מה עושים?

[Yafittz]

שזה עובד, תספרי לי
או שהמופרעים שלך לא מופרעים באמת....

ברצות ה' לחנך אותנו ההורים נתן לנו בן שהיה מקלל אותי (האמא, את האבא הוא לא העיז) , זורק כסאות כשהיה כועס , מתחצף ומצפצף על מה שהיינו אומרים - בקיצור הוא בעל הבית ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות. עברנו לצערי גם את שיטת ההכאה (כשעוד לא ידענו איך מתמודדים) זה לא עוזר, זהו סתם פורקן של ההורה ופיתרון מיידי.
היום לאחר עבודה ממושכת שעדיין נמשכת אני יכולה לספר שב"ה הוא לא מתחצף ובטח לא מקלל ולא זורק דברים שהוא כועס....עדיין אין לו שליטה מלאה כלפי אחיו אך גם על זה עובדים....
הדרך היא כמו שאמרתי הרבה אהבה עידוד שמחה ובשעת הצורך (הרגעים החינוכיים) קול תקיף עוצמתי ושקט הדורש את שצריך ואומר לילד מה צריך או לא צריך לעשות וכמובן הרבה תפילות שזה אכן יפעל את פעולתו

 

[חיוך]

פלפל שחור? סבון? יותר אכזרי ממכות וסטירות. אם תחשבו על זה לעומק, זה פשוט שטני: מי שמסוגל לבצע עונש כזה, מסתמא גם מסוגל לאלימות קשה הרבה יותר, כי דרוש לשם כך לב של אבן: ללפות את הפנים של הילד בכוח, לפתוח לו את הפה, להכניס מה שמכניסים, להתעלם מעיוותי הגועל של הקורבן... נו באמת, ההתעסקות הזו אורכת הרבה יותר זמן משתי סטירות והיא דורשת הרבה יותר אגרסיביות ואטימות לב.

שמעתי פעם מאמא מיוחדת שיטה מעניינת: ילדים שיש להם יצר מיוחד לומר מילים לא יפות, היא שולחת אותם לשרותים ומבקשת מהם לומר בשקט את כל המילים הלא יפות שמתחשק להם, כמה פעמים שמתחשק להם, ואחר כך להוריד את המים שתי פעמים, כדי שכל המילים ילכו לביוב... נראה לי שבצורה כזו המסר עובר ברור ביותר: בבית לא מדברים כך, בשרותים כן.
השיטה שלי היא להתעלם לגמרי. מה שעושים ממנו ענין, נהיה ענין...

"הקול השפוי באשכול" מס' 2.

 

[יונה יונה]

פלפל שחור? סבון? יותר אכזרי ממכות וסטירות. אם תחשבו על זה לעומק, זה פשוט שטני: מי שמסוגל לבצע עונש כזה, מסתמא גם מסוגל לאלימות קשה הרבה יותר, כי דרוש לשם כך לב של אבן: ללפות את הפנים של הילד בכוח, לפתוח לו את הפה, להכניס מה שמכניסים, להתעלם מעיוותי הגועל של הקורבן... נו באמת, ההתעסקות הזו אורכת הרבה יותר זמן משתי סטירות והיא דורשת הרבה יותר אגרסיביות ואטימות לב.

שמעתי פעם מאמא מיוחדת שיטה מעניינת:............

מסכימה מאוד מאוד עם הפיסקה הראשונה.

על הפיסקה השניה של לי הרבה מה לאמר... אבל די... מספיק להיום.

 

[מטאור]

אף אחד כאן לא אמר שהוא
ללפות את הפנים של הילד בכוח, לפתוח לו את הפה, להכניס מה שמכניסים, להתעלם מעיוותי הגועל של הקורבן...
קראתי בפירוש שהיא רשמה שהילד לוקח גרגר או שניים של פלפל שחור..
ואני אמרתי שנתתי לבן שלי לשטוף לבד את הפה ובטח שלא בתיאור הנורא שהעלית כאן

אף אחד לא יגיד שהוא עושה זאת, אבל אין שום דרך אחרת להכניס לילד משהו לפה בכוח מלבד כל הפעולות הנ"ל. ולומר לילד ללכת לשטוף את הפה בעצמו? מה עשית פה בעצם, הרי הוא צוחק כל הדרך אל האמבטיה..
אגב, כל התאור הנ"ל נוגע גם לכל האמהות שנוהגות להאכיל את ילדיהן בכוח. אבל זה כבר נושא לאשכול אחר...

 

[נקודת זינוק]

כאם לילד עדין ורך לב שלמד בכיתה תוססת בין ילדים אגרסיביים וכדרכם של ילדים היו מכים, בועטים, דוחפים (אולי חלק מהם סבלו מבעיות רגשיות...) בתור ילד עדין וטוב הוא סבל מאד מן האלימות הזו שלעיתים קרובות פגעה בו . שמחנו מאד כשלכיתה הגיע רב'ה חזק, הוא תפס את מי שהיה צריך לתפוס והעמיד אותו על המקום. כן, עם מכות לעיני כל הילדים!
כל מה שהמלמדים הקודמים לא העזו לעשות, הוא עשה. כך הסתיימה האלימות בין הילדים , והאוירה בכיתה השתנתה לטובה.
מן הראוי לחשוב גם על הצד השני, על ההורים לילדים הננשכים, הנבעטים והמוכים, ילדים שחוזרים הביתה עם דמעות בעיניים וכל יום בכיתה הוא מלחמת הישרדות עבורם.

 

[דיני 2013]

הרמת ידיים אצל ילדים קטנים זה נושא מאוד קשה, בד"כ ילד שמרביץ או מכאיב בדבר אחר לחבר צריך לקבל תגובה קשה, והשאלה אם להרביץ או עונש אחר זה שיקול של המורה כל פעם לעניינו, להגיד שאסור להרביץ לילד זה טעות גדולה, צריך להסתכל על המכלול שזה רק המורה יודע, לפעמים הוא רוצה לעשות הרתעה בכיתה בגלל שמרביצים הרבה, או שיקולים אחרים, בתכל'ס המורה הוא לא רק מורה בדקה הזאת אלא הוא מחזיק אותם כל היום ויש לו הרבה שיקולים.
(אם היית ההורה של הילד שקיבל את הנשיכה היית מתעצבנת על המורה למה הוא לא הרביץ לילד שנשך)

 

[דיני 2013]

טעות גדולה.
כמו שאני לא ארצה שירימו יד על הבן שלי ככה אני לא מוכנה שירימו יד גם לא על הילד שנשך. חסר איך לחנך אותו?? רק להרביץ?

א. לא אמרתי שצריך רק להרביץ אבל להוציא את זה מהלקסיקון, לא!
ב. דיבורים, עד שזה מגיע למעשה

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ (משלי יג, כד)

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני בפירוש חושב ש"ענישה יצירתית", ברוב המקרים, גרועה מענישה קלאסית.
ולאן אני מכוון?
כשהורה או מורה (מבחינתי זה היינו הך, ואני מגבה את עצמי בדברי הפוסקים, שהעדיפו לפרט את דרכי הענישה של המורה, יותר מאשר את דרכי הענישה של ההורה) מענישים בצורה יצירתית, זה יכול לבוא בשתי דרכים:
1. ענישה מושכלת, שעושה שימוש בכוחותיו של הילד, ומתעלת אותם לדברים טובים.
2. ענישה חילופית, כזאת שבאה בעקבות הידים הכבולות מהכאה, ובעצם מבצעת הכאה מנטלית, ללא מגע יד אדם.
על הסוג הראשון, אין לי טענות, להפך, זה משובח. המוח חושב באופן יצירתי, איך להביא את כוחותיו של הילד למקסימום, וההורה עושה שימוש בסמכות נשלטת, על מנת לאפשר לילד להבין שיש מעשים מסויימים, שלא ראויים להתבצע על ידיו.
ענישה מסוג השני, חלופת מכות, היא בדרך כלל אלימה כמו הכאה, ולעיתים אף יותר.
המניע העיקרי לענישה מסוג 2, הוא הכעס המתפרץ, והיכולת המוגבלת של המחנך לשלוט על הפעולה האקטיבית של ההכאה, במקביל עם חוסר היכולת שלו לשלוט על הכעס שמביא אותו לחשיבה מתוחכמת על "הכאה ללא מגע יד אדם".

הנקודה שאני רוצה להגיע אליה היא שהילד מבין את מניעי המחנך לענישה, הרבה לפני העונש עצמו.
הוא מכיר בלחץ של המחנך שלא שולט ומחטיף
הוא יכול להבחין באהבה שמובילה את המחנך להעניש אותו.
וגם אם המחנך כבול בידיו, הוא עדיין יכול להמציא עונש כזה שיוציא לו את הנשמה, זה שהוא לא מכה וזהו, זה לא אומר שהוא מחנך טוב, זה רק מעיד על רמת העונש הגופני שהוא היה נותן אם רק היה יכול.

 

[ליבי]

הרבי, כפי הסיפור שלו, הכה על היד.
בררתי אצלו אם הרבי מכה עוד ילדים, הוא אמר שלא, הילד, אותו נשך, קרוב משפחתו של הרבי.
חשבתי שאולי בגלל זה...

הרבי, כבר אדם לא צעיר, מסתבר שכבר שחוק.
בעלי לא נותן לי לברר אצל הרבי מה בעצם קרה.
הילד שלי גם ילד מאוד כן ואמיתי, עוד לא נתקלתי אצלו בסיפור מפונטז ומוגזם, לכן אני מאמינה לו.
חוצמיזה שהייתי מממש צריכה לסחוט ממנו מה הסיבה למכה!!!
זה הדבר שהכי החשיד אותי, הוא כל הזמן אומר שזה סוד!!! ושומר עליו. אני חושבת שהרבי הפחיד אותו או משהו.
ושוב, אני חושבת שילד שעובר תקופה לא קלה צריך העצמה ולא לדכאות אותו, לא מספיק שלא פשוט בבית, צריך גם לעבור כזו טראומה???
בפרט שאנחנו לא דוגלים בשיטה של מכות, הוא מקבל רק כשהמצב עבר כל גבול...
על נשיכות אנחנו מטפלים בדרך שונה, מצבים של נשיכות אצלו מאוד מאוד נדירים.
וזו הפעם הראשונה שנשך בחיידר.

שושיה, קודם כל זה שהבן שלך סיפר לך אפילו שזה סוד - זה מצוין.
אם נראה לך שהוא הכה אותו רציני, לדעתי לא כדאי לעבור ע"כ בשתיקה
(בפרט אצלינו שהאדמו"ר הזהיר את המלמדים לא להרביץ בשפו"א)
לא חייבים להפוך את העולם אבל שידע שאת יודעת מזה ושיהיה ברור שהוא לא נוגע יותר בבן שלך.

 

[רותי ארליך]

אני חושבת שכולם יצאו מפורפורציות.
אני לחלוטין נגד הכאה או עונש אלים אחר,
אבל ילד שעובר גבול בצורה חריפה, מרגיש לא טוב עם עצמו.
ואם הוא מקבל עונש גופני קל, זה קודם כל מאזן אותו, ומרגיע אותו במידה מסוימת. וכך גם אומר הרב יעקובזון.
כמובן מדובר על מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, ולא משהו שהילד מתרגל אליו חלילה.
מעבר לכך, כל עונש גופני אמור להינתן מתוך שימת לב, כמו למשל כשמרגישים שהילד צריך לקבל את העונש, לומר לו את זה קודם, שיוכל להעצר. לומר בשקט ובקול ברור וסמכותי. לא לצרוח, לא מתוך איבוד שליטה, וגם לא בכח..
לא דוחפים לילד פלפל לפה, אלא מסבירים לו יפה שהפה שלו עכשיו צריך קצת ניקוי, והוא יפתח את הפה ויצטרכו לשים לו משהו ששורף את המילים הלא יפות, אח"כ הוא ישתה מים והמילים האלה לא יחזרו. שום דבר לא מתוך היסטריה ואלימות חלילה.
ושוב, ממש רק במקרים חריגים.
ולגבי פותחת האשכול, פעמים רבות ילדים מנפחים, ופעמים לא.
שיחה רגועה עם הרבי, עם מחמאות כנות לפני ואחרי (מקווה שיש) יהיו הפתרון הטוב ביותר.