דרוש מידע יש לי חברה שקרנית מדופלמת.

[אין מצב!]

הקושי האמיתי שלי-
הוא הבילבול.
משדרת כלפי הערכה גדולה אהבה ואחוה ושלום ורעות-
רגע אחר כך מסובבת אותי על אצבע קטנה בשקרים וסיפורי בדים.

בדיוק הצרה שלי עם חברה שלי....
כבר לא יודעת למה להאמין ולמה לא.
התחלתי לקחת אותה בערבון מוגבל לחלוטין. כל מה שהיא אומרת לא אני לא מאמינה וגם לא 'לא מאמינה' - תלוי ועומד. אפטי כזה..

 

[לב מרגיש]

מה זה יכול להיות מעבר לדמיון מפותח, בהדגשה שמדובר על ילד בן פחות מ-4 שנים?
הוא באמת חכם, מתוק, כריזמטי, מושך המון תשומת לב... אולי מידי?

אני והגישה שלי לא מאוד משמעותית כשמדובר באחיין... אבל אשמח לצטט לאחותי מידע שיעזור לה.

צריך להעמיד אותו על טעותו בעדינות ולהסביר ולהראות לו שאהיא יודעת שהוא לא דובר אמת זה מאד חשוב בגיל כזה
לא להתעלם בכלל אלא ל פעם מחדש לומר לו:אתה באמת רואה מכונית נכון שזה סתם מה שאתה אומר אתה לא דובר אמת חשוב להדגיש שאסור להאשים אותו או להגיד לו שקרן אלא להגיד שהוא אינו דובר אמת
אני אמרתי לבת שלי ששקרה שאם עוד פעם אני יגלה שהיא משקרת היא תפסיד משהו ממני או תקבל עונש וזה עזר
לפעמים זה חיפוש צומת לב שלילי אז במקרים כאלו פשוט להחליף את המצב לתת לו צומת לב יותר לדוגמא אם כרגע המציא משהו אז לדגדג אותו ותוך כדי ולהראות לו שדאמא יודעת הכל וכתוב לו על המצח אם הוא משקר או לא
אצלי זה עבד יופי אבל זה רגיל שמ3-6 ילדים מפנטזים בכדי לקבל רווחים

 

[לב מרגיש]

בדיוק הצרה שלי עם חברה שלי....
כבר לא יודעת למה להאמין ולמה לא.
התחלתי לקחת אותה בערבון מוגבל לחלוטין. כל מה שהיא אומרת לא אני לא מאמינה וגם לא 'לא מאמינה' - תלוי ועומד. אפטי כזה..

לי לא היה ולא יהיה חברות כאלו כי אמון זה בסיס לחברות אין אמון אין חברות נקודה.

 

[YOM&TOV]

יש לי כזו חברה,
אני די זורמת איתה בשיחה, (ובלב אומרת בטח.. בטח... בלה... בלה...)
אבל כשאני בטוחה שהיא לא צודקת אני ממש מוכיחה לה אחד על אחד ואז היא מתקפלת...
בסוף כל שיחה אני יודעת שזה 50 אחוז לכאן , 50 אחוז לכאן
ואין מה לעשות לדבר הזה,
אני אומרת לעצמי שיש לה דמיון מפותח מידי... ומסכנה...

 

[דדד]

צריך להעמיד אותו על טעותו בעדינות ולהסביר ולהראות לו שאהיא יודעת שהוא לא דובר אמת זה מאד חשוב בגיל כזה
לא להתעלם בכלל אלא ל פעם מחדש לומר לו:אתה באמת רואה מכונית נכון שזה סתם מה שאתה אומר אתה לא דובר אמת חשוב להדגיש שאסור להאשים אותו או להגיד לו שקרן אלא להגיד שהוא אינו דובר אמת
אני אמרתי לבת שלי ששקרה שאם עוד פעם אני יגלה שהיא משקרת היא תפסיד משהו ממני או תקבל עונש וזה עזר
לפעמים זה חיפוש צומת לב שלילי אז במקרים כאלו פשוט להחליף את המצב לתת לו צומת לב יותר לדוגמא אם כרגע המציא משהו אז לדגדג אותו ותוך כדי ולהראות לו שדאמא יודעת הכל וכתוב לו על המצח אם הוא משקר או לא
אצלי זה עבד יופי אבל זה רגיל שמ3-6 ילדים מפנטזים בכדי לקבל רווחים

לא מסכימה.
לגרום לילד בן 4 לאבד אמון בעצמו? למה?

 

[מרחבית]

גם פסיכיאטרים מומחים טועים באבחון נרקיסיזם, וזה נושא מדובר. ככל שנרקיסיסט יותר מתוחכם כך הזיהוי מתברר באמצעות קורבנותיו (מדגישה, לא איך זה מתבטא בחוץ, אלא מה נוצר אצל הנפגעים).

נושא רגיש מאוד. מה שנוצר אצל הנפגעים - זה חשוב מאוד, בעיקר בשביל לעזור להם. האם כל מה שנוצר אצלם תלוי רק באדם שממנו הם נפגעים?

נקודה שיותר חשובה לי לציין, שבדרך כלל כשמכירים או עוסקים בדבר מסוים, הדבר הזה יקפוץ הראשון. להלן שתי דוגמאות קצת בנאליות, אך ממחישות:
אם יצא לי לדוגמא לעסוק בדיכאון, מייד כשאכיר מישהי חסרת מוטיבציה וכוח - אני אטה לאבחן אותה כדיכאונית, על אף שייתכן שיש לה בעיה בבלוטת התריס או חוסר שינה כרוני. ואני גם ארצה במודע או שלא במודע - לאשש את האבחנה הראשונית הזו שלי. לכן אפרשן דברים ממקום מוטה - תמיד לכיוון הסימפטומים של דיכאון.

אם יצא לי לדוגמא לעסוק בהשפעת הנפש על הגוף, כל תלונה גופנית שלא נמצא לה מקור גופני ברור - אני מייד אלך לכיוון הנפש, ואנסה לאשש את האבחון הזה שלי, וכל דבר ייראה לי הוכחה לכך, ויהיו לי תיאוריות טובות, אף שייתכן שמדובר באלרגיה או בחוסר מינרלים.

אני מצפה שכשהולכים לאדם מקצועי, שיהיה לו את הידע הנרחב בכל הדברים הרלוונטיים למקצועו, אך כשבא לפניו אדם, הוא ישים לרגע את הידע בצד, ויקשיב במלוא מובן המילה למציאות של אותו אדם. מה באמת קורה איתו ועם סביבתו. ותוך כדי ישלב את ידיעותיו בהתאם למציאות שלפניו. ולא להפך.
שיבוא ככל האפשר ממקום נקי, כלומר שכל האפשרויות פתוחות ושוות, ולא שהוא תפוס על דבר אחד או שניים או שלוש - וממהר להלביש את זה על האדם. וגם אחרי שאבחן, שיהיה פתוח לשנות.

כי הגדרה היא מאוד חשובה כדי לדעת איך לעזור ואיך לטפל. לפעמים היא קריטית. אבל היא גם מאוד מסוכנת, כי היא יוצרת שבי מחשבתי.

מטפל כזה יקשיב באותה צורה גם לקרובים שנפגעים, ממקום פתוח שמנסה להבין מה באמת קורה, ולכן כולם יצאו נשכרים.

 

[אפרת סייעת]

למחפשי מידע על נרקסיזם:

1. ראו קובץ מצורף, בנושא חברה מניפולטיבית. (בסעיף 10, מצאו את ההבדלים בין נרקסיזם לשקרנות.)
(שימו לב שבמאמר הכותבת משתמשת במונח "פרוורסיה"- שמשמעותו דבר הפוך מההיגיון. להקטין חברה למשל, זה הפוך מההיגיון)

2. @אני תפילה צריכה לשאול את עצמה האם היא מרגישה מתומרנת או מוקטנת ליד החברה הזו. (לפי מה שהיא כתבה, זה לא נשמע ככה.) אבל רק היא תוכל להכריע האם היא מרגישה התנהלות נרקסיסטית, או שזה "שקרים" כמו ש@מרדכי למד אמר.

3. @מרדכי למד , יישר כח על המענה הסבלני והרך לשאלות המגיבים. אתה פורץ חומות של חוסר ידע.

4. על תסמונת מינכהאוזן: אנשים שממציאים לעצמם מחלות כדי לקבל תשומת לב.
יש לתסמונת מופע בשם "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח"- שזה מופע נרקסיסטי- מתעלל, של אדם שיוצר מחלות מדומות אצל מישהו אחר חסר ישע, על מנת להשיג תשומת לב.

5. אם זה מעניין אתכם, אפשר לפתוח אשכול חדש על נרקסיזם. לא נראה לי שזה קשור לנושא.

 

[תהילה!]

לי לא היה ולא יהיה חברות כאלו כי אמון זה בסיס לחברות אין אמון אין חברות נקודה

חוסר אמון הוא באדם שמשקר עליך
כאן מדובר בתופעה שהוא עצמו משוכנע במה שאמר. הוא לא משקר אותך. כי אם רואה אחרת את המציאות
הוא גם לא זוכר אחכ מה היה באמת ומה פרי דמיונו..
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מרדכי למד, אין לי מילים להודות על הפירוט וההסבר המיוחד של התופעה
לי אין ככ יכולת מילולית להסביר איך זה עובד
אבל בעצם, גם אני אולי לוקה בשקרנות הזו . והיית לי לפה. אז באמת תודה
זה עזר לי מאד!
אני אישית כן יודעת לומר שתנאי החיים בהם גדלתי הוו קרקע פוריה:
החינוך הנוקשה ,הביקורת התמידית ובכלל. היה חוסר אמון בילדים. (בלי תלונות והאשמה כמובן)
אדם שעל מעשה כזה או אחר נענש חמורות, מסייג לעצמו לעיתים התגוננות בשקר. כך אענש פחות...
עד היום פחות התעמקתי בתופעה
מרדכי הביא אותי להתעמק ולחזור קצת אחורה. כן. בהחלט הייתי נקראת שקרנית.
אם כי לא בצורה חמורה ככ כמו שתיארו פה (או שאני לא מודעת כמה מהסיפורים היו שקר)
זה קשה . זה מבלבל. זה נפלט לך בלי לחשוב בכלל. זה כמו שתיארת . פלפל ומלח בצורה חריפה.
ידעתי שאני משקרת. לא ידעתי שחריג.
בנורמה אנשים מעגלים/ מוסיפים/מתבלים/משנים
עובדה. כל סיפור מצמיח כנפיים ושורשים וצורות וצבעים.
ויש את אלה ש 'בעלי לא מרשה להלוות' ו' בדיוק היום ספרתי לאמא שלי....(מה שבדיוק הרגע חשבתי עליו)
אז כן. גם אני לפעמים בלי לשים לב שדרגתי את הסיפור
לא היה לי חבר מסור ככ ושליטה עצמית חזקה כמו שלך,
אבל כן הכנסתי קצת מודעות לחיים.
התחלתי לראות כמה אחוזים מהסיפור אמיתיים וכמה מזויפים (אם לא כל הסיפור)
וכמו שתיארת, זו עבודה מאומצת עם מלאנתלפים נפילות שמחלישות ומייאשות.
ובבקשה, ציבור יקר, זה פוגע בכם. נכון. זה מקשה על אמון בחבר. נכון מאד.
אבל זו נכות ולא כוונה רעה. אנא . אל תשפטו. תאהבו . מקסימום תרחמו.
ותאמינו לי , מנסיון, הכי קשה לאדם עצמו.
לתמרן בין השקרים, כי לא נעים עד בלתי אפשרי להודות בשקר גס.
היו המון נזקים שהייתי צריכה לתקן
והרבה מאד אי נעימות תוך כדי סיפור ודיבור

 

[מרחבית]

חשוב להדגיש שאסור להאשים אותו או להגיד לו שקרן אלא להגיד שהוא אינו דובר אמת

ילד קטן מתבלבל בין דימיון למציאות, בין מה שהוא רוצה לבין מה שבשטח. הגבולות לא ברורים לו. המציאות הפנימית שלו חזקה לפעמים יותר מהמציאות החיצונית. הוא לא מתכוון לשקר. יש גילאים ומצבים שעדיף להתעלם ולדעת שזה דימיונות תואמי גיל ותו לא.

ילד שמשקר הרבה ביודעין, ואין זה עניין של דימיון, הכי כדאי כשהוא אומר אמת לשבח אותו מאוד על כך שסיפר אמת אף שזה לא היה כל-כך נעים וכדו'.
וכשעושה משהו ומודה על האמת, אפשר לומר שבגלל שהודה על האמת - הוא לא ייענש על מה שעשה.
לעשות עסק טוב מהאמת שבו.

 

[אפרת סייעת]

וכשעושה משהו ומודה על האמת, אפשר לומר שבגלל שהודה על האמת - הוא לא ייענש על מה שעשה.

לדעתי בכל מקרה אדם שסובל משקרנות פתולוגית לא יענש, "אונס רחמנא פטרי"

 

[מרחבית]

לדעתי בכל מקרה אדם כזה לא יענש, "אונס רחמנא פטרי"

התכוונתי שילד מודה על משהו לא טוב שהוא עשה, ואז ההורים יגידו לו שכיוון שהודה על האמת על מה שעשה, הם לא יתנו לו עונש על אותו מעשה.

 

[אפרת סייעת]

אם כבר אנשים שיתפו כאן, אז אני רוצה לשתף גם כדי להראות להם שהם ממש לא לבד:
כשהייתי בגילאי העשרה, (בערך 10-15) הייתי מדמיינת כל מיני פנטזיות, אולי זה הגיע מספרים רבים שקראתי אז ואולי מדימיון פורה שהתערבב עם המציאות...
ובלי משים סיפרתי לכמה חברות סיפורים שהיום אני מבינה שהם לא היו ולא נבראו...
מתפדחת לחזור על הסיפורים, אז בדוגמא אחת בקצרה: סיפרתי על ההורים שלי שהם גרי צדק, הכל היה כולל השמות שלהם לפני הגיור, הסבא הגוי (נאצי בעברו), המדינות בהן גרו ולאן עברו, ונעצור כאן...
זה כמובן דרש ממני הרבה אנרגיות, לדוגמא כשחברה פגשה אותי עם קרובי משפחה "גויים" הייתי קוראת להם בשמות אחרים.... שלא תחשוב שהם יהודים בטעות...
יש לציין שהחברות אף פעם לא הראו סימנים של חוסר אמון או זלזול, למזלי הטוב.
באיזה שהוא שלב תפסתי את עצמי, לא יודעת איך, אבל השתדלתי לספר רק דברים אמיתיים, עדיין היו נפילות.
פעם אחת בלבד קרה לי שהעזתי לתקן: היה זה עם חברה מיוחדת במינה, שסיפרתי לה על מחלה דימיונית ונדירה שאני סובלת ממנה. לאחר כמה שנים אמרתי לה שהתבלבלתי, ואני לא חולה, סתם היה לי איזה פצע שחשבתי שהוא חלק ממחלה גדולה.
היא אמרה לי: "בסדר, אני מכירה אותך, ידעתי שהכל בסדר..."
הייתי נבוכה מאוד.
עד היום אני נתפסת מדי פעם בשקרים קטנים, אני משתדלת לדייק יותר. זה קשה. אמנם ממש לא בסדר גודל של אז...
איני יודעת בדיוק ממה זה נובע. אולי זה קשור לטראומות- חלק מהסימפטומים של פוסט טראומה זה ניתוקים. יש כל מיני צורות של ניתוקים (דיסאוסיאציה) איני יודעת האם זה קשור.
לי אישית עזר מאוד לדבר על הכל עם מטפלת רגשית אחת, סיפרתי לה בבושת פנים על סיפורי הבדים שלי, היא עזרה לי להבין את עצמי, אמרה שאני לא היחידה וזה קורה לעוד בנות, ועזרה לי לסלוח לעצמי.
יצא לי לשוחח על כך עם פסיכיאטרית, שאלתי האם זה נקרא שהיה לי אז התקף סכיזופרניה. היא אמרה שלדעתה לא, ובכל מקרה עברו המון שנים וזה לא מעיד על שום בעיה כיום.

לסיכום: תתמכו בילד, תאהבו ותכילו אותו. ההמשך יבוא לבד.

 

[GRN]

נושא רגיש מאוד. מה שנוצר אצל הנפגעים - זה חשוב מאוד, בעיקר בשביל לעזור להם. האם כל מה שנוצר אצלם תלוי רק באדם שממנו הם נפגעים?

נקודה שיותר חשובה לי לציין, שבדרך כלל כשמכירים או עוסקים בדבר מסוים, הדבר הזה יקפוץ הראשון. להלן שתי דוגמאות קצת בנאליות, אך ממחישות:
אם יצא לי לדוגמא לעסוק בדיכאון, מייד כשאכיר מישהי חסרת מוטיבציה וכוח - אני אטה לאבחן אותה כדיכאונית, על אף שייתכן שיש לה בעיה בבלוטת התריס או חוסר שינה כרוני. ואני גם ארצה במודע או שלא במודע - לאשש את האבחנה הראשונית הזו שלי. לכן אפרשן דברים ממקום מוטה - תמיד לכיוון הסימפטומים של דיכאון.

אם יצא לי לדוגמא לעסוק בהשפעת הנפש על הגוף, כל תלונה גופנית שלא נמצא לה מקור גופני ברור - אני מייד אלך לכיוון הנפש, ואנסה לאשש את האבחון הזה שלי, וכל דבר ייראה לי הוכחה לכך, ויהיו לי תיאוריות טובות, אף שייתכן שמדובר באלרגיה או בחוסר מינרלים.

אני מצפה שכשהולכים לאדם מקצועי, שיהיה לו את הידע הנרחב בכל הדברים הרלוונטיים למקצועו, אך כשבא לפניו אדם, הוא ישים לרגע את הידע בצד, ויקשיב במלוא מובן המילה למציאות של אותו אדם. מה באמת קורה איתו ועם סביבתו. ותוך כדי ישלב את ידיעותיו בהתאם למציאות שלפניו. ולא להפך.
שיבוא ככל האפשר ממקום נקי, כלומר שכל האפשרויות פתוחות ושוות, ולא שהוא תפוס על דבר אחד או שניים או שלוש - וממהר להלביש את זה על האדם. וגם אחרי שאבחן, שיהיה פתוח לשנות.

כי הגדרה היא מאוד חשובה כדי לדעת איך לעזור ואיך לטפל. לפעמים היא קריטית. אבל היא גם מאוד מסוכנת, כי היא יוצרת שבי מחשבתי.

מטפל כזה יקשיב באותה צורה גם לקרובים שנפגעים, ממקום פתוח שמנסה להבין מה באמת קורה, ולכן כולם יצאו נשכרים.

הכל טוב נכון ויפה.
בנוגע לנרקיסיזם זה בעייתי, כי נרקיסיסטים (ברובם המוחלט) לא ילכו לאבחון, ואם ילכו - זה לא כדי לדעת באמת מה האבחון שלהם... לכן, לבנות על "מטפלים מקצועיים" בתחום הזה, זה קצת (הרבה) להשאיר את הנפגעים חסרי אונים. אנשי מקצוע מאוד לא אוהבים את הנושא של נרקיסיזם, ולטעמי עיקר הסיבה היא שהסחף מגיע מלמטה למעלה. הרבה מאוד נפגעים חסרי אונים מצאו זה את זה והצליחו להבין עם מה הם מתמודדים ואף הצליחו לנסח את הדברים, לעזור ולהעזר. קבוצות ברשת הן לפעמים עזרה משמעותית פי כמה מטיפול של שנים. אולי הנוסחא הטובה היא טיפול במקביל לחוויה של "אני לא לבד בסיפור הזה, ויש לו שם" יחד עם ""קבוצת השווים"".

ושוב, לא קבעתי שהגברת עליה נסוב האשכול היא נרקיסיסטית, אלא ציינתי שיש כאן נורות אדומות וכדאי לבדוק. בסופו של דבר זה לא באמת משנה אם היא נרקיסיסטית או לא, משנה אם מתרחשת פגיעה וחשוב למצוא את הדרך לעצור אותה ולהרפא ממנה (לכן, זה לא משנה אם הפגיעה קשורה גם לאדם עצמו. קרוב לוודאי שהתשובה חיובית, אבל אין לזה נפקא מינא בנוגע לאופן ההתנהלות מול הפוגע)

 

[מרדכי למד]

ל @אפרת סייעת ול @תהילה! ביג לייק על האומץ לשתף (ואני באמת יודע בכמה אומץ מדובר).
השליחות שלנו כאן הייתה חשובה מאוד, והצילה כמה וכמה, הרבה יותר מאשר נשואת האשכול וחברתה.
זה ברמה הנקודתית.

ולמגמה הכללית, אי אפשר אף פעם לדעת מה עובר על השני, ולפעמים אפילו, לא לדעת מה עובר על עצמך. הרבה תפילות שלא ניכשל! הרבה הרבה סייעתא דשמיא שנדע תמיד להגיב נכון, והכי חשוב, שנזכה לדון לכף זכות, ולסייע לסובלים להביא קץ לסבלם.

(ובסוגריים אוסיף, לפעמים "כריזמה" ו"מעמד גבוה", אינם מעידים כלום על האדם שמאחוריהם. ובפרט בסיפור כזה, יש בתוך הסבתא הזו שעוסקת בחינוך, ילדה קטנטנה ומרוסקת, שלא גומרת לסבול! כבר שנים. צריך לדעת שישנם אנשים, שאפילו שנראים כעשויי פלדה, ועיקום האף הכי קטן ממוטט אותם. אתה חושב לעצמך, "מה כבר עשיתי? הוא סיפר פנטזיה, והראיתי לו ש"אי אפשר "למכור" אותי"." לא לא... זה לא ככה. האדם הזה שנים נלחם על זכות קיומו. מבפנים, הוא מחוק עם כל הכריזמה שלו, כי שקרן כרוני, זה דבר שהחברה מקיאה! מה שאתה עשית, זה כמו מכה קטנטנה, אבל על יד שבורה!! תדע את זה! זה לא נראה דבר חמור, או איזו קטילה מי יודע מה, אבל כשאתה "מעמת אותו עם המציאות", הרגת אותו לגמרי. לא מוטטת לו את הסיפור הזה, אלא ברמה מסויימת, מוטטת לו את כל ההערכה העצמית שלו ברגע. ריסקת אותו. חייבים לחשוב לפני שפועלים.)

 

[אני תפילה]

אין ספק שכל התגובות הנבונות והמחכימות שלכם גרמו לי לפתח מול חברתי ריגשות חמלה ואפילו חיבה.
ועל כך תודתי המרובה נתונה.
אך מה תאמרו?
שמאז אותה שבת, לפני שבועיים ציננתי איתה יחסים ושיחות טלפון בעקבות השקרים שגיליתי במהלך השבת.
ומאז הוטב לי!
פשוט הוקל עלי!
הקשר איתה היה כרוך במתח מתמיד וערנות גבוהה מצידי לברר עם עצמי.
1. "מה היא מחפשת להרוויח?
2. מה היא מסתירה?
3. היכן מסתתרת המניפולציה?
4.למה היא חותרת?

זה התיש אותי!

 

[מרחבית]

שתי התגובות האחרונות מעלות את הדילמה של הרבה מצבים כואבים, בהם אף אחד לא אשם, אבל כולם סובלים, ומה עושים?
כמובן אין תשובה אחידה או מושלמת. לפעמים חייבים להגן על עצמו, אך לא לפגוע בשני במה שלא יעזור ממילא.
והנה מה שכתב ר' @מרדכי למד כבר בתחילה:

לגבי @אני תפילה ששאלה מה לעשות בפועל, אין לי תשובה. אדם לא אמור לסייע לאחרים על חשבון עצמו, ואם יש לה נזקים מהחברות הזאת, הרי שלהתנתק רגשית, (אם היא תצליח) זהו פתרון טוב. אבל שלא תחשבו לרגע, שהעצות כמו לעמת אותה עם המציאות, להגיד לה שלא מאמינים לה גם על אמת, להגיד לה שפגועים ממנה, וכו', יועילו.
זה לא יועיל לה, אלא רק ייסר ויאמלל אותה יותר ויותר, כשלא אתם, ולא היא, תפיקו מכך שום תועלת.

 

[TAMAR!!]

זה לא ממש קשור לאשכול, אבל מנצלת.
@מריומה ♧ @GRN וכל מי שיש לו ידע...
אחיין מתוק שלי, בן 4, מדומיין סופר-סופר.
הוא ילד חכם, עם זכרון חזק וחושים חדים,
יש לו כבר בערך חודש אח דמיוני ש"מציל" אותו בכל מיני הזדמנויות:
"בלילה היה לי חלום מפחיד ויונתן הגיע ועזר לי", "אמא את רואה את יונתן במדרכה ממול? תעשי לו שלום", "יונתן קנה אוטו חדש", וכו' וכו'. הוא חוזר בדיוק מפליא על צבע האוטו של יונתן, על העיניים שלו...
הוא אומר את זה בבטחון: "אמא, יונתן אמר לי שהוא הלך לקנות לך לחם וביצים והוא עוד מעט מגיע".
חוץ מסיפור יונתן, יש לו עוד הרבה דמיונות.
זה כזה חמוד וחכם, ולדעתי זאת גם התנהגות תקינה, אבל אחותי דואגת...
יש מה לדאוג בנוגע לזה?
לפעול בצורה מסוימת?

גם אחיין שלי המהמם, לפני כמה שנים כשהיה ילדון בן 3.5 אימץ חבר דמיוני בשם 'פולקי' (למה? ככה!) הוא היה מתקשר אליו לעיתים קרובות ומבטיח שיבוא לבקר אותו.
לפעמים פולקי אפילו החזיר ביקורים... היה בהחלט מרתק
אחרי כמה חודשים הוא נטש את החבר לאנחות וזה פשוט נגמר מעצמו. (למען האמת קצת הצטערנו.. )

אני אישית לא חושבת שיש סיבה לדאגה, הוא חיפש ומצא תשומת לב בדרך יצירתית.
אלא אם כן זה ממש נמשך פרק זמן ארוך שאז כדאי לבדוק לעומק.

 

[מייק 65]

גם אחיין שלי המהמם, לפני כמה שנים כשהיה ילדון בן 3.5 אימץ חבר דמיוני בשם 'פולקי' (למה? ככה!) הוא היה מתקשר אליו לעיתים קרובות ומבטיח שיבוא לבקר אותו.
לפעמים פולקי אפילו החזיר ביקורים... היה בהחלט מרתק
אחרי כמה חודשים הוא נטש את החבר לאנחות וזה פשוט נגמר מעצמו. (למען האמת קצת הצטערנו.. )

אני אישית לא חושבת שיש סיבה לדאגה, הוא חיפש ומצא תשומת לב בדרך יצירתית.
אלא אם כן זה ממש נמשך פרק זמן ארוך שאז כדאי לבדוק לעומק.

איזה קטע... זה אולי נשמע פנטזי אבל לבן דוד בן 5\4 שלי היה איש ענק וכל יכול
נפתתי שמו (פתח שווא פתח חיריק) (מעולם לא בדקתי איך הוא מאיית את שמו)
ובאיזה שהוא שלב זה נהפך להיות בדיחה של כולם (לא עליו, על האיש הכל יכול) וגם הו התחיל להמציא בדיחות.... עד שזה נעלם ב''ה

 

[GRN]

שתי התגובות האחרונות מעלות את הדילמה של הרבה מצבים כואבים, בהם אף אחד לא אשם, אבל כולם סובלים, ומה עושים?
כמובן אין תשובה אחידה או מושלמת. לפעמים חייבים להגן על עצמו, אך לא לפגוע בשני במה שלא יעזור ממילא.
והנה מה שכתב ר' @מרדכי למד כבר בתחילה:

המושג "אשם" שייך לעולם המשפט. השאלה כאן היא לא מי אשם (למה זה משנה בכלל?), אלא איך לחיות יותר טוב.

 

[מה שאני]

בלת"ק
מישהו היה פעם אצל הרב שטיינימן ולאחר שיצא אמר לסובבים הוא לא שקרן הוא בעל דמיון...