מדריך לצלם המתחיל .

P360 · 11/4/08

המדריך נכתב ע"י עומר זוהר .
מתוך המדריך לצלם המתחיל .
באם יהיה ביקוש למדריכים נוספים בסגנון זה או אחר אני יעשה את מירב המאמצים להשיג לכם אחד כזה . אז יאללה מתחילים הלימודים .

אם יש שאלות אל תתבישו יש פה את שלמה והצוות אני מאמין שישמחו לעזור לכם .

1. על קומפוזיציה ותכנון הצילום

קומפוזיציה היא מיקום האלמנטים בפריים - בתוך מסגרת הצילום המלבנית. באמצעות הקומפוזיציה הצלם קובע מה נכלל בצילום, ובתוך הצילום - מהו הנושא, ומה יהיה ברקע. על הקומפוזיציה ניתן לשלוט במספר דרכים:
v לכוון את המצלמה ולהסתכל "דרך העדשה" לכיוון הרצוי (מומלץ דרך עינית אופטית).
v לשנות את אורך המוקד (זום).
v להתקרב או להתרחק מהנושא (לצלם יש גם רגליים).
v לבחור את סוג הפריים (אופקי, אנכי, אלכסוני).
v למקם בעצמנו את האלמנטים בצילום - כאשר זה אפשרי . עם אנשים - קשר עם המצולם!
v חוק השלישים - צלמים מתחילים נוטים לצלם תמונה כלשהי כאשר הם ממקמים את נושא התמונה במרכז המסגרת. קומפוזיציה כזו נוטה להיות בנאלית ולא מעניינת. ככל הנראה, הצורה הטבעית שבה העין האנושית תופסת את המרחב אינה כזו. כאן בא לעזרתנו חוק השלישים.

חוק זה מבוסס על "יחס הזהב", שנחקר על-ידי מתמטיקאים לפני מאות שנים. לפיו, דברים רבים בטבע בנויים על פי פרופורציה מתמטית מסוימת, המעניקה להם יופי ואסתטיקה שקשה להסבירם. על ידי שימוש ביחס זה, אפשר לגרום לתמונות להיראות טוב יותר.

חוק השלישים קובע כי בנייה נכונה של תמונה צריכה להתבסס על חיתוך התמונה ל-9 מרובעים, בעזרת 4 קווים ישרים, הממוקמים בשליש ושני שלישים של התמונה. את המצולמים יש למקם על הקווים ובאזור נקודות החיתוך ביניהם, וכך התמונה תיראה טבעית וטובה יותר. אם מצלמים אדם עומד, למשל, מוטב שיעמוד לאורך קו מס' 1 או 2, ועדיף שראשו ימוקם על נקודת החיתוך בין הקו לקו מס' 3. אם מצלמים תמונת נוף, מוטב שקו ההפרדה בין השמים לארץ יתלכד עם קו מס' 3 או 4 .

v ולבסוף, חשוב לזכור שדווקא בנושא קומפוזיציה, יצירתיות היא שם המשחק. לפעמים, דווקא שבירת החוקים והמוסכמות נותנות לנו את התוצאות המעניינות ביותר...

2. טיפים לצילום לפי נושא

דיוקן (פורטרט)

מהו דיוקן?

דיוקן הינו צילום בו הנושא המרכזי הינו דמות כלשהי (אדם, חיה). המטרה בדיוקן היא להעביר משהו על הדמות, להדגיש מצב רוח, לספר על האופי, להראות מצב בו היא נמצאת.

נסו לחשוב מיהי הדמות אותה אתם מצלמים, ואיך אפשר לבטא את הייחוד שלה. אם יש לה סימן מאפיין, נסו להדגישו (עיניים יפות, שיער מיוחד, תווי פנים לא רגילים). החליטו איזה חלק בגוף אתם מצלמים - פנים, כל פלג הגוף, או אולי פרופיל מהצד, ובחרו את הקומפוזיציה בהתאם.

כיצד נצלם דיוקן?

הדיוקן "הקלאסי"

דיוקן "קלאסי" הינו צילום של אדם בודד, אשר ממלא את הפריים כולו. המטרה בצילום היא האדם ותו לא. הסגנון המקובל הוא ראש – כתפיים או גוף מלא.

בצילום דיוקן אנו רוצים שהדמות המצולמת תהיה חדה וברורה, בעוד שהרקע מאחור יהיה מטושטש, על מנת להבדיל ממנו את הדמות ולהדגיש אותה. עדיף שהרקע יהיה אחיד, או בעל מעברי גוונים נעימים שלא ימשכו את העין, ובצבעים הנוגדים את הדמות, כך שהיא לא תיבלע בהם.

איך נעשה זאת? הבאנו כאן כמה קווים מנחים שיעזרו לנו להוציא תמונות דיוקן מעולות:

v ראשית, נשאף לצלם דיוקן באורך מוקד (זום) ארוך. מדוע? מכיוון שככל שאורך המוקד ארוך יותר, כך גם ההפרדה בין הדמות לרקע מאחוריה ברורה יותר. סיבה נוספת היא שאם מצלמים דיוקן מקרוב, בחלק הרחב של העדשה, עלולים להתקבל עיוותים בתמונה ולגרום לתמונה להראות לא טבעית ולא מחמיאה למצולם.

v במידת האפשר (באם איננו מצלמים על מצב אוטומטי, מה שכבר הזכרנו כמומלץ), ננסה לצלם עם מפתח צמצם פתוח ככל האפשר. ככל שהצמצם פתוח יותר, עומק השדה קטן יותר - משמע הרקע ייצא הרחק מנקודת המיקוד והדמות תראה עליו ברורה הרבה יותר.

במיקוד על המצולם מומלץ תמיד למקד על העיניים, מכיוון שזהו האזור בגוף בו אנחנו תמיד מביטים ראשון, אם העיניים יהיו חדות בתמונה, כל התמונה תראה חדה (באם העיניים לא בדיוק באחת מנקודות המיקוד, ניתן ללחוץ חצי לחיצה ולמקד על העיניים ואז תוך כדי חצי לחיצה לשנות את הקומפוזיציה למצב הרצוי, ולצלם).

v בחירת אזור הצילום גם הוא חשוב. הרקע לצילום חשוב כפי שהוזכר, ויש לתת מחשבה להיכן אנו ממקמים את הדמות ביחס אליו. חישבו אם יש גורם אור שיכול להאיר את פניו של המצולם ולהעצים את הנוכחות שלו בתמונה.

v בדקו שהשמש לא נמצאת בגבו של המצולם, מה שיגרום להחשכת התמונה. הזמן הטוב ביותר לצלם פורטרט הוא בשעות הבוקר או בשעות הערביים, בהם השמש לא נמצאת בזוית ישרה מעל הראש.

v נסו להימנע מזווית בה חלק גדול מהפנים או הגוף נמצא בצל וחלק באור. שיטה טובה להתמודד עם צללים היא שימוש במבזק (כן כן, גם ביום!). המבזק בעצם משמש כמקור תאורה נוסף, ישיר, על המצולם, ועוזר בריכוך צללים שאחרת היו מחשיכים לגמרי את פניו.

v והכי חשוב, עלינו להיות בקשר עם המצולם, לגרום לו להרגיש בנוח ולשתף פעולה.

דיוקן קבוצתי

לסוג כזה של צילום ערך רגשי גדול, מכיוון שהוא מקטלג את המצולמים בקבוצה (משפחה, צבא, כנס מחזור...). מצד שני, יש לשים לב לאופן הצילום מכיוון שלפעמים מרוב אנשים לא מובנת מטרת הצילום.

גם כאן הבאנו כמה קווים מנחים לצילום קבוצתי. נקודות אלו מתווספות לאלה של הדיוקן הרגיל:

v בכל קבוצה אותה אתם מצלמים תמיד יהיה אדם אחד שיבלוט מכל השאר (גבוה מכל השאר, עומד בתנוחה מצחיקה), או שלכם יהיה אדם שאותו תרצו להבליט מהאחרים. תוכלו להעמיד אותו עם הפנים ימינה כאשר כל השאר נוטים לשמאל או בתנוחה שונה.

v נסו להשתמש במאפיינים הייחודים של המצולמים לטובת הקבוצה ובמאפיינים הקבוצתיים המאחדים את הקבוצה בכדי להדגיש את הפרט.

v אל תבקשו מהמצולמים לחייך. גירמו להם לחייך ותקבלו תמונה הרבה יותר מעניינת וטבעית.

v טיפ חשוב! ברוב הצילומים הקבוצתיים, האנשים לא תמיד יעמדו באותו מרחק מהמצלמה, ולכן יהיה קשה לתפוס את כולם ממוקדים. לכן, בצילומים שכאלה, חשוב לשמור על צמצם סגור ככל הניתן (בין 8 ל- 11, אם ניתן), וכן לצלם עם אורך מוקד ארוך. כל זאת על מנת לקבל עומק שדה רחב וכך אנשים הנמצאים במרחקים שונים ייראו ממוקדים יותר. בכל מקרה, יש לנסות לסדר את האנשים כך שלא יהיו בניהם הבדלי מרחק גדולים, ולקבוע את נקודת המיקוד בנקודה בניהם.

נוף

אחד הדברים הכי מדהימים בצילום היא היכולת לתפוס על פריים אחד את הטבע בגדולתו. לתפוס את המרחב כולו, הנוף הנשקף לעינינו של איתני הטבע הגדולים, זוהי המהות של צילום נוף.

להלן כמה קווים מנחים לצילומי נוף:

v הכלל הכי חשוב בצילום נוף הוא לא לנסות לקלוט הכל בעדשה. חפשו פרטים מעניינים בנוף כמו תבניות וצורות. לפעמים, צילום של פרט מעניין בנוף כמו פיסגה יפה או כביש מפותל יכולים להיות יותר מעניינים מצילום של כל העמק.

v קו האופק הוא נושא קריטי בצילום נוף. כמו בחוק השלישים, העין שלנו אוהבת לראות אותו ישר. קו אופק לא ישר גורם לעיתים לתחושה לא טבעית ולעיתים גם לא נעימה אצל הצופה, דבר הדומה במקצת לתופעה של מחלת ים...

v שכבות. נסו להכניס נושא קרוב בתמונה, כמו אדם או עץ, בכדי ליצור נקודת עוגן לעינו של הצופה ולתת פרספקטיבה לנוף שמאחוריו. משחק עם שכבות במישורי עומק שונים ייתן הרגשה של תלת ממד לתמונה, וייתן למתבונן פרספקטיבה להעריך את יופיו וגודלו של הנוף.

v הכי חשוב, מיקוד לא על השכבה הרחוקה ביותר, אלא אחת לפניה, יניב את התוצאות הכי טובות.

צילום פנורמי

לקלוט בפריים אחד נוף הנשקף מאופק לאופק וללא עיוותים הוא בלתי אפשרי גם עם העדשה הרחבה ביותר. במקרה הזה ברירה היחידה היא לצלם פנורמה.

צילום פנורמי הוא צילום המורכב ממספר תמונות שאוחדו לתמונה אחת רציפה. בעבר, היו מפתחים את התמונות ומחברים את התמונות ביד. בעידן הדיגיטלי, ישנן המון תוכנות שיחברו לנו את התמונות באופן אוטומטי, ואם צילמנו בקפידה, לא ניתן יהיה להבחין בנקודות החיבור בין התמונות.

אז, איך מצלמים פנורמה ?

v החלק החשוב ביותר בצילום פנורמי הוא החפיפה בין התמונות. יש להשאיר כ 30%-40% חפיפה בין תמונה לתמונה (ראה איור). שטח חפיפה גדול זה מספק לתוכנה את המידע הדרוש לבצע איחוד נאות.

v חשוב לשמור על הגדרות קבועות בין הצילומים. שינויים במשך החשיפה, מיקוד, איזון הלבן או עומק השדה, עלולים לגרום להבדלים בגוונים, במיקוד ובבהירות בין התמונות, מה שיקשה על חיבור התמונות באופן אמין. מומלץ לצלם על מצב ידני ולקבוע בעצמכם את ההגדרות שלעיל, שכן במצב אוטומטי בכל פריים המצלמה מחשבת מחדש את הנתונים האופטימיליים לצילום, מה שיגרום להבדלים ניכרים בין התמונות.

v אורך המוקד - צילום בזוית רחבה או צרה מדי (טלהפוטו) יגרום לעיוותים בתמונה ובקושי בחיבור הפנורמה. מומלץ לצלם בטווח הביניים של המצלמה – זווית ראייה השווה פחות או יותר לעין שלנו (אורך מוקד של 50 מ"מ הינו האופטימלי לצילום מסוג זה).

v לגבי אופן החיבור התמונות במחשב לא נדון בספר זה, שכן ישנן המון תוכנות מסוגים שונים וקצרה היריעה מלהסביר על כולן. במצלמות מסוימות ישנה אפשרות מובנית העוזרת לצילום פנורמות. היוועצו במדריך המשתמש של המצלמה למידע נוסף.

ספורט

צילום ספורט הוא שם כללי לצילום עצמים בתנועה כמו תחרות ריצה, משחק כדורגל או אפילו ילדים שרצים להם בחצר. הנושאים הינם שונים אבל הטכניקה דומה. זהו סגנון צילום מאתגר, שכן הוא מצריך עבודה מהירה, שליטה טובה במצלמה ואינסטינקטים טובים.

בהרבה מהמצלמות הפשוטות יותר המצב הינו קשה עוד יותר בגלל הלאג הקטן שישנו בחלק מהמצלמות מרגע הלחיצה ועד הצילום בפועל. לכן, לפעמים הטיפ הטוב ביותר הוא פשוט לנסות "לחזות" היכן העצם יהיה בעוד שנייה ולכוון את המצלמה לשם.

בצילום ספורט נעשה שימוש במהירות תריס גבוהה ככל האפשר מ – 2 סיבות:

1. עקב תנועתו של האובייקט, יש צורך לצלם אותו במהירות תריס גבוהה עם מנת שתצא לנו תמונה חדה ולא מרוחה (בהנחה שזו אכן מטרתנו).

2. באירוע ספורט לדוגמא, ברוב הפעמים לא נוכל להתקרב פיזית למצולם, ולכן עלינו להשתמש באורך מוקד גדול (טלהפוטו) על מנת לצלם אותו. עקב כך נעשה שימוש במהירות תריס גבוהה בכדי לפצות על רעידת היד, או להשתמש בחצובה (ראה ערך מהירות תריס במילון המונחים להרחבה).

ברוב המצלמות ישנו מצב ספורט, בו ניתנת אוטומטית עדיפות למהירות התריס, אך מומלץ לקבוע מהירות תריס קבועה בהתאם לתנאי התאורה בשטח ולהישאר עליה, על מנת שלא יהיו "הפתעות" מאוחר יותר (מצב עדיפות מהירות תריס, בו קובעים את מהירות התריס ידנית והמצלמה קובעת את שאר הפרמטרים בהתאם).

כמה נקודות נוספות לגבי צילום ספורט:

v כדאי לכוון את המצלמה למצב מעקב אחר אובייקט (מצב המאפשר לעקוב אחרי הנושא בזמן החצי לחיצה ולשמור עליו בפוקוס כל הזמן, גם כאשר הוא בתנועה. לא קיים בכל המצלמות).

v מומלץ לעבוד במצב צילום רציף (באם יש כזו אפשרות במצלמה). בכל מקרה, לפני הצילום יש לוודא כי הנושא אכן עדיין ממוקד ולא זז ממישור המיקוד (אחרת התמונה תצא מטושטשת).

v במידה ולא ניתן למקד באופן רציף על הנושא, ניתן למקד מבעוד מועד על עצם נייח הנמצא באותו מרחק מהנושא או במקום בו הוא אמור לעבור ולנעול את המיקוד, כך שברגע שאובייקט הצילום יעבור שם נוכל ישר "לירות ולפגוע".

צילום בתנאי תאורה חלשים

כשהשמש שוקעת ואין מספיק אור לצילום רגיל, זה לא אומר בהכרח שמניחים את המצלמה בצד ומפסיקים לצלם. להיפך, זו הזדמנות מצוינת לצלם תמונות ייחודיות שלא ניתן לצלם בתנאי תאורה אחרים.

בשל המחסור באור מין הסביבה, אנו נדרשים לייצר אור מלאכותי (בעזרת תאורה או מבזק) או לצלם בחשיפה ארוכה - על מנת לאסוף מספיק אור מהסביבה כך שתתקבל תמונה. ניתן גם לשלב בין השניים, כפי שנראה בהמשך.

לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה. כאמור, בצילום בחשיפה ארוכה אנו חושפים את החיישן לאור לפרק זמן ארוך, מה שמאפשר לנו להשתמש באור מהסביבה ולהפיק פרטים וצבעים ייחודיים, לפעמים אפילו כאלה שלא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת.

אך אליה וקוץ בה. בגלל זמן החשיפה הארוך איננו יכולים להחזיק את המצלמה ביד, מכיוון שהרעידות של היד שלנו יגרמו "למריחות" בתמונה. לשם כך יש צורך להניח את המצלמה על משטח ישר ויציב, עדיף חצובה. כמו כן, מצולמים הנעים בפריים בזמן הצילום יראו 'מרוחים' וחסרי צורה (ואם החשיפה מספיק ארוכה אף ייעלמו לגמרי - שיטה טובה לצלם רחוב הומה אדם כאילו היה ריק לחלוטין).

אם בכל זאת ברצוננו לצלם דברים "חיים" כמו אנשים כאשר אין שמש מלאה בחוץ, עלינו ליצור תאורה. אם זה על ידי זרקור או תאורה מלאכותית אחרת שישפכו מספיק אור על הנושא, או על ידי שימוש במבזק.

המבזק הינו התקן אשר פולט אור חזק מאוד למשך חלקיק שנייה ומאיר את הנושא כך שלמצלמה יש מספיק אור בכדי לצלם את התמונה בזמני חשיפה השווים פחות או יותר לצילום באור יום (ללא צורך בחצובה). ראה עוד על שימוש במבזק בפרק הבא.

אז איך מצלמים בלילה?

v הדבר הכי חשוב הוא, כמובן, מצלמה. כמעט כל המצלמות מסוגלות לצלם חשיפה של שנייה ויותר. לחלקם אף יש מצבים אוטומטיים לצילום לילה וכן אלגוריתמים להורדת רעשים בחשיפה ארוכה. היוועצו במדריך המשתמש של המצלמה בכדי לדעת אילו אפשרויות עומדות בפניכם.

v בלילה נעמיד את המצלמה על חצובה. רצוי כמה שיותר יציבה שלא תרעד ברוח או מפעולת הסגר של המצלמה והכי חשוב שלא תיפול. אם אין חצובה אפשר למצוא משטח מאוזן ויציב עליו נניח את המצלמה (רק בזהירות).

v נקבע את הגדרות המצלמה. כפי שנאמר, ברוב המצלמות יש מצב אוטומטי לצילום לילה. ניתן להשתמש בו לקבלת תוצאות סבירות בדרך כלל, אך לקבלת תוצאות מותאמות אישית נצטרך לעבור לפונקציות הידניות (מצב מתוכנת, עדיפות תריס, עדיפות צמצם או ידני).

ישנם כמה גורמים המשפיעים על הצילום:

§ ערך הצמצם - גודל הצמצם קובע את משך החשיפה, על ידי הגבלת כמות האור הנכנסת לחיישן. ככל שהצמצם סגור יותר (ערך גבוה) החשיפה תהיה יותר ארוכה, אך עומק השדה יהיה גדול יותר. אפקט נוסף החשוב לצילום לילה הקשור בצמצם הוא שככל שהצמצם סגור, מקורות אור נראים חדים ונוצר אפקט יפה של כוכב (ראה תמונה). מכיוון שהמצלמה כבר מונחת על חצובה, מומלץ לסגור צמצם על מנת לקבל תמונה חדה ככל האפשר (ערכים של 5.6 – 8 מספיק בדרך כלל).

§ מהירות התריס - משך החשיפה של החיישן. ככל שהמהירות איטית יותר, החשיפה תמשך זמן רב יותר, ויותר אורך ייקלט בחיישן.

§ הרגישות (ISO) - בצילומי לילה מומלץ להשאיר אותו נמוך ככל האפשר, שכן צילום בחשיפה ארוכה עם ISO גבוה עלול לגרום לרעש רב בתמונה.

§ איזון הלבן - קובע את הגוון של התמונה. יש לכוון בהתאם לסוג התאורה באזור, על מנת לקבל גוון תמונה נכון. ברחוב בלילה ישנה תאורת ניאון, השונה מזו של זרקורים באולם אירועים. אם אינכם בטוחים ניתן לקבוע את הערך על אוטומטי, שברוב המצלמות מתפקד לא רע. בכל מקרה ניסוי של כמה תמונות לפני יאפשר לכם לבדוק איך לקבל את התצורה הכי טובה.

v אופן הצילום: לאחר שהצבנו את המצלמה על משטח/חצובה, עלינו לקמפז את התמונה. מומלץ להשתמש בעינית אופטית (אם ישנה) על מנת לראות טוב יותר. בהרבה מקרים מערכת המיקוד האוטומטית לא מתפקדת בתנאי חשיכה ועל כן יש להשתמש במיקוד ידני. במקרים רבים, ובעיקר אם מצלמים נוף ניתן לקבע את המיקוד על האינסוף לצילום התמונה.

v לצילום התמונה מומלץ לא ללחוץ על כפתור המחשף עם האצבע על מנת לא לטלטל את המצלמה, אלא להשתמש בשלט (אם יש) או בפונקציית שעון העצר לצילום עצמי (טיימר).

v יש להמתין בסבלנות עד גמר החשיפה ולוודא שהמצלמה לא תזוז כלל במהלכה. כמובן יש לדאוג כי אף גורם אחר לא יסתיר או יעבור על פני העדשה.

צילום באמצעות המבזק

בפרק הקודם דיברנו על השימוש במבזק בתנאים של חוסר תאורה, כמו בלילה או בתוך מבנה. למעט שימוש בתנאים אלה, המבזק יכול להיות שימושי מאוד גם באור יום. המבזק עוזר להבהיר צלליות על פנים של אנשים ולאזן בין החלקים המוצלים והמוארים בתמונה.

שימוש כזה במבזק נקרא 'מבזק מילוי', שכן הוא עוזר "למלא" את החללים המוצללים. יש לשים לב כי בחלק מהמצלמות הפונקציה הזו פעילה באופן אוטומטי כאשר יש מספיק אור, ובחלקן יש להפעיל אותה בנפרד (בשני המקרים חייבים לפתוח את המבזק, אם לא נפתח אוטומטי בחצי לחיצה).

חשוב לציין כי לשימוש במבזק יש גם חסרונות. החיסרון הגדול ביותר הוא טווח הפעולה. הטווח משתנה בין מצלמה למצלמה אך הוא מוגבל למטרים ספורים (או עשרות בודדות עם מבזק חיצוני). כל מה שנמצא בטווח של המבזק יואר, אך כל מה שמעבר (בד"כ הרקע שעליו הנושא מצולם) ייצא חשוך.

חיסרון נוסף של המבזק הנמצא על המצלמה הוא שמקור האור מגיע מלפנים, וגורם לתאורה לא טבעית ולעיתים לא מחמיאה למצולם , וכמו כן גורמת לתופעת 'עינים אדומות'. הפתרון הטוב ביותר לבעיה זו היא פשוט להשתמש במבזק חיצוני או כזה שאינו מותקן על המצלמה.

נקודה אחרונה וחשובה היא טווח הצילום המינימלי. אם בטווח המקסימלי אנו נקבל תמונות חשוכות בגלל עוצמת המבזק, בצילום אובייקט קרוב מדיי נקבל תמונות חשופות יתרה ואף "שרופות". לכן יש לצלם אובייקטים הנמצאים במרחק מה מין המבזק.

מומלץ לא להשתמש באורך מוקד קצר בצילום בו המבזק הוא מקור התאורה הראשי, על מנת להמנע מאפקט זה (בין כה אנו מעדיפים לצלם אנשים באורך מוקד ארוך, ראו הפרק על דיוקנים).

הטווח המינימלי של המבזק משתנה ממצלמה למצלמה. ישנן מצלמות המשתמשות במנגנונים מתקדמים לחישוב עוצמת ההארה של המבזק לפי אורך המוקד, המרחק מהאובייקט ואור מהסביבה (TTL, ITTL ודומיו), מה שתורם להפחתת תופעה זו. מומלץ להיוועץ עם מדריך המשתמש של המצלמה בכדי לראות אילו מתכונות אלו קיימות במצלמה שלכם.

צילום אירועים (צילום במקום סגור)

הרבה צלמים חובבים מצלמים במקומות סגורים. בין אם זה אירוע משפחתי בבית, חתונה של הבן דוד באולם או סתם את הילדים עושים שטויות, זהו סוג צילום מאוד פופולרי, אך גם מאוד מאתגר.

הבעיה העיקרית שלנו בסוג כזה של צילום היא תנאי התאורה בתוך המבנה, שהם בד"כ מלאכותיים (טונגסטן או פלורסנט), משתנים, או קיימים בקושי (בית אפלולי).

בצילום אירועים אנחנו נשלב נושאים שונים של צילום שדיברנו עליהם בפרקים הקודמים. נושא הצילום העיקרי שלנו יהיה בדרך כלל אנשים, בתנאי תאורה חלשים, ונעשה שימוש רב במבזק. לא נחזור על אופן הצילום בכל מצב בפרק זה, אך ניתן טיפים כיצד לשלב ביניהם על מנת לקבל תוצאות טובות בצילום אירועים.

vהבעיה הכי גדולה בצילום אירועים, הוא כיצד לקבל תמונה מלאה, בה הנושא, המואר בד"כ על ידי המבזק, והרקע שמאחוריו יצאו מוארים. כיצד זה נעשה? על ידי שילוב השימוש במבזק וחשיפה ארוכה (יחסית) של התמונה.

אם ברצוננו לקבל רקע מואר ועשיר בפרטים במקום שמואר גרוע, עלינו לחשוף את החיישן במהירות סגר נמוכה וצמצם פתוח, על מנת שיכנס כמה שיותר אור.

אבל, מי שקרא את הפרק על צילום בלילה, יגיד "אכל ככה התמונה תצא מטושטשת!". והוא צודק בהחלט, אכן התמונה תצא מטושטשת, אלא אם כן, אנו משתמשים במבזק.

תפקיד המבזק הוא להאיר את נושא התמונה (האדם אותו אנו מצלמים) "ולהקפיא" אותו כך שתיווצר לנו דמות מוארת בקדמת הפריים. בגלל שהמבזק מאיר רק לחלקיק שנייה מתוך זמן החשיפה הכולל, הדמות שלנו תצא חדה ויפה, בעוד הרקע ייצא מואר גם הוא (בכל מקרה עדיף לבקש מהמצולמים לא לזוז עד כמה שניתן במהלך החשיפה, במיוחד אם מצלמים במקום מואר חלקית).

v מומלץ להשתמש במצבים הידניים של המצלמה (M, A, T או P), שכן אנו רוצים מהירות סגר וצמצם ספציפיים. כמו כן, אין צורך לדאוג לגבי הדיוק בחשיפה שכן המבזק ידאג להבזיק בכמות אור כזו על מנת לפצות על הפער (קיים ברוב המצלמות כיום).

כפי שנאמר, מומלץ לעבוד עם מהירות סגר נמוכה יחסית, בין 1/20 - 1/60, על מנת לקבל את הרקע צבעוני ומואר.

ערך הצמצם ישתנה בהתאם לנושא הצילום ועומק השדה הרצוי, בין 2.8 לצילום אדם בודד, עד ל - 8 אם אנחנו מצלמים קבוצה של אנשים (ראו פרק על צילום קבוצתי ועל צילומי לילה).

v רגישות (ISO): רצוי מאוד להשתמש בערך גבוה ככל הניתן. ככל שהרגישות גבוהה יותר, הרקע יהיה בהיר יותר, וכן המבזק יוכל לירות למרחק גדול יותר. אך יש לשים לב, ISO גבוה עלול לגרום לאפקט רעש רציני בתמונה. לכן מומלץ לעשות ניסויים עם המצלמה שלכם ולבדוק באיזה ISO הכי גבוה ניתן לצלם ועדיין לקבל תוצאות משביעות רצון.

v בחרו את הרקע! חשוב מאוד לחפש רקע אסתטי, ולצלם כך שהוא יהיה מאחורי הנושא. אורות צבעוניים של האולם יכולים לשמש רקע נאה.

v אל תהססו לצלם גם רצף של 2-4 תמונות, במיוחד מתמונות מוצלחות או חשובות. רוב הסיכויים שאחת מהן תהיה טובה מהאחרות. בתמונה קבוצתית ירד הסיכוי שייתפסו הרבה מהצולמים ממצמצים.

v יש להיזהר שלא לצלם עם מבזק כשהמצולמים קרובים לקיר, אלא להרחיק אותם מעט כך שלא ייווצר צל מטריד מאחוריהם.

מאקרו

צילום מאקרו הינו ז'אנר העוסק בצילומי תקריב של עצמים קטנים. לרוב תמונת מאקרו היא תמונה של אובייקט קטן הממלא כמעט את כל הפריים.

ניתן לצלם צילומי מקרו בכל מקום ועל כל עצם. ניתן לרדת למטה ולהסתובב בגינה, אך מומלץ לצאת אל הטבע ולמצוא פרחים או חרקים מעניינים ומוזרים (זבובים הם חרקים מעניינים וניתן למצוא אותם על כל שיח). אם בא לכם לצלם עצמים רגילים בתוך הבית ניתן להשתמש בהכל, החל מנר בוער, סוגי אוכל למיניהם ועד איברי גוף. כל העולה על רוחכם.

מה צריך בשביל לצלם מאקרו?

v כמובן שהכי חשוב זה מצלמה עם יכולות מאקרו כמה שיותר טובות. היו מודעים למגבלות של המצלמה שלכם (20 ס"מ זה לא ממש מאקרו). בידקו במפרט של המצלמה שברשותכם את יכולות המאקרו שלה (בד"כ במצלמות קומפקטיות בהן יש מצב מאקרו, העדשה יכולה למקד ס"מ ספורים מהאובייקט. במצלמות רפלקס, יכולת המאקרו תלויה בסוג העדשה).

v בנוסף ניתן להלביש על העדשה באמצעות מתאם, מסנני דיופטר ובמקרה ויש ברשותכם מצלמת רפלקס ניתן להרכיב טבעות הארכה (Extension tubes) בין גוף המצלמה לעדשה.

v מבזק חיצוני יכול להוות יתרון משמעותי על מנת להגביר את כמות האור, שכן במרחקים כאלה קטנים אין הרבה מקום לאור להיכנס. בהרבה מקרים העדשה עצמה חוסמת את שדה הראייה של המבזק הפנימי של המצלמה כך שהוא הופך לבלתי שמיש בעליל.

אספנו בשבילכם כמה קווים מנחים כלליים לצילום מאקרו:

v

הכי חשוב, צמצם - סגור ככל האפשר. מדוע? כשתתחילו לצלם מאקרו תבינו. עומק השדה נעשה רדוד יותר ככל שהעצם קרוב למצלמה, במרחקים של סנטימטרים בודדים הדבר נעשה קריטי עד כדי כך שבמקרים הרציניים עומק השדה הוא בן מילימטרים בודדים.

מה שיהיה עלינו לעשות על מנת להתמודד עם צרה זו יהיה לסגור את הצמצם למינימום ובכך להגדיל את עומק השדה עד כמה שאפשר (לבעלי המצלמות הקומפקטיות יתרון בנושא זה. בגלל החיישן הקטן יחסית במצלמה עומק השדה "הטבעי" של המצלמה הוא גדול. כך יוצא שקללת עומק השדה בצילומי דיוקן הופכת לברכה בצילומי מאקרו).

v תאורה. זו עושה לנו הרבה בעיות בצילומי מקרו:

1. אנחנו מאוד קרובים לנושא ומטילים עליו צל.

2. ככל שהצמצם סגור יותר נצטרך יותר אור על מנת להגיע לחשיפה ראויה.

לכן חשוב מאוד להשתמש במבזק או בתאורה חיצונית חזקה. השאיפה שלנו היא לצלם עם אורך מוקד כמה שיותר גדול כדי לא להטיל צל של העדשה על הנושא. לכן מומלץ להשתמש במבזק חיצוני ועוד יותר מומלץ להוריד את המבזק החיצוני מהמצלמה ולצלם איתו ביד או על חצובה מהצד (אם ישנה האפשרות).

v מיקוד. נושא מאוד מתסכל עקב עומק השדה הרדוד עליו דיברנו בסעיף הקודם. עומק השדה לפעמים רדוד עד כדי כך, שבשימוש במיקוד האוטומטי לא ניתן לדעת מיד האם הפוקוס היה על הרגל הקדמית של החרק, או אולי על העין או אולי פספס את החרק לגמרי. צגי ה- LCD והעיניות האלקטרוניות הופכות את המשימה לקשה עוד יותר. לכן, אם ניתן, מומלץ להשתמש בעינית אופטית.

כדי לצלם באופן יעיל כדאי לעבור למיקוד ידני. יש להגדיר את המיקוד ידנית כמעט עד לנקודה הכי קרובה ולקרב ולהרחיק את המצלמה בעדינות. יש להתחיל מקרוב ולהרחיק אט אט תוך כדי צילום בטווחי מיקוד שונים. לאחר מכן, במחשב, יש לבחור את התמונה הכי טובה ואת השאר למחוק.

ולבסוף, טיפ קצר לצילום חרקים וחיות קטנות:

להרבה חיות יש פחד (טבעי) מקרבת אנשים. משום מה הם חושבים שננסה להרוג אותם... אבל איך נצליח להתקרב אליהם כדי להשיג את הצילום שלנו? מה שצריך לעשות זה להתקרב לאט ובעדינות, לא להטיל צל על החרק ולשמור על פרופיל נמוך. אם יעוף, אז הוא יעוף...יבוא אחר. מה גם שעפ"י רוב הם חוזרים לאותו עלה, לכן מומלץ להתמקם בשקט בעמדה נוחה מוכנים עם המצלמה לחרק שיגיע אליכם. יש חיות יותר סובלניות ויש יותר עצבניות וברגע שהיא נכנסת לכם לפריים, לא להסס ולהקליק, וכמה שיותר. אחר כך ננפה את אלו שלא יצאו טוב - אבל ההזדמנות אולי לא תחזור.

לפתוח מחברות המבחן עכשיו הוא בידכם בוא נראה את התוצאות .