מידע שימושי מכתב של מלמד לאבא של תלמיד (לא לבעלי לב חלש)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #83
את יכולה לשלוח לבית ספר/ממח
זה שאין תעודות הוראה לרב בתלמוד תורה זה לא סתם.......
לא צריך דוקא תעודות!

רק שתהיה קצת מודעות של מלמדים על סוגי לקויות של ילדים שהם פוגשים כל שנה.

יש כאלו שפשוט לא מבינים בזה כלום, ויוצא מזה הרבה צרות.

בין בילדים מאובחנים ובין כשלא מאובחנים.

איני מדבר על מקרים שהשילוב לא מוצלח. אלא על מקרים שהשילוב נופל בגלל חוסר בידע ובכלים שקלים להשגה, ובכמה הרצאות מוצלחות חיים שלמים של ילדים יכולים להשתנות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
עוד דוגמאות של אלו שמאשימים את המלמדים והמורים.
בין מהצד הגשמי ובין מהצד הרוחני.
שימו לב,
הוא לא שלח את המכתב להורים:
1734615397874.png

אם הייתי יכול..
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
הכי קל לפתוח אשכול בפרוג ולצקצק בחסדנות על ההורים המזניחים שלא עושים כלום עם הילד שלהם,
כאיש חינוך אני רוצה לומר באופן חד משמעי לפני 15 שנה התופעות של ההתעלמות והטאטוא מתחת לשטיח היו רווחות מאד,
היום זה כמעט שלא קיים נקודה. סימן קריאה! ההורים בני זמננו מודעים היטב למצב של בנם ולא עובדים על עצמם וזה גם לא כזה בושה כמו בעבר שיש לך ילד חלש.
הדור השתנה המודעות השתנתה והמציאות השתנתה לבלתי היכר.
ולדון באריכות במקרה של אחד למיליון.....נו נו יש דברים חשובים יותר
כאיש חינוך אתה מתעסק עם נשמות היה מתבקש שתכיר את הפסוק "כל המציל נפש אחת מישראל כאלו קיים מלא"
עם המכתב הזה יעזור אפילו רק לילד אחד , הזכויות שמורות למלמד שכתב את זה.

זה נושא סופר חשוב !
וטוב לדבר על זה
ולעלות למודעות. פסיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
רוצה לתת זוית של אשת הוראה למכתב הזה:
אני קוראת את המכתב ומהנהנת בעצב.
כל כך נכון וכל כך כואב.
יש לי תלמידות מתקשות שכערבתי את ההורים הם עשו הכל טיפול תרופתי/ רגשי/ שיעורי עזר וכו' ורוממו את בנותיהן.
ויש בנות שהן מתקשות ברמה חריגה ודווקא האימהות שלהן לא מגיעות לאסיפת הורים לא מתקשרות אחר כך להתעדכן... לא עונות למורה לטלפונים. סוג של לטמון את הראש בחול.
וזה לא בעיה ספציפית עם בת אחת זו אותה התנהלות עם שרשרת בנות. (צחוק הגורל- האמא מורה בכירה לחינוך מיוחד...) השנה ביקשתי מראש לא לחנך בכיתה בה יש בת מהמשפחה הזו. לא יכולה יותר לסבול את הזלזול ואת המסכנות של הבנות ולא רוצה להמשיך ולהתרגז על האמא.
אז יש כאלו מקרים אומנם לא מידי רווחים אך בפירוש קיימים. וניתן בהחלט להבין את התסכול של צוותי ההוראה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
רוצה לתת זוית של אשת הוראה למכתב הזה:
אני קוראת את המכתב ומהנהנת בעצב.
כל כך נכון וכל כך כואב.
יש לי תלמידות מתקשות שכערבתי את ההורים הם עשו הכל טיפול תרופתי/ רגשי/ שיעורי עזר וכו' ורוממו את בנותיהן.
ויש בנות שהן מתקשות ברמה חריגה ודווקא האימהות שלהן לא מגיעות לאסיפת הורים לא מתקשרות אחר כך להתעדכן... לא עונות למורה לטלפונים. סוג של לטמון את הראש בחול.
וזה לא בעיה ספציפית עם בת אחת זו אותה התנהלות עם שרשרת בנות. (צחוק הגורל- האמא מורה בכירה לחינוך מיוחד...) השנה ביקשתי מראש לא לחנך בכיתה בה יש בת מהמשפחה הזו. לא יכולה יותר לסבול את הזלזול ואת המסכנות של הבנות ולא רוצה להמשיך ולהתרגז על האמא.
אז יש כאלו מקרים אומנם לא מידי רווחים אך בפירוש קיימים. וניתן בהחלט להבין את התסכול של צוותי ההוראה.
נושא כואב
אני מכירה גם משפחה שהמורות בבית ספר סובלות מהבנות והאמא מתעלמת והיא עוס"ית מקצועית ומבוקשת
איך אומרים הסנדלר הולך יחף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
מצטרפת לכל נשות החינוך כאן שמכירות מקרים כאלה מקרוב!!!1
השנה הזו! לא לפני 15 שנה!
כשהאמא היא אשת חינוך דגולה בעצמה ולא מוכנה בשום פנים ואופן לעזור לבת שלה ודורשת שבית הספר יכיל אותה עם כל קשייה.
אנחנו מכילים, אבל הלב נקרע על הילדה שיושבת כמו עציץ בכיתה וידינו כבולות......
ואפשר! אפשר! לעזור לה!!!!

