יש את המבט שלנו, ויש את המבט החילוני.
ואסור לנו לערבב ביניהם.
אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהתרומה שאנחנו תורמים לעם ישראל ולעולם כולו היא לא רק חשובה ביותר אלא גם קריטית.
לא היה עם יהודי ולא היתה מדינה יהודית אם לא היה מי שישמור על הזהות היהודית ועל ערכי התורה.
חשוב שנתחזק בהכרה הזו, ולא נקבל את ההשקפה שמי שנותן יותר מיסים הוא תורם יותר לחברה, וכפועל יוצא ננסה להוכיח להם ולנו שאנחנו נותנים כסף לא פחות מאחרים, או לחילופין ננסה להימנע מקבלת תקציבים.
אם אנחנו חזקים באמת שלנו ופועלים לפיה, לא צריכה להשפיע עלינו העובדה ש'הם' לא מעריכים ולא מכירים בתרומה הבסיסית שלנו למציאות הזו שקוראים לה העם היהודי, ולמציאות הזו שקוראים לה מדינה יהודית.
אם היו מכירים בקריטיות של התפקיד שלנו, אולי היו משלמים לנו כמו לצבא, כולל הפנסיות הענקיות, ואז היינו גם אנחנו משלמים מיסים גבוהים. אבל גם בלי זה, התרומה שלנו היא לפי הכרתינו בראש הסולם.
מאידך יש את המבט החילוני, וצריך להבין שמבחינת המבט שלהם קורה כאן משהו מקומם וגם מפחיד. אנחנו מתרבים יותר מהם, אנחנו - כחברה - מרוויחים פחות ולכן משלמים פחות מיסים. הם מבחינתם, לפחות חלקם הלא מסורתי, לא רואים כל חשיבות במה שאנחנו עושים, ולא מוכנים לממן את זה.
(ההסתה גורמת להם לחשוב שאנחנו סתם בטלנים שלא רוצים לעבוד, אף שבאמת יש הבדל עצום בין לעשות משהו שהשני לא מכיר בחשיבותו לבין להתבטל, אך בכל מקרה - הם לא רוצים לממן משהו שלא נראה להם נותן משהו).
בניגוד לצבא, שעליו יש קונצנזוס נרחב שצריך אותו, ולכן יש הסכמה לתקציבים המוזרמים לו, הרי שבנוגע ללומדי תורה - הם טוענים: חשוב לכם? - תממנו את עצמכם.
הם גם מסתכלים על העתיד - וחוששים מאוד מה יהיה.
כנראה שאנחנו משלמים מיסים יותר ממה שהם חושבים, ומאידך גם לא נהנים מחלק מהתקצובים של הממשלה - כי הם אינם מתאימים לנו. אבל אחרי הכל - הטענה שאנחנו כחברה מקבלים תקציבים יותר מהמיסים שלנו - יש לה בסיס נכון.
הם לא מבינים ולא מכירים בהשקפת עולמינו ובמניעים של מה שאנחנו עושים. לכן מנסים לדבר אליהם בשפתם - לענות להם בחישובים כלכליים.
אני חושבת שבגדול זה רק מעצבן אותם. כי זה לא נכון שאנחנו תורמים יותר כלכלית, גם אם החשבון שונה מאיך שהם מציגים אותו. וזה כן נכון שחלקים גדולים מאלה שמאוד מתנגדים לנו - משלמים מיסים ממש גבוהים ומקבלים פחות.
חשוב לדעתי שנכיר בזה ונבין את מבטם, ונכיל את הכעס שלהם וגם את הפחד מהעתיד (לא את ההסתה, כי זה מסוכן). אין מה לכעוס עליהם ואין מה לזלזל. מבחינתם - יש צדק במה שהם טוענים.
מצד שני - ההבנה הזו איננה אמורה לטשטש לנו את המבט שלנו, ולא אמורה לגרום לנו לנהוג לפי מבטם. אנחנו אמורים לנהוג לפי האמת שלנו.
הדבר שאנחנו מכירים בו כהכי חשוב וקריטי עבורינו ועבור כל העם - חובתינו המוסרית לעשותו ולהתמסר לו, גם אם נבין את המבט החילוני.
התשובה שלהם תהיה : תעשו זאת על חשבונכם, ואפשר להבין את טענתם.
אך התשובה שלנו היא: כל עוד אנחנו פועלים כמו כל המפלגות וכמו המקובל והחוקי במשחק הדמוקרטי - זה לגמרי בסדר. אנחנו לא שודדים בנקים, ולא גונבים מאף אחד, ולא דורשים כלום מבן אדם פרטי כזה או אחר. יש מדינה, יש מיסים שהמדינה מטילה, ויש תקצובים שהמדינה נותנת. כל אחד במדינה מנסה לקבל תקצוב למה שחשוב בעיניו בלי קשר לגובה המיסים שלו, וגם אנחנו ככה.
האם אפשר לבוא אלינו בטענות שאנחנו פועלים בחיינו לפי הכרתינו, לפי מה שנראה לנו בראש סולם העדיפויות האישי והציבורי של כלל העם והמדינה?
האם אפשר לבוא אלינו בטענות על כך שאנחנו מנסים כמו כולם בצורה חוקית ומקובלת לקבל תקציבים למה שבעינינו חשוב?
הנושאים החמים
