דיון לסיים ספר בטעם טוב או לא?

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש לי שתי אפשרויות הגיוניות לסיים סיפור שאני כותבת -
או לסיים אותו בטעם טוב, כולם חיים בריאים ומאושרים,
או לסיים במשהו פחות חיובי וורוד. מישהו מת, או כל דבר - שקשור לדמות - אבל פחות חיובי.
שני האפשרויות אפשריות, מציאותיות לסיפור.

מה נראה לכם שעדיף, מבחינת הקוראים.
שהכל יגמר יפה וטוב, או שגם משהו פחות אופטימי בא בחשבון?
הקוראים מצפים להפי אנד, וכל סוף אחר יוציא אותם עם טעם רע, או שהם יכולים לקבל גם סיום שונה, אולי קצת מבאס?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש לי שתי אפשרויות הגיוניות לסיים סיפור שאני כותבת -
או לסיים אותו בטעם טוב, כולם חיים בריאים ומאושרים,
או לסיים במשהו פחות חיובי וורוד. מישהו מת, או כל דבר - שקשור לדמות - אבל פחות חיובי.
שני האפשרויות אפשריות, מציאותיות לסיפור.

מה נראה לכם שעדיף, מבחינת הקוראים.
שהכל יגמר יפה וטוב, או שגם משהו פחות אופטימי בא בחשבון?
הקוראים מצפים להפי אנד, וכל סוף אחר יוציא אותם עם טעם רע, או שהם יכולים לקבל גם סיום שונה, אולי קצת מבאס?
אני לא מכיר את הסיפור ולא אוכל כ"כ לעזור, אבל אני לדוג' תכננתי בעז"ה ברצח קטלני
להרוג (או יותר נכות להמית) דמות משנית חביבה.
כי בסופו של דבר - אם תסיימי ב'הפי אנד' מוחלט - זה ירגיש קצת קאצ'י...

סוף שונה בהחלט יכול להוות חוויה לקוראים - כי כל עוד זה לא ספר ילדים - עדיף גם שתמיתי כמה אנשים ותקוות בדרך. (ועייני ב'לחיות וחצי' של @Ruti Kepler ב'אנד & דינו' של @מירי סגל ובעוד כמה ספרים שהסוף שלהם הוא לא 'הפי אנד מוחלט...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לדעתי לא לעשות סוף ורוד מדי, אך גם לא מוות מסעיר של אחת הדמויות הראשיות.
לעשות באמצע; לא שנגמר טוב מדי, אך גם לא טראגי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
פעם שנאתי סיומים נוטפי קצפת
(וורודה ודביקה, שסותמת כל חור בחלום),

היום אני סולדת מסיומים רעים ועצובים,
שמכניסים אותי למרה שחורה.

אולי כי אנחנו בתוך סיוט ארצי מתמשך ואין סוף טוב לסיפור,
אולי כי כבר נגמר הכח לדברים רעים, למוות, לשכול, לעצב.

אז כמו כל העצות המומחזרות-
תדאגי לווסת בין הקצפת שמשאירה טעם סינתטי,
לבין סיום הגיוני שבו הרבה דברים נשארים עצובים ולא פתורים( בדיוק כמו בחיים).

והמלצה שלי- שהאור יגבר על החושך, בבקשה.
שהקורא יסגור את הספר, ושמחה פנימית עדינה תרקוד לו בלב.
מגיע לו. לנו.

אבל מה שהכי חשוב-
תדאגי שתהליך הפנימי שעובר גיבור הסיפור יגמר בטוב.

לא משנה אם הוא התגרש בסוף, או שהילד נשאר חולה סופני-
משנה מה קרה לו בתוך הלב, אם הוא גדל מהדרך.

ואם תהיה התקדמות קטנה, זה כבר נקרא סוף טוב, בעיני.

בהצלחה, ומחכה לשיתוף הסופי:)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
אישית גם אני מעדיף סופים אופטימים (שמבוצעים טוב כמובן). כנראה רוב העולם ככה, כי הסופים האלה הרבה יותר נפוצים. אם כי הסופים העצובים נחשבים איכותיים יותר ויש להם יותר סיכוי לזכות בפרסים. (לפחות על פי "תכתבו" של גוטמן. שם הוא גם טוען שסוף טרגי מתקבל על ידי הקורא כסוף "טוב" כשמבחינתו הטרגדיה מגיעה לגיבור בגלל מעשיו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני אוהבת סופים שנותנים לי לנחש מה היה..
עולה לי שתי דוגמאות של הסופרת מספר אחת של המגזר @דבורי רנד
בספר עליה השלום אביגיל קיבלה החלטות, וזהו. לא סופר ההמשך האם עברה.. לאן וכו
והספר פחות או יותר
בכללללל
השאיר אותנו עם השאלה מנוחי התחתנה או לא...
בשניהם הסופים היו עם הרגשה טובה, אבל היא לא סיימה וחיו בעושר ואושר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לדעתי, אם- כמו שכתבת- זה הגיוני ומציאותי לסיפור- לסיים בטעם טוב.
אבל חשוב לזכור שטעם טוב לא מתבטא במציאות חיצונית, אלא במציאות פנימית של הדמויות.

לדוגמא, אם בסוף הספר הגיבורים נצלו מעלילה מרושעת/ הבריאו ממחלה מסוכנת/ כיוצא בזה- אבל לא עברו מסלול עולה בנפש שלהם, זה לא יהיה סיפור טוב בעינינו, נכון?
ואם בסוף הספר הגיבור יוצא נכה לכל החיים, לדוגמא, אבל מבחינה פנימית הוא שלם עם עצמו, ומאושר כתוצאה מתהליך- הספר יהיה בעינינו ספר טוב.

מצד שני, גם אם הגיבור עבר תהליך פנימי מדהים, לא נרצה שהספר ייגמר כשהוא בסכנת חיים, או משהו הדומה לזה.

דרך האמצע, לדעתי, היא להגיע עם הגיבור לסוף שמח מבחינה פנימית, ומבחינה חיצונית- לא להשאיר את הקורא במצב של ספק. מצב של ספק, מבחינתי, הוא- לדוגמא- סכנת חיים (או שהוא ייפטר או שלא- לא ידוע), או אפילו מצב קבוע שהם לא יודעים איך להתמודד איתו.

בלי קשר לנאמר למעלה, אני גם נגד אבדן חיים של דמות באופן אישי.

לסיכום, לא ממליצה לבחור באפשרות המאכזבת, כן ממליצה להכניס בסוף השמח משהו קטן חיצוני איתו הדמויות צריכות עדיין להתמודד, וכמובן (מה שאני מאמינה שעשית) לסיים שמח מבחינת העלילה הפנימית שלהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תלוי מי הקהל שמכוונים אליו, קהל בעל אינטלגנציה ספרותית יכול להנות מזה מאוד
תלוי גם האם העלילה עצמה נגמרת ורק הגיבור נהרג או שהעלילה לא נגמרת (בדופליקטים 2, למשל, העלילה מסתיימת אבל עם סוף לא משהו עבור הגיבור, נכון שמדובר בחלק מסדרה אבל בכל זאת...)
נ.ב. יש לי לאחרונה מחשבה כזאת לסיים כך ספר שלי, עוד לא החלטתי לגבי כך סופית אבל הדיון הזה בא לי בדיוק במקום, תודה על כך
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ואם בסוף הספר הגיבור יוצא נכה לכל החיים, לדוגמא, אבל מבחינה פנימית הוא שלם עם עצמו, ומאושר כתוצאה מתהליך- הספר יהיה בעינינו ספר טוב.
זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?
ממש לא!
זה מעורר אמון. הרי הקורא מתחבר לדמות מבחינה פנימית, וברגע שהדמות הגיע לשלמות, הגעת למטרה.
הרע באה לגרום לסיפור לא להיות דביקי מדי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אין בעיה שמשהו ימות
אבל לא גיבור ששמענו - כלומר ששמענו את המחשבות ואת הרגשות שלו
לדוגמה הכעס על מות יקוואל היה בין היתר על זב ש'הכרנו' אותו מלא זמן ופתאום הוא מת
אם זה משהו שמסופר עליו ולא הוא מספר אז זה בסדר שהוא ימות
מבחינתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?
אני חושבת שזה תלוי בפוקוס שהסופר שם על העניין.

בסוף, הרמקול בידיים שלך.
הרי הקורא יקרא את מה את תבחרי לכתוב.
אם תכתבי על זה בפירוט ובהרחבה, עם תיאורים קשים ומחשבות אומללות
זה יהיה סוף אומלל ומדכא.

אבל אם הפוקוס שתשימי יהיה על התהליך הפנימי של הגיבור?
(נניח שהוא למד להשלים עם הפגמים בחייו,
וזאת תהיה הפעם הראשונה שהוא חווה פגם מאוד משמעותי,
אבל את מגישה את זה מתוך מחשבות של השלמה פנימית, ומעשים שמעידים על זה)

-
הקוראים לא מתבאסים. להיפך, הם מעריצים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ב"ה

כמו יהודים, נענה בשאלה:
מה זה נקרא 'סוף טוב'?
מוות של דמות בסיפור, הוא טוב או רע?

אני חושבת שסוף טוב בסיפור - זה בעיקר בעיקר סוף טוב מבחינה עלילתית.
א - שהדמויות השלימו את קשת ההתפתחות שלהם,
שהם עברו שינוי פנימי מנקודה a ל-b, ובסוף הספר נקודת השינוי הזו באה לידי ביטוי.
ב - שהעלילה מתכנסת ונארגת למרקם אחיד ובהיר, שאין קצוות בלתי פתורים או שלא היתה להם משמעות.
זה לא אומר שהסיום צריך להיות סגור, ממש לא, סיום פתוח הוא סיום אלגנטי ובוגר שמתאים לקהל בוגר מעל גיל 7. זה כן אומר שלא נשארו קצוות פתוחים של מהלכים / דמויות שהתחילו והתאדו באמצע כי לא היתה להם חשיבות או ששכחו מהם.
ג - ואם הסוף כולל מוות - זה אך ורק אם זה משרת את התמה של הסיפור באופן מובהק. אני חושבת שכבר היה על זה דיון פה בעבר, על מוות של גיבורים - האם, מתי ואיך.

בכל מקרה, מאחלת בהצלחה רבה לכל מי שמצליח לכתוב סיפורת. לבנות עולם ועלילה, לבנות דמויות, לכתוב תקציר, לבנות פרקים, ובסוף גם לכתוב - זו חתיכת משימה,
ואני שמחה שיש כאלו שבאמת צולחים אותה. אני, למשל, לא...
ולכן בעיקר מגיבה.

פסח כשר ושמח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
ב"ה

כמו יהודים, נענה בשאלה:
מה זה נקרא 'סוף טוב'?
מוות של דמות בסיפור, הוא טוב או רע?

אני חושבת שסוף טוב בסיפור - זה בעיקר בעיקר סוף טוב מבחינה עלילתית.
א - שהדמויות השלימו את קשת ההתפתחות שלהם,
שהם עברו שינוי פנימי מנקודה a ל-b, ובסוף הספר נקודת השינוי הזו באה לידי ביטוי.
ב - שהעלילה מתכנסת ונארגת למרקם אחיד ובהיר, שאין קצוות בלתי פתורים או שלא היתה להם משמעות.
זה לא אומר שהסיום צריך להיות סגור, ממש לא, סיום פתוח הוא סיום אלגנטי ובוגר שמתאים לקהל בוגר מעל גיל 7. זה כן אומר שלא נשארו קצוות פתוחים של מהלכים / דמויות שהתחילו והתאדו באמצע כי לא היתה להם חשיבות או ששכחו מהם.
ג - ואם הסוף כולל מוות - זה אך ורק אם זה משרת את התמה של הסיפור באופן מובהק. אני חושבת שכבר היה על זה דיון פה בעבר, על מוות של גיבורים - האם, מתי ואיך.

בכל מקרה, מאחלת בהצלחה רבה לכל מי שמצליח לכתוב סיפורת. לבנות עולם ועלילה, לבנות דמויות, לכתוב תקציר, לבנות פרקים, ובסוף גם לכתוב - זו חתיכת משימה,
ואני שמחה שיש כאלו שבאמת צולחים אותה. אני, למשל, לא...
ולכן בעיקר מגיבה.

פסח כשר ושמח!
אני יותר רוצה את הזווית של הקוראים, האם סוף רע - כפשוטו, קרה לגיבור\לגיבור המשנה משהו רע, שכן הייתי יכולה למנוע ולהציל אותו באיזו דרך, יגרום לקוראים להתבאס על הספר, לצאת ממנו בתחושה רעה, או שהקוראים מבינים ש- נכון, היה יכול להיות סוף מתוק וטוב, אבל תכלס החיים לא מתוקים וטובים וזהו, יש גם דברים קשים יותר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?
לדעתי לא.
אם השינוי העצמי שהוא עבר גורם לו להיות שמח ושלם עם הסוף הזה- אז הקושי החיצוני הוא חלק מהסיום השמח הפנימי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני יותר רוצה את הזווית של הקוראים, האם סוף רע - כפשוטו, קרה לגיבור\לגיבור המשנה משהו רע, שכן הייתי יכולה למנוע ולהציל אותו באיזו דרך, יגרום לקוראים להתבאס על הספר, לצאת ממנו בתחושה רעה, או שהקוראים מבינים ש- נכון, היה יכול להיות סוף מתוק וטוב, אבל תכלס החיים לא מתוקים וטובים וזהו, יש גם דברים קשים יותר...
בשביל זה אנחנו צריכים להכיר את הסיפור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ככל שתתרחקי מהשחור/לבן,
הספר יהיה יותר אמין.

זה לא חייב להיות חיים מאושרים, או, מישהו מת.

אפשר לתאר פיתרון לקליימקס,
אבל שיש לו חסרון קטן או התמודדות מלווה.

אפשר לתאר יציאה מהמשבר בסיפור לישועה גדולה -
אבל באמצע/לקראת סוף התהליך.

אפשר לתאר את ה'הכל ורוד' אבל רמז למשהו אחר שמתחיל.

זה כמבקרת קריאה.


כקוראת:

לא רוצה סופים פלסטיקים וורודים.
לא רוצה סופים טראגיים ושיהרגו לי גיבורים,
בטח לא בסוף, כשאין לי זמן להפרד מהדמות.

(אגב זה מחלוקת בעולם,
האמריקאים בד"כ מסיימים בהפי אנד,
האירופאים בטראגדיות)

אני רוצה להרגיש שהדמויות שלי שנקשרתי אליהן עשו דרך,
התפתחו,
בחרו בטוב,
הוקל להן,
והן משתפות פעולה זו עם זו.

עם יהיו חיבורים מענינים בסוף ממש
(שידוכים/יחסי עבודה/שכנוות) בין הדמויות אני אהנה
אם יהיה פרט מענין אני אשמח לסיים בקריצה
(נגיד הדמות התחלה לימודים לא שגרתיים כמו גילוף פירות)

ככה אז מחדשים קצת ומרעננים בסוף
הוא לא צפוי ומשעמם,
אבל לא הופכת הקערה על פיה
ונגמר הספר לפני שהקורא עיבד את זה.
זה ממש קשה לי כקוראת.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה