הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
*וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את אשר ציוה ה', מיהו חכם לב, מי שעושה את מה שציוה ה'.
בשבוע הקרוב יחול יומא דהילולא של ה"תפארת שלמה מראדומסק זי"ע: כל ליל שבת בתפילת ערבית כמו ביום כיפור בזמן כניסת החג שהכל נמחל בין אדם למקום: כתוב בתפארת שלמה בפרשת ויצא: בתפילת ליל שבת אומרים "ויכולו השמים" וזו תפילת עֵדוּת על הבורא יתברך שברא את העולם וביום השבת לא ברא כלום, ואיך יכול אדם שהוא עם עוונות להעיד על הבורא, אלא חייבים לומר שכשאומרים תפילה זו נהיה מחילת עוונות בין אדם למקום בשלימות ונעשה האדם עד כשר באמת. זכור! כל ליל שבת.
*בשבוע הקרוב יהיה יום האזכרה למייסדת בית יעקב הגב' שרה שנירר ע"ה, וכשחשבה להקים את "בית יעקב" באה לבקש בירכת קודש מה"אמרי אמת" מגור זי"ע ואמר לה הרבי: "הקימו את בית יעקב כדי שתדענה הבנות להתפלל".
ציטוט מעלון: הכוחות שלקחתי מהורי: הייתי אחד התלמידים הבינוניים בכיתה ואולי אפילו פחות מזה. החומר שנלמד עבר בקושי ליד אוזני. לא הייתי ילד רע, בשיעורים ישבתי בשקט, לא התחצפתי ולא רבתי עם חברים. למדתי תמיד למבחנים וגם כשלא הצלחתי לא אמרתי נואש. חייתי לי בשלוה ונחת, החיים שלי אי שם בשוליים המאוד נמוכים היו טובים ונעימים. למרות שילדים אחרים במצב שלי היו נראים עצובים מאוד וחוששים, אם תשאלו למה? ראשית הקב"ה עזר לי ונטע בי תכונה להביט על הכוס המלאה וכך ראיתי את כל מה שיש בי, והדבר השני - היו לי שני הורים מקסימים, והם כאלו עד היום. אף פעם הם לא אמרו לי "ירוחם, שִׁבְעִים? כמה בנציון קיבל?", אף פעם לא שמעתי שאלות בנוסח: "שוב לא הקשבת?" "מתי תלמד כבר להקשיב?" "מתי נראה ממך נחת פעם אחת, מתי כבר?", אף פעם הם לא שאלו אותי למה איני מביא חברים הביתה, "ונוּ כבר, תצא קצת מהבית", "תלך", "תחזור", "תחיה".... החיים שלי השקטים, האפורים, הרחוקים מהצטיינות היו בסדר גמור בעיני הורי וזה גם המסר שהם העבירו לי. הרגשתי זאת בעיקר בתחושה שזרמה אלי באוויר, באווירה ובחיוכים הקטנים והחמימים. היו ימים שהיה לי קשה בת"ת, לפעמים היו אלו חברים שלעגו ולפעמים קושי בלימוד, אבל הבית היה אי של שלווה ורוגע, מקום בו אני טוב בדיוק כמו שאני. אף פעם לא התביישתי לספר על חולשות או קשיים, לא חששתי שאם אומר שיהיה לי קשה בדבר שכולם הצליחו יאמר מישהו: "בטח שלא הצלחת, מתי בכלל פתחת ספר לאחרונה?". הורי ניסו לעודד אותי ללמוד אבל בדרכים שלא הרגשתי שאני לא מוצלח. אבי יכל להיכנס לחדרי ולומר: "בן חכם שלי, אתה אולי רוצה לעזור לי להשליט קצת סדר בגמרא?", היתה זו בדיוק הגמרא שלמדנו באותו יום בכיתה, ולא הבנתי ממנה הרבה אבל במאמץ משותף היינו עושים בה סדר ואבא שלי היה מרוצה. הורי שיבחו אותי על כל מעלה שמצאו בי, ובכל ילד אם רוצים יש מעלות טובות וכך גדלתי. בגיל 20 הקמתי את ביתי כשאני עמוס ברגשות טובים וחמים לבית שעזבתי. חודשיים לאחר נישואי התחלתי לעזור לחמי שהיה קבלן מבוקש. הרגשתי שהדברים מעניינים אותי. בשלב מאוחר יותר יצאתי איתו לשטח, הערתי הערות שהתקבלו בברכה והערכה, ולאחר 3 שנות הכשרה הפכתי למנהל עבודה. למרות היותי עסוק לא וויתרתי על ביקור שבועי בבית הורי, הייתי יושב עמהם לארוחת ערב ומספר קצת על עצמי. אבי ידע שלא אהיה גאון הדור ושמח שמצאתי תחום בו אוכל למצות את עצמי, אך ביקש ממני שאקבע זמן ללכת לשיעור תורה בכל ערב. הקב"ה זיכה אותי לתמוך בתלמידי חכמים וכך עזרתי לשני אַחֵי לגיס אחד שלא ידעו מהו מקור הכסף שנכנס לחשבון הבנק שלהם מפעם לפעם ואני מהצד הייתי שמח ומאושר, הרגשתי שזהו "מתן בסתר" אמיתי. יום אחד הגיב לי חמי, אני קיבלתי ממך כוחות אבל אתה, מאיפה אתה לקחת אותם?!". חייכתי מבלי לענות, דמותם הטובה של הורי עלתה מול עיני. "אני? את הכוחות שלי קיבלתי מהורי שתמיד אהבו, חזקו ועודדו ותמיד ראו את מה שיש בתוכי ואמרו לי תמיד גם בלי מילים, שאני יכול!"
כיצד נקבל שבת ברוגע? אחד מזמני הלחץ והמתח בכל בית בישראל, הוא יום ששי אחר הצהריים. השעות הקודמות לכניסת השבת מלוות בעבודה רבה ולחץ הספקים גבוה, ויוצרות בלא מעט בתים שעות של מתח, מריבות ואוירה עכורה. כבר בדברי חז"ל מוזכרות שעות אלה כשעות של מחלוקת בבית, ועד היום - עדיין זו עובדה קיימת… הבשורה היא, שאפשר להינצל מזה. יש החושבים כי לא ניתן לנצח את הלחץ והמתיחות לפני כניסת השבת, אך המציאות הוכיחה כי משפחות רבות כבר נגמלו וניצלו מהאוירה המתוחה הזו, בעזרת נוסחה סודית וכדאית במיוחד, אותה גילה הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע בסידור 'בית מנוחה': הנחת המפה הלבנה על שולחן השבת לפני חצות של יום ששי, היא סגולה בדוקה ומנוסה להבריח את הלחץ והמתח, המריבה והאוירה העכורה, מבתי ישראל. כי המפה הלבנה, יוצרת אוירה שבתית, אוירה של מנוחה ושלווה. היא מביאה אל תוך הבית את הודה הקסום של השבת, ומשרה על יושביו אוירה רגועה וטובה, שמחה ומאושרת. הנחת המפה היא אולי צעד סמלי, אבל היא יוצרת אוירה של הקדמת קבלת השבת, של כניסה לשבת כמה דקות מוקדם יותר, וכך זוכים לאוירה המלכותית של קבלת שבת מתוך רוגע ושלווה, ולסגולה הנפלאה של 'תוספת שבת' הפותחת שערי אורה וברכה. הבה נאמץ את נוסחת הקסם הפלאית הזו, נניח את המפה הלבנה מוקדם ככל האפשר, ונזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה!
שמיעת פרשת "פרה" לחלק מהשיטות היא מהתורה.
לשבת פר' פרה: "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר" (במדבר י"ט י"ב). על הטמא היו מזין ביום השלישי וביום השביעי, "שלישי" רמז לתורה (תורה, נביאים , כתובים), "שביעי" רמז לשבת - אדם הרוצה להיטהר, צריך ללמוד תורה ולשמור שבת. (באר מים חיים)
בשבוע הקרוב יחול יומא דהילולא של ה"תפארת שלמה מראדומסק זי"ע: כל ליל שבת בתפילת ערבית כמו ביום כיפור בזמן כניסת החג שהכל נמחל בין אדם למקום: כתוב בתפארת שלמה בפרשת ויצא: בתפילת ליל שבת אומרים "ויכולו השמים" וזו תפילת עֵדוּת על הבורא יתברך שברא את העולם וביום השבת לא ברא כלום, ואיך יכול אדם שהוא עם עוונות להעיד על הבורא, אלא חייבים לומר שכשאומרים תפילה זו נהיה מחילת עוונות בין אדם למקום בשלימות ונעשה האדם עד כשר באמת. זכור! כל ליל שבת.
*בשבוע הקרוב יהיה יום האזכרה למייסדת בית יעקב הגב' שרה שנירר ע"ה, וכשחשבה להקים את "בית יעקב" באה לבקש בירכת קודש מה"אמרי אמת" מגור זי"ע ואמר לה הרבי: "הקימו את בית יעקב כדי שתדענה הבנות להתפלל".
ציטוט מעלון: הכוחות שלקחתי מהורי: הייתי אחד התלמידים הבינוניים בכיתה ואולי אפילו פחות מזה. החומר שנלמד עבר בקושי ליד אוזני. לא הייתי ילד רע, בשיעורים ישבתי בשקט, לא התחצפתי ולא רבתי עם חברים. למדתי תמיד למבחנים וגם כשלא הצלחתי לא אמרתי נואש. חייתי לי בשלוה ונחת, החיים שלי אי שם בשוליים המאוד נמוכים היו טובים ונעימים. למרות שילדים אחרים במצב שלי היו נראים עצובים מאוד וחוששים, אם תשאלו למה? ראשית הקב"ה עזר לי ונטע בי תכונה להביט על הכוס המלאה וכך ראיתי את כל מה שיש בי, והדבר השני - היו לי שני הורים מקסימים, והם כאלו עד היום. אף פעם הם לא אמרו לי "ירוחם, שִׁבְעִים? כמה בנציון קיבל?", אף פעם לא שמעתי שאלות בנוסח: "שוב לא הקשבת?" "מתי תלמד כבר להקשיב?" "מתי נראה ממך נחת פעם אחת, מתי כבר?", אף פעם הם לא שאלו אותי למה איני מביא חברים הביתה, "ונוּ כבר, תצא קצת מהבית", "תלך", "תחזור", "תחיה".... החיים שלי השקטים, האפורים, הרחוקים מהצטיינות היו בסדר גמור בעיני הורי וזה גם המסר שהם העבירו לי. הרגשתי זאת בעיקר בתחושה שזרמה אלי באוויר, באווירה ובחיוכים הקטנים והחמימים. היו ימים שהיה לי קשה בת"ת, לפעמים היו אלו חברים שלעגו ולפעמים קושי בלימוד, אבל הבית היה אי של שלווה ורוגע, מקום בו אני טוב בדיוק כמו שאני. אף פעם לא התביישתי לספר על חולשות או קשיים, לא חששתי שאם אומר שיהיה לי קשה בדבר שכולם הצליחו יאמר מישהו: "בטח שלא הצלחת, מתי בכלל פתחת ספר לאחרונה?". הורי ניסו לעודד אותי ללמוד אבל בדרכים שלא הרגשתי שאני לא מוצלח. אבי יכל להיכנס לחדרי ולומר: "בן חכם שלי, אתה אולי רוצה לעזור לי להשליט קצת סדר בגמרא?", היתה זו בדיוק הגמרא שלמדנו באותו יום בכיתה, ולא הבנתי ממנה הרבה אבל במאמץ משותף היינו עושים בה סדר ואבא שלי היה מרוצה. הורי שיבחו אותי על כל מעלה שמצאו בי, ובכל ילד אם רוצים יש מעלות טובות וכך גדלתי. בגיל 20 הקמתי את ביתי כשאני עמוס ברגשות טובים וחמים לבית שעזבתי. חודשיים לאחר נישואי התחלתי לעזור לחמי שהיה קבלן מבוקש. הרגשתי שהדברים מעניינים אותי. בשלב מאוחר יותר יצאתי איתו לשטח, הערתי הערות שהתקבלו בברכה והערכה, ולאחר 3 שנות הכשרה הפכתי למנהל עבודה. למרות היותי עסוק לא וויתרתי על ביקור שבועי בבית הורי, הייתי יושב עמהם לארוחת ערב ומספר קצת על עצמי. אבי ידע שלא אהיה גאון הדור ושמח שמצאתי תחום בו אוכל למצות את עצמי, אך ביקש ממני שאקבע זמן ללכת לשיעור תורה בכל ערב. הקב"ה זיכה אותי לתמוך בתלמידי חכמים וכך עזרתי לשני אַחֵי לגיס אחד שלא ידעו מהו מקור הכסף שנכנס לחשבון הבנק שלהם מפעם לפעם ואני מהצד הייתי שמח ומאושר, הרגשתי שזהו "מתן בסתר" אמיתי. יום אחד הגיב לי חמי, אני קיבלתי ממך כוחות אבל אתה, מאיפה אתה לקחת אותם?!". חייכתי מבלי לענות, דמותם הטובה של הורי עלתה מול עיני. "אני? את הכוחות שלי קיבלתי מהורי שתמיד אהבו, חזקו ועודדו ותמיד ראו את מה שיש בתוכי ואמרו לי תמיד גם בלי מילים, שאני יכול!"
כיצד נקבל שבת ברוגע? אחד מזמני הלחץ והמתח בכל בית בישראל, הוא יום ששי אחר הצהריים. השעות הקודמות לכניסת השבת מלוות בעבודה רבה ולחץ הספקים גבוה, ויוצרות בלא מעט בתים שעות של מתח, מריבות ואוירה עכורה. כבר בדברי חז"ל מוזכרות שעות אלה כשעות של מחלוקת בבית, ועד היום - עדיין זו עובדה קיימת… הבשורה היא, שאפשר להינצל מזה. יש החושבים כי לא ניתן לנצח את הלחץ והמתיחות לפני כניסת השבת, אך המציאות הוכיחה כי משפחות רבות כבר נגמלו וניצלו מהאוירה המתוחה הזו, בעזרת נוסחה סודית וכדאית במיוחד, אותה גילה הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע בסידור 'בית מנוחה': הנחת המפה הלבנה על שולחן השבת לפני חצות של יום ששי, היא סגולה בדוקה ומנוסה להבריח את הלחץ והמתח, המריבה והאוירה העכורה, מבתי ישראל. כי המפה הלבנה, יוצרת אוירה שבתית, אוירה של מנוחה ושלווה. היא מביאה אל תוך הבית את הודה הקסום של השבת, ומשרה על יושביו אוירה רגועה וטובה, שמחה ומאושרת. הנחת המפה היא אולי צעד סמלי, אבל היא יוצרת אוירה של הקדמת קבלת השבת, של כניסה לשבת כמה דקות מוקדם יותר, וכך זוכים לאוירה המלכותית של קבלת שבת מתוך רוגע ושלווה, ולסגולה הנפלאה של 'תוספת שבת' הפותחת שערי אורה וברכה. הבה נאמץ את נוסחת הקסם הפלאית הזו, נניח את המפה הלבנה מוקדם ככל האפשר, ונזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה!
שמיעת פרשת "פרה" לחלק מהשיטות היא מהתורה.
לשבת פר' פרה: "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר" (במדבר י"ט י"ב). על הטמא היו מזין ביום השלישי וביום השביעי, "שלישי" רמז לתורה (תורה, נביאים , כתובים), "שביעי" רמז לשבת - אדם הרוצה להיטהר, צריך ללמוד תורה ולשמור שבת. (באר מים חיים)
מדברי גדולי ישראל "אם נודה על הגשם [גם על טיפטוף] בכל פעם מחדש - ה"תודה" תגרום שיהיה עוד".
להודות על גשמי ברכה שזכינו ושנזכה בס"ד
גדול יום הגשמים.
*המכסה שמים בעבים - סימן שמכין לארץ מטר, אחרי ההסתר - מגיע השפע.
*בבית אלוקים נהלך ברג"ש ברד רוח גשם שלג [/שמש]
'לכבוד נישמת מרת שרה בת רבי בצלאל שנירר ע"ה - כ"ו אדר
מייסדת בית יעקב
'לכבוד נישמת רבי שלמה בן רבי דב צבי הכהן זי"ע ה"תפארת שלמה מראדומסק" - כ"ט אדר
גדול יום הגשמים.
*המכסה שמים בעבים - סימן שמכין לארץ מטר, אחרי ההסתר - מגיע השפע.
*בבית אלוקים נהלך ברג"ש ברד רוח גשם שלג [/שמש]
'לכבוד נישמת מרת שרה בת רבי בצלאל שנירר ע"ה - כ"ו אדר
מייסדת בית יעקב
'לכבוד נישמת רבי שלמה בן רבי דב צבי הכהן זי"ע ה"תפארת שלמה מראדומסק" - כ"ט אדר
