התייעצות ילד שלא אוכל כלום- אנא עזרתכם

  • הוסף לסימניות
  • #61
יש ילדים עם רגישות תחושתית גבוהה שלא יכולים לסבול מרקמים וטעמים מסוימים וכל ארוחה בשבילם היא מסע סבל.
לא לזלזל בזה! הרבה פעמים זה נראה כמו עקשנות אבל הילד באמת סובל עם כל ביס!
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
דעה לא פופולרית
הילדים שלי סרבני אכילה כל אחד ברמתו
אבל - ממתקים - אין בבית !
אוכל בצהריים - ילד שלא גמר את הצלחת - של ציפורים..- אין חברים בצהריים - לא יורדים לגינה ולא מקבלים שכנים לבית
זה ברור להם מאד שאני רצינית בזה וזה דיכאון צהריים שלמים להיות לבד..
אז גם אם זה איכס - והם ממש עושים לי הצגות שהם מקיאים וכו הם יושבים כמובן עם סיפור שכנועים וכו וכו - ואוכלים בצער רב וביגון קודר :(
אני לא נרתעת להכריח ממש - ושיקומו לי כל היועצים למינהם - עד שלא הכרחתי לאכול - חביתה / תפוח /מלפפון
ועוד כמה דברים חיוניים - לא נגעו בפרות ירקות וחלבון !!! על כל סוגיו!!! בכלל !!! ואין לזה תקווה אחרת - זה השיטה שלי
ילד חייב לאכול - וילד כן מגיע לתת תזונה - בפירוש ככה! מאז שהתחלתי להכריח - הם התחילו לאכול!!!
לפני זה הם לא הסכימו לטעום וממילא לא ידעו שזה אכיל בכלל
כמובן שכל מי שהילדים שלו אוכלים רגיל לא מבין מה נסגר - להכריח! ילד! לאכול !
מה פתאום - ילד רעב אוכל ... זה בערך כמו להגיד - מבוגר שבע לא אוכל ........ לכו תתוכחו עם עובדות
ברור שרק מטרנה זה הפרעת אכילה מאד רצינית
לי הדיאטנית של הקופה אמרה לרווח מאד בין הארוחות - לא לתת כלום בין לבין
אני שדרגתי את זה - פשוט כי זה לא עבד ... והתחלתי להכריח ממש - כיום -4 שנים אחרי זה - עובד פלאים
הם רגילים לשבת ולאכול - אין אופציה להבריז - יש כאלה שכיף להם לאכול
יש כאלה שפחות
בכל מקרה את המינימום חובה לאכול
וממתקים ממש - סוכריות וכו - לא אמורים בכלל להיכנס לבית
את מסכנת את הילדים שלך!!!!!!
להכריח אולי עובד בטווח הקצר, אך אם השלכות מסוכנות ביותר לעתיד, את בעצם מלמדת את הילד שלך שאין לו שליטה על הגוף שלו- יקירה זה בסיס למוגנות!!!!!
וגם עלול לפתח הפרעות אכילה בגילאים הבוגרים..!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
באמת נחמד לראות את כל הקשקשנים המאיימים והמפחידים שמדברים ממחשבתם בלבד
ללא היכרות עם הבעיה ללא הכרת הנושא
אז בגדול מניסיון הרופא צודק
הפרעת אכילה זה אחד שלא אוכל כלום לא שהוא אוכל מה שהוא אוהב ויש ילדים שלא אוהבים כמעט כלום אז נכון שלפעמים ברזל נמוך מורה על חוסר בברזל אבל לא בהכרח
ומניסיון ברגע שתשחררי אז הילד מרגיש זאת הוא יתחיל לאכול יותר
לכן ממליץ לשחרר שזה לא יהיה עסק אכל ?לא אכל כמה אכל מה אכל כמה נכנס כמה יצא כמה נשאר וכו וכו
פשוט לשחרר ולשחר שיאכל מה שטעים לו ומה שלא לא
ואגב לגבי מטרנה הוא צודק . אין שום בעיה במטרנה מכיר ילדים בגיל 4 וחצי שעדיין עם מטרנה כמה פעמים ביום וזה אגב עדיף משוקו בהרבה אז דעתי מניסיון(אגב גם לנו כבר היתה הפניה למרפאת אכילה וכל הצוות במעון עליו ומי לא ?)
קשקשנים??????? לא הגזמת?????
כל מה שכתבת זה קשקוש אחד גדול אגב
כתבו פה כמה וביניהם גם אני, עם היכרות נרחבת עם הפרעות אכילה קשות בילד שמטופל לידיעתך, עד היום בשניידר במרפאת הפרעות אכילה ! אז איך אתה יכול לבטל את זה בשנייה מאחורי המקלדת?
אגב מטרנה עד גיל 4 וחצי זה ממש לא תקין! זה הדבר הראשון שמנסים להוריד במרפאת הפרעות אכילה
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
דעה לא פופולרית
הילדים שלי סרבני אכילה כל אחד ברמתו
אבל - ממתקים - אין בבית !
אוכל בצהריים - ילד שלא גמר את הצלחת - של ציפורים..- אין חברים בצהריים - לא יורדים לגינה ולא מקבלים שכנים לבית
זה ברור להם מאד שאני רצינית בזה וזה דיכאון צהריים שלמים להיות לבד..
אז גם אם זה איכס - והם ממש עושים לי הצגות שהם מקיאים וכו הם יושבים כמובן עם סיפור שכנועים וכו וכו - ואוכלים בצער רב וביגון קודר :(
אני לא נרתעת להכריח ממש - ושיקומו לי כל היועצים למינהם - עד שלא הכרחתי לאכול - חביתה / תפוח /מלפפון
ועוד כמה דברים חיוניים - לא נגעו בפרות ירקות וחלבון !!! על כל סוגיו!!! בכלל !!! ואין לזה תקווה אחרת - זה השיטה שלי
ילד חייב לאכול - וילד כן מגיע לתת תזונה - בפירוש ככה! מאז שהתחלתי להכריח - הם התחילו לאכול!!!
לפני זה הם לא הסכימו לטעום וממילא לא ידעו שזה אכיל בכלל
כמובן שכל מי שהילדים שלו אוכלים רגיל לא מבין מה נסגר - להכריח! ילד! לאכול !
מה פתאום - ילד רעב אוכל ... זה בערך כמו להגיד - מבוגר שבע לא אוכל ........ לכו תתוכחו עם עובדות
ברור שרק מטרנה זה הפרעת אכילה מאד רצינית
לי הדיאטנית של הקופה אמרה לרווח מאד בין הארוחות - לא לתת כלום בין לבין
אני שדרגתי את זה - פשוט כי זה לא עבד ... והתחלתי להכריח ממש - כיום -4 שנים אחרי זה - עובד פלאים
הם רגילים לשבת ולאכול - אין אופציה להבריז - יש כאלה שכיף להם לאכול
יש כאלה שפחות
בכל מקרה את המינימום חובה לאכול
וממתקים ממש - סוכריות וכו - לא אמורים בכלל להיכנס לבית
אז אצלי לדוגמה ההכרחה ממש ממש לא עובדת על הילד עם ההפרעות אכילה
ובשניידר בארוחות שנקראות פיקניק הם אומרים בצורה חד משמעית לא להכריח שזה רק הורס... לטווח הרחוק גם...
השיטה שלהם ארוכה ואנחנו עדיין בתוך הפרעת אכילה אז כך שלא יכולה לכתוב הכל ולפרט
אבל הדבר הכי טוב זה לשבת יחד עם כולם לארוחה וזה בדרכ דבר שגורם לילד לרצות לטעום לפחות. ולהציע מגוון של אוכל
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
אז אצלי לדוגמה ההכרחה ממש ממש לא עובדת על הילד עם ההפרעות אכילה
ובשניידר בארוחות שנקראות פיקניק הם אומרים בצורה חד משמעית לא להכריח שזה רק הורס... לטווח הרחוק גם...
השיטה שלהם ארוכה ואנחנו עדיין בתוך הפרעת אכילה אז כך שלא יכולה לכתוב הכל ולפרט
אבל הדבר הכי טוב זה לשבת יחד עם כולם לארוחה וזה בדרכ דבר שגורם לילד לרצות לטעום לפחות. ולהציע מגוון של אוכל
בלת"ק חלקי...
@שרה יונגרמן
לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
לא מכריחים לאכול!
ילד צריך ללמוד להיות קשוב לגוף שלו.
תחושת הרעב והשובע זו תחושה שלומדים להכיר.
ולכן לא חושבת שנכון להתערב בה.

אני ממליצה לפנות להתפתחות הילד
העלו פה את הנושא החושי וזה מאוד יכול להשפיע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
קשה לראות את כל התגובות ישר מאבחנים ילדים עם הפרעות כאלה ואחרות . ממליצה ממש מניסיון אישי על גישת שפר ! גישה בריאה ופשוטה רוב הסיכויים שהילד פשוט מצא דרך מוטעית להתחבר אלייך ולקחת את תשומת לבך הוא מרגיש שעל ידי כך שהוא מלחיץ אותך שהוא לא אוכל את מתעסקת איתו כל הזמן סביב האוכל והוא מרגיש ככה קשר איתך זה הכל!! ממליצה לך בחום ללכת ליעוץ זה משנה חיים
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
גם אנחנו היינו במצב הזה
היה קשה ממש
העצות מהסגנון הנ''ל- שזה בגלל הלחץ של ההורים / שיהיה רעב הוא יאכל אל תתני מטרנה.../ אתם מפנקים אותו וכ'...
בטוחה שיש מקרים שזה נכון ועובד
אבל לרוב זה רק מעיק ולא מדויק

בכל מקרה אצלנו התברר כהפרעת תקשורת ASD
הקושי באכילה נשאר עד היום לעיתים מחמיר.. זה התמודדות מאוד מאתגרת
עד שכבר בטוחה שמצאתי משהו שיאהב זה נפסל...

אני כותבת את זה שאם יש עוד אמא שנתקלת באתגר הזה ויש עוד מאפיינים / תחומי קושי לשים לב ולהיות מודעים
אנחנו היינו באבחון בגיל צעיר שלא היה חד משמעי
ורק בגיל בוגר יותר אובחן בוודאות
הוא תפקוד גבוה
אבל עדיין מאכזב הזמן שהוא לא קיבל מסגרת מתאימה ורק צבר עוד פערים

כמובן הכל לטובה ובזמן המדוייק
אבל חשוב להיות ערניים
הרבה כח והצלחה בהכל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
גישת שפר לא מכירה בבעיות אובייקטיביות.
ילד שבגיל שלוש אוכל רק מטרנה, סיכוי גבוה שיש לו בעיה כמו ויסות חושי או כל אחת מהאפשרויות האחרות שעלו פה בשרשור למצבים רפואיים ואחרים שבאמת מפריעים לילד לאכול.
בבקשה אל תנסו את גישת שפר לפני שלפחות שללתם את כל הבעיות האלו, ואתם משוכנעים שהבעיה היא התנהגותית בלבד.
טוב, לדעתי אל תנסו אותה גם על בעיות התנהגותיות או בכלל
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
גישת שפר לא מכירה בבעיות אובייקטיביות.
ילד שבגיל שלוש אוכל רק מטרנה, סיכוי גבוה שיש לו בעיה כמו ויסות חושי או כל אחת מהאפשרויות האחרות שעלו פה בשרשור למצבים רפואיים ואחרים שבאמת מפריעים לילד לאכול.
בבקשה אל תנסו את גישת שפר לפני שלפחות שללתם את כל הבעיות האלו, ואתם משוכנעים שהבעיה היא התנהגותית בלבד.
טוב, לדעתי אל תנסו אותה גם על בעיות התנהגותיות או בכלל
הפוך קודם תנסי את גישת שפר לפני שמדביקים לילד שלך כל מיני תוויות ומכניסים אותו לתוך שם של בעיה כזו או אחרת !! בתור אחת שסבלה מכך ! ישר לשלוח ילדים לכל מיני אבחונים על מה?? ההורים סובלים והילד סובל כולם סובלים והבעיה לא נפתרת לאורך שנים אז כנראה שהשיטות האלה לא עובדות לעומת זאת בגישת שפר יש תוצאות ולאחר ייעוץ אני ראיתי תוצאות! כמובן כל אחד והבחירה שלו בסוף. הרבה הצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
הפוך קודם תנסי את גישת שפר לפני שמדביקים לילד שלך כל מיני תוויות ומכניסים אותו לתוך שם של בעיה כזו או אחרת !! בתור אחת שסבלה מכך ! ישר לשלוח ילדים לכל מיני אבחונים על מה?? ההורים סובלים והילד סובל כולם סובלים והבעיה לא נפתרת לאורך שנים אז כנראה שהשיטות האלה לא עובדות לעומת זאת בגישת שפר יש תוצאות ולאחר ייעוץ אני ראיתי תוצאות! כמובן כל אחד והבחירה שלו בסוף. הרבה הצלחה
שיטת שפר מלמדת את ההורים לאטום את ליבם העיקר שהילדים לא יטרידו ולא ידרשו תשומת לב חלילה
בטח עובד אלא מה..
גם ילדים יתומים לומדים להסתדר לבד..
ילד שלא אוכל נורמלי צריך להבין למה גם אם שיטת שפר כופרת בהבנת נפש הילד וסיבותיו והכל למטרת ה"שיכות"
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
אשמח לעזרה
הבן שלי בן שנה וחצי אוכל רק מטרנה שלב 2(שלב 3 לא טעים לו) בלי דייסה
לא מסוגל להכניס אוכל ואם כן הכניס לפה הוא מוציא תוך שניה
אבל אם יהיה חטיפים או ביסקוויט על הרצפה הוא יאכל
מרקים אוכל קצת
מכניס הכל לפה חוץ מאוכל
יש לו גם לשון קשורה
אני לא רוצה שיגיע למצב כמו שמתארים פה רוצה לטפל מעכשיו
יש למשהיא נסיון בזה?
גם הקטנצ'יק שלי
בן שנה ורבע
לא אוכל כמעט כלום
מוכן להכניס לפה רק מרקים טחונים וגם בכמויות מזעריות ממש, נגיד 2\1 לפתנית
שלחו אותנו בדחיפות למרפאות אכילה (הרופא הלא דאגן) כי הוא כבר קרוב לתת משקל

בגלל שהוא לא הבכור שלי
יש לי קצת נסיון
יש אוכל בשפע-מתי שהוא רעב, שיאכל, יש בכיסא שלו אוכל, האחיות שלו יושבות ואוכלות, הוא מבקש להצטרף אליהן, אומנם הוא רק עושה את עצמו ויורק
אבל ברור לי שמבחינה חברתית הוא יאכל בסוף

כן יש לי ילד, שכשהיה בן 7 וחצי חודשים עבר ניתוח מח מאוד קשה, ואחריו היה עם זונדה, מאז הוא החליט לא לאכול (התזונה שלו היתה כף מים של מרק או כפית מעדן ביום!!! מישהו החליט שהוא יצליח עליו, אחרי הרבה משחקים, שירים, ריקודים, הוא אכל 2 כפות מרק והקיא הכל אחרי דקה)
הוא ירד במשקל הרבה מאוד והיה מאושפז בגסטרו כדי לקבל טיפולים יומיומיים במרפאות אכילה, הפעם הראשונה שהוא אכל היתה בהכרח, כי האופציה היתה או אשפוז שוב או להכריח אותו בכח
עד היום עולות לי דמעות כשאני נזכרת,
היה קיץ וחם נורא, הוא לא אכל ולא שתה כלום מהבוקר, בלילה הגוף שלו היה חם (טיטולים יבשים) העור יבש, הבנתי שזה סימנים להתיבשות ואם אני לא נלחמת עליו, לא יהיה יותר מה לעשות
הוא התעורר ובכה בחולשה, רצתי למטבח והכנתי לו מטרנה משקיות TO GO
ניגשתי למיטה שלו, השכבתי אותו על הגב שלפתי לו את המוצץ ודחפתי לו את הפטמה, בהתחלה הוא ניסה להתנגד
אח"כ, הוא מצץ!!! הוא שתה 10 גר'!
זוכרת שהתקשרתי לבעלי וצרחתי שהוא אכל 10 גר'!
כל הלילה ישבתי לידו וכל שעה עוד 10 גר'
ב"ה ההתיבשות עברה
וזה היה הפתח שלו להתחיל לאכול, להתענין ולהתנסות באוכל
עברנו דרך ארוכהההההההההההה עד שהגענו ליעד, המון ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת וללמוד את כל נושא הלעיסה והבליעה

היום הוא בן 9 וחצי, ב"ה אוכל הכל, אוהב לאכול, ואוכל משמח אותו ממש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
מוכר...
הבכור שלי גם חי על מטרנה עד גיל שלוש עד שהחלטנו שמפסיקים עם זה ולאט ובהדרגה הורדנו מינון עד שהפסקנו לגמרי.
בתחילה הילד לא כל כך אכל מאכלים אחרים למדנו לשחרר לא להילחץ כשהוא מתנגד לאוכל רוצה מצוין לא רוצה גם כן מצוין לאט לאט הילד למד לרצות לאכול כיום בן שלוש וחצי ואוכל בסדר, לא הרבה אבל העיקר לא אנטי טועם מהכל שבע ורגוע בה
כנראה שבגיל הזה הם לא צריכים הרבה מדי כדי להיות שבעים (מקווה שהוא אוכל בכמות מספקת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
גם הקטנצ'יק שלי
בן שנה ורבע
לא אוכל כמעט כלום
מוכן להכניס לפה רק מרקים טחונים וגם בכמויות מזעריות ממש, נגיד 2\1 לפתנית
שלחו אותנו בדחיפות למרפאות אכילה (הרופא הלא דאגן) כי הוא כבר קרוב לתת משקל

בגלל שהוא לא הבכור שלי
יש לי קצת נסיון
יש אוכל בשפע-מתי שהוא רעב, שיאכל, יש בכיסא שלו אוכל, האחיות שלו יושבות ואוכלות, הוא מבקש להצטרף אליהן, אומנם הוא רק עושה את עצמו ויורק
אבל ברור לי שמבחינה חברתית הוא יאכל בסוף

כן יש לי ילד, שכשהיה בן 7 וחצי חודשים עבר ניתוח מח מאוד קשה, ואחריו היה עם זונדה, מאז הוא החליט לא לאכול (התזונה שלו היתה כף מים של מרק או כפית מעדן ביום!!! מישהו החליט שהוא יצליח עליו, אחרי הרבה משחקים, שירים, ריקודים, הוא אכל 2 כפות מרק והקיא הכל אחרי דקה)
הוא ירד במשקל הרבה מאוד והיה מאושפז בגסטרו כדי לקבל טיפולים יומיומיים במרפאות אכילה, הפעם הראשונה שהוא אכל היתה בהכרח, כי האופציה היתה או אשפוז שוב או להכריח אותו בכח
עד היום עולות לי דמעות כשאני נזכרת,
היה קיץ וחם נורא, הוא לא אכל ולא שתה כלום מהבוקר, בלילה הגוף שלו היה חם (טיטולים יבשים) העור יבש, הבנתי שזה סימנים להתיבשות ואם אני לא נלחמת עליו, לא יהיה יותר מה לעשות
הוא התעורר ובכה בחולשה, רצתי למטבח והכנתי לו מטרנה משקיות TO GO
ניגשתי למיטה שלו, השכבתי אותו על הגב שלפתי לו את המוצץ ודחפתי לו את הפטמה, בהתחלה הוא ניסה להתנגד
אח"כ, הוא מצץ!!! הוא שתה 10 גר'!
זוכרת שהתקשרתי לבעלי וצרחתי שהוא אכל 10 גר'!
כל הלילה ישבתי לידו וכל שעה עוד 10 גר'
ב"ה ההתיבשות עברה
וזה היה הפתח שלו להתחיל לאכול, להתענין ולהתנסות באוכל
עברנו דרך ארוכהההההההההההה עד שהגענו ליעד, המון ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת וללמוד את כל נושא הלעיסה והבליעה

היום הוא בן 9 וחצי, ב"ה אוכל הכל, אוהב לאכול, ואוכל משמח אותו ממש!
סיפור שמזכיר את שלי ממש
את אמא אלופה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
שיטת שפר מלמדת את ההורים לאטום את ליבם העיקר שהילדים לא יטרידו ולא ידרשו תשומת לב חלילה
בטח עובד אלא מה..
גם ילדים יתומים לומדים להסתדר לבד..
ילד שלא אוכל נורמלי צריך להבין למה גם אם שיטת שפר כופרת בהבנת נפש הילד וסיבותיו והכל למטרת ה"שיכות"
אז זה לא גישת שפר שאני מכירה...גישת שפר סה"כ מחזירה עטרה ליושנה וגורמת להורות ולחינוך להיות שפויים יותר ממה שקורה היום על כל נשימה של הילד כבר מדביקים לך שם של בעיה בכל אופן ממליצה בחום ללכת וללמוד לעומק, אולי זה לא נשמע הכי פופולרי כי כל הטיפולים היום נשמעים מאוד מפוצצים זאת נהייתה תעשייה משגשגת של מטפלים וטיפולים ואבחונים ושגעון אחד גדול והילד הוא המפסיד הגדול כאן כי הוא לא יוצא באמת מהבעיה שלו אלא רק מקבע אותה ומעצים אותה יותר ויותר עד שזה מגיע לקיצוניות אבל זה שכל כך הרבה הורים סובלים היום צריך להדליק לנו נורה אדומה ולפקוח לנו את העיניים כריבוי הטיפולים כך ריבוי הבעיות מלבד זה שכל הטיפולים היום מושתתים על פסיכולוגיה גויית שזה כבר נושא אחר .
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
צריך ללכת למרפאת אכילה.
אבל דבר ראשון
לא להכריח את הילד לאכול.
לא לדחוף לו אוכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אז זה לא גישת שפר שאני מכירה...גישת שפר סה"כ מחזירה עטרה ליושנה וגורמת להורות ולחינוך להיות שפויים יותר ממה שקורה היום על כל נשימה של הילד כבר מדביקים לך שם של בעיה בכל אופן ממליצה בחום ללכת וללמוד לעומק, אולי זה לא נשמע הכי פופולרי כי כל הטיפולים היום נשמעים מאוד מפוצצים זאת נהייתה תעשייה משגשגת של מטפלים וטיפולים ואבחונים ושגעון אחד גדול והילד הוא המפסיד הגדול כאן כי הוא לא יוצא באמת מהבעיה שלו אלא רק מקבע אותה ומעצים אותה יותר ויותר עד שזה מגיע לקיצוניות אבל זה שכל כך הרבה הורים סובלים היום צריך להדליק לנו נורה אדומה ולפקוח לנו את העיניים כריבוי הטיפולים כך ריבוי הבעיות מלבד זה שכל הטיפולים היום מושתתים על פסיכולוגיה גויית שזה כבר נושא אחר .
חבל שאת חוזרת שוב ושוב על המנטרה
הניקים פה מנסים להתעלם מדברייך בכבוד
תמשיכי הלאה

רק כדי לסבר את האוזן
לפני שבועיים קראתי ספר שמדבר על כיבוד הורים
כריכה יפה ומושכת
איך שפתחתי אותו, המילים עשו לי רע, האווירה בספר "ההורים תמיד צודקים, הם בחיים לא אשמים, גם כשהיית תינוק ובכית, אתה היית אשם בתגובות שלהם, אם אבא שלך מתנהג באלימות פיזית מולך, אתה גרמת לו לזה, לכן הם לא אשמים"
קראתי בתור בת ובתור אמא
אמרתי לעצמי "בעצם אנחנו ההורים, יכולים להתנהל בעריצות, נרקסיסטיות ופוגענות כלפי הילדים, 0 כבוד לבנאדם שמולנו, כי ממילא, כל תגובה שלנו לילדים, זה כי הם מפעילים אותנו, וזכותנו להגיב גם בצורה קיצונית, זו הבעיה של הילד"... ומול ההורה? ההבטחות הנחרצות, לפרנסה בשפע והצלחה בחינוך הילדים וכל מילי דמיטב... בפועל, כמה שהמצווה קשה, לא ראיתי את הדברים כמו שהיא אומרת
בכל אופן, אמרתי לסובבים אותי מס' פעמים, "מריח גישת שפר"
כשסיימתי את הספר
ראיתי מאחורה, בכתם קטנטן "הכותבת מרצה ומנחת הורים בגישת שפר" לא הייתי ו"עיוותתי" כמו שמוטרפות השיטה טוענות על כל טענה נגד השיטה, כביכול הן פאר הבריאה עם הבנות דקות ועמוקות יותר מכל הסובב
אז כן, זוהי גישה נוראית ולא יהודית.
הלכתי להוריד הכל במים של השירותים
בהצלחה


הגישה הזו, לא גישה יהודית, זו התנהלות ש"לא סופרת את הילד" ובעצם אנטיתזה ל"חנוך לנער עפ"י דרכו" כי הדרך היא אחת
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
שלום וברכה!
אשמח לקבל מידע מבעלת נסיון לגבי ילד בן 3 סרבן אכילה ברמה מוגזמת!
הבן שלי בן 3 חי על מטרנות!,זה בעצם האוכל העיקרי שלו,
חוץ מזה יש הרבה סוגי ממתקים כמו סוכריות ושוקולדים שהוא מאוד אוהב(חטיפים בקושי..)
ועוד איזה שתי סוגי מעדנים שהוא אוכל בשמחה,
חוץ מזה הילד לא אוכל כלום!!!
מה שאני מנסה בדרכים נעימות וגם פחות כלום לא עוזר,
על כל דבר הוא אומר לי 'איכס' ושהוא לא אוהב(כמובן בלי לטעום)
לאחרונה אני כבר קצת מרגישה שזה חצה את הגבול ומאוד רוצה לטפל בעניין,פשוט אין לי מושג איך.
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הוא אומר שהרי יש שם כל מה שהגוף צריך ובאמת הילד ברוך ה' בריא ושלם בלי עין הרע,
זה גם לא נקרא הפרעת אכילה כי אין לו שום בעיה ושום בעיה בהתפתחות.
אם למישהי יש נסיון עם דבר דומה ויודעת למי אפשר לפנות לעזרה אשמח מאוד לדעת,
תודה מראש!
בלתק
זה דווקא כן נשמע בדיוק הפרעת אכילה, כי זו אכילה בררנית מאוד

ממליצה שתפנו לשניידר למרכז שלהם להפרעות אכילה בגיל הרך, תיפגשו שם עם תזונאית , מרפאה בעיסוק וכו' שיעזרו להבין למה הוא כל כך בררן ואיך לעזור לו להרחיב את המגוון בצורה שלא תגרור מאבקי שליטה
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מבחינת הרופא אין לו שום בעיה שהוא ימשיך עם מטרנות עד 120,
הרופא שלח לבדיקות דם מקיפות?
מכירה ילד שאכל בצורה מאד בררנית, היה לו חוסר בB12 ועם הטיפות הגיע התיאבון הטוב ב"ה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
איך אתם מצליחות להגיע למצב של 0 ממתקים
יש לי ילדה (5) בררנית מאד עובר אצלה רק מאכלים שנראים טוב "בלי לכלוכים",
או שילובים שלא עוברים לה בעין, אבל רב המתוקים עוברים פלוס
כמעט כל יום חוזרת מהגן עם ממתק אחר או שקית ממתקים
אם זה יום הולדת, יום האות, אמא של שבת, או הולדת אח וכו וכו
והיא משמינה בלי לאכול אוכל נורמלי רק ממתוקים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הרב @פנחס ע כתב כאן פוסט מטלטל עם רעיון מהפכני. וביקש לפרסם מעל כל במה. פרוג זו הבמה מספר 1 של הציבור החרדי. ולכן מתפרסם כאן. חשוב שתביעו דעתכם ושתפו ברעיונות לתופעה הכאובה. מה הפתרון, האם מה שהוא כתב בפוסט ישים, האם אתם מכירים ישיבות ייעודיות לגרושים וכו' וכו'.

