מי לה' אלי

[רותם]

ב"ה

לקראת ימי חנוכה הבאים אלינו לטובה
ריחות הסופגניות יתחילו להציף את מאפיותינו ...
ויהודה המכבי כבר הגיע לביקור קצרצר ...

 

[Shia]

ענק

 

[אלינור]

יפה מאוד,
אהבתי.

 

[יופי]

לא אל תגיד שזה יהודה המכבי...
יהודה המכבי לא היה מתאגרף מקצועי וגם לא דומה לזה... הצלחת המכבים הייתה בתפילה...!
לע"נ הייתי מורידה את השרירים הנפוחים והפרצוף הקשוח ועושה אותו עדין יותר ויהודי....
בהצלחה!

 

[רותם]

ב"ה

כן , את צודקת...
אבל נחתה עליי רוח ממרום והתחשק לצייר את יהודה המכבי שפיץ כזה
חוץ מזה מה רע...יהודים חזקים בגשמיות..? אני בעד.

 

[שולמית33]

מצטרפת ליופי לגבי ההערה.
הציור כשלעצמו יפה, אם כי מדי ססגוני לטעמי.







________________
שולמית חדד ציירת ומאיירת
0548426106

 

[הסתר_פנים]

ציור חזק!
לטעמי רותם שילב יפה כוח פיזי ועדיין שמר על הבעה רוחנית ויהודית בציור.

 

[*לאה]

ציור יפה מאוד.
(אבל גם בעיני הוא נראה יותר לוחם סמוראי ממכבי)

 

[RacheliArt]

העינים מלוכסנות, קצת מזכיר סומו...
אבל השיפור ניכר בצביעה, והציור עוצמתי למדי.

 

[שירי כהן]

רותם הוא אחד הציירים המאד מוכשרים כאן, אבל בתקווה בלי לפגוע - אין בעיני קשר בין הדמות לבין הכיתוב והתפילין. בכ"א ודאי שלא ליהודה המכבי. מלבד הפרצוף הסיני והגוף השרירני, (כי אין לנו תמונות לדעת איך היתה המציאות, אחרי הכל,) העמידה די משתחצנת, והחרב השלופה ביד היא מזכירה יותר "כוחי ועוצם ידי" מ-מי לה' אלי... והאדום שבלבוש?
כל זה בלי לומר מילה על רמת המקצועיות וזרימת הקו הנהדרת.

 

[בי]

גם אני כקודמי סבורה כך: איור מקצועי, חי ומביע, אבל לא את המסר הנכון. ("מסרת גיבורים ביד חלשים")
נכון שהתחושה בעולם הכללי היא של מכבים שריריים וגיבורים. אבל לגמרי לא זה מה שהיה. הייתי מדמה בעיני רוחי את דמותו של יהודה המכבי יותר לקרובה לדמותו של הרב אלישיב, למשל...

 

[אברהם]

גם אני כקודמי סבורה כך: איור מקצועי, חי ומביע, אבל לא את המסר הנכון. ("מסרת גיבורים ביד חלשים")
נכון שהתחושה בעולם הכללי היא של מכבים שריריים וגיבורים. אבל לגמרי לא זה מה שהיה. הייתי מדמה בעיני רוחי את דמותו של יהודה המכבי יותר לקרובה לדמותו של הרב אלישיב, למשל...

מסכים שהדמות פה נראית סמוראית ושרירית מדי, אבל מאידך גיסא אני לא מצליח בדמיןם הכי פרוע שלי לדמיין את הרב אלישיב (לפחות בגילו הנוכחי) מחזיק חרב ותוקע אותה במתיוונים.

ברור לכל שמסרת גיבורים ביד חלשים, ושהכל היה בכח התפילה וכו', אבל מצד שני ממש לא נכון לומר על המכבים שהם רק התפללו וישבו בבית-המדרש, והפילים של הרומאים ברחו בכח התפילה.
הם יצאו למלחמה אמיתית, עם חרבות וקשתות, והם גם היו טובים בזה.

 

[ליבי]

ציור יפה, אך ממעיט מנס חנוכה, המכבים אמנם לא היו ישישים אבל היו חלשים. הדמות המצוירת מסתדרת לי בדמיון יותר עם גלית מאשר עם המכבים

 

[רותם]

ב"ה

אשריכם ישראל...
תודה הדיון היה מעניין .
תודה על הפרגונים ועל ההערות/הארות הבונות.

דעתי -

מבלי הבט על הציור הנ"ל
האם יהודי חייב להיות רזה ,חסר בשר ופאסון?
הייתי שמח אם יהודה המכבי היה לוחם שרירי , גבוהה בעל חזות מרשימה , לוחם ישראל.
שבין קרב לקרב לוקח את גופו המאסיבי לצד ואומר מנחה לה' בבכיה ודבקות.
יהודי גיבור כזה...
חייל ה'
להיות שרירי ( לא כתרבות) כי אתה לוחם ,בשטח ...אני לא רואה בזה מוקצה.
העם היהודי לא חייב להצטייר כאנשים חלשים ועדינים (בגוף..).
אני מודע לכך שהסטריאוטיפ של איש זקן עם זקן ארוך מביע סוג של צדיקות...
אבל בינינו ..מי יודע באמת איך נראה יהודה המכבי.
לדעתי הוא היה נראה " פייטר רציני.." ,גבוה,חסון עם חרב ,מגן ,תפילין ,וציצית.
בקיצור לוחם יהודי!

