יודגש מראש כי את הבעיה אנחנו נציג ככל יכולתנו, וגם נציע פתרון. אמנם הדברים, הבעיה וכל שכן הפתרון אינם "תורה מסיני" ונשמח לקבל הערות והארות.
ובכן, לא אחד ולא שנים נחשפו למצב דורנו בו פעמים רבות, רבות מדי, הנישואין עולים על שרטון.
אין כאן המקום ואין זה הנושא מדוע מתרחשת תופעה כאובה זו, וכבר ספדו מספיק ספדנים על דור העקבתא דמשיחא ועל שלל תחלואיו. ובכל אופן המצב הינו מדאיב ונוגע ללב. לראות בחורים שעודם גלוחי סנטר, במיטב מחלצות, בשנות הבחרות והשיא, שעדיים היה לגדול, שכל רבותיהם בישיבה צפו להם עתיד מזהיר, אך מסובב הסיבות בחר להם מסלול שונה. ייתכן אפילו שדבר זה אירע באשמתם, שלא השכילו להבין היטב את מהות הליך הנישואין אליו הם צועדים, ולא קלטו מה טומנת בחובם התחייבותם תחת החופה "ואנא.. איזון... ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין" ואת שאר חובותיהם כלפי האשה. ופעמים רבות הגם שידעו היטב והתכוננו בכל לב ונפש לקראת השלב המכריע בחייהם, קורית תקלה המכוונת משמים והשידוך מתפוצץ. וכאן זה רק מתחיל...
בשלב זה הינם נכנסים למערבולת אינסופית. תהליך הגט עצמו הינו מורכב עד מאוד, לא תמיד האשה מתרצה ללכת כפי שבאה, פעמים רבות דרישותיה הם מעל ומעבר לשורת הדין ואכמ"ל, ובמיוחד שלא זה הנושא, רק לצורך ציוריות המצב נציג אותו בפן הכי אומלל.
והנה לאחר שבס"ד סוף סוף הצליח החתן לסיים את ההליך ולהשתחרר מעגינותו לעיתים הוא נכנס לפרק האיש מקדש שלב ב', ולפעמים הוא נזקק להתאוששות ארוכה. לא אחת הוא חושש ליפול שנית למצב בו היה, וחששו מסחרחרה נוספת שכזו מעפיל על רצונו הכן להקים בית נאמן בישראל, ולבנות משכן לה' בתחתונים.
ולמעשה ישנם בינינו הרבה אברכים צעירים שלא מוצאים את מקומם.
לחזור לישיבה אינם יכולים, אם בגלל "מה יאמרו" ואי הנעימות, ובעיקר בגלל תקנת אביר הרועים מרנא הגר"ח (כך ע"פ השמועה) שתיקן בועד הישיבות לפני רבות בשנים שלא ילמדו בישיבות כאלו שנישאו בעבר. וגם אם אין זאת מתקנתו, המציאות היא שראשי הישיבות מסרבים, ובצדק, לקבל בחזרה את הבוגרים שכבר נישאו בעבר, בחורים אינם צריכים להיות שותפים לשיח על בעיות של גרושים, ולא של נשואים, הלב שלהם חלש בשביל זה.
ובמצב כזה הגרוש צריך ללכת ללמוד בכולל אברכים. אמנם, גם בכולל יש לו אי נעימות רבה, אבל יש פיצוי בדמות המלגה הזעומה, שהוא נזקק לה נואשות בכדי לכסות את שכירות החדרון הטחוב בו הוא מתגורר (במקרים רבים ההורים אינם מעוניינים להחזיר הביתה בן גרוש, מחמת שהדבר מהווה עליהם מעמסה נפשית ופיזית) ולשלם את חובות העבר, ובמקרה שהוא גם מחויב לשלם מזונות המצב מורכב עוד יותר... ובגלל כל האמור ישנה עדיפות לאברך היקר והמסכן ללכת לכולל למרות שגם מקום זה אינו מקום טבעי ונוח עבורו, ואינו מהווה לו חממה לגדול בתורה ויראת שמיים.
דא עקא, שמסגרת כולל אינה מכסה ג' סדרים, וק"ו שאינה מכסה את בין הסדרים והלילות. והלב נכמר על אותו בחור צעיר שמוטל כעת במצב נואש כזה, ללא חְברה וללא אשה. בדרך כלל אם יש ילד, הילד נשאר אצל אימו (מסיבות מובנות) וגם עם הצער הזה הגרוש נאלץ להתמודד. מסגרת כולל לא בונה אישיות, ומאידך אין לגרוש שום זירה בה הוא יגדל, אין לו מי שידחוף אותו לכיוון הנכון.
נכון, ההורים פעמים רבות מחזירים הביתה, ומארחים בחיבה, מספקים ארוחות חמות, ולפעמים גם מכסים לו את החובות, אבל זה לא זה. הורים אינם חְברה, ועוד יותר אינם אשה. הורים זה לא כותל מערבי שאפשר לשפוך אליו את הלב, והבן לא תמיד יכול למצוא בכך את כל נחמתו. ובכל אופן ברור שזהו מצב טוב יותר, אם כי לא אידיאלי. (כמובן שהאידיאלי הוא מצב של נשוי, אמנם הדברים אמורים גם כלפי מצב ארעי זה, של טרום נישואין פרק ב', שאינו מצב ראוי)
יש מקרים בהם מלגת הקיום של הכולל לא מספיקה בכדי לקיים את כל צרכיו הכספיים המינימאליים הכוללים לחם צר ומים לחץ, והאברך הצעיר, שעוד יכול היה לאזור מתנים ולהאיר את העולם יוצא לשוק העבודה הפרוץ... ורבים חללים נפלו ומקום קבורתם לא נודעו...
ופה מגיע האבסורד הגדול, שבעוד ולנשים חד הוריות הקהילה דואגת, וארגוני נשים חרדיים ושאינם (ואין זה המקום להאריך בדעות המסולפות של מנהלי הארגונים הללו בסגנון "מ. מיכאלי") טורחים למלאות כל מחסורם, לעיתים תוך כדי נגיסות בבעל לשעבר, (פעמים רבות שלא בצדק כלל!) דוקא לגברים, שע"פ המקובל בעולם התורה אינם יוצאים לעבוד, וממילא הכסף פחות מצוי אצלם, איש אינו דואג.
לסיכום: מדובר בבחור צעיר שההבדל בינו לחברו מעוכב השידוך שנותר בישיבה הוא בכך שבנוסף לגיל המתבגר השווה לשניהם, לידידינו המדובר נוספה גיבנת ה"גרוש" שמורידה את מניותיו בשוק השידוכים, כשהיא יוצרת ספקולציות לגבי עברו "המפוקפק" ולכלוכים והשמצות מ"בחירת ליבו" בעבר. מצבו הכספי בכי רע, בייחוד כשהוא נאלץ לשלם הון רב מעל ומעבר לצורך האמיתי לגרושתו, שלצידה עומדים ארגוני הנשים והפמניסטים, בכדי שיזכה לראות את ילדיו אחת ל... וגם זה בחסד רב. אין לו שום משענת פיזית נורמלית, שעות רבות עוברות עליו בשיעמום ובדכאון, ללא חברה הגונה ומסודרת. דירתו אולי אינה במרתף טחוב חסר חלונות מתחת האדמה שורץ עכברושים, אך ודאי לא בסביון... והיצר הרע מאיים עליו כדרכו בסכינים שלופות מכל הכיוונים כשאין לו מי שיסייע לו בהתמודדות הקשה.
מי יודע כמה "נתיבות המשפט" איבדנו בגלל המצב העגום הזה?
מה עוד, שהידיעה שכך הוא מצבו של גרוש, שהוא אומלל עשרת מונים מגרושה, מהווה מאזן אימה לנישואין תקינים. כי כשהאשה (הגרושה בפוטנציאל) יודעת שבמצב של גט המפסיד העיקרי יהיה הבעל היא מנצלת זאת. וד"ל.

ולכן לעניות דעתי הפתרון צריך להיות בהקמת מסגרת ישיבתית לבחורים פרק ב'. מסגרת שתהיה ממוצעת בין כולל לישיבה. מסגרת שתדאג לצרכים הכלכליים של הגרושים, במילגה ראויה לשמה (ניתן להשוות זאת להורים, שישלמו לכל בן כפי צורכו, כך המסגרת תדאג למימון לכל אחד כפי מחסורו). מסגרת שתעזור להם לחיות חיים בריאים בחברה תורנית. מסגרת שתתן להם טעם בלימוד למרות צערם הקשה. ניתן לשלב בתוך המסגרת איש המבין בנפש האדם שיטפל בחרדות ובפחדים, ויניע את הגרושים לבנות את חייהם מחדש. מקום שיכלול פנימיה ואוכל, משגיח וראש ישיבה, (כמובן שהחלק של שיעורים יומיים פחות מתאים) מקום בו יוכלו לפרוק את ליבם באוזני חברים לצרה. שירגישו שאינם שונים ורעים. שיתנו להם הדרכות המתאימות למצבם. (חיפשתי בקול הלשון הדרכות לבחורים מיש"ק ומיש"ג הכנה לחיי אברכות, טיפים לנישואין ולשלום בית ולחינוך ילדים, לכל מצב... אבל טיפים לגרושים לא מצאתי, ולא אף ספר עזר והדרכה- כלום!) שיספקו להם מקום שלא יצטרכו לבלות לילות חשוכים לבד עם מחשבות דמיוניות. שיתנו להם תחרותיות בלימוד ורצון להצליח. שיתנו להם תקווה לעתיד טוב יותר. ובעיקר- שידאגו שישמרו על היראת שמיים שלהם.
כמובן צריך לשאול את גדולי ישראל שליט"א איך וכיצד להקים מקום שכזה באופן שיהיה הראוי ביותר ועוד ועוד, והתוכנית להקמת מקום שכזה לא מסתיימת ואפילו אינה מתחילה במאמר על פני 2 דפי A4 אמנם את הנושא הזה צריך להציף, ולתור אחרי פתרון ראוי.

הערה חשובה: כותב הדברים ב"ה נשוי באושר ובאושר עם אשת נעוריו, בעז"ה ביחד עד 120 אמנם נזקקתי לנושא בעקבות כמה בני משפחה וידידים שהגיעו למצב החמור הנזכר, ואין מושיע!

אנא מי שימצא חן בעיניו, תעשו עם זה משהו, ואם אין בכחם לפחות תפרסמו בכל במה אפשרית.
שלישית, אינני לוקח אחריות על הפתרון שהצעתי אבל הבעיה היא בעיה קשה, וחייבים שמישהו ימצא לה פתרון כלשהו, צריך להציף אותה
מצרף מאמר מטלטל , אולי יהיה לתועלת ומישהו ירים את הכפפה. ענין זה לא מוצה בישיבות ויכול לספק משרות חשובות..."

רגע של שיתוף



אל הידית העגולה של דלת המרפאה נשלחה יד קמוטה, נאחזה בה ומשכה.

הדלת נפתחה כדי רבע, ונעצרה. אחר כך נעה לכאן ולשם, מתאמצת, רועדת, ומתחילה להיסגר בחזרה כשפתאום תפסה בחלקה העליון יד אחרת, איתנה. ובתנופה פתחה אותה עד הסוף. "בבקשה אדוני, תזהר אדוני מהמדרגה".

והזקן מודה למושיעו בניד ראש ויוצא בצעד איטי אל השביל.

בעל היד האיתנה מוסיף להחזיק בדלת פתוחה, שריריו הצעירים גוברים בקלות על קפיץ המשקוף הלוחץ כנגדו. והוא מביט אחרי הדמות הכפופה המתרחקת לאט, ומשהגיע למסקנה שהזקן בסדר, עזב את הדלת ונכנס פנימה, מניח לקפיץ להסיע את הדלת הכבדה בתנועה איטית אך נחושה, ולסגור אותה בנקישה נחרצת.

הזקן פסע לאורך השביל וכשהגיע לספסל התיישב עליו באנחה.

מכיסו הוציא טלפון נייד ישן שחוק ומרופט, שכפתוריו נשרו ממנו ומסכו הסדוק מודבק ברצועות סלוטייפ צהובות. הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור היחידי שנותר במכשיר, והרימו אל אזנו.

לאחר מספר רגעים התפשטה נהרה על פניו החרושות. "חנה מרים?"

"כן כן, ברוך השם ברוך השם, הכל הכל בסיידר".

"בטח, הוא עבר על הבדיקות בעיון רב, בעיון רב הוא הסתכל על כל הבדיקות, חמש דפים גדולים, הוא הסתכל על הכל בדקדוק. את מכירה את דוקטור אלכסנדר, עם הפה ככה, עקום קצת. את יודעת זה שעושה בדיחות. את היית אצלו גם כן...

נכון זה היה מזמן, הרבה שנים.

בקיצער, הוא מסתכל טוב טוב בניירות, קורא בדקדוק גדול. ואחר כך הוא אומר לי: מר אייזן! - את שומעת חנה מרים, ככה הוא קורא לי - מר אייזן. שכה יהיה לי טוב.

מר אייזן יש לך לב כמו נער בן שש עשרה!

ככה הוא אוהב, את יודעת, לעשות בדיחות.

רק קצת ברזל הוא אומר, ותבוא עוד חצי שנה לביקורת.

את שמחה חנה מרים? מאושרת?! ידעתי שתהיי מאושרת, בגלל זה צלצלתי. דבר ראשון אחרי שיצאתי מהרופא התיישבתי על ספסל לבשר לך. ואני מאושר שאת מאושרת. חנה'לה. אני מאושר מזה שאת מאושרת יותר מעצם הבשורה.

בקושי הצלחתי לצאת מהמרפאה, בקושי. הדלת שם, שרעקלאך. מישהו היה צריך לעזור לי לפתוח. אבל הלב, חנה מרים. לב של נער בן שש עשרה!

לץ, דוקטור אלכסנדר הזה, הוא לוחץ במחשב שלו קצת פה וקצת שם ופתאום יוצא מרשם לברזל, יוצא לבד מהמכונה שלידי. היית צריכה לראות. פלאי פלאים. 'שני כדורים ביום אחרי האוכל' הוא אומר לי. ואז הוא שם את היד שלו על הברך שלי, והפה שלו העקום, נהיה עוד יותר עקום, בזמן שהוא אומר לי 'תבוא עוד חצי שנה לביקורת'. איזה משפט יפה זה, חנה מרים, הא, כמו שיר. חצי שנה בריאות. לא שבוע לא חודש, חצי שנה! וכשאני קם ללכת הוא אומר "אל תשכח את הכרטיס מר אייזן". עוד פעם מר אייזן. לץ שכזה.

ואני ישר מחפש ספסל להתקשר אליך. כי. הבדידות, חנה מרים. אוי כנגד הבדידות אפילו לב בן שש עשרה לא עומד. ילד כי ימצא צדף יפה על החוף, ירוץ מיד להראות לאימו. בחורה שגמרה מבחן חוץ, מיד מתקשרת לחברות. את זוכרת את המבחני חוץ של אסתי? גהינום, הא.

בקיצור, האדם אין שמחתו שלמה עד שישתפנה עם אחרים, עם אהובים.

ואם כל המתח הגדול הזה, הרשרושים, הסחרחורות, הבדיקות המקיפות, חמש דפים גדולים באנגלית. פתאום נעלם בבת אחת - 'קצת ברזל וביקורת עוד חצי שנה'. כל השמחה הזאת, האושר הנפלא הזה, שווה כקליפת השום.

קליפת השום, חנה'לה!

אם אין לך למי לספר אותו. לשתף".

עיניו של הזקן נצצו בלחלוחית וידו התהדקה על מכשיר הטלפון.

"ואין נחמה ל'מר אייזן', ואין ולו טיפת שמחה בלב של נער בן שש עשרה. כי הלב הזה מת. מת מגעגוע".

קולו של הזקן מתרסק "נו די, חנה מרים, די עם הרגשנות. אני צריך למהר לבית מרקחת לקנות את הברזל.

אז להתראות, בנתיים.

נפגש עוד חודשיים וחצי בערך הא, י"ג תמוז. ארבע עשרה שנה כבר, איך שהזמן טס. ואסתי תניח לך הזמנה, ותשים עליה אבן שלא תעוף.

זהו, שלום חנה מרים, שלום".

ילד קרב אל הזקן בהיסוס

"אפשר שיחה? אני צריך להתקשר לאמא שלי".

"מצטער ילד, אין לי טלפון", ענה הזקן.

וכשראה שהילד מסתכל בו בעיני פליאה, ננער "אה, זה? זה לא עובד! הנה, אפילו בטריה אין פה. רואה, וגם הכפתורים נפלו חוץ מהכפתור הזה, שאיתו אפשר לצלצל רק למישהו אחד". ענה בהתרוממו מהספסל.

"למי?" שאל הילד בקול תמים.

אך הזקן שכבר הסתובב והחל ללכת לא ענה.

רק כתפיו רטטו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה