שיתוף - לביקורת מעשה במנגל בכינרת ביום הכי חם של השנה...

[שועל ספרות.]

חוף הכנרת.

חום אימים. 46 מעלות בצל! מה בצל? העגבניות, החומוס, הכל היה 46 מעלות! גועל נפש.

"עזוב את זה, תביא כבר את הפחמים החדשים! את האלו הדפוקים שלך אתה יכול לזרוק לפח!" נפתח הוויכוח הקבוע.

"הופה, המייבין הגדול בפחמים... אתה בטח זוכר איך נחנקת פעם קודמת כשהיית בטוח שאוכלים גם אותם..."

"מצחיק מאוד! להזכיר לך שזה רק בגלל שכל הנקניקיות שהכנת על המנגל טעמו ונראו בדיוק כמו הפחמים?"

"אתה לא מבין באוכל, ככה זה אמור לטעום!"

"בשביל מה שאתה מכין על המנגל לא צריך להיות מבין באוכל, צריך פשוט להבין בפחמים... חחח, נו, שים את הפחמים האלו הם יעשו יופי עבודה!"

"נו נו... איפה המצית? שים את החזות והנקניקיות פה על השולחן, ותביא לי להדליק!"

"מה זה תביא לי? מי החליט שאתה המדליק? אני מניח אותם בינתיים על הרשת כאן בצד, ואני מדליק!"

"אתה תדליק? בינתיים הדבר היחיד שהצלחת להדליק זה את הנהג התימני באוטובוס כששאלת אותו מאיזה כפר הוא..."

"אמרתי לך פעם שאתה יכול להיות בדרן? תסתכל, אפילו השיער שלי מתבדר..."

"אם אני בדרן, אז אתה מתחרה לא רע... גרוע! בסדר, נדליק ביחד".

"מה ביחד? אתה תוציא אותי בהדלקה... או שנמחץ אחד לשני את האגודל על הכפתור של המצית?"

"יודע מה? תסדר אתה את המדליקים, אני אדליק עם המצית...."

"איזה מדליקים? אני מדליק תמיד עם תבניות ביצים ריקות טבולות בשמ..."

"אני לא מבין, לא הבאתם מדליקים?! אוי נו גאונים, תתקשר אליי כשתצליח להדליק, יש מצב שנברך אחד את השני בגמר חתימה טובה, בואכה חגים וזמנים לששון..."

"אואה, המופע שלך יהיה להיט היסטרי... אתה מוותר על ההדלקה בעצם?"

"לא מוותר, הולך להביא מדליקים מאנשים עם איי קיו שחוצה את קו השתי ספרות..."

כעבור שעה:

"מדהים! עכשיו אפשר לעבור לשיטה אחרת?"

"מספר 31 שאתה נותן, אני רק מזכיר... ממליץ לך להוציא ספר 'כל השיטות הגרועות להכנת המנגל' אם יהיו קונים רק כמספר שיטות הפח שלך, אתה מליונר!"

"הנה תסתכל, תביא את המנגל, תהפוך את הפחמים, שים את הניירות, הזרדים, הכובע שמש שחרכנו בטעות, והופה, אאה, בום! נדלק!"

"בוא נראה כמה זמן ישרוד, הרי היו כבר 3 נסיונות שצלחו לדקה ורבע..."

"תצחק תצחק, זה בוער יופי! אל תשכח שגם אתה הברקת בכמה נסיונות שצלחו כמו הנסיון שלך לצלוח את הכנרת בשחייה שנגמר אחרי חמישים מטר בסיוע סירות הצלה..."

כעבור רבע שעה נוספת:

"יש! השיטה שלי עבדה, אמרתי לך!"

"אפילו המנגל התייאש ממך ונדלק... בזבוז של ממש, בכמות האנרגיה שהשקענו בלהכין את המנגל אפשר היה לספק חשמל לכל המזגנים של המדינה בשעה הרותחת הזו, והזיעה שלי יכולה למלאות את החוסרים בכנרת. מה זה, איפה החזות והנקניקיות? אהההה אני לא מאמין!"

מסתבר שבעוד שאנחנו התווכחנו את עצמנו לדעת על אופני ההדלקה, השמש מעלינו צחקה מלוא קרניה בזלזול. החזות והנקניקיות ישבו שם על הרשת שעל השולחן, צלויות עד חרוכות מההיא שקפחה עליהן ללא רחם...

 

[כותב השורות]

יפה, מזכיר לי את כל הפעמים שבהם לא רצו לתת לי לעשות את המנגל...
אבל למה נקניקים? הרסת לי את התיאבון!
למה לא נקניקיות, הן הרבה יותר טעימות... ויש גם נקניקיות חריפות אז בכלל...

 

[שועל ספרות.]

יפה, מזכיר לי את כל הפעמים שבהם לא רצו לתת לי לעשות את המנגל...
אבל למה נקניקים? הרסת לי את התיאבון!
למה לא נקניקיות, הן הרבה יותר טעימות... ויש גם נקניקיות חריפות אז בכלל...

חח הזכרת לי שהן היו בכלל נקניקיות...
תקרא לתאבון בחזרה. תגיד לו שיש נקניקיות בטעם עשנם של דפי חשבון החשמל של דודי....