דיון מה קשר חנויות סגורות??????????

מצב
הנושא נעול.
אכן,
אבל היהודים משם מקוטלגים , כספרדים...
כספרדים מספרד
לא כבני עדות המזרח
פשוט נוח נורא לשים את כולם ביחד באיזה סעיף סל
אבל הסיווג הזה בזמנו היה מבורות ותו לא.
 
צריך כבר להפסיק עם הגישה של כל היום מה יגידו וכו'
הם לא שואלים אותי כשהם הולכים לא צנוע למרות שזה מציק לי.
הם לא שואלים אותי כשהם פותחים מסעדות בתשעה באב!
הם לא שואלים אותי כשהם מחללים שבת בפהרסיא.
אלה שקבעו את היום הזה הם בעצמם שותפים ברצח של כמליון יהודים!!!
עיינו פה: https://hm-news.co.il/354123/
מי שאכפת לו מרצח יהודים היה צריך להציל אותם כשהיה אפשר!
אז מי הם שיגידו לי מה לעשות ואיך להתאבל על משהו שהם בעצמם גרמו לו!
מי שמתבייש בזה שהוא חרדי שיעשה חשבון נפש!
 
מצווה גדולה ללכת ולא לעמוד בצפירה!
להראות שאנחנו לא נוהגים בחוקות הגוים.
ולא עושים דברים מוזרים שלא מועיל לאיש.
די כבר עם הגישה של ה'מה יפית' !!
אנחנו חרדים גאים !
מי שיש לו תלונות על איך אנחנו נוהגים יכול להגיש תלונה למועצת גדולי התורה...
יש לי גם מלא תלונות על החילונים ואני לא אומר להם!
זה מדינה דמוקרטית לא?
ואני עושה מה שאני חושב שנכון ומה שהרבנים שלי אומרים !
ודרך אגב אם נתקלתם בחילוני שיש לו בעיה שאנחנו לו מתגייסים תגידו לו שאתם לא מתגייסים עד שהרפורמה המשפטית עוברת במתכונתה הראשונה....
להם מותר הכל לעשות ואנחנו צריכים להתנצל???
אני חרדי לא מתנצל!!
ממש לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חילול ה' לא לעמוד!!!!!!!!!! צריך לעמוד ולהגיד תהילים!
 
ממש לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חילול ה' לא לעמוד!!!!!!!!!! צריך לעמוד ולהגיד תהילים!
רגע מה בדיוק הלכות הצפירה??
חייבים דווקא תהילים או שאפשר לומר עלינו לשבח?
או אולי בכלל לומר מתכון לגפילטע פיש גם טוב?
חייבים לעמוד ? ואם אני נשען ?
ואם אני במקום שאסור לומר תהילים?? ואם אני חייב בדיוק לשבת מכל מיני סיבות??
תפסיקו לבלבל את המוח !
זה חוקות הגוים.
ואסור להתחנף לרשעים!
 
צריך כבר להפסיק עם הגישה של כל היום מה יגידו וכו'
הם לא שואלים אותי כשהם הולכים לא צנוע למרות שזה מציק לי.
הם לא שואלים אותי כשהם פותחים מסעדות בתשעה באב!
הם לא שואלים אותי כשהם מחללים שבת בפהרסיא.
אלה שקבעו את היום הזה הם בעצמם שותפים ברצח של כמליון יהודים!!!
עיינו פה: https://hm-news.co.il/354123/
מי שאכפת לו מרצח יהודים היה צריך להציל אותם כשהיה אפשר!
אז מי הם שיגידו לי מה לעשות ואיך להתאבל על משהו שהם בעצמם גרמו לו!
מי שמתבייש בזה שהוא חרדי שיעשה חשבון נפש!
ידוע לך איך מורידים את הסרטון הזה?
 
קצת בענין אחר
אני חושבת שאפשר לחלק את ציבור שומר תורה המצוות ל2-
אותם יהודים שיש להם כאב אמיתי ועמוק לראות יהודי שאינו שומר תו"מ, ואלו שלא.
צריך להבין שהכאב העצום הזה מגיע מאהבת ישראל ולא ח"ו להפך.
הכאב הזה, לראות יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, יהודי שמחלל שבת, הכאב עליו, דווקא בגלל שהוא אח שלי, הכאב על כבוד שמיים, הכאב על הגלות בכול פעם כזו, זה כאב עצום שאני מבינה לפי התגובות פה שיש כאלו שלא חווים אותו וחושבים שכל זעקת כאב כזו על אחינו החילוניים ודרכם באה מרצון "לתקן את העולם" ומשנאת חינם.
להפך הוא הנכון זו בדיוק אהבת חינם, אכפת לי באמת מאח שלי ובדיוק לכן כואב לי עליו כל כך.
האם התנהגות של אותם אילו "שאיכפת להם על כל יהודי"
ולכן יכניסו אצבע בעיין כי החילונים קבעו את היום הזה
ויתריסו ויכאיבו לצד השני בחוסר האכפתיות והניכור שלהם ליום בו רב היהודים בא"י מציין את הטרגדיה האיומה ביותר לעם ישראל מאז חורבן הבית לפחות
יקרבו איזה יהודי?
יתנו לו תחושה שאנו גוף אחד של כלל ישראל??
אנחנו צריכים לענות לעצמנו האם אנחנו רוצים להתפלפל בתוך בתי המדרשות שלנו בלופ בלתי נגמר
כמה אנחנו צודקים וחכמים והם כופרים רשעים ארורים.
אז יקוב הדין את ההר
וישרפו כל טיפת אימון או חיבור שיעזרו לנו להשפיע לטובה על אחינו החילונים ולהושיט יד ולנסות להאיר להם את אור היהדות מתוך החצנה של הטוב והאור של אורח חיים של תורה.
(חזרה בתשובה לא תצא מקנאות וקיצוניות בדיוק כמו שכל מלחמות היהודים לדורותם לא תרמו לקרבה נפשית של הציבור הכללי לדת אלא עוררו אנטגוניזם וריחוק)
 
האמת שאת צודקת לגמרי אני גם חושבת ככה שכל החנויות צריכות להיישאר פתוחות אבל האמת אני יודעת את זה ממקומות ומשכונות אחרים שלא פתוח אצלינו כל הסופרים כמעט פתוחים בשכונה
וככה זה צריך להיות!!!
 
(חזרה בתשובה לא תצא מקנאות וקיצוניות בדיוק כמו שכל מלחמות היהודים לדורותם לא תרמו לקרבה נפשית של הציבור הכללי לדת אלא עוררו אנטגוניזם וריחוק)
אף אחד גם לא יחזור בתשובה מעמידה חסרת תועלת בצפירה
לא שמעתי מעולם שחילוני ראה חרדי עומד בצפירה ואמר "פששש.... הוא עומד בצפירה ! אני חוזר בתשובה"
אבל כשקורה הפוך, מדברים שזה חילול ה' וככה לא מחזירים בתשובה וכו' וכו'
ואם יתחילו להגיד שלמה החרדים לא שמים פרחים על קברות החיילים ! זה ביזיון החיילים ! אז החרדים מאז יצטרכו לשים זרי פרחים בבית העלמין ובהר הרצל ובבתי הקברות הצבאיים
ולמה זה חילול ה' ? את מי זה מחלל ? את שם שמים או את שם המדינה ?
 
מצווה גדולה ללכת ולא לעמוד בצפירה!
להראות שאנחנו לא נוהגים בחוקות הגוים.
ולא עושים דברים מוזרים שלא מועיל לאיש.
די כבר עם הגישה של ה'מה יפית' !!
טוב, התאפקתי הרבה כדי לא להגיב באשכול הזה, אבל זהו, נשברתי.
אני מגיבה קצת ארוך אבל בבקשה תקראו:
קודם כל, גילוי נאות קטן, אני מדברת בכל מיני מקומות על עניינים השקפתיים ויודעת להסביר היטב למה יום השואה הוא לא יום חרדי ושאין בדורנו בר סמכא לקבוע ימים ותאריכים וכו'.... אוכל גם להסביר היטב למה אין לעמוד בצפירה וחוקות הגויים וכו'.... יש לי גם שיחה מאוד מעניינת על מהי גבורה יהודית לעומת ה"גבורה" שהמדינה שלנו בחרה לייצג...
והכל אמת ושריר וקיים. אני אישה חרדית אשת ת"ח ואם לבנים בני תורה בחסדי ה' המרובים.
ולכן, אני מרשה לעצמי לכתוב, כאישה אולטרה חרדית, אבל אחת שמכירה אנשים מהמגזר הכללי והדת"ל -
אצלם (לא אצלנו) יום השואה ויום הזיכרון הם ימים קדושים!
נכון - חגם הוא לא חגנו ואבלם - הוא לא לרוחנו, אבל - אין לחילוני או המזרוחניק הממוצע שום יכולת להבין זאת!!!!!!
תבינו, בימים הללו, התקשורת החילונית מלאה בשירים עצובים ונוגים, סיפורים על השואה הנוראה, על הניצולים (היום קוראים להם שורדים), ועל החיילים הצעירים שנהרגו, על המשפחות השכולות, על הפצועים, וזה כואב וזה קורע לב. בנאדם שמוצף בכ"כ הרבה כאב ושאין לו כלים וכושר להבין את השקפת עולמנו (המוצדקת!! המוצדקת!! אל תאכלו אותי....!) - רואה יהודי שהולך בזמן הצפירה - הוא לא יכול להכיל זאת!!!!
דיברתי עם כאלה מהצד השני, בשבילם העמידה בצפירה היא חובה מוחלטת, היא מבטאת את הכבוד לנרצחים ולנופלים במלחמות! אמרה לי אם שכולה שכשהיא רואה בתקשורת חרדי שהולך בצפירה היא מרגישה כאילו יורקים על הקבר של הבן שלה! כאילו דורכים עליו ועליה!! תיכנסו שניה לרגשות שלהם, באמת!
האם היא טועה? ברור שכן.
האם זה אמור שאסור לנו להתחשב בה? ברור שלא!
אם אתה בביתך עם חלונות סגורים - תעשה כרצונך הטוב, ברור שלא צריך לעמוד, ויפה בעיני לקרוא תהילים / משניות.
אבל ברשות הרבים? עמידה פירושה התחשבות בכאב וברגשות של השני, גם אם הוא שונה ממני.
אין כאן שום קשר ל'מה יפית'.
קוראים לזה להיות מענטש.
"לעולם יהא אדם ירא שמים".
קומה ראשונה בבניין - להיות אדם. רק אח"כ אפשר לעלות לקומה הבאה.
 
לי היה תור בבני ברק, גמרתי בשעה 7.50 בערב, וחיפשתי איזה חנות לקנות איזה בקבוק מים או משהו להניס לפה, הלכתי את כל רבי עקיבא וחזוא!!!! ולא היה שום חנות פתוחה!!
בסוף חזו"א התרגשתי לראותמאפיה עם אור דולק, נכנסתי ורציתי לקנות, ראיתי שהכל ריק והקופאי מסדר אתהקופה, ביקשתי אם אפשר לקנות משהו, ואז הוא מראה לי בפחד בשקט בשקט שאני יכולה להיכנס למטבח בפנים, יש שם כמה שאריות מהיום אבל מהר ובשקט כי הצייונים מסתובבים - - - -
תגידו, הכל בסדר????
השתגעו לגמרי??
אפילו בת"ב יש חנ ויות אוכלפתוחות, מה זה צריך להביע???
ראיתי באמת ניידות מסתובבות שם כל הזמן, הזוי!!
ולמי שלא יודע, יום השואה זה היום שמסמל את מרד גבורת מרד גטו ורשה - דבר שממש לא מסמל אצלנו גבורה.
אצל ההורים שלי עושים ביום זה סעודת הודיה על יום ההצלה שסבא שלי ניצל מהשואה.
כל אחד והדרך שלו- - - - -
 
טוב, התאפקתי הרבה כדי לא להגיב באשכול הזה, אבל זהו, נשברתי.
אני מגיבה קצת ארוך אבל בבקשה תקראו:
קודם כל, גילוי נאות קטן, אני מדברת בכל מיני מקומות על עניינים השקפתיים ויודעת להסביר היטב למה יום השואה הוא לא יום חרדי ושאין בדורנו בר סמכא לקבוע ימים ותאריכים וכו'.... אוכל גם להסביר היטב למה אין לעמוד בצפירה וחוקות הגויים וכו'.... יש לי גם שיחה מאוד מעניינת על מהי גבורה יהודית לעומת ה"גבורה" שהמדינה שלנו בחרה לייצג...
והכל אמת ושריר וקיים. אני אישה חרדית אשת ת"ח ואם לבנים בני תורה בחסדי ה' המרובים.
ולכן, אני מרשה לעצמי לכתוב, כאישה אולטרה חרדית, אבל אחת שמכירה אנשים מהמגזר הכללי והדת"ל -
אצלם (לא אצלנו) יום השואה ויום הזיכרון הם ימים קדושים!
נכון - חגם הוא לא חגנו ואבלם - הוא לא לרוחנו, אבל - אין לחילוני או המזרוחניק הממוצע שום יכולת להבין זאת!!!!!!
תבינו, בימים הללו, התקשורת החילונית מלאה בשירים עצובים ונוגים, סיפורים על השואה הנוראה, על הניצולים (היום קוראים להם שורדים), ועל החיילים הצעירים שנהרגו, על המשפחות השכולות, על הפצועים, וזה כואב וזה קורע לב. בנאדם שמוצף בכ"כ הרבה כאב ושאין לו כלים וכושר להבין את השקפת עולמנו (המוצדקת!! המוצדקת!! אל תאכלו אותי....!) - רואה יהודי שהולך בזמן הצפירה - הוא לא יכול להכיל זאת!!!!
דיברתי עם כאלה מהצד השני, בשבילם העמידה בצפירה היא חובה מוחלטת, היא מבטאת את הכבוד לנרצחים ולנופלים במלחמות! אמרה לי אם שכולה שכשהיא רואה בתקשורת חרדי שהולך בצפירה היא מרגישה כאילו יורקים על הקבר של הבן שלה! כאילו דורכים עליו ועליה!! תיכנסו שניה לרגשות שלהם, באמת!
האם היא טועה? ברור שכן.
האם זה אמור שאסור לנו להתחשב בה? ברור שלא!
אם אתה בביתך עם חלונות סגורים - תעשה כרצונך הטוב, ברור שלא צריך לעמוד, ויפה בעיני לקרוא תהילים / משניות.
אבל ברשות הרבים? עמידה פירושה התחשבות בכאב וברגשות של השני, גם אם הוא שונה ממני.
אין כאן שום קשר ל'מה יפית'.
קוראים לזה להיות מענטש.
"לעולם יהא אדם ירא שמים".
קומה ראשונה בבניין - להיות אדם. רק אח"כ אפשר לעלות לקומה הבאה.
מדוייק!(y)
 
טוב, התאפקתי הרבה כדי לא להגיב באשכול הזה, אבל זהו, נשברתי.
אני מגיבה קצת ארוך אבל בבקשה תקראו:
קודם כל, גילוי נאות קטן, אני מדברת בכל מיני מקומות על עניינים השקפתיים ויודעת להסביר היטב למה יום השואה הוא לא יום חרדי ושאין בדורנו בר סמכא לקבוע ימים ותאריכים וכו'.... אוכל גם להסביר היטב למה אין לעמוד בצפירה וחוקות הגויים וכו'.... יש לי גם שיחה מאוד מעניינת על מהי גבורה יהודית לעומת ה"גבורה" שהמדינה שלנו בחרה לייצג...
והכל אמת ושריר וקיים. אני אישה חרדית אשת ת"ח ואם לבנים בני תורה בחסדי ה' המרובים.
ולכן, אני מרשה לעצמי לכתוב, כאישה אולטרה חרדית, אבל אחת שמכירה אנשים מהמגזר הכללי והדת"ל -
אצלם (לא אצלנו) יום השואה ויום הזיכרון הם ימים קדושים!
נכון - חגם הוא לא חגנו ואבלם - הוא לא לרוחנו, אבל - אין לחילוני או המזרוחניק הממוצע שום יכולת להבין זאת!!!!!!
תבינו, בימים הללו, התקשורת החילונית מלאה בשירים עצובים ונוגים, סיפורים על השואה הנוראה, על הניצולים (היום קוראים להם שורדים), ועל החיילים הצעירים שנהרגו, על המשפחות השכולות, על הפצועים, וזה כואב וזה קורע לב. בנאדם שמוצף בכ"כ הרבה כאב ושאין לו כלים וכושר להבין את השקפת עולמנו (המוצדקת!! המוצדקת!! אל תאכלו אותי....!) - רואה יהודי שהולך בזמן הצפירה - הוא לא יכול להכיל זאת!!!!
דיברתי עם כאלה מהצד השני, בשבילם העמידה בצפירה היא חובה מוחלטת, היא מבטאת את הכבוד לנרצחים ולנופלים במלחמות! אמרה לי אם שכולה שכשהיא רואה בתקשורת חרדי שהולך בצפירה היא מרגישה כאילו יורקים על הקבר של הבן שלה! כאילו דורכים עליו ועליה!! תיכנסו שניה לרגשות שלהם, באמת!
האם היא טועה? ברור שכן.
האם זה אמור שאסור לנו להתחשב בה? ברור שלא!
אם אתה בביתך עם חלונות סגורים - תעשה כרצונך הטוב, ברור שלא צריך לעמוד, ויפה בעיני לקרוא תהילים / משניות.
אבל ברשות הרבים? עמידה פירושה התחשבות בכאב וברגשות של השני, גם אם הוא שונה ממני.
אין כאן שום קשר ל'מה יפית'.
קוראים לזה להיות מענטש.
"לעולם יהא אדם ירא שמים".
קומה ראשונה בבניין - להיות אדם. רק אח"כ אפשר לעלות לקומה הבאה.
שכוייח!
מה הכיף להיות ראש בקיר ולא להבין שאי כיבוד המינימום בתחושות של הזולת הוא לא 0 הסכמה?!?!
 
טוב, התאפקתי הרבה כדי לא להגיב באשכול הזה, אבל זהו, נשברתי.

דיברתי עם כאלה מהצד השני, בשבילם העמידה בצפירה היא חובה מוחלטת, היא מבטאת את הכבוד לנרצחים ולנופלים במלחמות! אמרה לי אם שכולה שכשהיא רואה בתקשורת חרדי שהולך בצפירה היא מרגישה כאילו יורקים על הקבר של הבן שלה! כאילו
ואם תגיד לך אם שכולה שכשהיא רואה בחור ישיבה היא מרגישה רע שהבן שלה הלך לצבא ונהרג ואלה לא הולכים אז מה?
אולי גם נלך לצבא כדי שלא לפגוע באמהות השכולות?
ואצלינו לשמור שבת זה חובה מוחלטת והיא מבטאת את הכבוד להקב''ה ומי שמחלל שבת או מכניס בגאט בפסח לבית חולים הוא יורק על הקב''ה ועל ציבור שלם אז אולי אני ידרוש מהם לשמור שבת? ויש הרבה נשים שנפגעות מזה שמברכים כל יום שלא עשני אשה אז אולי נפסיק עם זה?
זה הכל מגיע מהפטרונות החילונית שהם רוצים לקבוע לנו איך להתנהג ולאיזה הופעות ללכת- רק מעורבות ואיך נסע באוטובוסים באיזור שלנו!
אנחנו ננהל את החיים שלנו לפי הערכים שלנו וחילוני שיש לו שאלות מוזמן לשאול את הרבנים! לא חסר את מי!
דרך אגב מעולם לא שמעתי או ראיתי רב שאומר לעמוד צפירה!
 
מה שאת כותבת על עמידה בצפירה, ברור לי לגבי יום הזיכרון, כשהם מרגישים שהם מקריבים בשבילנו את הילדים שלהם, אבל מה הקשר להרגיש כך ביום השואה? זה שייך אלינו בדיוק ואולי יותר ממה שאליהם, כל אחד זכותו לכבד את המתים והשואה בדרך שהוא מחליט!
לגבי חילול ה', אני אשתדל וישמור מאוד לא להיות ברחוב בזמן כזה, אבל הצורה שבו הם מנפחים את היחס שלנו לרגשות שלהם לא הגיונית!
 
טוב, התאפקתי הרבה כדי לא להגיב באשכול הזה, אבל זהו, נשברתי.
אני מגיבה קצת ארוך אבל בבקשה תקראו:
קודם כל, גילוי נאות קטן, אני מדברת בכל מיני מקומות על עניינים השקפתיים ויודעת להסביר היטב למה יום השואה הוא לא יום חרדי ושאין בדורנו בר סמכא לקבוע ימים ותאריכים וכו'.... אוכל גם להסביר היטב למה אין לעמוד בצפירה וחוקות הגויים וכו'.... יש לי גם שיחה מאוד מעניינת על מהי גבורה יהודית לעומת ה"גבורה" שהמדינה שלנו בחרה לייצג...
והכל אמת ושריר וקיים. אני אישה חרדית אשת ת"ח ואם לבנים בני תורה בחסדי ה' המרובים.
ולכן, אני מרשה לעצמי לכתוב, כאישה אולטרה חרדית, אבל אחת שמכירה אנשים מהמגזר הכללי והדת"ל -
אצלם (לא אצלנו) יום השואה ויום הזיכרון הם ימים קדושים!
נכון - חגם הוא לא חגנו ואבלם - הוא לא לרוחנו, אבל - אין לחילוני או המזרוחניק הממוצע שום יכולת להבין זאת!!!!!!
תבינו, בימים הללו, התקשורת החילונית מלאה בשירים עצובים ונוגים, סיפורים על השואה הנוראה, על הניצולים (היום קוראים להם שורדים), ועל החיילים הצעירים שנהרגו, על המשפחות השכולות, על הפצועים, וזה כואב וזה קורע לב. בנאדם שמוצף בכ"כ הרבה כאב ושאין לו כלים וכושר להבין את השקפת עולמנו (המוצדקת!! המוצדקת!! אל תאכלו אותי....!) - רואה יהודי שהולך בזמן הצפירה - הוא לא יכול להכיל זאת!!!!
דיברתי עם כאלה מהצד השני, בשבילם העמידה בצפירה היא חובה מוחלטת, היא מבטאת את הכבוד לנרצחים ולנופלים במלחמות! אמרה לי אם שכולה שכשהיא רואה בתקשורת חרדי שהולך בצפירה היא מרגישה כאילו יורקים על הקבר של הבן שלה! כאילו דורכים עליו ועליה!! תיכנסו שניה לרגשות שלהם, באמת!
האם היא טועה? ברור שכן.
האם זה אמור שאסור לנו להתחשב בה? ברור שלא!
אם אתה בביתך עם חלונות סגורים - תעשה כרצונך הטוב, ברור שלא צריך לעמוד, ויפה בעיני לקרוא תהילים / משניות.
אבל ברשות הרבים? עמידה פירושה התחשבות בכאב וברגשות של השני, גם אם הוא שונה ממני.
אין כאן שום קשר ל'מה יפית'.
קוראים לזה להיות מענטש.
"לעולם יהא אדם ירא שמים".
קומה ראשונה בבניין - להיות אדם. רק אח"כ אפשר לעלות לקומה הבאה.
כתבת יפה ומחזק

ועוד אוסיף ואומר שכל האשכול הנל מדובר על יום השואה שבו עוד יש לנו מה לומר כי הכאב של כולם שווה.

אבל יהודי שהולך בכוונה בצפירה של יום הזיכרון לחללי צהל הוא פשוט אכזר!!!! כל אדם חילוני מכיר משהו שנפל במלחמה! ומי שלא מכבד את רגשותיו פשוט אדם רע, לא מענין בכלל מה החרדי מרגיש ביום הזה הוא פשוט מוכרח לכבד חייל שנהרג על קידוש השם.
 
אני חושבת שזה ברור שעמידה בזמן הצפירה לא יחזיר שום אדם בתשובה או משהו כזה אבל אם בזמן הצפירה אתה נמצא בבית פשוט מאוד אפשר אפילו לשבת ולהגיד פרק תהילים ואם נמצאים בחוץ אני חושבת שזה ממש חובה לעמוד מחילול השם שיכול להיגרם
 
אני חושבת שזה ברור שעמידה בזמן הצפירה לא יחזיר שום אדם בתשובה או משהו כזה אבל אם בזמן הצפירה אתה נמצא בבית פשוט מאוד אפשר אפילו לשבת ולהגיד פרק תהילים ואם נמצאים בחוץ אני חושבת שזה ממש חובה לעמוד מחילול השם שיכול להיגרם
מה שאת כותבת על עמידה בצפירה, ברור לי לגבי יום הזיכרון, כשהם מרגישים שהם מקריבים בשבילנו את הילדים שלהם, אבל מה הקשר להרגיש כך ביום השואה? זה שייך אלינו בדיוק ואולי יותר ממה שאליהם, כל אחד זכותו לכבד את המתים והשואה בדרך שהוא מחליט!
לגבי חילול ה', אני אשתדל וישמור מאוד לא להיות ברחוב בזמן כזה, אבל הצורה שבו הם מנפחים את היחס שלנו לרגשות שלהם לא הגיונית!
חילול השם זה לעשות עבירות קידוש השם זה לעשות מצוות.
"כל העובר מדעתו על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט נפש להכעיס – הרי זה מחלל את השם. ואם עבר בעשרה מישראל – הרי זה חילל את השם ברבים". זאת ההגדרה של חילול השם: לעשות עבירה בכוונה.
יש הגדרה הלכתית מאוד ברורה מה זה חילול השם, לא לעמוד בצפירה ממש לא עבירה או התנהגות שנוגדת את ההלכה ולכן זה לא חילול השם.
 
נערך לאחרונה ב:
ואם תגיד לך אם שכולה שכשהיא רואה בחור ישיבה היא מרגישה רע שהבן שלה הלך לצבא ונהרג ואלה לא הולכים אז מה?
אולי גם נלך לצבא כדי שלא לפגוע באמהות השכולות?
ואצלינו לשמור שבת זה חובה מוחלטת והיא מבטאת את הכבוד להקב''ה ומי שמחלל שבת או מכניס בגאט בפסח לבית חולים הוא יורק על הקב''ה ועל ציבור שלם אז אולי אני ידרוש מהם לשמור שבת? ויש הרבה נשים שנפגעות מזה שמברכים כל יום שלא עשני אשה אז אולי נפסיק עם זה?
זה הכל מגיע מהפטרונות החילונית שהם רוצים לקבוע לנו איך להתנהג ולאיזה הופעות ללכת- רק מעורבות ואיך נסע באוטובוסים באיזור שלנו!
אנחנו ננהל את החיים שלנו לפי הערכים שלנו וחילוני שיש לו שאלות מוזמן לשאול את הרבנים! לא חסר את מי!
דרך אגב מעולם לא שמעתי או ראיתי רב שאומר לעמוד צפירה!
בסמינר הישן שבו למדתי היינו נעצרות בצפירה ואומרות תהילים ע"פ הוראת הרבנים.

(אציין שבאמת לפעמים אם החלונות היו סגורים לר שמענו את הצפירה אז לא עמדנו עם השעון שיתחיל להדלק בשניה של הצפירה אלא השיעור המשיך כרגיל...)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה