התייעצות משפחתון - ילד שמגיע לפני 8

[shira bira]

את באמת חושבת שהן ישבו כולן וקבלו החלטה משותפת?

אני יכולה להחזיר אלייך את השאלה הזו בהקשר לסיבות שציינת .

בחירה של משרה נובעת בין השאר מתנאי עבודה ושכר. בעיני יותר סביר שזו הסיבה.

 

[java]

אני בהחלט מכירה מטפלות שסגרו משפחתון ועברו לשוק הפרטי. לא כי בשוק הפרטי משלמים יותר טוב. אלא כי תנאי העבודה יותר נוחים.

אצלינו יש רק פרטיות.
בחירה שלהן.
אבל מי שבחרה להשתייך לתמ"ת, אין לה שום זכות להחליט באופן עצמאי מה תנאי העבודה שלה,
בדיוק כמו שלי כשכירה אין זכות להחליט כאלו החלטות.
אם היא רוצה - שתעבוד באופן פרטי ומצידי תגיד שהיא עובדת שבוע כן שבוע לא.

 

[nori]

אצלינו יש רק פרטיות.
בחירה שלהן.
אבל מי שבחרה להשתייך לתמ"ת, אין לה שום זכות להחליט באופן עצמאי מה תנאי העבודה שלה,
בדיוק כמו שלי כשכירה אין זכות להחליט כאלו החלטות.
אם היא רוצה - שתעבוד באופן פרטי ומצידי תגיד שהיא עובדת שבוע כן שבוע לא.

הכל טוב.
אבל זאת בעיה שלי!! (במחילה, הן לא מספיק מענינות אותי....)
כי לי אין מסגרת מתאימה לילד. אני לא מקבלת סבסוד, או הילד שלי לא מטופל באופן נאות כי אין נשים איכותיות במקצוע.
זה פשוט לא יאומן עד שהבעיה תדפוק לכן בדלת פשוט אין הבנה.
היום זה בירושלים, מחר זה בקרית ספר, אנחנו לא באמת כל כך רחוקים.

 

[java]

זה פשוט לא יאומן עד שהבעיה תדפוק לכן בדלת פשוט אין הבנה.

לא כל כך הבנתי מה ההכללה ב'לכן'.
אמרתי כבר שאני שולחת לפרטי, לא?
אני כבר היום במצב שאין לי מטפלת מטעם התמת, אבל אני עדיין חושבת
שכל מטפלת תעשה את השיקול שלה, רווחים מול הפסדים ותחליט אם היא פותחת פרטי או מטעם התמ"ת, ולאחר קבלת ההחלטה - שתכבד ותצמד לכללים.
בגלל החשש שלא תשארנה מטפלות מטעם התמ"ת - הורים אמורים לתת למטפלת לנהוג כראות עיניה?

 

[גלבוע]

הכל טוב.
אבל זאת בעיה שלי!! (במחילה, הן לא מספיק מענינות אותי....)
כי לי אין מסגרת מתאימה לילד. אני לא מקבלת סבסוד, או הילד שלי לא מטופל באופן נאות כי אין נשים איכותיות במקצוע.
זה פשוט לא יאומן עד שהבעיה תדפוק לכן בדלת פשוט אין הבנה.
היום זה בירושלים, מחר זה בקרית ספר, אנחנו לא באמת כל כך רחוקים.

השאלה היא מה הגורם לבעיה.
הצבעתי על מודיעין עילית לעומת ירושלים כדי לומר שהחוסר במטפלות לא נגרם בגלל עמידה על תנאים, אלא בגלל ניהול כושל/חוסר עניין של העירייה לפתור את הבעיה.
לא חסרות בירושלים מעוניינות בעבודה כמטפלות במסגרת משרד העבודה (החליף את התמ"ת). חסר גוף שידאג לתקנים, ושינהל את המטפלות בתבונה ובכיף במידת האפשר (כולל השתלמויות, ערבי כיף ופרגונים), וכן - לגמרי בצמוד לנהלים.

 

[nori]

בגלל החשש שלא תשארנה מטפלות מטעם התמ"ת - הורים אמורים לתת למטפלת לנהוג כראות עיניה?

כמעט נכון.
הייתי מנסחת את זה אחרת "בגלל החשש שלא תשארנה מטפלות מטעם התמת, הורים אמורים לנהוג עם המטפלת בסלחנות ולבחור בצורה מושכלת את התלונות והמלחמות נגדן"
כמובן שמי שזה חשוב לה שהענף הזה לא יקרוס.
אם את באופן כל כך קליל מבטלת את חשיבות מסגרת מפוקחת עבור ילדייך את כנראה או לא זקוקה לה, או זקוקה באופן מופחת. אבל תשארי איתנו לתקופת הרישום ותקראי את זעקות השוד והשבר של אלו שלא התקבלו. ואז תספרי לי של מי הבעיה.

 

[פפרר]

ולכן מה?
גם אם זה יותר קל - האם זה אומר שזאת הסיבה שהאימהות האלו (ואני בתוכן) בחרו בכזה סוג של עבודה?

לא
תרגיעו , אני חוזרת בי ומתנצלת
בהחלט , לא התבטאתי הכי לענין שכתבתי "לברוח" , זה מכורח המציאות לא בריחה
הייתי בסרט הזה , לא ברחתי מהלחץ של הבוקר
ברחתי כדי לחזור לילדים מוקדם ככל האפשר בצהריים כמו כל האמהות
, אבל עדיין ידעתי והערכתי מאוד את בעלי על העול שנפל עליו
אני לא מטפלת ואף פעם לא הייתי מטפלת אבל מנסה להיכנס לנעליים שלה
ובדיוק מהסיבה הזו היו שנים ששלחתי למעון שם המטפלת השכירה לא בביתה
ובעלה מוציא את הילדים ...
רותי תודה על ההבנה וההגנה

מעליב ממש.
(בתור אחת שמחתימה כרטיס ב6:30 במשרד...)

ותודה ל@shira bira וכל מי שהגיבה אחרי.

מגיבה רק כדי לתמוך, לחבק ולגבות את כל נשות ישראל היקרות והצדקניות (כן, כן.)
שמחתימות כרטיס ב6:00, 6:30 או 7:00. וגם את אלו שמעבירות כרטיס ב8:00 או ב9:30.
לא משנה אם אתן מקדימות כדי לחזור מוקדם,
או מאחרות - כדי להוציא בבוקר,
אתן נשות חיל ואמהות למופת.

לא מאמינה ביסורי המצפון הקולקטיבים. לא רואה בהם טעם.

דברי בשם עצמך.
ורק בשם עצמך.
יש מספיק אמהות שהיו שמחות וששות להימנע מלקום בחמש בבוקר, להימנע מנסיעות ארוכות ופקקים מתישים.
ולהחליף את זה בארגון מתיש ומשמח כאחד של האוצרות שלהן.

בתקווה שלא אואשם ברשעות או ניתוק: המינוח 'לברוח' באמת קצת פוגעני, אבל הרעיון שמאחוריו לא כל כך שגוי. השעה שבין שבע לשמונה, בימי לימודים סדירים, היא השעה הכי קשה בהרבה בתים ברוכי ילדים. נשים שיוצאות לעבודה מוקדם, חוסכות אותה.

יש אמהות שהרבה יותר קל להן לקום, להתלבש ולצאת מהבית בשש וחצי, מאשר להעיר את הילדים, להלביש, לטפל בכל ענייני הבוקר (פתקים/ מחברות/ דבק סטיק/ תסרוקת/ כרבולות/ חצאית/ חור/ מציאת נעליים/ החלפת טיטול/ הכנת אוכל לכולם (לא יודעת איפה אתן משיגות את הילדים האלה שמוכנים לאכול משהו מאתמול) / חביתה / עוד טיטול / לכו כבר לבית ספר לכו! אין פתקים היום אין!

ואז, בשמונה, אחרי שעה ויותר של עבודה, יוצאים למשמרת ב' מחוץ לבית.

 

[גלבוע]

הייתי מנסחת את זה אחרת "בגלל החשש שלא תשארנה מטפלות מטעם התמת, הורים אמורים לנהוג עם המטפלת בסלחנות ולבחור בצורה מושכלת את התלונות והמלחמות נגדן"

כאמור, לא חושבת שזה מה שמקריס את הענף.
הורים אמורים לנהוג עם המטפלת בכבוד ובנעימות, אך לא בהעלמת עין וויתור על הכללים הבסיסיים.

 

[nori]

השאלה היא מה הגורם לבעיה.
הצבעתי על מודיעין עילית לעומת ירושלים כדי לומר שהחוסר במטפלות לא נגרם בגלל עמידה על תנאים, אלא בגלל ניהול כושל/חוסר עניין של העירייה לפתור את הבעיה.
לא חסרות בירושלים מעוניינות בעבודה במסגרת משרד העבודה. חסר גוף שידאג לתקנים, ושינהל את המטפלות בתבונה ובכיף במידת האפשר (כולל השתלמויות, ערבי כיף ופרגונים), וכן - לגמרי בצמוד לנהלים.

לא יקירתי.
ההבדל הברור בין מודיעין עילית לירושלים הוא בהחלט המצב הסוציואוקונומי של האוכלוסיה. לא נעים להגיד אבל זה האמת. (בכל אופן ההכרות שלי עם התחום בירושלים עם מנהלות מעון ולא עם משפחתונים וזה הדבר הכי קשה בשבילן להחזיק צוות יציב)
ככל שהאוכלוסיה משכילה ובעלת אפשרויות ההצע של המטפלות הולך ונעלם. ואין סיבה לא לקוות שגם במודיעין עילית יום אחד לכל הנשים יהיו יותר אופציות של תעסוקה ואז משבר המטפלות יגיע גם לשם.

אני חושבת שטלזסטון היא מספיק קטנה כדי שהדוג' תהיה מובנת: נשים צעירות, בוגרות סמינרים, בעלות השכלה כלשהי, התוצאה מעט מטפלות, ומתוכן רבות באופן פרטי. אין שום הפרעה מצד המועצה לפתוח משפחתונים (ולמרות זאת ולמרות העליה הגדולה באוכלוסיה בכל שנה נסגרים משפחתונים ולא נפתחים חדשים), בשנים האחרונות נבנו מבנים ונפתחו גם מעונות. אבל מצבת כח אדם בכאוס לא נורמלי. בית שמש קצת מצילה אותנו (הסעות חינם, למי שמעונינת..). אבל כל אחת לימים ספורים עד שמציעים לה עבודה מתחת לבית כי גם זקוקים להן..
והעיקר וכמו שאמרתי העלאה בשכר לא עוזרת. זה הדבר הכי הכי מאכזב...
שתבינו שפרסמו מודעה עם תוכן מפורש דרושות מטפלות תמורת שכר גבוה של 40 ש' לשעה, והיה אפס טלפונים!

 

[rachelevanon]

הייתי מנסחת את זה אחרת "בגלל החשש שלא תשארנה מטפלות מטעם התמת, הורים אמורים לנהוג עם המטפלת בסלחנות ולבחור בצורה מושכלת את התלונות והמלחמות נגדן"

ממה שנתקלתי- בעיית אפס המשפחתונים בריכוזים החרדיים היא בגלל אדישות של העירייה והתמ"ת ולא בגלל העדר מטפלות. ישנן מטפלות פרטיות שכבר עברו מבחנים ומתחננות לתקן (הן ממילא עובדות בשעות הללו, ורוצות להיות משפחתוניות ולהרוויח הרבה יותר)- ולא מקבלות אותו.

המשפחתוניות באזור מגוריי יצרו ביניהן סוג של קרטל, הן מעבירות מידע על ילדים מזו לזו, מגבות אחת את השנייה בהתנהלות לא חוקית כמו סיום מוקדם יותר, חופש בצומות ועוד, ובעצם מרוויחות הרבה מגרירת הרגליים של משרד התמ"ת ומכך שאמהות נזקקות להן נואשות עד שהן מוכנות לוותר על כל גחמה שלהן.

 

[ארבע]

אני מנסה להשיג מפקחת כדי לבדוק אם המינוח 'שעת השגחה ללא טיפול' הינו חוקי וקביל, אבל בינתיים הצלחתי לשוחח רק עם משפחתונית מעל שני עשורים.
לדבריה, בעבר המשפחתונים החלו בשעות מאוחרות יותר והסתיימו מוקדם יותר ביחס לשעות פעילותם כיום.
מרגע שהוחלט לסייע לאמהות המתחילות את העבודה מוקדם ולהקדים את שעת התחלת המשפחתון, היה הכרח ליישב גם את הצורך של המשפחתוניות לשלוח את ילדיהן הפרטיים למסגרות הלימודים. הוסכם אז שהטיפול המוקדם יכלול השגחה בלבד.

 

[elibeli]

בתקווה שלא אואשם ברשעות או ניתוק: המינוח 'לברוח' באמת קצת פוגעני, אבל הרעיון שמאחוריו לא כל כך שגוי. השעה שבין שבע לשמונה, בימי לימודים סדירים, היא השעה הכי קשה בהרבה בתים ברוכי ילדים. נשים שיוצאות לעבודה מוקדם, חוסכות אותה.

יש אמהות שהרבה יותר קל להן לקום, להתלבש ולצאת מהבית בשש וחצי, מאשר להעיר את הילדים, להלביש, לטפל בכל ענייני הבוקר (פתקים/ מחברות/ דבק סטיק/ תסרוקת/ כרבולות/ חצאית/ חור/ מציאת נעליים/ החלפת טיטול/ הכנת אוכל לכולם (לא יודעת איפה אתן משיגות את הילדים האלה שמוכנים לאכול משהו מאתמול) / חביתה / עוד טיטול / לכו כבר לבית ספר לכו! אין פתקים היום אין!

ואז, בשמונה, אחרי שעה ויותר של עבודה, יוצאים למשמרת ב' מחוץ לבית.

אני פשוט נהנית לקרוא את מה שאת כותבת!
התמונת מצב שהעלית בהרבה בתים מאד נכונה.
הייתה תקופה שהעברתי חלק מהשעה הזו בבית. הייתי יוצאת כשהכל מוכן. ילדים לבושים, אוכל וכו'
ובימים שהייתי בבית ועשיתי אותו דבר בדיוק ורק הייתי צריכה לשלוח אותם מעבר לדלת הייתי מותשת. (ובעלי טען שבימים האלו יש פתאום יותר 'עניינים אחרונים'.
ואולי זה המקום גם להדגיש את ההערכה לאבות, שלהם זה בטוח יותר קשה מהאמהות.

 

[רינתי]

אני ממש ממש לא מסכימה
הכלל קיים והמטפלת בחרה להצטרף אליו.
כל המטפלות שרוצות לעבוד מ8 עד 14 - בכיף ובשמחה אבל פרטי.
מי שרוצה משכורת ותנאים של התמ"ת - שתתאים את עצמה.
יש מלא מטפלות מבוגרות יותר שהילדים שלהם כבר לא מצריכים שליחה צמודה בבוקר.
ומי שהילדים שלה קטנים ורוצה בכ"ז לעבוד בתמ"ת תתכבד למצוא פתרון. בעל / סייעת / בייביסיטר / להכין הכל מהלילה / אנא עארף.

בגלל גישות כמו שלך מטפלות מרשות לעצמן מה בא להן. כולל להחליט לסיים ב13 בצום, לקחת שבועיים בערב פסח וכן על זו הדרך והכל באזלת יד ובחוסר אונים של ההורים.

כל מילה, פשוט לגזור ולשמור.
כל הרעיון של מעון או מטפלת של משרד הכלכלה זה פתרון להורים עובדים, בהתאם לשעות העבודה המקובלות במשק.

אני מכירה מישהי שתפקידה זה לענות (מהבית) כמוקדנית בחברה בחו"ל (היא דוברת את השפה) ועושה זאת כמובן מהבית. היא מתחילה לעבוד ב7 כי זה דרישות התפקיד, ומה נראה לכם? היא מטפלת בילדים הפרטיים שלה אם נכנסת שיחה??

 

[רינתי]

אני מנסה להשיג מפקחת כדי לבדוק אם המינוח 'שעת השגחה ללא טיפול' הינו חוקי וקביל, אבל בינתיים הצלחתי לשוחח רק עם משפחתונית מעל שני עשורים.
לדבריה, בעבר המשפחתונים החלו בשעות מאוחרות יותר והסתיימו מוקדם יותר ביחס לשעות פעילותם כיום.
מרגע שהוחלט לסייע לאמהות המתחילות את העבודה מוקדם ולהקדים את שעת התחלת המשפחתון, היה הכרח ליישב גם את הצורך של המשפחתוניות לשלוח את ילדיהן הפרטיים למסגרות הלימודים. הוסכם אז שהטיפול המוקדם יכלול השגחה בלבד.

וכאן נכנסת בדיוק השאלה אם השגחה יכולה להנתן כשיש למשגיחה 8 ילדים להוציא ליום לימודים מהבית.
בין כתיבת פתק לסירוק קוקו, לחיפוש נעל אבודה היא יכולה להשגיח ש5 ילדים שבאחריותה בסדר?

לא יודעת, אני לא הייתי שקטה עם זה.

 

[nori]

ממה שנתקלתי- בעיית אפס המשפחתונים בריכוזים החרדיים

סליחה שמכל מה שכתבת זה מה שצד את עיני.
אבל זה מזכיר לי שאם אתן קוראות בעתונות החרדית שדרושות מטפלות בצור הדסה, בנוף איילון, בגבעתיים או במבשרת ציון. זה לא בגלל שהם הגיעו למסקנה שחרדיות הן הכי טובות (למרות שהן בהחלט כן) אלא כי הם לא מוצאים אצלם מטפלות. ויחידות הסגולה שנשארו במרחב (וזה לכאורה לזמן מוגבל) גרות במודיעין עילית ובביתר.
אין לי עוד דרך לשכנע שהבעיה אמיתית וקיומית ודורשת שינוי בתפיסה. אבל המציאות לא תעלם אם נעצום עיניים. יום אחד תתעוררו אליה.

 

[Zehavitoosh]

המטפלת של הבן שלי (משפחתון) ביקשה שאם מביאים את הילד לפני 8 שהוא יהיה אחרי אוכל,
כי עד 8 היא עסוקה עם הילדים שלה, והוא סתם בוכה, היא לא מטפלת בו לפני 8, כדבריה.
מה דעתכם?
אני יוצאת מהבית בשעה 6 לעבודה, והיא לא יכולה להתחיל את העבודה לפני 8?

תכלס כמו שכל אמא רוצה לקבל את הילד שלה שבע בצהריים.. כך באותה מידה גם המטפלת רוצה לקבל ילד שבע ורגוע ולפי הכללים של המשפחתונים עד 7:30 המטפלת לא צריכה לטפל אלא רק להשגיח... זה רשום בחוזה

 

[גלבוע]

לא יקירתי.
ההבדל הברור בין מודיעין עילית לירושלים הוא בהחלט המצב הסוציואוקונומי של האוכלוסיה. לא נעים להגיד אבל זה האמת. (בכל אופן ההכרות שלי עם התחום בירושלים עם מנהלות מעון ולא עם משפחתונים וזה הדבר הכי קשה בשבילן להחזיק צוות יציב)
ככל שהאוכלוסיה משכילה ובעלת אפשרויות ההצע של המטפלות הולך ונעלם. ואין סיבה לא לקוות שגם במודיעין עילית יום אחד לכל הנשים יהיו יותר אופציות של תעסוקה ואז משבר המטפלות יגיע גם לשם.

א. אני שמחה שאני יקירתך. איך זכיתי לכך?
ב. זה נכון שקשה להחזיק צוות במעונות, אבל יש הרבה 'בוגרות' מעונות שמאד רוצות להחזיק משפחתון בבית. בלי מחלקת משפחתונים פעילה ויעילה, שדואגת לתקנים, אי אפשר. וזו הבעיה.

ובלי שום סתירה את צודקת, ככל שהאוכלוסייה 'חזקה' יותר, קשה יותר למצוא נשים שרוצות להיות מטפלות. לדעתי הבעיה זה הסטטוס (היוקרה) של המשרה. והשכר. פחות הכללים, שהם לא כל כך קשים ביחס למשרות אחרות.

 

[nori]

א. אני שמחה שאני יקירתך. איך זכיתי לכך?
ב. זה נכון שקשה להחזיק צוות במעונות, אבל יש הרבה 'בוגרות' מעונות שמאד רוצות להחזיק משפחתון בבית. בלי מחלקת משפחתונים פעילה ויעילה, שדואגת לתקנים, אי אפשר. וזו הבעיה.

א. בזכותך תגובותייך המחכימות.
ב. במרחב שלי לא רק שאין הרבה, אלא גם אין קצת, אין בכלל. המחלקה שדואגת לזה אצלינו במועצה מאד יעילה, הם אפילו פרסמו בעבר מטעם עצמם שהם מעונינים להרחיב את מערך המשפחתונים ומי שרוצה שרק תפנה. צעד חריג בעליל (אשרו אפילו לתקופות משפחתונאיות בלי תעודה) אבל די אני חוזרת על עצמי....

 

[ששונית]

התגובה הזו מיועדת לכל הנעלבות והמתרעמות על ההגדרה "בחרה לברוח בשש"
אז אולי המילה לברוח לא ממש מדויקת, אבל ה"בחרה" מדויקת לחלוטין.
לכל אחת יש גבולות אותן היא לעולם לא תחצה.
אשתמש בדוגמאות קיצוניות כדי להסביר: אישה חרדית לעולם לא תלך להיות דוגמנית בטלויזיה, לא משנה כמה ישלמו לה.
אישה חרדית אמא לילדים לעולם לא תעבוד בין השעות חמש אחר הצהריים ועד עשר בלילה ולא משנה כמה היא זקוקה לכסף וכמה בעלה ממית עצמו באהלה של תורה.
בתחומים כאלו של שחור ולבן את תסרבי בקלות רבה להצעת עבודה שכזו.
בשטחים האפורים כל אחת מחליטה לעצה מה הם הגבולות שהיא לעולם לא תעבור.
לאמא אחת לארגן את הילדים בבוקר זה מאסט ולכן מבחינתה עבודה שכרוכה בלצאת בשש מהבית תסורב מיידית בלי נקיפת חרטה.
לאישה אחרת אין בעיה שבעלה יארגן את הילדים בבוקר (בלי להיכנס לסוגיה כמה בעל כזה מסוגל ללמוד אחרי הקרב של הבוקר, ואל תגידו לי שאיך אישה יכולה לעבוד אחרי הקרב, כי נשים בנויות לזה, כך השם ברא אותנו) אבל האישה הזו מבחינתה חופש ביום שישי זה מאסט. היא נורא מכבדת את השבת ולכן תסרב לעבודה שדורשת עבודה בימי שישי.
הכלל שלי, לדוגמה, הוא להיות בבית כשהילדים חוזרים. ויתרתי על הצעות עבודה קוסמות ומנצנצות בשביל הגבול הזה שלי.
אז לבוא ולומר שנשים חייבות לצאת מוקדם וחייבות לחזור מאוחר ולהתייחס לשאלה הכואבת של פעוט מוזנח בשל היציאה המוקדמת של האם מהבית כאילו הנתון הזה הוא מחויב המציאות, זאת שגיאה חמורה שנכנסה לציבור שלנו ומחוללת שמות בסדרי המשפחה באופן שמעולם לא היה כמוהו בציבור שומר תורה ומצוות.

 

[גלבוע]

(בלי להיכנס לסוגיה כמה בעל כזה מסוגל ללמוד אחרי הקרב של הבוקר, ואל תגידו לי שאיך אישה יכולה לעבוד אחרי הקרב, כי נשים בנויות לזה, כך השם ברא אותנו)

תכל'ס, נכנסת.