ביקורת ספרות מחנה הקיץ של אדון איקס - יעל רועי

[Natan Galant]

נתחיל דווקא בסוף.
זו לא עומדת להיות ביקורת ספר מדעית וקרירה, למדנית, נוקבת ומעמיקה סטייל @ראש לשועלים המחמיר, אלא יותר רצף של אסוסיאציות.
כי בינינו, קשה לכתוב ביקורת על ספר שקוראים וחוזרים וקוראים בהפרש של שנים.

*

את הסיפור קראתי כילד בעיתון ילדים הנפלא של משפחה. שמו של הסיפור היה אז - וכך הוא צרוב בתודעתי עד היום - "מחנה הקיץ של אדון איקס | אלגוריה לבני הנעורים".
קראנו אותו ברצף, שבוע אחרי שבוע, ומובן שכססנו את ציפורנינו במתח מידי שבוע, סקרנים מהו ההמשך, ומה למען השם הסיפור של אותו אדון איקס, ולמה הוא בונה מחנה, ולאיזה ילד בעולם קוראים בכלל רייקי. זה לא שם של בת?

מתישהו הפסקנו לעקוב אחרי הסיפור, ואינני זוכר מדוע. כשהספר יצא, מובן שרכשנו אותו (כי ספרים טובים קונים, לא שואלים מהספריה). ואפילו שמחנו לגלות שאדון איקס המאיים - כי מי אוהב איקסים מלחיצים למען ה' - הוחלף באדון הוא הערפילי. ובנוסף, או אז, כמה הופתענו! כי הנה המחברת שינתה את שמה, ועל העטיפה היפהפייה והמודרנית הופיע... שם חדש! נטע סיני.
שיהיה נטע סיני, מחנכת ועוסקת בנוער, לבריאות.

שמחנו לגלות שהסיפור אכן כולל בתוכו סוף מסודר ומאורגן (ועוד איזה סיום!), והיי, אפילו איורים חביבים!
וכאן המקום לציין שהאיורים אינם ברמת הכתיבה, אך מעניקים לו בכל זאת נופך מיוחד. האם ייתכן והמחברת עצמה ראתה לנכון ללוות את הספר בשרבוטים פרי עטה? לא בטוח שמדובר במעשה חכם, אינני האיש לשפוט.

*

העלילה, בעיניי, לא פחות מגאונית. קבוצת נערים נתקלת בפרסום אודות מחנה קיץ מסתורי, והם נרשמים ומתייצבים, סקרנים. התגובות מההורים ומהאחים מאוד מסתוריות, ונראה שיש משהו שהנערים אינם מודעים לו. אולי כל מהות המחנה.

כל אחד מהנערים שונה מרעהו ובעל תכונות אופי שונות ומוגדרות מאוד. חריף / ממוצע. אמיץ / פחדן. עצלן / נמרץ. וכו'.

ברגע שהילדים מגיעים אל הכניסה למחנה, הם מגלים שאין דרך לחזור או להתחרט. נכנסת נסעת.
המחנה מורכב בעצם משרשרת תחנות אינדיבידואליות ואישיות, והן מעבירות את הילד שינוי גדול באישיותו ובהתנהגותו, כאשר אין לו שום מושג מהו המסלול שהוכתב לו מראש על ידי בעל המחנה, מר איקס המסתורי.

בשלב מאוד מוקדם מגלה הקורא הנבון () שהעלילה הינה פרשנותה של המחברת למסע שלנו בעולם הזה. ואולי לכך כיוונה כשהגדירה אותו כאלגוריה; כאשר כמעט בכל צומת אנו יכולים לבחור דרך מסויימת, ולכל אחת מאיתנו ישנה דרך מיוחדת משלו, שהבורא ("אדון איקס") הועיד לו. אין שום אפשרות ללכת בדרך של הזולת, או לחקות אותו, ועל כל אחד ללכת ולהתמודד עם האתגרים היחודיים שלו. כאשר אתגרים רבים מעניקים לילד מבט קדימה, עשרות שנים מעבר, כך שהוא יכול לראות כיצד יראה אם ימשיך להתנהג כפי שהוא היום, או אם יתאמץ וישנה את הליכותיו. שזה מסר עמוק וכל כך חכם, ומדוייק.
אם תרצה להיות שם - תתחיל לזוז היום, ולו צעד אחד. כי אם תבהל מהמרחק הרב, ולא תעשה את הצעד הבודד - לעולם לא תגיע ל'שם'.

*

הספר בהגדרתו מיועד לנוער. אך עם זאת, גם כיום כמבוגר אני מוצא בו עניין רב. הן מפאת הכתיבה התמה והיפה, הסוחפת את הקורא ושואבת אותו עמוק עמוק לתוך המחנה / יריד הענק והצבעוני, והן מחמת המסרים החביבים והנכונים השתולים בחינניות בכל אנקדוטה.
הסיטואציות מקוריות מאוד, אפופות במקוריות וביצירתיות שוברת שיאים, שלא לדבר על סיום הספר שהוא אומנותי ואמונתי גם יחד.

עם זאת, כקורא הגברי, הופתעתי לגלות בספר הסופי פרקים שלמים העוסקים בקבוצת ילדות שכמו צצה מאי שם לתוך המחנה. אינני זוכר שהן הופיעו בסיפור המקורי, וגם היום - כבוגר - נראה שהמחברת תחבה אותן כטלאי לתוך הסיפור, על מנת שהוא ידבר גם לנערות ולא גם לנערים.
ולמה זה חבל? כי החיבור לא באמת עובד;
א- מצאתי את עצמי מדלג את הפרקים העוסקים בילדות, האתגרים / "תחנות" שלהן מדברים לנערות בלבד, כנראה.
ב- ושנית, הן אינן מופיעות בפתיחת הספר, בכל תהליך ההכנה וההגעה למחנה, והן אינן מופיעות בסיומו.
אך הערות אלו הינן כמעט חסרות משמעות, ביחד ליופיה של היצירה כולה, למורכבותה ולחינניותה. זהו ספר שקוראים מכל הגילאים יכולים למצוא בו עניין, טעם ומסרים.

ציון סופי.
+ בעד:
עלילה מקורית במיוחד
יצירתית
צבעונית
מלאת תוכן אמיתי
בניית ותפירת סיפור שלם בצורה מעולה
כתיבה שנונה ומרתקת
דמויות מאופיינות כדבעי ושונות מאוד זו מזו
וכמובן: עטיפה יפהפיה וצבעונית!

- נגד:
איורים מעט ילדותיים ולא באותה רמה של הסיפור
ניכר שהדמויות של הבנות הוכנסו כדי לצאת ידי חובה, והן אינן משתלבות בצורה טובה בסיפור
ואיך אפשר להתעלם? לאחר עשרות קריאות חוזרות ונשנות - העטיפה התפרקה, מה שמעיד על איכות דבק לא מספיק טובה

מסקנה:
ספר נדיר, שונה ומיוחד, בולט לטובה בתוך מאות הספרים הבינוניים ומטה הנתכים על ראשינו באשד עוצר נשימה.
קריאה (ורכישה!) מומלצת ביותר.

 

[shira bira]

ביקורת מהנה ביותר.
תודה על הדגשים , גם אלו הפחות חשובים לכאורה (דמויות נשיות והחלפת שם המחברת בין מהדורות).

 

[Natan Galant]

@כנפיים כותבת בהודעה פרטית:

שלחתי כאן כי זו הדרך היחידה שהצלחתי.

תודה על ביקורת מעולה לספר מיוחד במינו.
הרבה זמן רציתי לעשות את זה, והנה אני בחוץ. אז טוב שיש מי שעושה את זה ועוד כ"כ מוצלח.

רציתי לכתוב בעקבות הביקורת כמה דברים, ואם ייראה לך, תוכל לפרסם את התגובה-תוספת הזו.

שנים שאני קוראת את הספר הזה, לחלקיו או בשלמות, שוב ושוב ושוב.
ספר נדיר באיכותו.
כל פרק בו, והעלילה כולה יחד, מהווים חוויה של דמיון חוצה גבולות, משולב בחכמת חיים עמוקה, של תובנות מהותיות, עם קריאה מאווררת לחלוטין. של מסרים ונקודות למחשבה, עם הומור ושנינות זורמת.

הוספת דמויות הבנות התקבלה אצלי תמיד בטבעיות, ועד לביקורת הזו, לא שמתי לב שהן אכן הופיעו די לקראת הסוף. תמיד היה נדמה לי שהפוקוס היה על הבנים, ואיך שהם נכנסו, ואחר כך נוספו הבנות שכבר היו שם.

בכל אופן, לדעתי (הלא גברית) הן אינן מיותרות. התחנות שלהן וכל מה שעבר עליהן, לגמרי שווה כתיבה בעיניי.
רות למשל היא דמות משמעותית מאד, וגפן(נדמה לי) עם הסנגוריה...כולן.

הסוף האומנותי ואמונתי כהגדרתך הקולעת- אין לי מילים.

גם מי ששונא אלגוריות, לא קורא ספרי דמיון, עבר מזמן את גיל הנעורים, תובנות לא מעניינות אותו, כריכה רכה מגרדת לו, הומור רק מדכא אותו, אלרגי לאבק, ואפילו שם הספר לא בא לו בטוב, שווה לו לקרוא אותו בשביל פרקי הסיום היפהפיים האלו.

כשקראתי אותו, זו היתה הפעם הראשונה שהעזתי להסתכל למוות, על כל משמעותו, בעיניים, ולתת לפרידה מהחיים את מקומה הראוי לה בחיים עצמם.

פעם ראשונה שחשתי, והבנתי לעומק, בחוויה אמיתית, איך יום הדין הגדול והנורא אכן עטוף באהבה אינסופית, לא תתואר. סוף סוף הרגשתי עד הסוף, איך הבחירות שלנו מעצבות את עצמנו הרוחני, ואיך מה שנהיינו ישפיע באופן דרמטי על עולם האמת אליו נגיע.

תודה על במה ואיזכור של ספר ברמה כזו.

 

[yonatanr]

אכן, אחד הספרים הזכורים לי ביותר לטובה.
אם איני טועה, לאחר שקראתי את הסיפור פרקים פרקים בעיתון 'ילדים', נעשו שינויים רבים בספר מהסיפור שבעיתון. כך למשל אחד הילדים נקרא בעיתון באופן קבוע 'טרקטור', ובספר כמעט ולא.
כאן המקום לציין את חיבתו המיוחדת של עיתון 'ילדים' לז'אנר האליגוריה הלא פופולרי במיוחד. למעשה עד לאחרונה התנהל סיפור אליגורי בעיתון זה. תמהני כמה ילדים קוראים סיפורים כאלו בדור הקומיקסים.
זכור לי סיפור אליגורי אף הוא מלא מסר - על בני הכפר שהיו שותים מי מעיין מרווים, לעומת בני העיר שהיו שותים רק מיצים מוגזים. מישהו זוכר?

 

[א-ירושלמית]

מעניין שהדמויות כולן מאופיינות אצלך בחדות, כי בספר, בניגוד לעיתון מן הסתם, היה לי קשה להבדיל בין ריקו-גור-אדם-סארו. רק לקראת אמצע המסע - התחלתי ללמוד יותר את האפיונים שלהם ולהבין את ההבדלים ביניהם. בהתחלה, ארבעתם מציקים כך או אחרת לעוג (שמאופיין הכי טוב), ורק בהמשך מתחדדים קוי האופק.
נוסף על כך, לא הצלחתי להבין מספיק טוב למה ריקו לא מילא את יעודו כיאות.

לפעמים חוסר ההבנה הזאת מביא אותי למחשבה, עד כמה משמעותי ההבדל בין פרסום מקוטע של סיפור והבנת הסיפור בעקבות כך, לבין פרסום מרוכז של סיפור כשבין פרק לפרק אין כמעט אויר לנשימה.

 

[Natan Galant]

מעניין שהדמויות כולן מאופיינות אצלך בחדות, כי בספר, בניגוד לעיתון מן הסתם, היה לי קשה להבדיל בין ריקו-גור-אדם-סארו. רק לקראת אמצע המסע - התחלתי ללמוד יותר את האפיונים שלהם ולהבין את ההבדלים ביניהם. בהתחלה, ארבעתם מציקים כך או אחרת לעוג (שמאופיין הכי טוב), ורק בהמשך מתחדדים קוי האופק.
נוסף על כך, לא הצלחתי להבין מספיק טוב למה ריקו לא מילא את יעודו כיאות.

לפעמים חוסר ההבנה הזאת מביא אותי למחשבה, עד כמה משמעותי ההבדל בין פרסום מקוטע של סיפור והבנת הסיפור בעקבות כך, לבין פרסום מרוכז של סיפור כשבין פרק לפרק אין כמעט אויר לנשימה.

רייקי באמת הצדיק קריאה חוזרת של הספר...