"בדפים הבאים נדון על בעיה שמשום מה מושתקת, ושמא בכוונה... וכפי שנבאר אי"ה בהמשך. מה שבעיה זו מושתקת ודאי אין זה בגלל שבעיה זו אינה משמעותית. אדרבה, רבים חללים הפילה. אמנם לא נעים להיות זה שמציף את הנושא, ובכל אופן חייבים שמישהו ירים את הכפפה.
נשתדל ככל האפשר שלא ללכת סחור סחור ולתמצת במילים, יודגש מראש כי את הבעיה אנחנו נציג ככל יכולתנו, וגם נציע פתרון. אמנם הדברים, הבעיה וכל שכן הפתרון אינם "תורה מסיני" ונשמח לקבל הערות והארות.
ובכן, לא אחד ולא שנים נחשפו למצב דורנו בו פעמים רבות, רבות מדי, הנישואין עולים על שרטון.
אין כאן המקום ואין זה הנושא מדוע מתרחשת תופעה כאובה זו, וכבר ספדו מספיק ספדנים על דור העקבתא דמשיחא ועל שלל תחלואיו. ובכל אופן המצב הינו מדאיב ונוגע ללב. לראות בחורים שעודם גלוחי סנטר, במיטב מחלצות, בשנות הבחרות והשיא, שעדיים היה לגדול, שכל רבותיהם בישיבה צפו להם עתיד מזהיר, אך מסובב הסיבות בחר להם מסלול שונה. ייתכן אפילו שדבר זה אירע באשמתם, שלא השכילו להבין היטב את מהות הליך הנישואין אליו הם צועדים, ולא קלטו מה טומנת בחובם התחייבותם תחת החופה "ואנא.. איזון... ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין" ואת שאר חובותיהם כלפי האשה. ופעמים רבות הגם שידעו היטב והתכוננו בכל לב ונפש לקראת השלב המכריע בחייהם, קורית תקלה המכוונת משמים והשידוך מתפוצץ. וכאן זה רק מתחיל...
בשלב זה הינם נכנסים למערבולת אינסופית. תהליך הגט עצמו הינו מורכב עד מאוד, לא תמיד האשה מתרצה ללכת כפי שבאה, פעמים רבות דרישותיה הם מעל ומעבר לשורת הדין ואכמ"ל, ובמיוחד שלא זה הנושא, רק לצורך ציוריות המצב נציג אותו בפן הכי אומלל.
והנה לאחר שבס"ד סוף סוף הצליח החתן לסיים את ההליך ולהשתחרר מעגינותו לעיתים הוא נכנס לפרק האיש מקדש שלב ב', ולפעמים הוא נזקק להתאוששות ארוכה. לא אחת הוא חושש ליפול שנית למצב בו היה, וחששו מסחרחרה נוספת שכזו מעפיל על רצונו הכן להקים בית נאמן בישראל, ולבנות משכן לה' בתחתונים.
ולמעשה ישנם בינינו הרבה אברכים צעירים שלא מוצאים את מקומם.
לחזור לישיבה אינם יכולים, אם בגלל "מה יאמרו" ואי הנעימות, ובעיקר בגלל תקנת אביר הרועים מרנא הגר"ח (כך ע"פ השמועה) שתיקן בועד הישיבות לפני רבות בשנים שלא ילמדו בישיבות כאלו שנישאו בעבר. וגם אם אין זאת מתקנתו, המציאות היא שראשי הישיבות מסרבים, ובצדק, לקבל בחזרה את הבוגרים שכבר נישאו בעבר, בחורים אינם צריכים להיות שותפים לשיח על בעיות של גרושים, ולא של נשואים, הלב שלהם חלש בשביל זה.
ובמצב כזה הגרוש צריך ללכת ללמוד בכולל אברכים. אמנם, גם בכולל יש לו אי נעימות רבה, אבל יש פיצוי בדמות המלגה הזעומה, שהוא נזקק לה נואשות בכדי לכסות את שכירות החדרון הטחוב בו הוא מתגורר (במקרים רבים ההורים אינם מעוניינים להחזיר הביתה בן גרוש, מחמת שהדבר מהווה עליהם מעמסה נפשית ופיזית) ולשלם את חובות העבר, ובמקרה שהוא גם מחויב לשלם מזונות המצב מורכב עוד יותר... ובגלל כל האמור ישנה עדיפות לאברך היקר והמסכן ללכת לכולל למרות שגם מקום זה אינו מקום טבעי ונוח עבורו, ואינו מהווה לו חממה לגדול בתורה ויראת שמיים.
דא עקא, שמסגרת כולל אינה מכסה ג' סדרים, וק"ו שאינה מכסה את בין הסדרים והלילות. והלב נכמר על אותו בחור צעיר שמוטל כעת במצב נואש כזה, ללא חְברה וללא אשה. בדרך כלל אם יש ילד, הילד נשאר אצל אימו (מסיבות מובנות) וגם עם הצער הזה הגרוש נאלץ להתמודד. מסגרת כולל לא בונה אישיות, ומאידך אין לגרוש שום זירה בה הוא יגדל, אין לו מי שידחוף אותו לכיוון הנכון.
נכון, ההורים פעמים רבות מחזירים הביתה, ומארחים בחיבה, מספקים ארוחות חמות, ולפעמים גם מכסים לו את החובות, אבל זה לא זה. הורים אינם חְברה, ועוד יותר אינם אשה. הורים זה לא כותל מערבי שאפשר לשפוך אליו את הלב, והבן לא תמיד יכול למצוא בכך את כל נחמתו. ובכל אופן ברור שזהו מצב טוב יותר, אם כי לא אידיאלי. (כמובן שהאידיאלי הוא מצב של נשוי, אמנם הדברים אמורים גם כלפי מצב ארעי זה, של טרום נישואין פרק ב', שאינו מצב ראוי)
יש מקרים בהם מלגת הקיום של הכולל לא מספיקה בכדי לקיים את כל צרכיו הכספיים המינימאליים הכוללים לחם צר ומים לחץ, והאברך הצעיר, שעוד יכול היה לאזור מתנים ולהאיר את העולם יוצא לשוק העבודה הפרוץ... ורבים חללים נפלו ומקום קבורתם לא נודעו...
ופה מגיע האבסורד הגדול, שבעוד ולנשים חד הוריות הקהילה דואגת, וארגוני נשים חרדיים ושאינם (ואין זה המקום להאריך בדעות המסולפות של מנהלי הארגונים הללו בסגנון "מ. מיכאלי") טורחים למלאות כל מחסורם, לעיתים תוך כדי נגיסות בבעל לשעבר, (פעמים רבות שלא בצדק כלל!) דוקא לגברים, שע"פ המקובל בעולם התורה אינם יוצאים לעבוד, וממילא הכסף פחות מצוי אצלם, איש אינו דואג.
לסיכום: מדובר בבחור צעיר שההבדל בינו לחברו מעוכב השידוך שנותר בישיבה הוא בכך שבנוסף לגיל המתבגר השווה לשניהם, לידידינו המדובר נוספה גיבנת ה"גרוש" שמורידה את מניותיו בשוק השידוכים, כשהיא יוצרת ספקולציות לגבי עברו "המפוקפק" ולכלוכים והשמצות מ"בחירת ליבו" בעבר. מצבו הכספי בכי רע, בייחוד כשהוא נאלץ לשלם הון רב מעל ומעבר לצורך האמיתי לגרושתו, שלצידה עומדים ארגוני הנשים והפמניסטים, בכדי שיזכה לראות את ילדיו אחת ל... וגם זה בחסד רב. אין לו שום משענת פיזית נורמלית, שעות רבות עוברות עליו בשיעמום ובדכאון, ללא חברה הגונה ומסודרת. דירתו אולי אינה במרתף טחוב חסר חלונות מתחת האדמה שורץ עכברושים, אך ודאי לא בסביון... והיצר הרע מאיים עליו כדרכו בסכינים שלופות מכל הכיוונים כשאין לו מי שיסייע לו בהתמודדות הקשה.
מי יודע כמה "נתיבות המשפט" איבדנו בגלל המצב העגום הזה?
מה עוד, שהידיעה שכך הוא מצבו של גרוש, שהוא אומלל עשרת מונים מגרושה, מהווה מאזן אימה לנישואין תקינים. כי כשהאשה (הגרושה בפוטנציאל) יודעת שבמצב של גט המפסיד העיקרי יהיה הבעל היא מנצלת זאת. וד"ל.

ולכן לעניות דעתי הפתרון צריך להיות בהקמת מסגרת ישיבתית לבחורים פרק ב'. מסגרת שתהיה ממוצעת בין כולל לישיבה. מסגרת שתדאג לצרכים הכלכליים של הגרושים, במילגה ראויה לשמה (ניתן להשוות זאת להורים, שישלמו לכל בן כפי צורכו, כך המסגרת תדאג למימון לכל אחד כפי מחסורו). מסגרת שתעזור להם לחיות חיים בריאים בחברה תורנית. מסגרת שתתן להם טעם בלימוד למרות צערם הקשה. ניתן לשלב בתוך המסגרת איש המבין בנפש האדם שיטפל בחרדות ובפחדים, ויניע את הגרושים לבנות את חייהם מחדש. מקום שיכלול פנימיה ואוכל, משגיח וראש ישיבה, (כמובן שהחלק של שיעורים יומיים פחות מתאים) מקום בו יוכלו לפרוק את ליבם באוזני חברים לצרה. שירגישו שאינם שונים ורעים. שיתנו להם הדרכות המתאימות למצבם. (חיפשתי בקול הלשון הדרכות לבחורים מיש"ק ומיש"ג הכנה לחיי אברכות, טיפים לנישואין ולשלום בית ולחינוך ילדים, לכל מצב... אבל טיפים לגרושים לא מצאתי, ולא אף ספר עזר והדרכה- כלום!) שיספקו להם מקום שלא יצטרכו לבלות לילות חשוכים לבד עם מחשבות דמיוניות. שיתנו להם תחרותיות בלימוד ורצון להצליח. שיתנו להם תקווה לעתיד טוב יותר. ובעיקר- שידאגו שישמרו על היראת שמיים שלהם.
כמובן צריך לשאול את גדולי ישראל שליט"א איך וכיצד להקים מקום שכזה באופן שיהיה הראוי ביותר ועוד ועוד, והתוכנית להקמת מקום שכזה לא מסתיימת ואפילו אינה מתחילה במאמר על פני 2 דפי A4 אמנם את הנושא הזה צריך להציף, ולתור אחרי פתרון ראוי.

הערה חשובה: כותב הדברים ב"ה נשוי באושר ובאושר עם אשת נעוריו, בעז"ה ביחד עד 120 אמנם נזקקתי לנושא בעקבות כמה בני משפחה וידידים שהגיעו למצב החמור הנזכר, ואין מושיע!

אנא מי שימצא חן בעיניו, תעשו עם זה משהו, ואם אין בכחם לפחות תפרסמו בכל במה אפשרית.
שלישית, אינני לוקח אחריות על הפתרון שהצעתי אבל הבעיה היא בעיה קשה, וחייבים שמישהו ימצא לה פתרון כלשהו, צריך להציף אותה
מצרף מאמר מטלטל , אולי יהיה לתועלת ומישהו ירים את הכפפה. ענין זה לא מוצה בישיבות ויכול לספק משרות חשובות..."

רגע של שיתוף



אל הידית העגולה של דלת המרפאה נשלחה יד קמוטה, נאחזה בה ומשכה.

הדלת נפתחה כדי רבע, ונעצרה. אחר כך נעה לכאן ולשם, מתאמצת, רועדת, ומתחילה להיסגר בחזרה כשפתאום תפסה בחלקה העליון יד אחרת, איתנה. ובתנופה פתחה אותה עד הסוף. "בבקשה אדוני, תזהר אדוני מהמדרגה".

והזקן מודה למושיעו בניד ראש ויוצא בצעד איטי אל השביל.

בעל היד האיתנה מוסיף להחזיק בדלת פתוחה, שריריו הצעירים גוברים בקלות על קפיץ המשקוף הלוחץ כנגדו. והוא מביט אחרי הדמות הכפופה המתרחקת לאט, ומשהגיע למסקנה שהזקן בסדר, עזב את הדלת ונכנס פנימה, מניח לקפיץ להסיע את הדלת הכבדה בתנועה איטית אך נחושה, ולסגור אותה בנקישה נחרצת.

הזקן פסע לאורך השביל וכשהגיע לספסל התיישב עליו באנחה.

מכיסו הוציא טלפון נייד ישן שחוק ומרופט, שכפתוריו נשרו ממנו ומסכו הסדוק מודבק ברצועות סלוטייפ צהובות. הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור היחידי שנותר במכשיר, והרימו אל אזנו.

לאחר מספר רגעים התפשטה נהרה על פניו החרושות. "חנה מרים?"

"כן כן, ברוך השם ברוך השם, הכל הכל בסיידר".

"בטח, הוא עבר על הבדיקות בעיון רב, בעיון רב הוא הסתכל על כל הבדיקות, חמש דפים גדולים, הוא הסתכל על הכל בדקדוק. את מכירה את דוקטור אלכסנדר, עם הפה ככה, עקום קצת. את יודעת זה שעושה בדיחות. את היית אצלו גם כן...

נכון זה היה מזמן, הרבה שנים.

בקיצער, הוא מסתכל טוב טוב בניירות, קורא בדקדוק גדול. ואחר כך הוא אומר לי: מר אייזן! - את שומעת חנה מרים, ככה הוא קורא לי - מר אייזן. שכה יהיה לי טוב.

מר אייזן יש לך לב כמו נער בן שש עשרה!

ככה הוא אוהב, את יודעת, לעשות בדיחות.

רק קצת ברזל הוא אומר, ותבוא עוד חצי שנה לביקורת.

את שמחה חנה מרים? מאושרת?! ידעתי שתהיי מאושרת, בגלל זה צלצלתי. דבר ראשון אחרי שיצאתי מהרופא התיישבתי על ספסל לבשר לך. ואני מאושר שאת מאושרת. חנה'לה. אני מאושר מזה שאת מאושרת יותר מעצם הבשורה.

בקושי הצלחתי לצאת מהמרפאה, בקושי. הדלת שם, שרעקלאך. מישהו היה צריך לעזור לי לפתוח. אבל הלב, חנה מרים. לב של נער בן שש עשרה!

לץ, דוקטור אלכסנדר הזה, הוא לוחץ במחשב שלו קצת פה וקצת שם ופתאום יוצא מרשם לברזל, יוצא לבד מהמכונה שלידי. היית צריכה לראות. פלאי פלאים. 'שני כדורים ביום אחרי האוכל' הוא אומר לי. ואז הוא שם את היד שלו על הברך שלי, והפה שלו העקום, נהיה עוד יותר עקום, בזמן שהוא אומר לי 'תבוא עוד חצי שנה לביקורת'. איזה משפט יפה זה, חנה מרים, הא, כמו שיר. חצי שנה בריאות. לא שבוע לא חודש, חצי שנה! וכשאני קם ללכת הוא אומר "אל תשכח את הכרטיס מר אייזן". עוד פעם מר אייזן. לץ שכזה.

ואני ישר מחפש ספסל להתקשר אליך. כי. הבדידות, חנה מרים. אוי כנגד הבדידות אפילו לב בן שש עשרה לא עומד. ילד כי ימצא צדף יפה על החוף, ירוץ מיד להראות לאימו. בחורה שגמרה מבחן חוץ, מיד מתקשרת לחברות. את זוכרת את המבחני חוץ של אסתי? גהינום, הא.

בקיצור, האדם אין שמחתו שלמה עד שישתפנה עם אחרים, עם אהובים.

ואם כל המתח הגדול הזה, הרשרושים, הסחרחורות, הבדיקות המקיפות, חמש דפים גדולים באנגלית. פתאום נעלם בבת אחת - 'קצת ברזל וביקורת עוד חצי שנה'. כל השמחה הזאת, האושר הנפלא הזה, שווה כקליפת השום.

קליפת השום, חנה'לה!

אם אין לך למי לספר אותו. לשתף".

עיניו של הזקן נצצו בלחלוחית וידו התהדקה על מכשיר הטלפון.

"ואין נחמה ל'מר אייזן', ואין ולו טיפת שמחה בלב של נער בן שש עשרה. כי הלב הזה מת. מת מגעגוע".

קולו של הזקן מתרסק "נו די, חנה מרים, די עם הרגשנות. אני צריך למהר לבית מרקחת לקנות את הברזל.

אז להתראות, בנתיים.

נפגש עוד חודשיים וחצי בערך הא, י"ג תמוז. ארבע עשרה שנה כבר, איך שהזמן טס. ואסתי תניח לך הזמנה, ותשים עליה אבן שלא תעוף.

זהו, שלום חנה מרים, שלום".

ילד קרב אל הזקן בהיסוס

"אפשר שיחה? אני צריך להתקשר לאמא שלי".

"מצטער ילד, אין לי טלפון", ענה הזקן.

וכשראה שהילד מסתכל בו בעיני פליאה, ננער "אה, זה? זה לא עובד! הנה, אפילו בטריה אין פה. רואה, וגם הכפתורים נפלו חוץ מהכפתור הזה, שאיתו אפשר לצלצל רק למישהו אחד". ענה בהתרוממו מהספסל.

"למי?" שאל הילד בקול תמים.

אך הזקן שכבר הסתובב והחל ללכת לא ענה.

רק כתפיו רטטו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה