מיקום טעמי זרקא, סגול

[דוד מנחם]

היכן צריך למקם את טעמי הזרקא והסגול האם הם חייבים לגלוש שמאלה מחוץ לאות שמא ניתן למקמם במרכז האות (כמו הרביע) או עם נטיה קלה לצד שמאל אך עדיין בתחום האות.

 

[טייפסעטער]

מספר משנת המועדים לפורים - עוז והדר

 

[טייפסעטער]

בחומש בית הכנסת (עוז והדר) כן יוצא הסגול לחוץ, וכפי הנראה זה תלוי בהמעצב.

 

[תא חזי]

בחומש בית הכנסת (עוז והדר) כן יוצא הסגול לחוץ, וכפי הנראה זה תלוי בהמעצב.
צפה בקובץ המצורף 616507

מעניין, שניהם בחולם, ולמרות זאת...

בכל אופן, לגופה של שאלה אני חושב שעדיף שכל הטעם יהיה על האות עצמה (למעט התנגשויות עם ניקוד).

 

[טייפסעטער]

יש שכותבים אותם ממורכז ע"ג האות, ויש שכותבים אותם חצי ע"ג האות וחצי יוצא מן האות.

מקור

 

[דוד מנחם]

בשני גופנים של מעצבים שונים ראיתי שיש זרקא שהוא בצד שמאל ויש "צינור" שהוא ממש מעל האות

 

[תא חזי]

בשני גופנים של מעצבים שונים ראיתי שיש זרקא שהוא בצד שמאל ויש "צינור" שהוא ממש מעל האות

זה כבר הבדל אחר, "צינור" חייב להיות מעל האות, כי הוא בד"כ באמצע מילה בטעמי אמ"ת. אבל זרקא (בשאר כ"א ספרים) יכול להיות כך או כך, וזה כבר עניין של העדפה.

 

[חיטובים]

זה לא ענין של העדפה אלא יש כללים.
הטעמים זרקא וסגולתא מקומם בסוף התיבה וקצת בולטים החוצה. הטעם תלישא גדולה מקומו בראש התיבה ובולט החוצה.
במה דברים אמורים, בטעם העיקרי שמקומו בראש או בסוף. אבל כיום נהוג לתת עוד טעם במקום שבו המילה מוטעמת. הטעם הזה צריך להיות באמצע האות.
ובקיצור: כשהטעם בתחילת/בסוף מילה, הוא בולט החוצה. כשהטעם באמצע מילה מקומו באמצע האות.

 

[צורת הדף]

זה לא ענין של העדפה אלא יש כללים.
הטעמים זרקא וסגולתא מקומם בסוף התיבה וקצת בולטים החוצה. הטעם תלישא גדולה מקומו בראש התיבה ובולט החוצה.
במה דברים אמורים, בטעם העיקרי שמקומו בראש או בסוף. אבל כיום נהוג לתת עוד טעם במקום שבו המילה מוטעמת. הטעם הזה צריך להיות באמצע האות.
ובקיצור: כשהטעם בתחילת/בסוף מילה, הוא בולט החוצה. כשהטעם באמצע מילה מקומו באמצע האות.

מקור?

 

[hamefoar]

זה לא ענין של העדפה אלא יש כללים.
הטעמים זרקא וסגולתא מקומם בסוף התיבה וקצת בולטים החוצה. הטעם תלישא גדולה מקומו בראש התיבה ובולט החוצה.
במה דברים אמורים, בטעם העיקרי שמקומו בראש או בסוף. אבל כיום נהוג לתת עוד טעם במקום שבו המילה מוטעמת. הטעם הזה צריך להיות באמצע האות.
ובקיצור: כשהטעם בתחילת/בסוף מילה, הוא בולט החוצה. כשהטעם באמצע מילה מקומו באמצע האות.

האם שייך להגדיר קרנינג שכאשר הוא מגיע בסוף מילה הוא יהיה כך ובאמצע מילה יהיה אחרת?

 

[תא חזי]

זה לא ענין של העדפה אלא יש כללים.
הטעמים זרקא וסגולתא מקומם בסוף התיבה וקצת בולטים החוצה. הטעם תלישא גדולה מקומו בראש התיבה ובולט החוצה.
במה דברים אמורים, בטעם העיקרי שמקומו בראש או בסוף. אבל כיום נהוג לתת עוד טעם במקום שבו המילה מוטעמת. הטעם הזה צריך להיות באמצע האות.
ובקיצור: כשהטעם בתחילת/בסוף מילה, הוא בולט החוצה. כשהטעם באמצע מילה מקומו באמצע האות.

מצטרף לשאלת @צורת הדף , מניין הכלל הזה?
זה ברור שהטעם זרקא אמור להיות בסוף התיבה, כדי להבדיל אותו מצינור של טעמי אמ"ת (וידוע שהזרקא שלפעמים שמים באמצע הוא רק כדי לסייע לקורא, ונוסף בתיקוני קוראים וכדו' החדשים יותר), אבל גם לדחוף אותו החוצה לשמאל, למה? הלא ככה הוא תמיד יתנגש בחולם....

 

[תא חזי]

האם שייך להגדיר קרנינג שכאשר הוא מגיע בסוף מילה הוא יהיה כך ובאמצע מילה יהיה אחרת?

אני לא מבין בקרנינג בכלל, אבל האם אתה לא יכול להגדיר שלשה של אותיות, שכשיהיה X-זרקא-X שהוא אות = שיהיה הזרקא באמצע, וכשיהיה X-זרקא-רווח, שיהיה הזרקא נמשך לצד שמאל?

 

[חיטובים]

מקור?

המקור למיקום בתחילת/בסוף תיבה הוא בכתבי יד של תנ"ך ("כתרים").
הטעמים הללו באמצע תיבה הם המצאה של מדפיסים. המיקום באמצע האות הוא כדי שלא תהיה התנגשות עם ניקוד של האותיות הסמוכות.

 

[חיטובים]

האם שייך להגדיר קרנינג שכאשר הוא מגיע בסוף מילה הוא יהיה כך ובאמצע מילה יהיה אחרת?

אפשרי. מגדירים תחילת/סוף מילה ע"י הקוד הזה, שפירושו "ללא אותיות" לפני/אחרי

(0) ot