הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
קשה מאוד להתווכח עם עובדות, אך קשה באותה המידה להתווכח עם ההמונים.
העובדות יטענו ביבשושיות אופיינית שאי אפשר להגדיר את ממלכה במבחן כפנטזיה. אולי דרמה היסטורית, או דרמת מלחמה אפית, או דרמת הרפתקאות תקופתית או אפילו מותחן פולטי... אבל פנטזיה? בשביל להיות פנטזיה צריך איזה שהוא אלמנט לא מציאותי, וזה שקיומה כוזר מוטל בספק לא מספיק, מצטערים.
מצד שני, המון העם ימשיך לטעון ברגש שמודבר על "סדרת הפנטזיה הטובה ביותר", "סדרת פנטזיה יחידה מסוגה" ועוד שלל כינויים בעלי מכנה משותף המתחיל באות פ'.
אנוכי הקטן, כמו אביהוד בשעתו, לא מתכוון להכניס את עצמי למחלוקת המדוברת. במקום זאת, אנסה לפענח את הסיבה שגורמת לממלכה להחשב פנטזיה, ומפני שהספרים ארוכים וזמננו קצר אנתח סצנה אחת מהסדרה, קצרה וחביבה.
אזהרה: הסצנה מכילה פרטי עלילה (ספוילרים בלעז) לספר מהללאל. סביר להניח שקראתם אותו אז אתם יכולים להתעלם מהפסקה הזאת.
הסצנה: איזדרו, המורה לשפות הזקן, מקבל איגרת מסתורית. מוזמנים לקרוא, תתמקדו באיגרת. הציטוטים מהספר מהללאל כמובן.
"לאט גרר את רגליו אל החדר הפנימי, ונעצר על הסף, מביט בעיניים מצומצמות בשולחן החרס שבמרכז החדר. למען הדיוק - באיגרת המונחת על אותו שולחן.
איגרת שלא הייתה שם קודם.
לפעמים, אם חשבו שאינו במגדל, היו אנשים נכנסים אל חדרו מבלי לדפוק. אחד מן הצעירים הלומדים אצלו בולגרית, למשל, יכול היה בהחלט להביא הנה את שיעורי הבית שלו, להניח אותם על השולחן ולצאת לדרכו כלעומת שבא.
אבל למרות שמציאות מעין זו הייתה אמנם אפשרית - ברור היה לאיזדרו כי הוא משתמש בה כתירוץ בלבד. תירוץ שיתיר לו לעבור על הגדר שקבע לעצמו אי אז, לגשת אל השולחן ולפתוח את האיגרת. איגרת שלבטח נשלחה הנה, בדרך לא דרך, על ידי אחד מאמני הכישוף, ידידיו הטובים מימים עברו."
האם האיגרת הגיעה בדרך כישוף פנטסטית? לא כתוב. בהחלט יכול להיות שמדובר באחיזת עיניים, בז מאולף, או אלפי דרכים לא דרכים אחרים. אך שימו לב לאוירת המסתורין, לפלא שהאיגרת הגיעה ליעדה, להקשר החריף לעובדת היות השולח מכשף. לא כתוב שמדובר על מעשה על טבעי, אבל ככה זה מרגיש. הלאה:
"באיטיות משך את הסרט האדום הקושר את האיגרת, יודע כי עליו לעצור. מבין כי עליו להפסיק כעת, לפני שיהיה מאוחר מידי - ולא מצליח לעשות זאת.
הקשר נפרם בין אצבעותיו, והאיגרת נפרשה על השולחן בקול פקיעה קלה.
כמו שידע מראש בסתר ליבו - אכן לא היו אלו שיעורי בית בבולגרית, אלא מכתב בכתב יד מסולסל..."
הקשר נפרם... והאיגרת נפרשה.
שימו לב לפעולה הפסיבית. זה כל כך מתאים למצב הנוכחי של איזדרו, למצב בו הוא לא שולט במעשיו ובסיטואציה, מצב בו הוא מרגיש כאילו האיגרת נפתחת מאליה. אבל נעזוב רגע את איזדרו ונחזור לאוירה: גם אם הבנתם בשכלכם שאיזדרו פותח את האיגרת, נכון הרגשתם, בזכות ניסוח הפסקה, שהאיגרת נפתחה לבד? וזה לא הכל:
"תיזכר!
האיגרת נשמטה מידו של איזדרו ונפלה על השולחן.
להיזכר, באמת! כאילו שאי פעם שכח, כאילו נמנית הפעולה הזו על הדברים שאפשר לשכוח.
הקלף, לאחר שנעזב, שב והתגלגל, מסתיר את האותיות המסולסלות, ואת תוכנה של האיגרת כולה."
החלק האהוב עליי.
יש סופרי סת"ם בקהל?
ראיתם פעם חתיכת קלף מגולגלת שלא מתגלגלת בחזרה כשפותחים אותה?
לקלף מגולגל יש נטייה לחזור לצורתו המקורית, אין פה קסם. אפשר אפילו לומר שהשורה הזאת מיותרת לחלוטין, סתם עובדה ברורה, איפה העורכים של הספר הגם ככה ארוך הזה?
ועדיין, התיאור הכל כך מפורט של האיגרת הנסגרת לבד, איגרת שהגיעה בדרך לא דרך ספק קסומה, איגרת שתיאור פתיחתה פסיבי גם הוא, כל זה ביחד גורם לנו להרגיש שיש פה קסם. שיש פה איגרת קסומה, עצמאית, שמגיעה לבד, נפתחת לבד, ונסגרת לבד.
והרגש הזה גורם לנו להתייחס לסיפור כאל פנטזיה, ובמקביל, הרגש הזה יוצר את האוירה של הממלכה.
אתם כותבים מידי פעם? שימו לב לזה.
שימו לב למילות הפעולה שאתם בוחרים, למטפורות, לדימויים... למילים הקטנות ומעצבנות האלה שאתם דוחפים לעלילה המעניינת שלכם. הם ייצרו את האוירה, הם יגרמו לסיפור התקופתי שלכם להרגיש בתקופה המתאימה, הם יגרמו לדמויות משונות להיות אמינות.
אולי, הם אפילו יגרמו למותחן הדרמה הפולטי תקופתי שלכם, להחשב לספר פנטזיה מיוחד מסוגו.
מקווה שנהניתם, הניתוח נגמר.
הערה קטנה: אל תדאגו, אני לא חושב שממלכה במבחן היא סדרת פנטזיה...
קשה מאוד להתווכח עם עובדות, אך קשה באותה המידה להתווכח עם ההמונים.
העובדות יטענו ביבשושיות אופיינית שאי אפשר להגדיר את ממלכה במבחן כפנטזיה. אולי דרמה היסטורית, או דרמת מלחמה אפית, או דרמת הרפתקאות תקופתית או אפילו מותחן פולטי... אבל פנטזיה? בשביל להיות פנטזיה צריך איזה שהוא אלמנט לא מציאותי, וזה שקיומה כוזר מוטל בספק לא מספיק, מצטערים.
מצד שני, המון העם ימשיך לטעון ברגש שמודבר על "סדרת הפנטזיה הטובה ביותר", "סדרת פנטזיה יחידה מסוגה" ועוד שלל כינויים בעלי מכנה משותף המתחיל באות פ'.
אנוכי הקטן, כמו אביהוד בשעתו, לא מתכוון להכניס את עצמי למחלוקת המדוברת. במקום זאת, אנסה לפענח את הסיבה שגורמת לממלכה להחשב פנטזיה, ומפני שהספרים ארוכים וזמננו קצר אנתח סצנה אחת מהסדרה, קצרה וחביבה.
אזהרה: הסצנה מכילה פרטי עלילה (ספוילרים בלעז) לספר מהללאל. סביר להניח שקראתם אותו אז אתם יכולים להתעלם מהפסקה הזאת.
הסצנה: איזדרו, המורה לשפות הזקן, מקבל איגרת מסתורית. מוזמנים לקרוא, תתמקדו באיגרת. הציטוטים מהספר מהללאל כמובן.
"לאט גרר את רגליו אל החדר הפנימי, ונעצר על הסף, מביט בעיניים מצומצמות בשולחן החרס שבמרכז החדר. למען הדיוק - באיגרת המונחת על אותו שולחן.
איגרת שלא הייתה שם קודם.
לפעמים, אם חשבו שאינו במגדל, היו אנשים נכנסים אל חדרו מבלי לדפוק. אחד מן הצעירים הלומדים אצלו בולגרית, למשל, יכול היה בהחלט להביא הנה את שיעורי הבית שלו, להניח אותם על השולחן ולצאת לדרכו כלעומת שבא.
אבל למרות שמציאות מעין זו הייתה אמנם אפשרית - ברור היה לאיזדרו כי הוא משתמש בה כתירוץ בלבד. תירוץ שיתיר לו לעבור על הגדר שקבע לעצמו אי אז, לגשת אל השולחן ולפתוח את האיגרת. איגרת שלבטח נשלחה הנה, בדרך לא דרך, על ידי אחד מאמני הכישוף, ידידיו הטובים מימים עברו."
האם האיגרת הגיעה בדרך כישוף פנטסטית? לא כתוב. בהחלט יכול להיות שמדובר באחיזת עיניים, בז מאולף, או אלפי דרכים לא דרכים אחרים. אך שימו לב לאוירת המסתורין, לפלא שהאיגרת הגיעה ליעדה, להקשר החריף לעובדת היות השולח מכשף. לא כתוב שמדובר על מעשה על טבעי, אבל ככה זה מרגיש. הלאה:
"באיטיות משך את הסרט האדום הקושר את האיגרת, יודע כי עליו לעצור. מבין כי עליו להפסיק כעת, לפני שיהיה מאוחר מידי - ולא מצליח לעשות זאת.
הקשר נפרם בין אצבעותיו, והאיגרת נפרשה על השולחן בקול פקיעה קלה.
כמו שידע מראש בסתר ליבו - אכן לא היו אלו שיעורי בית בבולגרית, אלא מכתב בכתב יד מסולסל..."
הקשר נפרם... והאיגרת נפרשה.
שימו לב לפעולה הפסיבית. זה כל כך מתאים למצב הנוכחי של איזדרו, למצב בו הוא לא שולט במעשיו ובסיטואציה, מצב בו הוא מרגיש כאילו האיגרת נפתחת מאליה. אבל נעזוב רגע את איזדרו ונחזור לאוירה: גם אם הבנתם בשכלכם שאיזדרו פותח את האיגרת, נכון הרגשתם, בזכות ניסוח הפסקה, שהאיגרת נפתחה לבד? וזה לא הכל:
"תיזכר!
האיגרת נשמטה מידו של איזדרו ונפלה על השולחן.
להיזכר, באמת! כאילו שאי פעם שכח, כאילו נמנית הפעולה הזו על הדברים שאפשר לשכוח.
הקלף, לאחר שנעזב, שב והתגלגל, מסתיר את האותיות המסולסלות, ואת תוכנה של האיגרת כולה."
החלק האהוב עליי.
יש סופרי סת"ם בקהל?
ראיתם פעם חתיכת קלף מגולגלת שלא מתגלגלת בחזרה כשפותחים אותה?
לקלף מגולגל יש נטייה לחזור לצורתו המקורית, אין פה קסם. אפשר אפילו לומר שהשורה הזאת מיותרת לחלוטין, סתם עובדה ברורה, איפה העורכים של הספר הגם ככה ארוך הזה?
ועדיין, התיאור הכל כך מפורט של האיגרת הנסגרת לבד, איגרת שהגיעה בדרך לא דרך ספק קסומה, איגרת שתיאור פתיחתה פסיבי גם הוא, כל זה ביחד גורם לנו להרגיש שיש פה קסם. שיש פה איגרת קסומה, עצמאית, שמגיעה לבד, נפתחת לבד, ונסגרת לבד.
והרגש הזה גורם לנו להתייחס לסיפור כאל פנטזיה, ובמקביל, הרגש הזה יוצר את האוירה של הממלכה.
אתם כותבים מידי פעם? שימו לב לזה.
שימו לב למילות הפעולה שאתם בוחרים, למטפורות, לדימויים... למילים הקטנות ומעצבנות האלה שאתם דוחפים לעלילה המעניינת שלכם. הם ייצרו את האוירה, הם יגרמו לסיפור התקופתי שלכם להרגיש בתקופה המתאימה, הם יגרמו לדמויות משונות להיות אמינות.
אולי, הם אפילו יגרמו למותחן הדרמה הפולטי תקופתי שלכם, להחשב לספר פנטזיה מיוחד מסוגו.
מקווה שנהניתם, הניתוח נגמר.
הערה קטנה: אל תדאגו, אני לא חושב שממלכה במבחן היא סדרת פנטזיה...
נערך לאחרונה ב:
)