עצוב מאד מאד.

הלוואי והיה לי אומץ לשלוח לה את המכתב הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
רוצה לתת זוית של אשת הוראה למכתב הזה:
אני קוראת את המכתב ומהנהנת בעצב.
כל כך נכון וכל כך כואב.
יש לי תלמידות מתקשות שכערבתי את ההורים הם עשו הכל טיפול תרופתי/ רגשי/ שיעורי עזר וכו' ורוממו את בנותיהן.
ויש בנות שהן מתקשות ברמה חריגה ודווקא האימהות שלהן לא מגיעות לאסיפת הורים לא מתקשרות אחר כך להתעדכן... לא עונות למורה לטלפונים. סוג של לטמון את הראש בחול.
וזה לא בעיה ספציפית עם בת אחת זו אותה התנהלות עם שרשרת בנות. (צחוק הגורל- האמא מורה בכירה לחינוך מיוחד...) השנה ביקשתי מראש לא לחנך בכיתה בה יש בת מהמשפחה הזו. לא יכולה יותר לסבול את הזלזול ואת המסכנות של הבנות ולא רוצה להמשיך ולהתרגז על האמא.
אז יש כאלו מקרים אומנם לא מידי רווחים אך בפירוש קיימים. וניתן בהחלט להבין את התסכול של צוותי ההוראה.
נושא כואב
אני מכירה גם משפחה שהמורות בבית ספר סובלות מהבנות והאמא מתעלמת והיא עוס"ית מקצועית ומבוקשת
איך אומרים הסנדלר הולך יחף...
מצטרפת לכל נשות החינוך כאן שמכירות מקרים כאלה מקרוב!!!1
השנה הזו! לא לפני 15 שנה!
כשהאמא היא אשת חינוך דגולה בעצמה ולא מוכנה בשום פנים ואופן לעזור לבת שלה ודורשת שבית הספר יכיל אותה עם כל קשייה.
אנחנו מכילים, אבל הלב נקרע על הילדה שיושבת כמו עציץ בכיתה וידינו כבולות......
ואפשר! אפשר! לעזור לה!!!!

עצוב מאד מאד.

הלוואי והיה לי אומץ לשלוח לה את המכתב הזה.
שורף וכואב לשמוע!
בעיני זה ממש התעללות הורית
ההורה חושב נוטה על טובת עצמו ולא מעניין אותו הילד
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
אם הוא מדבר בקושי בקריאה וכתיבה הרבה צודק ההורים צריכים לשים לב לדברים כאלה ואם לא .............
אבל לא חסר מקרים שהרבעס לא מתאימים לתפקיד כזה ובמקרים אחרים הייתי שולח מכתב כזה לרבה(בהתאמה כמובן .) והייתי גם שולח ליותר מכמה רבעס לצערי
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
הכי קל לפתוח אשכול בפרוג ולצקצק בחסדנות על ההורים המזניחים שלא עושים כלום עם הילד שלהם,
כאיש חינוך אני רוצה לומר באופן חד משמעי לפני 15 שנה התופעות של ההתעלמות והטאטוא מתחת לשטיח היו רווחות מאד,
היום זה כמעט שלא קיים נקודה. סימן קריאה! ההורים בני זמננו מודעים היטב למצב של בנם ולא עובדים על עצמם וזה גם לא כזה בושה כמו בעבר שיש לך ילד חלש.
הדור השתנה המודעות השתנתה והמציאות השתנתה לבלתי היכר.
ולדון באריכות במקרה של אחד למיליון.....נו נו יש דברים חשובים יותר
לא יודע מה העיסוק שלך בחינוך אבל אני עוסק בחינוך המון שנים, זה קיים פחות מפעם אבל זה הצלת נפשות ממש לא תמיד ריטלין אבל תפסיקו ברחמים לשלוח אותו לחיידר או לישיבה כי ככה כולם עושין או שאין לכם תעסוקה אחרת
תעקבו ותשקיעו כי ההזנחה לפעמים זועקת עד לב השמים ממש ממש
הורים שלא ידעו שהבן שלהם בן 14 לא יודע כתב רש"י ואני מדבר על הורים ראשי ישיבות גדולים
הורים שמורחים את כולם חוץ מאת המציאות
תיכנס בבקשה לחדר מורים בכל חיידר ולחדר רמי"ם בכל ישיבה והייתי בהמון כאלו ותשמע
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
רק אני קצת התקוממתי?
המכתב יפה, המסר יפה, אבל הסיפור שאני מכירה מקרוב ממש הוא הפוך
ילד שהתקשה, והתקשה, והתקשה, והמנהל והמלמדים אמרו כל הזמן - זה יעבור לו, הוא עוד יקלוט את הקריאה, רק נראה שהוא לא יודע, הוא רק קצת בישן וכו'
ורק ההורים הסתובבו איתו באבחונים
וכשהגיע האבחון המיוחל - על בעיה פתירה לחלוטין - פתאום החיידר התעורר והודיע שאם כך אז צריך להעביר אותו לכיתה קטנה...
ואני לא מדברת על סיפור ישן!
אז כן, יש הורים שחושבים על טובת עצמם, אבל יש גם דברים הפוכים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
רוצה לכתוב לכמה מהתגובות כאן ולא מצטטת הכל,
יש הרבה מאוד הורים שכן, לימדו את הילדים שלהם קריאה.
אני ידעתי לקרוא הרבה לפני שלימדו את החומר הזה בגן/ביה"ס, למרות ועל אף הפרעת קש"ר.
אמא שלי, על שלל עיסוקיה לימדה אותי.
והלוואי ובע"ה אני רוצה - להצליח גם כן לעשות את הנ"ל עם הילדים שלי.


ורוב רוב ההורים שאני מכירה, ואולי גם-
למרות שלא הגיעו לאסיפות הורים (כי באמת לא התאפשר להם וזה בזבוז של יום שלם לפעמים ונתקע להם בדיוק עם דברים אחרים, והם עשו מאמצים כשיכלו, וניסו לפחות לדבר עם המורים/ות בטל')
או לא תמיד הקשיבו לעצות המורים (ותסמכו גם על האינטואיציות שלהם כהורים, שמכירים את עבר והווה הילד קצת יותר במחילה מהמורים שרואים אותם כידוע בין 30+ תלמידים ואין להם זמן שיחה אחד על אחד עם כל ילד בכל יום...)
הם משקיעים את דמם ומרצם ונשמתם ודמעותיהם ותפילותיהם וכספם ולילותיהם ו...............
על הילדים האלו.
והם רוצים שיהיה להם טוב.
ויתנו הרבההההה מאוד בשביל זה.
אל תשפטו.
אל תדונו.
ייתכן שהם עוברים דברים שלא מעוניינים/אפשר לספר, וזה משפיע על הכל - על הילדים, ההורים וכו'.
ראיתי מאחורי הקלעים משפחות שהתמודדו עם תקופות ארוכות של אשפוזים, ילד שנולד חולה וההורה מנסה לתזז בין הבית לבית החולים ולהתאוששות והחלמה ושיקומים וכו'.
ייתכן שאחד מההורים אינו בקו הבריאות באופן כרוני חלילה - וזה ישירות משפיע על הכל.
ייתכן שכלכלית נקלעו לקשיים והם טרודים ומנסים לכסות חובות ולכן טכנית באמת אין להם זמן.
אולי בדיוק חוו טרגדיה ולוקח להם זמן להתאושש ממנה ולקום בחזרה על הרגליים.
ילד שמנענע את גבולות וקירות הבית ומטלטל את כל הספינה...
ויכולות להיות עוד אלף ואחת דוגמאות.....
והם הורים מקסימים ומדהימים ובד"כ היו מגיבים אחרת לעניין.
והם בשר ודם, ומוגבלים.
ואולי מהצד השני זה היה נראה כמו אטימות, או זלזול, או חוסר הסכמה, ואולי מאחורי הקלעים הם כן לקחו לתשומת ליבם והוסיפו את זה לשורת המשימות הדחופות - לטפל בבעיה X של הילד חמד שלהם?!

יפה, אבל גם בזה יש קטגוריות ותתי קטגוריות, מעבר לזה שזה כ"כ תלוי בהמון גורמים משתנים ככה שא"א לומר ילד עם בעיית מקש מתקשה בקריאה.
אני מסכימה עם הנ"ל.
וגם ההוכחה לכך.
אין קשר ישיר בין הפרעות קש"ר לבין קושי בקריאה.
אם כבר דיסלקציה. או הפרעה אחרת.

אם יש הורים שצריך לנער אותם, צריך לנער אותם.
אבל גם כשמנערים אותם, אסור לשכוח, מי ההורה ומי המורה!
כן, תגידו אתם, מי לא נרדם בלילות בשביל ילד שלא הולך לו בקלות, בלימוד, בחברה, בבריאות...?
מסכימה עם הנ"ל מאוד!
הרעיון הובן, ואני מאמינה שיש הורים שצריך להעלות להם את המודעות ואולי גם לנער,
אבל צורת הניסוח קצת קווצה את הלב (הפוסט הראשון).

קשה לי להאמין שיש הורים שלא אכפת להם מהילדים שלהם.
אלא א"כ יש להם איזו הפרעה פסיכיאטרית קשה, ואולי לא מאובחנת.
כל הורה נורמטיבי רוצה שלילד שלו יהיה טוב ורוצה ומוכן להשקיע הרבה משאבים בשביל שזה יהיה כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
באמת יש כ"כ הרבה ילדים בכיתה ו' שלא יודעים לקרוא?
כן!
לא תמיד ממש חוסר קריאה, לפעמים קריאה מאוד איטית וקושי בהבנת הנקרא
ואז כשהכיתה עסוקה בניתוח הגמרא - הילד עוד באמצע לקרוא אותה
ויש גם כאלו שלא קוראים בכלל, בהחלט!
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
אין ילדים מהממים שנולדו עם קשיי למידה וצריכים גישה קצת שונה ויותר חווייתית?
או שנולדו עם ראש קצת יותר יצירתי שמחפש עניין
ובאמת משעמם להם לשבת וללמוד 6-8 שעות ביום פרונטלית?!?!
ואלו ילדים שלא צריכים בכלל את המוסד בשביל ללמוד קריאה, מתמטיקה ועוד - הם יכולים ללמוד את זה לבד דרך ספרים ותרגול עצמאי, כי הם מוכשרים!
או עוד כל מיני דברים שאם נתחיל לא נגמור לפרט אותם...
זה לא חייב להיות שיש להם בעיה עם שם, יכול להיות שזה פשוט לא מתאים להם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
או שנולדו עם ראש קצת יותר יצירתי שמחפש עניין
ובאמת משעמם להם לשבת וללמוד 6-8 שעות ביום פרונטלית?!?!
ואלו ילדים שלא צריכים בכלל את המוסד בשביל ללמוד קריאה, מתמטיקה ועוד - הם יכולים ללמוד את זה לבד דרך ספרים ותרגול עצמאי, כי הם מוכשרים!
או עוד כל מיני דברים שאם נתחיל לא נגמור לפרט אותם...
זה לא חייב להיות שיש להם בעיה עם שם, יכול להיות שזה פשוט לא מתאים להם!
מסכימה, לא חייב להיות אבחנה עם שם
אבל בד"כ זה יהיה קש"ר
והמוסדות באמת לא יודעים להתמודד עם הדבר הקצת שונה הזה
ולצערי לא רואים את החוזקות האחרות של הילד
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
קשה לי להאמין שיש הורים שלא אכפת להם מהילדים שלהם.
אלא א"כ יש להם איזו הפרעה פסיכיאטרית קשה, ואולי לא מאובחנת.
כל הורה נורמטיבי רוצה שלילד שלו יהיה טוב ורוצה ומוכן להשקיע הרבה משאבים בשביל שזה יהיה כך.
מהסיפורים האחרונים שנכתבו כאן, נראה לי בהחלט שיכול להיות שזה הורים עם הפרעה פסיכיאטרית
 
נערך לאחרונה ב:
המכתב שלא נכתב
מופנה לבערך הורה שתיים מכל כיתה,
וכמובן שרוב ההורים
שיש לילד שלהם קושי מטפלים ועובדים בשיתוף פעולה כזה או אחר עם החיידר,
אבל כן יש הורים שהם פשוט טומנים את הראש בחול
אני מאמין שאם המכתב יגיע לאחד ההורים הנ"ל הוא יוציא את הראש
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

שואלת כדי לעורר את תשומת הלב.
אני מפעילה חוגים שנתיים של ציור כבר כמה שנים. (גם בסטודיו בבית וגם בבתי ספר)
יכולה לשבת לי ילדה מאלול עד תמוז רצוף.
הילדה באורות, נהנית מתקדמת מתפתחת.
נגמרת השנה שלום וביי.
לפעמים אני אפילו לא מכירה את האמא בפנים.
אז נכון מחמאות ופירגונים אני מקבלת טלפונית או פנים מול פנים והרבה ב''ה.
אבל תשורה עם מכתב שנותן כח אני מקבלת אולי מאמא אחת בפורים ו-2 בסוף שנה.
ותמיד אני שואלת את עצמי, כמה היה נחמד לו האמא הייתה קונה חפיסת שוקולד או עציצון ב-15 ש''ח,
עם איזה מכתב חמוד ומוקיר,
זה היה נותן לי כ''כ המון כח.
ואם התלמידה יזמה מעצמה וכתבה ונתנה בכלל זה מחמם את הלב, ומראה הרבה גם על האמא שמאחוריה.
ואנא, אל תפתחו את הדיון לים ההוצאות שגם ככה יש לגננת ולסייעות כפול מספר הילדים.
אני מדגישה- תשורה.
משהו קטן אבל עם יחס ותשומת לב לזו שמשקיעה וטורחת ונותנת לילד כ''כ המון טוב.

ואשתף למה התעוררתי לכתוב את זה.
השבוע סיימתי חוג בבית ספר מסויים, ניגשה אליי ילדה אחת מהחוג בכיתה ה' עם שקית נייר.
סיפרה לי שהיא ביקשה מאמא שלה כסף כדי לקנות מתנה למורה הודיה של החוג ציור.
היא קנתה עציץ חמוד, שמה ציורים מתוקים ספר תהילים קטן פנקס עם עט, ומכתב שעד עכשיו תלוי לי על המקרר.
באמת שהתרגשתי, מהמחווה מהמחשבה, מהמזכרת שנשארה לי מהתלמידה הזו.
תלמידה אחרת במקום אחר קנתה זוג עגילים חמסה קטנות, וסיפרה שלא הספיקה לכתוב מכתב. ועדיין זרח לי הלב כל אותו יום.

אז מעוררת מחשבה, אם הילד או הילדה שלך בחוג, הנה נגמרת השנה, משהו קטן עם מכתב ממך או ממנו יכול לתת למורה של החוג המון כח!

מה את אומרת? מסכימה איתי?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה