- הוסף לסימניות
- #1
לאחרונה נתקלתי במדרש במסכת שבת על תלמיד חכם, שעל בגדו נמצא כתם שומן קטן - “רבב”.
חז”ל מלמדים אותנו עד כמה חמור הדבר, עד כדי שחייב מיתה (!!!).
לא מפני שהכתם עצמו פוגע ביופי הבגד, אלא משום שתלמיד חכם הוא נציג התורה, וכל פגם חיצוני קטן עלול לגרום לאנשים לזלזל בתורה כולה. אבל מה כבר עשה? רק כתם קטן…
אבל זהו בדיוק המסר: גם פגם זעיר עלול לפגוע באמון ובכבוד שראוי לו.
(אני לא אומרת שזה כפשוטו זה רק מקישה לזה לעניין אחר. קריטי: )
ואני מרגישה שקיבלתי הבנה חשובה כשאני מקבילה את זה לעולם הטיפול. וזה מבהיל.
גם מטפלות רגשיות, הן “נציגות”. נציגות של ריפוי, תקווה, אתיקה, הכלה ואמון.
ומה קורה כשנדבק למטפלת איזשהו “רבב”? איזו שמועה, סיפור או שם רע?
אם מדובר בפגיעה ממשית, חוסר מקצועיות או פגיעה באמון, ברור שמדובר בכתם חמור, לא “רבב”. - אלא שבר של ממש.
אבל גם כאשר מדובר לכאורה “רק בשמועות” או “לחישות מאחורי הגב” “הוצאת שם רע” - יש כאן בעיה עמוקה.
בטיפול, האתיקה והמקצועיות הן הקרקע שעליה נבנה כל תהליך הריפוי.
מטופל מגיע במצב פגיע ושברירי, ומוסר את כל עולמו הפנימי בידי המטפלת.
אם יש ערעור בדברים אלה, אפילו שמץ של ספק, – הבסיס כולו רועד.
חשוב לזכור: שמועה אינה נוצרת בחלל ריק. וראוי להחמיר בזה פי כמה וכמה בנוגע לנפש שלנו.
אם מטופל יוצא בתחושה קשה, גם אם הוא במצב נפשי מורכב וגם אם הטיפול התנהל לשיטת המטפלת “כראוי”, עלינו לשאול: “האם נבחנה התאמת המטופל ליכולותיה?” “האם נשמרה המקצועיות בכל שלב?” אם התוצאה היא פגיעה, בין אם בכוונה ובין אם מתוך חוסר התאמה, הרי שנגרם נזק על ידה, וה”רבב” הוא עדות לכך.
כפי שתלמיד חכם עם כתם על בגדו עלול להשניא את התורה וחייב מיתה, כך מטפלת ששמה הטוב נפגם אפילו במעט - מאבדת את היכולת להיות כלי של ריפוי. היא עלולה להפוך בלי משים, למי שמסכנת נפשות במקום להצילן.
לכן, השם הטוב בעולם הטיפול אינו מותרות, ואינו בונוס או קישוט.
הוא הכלי המרכזי והחיוני ביותר שבידי המטפלת. שמירה עליו - בכל מצב, בכל מילה ובכל מעשה -היא חובה.
חז”ל מלמדים אותנו עד כמה חמור הדבר, עד כדי שחייב מיתה (!!!).
לא מפני שהכתם עצמו פוגע ביופי הבגד, אלא משום שתלמיד חכם הוא נציג התורה, וכל פגם חיצוני קטן עלול לגרום לאנשים לזלזל בתורה כולה. אבל מה כבר עשה? רק כתם קטן…
אבל זהו בדיוק המסר: גם פגם זעיר עלול לפגוע באמון ובכבוד שראוי לו.
(אני לא אומרת שזה כפשוטו זה רק מקישה לזה לעניין אחר. קריטי: )
ואני מרגישה שקיבלתי הבנה חשובה כשאני מקבילה את זה לעולם הטיפול. וזה מבהיל.
גם מטפלות רגשיות, הן “נציגות”. נציגות של ריפוי, תקווה, אתיקה, הכלה ואמון.
ומה קורה כשנדבק למטפלת איזשהו “רבב”? איזו שמועה, סיפור או שם רע?
אם מדובר בפגיעה ממשית, חוסר מקצועיות או פגיעה באמון, ברור שמדובר בכתם חמור, לא “רבב”. - אלא שבר של ממש.
אבל גם כאשר מדובר לכאורה “רק בשמועות” או “לחישות מאחורי הגב” “הוצאת שם רע” - יש כאן בעיה עמוקה.
בטיפול, האתיקה והמקצועיות הן הקרקע שעליה נבנה כל תהליך הריפוי.
מטופל מגיע במצב פגיע ושברירי, ומוסר את כל עולמו הפנימי בידי המטפלת.
אם יש ערעור בדברים אלה, אפילו שמץ של ספק, – הבסיס כולו רועד.
חשוב לזכור: שמועה אינה נוצרת בחלל ריק. וראוי להחמיר בזה פי כמה וכמה בנוגע לנפש שלנו.
אם מטופל יוצא בתחושה קשה, גם אם הוא במצב נפשי מורכב וגם אם הטיפול התנהל לשיטת המטפלת “כראוי”, עלינו לשאול: “האם נבחנה התאמת המטופל ליכולותיה?” “האם נשמרה המקצועיות בכל שלב?” אם התוצאה היא פגיעה, בין אם בכוונה ובין אם מתוך חוסר התאמה, הרי שנגרם נזק על ידה, וה”רבב” הוא עדות לכך.
כפי שתלמיד חכם עם כתם על בגדו עלול להשניא את התורה וחייב מיתה, כך מטפלת ששמה הטוב נפגם אפילו במעט - מאבדת את היכולת להיות כלי של ריפוי. היא עלולה להפוך בלי משים, למי שמסכנת נפשות במקום להצילן.
לכן, השם הטוב בעולם הטיפול אינו מותרות, ואינו בונוס או קישוט.
הוא הכלי המרכזי והחיוני ביותר שבידי המטפלת. שמירה עליו - בכל מצב, בכל מילה ובכל מעשה -היא חובה.
נערך לאחרונה ב:
הנושאים החמים