דרוש מידע כיצד נייצר חוסן רוחני?

[GITARIST]

נכון! אבל קודם כתוב אהבה... זה אומר שצריך ללכת לאהבה. שוב אני שואל (אני פתחתי את הנושא כאן...)
מה הגדר של יראה לילד??

מה אתה מיתכוון שאתה אומר גדר?

 

[מקצה הארץ-:)]

אתם כותבים פה דברים ארוכים, אין לי כוח לקרוא. אבל זה הכי הצחיק אותי

אני אוהב לפעמים להכניס קצת הומור ולשמח. וזה משמח אותי שטוב לאחרים, למה לא..
"שרק תחייך כל החיים, זה מה שאני מבקש"

בלת"ק
חושבת שהאמון המלא שההורים שלי נתנו בי שאני בת טובה מבית טוב עמד לי בהרבה עיתות נסיון.
הם סומכים עלי, הם לא עוקבים אחרי, הם מאפשרים לי המון חופש פעולה כי הם סומכים עלי שלא אעשה שטויות ושי שלי כח לבחור בטוב, אז איך אמעל באמון?
ועם השנים זה נהיה שלי באמת ולא רק כדי לא לאכזב.
אם מאמינים בך מאד מאד, מבפנים, לא באמירות חצוניות, האמון הזה מחייב.
מתפללת ומתאמצת להנחיל את זה לילדים.
מרגישה שכהורים למתבגרים, כמה שאנחנו יותר מעורבים ברזולציות של הפרטים הקטנים ככה אנחנו בעצם שוללים מהם את האפשרות לבחור מעצמם בטוב.
או לטעול ולתקן.
חופש פעולה ואמון אמיתי הם שעמדו לי.

מעניין אותי לדעת איך את מרגישה כיום או בעצם הרגשת כבר אז.. את האמון שההורים שלך נתנו לך, במה זה התבטא?
אשמח אם תוכלי להרחיב או כל מי שרוצה לסבר את האוזן ולאלפנו בינה!

 

[עמליה 098]

כשאמרתי שאני הולכת ואחזור ב11 בלילה לא שאלו לאן.
היה מקום בו היה הכסף מונח, יכולתי לקחת בלי לדווח (!!) (ולא היו עשירים)

ובאמת לא ניצלתי לרעה!

 

[מקצה הארץ-:)]

כשאמרתי שאני הולכת ואחזור ב11 בלילה לא שאלו לאן.
היה מקום בו היה הכסף מונח, יכולתי לקחת בלי לדווח (!!) (ולא היו עשירים)

ובאמת לא ניצלתי לרעה!

יפה.
ובמחשבה שניה - כנראה באמת היית ילדה טובה וידעו שבאמת אפשר לסמוך עלייך.

אך אם הילד ידוע כמאתגר, ובדוגמאות שהבאת, כגון לא חוזר בזמן, מנסה לסבן את ההורים, כן 'סוחב' דברים מפה ומשם.. אם ההורים לא ישאלו וירחרחו אחריו הוא יכול לרדת ולהמשיך להשאר 'מחופש' ואחריתו מי ישורנו...

 

[לשם שינוי]

יפה.
ובמחשבה שניה - כנראה באמת היית ילדה טובה וידעו שבאמת אפשר לסמוך עלייך.

אך אם הילד ידוע כמאתגר, ובדוגמאות שהבאת, כגון לא חוזר בזמן, מנסה לסבן את ההורים, כן 'סוחב' דברים מפה ומשם.. אם ההורים לא ישאלו וירחרחו אחריו הוא יכול לרדת ולהמשיך להשאר 'מחופש' ואחריתו מי ישורנו...

ואם תעקבו אחריו ותשאלו לאן - זה יפתור את הבעיה?!

אמון הוא אכן אחד מאבני הדרך בחינוך.
הרב יעקובזון מביא דוגמאות של: לשלוח ילד לקנות מכשיר חשמלי ולומר לו שסומכים עליו בלי שיתקשר, וכאן תפקיד ההורים לעשות עבודה לסמוך באמת ולא לכעוס אם הביא משהו אחר ולא להחליף. וכד'....
מהדברים הפשוטים של החיים בונים אמון.

כשבונים אותם משם- הוא יכול להגיע גם לרמות אמון כמו שעמליה מתארת.

ניתן להוסיף כאן סיפור מופלא על רמת אמון בילד, מסופר על הרב עדס (לא זוכרת מדוייק אם הרב יהודה עדס שליט"א, או להבדיל בין החיים לחיים ,הרב יוסף עדס זצ"ל או בכלל אבא שלהם, אבל מישהו מהמשפחה זה ודאי) ראה בעריו"כ שהבן אכל ולא בירך ברכהמ"ז, אז הוא פנה אליו ושאל אותו: ברכת? אז הוא ענה לו: כן, ברכתי מהסידור הזה, והראה לו סידור. והאב קיבל.
מיד אח"כ בא הבן השני אל האבא ואומר לו: הוא אל בירך, ואפילו הסידור שהראה לך זה מחזור של יו"כ אין בו ברכהמ"ז. והרב הסתכל על הבן שלו זה שבא לומר ואמר בקול רם: אם הוא אמר שהוא ברך מהסידור הזה , אז אני מאמין לו, גם אם זה מחזור של יום כיפור. הוא אמר שברך, אז הוא ברך.

את הסיפור, מספר הבן, זה שלא ברך... הוא אומר כמה חשש מהתגובה של האב, וכמה הופתע מהאמון שקיבל. ומאז לא מעל יותר באמון....

זה כוחו של אמון!

 

[עמליה 098]

לא חושבת שהייתי "ילדה טובה ירושלים" עובדה שאני זוכרת לא מעט רגעים של נסיון והתלבטות ואפילו כמעט מעידה, ואז הרגע הזה של "אין מצב אם אבא ואמא כ"כ סומכים עלי אין מצב שאני מפרה את האמון שלהם"
ברור שלא מדורב במצבי סיכון וקיצון.
אבל בגדול היה אמון מלא.
וכמו הדוגמא המצוינת של @לשם שינוי בענין הקניות.
כמה צריך לשבח באוזני ילד את שיקול הדעת שלו, וגם אם לפעמים סופגים נזקים, זו הדרך לגדל אותו מבפנים.
כמה אנחנו נעדרים את זה היום כשילד מתקשר מהמכולת בממוצע4-6 פעמים "אמא, אין חלב" "אמא, השמן לא מהחברה הרגילה" "אמא באדי לבן או חום" באמת למדתי להתעקש שילכו בלי פלאפון, ויש לפעמים מחירים, ועדיין זה הרבה יותר נכון מבחינת זה שהם לומדים לסמוך על עצמם, להפעיל שיקול דעת וכו.
כמובן שהכל צריך להיות עם חיבור למציאות ולא ראש בקיר.

הסיפור המופלא של הרב עדס מעיד כאלף עדים, הילד ההוא ש"ברך" מהמחזור, לא ישקר יותר את אבא שלו. אם ההורים שלי האמינו לי, לא יכולתי לשקר אותם!


תוהה בעצמי, למה לא מצליחה לגמרי להעתיק את זה, אם זה בגלל שהמציאות נהיתה יותר מפחידה, או בגלל שאני אשה יותר קטנה מההורים שלי.

 

[מקצה הארץ-:)]

ואם תעקבו אחריו ותשאלו לאן - זה יפתור את הבעיה?!

ברור שלא.
רק רציתי לעורר ולא להסיט מידי את האשכול לכן לא שאלתי את ההמשך המתבקש וכי זה יפתור את הבעיה יותר מדויק לומר שכתבתי ומחקתי

אמון הוא אכן אחד מאבני הדרך בחינוך.
הרב יעקובזון מביא דוגמאות של: לשלוח ילד לקנות מכשיר חשמלי ולומר לו שסומכים עליו בלי שיתקשר, וכאן תפקיד ההורים לעשות עבודה לסמוך באמת ולא לכעוס אם הביא משהו אחר ולא להחליף. וכד'....
מהדברים הפשוטים של החיים בונים אמון.

כשבונים אותם משם- הוא יכול להגיע גם לרמות אמון כמו שעמליה מתארת.

ניתן להוסיף כאן סיפור מופלא על רמת אמון בילד, מסופר על הרב עדס (לא זוכרת מדוייק אם הרב יהודה עדס שליט"א, או להבדיל בין החיים לחיים ,הרב יוסף עדס זצ"ל או בכלל אבא שלהם, אבל מישהו מהמשפחה זה ודאי) ראה בעריו"כ שהבן אכל ולא בירך ברכהמ"ז, אז הוא פנה אליו ושאל אותו: ברכת? אז הוא ענה לו: כן, ברכתי מהסידור הזה, והראה לו סידור. והאב קיבל.
מיד אח"כ בא הבן השני אל האבא ואומר לו: הוא אל בירך, ואפילו הסידור שהראה לך זה מחזור של יו"כ אין בו ברכהמ"ז. והרב הסתכל על הבן שלו זה שבא לומר ואמר בקול רם: אם הוא אמר שהוא ברך מהסידור הזה , אז אני מאמין לו, גם אם זה מחזור של יום כיפור. הוא אמר שברך, אז הוא ברך.

את הסיפור, מספר הבן, זה שלא ברך... הוא אומר כמה חשש מהתגובה של האב, וכמה הופתע מהאמון שקיבל. ומאז לא מעל יותר באמון....

זה כוחו של אמון!

סיפור מאלף!
כמדומני שזה סופר על הרב יוסף עדס זצוק"ל

 

[מקצה הארץ-:)]

לא חושבת שהייתי "ילדה טובה ירושלים" עובדה שאני זוכרת לא מעט רגעים של נסיון והתלבטות ואפילו כמעט מעידה, ואז הרגע הזה של "אין מצב אם אבא ואמא כ"כ סומכים עלי אין מצב שאני מפרה את האמון שלהם"
ברור שלא מדורב במצבי סיכון וקיצון.
אבל בגדול היה אמון מלא.
וכמו הדוגמא המצוינת של @לשם שינוי בענין הקניות.
כמה צריך לשבח באוזני ילד את שיקול הדעת שלו, וגם אם לפעמים סופגים נזקים, זו הדרך לגדל אותו מבפנים.
כמה אנחנו נעדרים את זה היום כשילד מתקשר מהמכולת בממוצע4-6 פעמים "אמא, אין חלב" "אמא, השמן לא מהחברה הרגילה" "אמא באדי לבן או חום" באמת למדתי להתעקש שילכו בלי פלאפון, ויש לפעמים מחירים, ועדיין זה הרבה יותר נכון מבחינת זה שהם לומדים לסמוך על עצמם, להפעיל שיקול דעת וכו.
כמובן שהכל צריך להיות עם חיבור למציאות ולא ראש בקיר.

נכון מאוד.

הסיפור המופלא של הרב עדס מעיד כאלף עדים, הילד ההוא ש"ברך" מהמחזור, לא ישקר יותר את אבא שלו. אם ההורים שלי האמינו לי, לא יכולתי לשקר אותם!


תוהה בעצמי, למה לא מצליחה לגמרי להעתיק את זה, אם זה בגלל שהמציאות נהיתה יותר מפחידה, או בגלל שאני אשה יותר קטנה מההורים שלי.

כי ההורים שלנו חכמים מאוד, בלי ה'חכמות של היום'. ירשו אותו באינסטינקט מדור דעה בלי מתווכים וספקי לימוד ושיעורים ברשת.
דרך חיים ואמונה צרופה היישר מהר סיני!

 

[מקצה הארץ-:)]

כי ההורים שלנו חכמים מאוד, בלי ה'חכמות של היום'. ירשו אותו באינסטינקט מדור דעה בלי מתווכים וספקי לימוד ושיעורים ברשת.
דרך חיים ואמונה צרופה היישר מהר סיני!

@לשם שינוי
אולי פה טמון האוצר.
וזה מה שיצר חוסן נפשי בהורים ואולי גם בנו הבוגרים, יותר ממה שיש לנו (כביכול) למכור לילדים שלנו - הדור הבא.

 

[לשם שינוי]

@לשם שינוי
אולי פה טמון האוצר.
וזה מה שיצר חוסן נפשי בהורים ואולי גם בנו הבוגרים, יותר ממה שיש לנו (כביכול) למכור לילדים שלנו - הדור הבא.

אז אבוד עלינו?!

 

[מקצה הארץ-:)]

אז אבוד עלינו?!

לא!!!
יפתח בדורו כשמואל בדורו.
לכן באמת אני חושב שכדאי וראוי לבדוק איך התיחסו לכך גדולי ישראל במשך הדורות וזו האמת ואין בלתה!

אני אישית אשתדל לבדוק את הענין הזה אצל חכמי ישראל ונראה אם אקבל תשובות ברורות.

אפשר גם לשאול ולתהות אצל ההורים, הם בטוח ישמחו ע"כ, ואף יתנו הגיגים ותובנות מענינים.ות

 

[עמליה 098]

כששאלתי את ההורים שלי מאיפה לקחו את הבטחון הזה, ואיך לא חששו, הם ענו לי הכי בפשטות: "את רואה שצדקנו, באמת היית ראויה לאמון"
לא הרגישו בכלל שיש פה סיפור

אין ספק שלא "אבוד עלינו" אבל גם אין ספק שהצליחו לערער הרבה את האינסטינקטים ההורים הטבעיים שלנו.

 

[שם נפלא]

מרגישה שכהורים למתבגרים, כמה שאנחנו יותר מעורבים ברזולציות של הפרטים הקטנים ככה אנחנו בעצם שוללים מהם את האפשרות לבחור מעצמם בטוב.

זאת נקודה מצוינת
זה באמת אחד הקשיים של ההורים, בעיקר למתבגרים, שדואגים להם יותר מדי
ובפרט כשההורה רואה ויודע שהבן הולך לעשות איזה צעד בביטחון עצמי מופרז והוא בוודאי ייכשל בו, הוא מרוב הדאגה רוצה למנוע אותו מזה
או לחילופין, כשהנזק כבר קורה, הוא רוצה להעמיד אותו על טעותו ולהסביר לו היכן טעה
אבל בהרבה מקרים זה רק מזיק, וגם כשיודעים מראש שזה יוביל לנזק קל אצל הילד, זה שווה את זה, כדי שהילד ילמד מעצמו

ואין כוונתי בדברים גדולים ובעלי סיכון גבוה, אלא כמו למשל שההורה דואג שהבן יצא בזמן כדי שלא יפסיד את האוטובוס של הטיול וכו', שבמקרים האלה (כשהן כבר גדול ואמור לקחת אחריות על עצמו) הדאגה של ההורה רק מפריעה, כי נכון שבזכות הדאגה וההערות הבן ירויח את הטיול, אבל מצד שני, אם הוא יפסיד את הטיול הוא ירויח יותר, כי הוא יקבל שיעור לחיים וידע שהוא אחראי על עצמו
ודוגמא נוספת, כשהבן רוצה מאוד לקנות מכספו משהו שההורה יודע שהוא לא שווה את המחיר ויתקלקל מהר, והילד לא משתכנע, צריך לתת לו את הבחירה לקנות ולהחליט לבד, ולקחת בחשבון שהוא יתאכזב אח"כ וזה עצמו חלק מהשיעור שלו לחיים

 

[שם נפלא]

כששאלתי את ההורים שלי מאיפה לקחו את הבטחון הזה, ואיך לא חששו, הם ענו לי הכי בפשטות: "את רואה שצדקנו, באמת היית ראויה לאמון"

כשההורה באמת מאמין בילד, זה מדבק
לדעתי עיקר הבעיה בזמננו היא שלא נותנים בו אימון, כי מבינים ש"הוא רק ילד"
וזה שוני טבעי בין הדורות, שבדור הקודם היו מתייחסים לילד כאל מבוגר, בהרבה מישורים
לא היו נמנעים מלדבר על ידו כל מיני נושאים שהיום לא רוצים שישמע, וכאלה רבות
היום יש יותר "מודעות" ל"ילדותיותו" של הילד, שגורמת לפינוק גדול וכו', וזה אחד התוצאות של זה
קשה להגיד בדברים האלה שחור ולבן, כי יש באמת שוני בין הדורות שאסור להתעלם ממנו
אבל הנטייה הכללית של אנשי הדור הקודם היתה כנ"ל, שהילד הוא כמו "מבוגר קטן", לטוב ולמוטב, דורשים ממנו יותר וגם מעניקים לו חירות יותר, ולמשל היו יכולים לשלוח אותו למקום רחוק בלי הרבה נתונים, כי סמכו שיסתדר, ואילו היום נותנים לו פירוט מלא ומדויק, כי באמת לא סומכים שיסתדר לבד ומפחדים שייאבד את הדרך וכו'

 

[מקצה הארץ-:)]

כשההורה באמת מאמין בילד, זה מדבק
לדעתי עיקר הבעיה בזמננו היא שלא נותנים בו אימון, כי מבינים ש"הוא רק ילד"
וזה שוני טבעי בין הדורות, שבדור הקודם היו מתייחסים לילד כאל מבוגר, בהרבה מישורים
לא היו נמנעים מלדבר על ידו כל מיני נושאים שהיום לא רוצים שישמע, וכאלה רבות
היום יש יותר "מודעות" ל"ילדותיותו" של הילד, שגורמת לפינוק גדול וכו', וזה אחד התוצאות של זה
קשה להגיד בדברים האלה שחור ולבן, כי יש באמת שוני בין הדורות שאסור להתעלם ממנו
אבל הנטייה הכללית של אנשי הדור הקודם היתה כנ"ל, שהילד הוא כמו "מבוגר קטן", לטוב ולמוטב, דורשים ממנו יותר וגם מעניקים לו חירות יותר, ולמשל היו יכולים לשלוח אותו למקום רחוק בלי הרבה נתונים, כי סמכו שיסתדר, ואילו היום נותנים לו פירוט מלא ומדויק, כי באמת לא סומכים שיסתדר לבד ומפחדים שייאבד את הדרך וכו'

נכון מאוד.
באמת הקטנים היו מבוגרים בכל המישורים ולכן כנראה נתנו בהם אימון.

~ יש לסייג שלא בהכרח כל החינוך על כל היבטיו היה נכון ובמקום בימים ההם, ואכמ"ל ~

 

[שם נפלא]

באמת הקטנים היו מבוגרים בכל המישורים ולכן כנראה נתנו בהם אימון.

אני התכוונתי שזה התחיל הפוך: נתנו בהם אימון כי חשבו שכך צריך להיות, וזה עצמו גרם להם להיות "מבוגרים קטנים"
אבל באמת לא ברור לי לגמרי מה גרם למה, כי שני הדברים גוררים זה את זה

 

[שם נפלא]

~ יש לסייג שלא בהכרח כל החינוך על כל היבטיו היה נכון ובמקום בימים ההם, ואכמ"ל ~

וגם מה שהיה נכון לימים ההם, לא בהכרח נכון לזמנינו
זה ברור לגמרי
אי אפשר לקחת רק חלק מהחינוך ההוא, ולהתעלם מהשאר
ואפילו אם אפשר לקחת את כולו, הדור היום שונה, ואי אפשר לחנך את בני הבית במסלול של הדור הקודם, כשהם גרים בתוך שכונה או אוירה כללית שכולה צועדת במסלול אחר

 

[מקצה הארץ-:)]

אני התכוונתי שזה התחיל הפוך: נתנו בהם אימון כי חשבו שכך צריך להיות, וזה עצמו גרם להם להיות "מבוגרים קטנים"
אבל באמת לא ברור לי לגמרי מה גרם למה, כי שני הדברים גוררים זה את זה

בדיוק.
מגיל צעיר ממש הלכו לכבס בנהר/או על המחליק באמבטיה.
אמא שלי תחי' בתור ילדה קטנה לקחה את העוף לשוחט ומשם למורט הנוצות ועוד..
וכיו"ב וכמו שאמרת תליא הא בהא..
כיון שזו היתה הדרך והעיר והנוהג הכללי. ממילא סמכו והאמינו..

 

[מקצה הארץ-:)]

מחר / היום יום שישי

הם בטח לא גלשו בפרוג ובטח לא בשעות האלה.. מקסימום גלשו עם גיגית בשלולית הרחוב. ובצהרי היום

 

[תילה.]

מה מעניק לאדם תחושת מסוגלות וחוסן לעמוד בנסיונות רוחניים?

האם זכור לכם אירוע / מקרה / אמירה שנתנו לכם כח לעמוד בנסיונות רוחניים? אם כן, מה הם היו?


אנא התמקדו כעת בתשובות של חוויתכם האישית ופחות ציטוטים מ....

בהמשך האשכול יורחב גם למובאות וציטוטים. אבל כרגע בעיקר חוויות אישיות.

זה יעזור לכולנו להבין מה השיטות שעובדות (ומה פחות...).

תודה רבה למשיבים!

אני חושבת ש'חוסן רוחני' ו - 'כח לעמוד בניסיון רוחני' אלו שני דברים נפרדים.
השאלה איך את מגדירה כל ביטוי.
לפי ההגדרות שלי, אני חושבת שיש שוני גדול מאוד בינהם.
כלומר, יכול להיות אדם שיש לו חוסן רוחני חזק מאוד, ובכל זאת הוא נופל פעם אחר פעם בשעת הניסיון.
ושוב, הכל שאלה של איך את מגדירה כל אחד מהם.
כי בעיני, חוסן רוחני הוא דבר המושרש פנימה פנימה בלב, דבר שהאדם "גדל" עליו, "חי" אותו, ובעצם זה מה שהוא.
אבל האם זה מחייב שבהכרח יהיה לו כח לעמוד בניסיון? ממש לא.
כח לעמידה בניסיון רוחני תלוי בעוד מלא פרטים, מצבים וכו'.
חוסן הוא מצב, הישג, שאיפה. חלק שעליו עמל האדם, ללא קשר לתוצאות העמידה בניסיון עצמו.