בכל אופן
שוב תודה לכולכם .

 

[miri]

מה שמפריע לי זה לא הגודל. זה העדינות שחסרה, שיהיה עוד משהו משוח על פניו מלבד השרירים תחשוב על זה

 

[אלף]

הרי כתוב במפורש ב"על הניסים"?
מסרת גיבורים ביד חלשים
חוץ מזה, ההתנגדות לא נבעה רק בגלל השרירים אלא האיפיון, צורת העמידה השחצנית ועוד. ממליצה לך כבוד הצייר הדגול לקרוא את הספר: "אבן המזבח" של מאיר ברעם. מתוארת שם גבורת החשמונאים מתוך דברי חז"ל בצורה מרתקת. (סתם כך שווה קריאה) דווקא כן ניכרת שם גם גבורה פיזית שלהם, אבל ממש לא האופי הנראה בציור שהיה מתאים אולי למנילאוס או ליזיאש... איפה העיניים החודרות? המבט הטהור? יראת השמיים הביטחון האמונה? גם הם צריכים לבוא לידי ביטוי, ולאו דווקא בתפילין.

עם קו כל כך מקצועי אתה יכול לבטא את זה בצורה נפלאה.

בהצלחה

 

[אברהם]

גיבורים ביד חלשים לא אומר שהמכבים לא היו לוחמים, אלא שיחסית ליוונים הם היו חלשים. היוונים באו על פילים והמכבים נלחמו עם פילים. זה כמו אדם שיעמוד לבד מול טנק. לעומת הטנק הוא חלש מאד.

 

[הסתר_פנים]

א) ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. (ב) וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. (ג) ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. (ד) מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. (ה) רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. (ו) פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. (ז) מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. (ח) ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. (ט) ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו.


(כג) ויהודה המכבי ויונתן אחיו עברו את הירדן וילכו דרך שלושת ימים במדבר. (כד) ויפגשו את אנשי נבו ויקראו להם לשלום, ויספרו לו את הקורות את אחיהם בארץ הגלעד. (כה) כי הוליכו הגויים אותם בשבי ויכלאום בבצרה ובבצר ובעלמון ובחשבון ובמקד ובקרניים, ערים גדולות ובצורות מאוד, וגם רבים מהם אסורים בערי הגלעד. (כו) וכי נוסדו יחד להתנפל למחרתו על המבצרים האלה להבקיעם ולכלותם ביום אחד. (כז) ויפן יהודה פתאום עם כל חילו, וילך דרך מדבר בצר, וייפול על העיר וילכוד אותה. (כח) ויהרוג את כל זכורה לפי חרב ויבוז את שללה, ואת העיר הצית באש, ובעוד לילה קרב אל המבצר. (כט) הבוקר אור ויישאו את עיניהם ויראו והנה המון גדול עד אין מספר נושאים סולמות וכל כלי משחית לעלות על המבצר ולתפשו. (ל) וירא יהודה כי החלה המלחמה, ונאקת אנשי העיר וקול התרועה גדלו עד לב השמים, ויעורר את רוח אנשיו להילחם בעד נפש אחיהם. (לא) ויחץ את עמו לשלשה ראשים, ואחרי נושאם את קולם אל ה' תקעו בשופרות ויתגרו באויביהם מאחור. (לב) ויהי כי הכירו אנשי טימוטיוס את יהודה בעקבם, וינוסו מפניו, ויך בהם מכה גדולה, ויפלו מהם ביום ההוא כשמונת אלפים נפש.
(לג) ויפן משם יהודה וייסע מול מצפה, ויערוך לקראתה ויתפשה, ויהרוג את כל זכורה ויבוז את שלל העיר, וייצת אש בקרבה. (לד) ואחרי כן שם פעמיו אל חשבון ובצרה ומקדה ואל יתר ערי הגלעד ויפלו בידו.

(מתוך ספר חשמונאים)

 

[אלף]

דווקא כן ניכרת שם גם גבורה פיזית שלהם, אבל ממש לא האופי הנראה בציור שהיה מתאים אולי למנילאוס או ליזיאש... איפה העיניים החודרות? המבט הטהור? יראת השמיים הביטחון האמונה? גם הם צריכים לבוא לידי ביטוי, ולאו דווקא בתפילין.

עם קו כל כך מקצועי אתה יכול לבטא את זה בצורה נפלאה.

בהצלחה

אולי לא קראתם את מה שכתבתי עד הסוף. אז ציטטתי שוב את החלק האחרון.

 

[הרשל'ה]

לא אל תגיד שזה יהודה המכבי...
יהודה המכבי לא היה מתאגרף מקצועי וגם לא דומה לזה... הצלחת המכבים הייתה בתפילה...!
לע"נ הייתי מורידה את השרירים הנפוחים והפרצוף הקשוח ועושה אותו עדין יותר ויהודי....
בהצלחה!

זו טעות נפוצה, גב' יופי.
יהודה המכבי, וזאת ע"פ מחקרים עדכניים היה בריון אימים. בדוק.
צדיק, קדוש וטהור, אבל בנוי לתלפיות. ולא צריך בשביל זה את ציוריו של גוסטב דורה להוכחה. ראי מה אומר עליו מתתיהו אביו, עת מסר את הפיקוד לבנו יהודה (שהיה אגב רק השלישי מתוך חמשת האחרים)<table style="border: 0px none ; margin: 2px 18px; font-family: David,serif; background-color: transparent;" cellpadding="2"><tbody><tr><td valign="top">

</td> <td style="font-size: 120%; line-height: 1.5em;">יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה</td> <td valign="bottom">

</td> </tr> <tr> <td style="font-size: 100%;" colspan="3" align="left">– ספר חשמונאים א, ב, סח; בתרגום יצחק זעקיל פרענקיל</td> </tr> </tbody></table> בספר החשמונאים מתואר יהודה (כהסבר נוסף לבחירתו כמנהיג):
<table style="border: 0px none ; margin: 2px 18px; font-family: David,serif; background-color: transparent;" cellpadding="2"><tbody><tr><td valign="top">
</td> <td style="font-size: 120%; line-height: 1.5em;">"כגור אריה ישאג לטרף וימוגו הפושעים מפחדו"</td> <td valign="bottom">
</td></tr></tbody></table>ההזדמנות הראשונה של יהודה המכבי לבחון את טקטיקת הלחימה שלו הייתה בקרב בואכה שומרון. צבאו של אפולוניוס, מושל שומרון, שניסה להגיע לירושלים מצפון הותקף והושמד כולו במארב שערך יהודה המכבי בנחל אל-הרמיח. לפי המסופר, יהודה הרג את אפולוניוס בקרב זה ולקח ממנו את חרבו והשתמש בה בכל קרבותיו. בעקבות הקרב שלח אנטיוכוס כנגד יהודה את המצביא סיירון, מושל קוילה שבסוריה. סיירון, בראש צבא הגדול פי שניים מצבאו של אפולוניוס, התקדם לעבר ירושלים מכיוון השפלה.
בעוד שחילי יהודה חששו ממפגש עם צבא סיירון עודד יהודה את חייליו באמרו:
<table style="border: 0px none ; margin: 2px 18px; font-family: David,serif; background-color: transparent;" cellpadding="2"> <tbody><tr> <td valign="top">

</td> <td style="font-size: 120%; line-height: 1.5em;">הם בוטחים על המונם ועל רוב חיילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.</td> <td valign="bottom">

</td> </tr> <tr> <td style="font-size: 100%;" colspan="3" align="left">
</td> </tr> </tbody></table> סיירון וצבאו הופתעו על ידי כוחותיו של יהודה במעבר הרים ליד בית חורון - קרב הידוע כקרב בית חורון. בקרב זה נהרג סיירון בידי יהודה המכבי בעצמו.

בצד דברים אלו, גם ההיגיון אומר שהתזונה בימים עברו הייתה קצת יותר בריאה. תוסיפי לזה את אוויר ארץ ישראל הנפלא, העדרם של בנקים, חברות סלולאר, וועדות רוחניות, ותקבלי תנאי חיים אידיאליים. אפילו שמפו נגד קשקשים לא היה צריך אז. שלא לדבר על סידור מלא, גלגול גמ"חים, ופרוטקציות בסמינרים..

יהודה המכבי, ואין מה להתבייש בזאת - היה גבור. גדול. גם פיזית.
אין מצווה אחת במנין המצוות שמונה הרמב"ם, האומרת: "מצווה על כל אדם מישראל, להיות רזה, לבנבן, חיוור ומפוחד." אין גם שום מצווה, לפחות לא באלה שאני מכיר, לגור דווקא בקרית ספר, לשחד את מנהל החיידר, ולבסס את התזונה על קוגל איטריות וצ'ולנט עשיר בטרי גליצרדים. (לאוו דווקא בסדר הזה).

אמנם ייתכן בהחלט, שבימינו אנו, לא היה מצליח מתתיהו הזקן להכניס את את בניו הצדיקים לחיידר מהוגן ללא התערבות של ח"כ הרב משה גפני, אך אני אני עדיין מאמין (בהנחה שהמחלקה היהודית בשב"כ לא היתה תופרת לו תיק), שבפונביז' היו שמחים לשמוע ממנו איזה שיעור כללי.

בזמנכם החופשי צאו מהסרט המצוייר בו אתם חיים, והתחילו להבין: להיות יהודי זו זכות וגאווה. לא ברירת מחדל.