שיתוף - לביקורת מלחמת הספינים: בתוך תיאטרון הבובות הפוליטי

[הספרן]

העולם שלנו מלא בספינים. ספינים אינסופיים.
ספינים שמסתובבים ומסתובבים,
מערבולות של מניפולציות שמסחררות אותנו שוב ושוב - ספינים.
והאמת? נטבעת במעמקי השווא.

אישים פוליטיים, בעלי שררה, עושים עלינו סיבוב ועוד סיבוב.
חוטים נסתרים מושכים בנו, בובות ראווה בחלון שקוף, נוצץ.
ולשם מה?
כדי שנשלשל עבורם את הפתק המרוט בקלפי?
כדי שנמחא כפיים לפעלולים האינטרסנטיים שלהם?

לשונם מצופה דבש, מסתירה שיניים רקובות.
מסכה נוצצת מסתירה תהום ריקנית.
בפנים - חלל ריק ונבוב, בחוץ - חיוך מלוטש ומילים מצוחצחות.

כבוד, עושר וכוח מניעים את הדמויות במגרש הפוליטי,
ואנחנו, ההמון התמים, נצבים כפיונים על לוח המשחק.
מערבולות של דעות, כזבים שקרים וחלומות שווא מזיזות אותנו מכאן לשם.
מוליכים אותנו שולל, עיוורים בסבך של הבטחות כזב, כל עלה לוחש שקר חדש.

האאוטסיידר שמנסה לשבור את הכללים - מודח מיד מהלוח.
ומי שמיישר קו - מתזז שוב ושוב, לאורך ולרוחב.
מי שמסרב לרקוד לפי החליל, מושתק,
ומי שמיישר קו, רץ במסלול אין-סופי.
מי שמעז לשבור את התבנית - נסדק נשחק, כגרגר אבק ברוח.
ומי שמיישר קו - נטמע ושוקע, כסלע יצוק באדמה.

תיאטרון הבובות הפוליטי ביד הבבונאי,
ברצותו - בובה נוצצת, ברצותו - בובה מחוספסת.
פעם כך, פעם אחרת - הכל עניין של זמן.
אבל בסוף, אותה גברת רק שמלה אחרת. אותה גברת, ספינים.

הם קוראים לזה 'אסטרטגיה', אנחנו מגחכים, 'עוד פוליטיקה'.
הם מספרים לנו על 'חלומות', אנחנו מתעוררים לסיוטים.
הם מבטיחים 'שינוי', אנחנו מחכים ל'אותו הדבר'.
הם מציגים 'חיילים נוצצים' על הלוח, אנחנו יודעים שכולנו רק 'פיונים'.
הם חוגגים 'ניצחון', אנחנו סופרים פצועים בשטח.
הם מבטיחים לחוקק את 'החוק', אנחנו מגלים שבנינו 'מגויסים'.
הם קוראים לזה 'דמוקרטיה', אנחנו קוראים לזה 'סיבוב נוסף'.

עולם השקר והרמייה היה ונותר נחלת האנושות משחר ימיה.
אבל - האם נועדנו לנצח להיות בובות? להיות כלי משחק?
האם לא נוכל לקרוע את החוטים, להתעורר מהחלום הרע?

אולי, אם נפסיק להסתחרר נוכל סוף סוף לראות את הדרך?!

אולי.

משיח נאו.