התייעצות ילד שלא אוכל כלום- אנא עזרתכם

  • הוסף לסימניות
  • #41
האם בדקתם התפקוד של שרירי הפה- הלשון, השפתיים וכו'? לפעמים קלינאית תקשורת זה פתרון
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אשמח לקבל המלצה על מרפאת אכילה במרכז אם יש לך המלצה.
הייתי מאוד מרוצה מהדסה בית שמש. (נראה לי היחיד בארץ שלא בבית חולים, וזה פלוס ענק. בלי חיידקים וכל מיני)
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
ממליצה לך מאוד ללכת לייעוץ של גישת שפר . לי באופן אישי עזר מאוד !!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
דעה לא פופולרית
הילדים שלי סרבני אכילה כל אחד ברמתו
אבל - ממתקים - אין בבית !
אוכל בצהריים - ילד שלא גמר את הצלחת - של ציפורים..- אין חברים בצהריים - לא יורדים לגינה ולא מקבלים שכנים לבית
זה ברור להם מאד שאני רצינית בזה וזה דיכאון צהריים שלמים להיות לבד..
אז גם אם זה איכס - והם ממש עושים לי הצגות שהם מקיאים וכו הם יושבים כמובן עם סיפור שכנועים וכו וכו - ואוכלים בצער רב וביגון קודר :(
אני לא נרתעת להכריח ממש - ושיקומו לי כל היועצים למינהם - עד שלא הכרחתי לאכול - חביתה / תפוח /מלפפון
ועוד כמה דברים חיוניים - לא נגעו בפרות ירקות וחלבון !!! על כל סוגיו!!! בכלל !!! ואין לזה תקווה אחרת - זה השיטה שלי
ילד חייב לאכול - וילד כן מגיע לתת תזונה - בפירוש ככה! מאז שהתחלתי להכריח - הם התחילו לאכול!!!
לפני זה הם לא הסכימו לטעום וממילא לא ידעו שזה אכיל בכלל
כמובן שכל מי שהילדים שלו אוכלים רגיל לא מבין מה נסגר - להכריח! ילד! לאכול !
מה פתאום - ילד רעב אוכל ... זה בערך כמו להגיד - מבוגר שבע לא אוכל ........ לכו תתוכחו עם עובדות
ברור שרק מטרנה זה הפרעת אכילה מאד רצינית
לי הדיאטנית של הקופה אמרה לרווח מאד בין הארוחות - לא לתת כלום בין לבין
אני שדרגתי את זה - פשוט כי זה לא עבד ... והתחלתי להכריח ממש - כיום -4 שנים אחרי זה - עובד פלאים
הם רגילים לשבת ולאכול - אין אופציה להבריז - יש כאלה שכיף להם לאכול
יש כאלה שפחות
בכל מקרה את המינימום חובה לאכול
וממתקים ממש - סוכריות וכו - לא אמורים בכלל להיכנס לבית
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
וואו לדעתי אנשים קצת הגזימו
אח שלי היה בדיוק ככה!! גומר בלילה 4 בקבוקי מטרנות עם איזה 6 כפות דייסה כל אחד. במשך היום לא אכל כלום!!!
(אמא שלי היתה מביאה לו ברזל בטיפות, ואת הויטמינים הדובונים לילדים)
היום הוא בן 16- אוכל הכל.
לאט לאט הוא התחיל לטעום מאכלים, יותר ויותר (רק מאיזה גיל 7 הוא התחיל לדעת שיש עוד מאכלים בעולם. היתה תקופה שהוא אכל רק שקדי מרק, ומצה עם שוקולד. זה כבר היה בסביבות גיל 9-10..)
ב"ה הכל בסדר איתו, והוא חכם, הרבה מעבר לממוצע, למי שדאג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אשמח לעזרה
הבן שלי בן שנה וחצי אוכל רק מטרנה שלב 2(שלב 3 לא טעים לו) בלי דייסה
לא מסוגל להכניס אוכל ואם כן הכניס לפה הוא מוציא תוך שניה
אבל אם יהיה חטיפים או ביסקוויט על הרצפה הוא יאכל
מרקים אוכל קצת
מכניס הכל לפה חוץ מאוכל
יש לו גם לשון קשורה
אני לא רוצה שיגיע למצב כמו שמתארים פה רוצה לטפל מעכשיו
יש למשהיא נסיון בזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אשמח לעזרה
הבן שלי בן שנה וחצי אוכל רק מטרנה שלב 2(שלב 3 לא טעים לו) בלי דייסה
לא מסוגל להכניס אוכל ואם כן הכניס לפה הוא מוציא תוך שניה
אבל אם יהיה חטיפים או ביסקוויט על הרצפה הוא יאכל
מרקים אוכל קצת
מכניס הכל לפה חוץ מאוכל
יש לו גם לשון קשורה
אני לא רוצה שיגיע למצב כמו שמתארים פה רוצה לטפל מעכשיו
יש למשהיא נסיון בזה?
אצלי אותו דבר בדיוק!
עוקבת
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
ממליצה מאוד על אמונה דגן - קלינאית תקשורת בירושלים - ממוחית לבעיות אכילה.
מכירה אותה מהמקום המקצועי - לא טיפולי - כלומר לא חוויתי אצלה טיפול - שמעתי הרצאות מקצועיות.

אמונה דגן- 0525254955
והיא אנושית ונעימה.
בהצלחה!​
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
בינתיים להתחיל עם חשיפה בהדגה למאכלים שונים..
להניח לידה מאכלים שונים בצורה יפה ואסתטית מבלי לדחוק בה לאכול או לטעום,
להראות לה איך מבשלים ואופים - לתת לה לעזור לך להכין אוכל בבית
לתת לה לשחק באוכל - מאוד עוזר לחשיפה
ממליצה לפנות לקל"ת מומחית לאכילה - מאוד מאוד עוזר
והמלצה מכאן להבא:
בגיל שנה ויום להפסיק להביא מטרנה - ילד לא צריך את זה בגיל שנה וזה הורס את השיניים ואת היכולת לסגל תזונה כמו של ילד.
קשה להפסיק כי ילד רגיל לקבל את זה למשל לפני השינה.
מה שאני עשיתי:
התחלתי להביא בקבוק חלב עם מעט מים חמים בלי להוסיף סוכר.
אחרי תקופה נמאס לתינוק מזה והפסיק סופית עם בקבוקים.
בנוסף לא מומלץ להחליף מטרנה בשוקו פטל וכדו' כי זה ממש הורס את השיניים.
הילדים שלי יודעים שבבקבוק שותים רק מים וכל דבר אחר בכוס
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
דעה לא פופולרית
הילדים שלי סרבני אכילה כל אחד ברמתו
אבל - ממתקים - אין בבית !
אוכל בצהריים - ילד שלא גמר את הצלחת - של ציפורים..- אין חברים בצהריים - לא יורדים לגינה ולא מקבלים שכנים לבית
זה ברור להם מאד שאני רצינית בזה וזה דיכאון צהריים שלמים להיות לבד..
אז גם אם זה איכס - והם ממש עושים לי הצגות שהם מקיאים וכו הם יושבים כמובן עם סיפור שכנועים וכו וכו - ואוכלים בצער רב וביגון קודר :(
אני לא נרתעת להכריח ממש - ושיקומו לי כל היועצים למינהם - עד שלא הכרחתי לאכול - חביתה / תפוח /מלפפון
ועוד כמה דברים חיוניים - לא נגעו בפרות ירקות וחלבון !!! על כל סוגיו!!! בכלל !!! ואין לזה תקווה אחרת - זה השיטה שלי
ילד חייב לאכול - וילד כן מגיע לתת תזונה - בפירוש ככה! מאז שהתחלתי להכריח - הם התחילו לאכול!!!
לפני זה הם לא הסכימו לטעום וממילא לא ידעו שזה אכיל בכלל
כמובן שכל מי שהילדים שלו אוכלים רגיל לא מבין מה נסגר - להכריח! ילד! לאכול !
מה פתאום - ילד רעב אוכל ... זה בערך כמו להגיד - מבוגר שבע לא אוכל ........ לכו תתוכחו עם עובדות
ברור שרק מטרנה זה הפרעת אכילה מאד רצינית
לי הדיאטנית של הקופה אמרה לרווח מאד בין הארוחות - לא לתת כלום בין לבין
אני שדרגתי את זה - פשוט כי זה לא עבד ... והתחלתי להכריח ממש - כיום -4 שנים אחרי זה - עובד פלאים
הם רגילים לשבת ולאכול - אין אופציה להבריז - יש כאלה שכיף להם לאכול
יש כאלה שפחות
בכל מקרה את המינימום חובה לאכול
וממתקים ממש - סוכריות וכו - לא אמורים בכלל להיכנס לבית
איך את מכריחה אותם?
אגב, נזקים לא בודקים בטווח קצר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
הייתי מנסה להביא לו שייקים עם ירקות ופירות,
ואת זה אפשר גם בבקבוק,
יכול להיות שהבעיה שלו זה המרקם,
וטחון יסכים בפרט אם זה בבקבוק
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
כבר כתבו, ואחזור על זה. יש ילדים שלא סובלים מרקמים מסוימים.
או שיש מאכלים שנוטים להיתקע להם מסיבות שונות, ועוד סיבות. לא קשור לטעים או לא.
יש ילדים שאוכלים לדוגמא מצות או פירכיות או עוגיות קשות, ולא סובלים לחם חלות ועוגות.
כדאי מאוד לבדוק ולאבחן ממה הדבר נובע, ורק לאחר מכן לחשוב מה לעשות.
אם הבעיה לא ידועה - אי אפשר לדעת מה הפיתרון הנכון.
לכן כל סוגי 'ההכרחה' למיניהם - אין להם מקום לדעתי. ויש להם הרבה פעמים נזקים של ממש לטווח ארוך.
דרך המלך היא קודם כל להבין ממה נובעת הבעיה.
'הכרחה' זה כולל גם להפסיק את מה שהוא כן אוכל בינתיים, ולהשאיר אותו רעב.
אין כל היגיון בלהפסיק דבר בריא ומזין כמו מטרנה, רק כדי להכריח את הילד לאכול דברים אחרים.
וגם שוקולד, לדוגמא, יכול להוסיף לתזונה עד שמוצאים ממה נובעת הבעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אני לא נרתעת להכריח ממש - ושיקומו לי כל היועצים למינהם
אני לא "יועצים למיניהם", ממש לא. אבל לא יכולתי שלא להגיב לזה כאמא לילדים (חלקם סרבני אכילה רציניים).
להכריח ילד לאכול - זה דבר שאסור לעשות. אפשר לשכנע, לעודד, לתגמל, להסביר חשיבות, לבדוק אופציות לטיפול אם יש צורך, אבל לעולם לא להכריח.
ולא בגלל שזה לא יעיל. יכול להיות שזה מביא תוצאות בתחום האכילה, אבל עלול לגרום נזק בתחומים אחרים.
זה בעצם לוקח מידיו של הילד את השליטה על הגוף שלו, את זכות הבחירה הלגיטימית מה להכניס אליו ומה לא.
לקיחת השליטה והבחירה מידיו של הילד עלולה להיות בעלת השפעה שלילית במגוון תחומים שאין כאן המקום לפרט.

ואחרי הכל, חייבת לומר שאני מאוד מזדהה ומבינה את ההתמודדות. הרבה כוח לכל האמהות המסורות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אני שמעתי שככל שתחשפי את הילד למאכלים בגיל מוקדם יותר, הסיכוי שייפתח סרבנות נמוכה יותר.
גם ילד בגיל חצי שנה שיונק מצוין, להביא לו כמה כפיות מרק כל יום, לחשוף אותו לטעמים בגיל ממש צעיר .
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
דעה לא פופולרית
הילדים שלי סרבני אכילה כל אחד ברמתו
אבל - ממתקים - אין בבית !
אוכל בצהריים - ילד שלא גמר את הצלחת - של ציפורים..- אין חברים בצהריים - לא יורדים לגינה ולא מקבלים שכנים לבית
זה ברור להם מאד שאני רצינית בזה וזה דיכאון צהריים שלמים להיות לבד..
אז גם אם זה איכס - והם ממש עושים לי הצגות שהם מקיאים וכו הם יושבים כמובן עם סיפור שכנועים וכו וכו - ואוכלים בצער רב וביגון קודר :(
אני לא נרתעת להכריח ממש - ושיקומו לי כל היועצים למינהם - עד שלא הכרחתי לאכול - חביתה / תפוח /מלפפון
ועוד כמה דברים חיוניים - לא נגעו בפרות ירקות וחלבון !!! על כל סוגיו!!! בכלל !!! ואין לזה תקווה אחרת - זה השיטה שלי
ילד חייב לאכול - וילד כן מגיע לתת תזונה - בפירוש ככה! מאז שהתחלתי להכריח - הם התחילו לאכול!!!
לפני זה הם לא הסכימו לטעום וממילא לא ידעו שזה אכיל בכלל
כמובן שכל מי שהילדים שלו אוכלים רגיל לא מבין מה נסגר - להכריח! ילד! לאכול !
מה פתאום - ילד רעב אוכל ... זה בערך כמו להגיד - מבוגר שבע לא אוכל ........ לכו תתוכחו עם עובדות
ברור שרק מטרנה זה הפרעת אכילה מאד רצינית
לי הדיאטנית של הקופה אמרה לרווח מאד בין הארוחות - לא לתת כלום בין לבין
אני שדרגתי את זה - פשוט כי זה לא עבד ... והתחלתי להכריח ממש - כיום -4 שנים אחרי זה - עובד פלאים
הם רגילים לשבת ולאכול - אין אופציה להבריז - יש כאלה שכיף להם לאכול
יש כאלה שפחות
בכל מקרה את המינימום חובה לאכול
וממתקים ממש - סוכריות וכו - לא אמורים בכלל להיכנס לבית
אני חושבת שלהכריח זה הדבר הכי גרוע
והילדים שלך יזכרו את זה לעתיד
טוב זה בטח לא עושה להם
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
הייתי גומלת את הילד מבקבוק ושישתה את המטרנה בכוס או מצלחת וכפית אם את מוסיפה דייסה. ולא אוכלים במיטה מטרנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אני חושבת שלהכריח זה הדבר הכי גרוע
והילדים שלך יזכרו את זה לעתיד
טוב זה בטח לא עושה להם
אני מכירה מישהי שעד היום יש מאכלים רבים מאוד שהיא לא אוכלת
(דגים, כמעט כל סוגי העוף, ירקות, פירות ועוד ועוד)
כבר נשואה...
ולא מסוגלת לאכול מהמון מרקמים ככל הנראה כי הכריחו אותה לאכול כשהיתה תינוקת
היא לא עלתה במשקל והרופא אמר להכריח (פעם עוד אמרו את זה)
דחפו לה את הבקבוק ואלו התוצאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אני לא "יועצים למיניהם", ממש לא. אבל לא יכולתי שלא להגיב לזה כאמא לילדים (חלקם סרבני אכילה רציניים).
להכריח ילד לאכול - זה דבר שאסור לעשות. אפשר לשכנע, לעודד, לתגמל, להסביר חשיבות, לבדוק אופציות לטיפול אם יש צורך, אבל לעולם לא להכריח.
ולא בגלל שזה לא יעיל. יכול להיות שזה מביא תוצאות בתחום האכילה, אבל עלול לגרום נזק בתחומים אחרים.
זה בעצם לוקח מידיו של הילד את השליטה על הגוף שלו, את זכות הבחירה הלגיטימית מה להכניס אליו ומה לא.
לקיחת השליטה והבחירה מידיו של הילד עלולה להיות בעלת השפעה שלילית במגוון תחומים שאין כאן המקום לפרט.

ואחרי הכל, חייבת לומר שאני מאוד מזדהה ומבינה את ההתמודדות. הרבה כוח לכל האמהות המסורות.
קראתי פעם שזה אחד הדברים שהם בסיס למוגנות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הרב @פנחס ע כתב כאן פוסט מטלטל עם רעיון מהפכני. וביקש לפרסם מעל כל במה. פרוג זו הבמה מספר 1 של הציבור החרדי. ולכן מתפרסם כאן. חשוב שתביעו דעתכם ושתפו ברעיונות לתופעה הכאובה. מה הפתרון, האם מה שהוא כתב בפוסט ישים, האם אתם מכירים ישיבות ייעודיות לגרושים וכו' וכו'.

"בדפים הבאים נדון על בעיה שמשום מה מושתקת, ושמא בכוונה... וכפי שנבאר אי"ה בהמשך. מה שבעיה זו מושתקת ודאי אין זה בגלל שבעיה זו אינה משמעותית. אדרבה, רבים חללים הפילה. אמנם לא נעים להיות זה שמציף את הנושא, ובכל אופן חייבים שמישהו ירים את הכפפה.
נשתדל ככל האפשר שלא ללכת סחור סחור ולתמצת במילים, יודגש מראש כי את הבעיה אנחנו נציג ככל יכולתנו, וגם נציע פתרון. אמנם הדברים, הבעיה וכל שכן הפתרון אינם "תורה מסיני" ונשמח לקבל הערות והארות.
ובכן, לא אחד ולא שנים נחשפו למצב דורנו בו פעמים רבות, רבות מדי, הנישואין עולים על שרטון.
אין כאן המקום ואין זה הנושא מדוע מתרחשת תופעה כאובה זו, וכבר ספדו מספיק ספדנים על דור העקבתא דמשיחא ועל שלל תחלואיו. ובכל אופן המצב הינו מדאיב ונוגע ללב. לראות בחורים שעודם גלוחי סנטר, במיטב מחלצות, בשנות הבחרות והשיא, שעדיים היה לגדול, שכל רבותיהם בישיבה צפו להם עתיד מזהיר, אך מסובב הסיבות בחר להם מסלול שונה. ייתכן אפילו שדבר זה אירע באשמתם, שלא השכילו להבין היטב את מהות הליך הנישואין אליו הם צועדים, ולא קלטו מה טומנת בחובם התחייבותם תחת החופה "ואנא.. איזון... ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין" ואת שאר חובותיהם כלפי האשה. ופעמים רבות הגם שידעו היטב והתכוננו בכל לב ונפש לקראת השלב המכריע בחייהם, קורית תקלה המכוונת משמים והשידוך מתפוצץ. וכאן זה רק מתחיל...
בשלב זה הינם נכנסים למערבולת אינסופית. תהליך הגט עצמו הינו מורכב עד מאוד, לא תמיד האשה מתרצה ללכת כפי שבאה, פעמים רבות דרישותיה הם מעל ומעבר לשורת הדין ואכמ"ל, ובמיוחד שלא זה הנושא, רק לצורך ציוריות המצב נציג אותו בפן הכי אומלל.
והנה לאחר שבס"ד סוף סוף הצליח החתן לסיים את ההליך ולהשתחרר מעגינותו לעיתים הוא נכנס לפרק האיש מקדש שלב ב', ולפעמים הוא נזקק להתאוששות ארוכה. לא אחת הוא חושש ליפול שנית למצב בו היה, וחששו מסחרחרה נוספת שכזו מעפיל על רצונו הכן להקים בית נאמן בישראל, ולבנות משכן לה' בתחתונים.
ולמעשה ישנם בינינו הרבה אברכים צעירים שלא מוצאים את מקומם.
לחזור לישיבה אינם יכולים, אם בגלל "מה יאמרו" ואי הנעימות, ובעיקר בגלל תקנת אביר הרועים מרנא הגר"ח (כך ע"פ השמועה) שתיקן בועד הישיבות לפני רבות בשנים שלא ילמדו בישיבות כאלו שנישאו בעבר. וגם אם אין זאת מתקנתו, המציאות היא שראשי הישיבות מסרבים, ובצדק, לקבל בחזרה את הבוגרים שכבר נישאו בעבר, בחורים אינם צריכים להיות שותפים לשיח על בעיות של גרושים, ולא של נשואים, הלב שלהם חלש בשביל זה.
ובמצב כזה הגרוש צריך ללכת ללמוד בכולל אברכים. אמנם, גם בכולל יש לו אי נעימות רבה, אבל יש פיצוי בדמות המלגה הזעומה, שהוא נזקק לה נואשות בכדי לכסות את שכירות החדרון הטחוב בו הוא מתגורר (במקרים רבים ההורים אינם מעוניינים להחזיר הביתה בן גרוש, מחמת שהדבר מהווה עליהם מעמסה נפשית ופיזית) ולשלם את חובות העבר, ובמקרה שהוא גם מחויב לשלם מזונות המצב מורכב עוד יותר... ובגלל כל האמור ישנה עדיפות לאברך היקר והמסכן ללכת לכולל למרות שגם מקום זה אינו מקום טבעי ונוח עבורו, ואינו מהווה לו חממה לגדול בתורה ויראת שמיים.
דא עקא, שמסגרת כולל אינה מכסה ג' סדרים, וק"ו שאינה מכסה את בין הסדרים והלילות. והלב נכמר על אותו בחור צעיר שמוטל כעת במצב נואש כזה, ללא חְברה וללא אשה. בדרך כלל אם יש ילד, הילד נשאר אצל אימו (מסיבות מובנות) וגם עם הצער הזה הגרוש נאלץ להתמודד. מסגרת כולל לא בונה אישיות, ומאידך אין לגרוש שום זירה בה הוא יגדל, אין לו מי שידחוף אותו לכיוון הנכון.
נכון, ההורים פעמים רבות מחזירים הביתה, ומארחים בחיבה, מספקים ארוחות חמות, ולפעמים גם מכסים לו את החובות, אבל זה לא זה. הורים אינם חְברה, ועוד יותר אינם אשה. הורים זה לא כותל מערבי שאפשר לשפוך אליו את הלב, והבן לא תמיד יכול למצוא בכך את כל נחמתו. ובכל אופן ברור שזהו מצב טוב יותר, אם כי לא אידיאלי. (כמובן שהאידיאלי הוא מצב של נשוי, אמנם הדברים אמורים גם כלפי מצב ארעי זה, של טרום נישואין פרק ב', שאינו מצב ראוי)
יש מקרים בהם מלגת הקיום של הכולל לא מספיקה בכדי לקיים את כל צרכיו הכספיים המינימאליים הכוללים לחם צר ומים לחץ, והאברך הצעיר, שעוד יכול היה לאזור מתנים ולהאיר את העולם יוצא לשוק העבודה הפרוץ... ורבים חללים נפלו ומקום קבורתם לא נודעו...
ופה מגיע האבסורד הגדול, שבעוד ולנשים חד הוריות הקהילה דואגת, וארגוני נשים חרדיים ושאינם (ואין זה המקום להאריך בדעות המסולפות של מנהלי הארגונים הללו בסגנון "מ. מיכאלי") טורחים למלאות כל מחסורם, לעיתים תוך כדי נגיסות בבעל לשעבר, (פעמים רבות שלא בצדק כלל!) דוקא לגברים, שע"פ המקובל בעולם התורה אינם יוצאים לעבוד, וממילא הכסף פחות מצוי אצלם, איש אינו דואג.
לסיכום: מדובר בבחור צעיר שההבדל בינו לחברו מעוכב השידוך שנותר בישיבה הוא בכך שבנוסף לגיל המתבגר השווה לשניהם, לידידינו המדובר נוספה גיבנת ה"גרוש" שמורידה את מניותיו בשוק השידוכים, כשהיא יוצרת ספקולציות לגבי עברו "המפוקפק" ולכלוכים והשמצות מ"בחירת ליבו" בעבר. מצבו הכספי בכי רע, בייחוד כשהוא נאלץ לשלם הון רב מעל ומעבר לצורך האמיתי לגרושתו, שלצידה עומדים ארגוני הנשים והפמניסטים, בכדי שיזכה לראות את ילדיו אחת ל... וגם זה בחסד רב. אין לו שום משענת פיזית נורמלית, שעות רבות עוברות עליו בשיעמום ובדכאון, ללא חברה הגונה ומסודרת. דירתו אולי אינה במרתף טחוב חסר חלונות מתחת האדמה שורץ עכברושים, אך ודאי לא בסביון... והיצר הרע מאיים עליו כדרכו בסכינים שלופות מכל הכיוונים כשאין לו מי שיסייע לו בהתמודדות הקשה.
מי יודע כמה "נתיבות המשפט" איבדנו בגלל המצב העגום הזה?
מה עוד, שהידיעה שכך הוא מצבו של גרוש, שהוא אומלל עשרת מונים מגרושה, מהווה מאזן אימה לנישואין תקינים. כי כשהאשה (הגרושה בפוטנציאל) יודעת שבמצב של גט המפסיד העיקרי יהיה הבעל היא מנצלת זאת. וד"ל.

ולכן לעניות דעתי הפתרון צריך להיות בהקמת מסגרת ישיבתית לבחורים פרק ב'. מסגרת שתהיה ממוצעת בין כולל לישיבה. מסגרת שתדאג לצרכים הכלכליים של הגרושים, במילגה ראויה לשמה (ניתן להשוות זאת להורים, שישלמו לכל בן כפי צורכו, כך המסגרת תדאג למימון לכל אחד כפי מחסורו). מסגרת שתעזור להם לחיות חיים בריאים בחברה תורנית. מסגרת שתתן להם טעם בלימוד למרות צערם הקשה. ניתן לשלב בתוך המסגרת איש המבין בנפש האדם שיטפל בחרדות ובפחדים, ויניע את הגרושים לבנות את חייהם מחדש. מקום שיכלול פנימיה ואוכל, משגיח וראש ישיבה, (כמובן שהחלק של שיעורים יומיים פחות מתאים) מקום בו יוכלו לפרוק את ליבם באוזני חברים לצרה. שירגישו שאינם שונים ורעים. שיתנו להם הדרכות המתאימות למצבם. (חיפשתי בקול הלשון הדרכות לבחורים מיש"ק ומיש"ג הכנה לחיי אברכות, טיפים לנישואין ולשלום בית ולחינוך ילדים, לכל מצב... אבל טיפים לגרושים לא מצאתי, ולא אף ספר עזר והדרכה- כלום!) שיספקו להם מקום שלא יצטרכו לבלות לילות חשוכים לבד עם מחשבות דמיוניות. שיתנו להם תחרותיות בלימוד ורצון להצליח. שיתנו להם תקווה לעתיד טוב יותר. ובעיקר- שידאגו שישמרו על היראת שמיים שלהם.
כמובן צריך לשאול את גדולי ישראל שליט"א איך וכיצד להקים מקום שכזה באופן שיהיה הראוי ביותר ועוד ועוד, והתוכנית להקמת מקום שכזה לא מסתיימת ואפילו אינה מתחילה במאמר על פני 2 דפי A4 אמנם את הנושא הזה צריך להציף, ולתור אחרי פתרון ראוי.

הערה חשובה: כותב הדברים ב"ה נשוי באושר ובאושר עם אשת נעוריו, בעז"ה ביחד עד 120 אמנם נזקקתי לנושא בעקבות כמה בני משפחה וידידים שהגיעו למצב החמור הנזכר, ואין מושיע!

אנא מי שימצא חן בעיניו, תעשו עם זה משהו, ואם אין בכחם לפחות תפרסמו בכל במה אפשרית.
שלישית, אינני לוקח אחריות על הפתרון שהצעתי אבל הבעיה היא בעיה קשה, וחייבים שמישהו ימצא לה פתרון כלשהו, צריך להציף אותה
מצרף מאמר מטלטל , אולי יהיה לתועלת ומישהו ירים את הכפפה. ענין זה לא מוצה בישיבות ויכול לספק משרות חשובות..."

רגע של שיתוף



אל הידית העגולה של דלת המרפאה נשלחה יד קמוטה, נאחזה בה ומשכה.

הדלת נפתחה כדי רבע, ונעצרה. אחר כך נעה לכאן ולשם, מתאמצת, רועדת, ומתחילה להיסגר בחזרה כשפתאום תפסה בחלקה העליון יד אחרת, איתנה. ובתנופה פתחה אותה עד הסוף. "בבקשה אדוני, תזהר אדוני מהמדרגה".

והזקן מודה למושיעו בניד ראש ויוצא בצעד איטי אל השביל.

בעל היד האיתנה מוסיף להחזיק בדלת פתוחה, שריריו הצעירים גוברים בקלות על קפיץ המשקוף הלוחץ כנגדו. והוא מביט אחרי הדמות הכפופה המתרחקת לאט, ומשהגיע למסקנה שהזקן בסדר, עזב את הדלת ונכנס פנימה, מניח לקפיץ להסיע את הדלת הכבדה בתנועה איטית אך נחושה, ולסגור אותה בנקישה נחרצת.

הזקן פסע לאורך השביל וכשהגיע לספסל התיישב עליו באנחה.

מכיסו הוציא טלפון נייד ישן שחוק ומרופט, שכפתוריו נשרו ממנו ומסכו הסדוק מודבק ברצועות סלוטייפ צהובות. הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור היחידי שנותר במכשיר, והרימו אל אזנו.

לאחר מספר רגעים התפשטה נהרה על פניו החרושות. "חנה מרים?"

"כן כן, ברוך השם ברוך השם, הכל הכל בסיידר".

"בטח, הוא עבר על הבדיקות בעיון רב, בעיון רב הוא הסתכל על כל הבדיקות, חמש דפים גדולים, הוא הסתכל על הכל בדקדוק. את מכירה את דוקטור אלכסנדר, עם הפה ככה, עקום קצת. את יודעת זה שעושה בדיחות. את היית אצלו גם כן...

נכון זה היה מזמן, הרבה שנים.

בקיצער, הוא מסתכל טוב טוב בניירות, קורא בדקדוק גדול. ואחר כך הוא אומר לי: מר אייזן! - את שומעת חנה מרים, ככה הוא קורא לי - מר אייזן. שכה יהיה לי טוב.

מר אייזן יש לך לב כמו נער בן שש עשרה!

ככה הוא אוהב, את יודעת, לעשות בדיחות.

רק קצת ברזל הוא אומר, ותבוא עוד חצי שנה לביקורת.

את שמחה חנה מרים? מאושרת?! ידעתי שתהיי מאושרת, בגלל זה צלצלתי. דבר ראשון אחרי שיצאתי מהרופא התיישבתי על ספסל לבשר לך. ואני מאושר שאת מאושרת. חנה'לה. אני מאושר מזה שאת מאושרת יותר מעצם הבשורה.

בקושי הצלחתי לצאת מהמרפאה, בקושי. הדלת שם, שרעקלאך. מישהו היה צריך לעזור לי לפתוח. אבל הלב, חנה מרים. לב של נער בן שש עשרה!

לץ, דוקטור אלכסנדר הזה, הוא לוחץ במחשב שלו קצת פה וקצת שם ופתאום יוצא מרשם לברזל, יוצא לבד מהמכונה שלידי. היית צריכה לראות. פלאי פלאים. 'שני כדורים ביום אחרי האוכל' הוא אומר לי. ואז הוא שם את היד שלו על הברך שלי, והפה שלו העקום, נהיה עוד יותר עקום, בזמן שהוא אומר לי 'תבוא עוד חצי שנה לביקורת'. איזה משפט יפה זה, חנה מרים, הא, כמו שיר. חצי שנה בריאות. לא שבוע לא חודש, חצי שנה! וכשאני קם ללכת הוא אומר "אל תשכח את הכרטיס מר אייזן". עוד פעם מר אייזן. לץ שכזה.

ואני ישר מחפש ספסל להתקשר אליך. כי. הבדידות, חנה מרים. אוי כנגד הבדידות אפילו לב בן שש עשרה לא עומד. ילד כי ימצא צדף יפה על החוף, ירוץ מיד להראות לאימו. בחורה שגמרה מבחן חוץ, מיד מתקשרת לחברות. את זוכרת את המבחני חוץ של אסתי? גהינום, הא.

בקיצור, האדם אין שמחתו שלמה עד שישתפנה עם אחרים, עם אהובים.

ואם כל המתח הגדול הזה, הרשרושים, הסחרחורות, הבדיקות המקיפות, חמש דפים גדולים באנגלית. פתאום נעלם בבת אחת - 'קצת ברזל וביקורת עוד חצי שנה'. כל השמחה הזאת, האושר הנפלא הזה, שווה כקליפת השום.

קליפת השום, חנה'לה!

אם אין לך למי לספר אותו. לשתף".

עיניו של הזקן נצצו בלחלוחית וידו התהדקה על מכשיר הטלפון.

"ואין נחמה ל'מר אייזן', ואין ולו טיפת שמחה בלב של נער בן שש עשרה. כי הלב הזה מת. מת מגעגוע".

קולו של הזקן מתרסק "נו די, חנה מרים, די עם הרגשנות. אני צריך למהר לבית מרקחת לקנות את הברזל.

אז להתראות, בנתיים.

נפגש עוד חודשיים וחצי בערך הא, י"ג תמוז. ארבע עשרה שנה כבר, איך שהזמן טס. ואסתי תניח לך הזמנה, ותשים עליה אבן שלא תעוף.

זהו, שלום חנה מרים, שלום".

ילד קרב אל הזקן בהיסוס

"אפשר שיחה? אני צריך להתקשר לאמא שלי".

"מצטער ילד, אין לי טלפון", ענה הזקן.

וכשראה שהילד מסתכל בו בעיני פליאה, ננער "אה, זה? זה לא עובד! הנה, אפילו בטריה אין פה. רואה, וגם הכפתורים נפלו חוץ מהכפתור הזה, שאיתו אפשר לצלצל רק למישהו אחד". ענה בהתרוממו מהספסל.

"למי?" שאל הילד בקול תמים.

אך הזקן שכבר הסתובב והחל ללכת לא ענה.

רק כתפיו רטטו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה