סיפור בהמשכים ממלכות מתנגשות

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

פרולוג:​

"לא לעולם יישאר המחסום" פלט האיש לבוש השחורים אל עבר חברו. "יודע אני זאת. משיגיע היום, יהיה עליהם למצוא את האיזון בכוחות עצמם." נאנח האיש בלבן, מלטף את זקנו. "מאמין אתה שיוכלו הם להגיע אל האיזון הנדרש?" שאל האיש לבוש השחורים, הספק שבקולו מהדהד בין עצי היער. "הו חברי. וכי חושב אתה שתהיה להם ברירה?" צחקק האיש בלבן במרירות. שני הגברים התקדמו במעבה היער, דורכים על העלים שנשרו מעצי האלון העתיקים. הלילה החשוך והקריר, לא נתן בהם את אותותיו, ושניהם הילכו במרץ רב במורד השביל העתיק, דממת הליל מלווה את צעדיהם החפוזים. שעות הילכו יחדיו ביער החשוך, תרים אחר פינה המוכרת אך להם. משהגיעו אל קרחת היער הקטנה שחיפשו, מהרו להכנס אל פתח מערה צרה. המערה הייתה מוסתרת מאחורי עצים רבים, מסתירה את קיומה מפני זרים. משנכנסו אל המערה, החלו לכתוב, צנצנות הדיו לרגליהם:

עוד יגיע היום, שבו המחסום יתמוגג.
ואז יקרים, הכל יתערבב.
הטוב המוחלט יטעם מן הרע.
והרע החיצון, כבר לא תהיה לו ברירה.
יהיה חייב הוא להתמזג עם הטוב.
דרושים שני אמיצים, להפריד הערבוב.
אחרת, הסוף שכולכם מפחדים, יהיה יותר מאי פעם, קרוב.




 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ב"ה

יפה.
הייתי מחפשת חרוז אחר לערבוב,
המילה קרוב ממש ממש לא עובדת כאן וחבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
פרק ראשון - הרים אפלים
בת שבע שמה פעמיה אל שדות החיטה הגדולים, מחפשת אחר אביגיל חברתה. הרוח הקרירה שנשבה מן ההרים התכולים, תרמה לתחושת הנעימות שחשה. רכס הרי התכלת העצומים היה הגדול ביותר בממלכתם. הוא השתרע על מאות קילומטרים, והיה פורה במיוחד. עשרות שדות ירוקים מוקפים בנהרות מים זורמים נראו אף ממרחק. מיני צמחייה רבים גדלו על ההרים, ציוצי הציפורים הזהובות תורמות לפריחתם. בת שבע טיילה בעבר בהר השן, ההר הקרוב ביותר לשבטה שלה. היה הוא סמוך לשדות החיטה, משקיף ממרום גובהו על מגוון היצורים. שנים רבות חלמה בת שבע לצאת למסע בהרים, לגלות סוגי הרים חדשים ולחוש בעצמה את שלוותם. אך מלבד הרים בודדים שאליהן הותרה הכניסה, נאסר על כל אחד מבני השבטים להתקרב אל שאר ההרים. הייתה זו סכנה של ממש, להגיע סמוך להררי החושך. שמועות הופצו מפה לאוזן בדבר סכנתם, והאמיצים מבין השבטים חצו את גבולם. עד היום, אף לא אדם אחד שנכנס אל שטחם, חזר בחיים. הררי החושך היו ידועים באפלה מוחלטת, כזאת שכל להבה אנושית לא תוכל להאיר. האגדות ספרו על עשרות שיטות שבהן ניסו האמיצים להאיר את דרכם, החל מהצתת אש ועד לתפיסת גחליליות מאירות. אך דבר לא עזר. הררי החושך בלעו כל סוג אור, מובילים בחשיכה רצחנית את הנכנסים לתוכם, עד שמאבדים הם את דרכם ולבסוף את שפיותם. רעד עבר בגופה כשנזכרה בדברי אחיה, שלומיאל. שמע הוא מזקני השבט, כי הפתח של גיהנם נמצא שם, בעמקי הררי החושך. משם מגיעים כל כוחות הטומאה, הזהירוהו. בת שבע לא האמינה לכל השמועות, אך דבר אחד ידעה בוודאות - הייתה נקודה בהרים, שכוסתה בקביעות על ידי עבים שחורים וגדולים. "האם באמת לא ניתן לחצות את ההרים?" תהתה בלחישה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
וואו. מדהים ממש.
קצת הפריע לקרוא כשזה לא מחולק לפסקאות, כדאי לסדר את זה בפעם הבאה.
אגב, הסיפור הוא על עשרת השבטים האבודים? נשמע מסקרן...
תודה! כן מבוסס על רעיון עשרת השבטים
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
המשך הפרק:

"בת שבע, בת שבע" נשמע קולה של אביגיל ממרחק. "בת שבע, חכי נא לי!" התחנן הקול. בת שבע הסתובבה, תרה בעיניה הירוקות הגדולות אחר אביגיל חברתה. שדות החיטה הרחבים היוו מקום מחבוא מושלם. רבים מילדי השבטים נהגו להתחבא בין עשבי החיטה הגבוהים, נהנים מהרוח הקרירה הנושבת תדיר.

"בת שבע, משמאלך!" צעקה אביגיל, הדי קולה נישאים ברוח. בת שבע הביטה לשמאלה, מבחינה לראשונה באביגיל חברתה. "הו אביגיל, חברתי היקרה" חבקה אותה בת שבע. "כמה התגעגעתי אלייך. כבר שבועות אחדים שאין באת לביתנו. האם דברים כסדרם?" התעניינה בת שבע בחום, מלטפת את גב אביגיל חברתה.

"הו, בת שבע. כמה התגעגעתי אלייך! חייבת אני לדבר עמך בדחיפות. אינך מבינה איזו צרה צרורה נפלה עלינו." פלטה אביגיל, עיניה החומות כבויות ועצובות. "מה קרה?" דאגה בת שבע, לראשונה מבחינה בדמעות המבצבצות מבין עיניה החומות הגדולות של חברתה. "מדובר באחי הגדול, פגעיאל. התגנבה לאוזניו שמועה מופרכת ביותר. מאמין הוא כי ישנה דרך לחצות את הררי החושך, רגלית, היישר מפתח הר הבשן. נחוש הוא מאי פעם לנסות. כמה דברנו על לבו, בת שבע, אינך יודעת. כבר שבועות שאיננו נותנים לו מנוח. אך אין נחוש ממנו.

רוצה הוא לצאת למסע בתחילת החודש הבא." כעת, הדמעות הבודדות מעיניה החומות התגברו לכדי שטף ניכר, פניה השזופות אדומות מבכי. "דואגת אני לו כל כך!! הכיצד אוכל להמשיך לחיות אם חלילה ייפגע??" יבבה אביגיל. בת שבע לא ידעה כיצד להגיב. מעולם לא ציפתה לשמוע בשורות שכאלו מפי חברת ילדותה. הייתה זו סכנת נפשות של ממש.

"חייבים אנו לשכנעו. יודעת אני כמה חושק הוא בגאולה השלמה. אך רק בבוא העת נוכל לצאת מן ההרים. אומר לאבי שידבר עמו" אמרה בת שבע ברכות, מחבקת את חברתה הבוכיה. בת שבע ואביגיל ישבו בשתיקה, מתבוננות בשדות החיטה הרחבים. לפתע, חדלה אביגיל מלבכות, עיניה החומות נעוצות בבת שבע "חייבת אני לומר לך דבר נוסף, אך..." גמגמה אביגיל בטון חנוק ומפוחד. "יכולה את להגיד לי, אל לך לדאוג." הרגיעה בת שבע.

"בת שבע" עיניה החומות של אביגיל הביטו למטה, חוששות מלהישיר מבט בעיני חברתה. "גם אחיך מעוניין להצטרף" חתמה.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
המשך:

פניה של בת שבע היו כה חיוורים, עיניה המומות מכאב. לא ידעה היא איך לעכל את הדברים ששמעה. דקות אחדות בהתה בת שבע בתדהמה באביגיל חברתה, עיניה הירוקות משותקות מתדהמה. לבסוף, לאחר דקות שנדמו לאביגיל כנצח, החלה לצחוק.

"בדיחה טובה אביגיל. כמעט הצלחת להפילני בפח. הן אחי והן אחיך כה זהירים. ודאי שלא יסכנו כך את חייהם". צחקה בקול גדול. "בת שבע. אני רצינית. רואה את את אשר על ליבי, ודאי שאין זו בדיחה." טונה הרציני של אביגיל הצית מחדש את הספק בליבה של בת שבע, אך לא רצתה היא להתמודד עם בשורה שכזו.

"אביגיל!! איני יכולה לשמוע דברים שכאלו! איני יכולה! קשורה אני במיוחד לאחי שתוליאל. הוא לא יעשה דבר שכזה" צעקה לעבר חברתה. בת שבע הנסערת קמה ממקומה, והחלה לרוץ בשדות החיטה הרחבים. הדמעות שכה נלחמה להוציא, מציפות את פניה ומטשטשות את ראייתה.

"ודאי שאין זה נכון. חייב להיות הסבר אחר" מלמלה בכעס לעצמה. מרחוק, שמעה את קולה של אביגיל הקורא לה לשוב למקומן, ואף את פסיעותיה העדינות. אך בת שבע הייתה חייבת לרוץ. לברוח. להשתחרר מהכאב העז שהציף את גופה. כל ילד קטן יודע שאין דרך לחצות את הררי החושך. סופם של כל החוצים היה אחד - מוות. חידלון.

"מדוע מאמינים הם כי ביכולתם לחצות את ההרים?" תהתה בלחש, מכופפת עשבי חיטה גבוהים. שעות אחדות בהתה בת שבע בנוף ההררי שכה אהבה. היה זה הדבר היחיד שהרגיע את נפשה הסוערת. ההרים היו כה שלווים וצבעוניים, משדרים חוזק וביטחון בגובהם המתפרס. במיוחד אהבה בת שבע להתבונן בהר החושן.

היה זה ההר היפהפה ביותר שראתה. אדמתו הייתה נוצצת כלהבות, זוהר משתקף מכל פינה. בשעות הערב הייתה משנה האדמה את צבעה, אדמומיות צהבהבה מאירה את ההר. "גם בתוכי בוערת אש שכזו" חשבה בת שבע, מזדהה עם תנועת הלהבות.

"ביום מן הימים גם אני אאיר את החשכה, בדיוק כמו הר החושן" הבטיחה לעצמה. "בעצם, למה ביום מן הימים? יכולה אני לפעול כעת. עכשיו." חייכה לעצמה, רעיון מתרקם במוחה הסוער.

"החלטתי. מעוניינת אני להצטרף לאחי. גם אני אחצה את ההרים." חייכה לעצמה בסיפוק, אצה רצה חזרה לביתה.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
"שלומיאל, שלומיאל, צא מחדרך, חייבת אני לדבר עמך!" צעקה בת שבע בקול אל מול חלונו של אחיה. שלומיאל היה שקוע בלימודו היומי, מרוכז בסוגיה שלפניו. מרוב ריכוזו, לא שמע הוא את צעקותיה של אחותו היחידה.

"שלומיאל! ענה לי!" המשיכה בת שבע לצעוק. הייתה זו אמה שענתה לה, יוצאת מדלת העץ הצדדית של הבית ומישירה מבט נוקב בבתה. "בת שבע, הפסיקי מיד עם צעקותייך." גערה בה אמה, מאותתת לה בעיניה להכנס אל חלל הבית. "אמי היקרה!" חבקה אותה בת שבע. "איך הנך מרגישה? האם זקוקה את לעזרה?" חייכה אליה בת שבע, עיניה משועשות מהבעתה של אמה.

"מדוע מפריעה את לשלומיאל? שקוע הוא בלימודו. יודעת את כי אין להפריעו כעת." טונה של אמה התרכך במקצת, עיני הדבש שלה בוהקות. בת שבע ואמה נכנסו אל חלל הבית, ספריית הספרים הגדולה שבביתם מקדמת את פניהן.

"יודעת אני זאת. אך אין הדבר סובל דיחוי, אמי היקרה. אביגיל ספרה לי כי שלומיאל מתעתד לחצות את הררי החושך יחד עם אחיה." פלטה במהירות, עיניה הירוקות מסרבות להביט בעיני אמה. אמה החווירה כסיד, מזועזעת עד עמקי נשמתה. "חייבת אני לשבת" פלטה כשגל סחרחורת מהר להפילה. "אמא, שבי נא." אמרה בת שבע בדאגה, גוררת כסא עץ מפואר מהמטבח.

אמה התיישבה, עורה הבהיר חיוור ועיניה מבוהלות. "קראי לאחיך מייד" פקדה. בת שבע צייתה לאמה, עולה במדרגות העץ אל חדרו של שלומיאל. שלוש דפיקות דפקה, כשאחיה פתח בבהלה את דלתו. "בת שבע. האם דברים כסדרם? נמנעים אתם מלהפריע לי בלימודי, בטוח אני כי משהו קרה." פלט בחשש, עיניו הירוקות בוחנות את הבעתה הבלתי קריאה של אחותו.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
"אמא פקדה עלייך להגיע, חוששת אני כי נהגתי בפזיזות כשסיפרתי לה על תכניותיך." גמגמה בת שבע, מורידה את עיניה לרצפה. "אילו תוכניות?" שאל שלומיאל, פיו מתכווץ מדאגה. "יודע אתה. התכנית שלך לחצות את הררי החושך" פלטה בת שבע במהירות, בולעת את המילים האחרונות.

"לחצות את מה?" שאל שלומיאל, לא מבין את מלמולי אחותו. "את הררי החושך!" אמרה הפעם בטון ברור. מששמע שלומיאל את תשובתה, החווירו פניו אף הוא. "מניין יודעת את זאת? ומדוע ספרת זאת לאמנו? תכננתי לספר לה כשיגיע הזמן הנכון!" פלט שלומיאל, עיניו הירוקות נמלאות חשש.

"צודק אתה אחי. לא חשבתי על כך. עשיתי טעות." התבוננה לעברו בת שבע, עיניה מלאות בושה. שלומיאל מהר ללכת אל סלון הבית, להרגיע את אמו. כשראה אותה ישובה על כסא חיוורת כולה, הצטער צער עז, עצבות ממלאת את ליבו. "אמי היקרה. איני בטוח מה בת שבע ספרה לך, אך יכול אני להבטיחך כי אין יודעת היא את התמונה המלאה" אמר בחשש, מביט היישר לעיניה החומות של אמו.

"שלומיאל, יקר שלי. האם נכון הדבר? האם מתעתד אתה לחצות את הררי החושך?" שאלה אמו בבהלה, טונה מפוחד וכועס. הקמטים שעל מצחה נראו היטב כעת, עיניה כעוסות ובהולות כאחד. שלומיאל לא הגיב. לא ידע הוא כיצד לענות על שאלתה. אכן תכנן הוא לחצות את ההרים, אך תוכנית מדויקת טרם גובשה.

"ענה לי!" אמרה אמו בחוזקה, מנערת אותו ממחשבותיו. "אממ כן אמי. נכון הדבר." פלט שלומיאל, לא מעז להישיר מבט בעיני אמו. "מה קרה לך?? הן תמיד היית הרציונלי והשקול בביתנו. אין צריכה אני למנות בפניך את הסכנות האורבות שם. הסיכוי באמת להצליח במשימה שכזו הוא אפסי!" גערה בו אמו, מסרבת להאמין למשמע אוזניה. "פזיזות שכזו אינה הולמת אותך!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בת שבע כחכחה בגרונה, מושכת את תשומת לבה של אמה אליה. "אמי היקרה, שלומיאל הינו האדם השקול ביותר שאני מכירה. ודאי יש לו תכנית מסודרת. בטוחני כי אין נוהג הוא בפזיזות." התערבה אחותו.

בימים כשורה, היה שלומיאל מעריך את פרגונה של אחותו, אך כעת, חשש הוא מרצונותיה. הייתה היא נמהרת לגילה, פועלת ללא שיקול דעת. אם מתערבת היא כעת, ודאי רוצה היא ממנו דבר מה.

"בת שבע. אל לך להתערב. יודע אני כי כוונתך טובה, אך תכנון המסע קשור לצורך נפשי שלי. מאמין אני כי יכול אני לעבור את ההרים." אמר הפעם שלומיאל בטון ברור, עיניו הירוקות בטוחות. "ומה גורם לך לחשוב כך?" שאלה אמו בטון ספקני, עיני הדבש שלה נוצצות מדאגה.

שלומיאל התלבט אם לענות. רבו המובהק שכל כך העריך הורה לו למעט בדיבורו עד שיהגו תוכנית ברת ביצוע, אך עליו לתת תשובה מספקת לאמו. לאחר כמה רגעים שנדמו בעיניו כנצח, פלט:

"לפני שבועות אחדים, מצאנו פגעיאל ואנוכי, מגילה מיוחדת במינה. הייתה כתובה היא בכתב תנכ"י עתיק שהיה זר לנו במאוד. ימים שלמים עמלנו על פענוח הכתב, אך לשווא. כל ניסיונותינו העלו חרס. בצר לנו, החלטנו לשתף את רבנו בדבר המגילה."

כעת, עיניו הירוקות של שלומיאל נצצו מהתרגשות, פניו הרציניים קורנים באור יקרות. "אמי היקרה. רבנו היקר עמל גם הוא על דבר המגילה. כה מסוקרן ומפוחד ממנה היה, עד כי לא נתן שינה לעיניו ימים אחדים. אך טרחתו לא הייתה לשווא. הצליח הוא לפענח חלק חשוב ביותר."

"ומה הוא החלק הזה?" הקשתה אמו, טונה מופתע ומבוהל כאחד. "מסלול יציאה מהררי החושך" אמר שלומיאל בלחש, עיניו הירוקות מישירות מבט אל עיניה המפוחדות של אמו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה