כתבות כלכליות מעניינות

[יוחנן 1]

פה תביאו את כל הכתבות המעניינות והחדשות מתחום הכלכלה שכדאי לנו לדעת.
ונא לציין מקור לכל כתבה.
תודה רבה.

 

[יוחנן 1]

פחות כסף לאוכל, תקשורת וביגוד: נתוני הכיס החרדי נחשפים
שיעור העוני של משקי בית חרדים עם ילדים קטנים (עד גיל 6) עמד על 63.9%, לעומת 27% מהנתון של כלל המגזר החרדי • בסעיף הדיור: משפחה עם ילדים עד גיל שש מוציאה 3,858 שקל לחודש לעומת 4,402 במגזר הכללי • על מזון ופירות וירקות מוציאה המשפחה החרדית 2,292 שקל לעומת 2,950 במגזר הכללי • ורק בסעיף הלבשה והנעלה מוציאה המשפחה החרדית יותר ממקבילתה במגזר הכללי
דוד שלומוביץ 12.07.2020

ילדים חרדים בתלמוד תורה | צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90
הלמ”ס קובע כי במשקי בית עם ילדים עד גיל שש המגדירים עצמם כחרדים, כמעט ואינם מצויים מכשירי טלפון חכמים בלתי מסוננים או אינטרנט מהזן הזה. לעומת זאת, לכמחצית מהם יש קו טלפון בבית (לעומת 40% במגזר הכללי); ל-41% יש בעלות על רכב (מול 93% במגזר הכללי); ל-61% יש בעלות על דירה (59% במגזר הכללי) ול-93.7% יש שני מכשירי סלולר בבית, (לעומת 95.5% במגזר הכללי – הפרש זעום ביותר).
נתונים אלה נשלפו מתוך סקר הוצאות משק הבית 2018. לדברי הלמ”ס מדובר באחד הסקרים המרכזיים והחשובים שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מטרתו לאמוד את רמת החיים החומרית והכלכלית של משקי הבית בישראל מהיבט ההוצאות, ההכנסות, בעלות על מוצרים ונתוני דיור. בשנת 2018 נדגמו בסקר הוצאות משק הבית 8,792 משקי בית, המייצגים כ-2,609,000 משקי בית באוכלוסייה.

ההוצאה לחינוך מכבידה
הסקר הנוכחי שעוסק במשפחות עם ילדים עד גיל 6 טוען כי שיעור העוני של משקי בית חרדים עם ילדים קטנים עמד על 63.9%, של ערבים – 62.4% ושל המגזר הכללי 32.3%. זאת לעומת 16.2% בלבד בקרב יתר משקי הבית מהציבור הכללי ו-27% מהמגזר החרדי. על פי הסקר, ההוצאה למשפחה חרדית עם ילדים עד גיל 6 עומדת על סך 10,872 שקל בחודש לעומת הכנסה של 12,588 שקל. במגזר הכללי ההוצאה היא 16,832 שקל לעומת הכנסה של 21,467 שקל בחודש (84.4% מההכנסה הכספית מקורה בהכנסה מעבודה, היתרה מקצבאות ומתמיכות).
ההוצאה הכספית הכואבת למשפחות עם ילדים עד גיל 6, היא בסעיף החינוך. על פי הסקר, בשנת 2018 הוציאו משקי בית אלה 2,258 שקל בחודש על שירותי חינוך, פי 1.6 מהסכום שהוציאו יתר משקי הבית עם ילדים עד גיל 17 – 1,413 שקל. אלא שאם חשבתם שאתם משלמים יקר על גנים וכד’ הביטו אל הנתונים הבאים: ההוצאות החודשיות הגבוהות ביותר היו על מטפלות, מעונות יום, משפחתונים וגנים פרטיים – 1,157 שקל בממוצע (699 במגזר החרדי לעומת 1,694 במגזר הכללי), על צהרונים – 259 שקל (57 שקל לעומת 436 שקל), ועל גנים בחינוך חובה – 238 שקל (168 שקל לעומת 310 שקל).
בלמ”ס מסבירים כי 44.7% מכלל משקי הבית בישראל, הם משקי בית עם ילדים עד גיל 17, כרבע מהם משקי בית עם ילדים קטנים עד גיל 6. מספר הנפשות הממוצע במשקי בית אלו עמד על 5.5, ומספר המפרנסים הממוצע – 1.6.
הרווח החרדי מהתנזרות מתקשורת
בבחינת ההוצאות לתצרוכת ישנם הבדלים – לעתים משמעותיים בין המגזר החרדי למגזר הכללי. בלמ”ס מסכמים זאת במשפט הבא: “משקי בית של יהודים לא חרדים, הוציאו פי 1.5 ממשקי בית של יהודים חרדים”. כך למשל בסעיף הדיור מוציאה משפחה חרדית עם ילדים עד גיל שש 3,858 שקל לחודש לעומת 4,402 במגזר הכללי. על מזון ופירות וירקות מוציאה המשפחה החרדית 2,292 שקל לעומת 2,950 במגזר הכללי. גם על תחזוקת הבית, ריהוט ובריאות מוציאה המשפחה הכללית יותר מהחרדית. לעומת זאת בסעיף הלבשה והנעלה מוציאה המשפחה החרדית 612 שקל בחודש לעומת 557 במגזר הכללי. האם זה אומר שהביגוד במגזר החרדי בגיל הקטן יקר יותר? תיכף נגלה שלא.
הפערים הגדולים בין ההוצאות ניכרות בסעיף חינוך, תרבות ובידור ובסעיף תחבורה ותקשורת. בסעיף הראשון משפחה כללית מוציאה סכום עתק של 4,169 שקל לחודש לעומת 2,368 שקל במשפחה החרדית, הפרש של 1.8. בסעיף השני הפער גדול עוד יותר. המשפחה החרדית מוציאה רק 1,265 שקל בסעיף תחבורה ותקשורת לעומת 3,557 שקל למשפחה הכללית, פי 2.8 מהמשפחה החילונית. כלומר הרווח מהתנזרות המגזר החרדי מהתקשורת הקלוקלת, הוא לא רק בצד הרוחני אלא גם בפן הגשמי.

עובדים יותר, מוציאים פחות
מעיון מעמיק בנתוני הסקר עולות שלוש אנקדוטות מעניינות. האחת עוסקת בכמות המפרנסים בבית. הטענה הידועה כאילו המגזר החרדי לא עובד (‘איפה הכסף’?) מקבלת תפנית מעניינת. הסקר מעלה כי במשק בית חרדים יש בממוצע 1.3 מפרנסים לעומת 1.5 מפרנסים במגזר הערבי, 1.6 בסך הכללי ו-1.8 במגזר הכללי. השנייה בכמות הנפשות בבית. במשק בית חרדי עם ילדים עד גיל 6 יש כמעט 7 נפשות, כלומר זוג הורים ו-5 ילדים, לעומתו, משק בית חילוני עומד על ממוצע של 5 נפשות, כך שההוצאה לנפש במגזר החרדי קטנה בהרבה מהוצאה לנפש במגזר הכללי.
אם הזכרנו למעלה את סעיף הביגוד, בו המשפחה החרדית מוציאה יותר, הרי שצריך לחשב זאת לפי הוצאה לנפש. מהחישוב עולה, שהמשפחה החרדית מוציאה 87.5 שקל לנפש לחודש על ביגוד, לעומת 111.5 שקל בחודש במגזר הכללי. בהוצאה למזון הפער מודגש עוד יותר. נפש חרדית מסתפקת ב-327.5 שקל לחודש, לעומת 590 שקל לנפש במגזר הכללי.
החרדי חוסך, הערבי צובר חובות
אנקדוטה אחרונה עוסקת בהוצאה מול הכנסה.
בכל המגזרים ההכנסה עולה על ההוצאה למעט במגזר הערבי. למרבה הפלא סקר הלמ”ס מעלה כי ההכנסה הממוצעת למשפחה במגזר הערבי מגיעה לסך של 12,696 שקל וההוצאה החודשית עומדת על 15,507 שקל לחודש בממוצע. כלומר משפחה במגזר הערבי צוברת מינוס של 2,811 שקל בחודש, או 33,732 שקל חובות בשנה.
לעומת זאת, משפחה חרדית ממוצעת עם ילדים עד גיל 6 חוסכת בחודש 1,716 שקל בממוצע, או 20,592 שקל בשנה.
את הפרשנות לדברים אנחנו מותירים לכם הגולשים. מי שמכיר במגזר החרדי משפחה (ממוצעת) שכזאת מוזמן לפנות ללמ”ס.
מקור

 

[יוחנן 1]

ליצמן בוועדת הכספים: “אקפיד בקיצוניות על השוויוניות”
שר הבינוי והשיכון הציג בוועדת הכספים את תכנית הדיור החדשה של משרדו • עפ”י התוכנית, יוענקו מענקים לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה, גם על רכישת דירות שאינן חדשות, שעלותן עד 700 אלף ₪ • לצד זאת, יתקיימו מכרזים תחרותיים באזורים היקרים בגוש דן למקסום רווחים • יימשכו תוכניות לדיור בר השגה לזוגות צעירים באזורי ביקוש
חיליק ברקוביץ 14.07.2020

ליצמן וגפני בוועדת הכספים | צילום: ארכיון
ועדת הכספים קיימה היום (ג’) דיון בנושא הצגת תכנית הדיור החדשה של משרד הבינוי והשיכון, בהשתתפות שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן ומנכ”ל משרד השיכון יאיר פינס.
לראשונה שמעו חברי הכנסת מכלי ראשון את כוונות משרד השיכון בתכניות הדיור. שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן הציג בוועדת הכספים את תכנית הדיור החדשה של משרדו, על פיה יוענקו מענקים לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה, גם בגין רכישת דירות שאינן חדשות, שעלותן עד 700 אלף ₪. המנכ”ל התייחס אף הוא לתוכנית, והרחיב פרטים בנושאים שחלקם פורסמו לראשונה ב’ביזנעס’.
ליצמן ציין עוד כי מכרזים תחרותיים יתקיימו באזורים היקרים בגוש דן למקסום רווחים, ולצד המשך תוכניות לדיור בר השגה לזוגות צעירים באזורי ביקוש. עוד ציין השר, כי יגביר את העברת הפיתוח באזורי בנייה לקבלנים, תחת פיקוח של משרדו.
כאמור, במהלך הדיון, הציג השר את תוכניתו לתמריצים לרכישת דירה ראשונה בפריפריה, ולצד כך להגברת התחרות על ערך הקרקע בשכונות יוקרה באזורי הביקוש בגוש דן, לשם מימון הסיוע. עוד הוצג כי לגבי אזורי ביקוש – דוגמת הערים ראש העין, רמלה, לוד ומודיעין, בהן נבנה דיור לטובת זוגות צעירים חסרי דירה, ימשיך המשרד בתוכניות לדיור בר השגה.
את הגידול בהכנסות המדינה מהגדלת התחרותיות באזור גוש דן, מעריכים במשרד ב 3-4 מיליארד ₪, שיוסטו לטובת הפריפריה, שם יוענקו מענקים לרוכשי דירה ראשונה שאינה דירה חדשה. בנוסף יונהגו מכרזים באזורים אלה, בהם יזכו הקבלנים שיציעו את ההצעה הנמוכה ביותר על סבסוד הפיתוח.
התכנית שהציג היום שר הבינוי והשיכון תאיץ את הבנייה ובתוך כך תייצר מקומות עבודה רבים במשק, תעודד תעשייה מקומית ותסייע לכלכלה ולמשק הישראלי כמנוע צמיחה מרכזי. ענף הבנייה מהווה 6.4 אחוז מהתמ”ג בישראל, היקף האשראי השנתי של ענף הבנייה בישראל עומד על כ- 88 מיליארד ₪ ומועסקים בו למעלה מ- 208,000 עובדים באופן ישיר, כ-100,000 עובדים זרים ופלסטינים וכ-165,000 מועסקים עקיפים בתעשיות תומכות.
השר ציין כי על מנת להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו בימים אלה בענף הנדל”ן, מתחייבת סדרה של השקעות ממשלתיות הנוגעות לתשתיות ההכרחיות לצורך הקמת יחידות דיור חדשות ואכלוסן. עידוד הבנייה ופיתוח התשתיות למגורים ישמרו על יציבות הענף, ויסייעו בשמירת מקומות עבודה ויצירת חדשים במקצועות תומכים.
תכנית הדיור של השר ליצמן מציעה שיווק דיפרנציאלי אשר עתיד להכניס לקופת המדינה בין 3-4 מיליארד ש”ח. באיזורי “יוקרה” – מכרזי כל המרבה במחיר; באזורי ביקוש – דיור בר השגה במחיר אחיד לרוכש ותחרות על הקרקע; ואילו באיזורי פריפריה – דיור במחיר מופחת במסלולים שונים ותחרות על ערך קרקע מפותחת.
יו”ר הוועדה, ח”כ משה גפני, שפתח את הדיון, ציין כי “מצוקת הדיור פחות בכותרות בגלל נושא הקורונה, אנחנו מקווים שהקורונה תעבור בע”ה ואז הבעיה האמתית היא בעיית הדיור, אי אפשר להגיע לדירה וכל הנלווה לזה”.
“אני חברתי”
שר הבינוי והשיכון, יעקב ליצמן אמר כי “התוכנית היא בשורה גדולה לפריפריה. אני בטוח שזה יצליח בע”ה. מגבלת מחיר הדירה תעמוד על עד 700 אלף ₪ גג. ההנחות יהיו גדולות, ויתנו בנגב והגליל, רק לדירה ראשונה. היום יש תוכניות ואישורים, לוקח כמה שנים עד שבונים דירה, בכמה שנים האלו, אנשים שוכרים דירות, ולוקחים דירות מאנשים שאין להם דירות, השכירות עולה כסף רב.
לדבריו, “אני רוצה להתמקד בפריפריה, אני חברתי, משם אני מתכוון למקד את הפעילות, לא אזניח את המרכז, אבל הפריפריה זה מקום שאפשר לעשות המון דברים, יש שם המון דירות ריקות. אין שום סיבה בעולם שהמדינה לא תתמוך במי שקונה דירה יד שנייה במענק. אנחנו מתכוונים לעשות זאת, יהיו מענקים לדירות יד שנייה בפריפריה, בנגב והגליל. זה יתן פתרון שאנשים יוכלו לקנות דירות בזול, יוכלו לשפץ אותן וזה יהיה מידי בלי שכירות בכלל. יש המון דירות יד שנייה בכל הפריפריה”.
לגבי עיכוב תוכניות במנהל, ציין השר ליצמן כי בכוונתו לקצר את הבירוקרטיה. “אדרוש שכל התיקים שפתוחים, ולא מעוכבים בשל הליכים בבית המשפט, לסיים תוך שבועיים. אני יודע שיש הרבה, אני מתכוון לעשות סוף לזה”.
עוד הוסיף השר כי בכוונתו להשיק תוכניות ייעודיות לסיוע למגזר הערבי והחרדי, וכי הוא מתכוון להקפיד כי אף מגזר לא יקופח: “לא אתן להחרים שום מגזר בשיכון, בעיריות או מועצות, לא חרדי, לא ערבי ולא אתיופי, אקפיד על זה בקיצוניות”.
פיקוח הדוק
“נמשיך בדיור בר השגה, במחיר למשתכן, במקומות שהיו קודם, בעיקר מקומות לא יוקרתיים. מה שקיים, לא אפסיק” ציין השר והוסיף כי קיימת בעייתיות בשוק הדיור הציבורי: “כל מי שרוצה לקנות את הדירה הציבורית בה הוא מתגורר עושה את זה, וזו בעיה. כמה כסף אני יכול להביא מהאוצר לרכוש עוד דירות?”.
עוד ציין השר כי החליט להגביר את העברת הפיתוח בשכונות שנבנות לקבלנים הבונים, עם פיקוח של משרד השיכון, “זה יוזיל ב-20 – 30 אחוז את העלויות” והוסיף כי “אנחנו גם במו”מ להגדיל את המשכנתאות. יש דברים שאני לא יכול להביא ב-2020, והאוצר מסכים שאביא ב-2021, לכן לא פירטתי אותם”.
להגדיל את ההיצע
גם מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון, יאיר פינס הוסיף וציין כי “במדינת ישראל בחומש הקרוב, אנחנו צריכים 55 אלף יחידות דיור בשנה, זו תוספת משקי הבית. בנקודה הזו אנחנו צריכים להאיץ את הבנייה. הפוטנציאל של עלייה במחירי הדיור קיים, לכן אנחנו חייבים להמשיך ולהגדיל את ההיצע.
“בנושא התכנון, הקמת הוותמ”ל הביאה להישגים גדולים, אנחנו במלאי תכנוני שמאפשר את הגדלת ההיצע. אבל כדי לעשות זאת יש לשווק את הקרקע ולהתחיל לבנות אותה, זה האתגר שלנו בתקופה הזו. אנחנו בקיפאון מסוים בשל הבחירות, תוכניות החומש התרוקנו, גם של בניית מוסדות ציבור.

“הרצון שלנו הוא להגדיל תשתיות תומכות דיור, נקבל תמורה כפול 3 – זה מייצר מקומות תעסוקה, מגדיל את התוצר, וכמובן מגדיל את היצע הדיור. כל יחידת דיור מייצרת מקום עבודה, זה הזמן לייצר את מקומות העבודה”.
פינס הציג כי ענף הבנייה נאמד בכ-6.5 אחוז מהתוצר, וכי מועסקים 208 אלף מועסקים ישירים, וכ-100 אלף עובדים זרים. על כך ציין השר, כי בכוונתו לבקש “תוספת של עובדים זרים לתחום”.
עוד הציג המנכ”ל כי התחום כולל 165 אלף מועסקים עקיפים, ו-16 אחוז מהאשראי למגזר העסקי, ניתן לענף הבנייה.
פינס התייחס לתוכנית הכוללת: “הרעיון הכללי הוא לחלק את המדינה לאזורי ביקוש ואזורי פריפריה, מדיניות יותר ליברליות באזורי ביקוש, בשכונות יקרות יותר, החלק הצפוני של מחוז ת”א, הרצליה, הוד השרון, בנקודות הזמן הזו, לא בטוח שצריך לעשות שם דיור בר השגה, משק בית שיכול לרכוש דירת 4 חדרים ב-3 מיליון, לא בטוח ש-200 אלף ₪ ישנו לו. נפנה את אותם משאבים, למקומות בהם חסרים משאבים.
“לגבי אזורי ביקוש דוגמת הערים ראש העין, רמלה, לוד, מודיעין – מקומות בהם נבנה דיור לטובת זוגות צעירים חסרי דירה, נמשיך לעשות תוכניות לסיוע בר השגה.
“לגבי הפריפריה, את אותם משאבים שנוכל לחסוך בשיווק במרכז, נסיט לפריפריה, נציע דיור במחיר מופחת ותחרות בין קבלניים על ערך קרקע מופחתת. נשאל את היזם כמה כסף הוא יזדקק לסבסוד פיתוח, זה שיבקש את סבסוד הפיתוח הנמוך ביותר, הוא זה שיקבל את הזכות לבניית הדירות.
“אנחנו מעריכים את הגידול בהכנסות המדינה בין 3-4 מיליארד ₪, כי אותן שכונות יקרות מכניסות הרבה מאוד כסף, ומבקשים להסיט את המשאבים הללו לפריפריה. אומדן ההוצאה הוא של כחצי מיליארד ₪”.
ארבעה מהלכים, ששה צעדים
מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון, יאיר פינס, הדגיש בוועדה כי התכנית מקדמת ארבעה מהלכים עיקריים: הגברת התחרותיות והגדלת הכנסות מדינה מאיזורי הביקוש; השקעה בפיתוח ותשתיות במרכז ובפריפריה; ייעול ושכלול כלי הלוואות ומענקים בפריפריה; רפורמות מבניות.
בוועדה הוצגה תכנית 6 הצעדים להאצת הבניה: תכנית מענקים לרוכשי דירות יד שניה בפריפריה; הגדלת גובה הלוואות המשכנתא מטעם משרד השיכון הניתנות לזכאים לרכישת דירה בפריפריה; תכנית חומש לתשתיות, תחבורה וניקוז; תכנית לתקצוב כיתות לימוד כחלק ממימוש הסכמי גג; הגדלת הסבסוד פיתוח ביישובי הפריפריה; הגדלת כח העבודה בענף הבניה – תוספת של 15,000 עובדים זרים ו-15,000 עובדים פלסטינים.
כאמור, לדברי מנכ”ל המשרד, ענף הבנייה מהווה 6.4% מהתוצר המקומי גולמי (תמ”ג) ונמצא במגמת עלייה כמעט מתמדת מאז שנת 2008. במיוחד בעת הזו, עת משבר הקורונה עולה צורך קריטי בשימור ושיפור ענף הנדל”ן כמנוע צמיחה וכלי ליצירת מקומות עבודה ופעילות כלכלית ישראלית.
מקור

 

[מקצועי בלבד]

האם נכון לחלק כסף (מענק קורונה) לכל האזרחים?

לעתים נראה שהדיונים על הנעשה בארץ ולא משנה באיזה נושא הינם סוג של דיון בין אוהדי קבוצת כדורסל אחת לאוהדי קבוצת כדורסל אחרת. נניח שאני אוהד את מכבי תל אביב ושמח בכל פעם שארואסטי מוסר למיקי ברקוביץ והאחרון קולע (זו בערך הפעם האחרונה שהנושא עניין אותי), אני ממשיך לאהוד את מכבי תל אביב גם כששניהם עוברים לשחק בראשון לציון. סיינפילד הגדיר זאת כ"חיבה לצבע חולצה".
נזכרתי בכך לאחר ששמתי לב שאני יכול לשאול אדם שאלה אחת ובסבירות גבוהה כבר אדע את תשובותיו להמון שאלות לא קשורות. נניח שאשאל אדם האם ליהודים זכות לגור בחברון. אפילו לא אם ראוי שיגורו אלא רק אם יש להם זכות לגור. אני מוכן להמר בהרבה כסף שלאחר מכן אוכל לדעת את תשובתו של אותו אדם על נושאים משפטיים של ראש הממשלה, על שוק האנרגיה, על בריאות הציבור ומדיניות מסים.
בהכירי הטיה זו שכבן אנוש גם אני חשוף אליה, אני משתדל להיות זהיר כשאני מסכים עם מישהו על נושא בו יש לי איתו כבר הסכמות אחרות בנושאים לא קשורים והפוך, להיות יותר פתוח לשכנוע ממישהו שבנושאים אחרים אני ממש לא מסכים איתו.

הרעיון לא חדש
מעט רקע היסטורי. הרעיון של מתן כסף לכל האזרחים אינו רעיון חדש. אחד מאבות הכלכלה, זוכה פרס נובל מילטון פרידמן הציע ב- 1969 שבמקרה של מיתון על הממשלה לעשות בדיוק את מה שממשלת ישראל עושה כעת – להסתובב עם הליקופטר בשמיים ולהוריד על התושבים שטרות של כסף. בן ברננקי שהיה נגיד הבנק האמריקאי הציע זאת כדי להתמודד עם משבר דפלציה (מחירים יורדים ומיתון ביפן בשנות התשעים). מדינות שונות התלבטו לגבי פתרון זה באירועי משבר אחרים וארה"ב אף נקטה בו בתחילת משבר הקורונה. אם תחפשו את המושג כסף מהליקופטר תגיעו לתוצאות מעניינות ואף למאמרים שכבר במרץ השנה הציעו לממשלת ישראל לעשות בדיוק את זה. דרך אגב, ריבית שואפת לאפס הנהוגה כאן ובשאר העולם כבר כמה שנים גם היא סוג של חלוקת כסף לאזרחים. ריבית אפס כמובן משפיעה יותר על עשירים אשר יכולים להשתמש בה כמכשיר להתעשרות נוספת לעומת העניים שלא מקבלים הלוואות או מקבלים אותן בריבית שממילא גבוהה ולא משנה מהי ריבית בנק ישראל.

למה לתת לכולם ולא רק לנזקקים?
בעת שלמדתי לתואר ראשון חלקתי דירה אם בחור ולא משנה מאיזה קיבוץ של השומר הצעיר. הוא סיפר לי כשהם עברו מלינה משותפת (בה כל הילדים לנים בבית ילדים) ללינה פרטית (בה הילדים ישנים בבית ההורים), היה צורך להגדיל את הדירות. באחת השכונות הוחלט שתיבנה קומה נוספת מעל הסלון. הבעיה – סלון מטבעו גדול מחדר שינה ואם יבנו עליו קומה נוספת יווצר בית שבסך הכל גדול מבתים אחרים בקיבוץ. חשבו חשבו והגיעו להחלטה. במקום לבנות את הקומה השניה קיר מעל קיר, הקיר של הקומה השניה לא יבנה על הקיר הראשון אלא קצת פנימה, מה שיחייב לבצע חיזוקים רבים לגג. הגיעו לדירות קטנות יותר ובעלות של יותר מפי שתיים. הצדק נשמר. מאז אני חשדן לגבי צדק.

נניח שמתן המענק לכאלו שלא זקוקים לו יבזבז 10 מיליון שקלים. האם לא כדאי לבחון דבר ראשון כמה יעלה לייצר מנגנון שיבחן מי זכאי ומי לא? אולי מנגנון כזה יעלה 15 מיליון שקלים? במקרה כזה בדיוק כמו בדוגמת הדירה הקטנה, גם נתנו לפחות אנשים וגם אלו שכבר קיבלו, קיבלו פחות כסף. באופן כללי איך בוחרים למי לתת? מיהו נזקק? האם עובד אמדוקס שפוטר לאחר שהייתה לו משכורת של 30,000 שקלים הוא נזקק יותר או פחות ממי שממשיך לעבוד כל הזמן אך בשכר של 6000 שקלים? ומה עם זה שעובד עם שכר של 6000 אבל בעקבות הסגר צריך ייעוץ זוגי? מה עם נכה שחי כל הזמן על על קצבה של 4500 שקלים ולכאורה שום דבר לא השתנה בגלל הקורונה (אך בפועל את כל הקניות עשה עם תוספת כסף בגלל שליחויות)? אז השיטה הממשלתית הרגילה במקרים כאלו היא להקים ועדה, לקבוע קריטריונים ובסוף ליישם. פוליטיקאים אוהבים שיטה זו כי מאפשרת לכל אחד מהם להראות כמה הוא "חברתי" ודואג לאלו ששלחו אותו. יש עם זה שלוש בעיות:

1. זה לוקח זמן (ועדה מקצועית תקבע קריטריונים לאחר שכמובן תשמע את כל הצדדים ותנהל דיונים, התנגדויות וכו', אנשי מערכות מידע ייצרו טפסים ממוחשבים מאובטחים וכו'). מי שבאמת נזקק אין לו זמן לחכות. זו הסיבה שמרכז אדוה הציע כבר באפריל את המענק האחיד על פני מענק לנזקקים.
2. לעשירים יש יותר כוח להשפיע על ועדות כאלו ובסוף יוצא שהכסף מגיע בצורה כזו אחרת אליהם. דוגמת הראל ויזל ממחישה זאת היטב. לאחר שטען כי בגלל הקורונה הפסיק לקבל משכורת, אושר לחברה שלו סיוע ממשלתי ואז חילקה החברה שלו דיווידנד של כ -50 מיליון שקלים מתוכם על פי העיתונות מעל 10 מיליון הגיע לכיסו נטול המשכורת.
3. עידוד של הציבור להיות נזקק. אם קובעים קריטריונים לקבלת סיוע. הציבור מנסה לעמוד בקריטריונים אלו כדי לקבל את הסיוע אף אם בטווח הארוך זה פוגע בו. אימהות חד הוריות ונכים משתדלים לא לקבל שכר מעל רמה מסוימת כדי שלא ייפסק הסיוע הממשלתי הניתן רק "לזכאים". אנשים לא ימהרו לחזור לעבודה אם דמי האבטלה שלהם גבוהים מהשכר של העבודה החדשה ודמי האבטלה עוד הוארכו, וכו'. גם בקורונה ראינו זאת לא מעט. למשל בעלי עסקים שמבקשים לדחות קבלת כסף ממרץ למאי לאחר שפורסם שהקריטריון למענק הקודם היה פער הכנסות בין מרץ השנה למרץ שנה שעברה. חישבו על אותו בעל מפעל שהחליט שהוא לא מפטר עובדים בערב פסח אלא ממשיך לייצר בעור שיניו למלאי ומשלם לעובדיו מתוך עתודות הכסף של החברה. עברו חודשיים. הוא רואה שמי שפיטר והחזיר עובדים קיבל מיליונים והוא שקופתו כעת ריקה לא זכאי לכלום דוקא בגלל שלא פיטר איש. מה הוא יעשה בסגר הבא? האם זה אינטרס של המדינה שהוא יפטר את עובדיו? (חל"ת ופיטורים אלו מבחינתי דברים דומים, בשניהם מועברת פרנסת העובד מהעסק לביטוח לאומי). נסו לדמיין מצב "לא צודק" בו נכה וחד הורית מקבלים קצבה גם אם יעבדו בהייטק ויקבלו שכר גבוה. לכאורה זה לא הוגן. בפועל זה טוב לכולם. המדינה משלמת את אותה קצבה כמו שהיא משלמת בכל מקרה. הנכה והחד הורית משלמים מסים (במקום, פעמים רבות לעבוד בשחור בשיטה הנוכחית), ההרגל של קימה לעבודה משפר גם את מצבם הנפשי והבריאותי ולא פחות חשוב נותן דוגמה אישית חיובית לדור הבא שלהם אשר בתקווה לא יהיה נזקק. זיכרו ש"צדק"

כשרוצים "צדק" עלולים במקרה הטוב לקבל דירות קטנות יותר ובמחיר גבוה יותר ובמקרה הרע לקבל בדיוק את ההיפך. מחיר למשתכן היא תכנית סיוע ל"זכאים". לכאורה מי שאין לו דירה, המדינה עוזרת לו לקנות דירה. בפועל יצא למדינה בדיוק אירוע הראל ויזל. מי שאין לו דירה אבל הוא עשיר קיבל הרבה יותר עזרה ממי שאין לו דירה אבל הוא פחות עשיר ומי שקיבל הכי מעט אלו הנזקקים האמתיים שאפילו דירה זולה אינם יכולים להרשות לעצמם. במהלך השנים ראינו היטב את תופעת ההתאמה לנזקקות שתוארה לעיל: זוגות שלא רוצים (וחלקם גם לא מסוגלים) רוכשים דירה במהירות כדי לא להפסיד התכנית, זוגות הממהרים לרכוש דירה לפני החתונה כדי שיוכלו לרכוש שתי דירות בהנחה (דירה לכל רווק/ה) ועוד מיני פעלולים. אין לי דבר וחצי דבר נגד אלו שפעלו כך. גם אני הייתי פועל אולי באופן זהה. טענותיי הינם למדינה שיוצרת מערכות מסובכות של הטבות ל"זכאים". ראו למטה את הטופס שיש למלא כדי להיות זכאי להלוואת משכנתה עם הטבה (קטנה). לכל סוג משפחה יש רשימת קריטריונים אשר משתנים מעת לעת.

כאשר ועדה קובעת קריטריונים להלוואת זכאות

למי שלא משלם מס זהו מענק מלא ולמי שמשלם מסים, אז המענק הוא הפחתה מסוימת (קטנה) של נטל המס. עדיין אני משער שאם במקום להודיע על מתן מענקים היו מודיעים על הפחתת מע"מ באחוז אחד לא היה מתעורר כזה זעם ציבורי (או נכון יותר פייסבוקי) נגד המהלך למרות שהורדת מע"מ הייתה למעשה מתנה גדולה בהרבה לעשירים.

מדוע נזכרתם עכשיו?
מחמם את הלב לראות את האנשים שמרו אני לא זקוק למענק, אני מתכוון לתרום אותו. מחזק אתכם ואפילו אציין בסוף כמה יעדי תרומות. אבל, 750 השקלים המדוברים הם כסף קטן. אתם כבר מקבלים או תקבלו מענקים שאינכם זקוקים להם. יש כמה סוגים של מענקים אוניבסליים שלא תלויים בהכנסה. המענק החד פעמי הזה הוא זניח לעומת נניח 750 שקלים שאתם מקבלים כל חודש כקצבת ילדים אף אם אינכם זקוקים לה. בישראל גם נהוגה קצבת זיקנה אוניברסלית לא משנה מה מצבך הכלכלי. הרעיון הוא כמובן ליצור מצב בו אנשים לא ימנעו מהפקדה לפנסיה כדי לא להפסיד את הקצבה.

מה לעשות עם המענק?
רבים מאלו שכתבו שיתרמו אותו לא יעשו זאת ככל הנראה. לא כי הם שקרנים. שקרן היה אומר שיעשה אף שהוא יודע שלא יעשה זאת. הם ככל הנראה לא יעשו זאת כי את אותו דבר שהם דורשים מהמדינה לעשות הם יתקשו לעשות לבד. איך מחליטים מי זקוק יותר – נערה בסיכון או ילד חולה סרטן? משפחות במצוקה כלכלית וכן הלאה. הניסיון מראה שמול בחירה מרובה וקשה, בסופו של דבר רבים לא בוחרים כלום ופשוט לא עושים. במקרה זה חבל. טוב לתרום ואפילו לבחור בהטלת מטבע טוב מלא לעשות כלום. דרך אגב, אלו המתרעמים על הממשלה שחילקה לכולם במקום לנזקקים צריכים דוקא לברך את הממשלה. אם אינכם סומכים על הממשלה, יותר טוב שתיתן את הכסף לאנשים והם עצמם יחליטו איך לחלקו.

משהו קטן נוסף
יש לא מעט כלכלנים החושבים שבקרוב במדינות רבות תונהג קצבה קבועה לכלל האזרחים עובדים ולא עובדים. הרעיון הוא שאנשים לא יהיו חייבים לעבוד כיוון שמימלא לא תהיה עבודה לכולם. חישבו למשל על מגזר התחבורה האמריקאי בו עובדים מיליוני אנשים (משאיות, מוניות, מוסכים, מתדלקים ועוד). מגזר כמעט יימחק לחלוטים עם המעבר לרכבים חשמליים ואוטונומיים במהרה בימינו. כך גם מגזרים אחרים. אנשים יוכלו לבחור לא לעבוד אך אם יעבדו מצבם ישופר כמובן. בפינדלנד כבר נערך ניסוי דומה עם 2000 איש שנבחרו בהגרלה. נחיה ונראה.

סיכום
אין בפני את כל מסד הנתונים והשיקולים שהיו לממשלה כשהחליטה על מענק אוניברסלי ולא לפי קריטריונים. השתדלתי במאמר זה להראות שיש יתרונות רבים לשיטה זו דוקא.

מקור

 

[cherry c]

רק להקל, תביא גם את הקישור הישיר, יותר קל לקרוא במקור מאשר ככה.
ויעזור אם תכתוב ב2 משפטים מה התועלת שהכתבה מביאה בקריאתה.

 

[מקצועי בלבד]

רק להקל, תביא גם את הקישור הישיר, יותר קל לקרוא במקור מאשר ככה.

על מה את מדברת?
אני רואה שבכל הכתבות יש קישורים בסוף למקור.

 

[cherry c]

על מה את מדברת?
אני רואה שבכל הכתבות יש קישורים בסוף למקור.

היה באמת יותר בהיר אם הקישורים היו על ההתחלה ושלא צריך לדפדף עמוד אינטרנט לא קריא ואז לנחות על המקור או שלא. רק עצות להנגשה, כדי שאנשים יכנסו לקרוא ולא יצאו מההודעות בלי לקבל שום תועלת.

בכל מקרה, תודה על הכתבות.

 

[ari1980]

ליצמן בוועדת הכספים: “אקפיד בקיצוניות על השוויוניות”
שר הבינוי והשיכון הציג בוועדת הכספים את תכנית הדיור החדשה של משרדו • עפ”י התוכנית, יוענקו מענקים לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה, גם על רכישת דירות שאינן חדשות, שעלותן עד 700 אלף ₪ • לצד זאת, יתקיימו מכרזים תחרותיים באזורים היקרים בגוש דן למקסום רווחים • יימשכו תוכניות לדיור בר השגה לזוגות צעירים באזורי ביקוש
חיליק ברקוביץ 14.07.2020

ליצמן וגפני בוועדת הכספים | צילום: ארכיון
ועדת הכספים קיימה היום (ג’) דיון בנושא הצגת תכנית הדיור החדשה של משרד הבינוי והשיכון, בהשתתפות שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן ומנכ”ל משרד השיכון יאיר פינס.
לראשונה שמעו חברי הכנסת מכלי ראשון את כוונות משרד השיכון בתכניות הדיור. שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן הציג בוועדת הכספים את תכנית הדיור החדשה של משרדו, על פיה יוענקו מענקים לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה, גם בגין רכישת דירות שאינן חדשות, שעלותן עד 700 אלף ₪. המנכ”ל התייחס אף הוא לתוכנית, והרחיב פרטים בנושאים שחלקם פורסמו לראשונה ב’ביזנעס’.
ליצמן ציין עוד כי מכרזים תחרותיים יתקיימו באזורים היקרים בגוש דן למקסום רווחים, ולצד המשך תוכניות לדיור בר השגה לזוגות צעירים באזורי ביקוש. עוד ציין השר, כי יגביר את העברת הפיתוח באזורי בנייה לקבלנים, תחת פיקוח של משרדו.
כאמור, במהלך הדיון, הציג השר את תוכניתו לתמריצים לרכישת דירה ראשונה בפריפריה, ולצד כך להגברת התחרות על ערך הקרקע בשכונות יוקרה באזורי הביקוש בגוש דן, לשם מימון הסיוע. עוד הוצג כי לגבי אזורי ביקוש – דוגמת הערים ראש העין, רמלה, לוד ומודיעין, בהן נבנה דיור לטובת זוגות צעירים חסרי דירה, ימשיך המשרד בתוכניות לדיור בר השגה.
את הגידול בהכנסות המדינה מהגדלת התחרותיות באזור גוש דן, מעריכים במשרד ב 3-4 מיליארד ₪, שיוסטו לטובת הפריפריה, שם יוענקו מענקים לרוכשי דירה ראשונה שאינה דירה חדשה. בנוסף יונהגו מכרזים באזורים אלה, בהם יזכו הקבלנים שיציעו את ההצעה הנמוכה ביותר על סבסוד הפיתוח.
התכנית שהציג היום שר הבינוי והשיכון תאיץ את הבנייה ובתוך כך תייצר מקומות עבודה רבים במשק, תעודד תעשייה מקומית ותסייע לכלכלה ולמשק הישראלי כמנוע צמיחה מרכזי. ענף הבנייה מהווה 6.4 אחוז מהתמ”ג בישראל, היקף האשראי השנתי של ענף הבנייה בישראל עומד על כ- 88 מיליארד ₪ ומועסקים בו למעלה מ- 208,000 עובדים באופן ישיר, כ-100,000 עובדים זרים ופלסטינים וכ-165,000 מועסקים עקיפים בתעשיות תומכות.
השר ציין כי על מנת להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו בימים אלה בענף הנדל”ן, מתחייבת סדרה של השקעות ממשלתיות הנוגעות לתשתיות ההכרחיות לצורך הקמת יחידות דיור חדשות ואכלוסן. עידוד הבנייה ופיתוח התשתיות למגורים ישמרו על יציבות הענף, ויסייעו בשמירת מקומות עבודה ויצירת חדשים במקצועות תומכים.
תכנית הדיור של השר ליצמן מציעה שיווק דיפרנציאלי אשר עתיד להכניס לקופת המדינה בין 3-4 מיליארד ש”ח. באיזורי “יוקרה” – מכרזי כל המרבה במחיר; באזורי ביקוש – דיור בר השגה במחיר אחיד לרוכש ותחרות על הקרקע; ואילו באיזורי פריפריה – דיור במחיר מופחת במסלולים שונים ותחרות על ערך קרקע מפותחת.
יו”ר הוועדה, ח”כ משה גפני, שפתח את הדיון, ציין כי “מצוקת הדיור פחות בכותרות בגלל נושא הקורונה, אנחנו מקווים שהקורונה תעבור בע”ה ואז הבעיה האמתית היא בעיית הדיור, אי אפשר להגיע לדירה וכל הנלווה לזה”.
“אני חברתי”
שר הבינוי והשיכון, יעקב ליצמן אמר כי “התוכנית היא בשורה גדולה לפריפריה. אני בטוח שזה יצליח בע”ה. מגבלת מחיר הדירה תעמוד על עד 700 אלף ₪ גג. ההנחות יהיו גדולות, ויתנו בנגב והגליל, רק לדירה ראשונה. היום יש תוכניות ואישורים, לוקח כמה שנים עד שבונים דירה, בכמה שנים האלו, אנשים שוכרים דירות, ולוקחים דירות מאנשים שאין להם דירות, השכירות עולה כסף רב.
לדבריו, “אני רוצה להתמקד בפריפריה, אני חברתי, משם אני מתכוון למקד את הפעילות, לא אזניח את המרכז, אבל הפריפריה זה מקום שאפשר לעשות המון דברים, יש שם המון דירות ריקות. אין שום סיבה בעולם שהמדינה לא תתמוך במי שקונה דירה יד שנייה במענק. אנחנו מתכוונים לעשות זאת, יהיו מענקים לדירות יד שנייה בפריפריה, בנגב והגליל. זה יתן פתרון שאנשים יוכלו לקנות דירות בזול, יוכלו לשפץ אותן וזה יהיה מידי בלי שכירות בכלל. יש המון דירות יד שנייה בכל הפריפריה”.
לגבי עיכוב תוכניות במנהל, ציין השר ליצמן כי בכוונתו לקצר את הבירוקרטיה. “אדרוש שכל התיקים שפתוחים, ולא מעוכבים בשל הליכים בבית המשפט, לסיים תוך שבועיים. אני יודע שיש הרבה, אני מתכוון לעשות סוף לזה”.
עוד הוסיף השר כי בכוונתו להשיק תוכניות ייעודיות לסיוע למגזר הערבי והחרדי, וכי הוא מתכוון להקפיד כי אף מגזר לא יקופח: “לא אתן להחרים שום מגזר בשיכון, בעיריות או מועצות, לא חרדי, לא ערבי ולא אתיופי, אקפיד על זה בקיצוניות”.
פיקוח הדוק
“נמשיך בדיור בר השגה, במחיר למשתכן, במקומות שהיו קודם, בעיקר מקומות לא יוקרתיים. מה שקיים, לא אפסיק” ציין השר והוסיף כי קיימת בעייתיות בשוק הדיור הציבורי: “כל מי שרוצה לקנות את הדירה הציבורית בה הוא מתגורר עושה את זה, וזו בעיה. כמה כסף אני יכול להביא מהאוצר לרכוש עוד דירות?”.
עוד ציין השר כי החליט להגביר את העברת הפיתוח בשכונות שנבנות לקבלנים הבונים, עם פיקוח של משרד השיכון, “זה יוזיל ב-20 – 30 אחוז את העלויות” והוסיף כי “אנחנו גם במו”מ להגדיל את המשכנתאות. יש דברים שאני לא יכול להביא ב-2020, והאוצר מסכים שאביא ב-2021, לכן לא פירטתי אותם”.
להגדיל את ההיצע
גם מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון, יאיר פינס הוסיף וציין כי “במדינת ישראל בחומש הקרוב, אנחנו צריכים 55 אלף יחידות דיור בשנה, זו תוספת משקי הבית. בנקודה הזו אנחנו צריכים להאיץ את הבנייה. הפוטנציאל של עלייה במחירי הדיור קיים, לכן אנחנו חייבים להמשיך ולהגדיל את ההיצע.
“בנושא התכנון, הקמת הוותמ”ל הביאה להישגים גדולים, אנחנו במלאי תכנוני שמאפשר את הגדלת ההיצע. אבל כדי לעשות זאת יש לשווק את הקרקע ולהתחיל לבנות אותה, זה האתגר שלנו בתקופה הזו. אנחנו בקיפאון מסוים בשל הבחירות, תוכניות החומש התרוקנו, גם של בניית מוסדות ציבור.

“הרצון שלנו הוא להגדיל תשתיות תומכות דיור, נקבל תמורה כפול 3 – זה מייצר מקומות תעסוקה, מגדיל את התוצר, וכמובן מגדיל את היצע הדיור. כל יחידת דיור מייצרת מקום עבודה, זה הזמן לייצר את מקומות העבודה”.
פינס הציג כי ענף הבנייה נאמד בכ-6.5 אחוז מהתוצר, וכי מועסקים 208 אלף מועסקים ישירים, וכ-100 אלף עובדים זרים. על כך ציין השר, כי בכוונתו לבקש “תוספת של עובדים זרים לתחום”.
עוד הציג המנכ”ל כי התחום כולל 165 אלף מועסקים עקיפים, ו-16 אחוז מהאשראי למגזר העסקי, ניתן לענף הבנייה.
פינס התייחס לתוכנית הכוללת: “הרעיון הכללי הוא לחלק את המדינה לאזורי ביקוש ואזורי פריפריה, מדיניות יותר ליברליות באזורי ביקוש, בשכונות יקרות יותר, החלק הצפוני של מחוז ת”א, הרצליה, הוד השרון, בנקודות הזמן הזו, לא בטוח שצריך לעשות שם דיור בר השגה, משק בית שיכול לרכוש דירת 4 חדרים ב-3 מיליון, לא בטוח ש-200 אלף ₪ ישנו לו. נפנה את אותם משאבים, למקומות בהם חסרים משאבים.
“לגבי אזורי ביקוש דוגמת הערים ראש העין, רמלה, לוד, מודיעין – מקומות בהם נבנה דיור לטובת זוגות צעירים חסרי דירה, נמשיך לעשות תוכניות לסיוע בר השגה.
“לגבי הפריפריה, את אותם משאבים שנוכל לחסוך בשיווק במרכז, נסיט לפריפריה, נציע דיור במחיר מופחת ותחרות בין קבלניים על ערך קרקע מופחתת. נשאל את היזם כמה כסף הוא יזדקק לסבסוד פיתוח, זה שיבקש את סבסוד הפיתוח הנמוך ביותר, הוא זה שיקבל את הזכות לבניית הדירות.
“אנחנו מעריכים את הגידול בהכנסות המדינה בין 3-4 מיליארד ₪, כי אותן שכונות יקרות מכניסות הרבה מאוד כסף, ומבקשים להסיט את המשאבים הללו לפריפריה. אומדן ההוצאה הוא של כחצי מיליארד ₪”.
ארבעה מהלכים, ששה צעדים
מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון, יאיר פינס, הדגיש בוועדה כי התכנית מקדמת ארבעה מהלכים עיקריים: הגברת התחרותיות והגדלת הכנסות מדינה מאיזורי הביקוש; השקעה בפיתוח ותשתיות במרכז ובפריפריה; ייעול ושכלול כלי הלוואות ומענקים בפריפריה; רפורמות מבניות.
בוועדה הוצגה תכנית 6 הצעדים להאצת הבניה: תכנית מענקים לרוכשי דירות יד שניה בפריפריה; הגדלת גובה הלוואות המשכנתא מטעם משרד השיכון הניתנות לזכאים לרכישת דירה בפריפריה; תכנית חומש לתשתיות, תחבורה וניקוז; תכנית לתקצוב כיתות לימוד כחלק ממימוש הסכמי גג; הגדלת הסבסוד פיתוח ביישובי הפריפריה; הגדלת כח העבודה בענף הבניה – תוספת של 15,000 עובדים זרים ו-15,000 עובדים פלסטינים.
כאמור, לדברי מנכ”ל המשרד, ענף הבנייה מהווה 6.4% מהתוצר המקומי גולמי (תמ”ג) ונמצא במגמת עלייה כמעט מתמדת מאז שנת 2008. במיוחד בעת הזו, עת משבר הקורונה עולה צורך קריטי בשימור ושיפור ענף הנדל”ן כמנוע צמיחה וכלי ליצירת מקומות עבודה ופעילות כלכלית ישראלית.
מקור

לקראת תשלום אחרון על דירה בפריפריה. מישהו יודע לומר כמה זמן זה יכנס לתוקף? יש אצל מי לבדוק,?

 

[cherry c]

לקראת תשלום אחרון על דירה בפריפריה. מישהו יודע לומר כמה זמן זה יכנס לתוקף? יש אצל מי לבדוק,?

מי נביא?
אפילו ליצמן בעצמו לא ידע.
נראה לי שנה לפחות...