מדריך מהו טיפו-גרפיה בכמה שפחות מילים.

[אליהו פריד]

טיפו פירושו טקסט. גרפיה פירושו גראפיקה. על כן טיפוגרפיה פירושו, הנחת טקסט במרחב.

לגבי המעמד תקבל המילה ‹טיפוגרפיה› משמעות אחת, בעוד בעבור המעצב תקבל מילה זו משמעות אחרת לחלוטין. וכאשר הדבר נוגע לפירסום, כבר נכנסים אלמנטים פסיכולוגיים שהופכים את המילה ‹טיפוגרפיה› לפן אחר לחלוטין.

לגבי המעמד, ‹טיפוגרפיה› פירושו בעיקר העברת מסר ברמת התוכן. המעצב יראה ב-‹טיפוגרפיה› העברת מסר ברמת התחושה הנוצרת מעיצוב הגופן בו הוא בוחר להשתמש. כל ארטדיירקטור במשרד פירסום יבדוק את רמת טיב הריווח של הפונט והאם הוא משרת קומפוזיציה. על כן תראו לרוב כי משרדי פרסום יעדיפו גופנים וורסטיליים (אשר נקראים בפי העם "סוסי עבודה") אשר אינם מעבירם מסר גרפי בפני עצמם וכן אינם מצפים להעביר את המסר ברמת התוכן. בפרסום הדבר החשוב ביותר הוא שימוש בגופנים אשר מסוגלים לעבוד בצוותא עם השפה הגרפית שבה דוברת המודעה. גופן המסוגל לקבל ולמסור את תוכנם בצורה חותכת ונחרצת. עבורם טיפוגרפיה הוא חלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה.

למעמד יש פרוטקציה מיוחדת. עיקר שיקוליו יסובו סביב רמת ‹קריאות› התוצר וכל שאר הפנים העיצוביים יבואו בדרגה שמתחת לזה. לא כן המעצב. המעצב צריך לדעת לפשר בין הפנים הטיפוגרפיים הטהורים לבין שיקולים עיצוביים. ניקח לדוגמה את המונח הפשוט ביותר למעצב ‹יישור בלוק›. בעוד שמבחינת הטיפוגרף ‹יישור בלוק› זה "לא" אחד גדול בהיות שיישור בלוק הורס את ‹קריאות›התוצר היינו העברת מסר ברמת התוכן, למעצב זה חלק בלתי נפרד מעבודתו. כעת יבואו חצי מן המעמדים להביא ראיה מספרים מודפסים.

כאן יבואו לעזרת המעמד, טכניקות ששייכות רק לגבי גופני ספר אשר אי אפשר ליישמם בגופנים סנס־סריפיים. כל הספרים האיכותיים שיצאו לאור עם ישורי בלוק אופשר למעמד רק בהיות שגופן ספר עיקר קריאותו בא לו מתמונת המילה ולא מתמונת האות. על כן, הריווח בית האותיות צומצמו למינימום האפשרי בעוד אשר המרווח בין מילה למילה קיבלה ריווח של יחס של לפחות שני יודין. וכאשר בשורה צפופה הוקטנה רק הריווח בין מילה למילה ובשורה בעלת פחות מילים, קיבלה ריווח יתר בין המילים. דבר זה יצרה בעיה של ‹מחילות› בטקסט. בעיה זו פתרו בטקסט בגודל 14 פוינט ויותר ע"י הגדלת המרווח בין השורות מעט. בטקסט קטן, איפשרו לטקסט להתרווח ממש במשהו אף בין האותיות. אך עדיין תמונת המילה היא זו שקיבלה את העדיפות הראשונה.

בגופנים סנס־סריפיים, לא נוצרת לרוב תמונה של מילה, כי אם רצף של אותיות. כאן אחידות המקצב של הטקסט מקבלת משמעות יתירה. כי העין לא תקלוט רצף של מילה־מילה כתמונות מובהקות בפני עצמם. כי אם את הרצף של אות־אות. העין תעבור על פני האותיות תפענח את תוכן הכתוב ע"י זכירת וצירוף אות לאות למילה שלימה, והרווח שבין המילים אך יורה לעין כי כאן מתחילה זכירה וצירוף חדשים. דבר זה יוכל לקרות רק באם מקצב האותיות ישארו אחידות. ברגע שיישרו כזה טיפוס אות ליישור בלוק, העין תצטרך לעבוד קשה יותר על מנת לפענח את הטקסט. אך כאמור, בהואיל וטקסט כזה מעבירה את המסר ברמת התחושה, על כן יוכל המעצב להתפשר בנוגע לנקודה זו. אך דבר זה יתאים לטקסטים קצרים, ולא לטקסט ארוך מידי. על כן פונטים כמו "ספויילר" של פונטביט הם יפים ויכולים לעבוד בעבור כתבות קצרות גם במגאזין. אך אם מדובר במאמר ארוך יותר בוודאי שיהיה מומלץ להשתמש בגופני טקסט לפחות סלב־סריפיים. ועדיף גופני טקסט סריפיים על אף שאינם גופני כתב ספר והם בעלי צורה קו אחיד ולא בעלי קו משתנה הנחוץ להיותם גופני כתב ספר.

לפני היות עידן המחשב, עבודת עימוד הייתה ידנית. אך דבר טוב הוא שטיפוגרפיה קיבלה אף טיפול פרטני. (ולא אכנס לפיתרונות קריאייטיביים שהיתה מנת חלקם של אלו שעבדו ידנית). כיום כאשר רוב העבודה נעשית במחשב. הרי שמקצוע העימוד עברה לידי בעלי הידע בתוכנות למיניהם, אשר אינם מעוניינים במיוחד לקחת על עצמם לתת פתרונות פרטניים לבעיות טיפוגרפיות בכל מקום שיצוצו ויעלו. כי עליהם לגמור את העבודה כמה שיותר מהר. ועל כן, עיקר מקצועם הוא לפתור בעיות מלמעלה להגיע לרמה סבירה של עימוד, אך בוודאי שלא משובחת. חלק מהעמדים באינדזיין בחרו לפתור חלק מהבעיות שלהם ע"י אופציית קירנונג אוטומטי ריווחים קשיחים וכדו' .

כאשר רפאל פרימן אנגלי אמיתי, קיבל על עצמו את עבודת העימוד החדשה של הוצאת קורן בתוכנת אינדזיין. הוא עבד עם אחד בשם אריה מרזל, שפחות או יותר עשה קרנינג באופן טייפ לכל מילה בתורה. למעשה פונט אינו בנוי לכך, ועל כן כל ספר היה נצרך לו גופן משלו. אבל מה, כל מילה ומילה קיבלה עיון וטיפול פרטני ביותר. תבינו עד להיכן הדברים הגיעו. אבל שוב, זה הוצאת קורן אשר איכותה היא דיגלה. קשה לי להאמין שרוב המעמדים יהיו מוכנים למאמץ כ"כ זסיפי בכל עבודה שיעשו.