ביקורת ספרות ככה זה יהודים

[א. פרי]

קרוב משפחה, תלמיד חכם, בא לבקר אותנו.

הוא תלמיד חכם "לפי הספר", בוגר עולם הישיבות הכי חזקות, עם השקפה ברורה, אני די מחפשת חידושים וזה לא תמיד לפי הספר.

אני יודעת שקצת קשה לו לשמוע אותי, הוא מרגיש שאני מנסה לערער משהו, חלילה.

אמרתי לו איזה פירוש, והוא לא הסכים, התפלא למה לפרש ככה מאמר חז"ל, ניסה להתווכח קצת.

ואז חשבתי שהוא אומר ברכה, עניתי אמן.

הוא נחרד. "אמרת אמן?"

"כן, שתית מים".

"לא אמרתי ברכה".

"נו אז מה?"

"את יודעת מה כתוב בגמרא על מי שאומר אמן יתומה?".

"תגיד".

"לא, לא משנה". הוא נראה מוטרד.

"די כבר, אין כזה דבר רע בעולם, זה אנחנו המצאנו", קצת כעסתי, "די להאמין ברע"... המשכתי ודיברתי ואמרתי והסברתי שה' טוב, ועוד ועוד הסברים, פניו נעשו חמורות סבר יותר ויותר.

"הבעיה היחידה במה שאני אומרת היא שאם כולם ישתכנעו שאין רע, הם יחשבו שזה בסדר לעבור עבירות", אמרתי, "כי עבירות זה כמו רעל, והן לא הופכות למותרות אם אין רע".

לאחר הרבה הסברים הוא הנהן בהסכמה, "זה בעצם תורת ברסלב", אמר, "היום גם הליטאים מדברים הרבה דיבורים של ברסלב אפילו בלי להרגיש, זה חלק מהשיח בטח כחלק מימות המשיח".

"כן, נכון, זו האמירה של ברסלב", הסכמתי איתו.

ואז הוא אמר: "אבל דיברת דיבורים מוזרים ממש, לא הבנתי כלום, מה ענין של קין והבל ואדם הראשון וכל מה שדיברת? תעשי טובה אל תדברי ככה ליד אנשים".

הוא נראה קצת מודאג מידי, ואני הזכרתי לעצמי עד כמה האנשים בסביבה לא אמורים להשפיע עלי, כי כל אחד בוחר איך לקבל את הדברים, ואני לא אמורה להרגיש לא בנוח בגלל משהו שלא תלוי בי. בכל זאת, כן הרגשתי לא בסדר...

הם הלכו, ואני חשבתי לעצמי: 'אני מקשיבה להרבה רבנים, גם לאנשים, שואלת את עצמי שאלות, מחפשת תשובות, האם באמת כל הדיבורים שלי לא מובנים? אולי להפסיק כבר להתבטא? אשמור את הדברים לעצמי! אולי מדובר בדברים גבוהים מידי?'

בכל מקרה הייתי מוטרדת מהדיבורים שלו אודות האמן היתומה והלכתי לבדוק מה הפירוש. וככה כתוב: " בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו".

'אני חייבת למצוא פירוש אחר', אמרתי לעצמי. וחשבתי ולא מצאתי. ביקשתי מה' שיעזור לי. המשכתי לחשוב. תחשבו גם, כי הרי כתוב שהתורה טובה, אז לא יתכן שיש בה משמעות שלילית.

ופתאום מצאתי:

האומר אמן יתומה – הכוונה שאם אדם אומר שהאמן יתומה – זה כאילו שהוא אומר שבניו יתומים או שימיו קטופים, שזה לא הגיוני, כי בניו לא יכולים להיות יתומים, כי הוא חי, וימיו לא יכולים להיות קטופים כי הם מתנה מה'.

אותו דבר האמן לא יכולה להיות יתומה או קטופה, כי היא עומדת כמו 'אמת' והאמת יציבה ותמיד ניתן לאומרה!

אחלה פירוש!

לא התעצלתי, למרות השעה התקשרתי אליהם: "מצאתי פירוש למה שאמרת על אמן"...

"לא אמרתי"

"בדקתי במחשב, אתה רוצה לשמוע?"

שתיקה ארוכה ענתה לי. הבנתי שהתשובה היא 'לא'.

"אני כן אגיד לך", אמרתי לו את הפירוש, ולמרבה הפלא התשובה היתה: "כן זה פירוש יפה, יש 70 פנים לתורה, אפשר לכתוב את זה, ואולי מישהו אמר את זה כבר, אולי רבי נחמן אפילו", אמר, וזו פעם ראשונה נראה לי שהוא אומר שפירוש שלי מקובל עליו.

איזה יופי, ממש שמחתי, "התורה היא טובה, אי אפשר לפרש אותה באופן לא טוב, וצריך להשתדל לפרש הכל לטובה". סיכמתי את השיחה.

אבל, כשכתבתי את המאמר הזה, שמתי לב שכתוב : "העונה אמן", ולא "האומר".

והחלטתי שאם אמצא פירוש אחר שיהיה מתאים יותר – אפרסם את המאמר.

אוקי – אז הינה פירוש נוסף:

התודעה שלנו מענישה אותנו או נותנת לנו שכר. שכר ועונש זה למי שנמצאים בתודעה מסוימת, כי מי שנמצא במלכות ה' אז אין עניין של שכר ועונש כי יש חזרה בתשובה.

מי שמתנהל בעולם האמונות שלו לפי שכר ועונש – הוא מקבל על עצמו עונש אם אמר אמן יתומה, וכו' כי התודעה שלו לא מוכנה לקבל מציאות של חטא, והוא כועס על עצמו.

התרופה של זה כתובה בהמשך: בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.

אם אתה מאמין בעונש – תאמין גם בשכר! כי זה כנגד זה ברא אלוקים, אז פעם הבאה שאתה עונה אמן, תאריך באמן, ויאריכו שנותיך, וקיבלת תיקון!

 

[וריטסרום]

חושבת שהפרצופים הכועסים הם על זה

"די כבר, אין כזה דבר רע בעולם, זה אנחנו המצאנו", קצת כעסתי, "די להאמין ברע"... המשכתי ודיברתי ואמרתי והסברתי שה' טוב, ועוד ועוד הסברים, פניו נעשו חמורות סבר יותר ויותר.

הייתי אומרת שסתרת את העיקר ה11 של הרמב"ם
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו: (שכר ועונש)


ה' הוא בעל השלמות והטוב המוחלטים ועקב טובו העצום, הוא רצה לזכות אותנו בשלמות ההטבה, (חוק הטוב להיטיב)
שאותה ניתן לרכוש רק ע"י התדמות אליו, וע"י השתלמות בשלמותו
שלמות אמיתית היא להיות בצלם הקב"ה, ופירושה שעל שבעל הטוב לקנות את ההטבה בעצמו.
על כן אלוקים נתן לנו את זכות הבחירה שנוכל אנו לבחור בטוב על פני הרע. וכך להיות בעלי הטוב ממש.

וכדי שזה לא יהיה משחק בכאילו, יש חוקים שעל פיהם ה' מנהיג את העולם- אדם שבוחר בטוב- זוכה לטוב, ואדם שבוחר ברע- מקבל עונש.


(תמצתתי את חלק ראשון, פרק ב' דרך ה' של הרמח"ל)

ספוילר: המקור

א. הנה התכלית בבריאה היה להיטיב מטובו יתברך לזולתו. והנה תראה, כי הוא לבדו יתברך שמו השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות, ואין שלימות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלימות שידומה חוץ משלימותו יתברך, הנה איננו שלימות אמיתי, אלא יקרא שלימות בערך אל עניין חסר ממנו; אך השלימות בהחלט אינו אלא שלימותו יתברך. ועל כן, בהיות חפצו יתברך להיטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מיטיב קצת טוב, אלא בהיותו מיטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו. ובהיותו הוא לבדו יתברך הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו יתברך מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי. והנה מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שיימצא אלא בו. על כן גזרה חכמתו, שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו; ואז נמצא, שמצד עצמם אי אפשר שיתוארו בשלימות כשלימותו יתברך, הנה מצד התדבקם בו יגיע להם באותו השיעור שאפשר לתאר בשלימות ההוא יתברך, מצד היותם מתדבקים בו, ויימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא בערך שאפשר להם ליהנות בה. ונמצא היות כונתו יתברך שמו בבריאה שברא, לברוא מי שיהיה נהנה בטובו יתברך באותו הדרך שאפשר שיהנה בו:


ב. ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא; פירוש - מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלימותו יתברך. כי הנה הוא יתברך שמו שלם בעצמו, ולא במקרה, אלא מצד אמיתת עניינו מוכרח בו השלימות, ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם זה אי אפשר שיימצא בזולתו, שיהיה אמיתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמיתת עניינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו. ועל כן גזר וסידר שייבראו ענייני שלימות וענייני חסרון, ותיברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני העניינים בשוה, ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימויות ותעדיר ממנה את החסרונות; ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו:


ג. ואמנם, מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה יתברך מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלימות לה - נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלימות והימצאה מתדבקת בו יהיה הכל עניין אחד. וזה, כי בהיות מציאותו יתברך שמו השלימות האמיתי כמו שביארנו, הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתייחס אלא לו, כענף אל השורש; כי אף על פי שאינו מגיע אל השלימות השורשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא. והנה תראה, כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו יתברך, וכל חסרון אינו אלא העלם טובו יתברך והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו יתברך וקרבתו תהיה השורש והסיבה לכל שלימות שיהיה, והסתר פניו - השורש והסיבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו. ועל כן הנברא הזה, העומד בשיקול בין השלימויות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלימויות והקנותם אותם בעצמו - הנה הוא אוחז בו יתברך, שהוא השורש והמקור להם; וכפי מה שירבה בשלימויות, כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל תכלית קניית השלימות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו יתברך, ונמצא מתדבק בו יתברך ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלימותו:


ד. והנה לשיהיו במציאות העניינים השונים האלה של שלימות וחסרון שזכרנו, ותימצא הבריה שזכרנו בתכונה שהיא צריכה להיות; פירוש, באפשרות לשני העניינים וביכולת עליהם, שתקנה השלימות ויעדר מן החסרונות, ושימצאו לו האמצעיים לדבר הזה, פירוש, לקנות זה השלימות - הנה ודאי שפרטים רבים ושונים צריך שיימצאו בבריאה, ויחסים רבים בין הפרטים האלה, עד שיצליח התכלית המכוון בה. ואולם הבריה אשר התעתדה לעניין הגדול הזה, דהיינו לדביקות בו יתברך כמו שכתבנו, היא תיקרא העיקרית שבכל הבריאה; וכל שאר מה שיימצא במציאות - לא יהיה אלא עוזר באיזה צד או באיזה בחינה אל התכלית לשיצלח ויימצא, ועל כן יקראו טפלים לבריה העיקרית שזכרנו:

(הרמח"ל במסילת ישרים מסביר על "נעמא דכיסופא"
שהנשמה לא תאכל לחם חסד ויהיה לה לבושה.
לאחר שלומדים דרך ה', אפשר לענות על השאלה: למה אלוקים ברא את הנשמה בצורה שבה היא מתבישת לאכול לחם חסד,
והכניס את כל המהלך המסובך של העולם הזה, והרע והטוב שמתערבבים בו.
במקום לברוא אותה שתקבל הטבה מבלי להתבייש בכך.)

 

[וריטסרום]

ניסיתי להבין את הכוונה שלך לגבי תורת ברסלב ושכר ועונש,
ומאחר ואני לא מתמצאת בה, שאלתי את ג'מיני, וזה מה שהוא השיב לי.



בתורת ברסלב, המושג עונש קיים, אך הוא נתפס בצורה שונה מאשר בזרמים אחרים ביהדות.
הנה כמה נקודות עיקריות:

• העונש אינו נתפס כנקמה אלוקית: רבי נחמן מברסלב הדגיש שאלוקים אינו מעוניין להעניש את האדם, אלא להביאו לתשובה ולתיקון.
• העונש הוא תוצאה של מעשינו: כאשר אנו פועלים בניגוד לרצון האלוקי, אנו גורמים לעצמנו סבל וקשיים.
• מטרת העונש היא חינוך: העונש נועד לעורר את האדם לחשב מסלול מחדש ולשנות את התנהגותו.
• ישנם דרכים רבות לכפר על חטאים: בתורת ברסלב יש דגש רב על חרטה, תשובה ותיקון. אדם שחטא יכול לכפר על חטאיו באמצעות תפילה, צדקה, לימוד תורה ועוד.
• השמחה היא הדרך לתיקון: רבי נחמן מברסלב האמין ששמחה היא הדרך הטובה ביותר להתגבר על קשיים ולזכות לתיקון.

אין לי מושג ולו קלוש בכתבי הר"ן, והייתי שמחה לקרוא את המקורות המדויקים,
אז אם יש לך להביא אני אשמח.

אני חושבת שבכתיבה השקפתית כגון זאת
צריך מאד להיזהר בניסוח ובתוכן
ואם כן בוחרים להביא, לנסות להביא ציטוטים, ולא להסתמך על ההבנה האישית.

 

[וריטסרום]

ואז הוא אמר: "אבל דיברת דיבורים מוזרים ממש, לא הבנתי כלום, מה ענין של קין והבל ואדם הראשון וכל מה שדיברת? תעשי טובה אל תדברי ככה ליד אנשים".

שוב, מנסה להבין את הכוונה.

אני עוד פעם אסתמך על הרמח"ל, ואחשוב שאת מתכוונת למהלך שבו העולם נברא,
בו אדם הראשון היה צריך לבחור בטוב ועל ידי כך היה מגיע לשלמות
ועקב חטאו, העולם עבר למסלול ב', של 6000 שנות עבודה.

 

[וריטסרום]

אם אתה מאמין בעונש – תאמין גם בשכר! כי זה כנגד זה ברא אלוקים, אז פעם הבאה שאתה עונה אמן, תאריך באמן, ויאריכו שנותיך, וקיבלת תיקון!

אני איתך לגמרי!

זה לפעמים קצת מפוספס,
הרבה פעמים שמים את הדגש על הפחד והיראה להקב"ה,
ולא מספיק על האהבה שלו אלינו, ועל הטוב שהוא רוצה להעניק לנו.

(בד"כ מדובר בחינוך מינסטרימי ליטאי, ככה שמי שלא מבין מה אני אומרת,
כנראה ממוקם במקום אחר על ספקטרום שומרי המצוות )

 

[א. פרי]

@וריטסרום תודה על התגובות, קראתי בתשומת לב, הדברים נכונים שכתבת נכונים ואין לי מה להוסיף עליהם.

קודם כל, לא חובה לקרוא את ההודעה כולה כי היא ארוכה, וכתבתי בעיקר לעצמי:

לגבי ההתייחסות לתוכן, ואיך העולם עובד והכל, מדובר בהמון תוכן עמוק שלא את הכל אני יודעת, כמובן,
אבל ממה שאני משערת, למדתי, ראיתי, ועוד הרי שיש אחריות עלינו, בני האדם.
האחריות לא מתחילה ונגמרת ב: מותר ואסור/מצווה עבירה שכר ועונש, כל אלו הם דברים בסיסיים שנועדו לזמן בו לא ידענו מה טוב ומה רצון האלוקים.
האדם מטבעו הוא טוב, רוצה טוב, יש לאדם נקודה פנימית טובה.
אנחנו נהנים להיות טובים, ומרגישים רע כשאנחנו לא טובים.
והרי המצוות הן מוסריות ונכונות.
ונאמר הרי: "שכר מצווה- מצווה, שכר עבירה - עבירה". האדם שמתבונן מעבר לכל הרעשים שבעולם ומעבר לחינוך שקיבל מבין כמה טוב לשמור שבת, ושה' הוא טוב.
אז מאיפה מגיעה המציאות הרעה? היא מגיעה בגללנו, כנראה.
וזה לא הופך אותנו לרעים ויוצרי מציאות רעה, זה אומר שאנחנו לא אמורים לנכס לעצמנו כלום כי אנחנו לא באמת בעלי קיום כלשהו, היחיד שקיים זה בורא עולם שחפץ רק להיטיב.
כשאנחנו מבטלים את עצמנו לפניו אנחנו נותנים לטוב שלו לחולל טוב בעולם. צריך להרפות מכל המחשבות, ההתחכמויות, להכנע לפניו ולתת לו בתודעה בעיקר - למלוך.
הבעיה שלנו היא שאנחנו פועלים הפוך ממה שצריך - לא משתדלים פיזית כי הכל משמים - ותודעתית חושבים אני ואני.
צריך פיזית להשגיח ולהשתדל - ותודעתית לבטוח בהשם ולשחרר כל רצון להחליט על המציאות.
זה כנראה עובד ככה: לא לחשוב שה' יעשה את הטוב בעינו, מה שהוא רוצה.
אלא לחשוב - ה' הוא טוב ומיטיב והוא יעשה רק טוב כי הוא טוב.
באופן הזה אנחנו ממליכים את ה' האמיתי.
כי ה' לא רוצה שיהיה בעולם אפילו לא צער קטן, וכל אמונה שהוא רוצה שיהיה צער לבריה כלשהי - זו כפירה ועבודה זרה. אם יש צער זה כדי לבנות משהו טוב, כי העולם צריך תיקון באיזה דבר, כך שלא צריך לחשוב במונחים של שכר ועונש כי שכר ועונש זה עבור אנשים שצריכים פרסים ועונשים כדי להיות טובים.
בדור שלנו הטובים כבר טובים, ולא צריכים לפחד מהצל של עצמם. הרעים כל כך טועים שפחד מעונש לא מרתיע אותם
מסקנה:
הבורא יתברך הוא טוב ורוצה שיהיה טוב, המציאות היא שלו, ואנחנו יכולים להשפיע על המציאות אם נכנע אליו ונכניע את רוחנו לפניו ונבין שהוא טוב ולא רוצה שיהיה רע בכלל בעולם. אנחנו עצמנו לא טובים לא בגלל שאנחנו רעים אלא בגלל שאנחנו לא נולדנו להיות טובים - נועדנו להמליך את ה' ואת הטוב שלו ולשמור את מצוותיו, ואם אנחנו טובים או לא זה לא פונקציה, כי כנגד צד טוב שיש בנו יש צד שכנגד, כך שצריך למצוא איזון ולא לחשוב אם אני טוב/רע/צדיק/רשע/ אנחנו לא העניין פה בעולם אלא הבורא יתברך. רק הוא.
זו האמונה הבסיסית שקשה להגיע אליה, אבל היא יכולה להשפיע לטובה על העולם.
יש לי עוד הרבה מה להרחיב אבל כתבתי מספיק, ואם זה לא נראה לכן מדויק כנראה אתם צודקים, כי כמה שאני חושבת שאני חכמה הרי שאני תמיד תמיד רואה שהאנשים סביבי חכמים יותר, וזה בסדר כי אין כאן עניין מי מבין יותר, בסך הכל צריך להגיע לאמת כדי שהעולם יהיה טוב יותר, ונרגיש טוב עם עצמנו ונפסיק להתבלבל סביב עצמנו כל היום.

 

[חיה כל רגע מחדש]

בלי להיכנס לתוכן, כתוב מעניין, ומסקרן. [היה אפשר אולי לקצר קצת]

ספוילר: ועם להיכנס לתוכן

אני חושבת שזה לא המקום לדיוני השקפה שכאלה.

 

[mic003]

קרוב משפחה, תלמיד חכם, בא לבקר אותנו.

הוא תלמיד חכם "לפי הספר", בוגר עולם הישיבות הכי חזקות, עם השקפה ברורה, אני די מחפשת חידושים וזה לא תמיד לפי הספר.

אני יודעת שקצת קשה לו לשמוע אותי, הוא מרגיש שאני מנסה לערער משהו, חלילה.

אמרתי לו איזה פירוש, והוא לא הסכים, התפלא למה לפרש ככה מאמר חז"ל, ניסה להתווכח קצת.

ואז חשבתי שהוא אומר ברכה, עניתי אמן.

הוא נחרד. "אמרת אמן?"

"כן, שתית מים".

"לא אמרתי ברכה".

"נו אז מה?"

"את יודעת מה כתוב בגמרא על מי שאומר אמן יתומה?".

"תגיד".

"לא, לא משנה". הוא נראה מוטרד.

"די כבר, אין כזה דבר רע בעולם, זה אנחנו המצאנו", קצת כעסתי, "די להאמין ברע"... המשכתי ודיברתי ואמרתי והסברתי שה' טוב, ועוד ועוד הסברים, פניו נעשו חמורות סבר יותר ויותר.

"הבעיה היחידה במה שאני אומרת היא שאם כולם ישתכנעו שאין רע, הם יחשבו שזה בסדר לעבור עבירות", אמרתי, "כי עבירות זה כמו רעל, והן לא הופכות למותרות אם אין רע".

לאחר הרבה הסברים הוא הנהן בהסכמה, "זה בעצם תורת ברסלב", אמר, "היום גם הליטאים מדברים הרבה דיבורים של ברסלב אפילו בלי להרגיש, זה חלק מהשיח בטח כחלק מימות המשיח".

"כן, נכון, זו האמירה של ברסלב", הסכמתי איתו.

ואז הוא אמר: "אבל דיברת דיבורים מוזרים ממש, לא הבנתי כלום, מה ענין של קין והבל ואדם הראשון וכל מה שדיברת? תעשי טובה אל תדברי ככה ליד אנשים".

הוא נראה קצת מודאג מידי, ואני הזכרתי לעצמי עד כמה האנשים בסביבה לא אמורים להשפיע עלי, כי כל אחד בוחר איך לקבל את הדברים, ואני לא אמורה להרגיש לא בנוח בגלל משהו שלא תלוי בי. בכל זאת, כן הרגשתי לא בסדר...

הם הלכו, ואני חשבתי לעצמי: 'אני מקשיבה להרבה רבנים, גם לאנשים, שואלת את עצמי שאלות, מחפשת תשובות, האם באמת כל הדיבורים שלי לא מובנים? אולי להפסיק כבר להתבטא? אשמור את הדברים לעצמי! אולי מדובר בדברים גבוהים מידי?'

בכל מקרה הייתי מוטרדת מהדיבורים שלו אודות האמן היתומה והלכתי לבדוק מה הפירוש. וככה כתוב: " בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו".

'אני חייבת למצוא פירוש אחר', אמרתי לעצמי. וחשבתי ולא מצאתי. ביקשתי מה' שיעזור לי. המשכתי לחשוב. תחשבו גם, כי הרי כתוב שהתורה טובה, אז לא יתכן שיש בה משמעות שלילית.

ופתאום מצאתי:

האומר אמן יתומה – הכוונה שאם אדם אומר שהאמן יתומה – זה כאילו שהוא אומר שבניו יתומים או שימיו קטופים, שזה לא הגיוני, כי בניו לא יכולים להיות יתומים, כי הוא חי, וימיו לא יכולים להיות קטופים כי הם מתנה מה'.

אותו דבר האמן לא יכולה להיות יתומה או קטופה, כי היא עומדת כמו 'אמת' והאמת יציבה ותמיד ניתן לאומרה!

אחלה פירוש!

לא התעצלתי, למרות השעה התקשרתי אליהם: "מצאתי פירוש למה שאמרת על אמן"...

"לא אמרתי"

"בדקתי במחשב, אתה רוצה לשמוע?"

שתיקה ארוכה ענתה לי. הבנתי שהתשובה היא 'לא'.

"אני כן אגיד לך", אמרתי לו את הפירוש, ולמרבה הפלא התשובה היתה: "כן זה פירוש יפה, יש 70 פנים לתורה, אפשר לכתוב את זה, ואולי מישהו אמר את זה כבר, אולי רבי נחמן אפילו", אמר, וזו פעם ראשונה נראה לי שהוא אומר שפירוש שלי מקובל עליו.

איזה יופי, ממש שמחתי, "התורה היא טובה, אי אפשר לפרש אותה באופן לא טוב, וצריך להשתדל לפרש הכל לטובה". סיכמתי את השיחה.

אבל, כשכתבתי את המאמר הזה, שמתי לב שכתוב : "העונה אמן", ולא "האומר".

והחלטתי שאם אמצא פירוש אחר שיהיה מתאים יותר – אפרסם את המאמר.

אוקי – אז הינה פירוש נוסף:

התודעה שלנו מענישה אותנו או נותנת לנו שכר. שכר ועונש זה למי שנמצאים בתודעה מסוימת, כי מי שנמצא במלכות ה' אז אין עניין של שכר ועונש כי יש חזרה בתשובה.

מי שמתנהל בעולם האמונות שלו לפי שכר ועונש – הוא מקבל על עצמו עונש אם אמר אמן יתומה, וכו' כי התודעה שלו לא מוכנה לקבל מציאות של חטא, והוא כועס על עצמו.

התרופה של זה כתובה בהמשך: בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.

אם אתה מאמין בעונש – תאמין גם בשכר! כי זה כנגד זה ברא אלוקים, אז פעם הבאה שאתה עונה אמן, תאריך באמן, ויאריכו שנותיך, וקיבלת תיקון!

פירושים זה יפה ונחמד וכיפי.
אבל לפעמים, הם מובילים לאסון. ואסביר את דברי:
הנקודה שמפריעה לי כאן, היא הניסיון להקיש מדברי אגדה לדברי הלכה.
אכן, יש שישים פנים לתורה. אבל מצד שני - המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אין לו חלק לעולם הבא.
כל עוד הדרשות והאגדות הן בתחום האגדתי - זה בסדר. הירושלמי אומר: ״אין תכלה לאגדות״, ולדעת רוב הראשונים - רוב המדרשים והאגדות, בפרט אלו שאינם מופיעות בש״ס אלא במדרשים חיצוניים, נועדו ללמד מוסר ולא הלכה.
המציאות היא, שרבים וגדולים פירשו את המקורות הקדומים בדרכים שונות, בין בדרך דרש, בין בדרך מוסר וחסידות, ובין בדרך חידוד ושעשוע.
אמנם, גם באלו - צריך להישמר מכל משמר מטעויות. לא כל פירוש הוא לגיטימי, ולא כל חידוש מתקבל. לעיתים אנשים מפרשים את פסוקי התורה שלא על פי האמת, באופן שהוא ההפך הגמור ממה שכיוונה התורה, וכבר עמד על זה הרמב״ם באגרת תחית המתים.
ומכל מקום, יש להישמר מאוד מדימוי של דרך הלימוד האגדתית לזו ההלכתית. כל המדרשים הללו, שנדרשים באופן שונה ממה שדרשו אותם חכמי התלמוד, לרבות אלו שחידשו גדולי המוסר והחסידות - שאין חולק על מעלתם ועל כוח החידוש שלהם בעניינים של חסידות ועבודת השם, אינם מלמדים הלכה, ולא נועדו ללמד הלכה!
ואם לגביהם כך, בדורנו - על אחת כמה וכמה.
בתחום ההלכתי - רשאים לגעת רק אלו שלמדו במשך שנים ארוכות והוסמכו לכך. בתחום ההלכתי, אדם לא יכול לסמוך על סברת ליבו ועל פרשנותו. גם אלו שלמדו עשרות שנים, חוששים להכריע על פי פרשנות וסברא.
חשוב להבין. דין אמן חטופה ויתומה והנידונים היוצאים ממנו, הם דינים הלכתיים שנפסקו בשולחן ערוך (או״ח קכ״ד ס״ח). ישנם גדולים שפירשו גם ענייני הלכה כאלו על פי הדרש, אולם אף אחד מהם לא העלה על דעתו לומר שפירוש הדברים על פי הפשט אינו מחייב, ואף אחד לא העלה על דעתו לעקור את הפשט מפני הדרש.
ההלכה - נתונה לפרשנותם הבלעדית של חכמי ישראל. רק הם, רשאים לפרש אותה, על פי כללים מדויקים שכולם היגיון ועמקות, וגם כאן - לא הכל נתון לסברת ליבם, והם אינם רשאים לומר דבר שהקודמים עליהם פירשו אחרת. שום פירוש לא יכול לשנות תוקף של גזרה הלכתית פסוקה.
מן הצורה בה נכתב המאמר, מתקבל הרושם כאילו - החשש מפני דבר שמפורש בהלכה כדבר אסור וחמור, הוא חשש שאינו מוחלט, והוא אינו מחייב, והסיוע לכך הוא פרשנות בלתי מוכחת - כזו שאינה קבילה הלכתית. פרשנות כזו, כפי שכתבתי, אינה מקובלת.
=
דרך אגב. מבחינה הלכתית טהורה - אני לא בטוח שהמקרה המתואר הוא ׳אמן יתומה׳.

 

[א. פרי]

תודה על התגובות.
לא באתי לדון כאן כי זה לא המקום, בכל מקרה אני שמחה שהובאו כאן הבהרות.
כתבתי את הדברים כי ברור לי שיש לכל אחד השקפת עולם והדברים לא ישפיעו על אף אחד אלא יתנו זווית ראיה נוספת.

חשוב להבין שכמובן ההלכה נשארת כמו שהיא, דין אמן יתומה לא ישתנה, מה שכדאי שישתנה זה היחס שלנו
כלפי התוצאות: אף אחד לא רודף אותנו, אנחנו לא רשעים, אנחנו טובים, היינו טובים ונשאר טובים.
אין רע בעולם בכלל, יש רק את אלוקים והוא טוב ורחמן, והרע בתודעה שלנו, כי שכנענו את עצמנו שיש מושג של רע והעצמנו אותו.
אף אחד לא צריך להיות חולה, אף אחד לא צריך להרגיש מצוקה.
יש אנשים שמשוכנעים שנגזר עליהם סבל. זה כלא תודעתי מטופש.
כולנו שווים, ולכולנו מגיע לחיות חיים נעדרי האשמה, רדיפה עצמית.
בורא עולם נתן את המצוות לטובה, הבסיס של קבלת התורה הוא פחד כמו שצריך לפחד לעבור בכביש, אבל זה פחד לטובתנו. כל שאר העולם פתוח לפנינו והעולם יפה, יש הרבה הזדמנויות להתפתח ולהתקדם, והעיקר לזכור שהכל לשם שמים.

אגב, הכותרת היא כי כי קיבלתי תגובה שהכניסה לדעתי לפרופורציה את המאמר:

"ברור שיש שכר ועונש, וגם ברור שהשם הוא טוב וגם ברור שהמצוות נועדו בשביל שיהיה לנו טוב, וגם ברור שלא כל אחד יכול לפרש כרצונו וגם ברור שצריך להקשיב ללב, קיצור יהודים..."

 

[המכחול והנפש]

תודה על התגובות.
לא באתי לדון כאן כי זה לא המקום, בכל מקרה אני שמחה שהובאו כאן הבהרות.
כתבתי את הדברים כי ברור לי שיש לכל אחד השקפת עולם והדברים לא ישפיעו על אף אחד אלא יתנו זווית ראיה נוספת.

חשוב להבין שכמובן ההלכה נשארת כמו שהיא, דין אמן יתומה לא ישתנה, מה שכדאי שישתנה זה היחס שלנו
כלפי התוצאות: אף אחד לא רודף אותנו, אנחנו לא רשעים, אנחנו טובים, היינו טובים ונשאר טובים.
אין רע בעולם בכלל, יש רק את אלוקים והוא טוב ורחמן, והרע בתודעה שלנו, כי שכנענו את עצמנו שיש מושג של רע והעצמנו אותו.
אף אחד לא צריך להיות חולה, אף אחד לא צריך להרגיש מצוקה.
יש אנשים שמשוכנעים שנגזר עליהם סבל. זה כלא תודעתי מטופש.
כולנו שווים, ולכולנו מגיע לחיות חיים נעדרי האשמה, רדיפה עצמית.
בורא עולם נתן את המצוות לטובה, הבסיס של קבלת התורה הוא פחד כמו שצריך לפחד לעבור בכביש, אבל זה פחד לטובתנו. כל שאר העולם פתוח לפנינו והעולם יפה, יש הרבה הזדמנויות להתפתח ולהתקדם, והעיקר לזכור שהכל לשם שמים.

אגב, הכותרת היא כי כי קיבלתי תגובה שהכניסה לדעתי לפרופורציה את המאמר:

"ברור שיש שכר ועונש, וגם ברור שהשם הוא טוב וגם ברור שהמצוות נועדו בשביל שיהיה לנו טוב, וגם ברור שלא כל אחד יכול לפרש כרצונו וגם ברור שצריך להקשיב ללב, קיצור יהודים..."

תגובה מתמצתת! מי הכותב?

 

[אליהו פ]

התודעה שלנו מענישה אותנו או נותנת לנו שכר. שכר ועונש זה למי שנמצאים בתודעה מסוימת, כי מי שנמצא במלכות ה' אז אין עניין של שכר ועונש כי יש חזרה בתשובה.

ראשית, זה ברור שאין שכר ועונש בעולם הזה, כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
אבל וודאי שיש שכר ועונש לעתיד לבא, גם אם יש חזרה בתשובה, עדיין יש עבירות שמקבלים עליהם עונש לע”ל שהתשובה לא מכפרת עליהם (כגון בן אדם לחבירו).

האחריות לא מתחילה ונגמרת ב: מותר ואסור/מצווה עבירה שכר ועונש, כל אלו הם דברים בסיסיים שנועדו לזמן בו לא ידענו מה טוב ומה רצון האלוקים.

והיום אנו יותר חכמים מהתנאים והאמוראים, ויודעים מה רצון הא-לוקים האמיתי?!

כך שלא צריך לחשוב במונחים של שכר ועונש כי שכר ועונש זה עבור אנשים שצריכים פרסים ועונשים כדי להיות טובים.

ועדיין צריך לחשוב במונחים של שכר ועונש והלוואי שיהא מוראה של מלכות שמים כמוראה של מלכות הארץ...

אין רע בעולם בכלל, יש רק את אלוקים והוא טוב ורחמן, והרע בתודעה שלנו, כי שכנענו את עצמנו שיש מושג של רע והעצמנו אותו.

גדול יצר הרע שאפילו בוראו קראו ”רע” שנא’ ”כי יצר לב האדם רע מנעוריו”.

 

[אוראל סולטן]

פירושים ודיונים יפים ומסקרנים, גם בקהילת החולין הזאת (אם לא נחשיב את המסר שכל סופר חייב להכניס בסיפוריו...), צריך מדי פעם דברי תורה...

 

[המכחול והנפש]

ראשית, זה ברור שאין שכר ועונש בעולם הזה, כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
אבל וודאי שיש שכר ועונש לעתיד לבא, גם אם יש חזרה בתשובה, עדיין יש עבירות שמקבלים עליהם עונש לע”ל שהתשובה לא מכפרת עליהם (כגון בן אדם לחבירו).

והיום אנו יותר חכמים מהתנאים והאמוראים, ויודעים מה רצון הא-לוקים האמיתי?!

ועדיין צריך לחשוב במונחים של שכר ועונש והלוואי שיהא מוראה של מלכות שמים כמוראה של מלכות הארץ...

גדול יצר הרע שאפילו בוראו קראו ”רע” שנא’ ”כי יצר לב האדם רע מנעוריו”.

מזתומרת שהיום אנחנו יותר חכמים מהאמוראים והתנאים??? ממש ממש לא!!

 

[אליהו פ]

מזתומרת שהיום אנחנו יותר חכמים מהאמוראים והתנאים??? ממש ממש לא!!

ברור שאין שום השוואה בינינו אל התנאים והאמוראים! אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו’.
כתבתי את זה, על מה ש @א. פרי כתבה ש

מותר ואסור/מצווה עבירה שכר ועונש, כל אלו הם דברים בסיסיים שנועדו לזמן בו לא ידענו מה טוב ומה רצון האלוקים.

כלומר שבזמן התנאים והאמוראים והתנ”ך לא ידענו מה טוב ומה רצון הא-לוקים ולכן היה צריך שכר ועונש ומותר ואסור.
ולפי דבריה היום מובן שהיום אנחנו כבר יודעים הכל ולכן לא צריך שכר ועונש ח"ו.
ועל זה גם תמיהתי!

 

[א. פרי]

תגובה מתמצתת! מי הכותב?

העליתי את המאמר לבמה שמיועדת לציבור הכללי, וזו תגובה שהתקבלה. (ביקשתי רשות לפרסמה)
חשוב לציין שנרשמתי רק כדי להפיץ את הספרים שלי וזה לדעתי פחות מקום לחרדים.
לכן לא כותבת כאן את השם של הבמה הזו.
חוץ מזה שלא ממש נעים שם, לפחות לי, מטבע הדברים...

 

[א. פרי]

קראתי את התגובות והסכמתי עם הכל, תודה!
מה גם שדעתי לא חשובה כי לא אני העניין כרגע.

חשבתי על מה שכתבתם וניסיתי להבין איך השיטות מסתדרות - הכוונה גם שדברי חכמים נכונים כמובן עד הפסיק האחרון וגם שה' טוב ואין רע כלל.

אז כנראה יש שני סוגי הנהגות במקביל:
הנהגה מעשית ותודעתית.
במעשים צריך לדעת שיש דין ויש דיין ויש שכר ועונש וסיבה ותוצאה וכו'
זה כדי שנהפוך לכלים טובים ונקיים, נרגיש טוב עם עצמנו ושה' ישרה בתוכנו ונוכל להיות שליחים טובים ולעשות את תפקידנו בעולם.

בתודעה - זה כבר סיפור אחר. התודעה צריכה להתחבר לאמת שאין רע בכלל ויש רק טוב ושה' רוצה רק טוב ואין עוד מלבדו. והוא לא רוצה שיהיה רע לאף בריה, בכלל ולא אמור להיות רע בכלל.

למה זה חשוב כל כך?
בגלל שהנהגת ה' היא כמו ראי. כמו שכתוב ה' צילך על יד ימינך.
איך שאנחנו מתנהגים חושבים מאמינים יוצרים ככה המציאות מגיבה.
לכן ככל שנהיה מוארים נחשוב טוב נדון לכף זכות וכו' ככה ה' יחזיר לנו הארת פנים ונזכה לעולם טוב.
במידה מסוימת אנחנו מייצרים מציאות כמו שנאמר תנו עוז לאלוקים ועוד פסוקים שאומרים שלאדם יש כוחות תודעתיים להשפיע.

חשוב גם לומר שבכל הדורות ניתנה אפשרות לעם שלנו לפרש את התורה.
מה יגרע הדור שלנו?
הדבר היחיד שצריך זה להיות נאמנים לעובדה שהתורה טובה, הבורא טוב והכל לטוב.
ברגע שמבינים זאת הכל מתבהר.
למשל: למה קבעו צום תשעה באב אם הכל טוב והמטרה טובה, ומהחורבן תבוא גאולה?
זה כי העם היה במצב כל כך נמוך ובדיכאון כל השנה וחז"ל רצו להוציא את העם מהדכאון אז הם החליטו שזה יהיה יום אחד כדי שהחיים יחזרו למסלולם שזה אומר לשמחה שלהם.
העיקרון צריך להיות פשוט: צריך להיות טוב לכולם תמיד, והתורה היא לקח טוב, לא קצת טוב, טוב מוחלט. וככה לפרש את הכל.
יש גם עיקרון של שיוויון בסיסי בעולם, כל היצורים שווים מבחינת הערך שלהם, לכן כנראה משה רבינו לא נכנס לארץ כי כמנהיג שנחשב לרם מעלה הוא היה צריך חיסרון, לכן בניו של חיזקיהו המלך היו רשעים ולכן אין אדם בתורה שנחשב למושלם, אלא אם כן יש לו חסרון משמעותי כנגדו.
גם האמהות זכו לבנים רק אחרי קושי והמתנה ארוכה, או אחרי שגרמו לעצמן חיסרון כמו שרה שהכניסה צרתה לביתה, כי דבר טוב מגיע לאחר קושי. את זה לא לימדו אותנו מעולם. מעניין אם יש מצב בעולם של טוב בלי קושי שקדם לו. אולי זה יהיה בימות משיח, או שככה העולם וזה החוק.
זה קצת בעיה לכתוב (ולחשוב ואפילו להאמין) שצריך להיות חיסרון לפני הטוב, שלא נייחל לחסרונות. נקווה שבורא עולם יתן לכולם טוב בלי חסרון או קושי, אלא במתנת חינם.

 

[mic003]

חשבתי על מה שכתבתם וניסיתי להבין איך השיטות מסתדרות - הכוונה גם שדברי חכמים נכונים כמובן עד הפסיק האחרון וגם שה' טוב ואין רע כלל.

אז כנראה יש שני סוגי הנהגות במקביל:
הנהגה מעשית ותודעתית.
במעשים צריך לדעת שיש דין ויש דיין ויש שכר ועונש וסיבה ותוצאה וכו'
זה כדי שנהפוך לכלים טובים ונקיים, נרגיש טוב עם עצמנו ושה' ישרה בתוכנו ונוכל להיות שליחים טובים ולעשות את תפקידנו בעולם.

הרעיון האמור כאן, מבוסס על הנחת יסוד, על פיה - זה שהקב״ה הוא טוב, כביכול עומד בסתירה לדברי חז״ל, ובפרט מול ענייני השכר והעונש. כך, נוצר מעין אילוץ לתרץ תירוצים בלתי מובנים, כמו הבדל בין מעשה לתודעה - שמבחינה לוגית ופילוסופית הוא קשה מאוד לעיכול.
למעשה, במקומות רבים בתורה יש דיבור מפורש על שכר ועונש. החל מארבע מיתות בית דין, כריתות, מיתה בידי שמים, וכלה בעונשים קולקטיביים כמו אלו המתוארים בפרשת הקללות. למעשה, כל אלו מוכיחים לנו דבר אחד - העונש הוא מרכיב מרכזי במערכת, אי אפשר להסביר אותו בפיתולים שונים, ואי אפשר להתחמק ממנו.
זה שהבורא טוב, לא סותר כל אחד מאלו. כי ׳טוב׳, אין פירושו - ׳נוח׳, ואין פירושו - ׳מרחם על אכזרים - תמיד וללא סיבה׳, ואין פירושו - ׳מי שלעולם לא יאפשר מצב של פגיעה בחפים מפשע׳. כל ההגדרות המבוארות כאן, הן הגדרות מעוותות שמרכיבות הרבה מהתפיסה הנוצרית על מוסריות, ועל טוב.
ביהדות יש עומק, מה לעשות... יש מורכבויות, ויש דברים שצריך ללמוד הרבה וללכת כברת דרך כדי להבין.
הבורא נקרא ׳טוב׳, כי הוא ברא את כל היצורים על פני האדמה, וכי הוא בטובו - ממשיך ומקיים אותם בכל עת ובכל שעה, גם בזמנים שהם עוברים על רצונו.
הבורא נקרא ׳טוב׳, כי למרות החוקיות שהוא קבע בעולם - חוקיות של שכר ועונש כמו בכל משטר ובכל מלכות, הוא מאריך אפיים לעוברי רצונו ומאפשר להם לשוב אליו בתשובה ולתקן את אשר קלקלו ועיוותו.
הבורא נקרא ׳טוב מוחלט׳, כי יצירת רע - אינה נפעלת על ידו אקטיבית, אלא רק באמצעות היעדר. כלומר: העובדה שהבורא מחייה בכל רגע כל אדם ואדם, משמעותה - שברגע בו תסתלק ההשגחה מעם אחת מן הבריות - אוטומטית אותו אדם יפול. על כן, הרע בעולם - הוא תהליך שנוצר על ידי היעדר ולא על ידי פעולה. כמו חושך - שהוא לדעת רבים מן המפרשים, רק העדר אור. וכיוצא בזה, היעדר המילוי והחיות - הוא המוות והרע. וכמאמר הנביא: ״יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע״ (ישעיה מה, ז). הנה מצאנו השוואה בין החושך לבין הרע. שניהם בריות ושניהם - אינם אלא היעדר.
הנושא הזה עמוק, אך אין זה המקום. גם מה שכתבתי, נכתב רק בגלל האילוץ והחובה לתקן את מה שנראה לי כתפיסה מאוד לא נכונה של מציאות הבורא.
על כן:

בתודעה - זה כבר סיפור אחר. התודעה צריכה להתחבר לאמת שאין רע בכלל ויש רק טוב ושה' רוצה רק טוב ואין עוד מלבדו. והוא לא רוצה שיהיה רע לאף בריה, בכלל ולא אמור להיות רע בכלל.

איך ניתן לטעון, שבתודעה - צריך להאמין שאין רע ולא יהיה רע, בעוד שהתורה מצווה ואומרת: ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה׳ בכם, ועצר את השמים ולא יהיה מטר... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה?״ איך ניתן לטעון שהאמונה יכולה להיות נגד המוחש, נגד מה שרואים בעיניים, ואיך ניתן לטעון שזוהי התודעה הרצויה בזמן שבסוף פרשת הקללות כתוב בפירוש: ״ והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה׳ אלקיך שמה ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך״. והמפורש כאן, שצריך האדם לדעת שהצרות והרעות באו עליו ועל העם כולו בגלל אי עשיית רצון הבורא. ואם נטען שצריך האדם תמיד לרמות את עצמו, ולהסתובב עם תודעה שאומרת - ׳הרע אינו מאת השם, אין רע, אני לא סובל׳, כיצד יחזור אותו אדם בתשובה, וכיצד הוא יבין שהרע נועד לייסרו ולהשיבו? הלא הרע מבחינתו - אינו קיים?

חשוב גם לומר שבכל הדורות ניתנה אפשרות לעם שלנו לפרש את התורה.
מה יגרע הדור שלנו?

לא. טעות.
יש היררכיה.
סדר קבלת התורה מחייב אותנו לקבל כחלק מהתורה את הפירוש המקובל מאת חכמי הסנהדרין. חתימת המשנה מחייבת אותנו לקבל את פירוש התורה המוכרע במשניות. חתימת התלמוד מחייבת אותנו לקבל את פירוש המשניות המפרשות את התורה, שמקורו בתלמוד. חתימת השולחן ערוך והרמ״א, מחייבת אותנו לקבל - כל אחד לפי מקומו, את הכרעות הפוסקים בעניין פירוש התלמוד, שמפרש את המשנה, שמפרש את התורה שבכתב. אין לנו יכולת להביע את דעתנו במה שכבר נכתב, נקבע ונחקק.
אמנם, כפי שכבר כתבתי לעיל, בענייני אגדה ומוסר - ניתן לדרוש דרשות מדרשות שונות, ובלבד שחלילה - לא תהיה ולו נגיעה קלה באחד מן הדברים שכתבו חכמי המשנה, הגמרא, הראשונים או האחרונים בפירוש. לשם כך, נדרשת זהירות רבה, ועיון בפירושים המקובלים אצלנו. אי אפשר להתיימר לפרש את התורה ישירות, בזמן שידע שנצבר במשך שלושת אלפים שנה של מחלוקות והכרעות - עומד מול עינינו, ובזמן שידוע שגדולי עולם כמו הרמב״ם ורש״י ובעלי התוספות - הקדישו חיים שלמים למלאכה זו. הניסיון שלנו לפרש את מה שהם פירשו באופן שונה, בזמן שאף יצור חי בזמננו אינו מחזיק בהיקף של ידע כמותם - הוא נתון לכישלון.
-
יש הרבה מה להעיר עוד התמקדתי רק בעיקרי הדברים, ואידך זיל גמור.

 

[א. פרי]

הרעיון האמור כאן, מבוסס על הנחת יסוד, על פיה - זה שהקב״ה הוא טוב, כביכול עומד בסתירה לדברי חז״ל, ובפרט מול ענייני השכר והעונש. כך, נוצר מעין אילוץ לתרץ תירוצים בלתי מובנים, כמו הבדל בין מעשה לתודעה - שמבחינה לוגית ופילוסופית הוא קשה מאוד לעיכול.
למעשה, במקומות רבים בתורה יש דיבור מפורש על שכר ועונש. החל מארבע מיתות בית דין, כריתות, מיתה בידי שמים, וכלה בעונשים קולקטיביים כמו אלו המתוארים בפרשת הקללות. למעשה, כל אלו מוכיחים לנו דבר אחד - העונש הוא מרכיב מרכזי במערכת, אי אפשר להסביר אותו בפיתולים שונים, ואי אפשר להתחמק ממנו.
זה שהבורא טוב, לא סותר כל אחד מאלו. כי ׳טוב׳, אין פירושו - ׳נוח׳, ואין פירושו - ׳מרחם על אכזרים - תמיד וללא סיבה׳, ואין פירושו - ׳מי שלעולם לא יאפשר מצב של פגיעה בחפים מפשע׳. כל ההגדרות המבוארות כאן, הן הגדרות מעוותות שמרכיבות הרבה מהתפיסה הנוצרית על מוסריות, ועל טוב.
ביהדות יש עומק, מה לעשות... יש מורכבויות, ויש דברים שצריך ללמוד הרבה וללכת כברת דרך כדי להבין.
הבורא נקרא ׳טוב׳, כי הוא ברא את כל היצורים על פני האדמה, וכי הוא בטובו - ממשיך ומקיים אותם בכל עת ובכל שעה, גם בזמנים שהם עוברים על רצונו.
הבורא נקרא ׳טוב׳, כי למרות החוקיות שהוא קבע בעולם - חוקיות של שכר ועונש כמו בכל משטר ובכל מלכות, הוא מאריך אפיים לעוברי רצונו ומאפשר להם לשוב אליו בתשובה ולתקן את אשר קלקלו ועיוותו.
הבורא נקרא ׳טוב מוחלט׳, כי יצירת רע - אינה נפעלת על ידו אקטיבית, אלא רק באמצעות היעדר. כלומר: העובדה שהבורא מחייה בכל רגע כל אדם ואדם, משמעותה - שברגע בו תסתלק ההשגחה מעם אחת מן הבריות - אוטומטית אותו אדם יפול. על כן, הרע בעולם - הוא תהליך שנוצר על ידי היעדר ולא על ידי פעולה. כמו חושך - שהוא לדעת רבים מן המפרשים, רק העדר אור. וכיוצא בזה, היעדר המילוי והחיות - הוא המוות והרע. וכמאמר הנביא: ״יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע״ (ישעיה מה, ז). הנה מצאנו השוואה בין החושך לבין הרע. שניהם בריות ושניהם - אינם אלא היעדר.
הנושא הזה עמוק, אך אין זה המקום. גם מה שכתבתי, נכתב רק בגלל האילוץ והחובה לתקן את מה שנראה לי כתפיסה מאוד לא נכונה של מציאות הבורא.
על כן:

איך ניתן לטעון, שבתודעה - צריך להאמין שאין רע ולא יהיה רע, בעוד שהתורה מצווה ואומרת: ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה׳ בכם, ועצר את השמים ולא יהיה מטר... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה?״ איך ניתן לטעון שהאמונה יכולה להיות נגד המוחש, נגד מה שרואים בעיניים, ואיך ניתן לטעון שזוהי התודעה הרצויה בזמן שבסוף פרשת הקללות כתוב בפירוש: ״ והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה׳ אלקיך שמה ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך״. והמפורש כאן, שצריך האדם לדעת שהצרות והרעות באו עליו ועל העם כולו בגלל אי עשיית רצון הבורא. ואם נטען שצריך האדם תמיד לרמות את עצמו, ולהסתובב עם תודעה שאומרת - ׳הרע אינו מאת השם, אין רע, אני לא סובל׳, כיצד יחזור אותו אדם בתשובה, וכיצד הוא יבין שהרע נועד לייסרו ולהשיבו? הלא הרע מבחינתו - אינו קיים?

לא. טעות.
יש היררכיה.
סדר קבלת התורה מחייב אותנו לקבל כחלק מהתורה את הפירוש המקובל מאת חכמי הסנהדרין. חתימת המשנה מחייבת אותנו לקבל את פירוש התורה המוכרע במשניות. חתימת התלמוד מחייבת אותנו לקבל את פירוש המשניות המפרשות את התורה, שמקורו בתלמוד. חתימת השולחן ערוך והרמ״א, מחייבת אותנו לקבל - כל אחד לפי מקומו, את הכרעות הפוסקים בעניין פירוש התלמוד, שמפרש את המשנה, שמפרש את התורה שבכתב. אין לנו יכולת להביע את דעתנו במה שכבר נכתב, נקבע ונחקק.
אמנם, כפי שכבר כתבתי לעיל, בענייני אגדה ומוסר - ניתן לדרוש דרשות מדרשות שונות, ובלבד שחלילה - לא תהיה ולו נגיעה קלה באחד מן הדברים שכתבו חכמי המשנה, הגמרא, הראשונים או האחרונים בפירוש. לשם כך, נדרשת זהירות רבה, ועיון בפירושים המקובלים אצלנו. אי אפשר להתיימר לפרש את התורה ישירות, בזמן שידע שנצבר במשך שלושת אלפים שנה של מחלוקות והכרעות - עומד מול עינינו, ובזמן שידוע שגדולי עולם כמו הרמב״ם ורש״י ובעלי התוספות - הקדישו חיים שלמים למלאכה זו. הניסיון שלנו לפרש את מה שהם פירשו באופן שונה, בזמן שאף יצור חי בזמננו אינו מחזיק בהיקף של ידע כמותם - הוא נתון לכישלון.
-
יש הרבה מה להעיר עוד התמקדתי רק בעיקרי הדברים, ואידך זיל גמור.

1. התורה והקדוש ברוך הוא אחד
2. מידותיו של ה' הן י" ג מידות של רחמים. זה לא נוצרים אמרו את זה.
3. המציאות כרגע פועלת במקביל לרצון ה' האמיתי (שיתבטא בגאולה כשה' ימלוך) בגלל שאנחנו ממליכים עלינו מלכות אחרת של מלכים אחרים. (מלך זה ביטוי רוחני יותר בהקשר הזה).

אסביר: הבורא ברא את העולם והעלים את עצמו, אנחנו יכולים לפרש מה הוא לפי ההשגות שלנו ויוצרים מציאות כביכול על ידי דיבור, מעשה ומחשבה.
ואיך אפשר לדעת מה התכלית ורצון ה' האמיתי?
על ידי לימוד תורה כמובן וגם על ידי לימוד תכלית העולם והגאולה כפי שכתוב בנביאים, בחז"ל, ובתהילים.
אגב הגאולה תתבטא בביטול שיעבוד מלכויות והמלכת ה' וכדי לדעת את מי להמליך, צריך להבין שהוא תכלית הטוב:
וגר זאב עם כבש, וראו כל אפסי ארץ, יהיה שפע גשמי ורוחני, זה הרצון שלו.

אם תרצו לדעת איך הגעתי לזה שה' טוב מוחלט - יש לזה סיפור שעברתי לפני כמה שנים בו הבנתי עד כמה האדם לא טוב (הכוונה אני לא טובה, כי אין לי יכולת להביע דעה על אנשים שהם לא אני.. כרגע המצב שהאדם נמצא לא טוב, אולי בהמשך זה ישתנה), בעוד רק ה' טוב.
כנראה הטוב של ה' לא מתממש כרגע כי אנחנו חושבים שיש לנו כח כלשהו, בעוד שהיחיד שיש לו יכולות הוא בורא עולם, והוא טוב מוחלט, ונמצא אצל כולם באופן שווה, לא נושא פנים לאף אחד, ורוצה רק טוב לכולם...
הייתי כותבת שהשיוויון כל כך גדול עד שגם ברמה הרוחנית אנחנו שווים, וההבדל בין כולם זה רק המטרה... אבל אולי זה לא מדויק. אבל, כן, צריך להבין שאנחנו כלום ביחס לבורא שהוא הכל, מגביה שפלים כי הרצון שלו שנהיה שווים.

 

[מכון באר שלמה]

"די כבר, אין כזה דבר רע בעולם, זה אנחנו המצאנו", קצת כעסתי, "די להאמין ברע"... המשכתי ודיברתי ואמרתי והסברתי שה' טוב, ועוד ועוד הסברים, פניו נעשו חמורות סבר יותר ויותר.

"הבעיה היחידה במה שאני אומרת היא שאם כולם ישתכנעו שאין רע, הם יחשבו שזה בסדר לעבור עבירות", אמרתי, "כי עבירות זה כמו רעל, והן לא הופכות למותרות אם אין רע".

פורום פרוג אינו מיועד להשקפה, בשביל זה יש את פורום לתורה ועוד...
אולם נראה שלקהילת כתיבה מקצועית כללים אחרים, ועל כן אפרוש את משנת רבינו הרמח"ל כאן.

תכלית הבריאה היא על מנת לגלות את ייחוד הקב"ה בעולם (בלשון רבינו גילוי הייחוד), אילו לא היינו מצטמצמים והבריאה כולה הייתה חשה את מציאותו ית', וממילא לא היה רע כלל, לא היה גילוי ייחודו ית', שכן גילוי הייחוד הוא דווקא ע"י הבחירה בו ית', במקום בו יש בחירה, אך אילולא היה בחירה לא היה נגלה כבודו.

ומוסיף רבינו הרמח"ל עומק בעניין, כי לא רק אפשרות הבחירה ברע באה על מנת לגלות כבודו ית' (דהיינו כאשר יתגבר ויבחר בטוב), אלא אף עצם הבחירה ברע (דהיינו כאשר אדם נכשל ח"ו בעבירות) מגלה כבודו ית'. שע"י גילוי הייחוד ייהפך הרע עצמו לטוב, ואילולי בחרו ברע, לא יכל להפך לטוב, וכלשון רבינו 'ומביא בריותיו לרצונו'.

ע"פ זה נשאלת השאלה, אם ע"י עצם הבחירה ברע מתגלה גילוי ייחודו ית', למה שלא נבחר ברע ע"מ לגלות כבודו ית'?
בלשון חז"ל, אם 'עוונותיהם של ישראל מביאתם לידי מעלות גדולות', מדוע שעמ"י לא יחטאו ע"מ לקבל את אותם מעלות.
שאלה זו מתחדדת ע"פ דברי הרמב"ם כי הדורות הראשונים עבדו את גרמי השמים, מחמת שסברו כי זה כבוד ה', וא"כ מדוע זה נחשב לעבודה זרה? ומדוע על ידם התהווה מציאות העבודה זרה?

התשובה על כך תמונה במאמר המדרש (פליאה) 'אין בין עגל לכרובים, אלא שזה בצווי וזה אינו בצווי', המעיין בחטא העגל, ובפרט ע"פ פירוש הרמב"ן, יראה כי לא היה בכוונת עמ"י לעבוד עבודה זרה ח"ו, אלא ליצור מקום להשראת השכינה בעולם, באותה כוונה שכיוונו ביצרת הכרובים, וא"כ מדוע חטא העגל הנו הקשה שבחטאים ולא מצווה?

מבאר המדרש 'שזה בצווי וזה אינו בצווי', עלינו לעשות את צווי ה'! גם כאשר הוא מנוגד ע"פ הבנתנו לכבוד ורצון ה'!
דהנה, תכלית כל המצוות, הוא להיבדל מישותנו האנוכית והגשמית ולהידבק באורו ית'.
כאשר אנו רח"ל עושים את מה שאנו מבינים שהוא רצון וכבוד ה', נגד צווי ה', הרי זה מוציא כביכול את כבוד ורצון ה' מתוך מקומם הקדוש, הביטול לאלוקים חיים, ומכניס הקודש במקום הטינופת, הישות החומרית והגשמית, והוי כמקצץ בנטיעות רח"ל, אין זה מברך אלא מנעץ.
אך כאשר אנו עושים את מה שאנו מבינים שהוא היפך כבוד ה', כיוון שהוא צווי ה', הרי אנו מוציאים את כבוד ורצון ה' לגמרי מתוך טומאת הישות, והריהם כליל בלתי להוי"ה לבדו, ומבטלים ומקשרים עצמנו לו ית'!

זו התשובה לשאלה, למה יש רע בעולם, ולמה אין לעשות עבירות גם כשהם מגלים את כבודו ית'!

 

[מכון באר שלמה]

'אני חייבת למצוא פירוש אחר', אמרתי לעצמי. וחשבתי ולא מצאתי. ביקשתי מה' שיעזור לי. המשכתי לחשוב. תחשבו גם, כי הרי כתוב שהתורה טובה, אז לא יתכן שיש בה משמעות שלילית.

ופתאום מצאתי:

האומר אמן יתומה – הכוונה שאם אדם אומר שהאמן יתומה – זה כאילו שהוא אומר שבניו יתומים או שימיו קטופים, שזה לא הגיוני, כי בניו לא יכולים להיות יתומים, כי הוא חי, וימיו לא יכולים להיות קטופים כי הם מתנה מה'.

אותו דבר האמן לא יכולה להיות יתומה או קטופה, כי היא עומדת כמו 'אמת' והאמת יציבה ותמיד ניתן לאומרה!

אחלה פירוש!

היו מצדיקי החסידות שראו לפרש כל קללות שבתורה כברכות, והאמת שכן מבואר באדרא רבא.
אולם, הפירוש כברכה בא בנוסף להאיר בתוך חשכה, ולא ח"ו לעקר הפשט, וכמבואר בארוכה באדרא רבא שם.