אתגר נספח לאתגר איזהו השיר #10 - אנסיכה מלכי

[דיונון]

לאתגר

שיר שכתבתי בעבר ואני מאד מחובר אליו, אולי בגלל שהסגנון שלו ספונטני וזורם וממקום מאד פנימי -

שיר - המלך

וְעַתָּה בָּנִים שִׁירוּ לַמֶּלֶךְ בְּמָחוֹל עֲלֵי עָשׂוֹר פִּרְטוּ עַל מֵיתְרֵי הַלֵּב בַּשּׁוֹפָר הָרִיעוּ הִתְרוֹעֲעוּ אַף שִׁירוּ וּמַה יַעֲשֶׂה הַבֵּן אִם עֶבֶד כִּי תִּמְלוֹךְ וּגְרוֹנוֹ כְּבָר נִחָר מִזֶּמֶר עֲגָבִים הֲיִתְלֶה כִּנּוֹרוֹ עַל בַּדֵּי הָעֲרָבִים מַה לוֹ שִׂיג וָשִׂיחַ עִם...

www.prog.co.il

 

[ניהול קהילת כתיבה]

סיום האתגר עם כלות השנה וקללותיה. אמן.

סיום האתגר והמדור כולו, בעז"ה.

ניפגש אחרי החגים לחשיבה מחודשת לגבי המדור שיחליף את המדור הזה, אם בכלל.

אמן.

 

[קוביד]

דיבת השפתיים

אינה רק בלשון שלילית?

 

[דיונון]

אינה רק בלשון שלילית?

"כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו כמו דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז י). וישנה לטובה וישנה לרעה לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה שיש דבה שהיא טובה" [רש"י במדבר יד לו]

 

[נ. גל]

@דיונון, מבקשת לדעת האם הבנתי נכון.
דרישת האתגר היא: שיר המעורר את הלב לקבלת עול מלכות שמיים?

 

[דיונון]

@דיונון, מבקשת לדעת האם הבנתי נכון.
דרישת האתגר היא: שיר המעורר את הלב לקבלת עול מלכות שמיים?

גם.
וביתר פירוט - שלשת האתגרים הראשונים שהעליתי היו אתגרי טכניקה שונים,
האתגר הזה הוא 'אתגר נושא'.
כך שכל אחד יכול לקחת את זה לפרשנות ולסגנון האישיים שלו, העיקר שיהיה סביב נושא המלכת הקב"ה.

 

[דיונון]

ב"ה

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ

בְּלֵילוֹת לְבָנִים
וְשָׁמַיִם שְׁחֹרִים
אָבִי, רַק אַתָּה וַאֲנִי.
גַּם אַלְפֵי עֲנָנִים
אוֹתְךָ אֵינָם מַסְתִּירִים
מְאָז קָרָאתָ לִי 'בְּנִי'.

וּּדְמָמָה מְעִיקָה
כִּי חָטָאתִי לְךָ
וּבָשְׁתִּי מִפָּנֶיךָ, אָבִי.
בְּלִבִּי זְעָקָה
אַבָּא סְלִיחָה,
סְלַח נָא וְרַפֵּא כְּאֵבִי.

מַחְוִירִים הַכּוֹכָבִים
וְהַשַּׁחַר עוֹלֶה
וְכֶתֶר יִתְּנוּ לְךָ מַלְכִּי.
מִתְפַּזְּרִים הֶעָבִים
וַאֲנִי מִתְגַּלֶּה
כְּכֶתֶם בַּיְּקוּם הַנָּקִי.

עוֹמֵד לְמִשְׁפָּטְךָ מֶלֶךְ,
יָרֵא, מַשְׁפִּיל עֵינָי
הֵן דִּינִי כְּמוֹרֵד בְּמַלְכוּת.
וְנִדְהַמְתִּי אֲנִי הַהֵלֶךְ,
לְמַרְאֶה שַׁרְבִיט מוּל פָּנַי
'גַּע בָּהּ, פְּאֵר נְסִיכוּת'.

חריזה משולשת (1-4,2-5,3-6), יפה מאד!
חריזת ה3-6 בבתים הראשונים מסתיימת בחיריק, מה שמשווה מעין קטיעה יפה של הקצב.
ומכאן לשאלה - השינוי בבית האחרון מכוון?

 

[גוגלית]

חריזה משולשת (1-4,2-5,3-6), יפה מאד!

תודה!

השינוי בבית האחרון מכוון?

לא.
יותר נכון לומר- שחריזת ה 3-6 שמסתיימת בחיריק לא הייתה מכוונת...

 

[הנף מקלדת]

@הדוויג .
ניתן לומר שלבד מהכיפות והחינניות שיש בשיר שלך, יש בו מסר שאין שום דרך להאכיל אותו מלבד באופן הזה.
חזק!

 

[דיונון]

כתבתי שיר זה במקום מסויים, אך לדאבוני שכחתי אותו שם. ב"ה הצלחתי לשחזר את רובו וזה די קרוב למקור. מבוסס בעיקר על המשך המאמרים של הרבי מליובאוויטש מתשכ"ג ומאמרים נוספים כמצויין בהערות. מתנצל על כמות ההערות והמראי מקומות. בקובץ המקורי היו יותר...

אבלה ודוויה, בעלוה פריצים

נשמתה כבויה, נשרפה כקוצים

בשדה חבויה[1], פרועת הקווצים[2]

בזדונים רוויה[3], שכחה הרובצים[4]

ברם היא שבויה, ובתחילתה נאנסה[5]



נצבת היום[6], אבריה רועדין

מול רוכב עבים[7], דן גס ועדין[8]

מלך איום, יושב על כסא דין[9]

קרועה בפוך לעוגבים[10], בת מלך מאבידין[11]

בשווקים מתגוללת בזויה, ולתשובת השנה[12] יכנסה[13]?



על מפתן הייאוש, תלויה על בלימה[14]

מבין גלי כאבה, בת מלך פנימה[15]

מבעד לקרוש[16], מעצם הנשמה[17]

"מלוך באהבה", מזדעקת בצמא

מעומק[18] בו שרויה, יעלה עלסה[19]



לשדה נעבד מלך[20], מאין ישועתו[21]

אסור ברהטים[22], לא יפר בריתו

מדין יהלך, ברחמים ישם שבתו[23]

יאריך לחוטאים, מעצם בחירתו[24]

כי גם בעריה, היתה באמנה איתו[25].



[1] "אית שדה דכל חירוב ומסאבי ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין" (זח"א קכב, א).
[2] להיפך מ: "קוצותיו תלתלים" (שה"ש ה, יא).
[3] כפי' רשב"ם, אלשיך ועוד (נצבים כט, יח) ש"רווה" אלו הזדונות (משא"כ כרש"י).
[4] מבואר במד"ר כמדומני עה"פ בפ' ויצא "שלושה עדרי צאן רובצים" שהכוונה לג' האבות.
[5] דברים כב, כז: "כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה". כתובות נא, ב: "אמר רבא: כל שתחִלתה באונס וסוף ברצון - אפילו היא אומרת 'הניחו לו, שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו' - מותרת. מאי טעמא? יצר אלבשה"
[6] "אתם נצבים היום זה ר"ה" – ראה תורת הבעש"ט עה"פ (היום יום כ"ה אלול). לקו"ת (לבעל התניא) ר"פ נצבים. פענח רזא ס"פ נצבים.
[7] ע"פ תהילים קד, ג.
[8] ראה גם במפרשים לנצבים שם.
[9] משלי כ, ח. ר"ה לב, ב (בקשר עם ר"ה).
[10] ראה ירמיהו ד, ל.
[11] להעיר משבת קט, א: "פוך מעביר בת מלך".
[12] סוף השנה (ת"י ורש"י מ"א כ, כב ועוד), וגם רומז על חזרה בתשובה.
[13] בניסוח – מלשון נישואין, אבל כולל גם לשון הכנסה (במקור גם הנישואין הוא מלשון הכנסה). פירוש הקטע: כל השנה מסתובבת ברחובות וברגע האחרון של השנה רוצה להיכנס לארמון ולהתחתן עם המלך?! "אם מלך אנא עד השתא מ"ט לא אתית לגבי'?!"
[14] ע"פ איוב כו ז.
[15] תהילים מה, יד. כאן במשמעות של פנימיות הבת מלך.
[16] כמו "נקרש הדם". היינו היובש וכו'. (נראה לי שצ"ל בסגו"ל).
[17] ראה באריכות במאמר יבחר לנו ה'תשכ"ג (סה"מ מלוקט ה' בתחילתו) ס"ו ואילך ובלקוטי שיחות ח"ד שיחה לר"ה, שבקשת ישראל שהקב"ה יהי' מלך עליהם (שמתבטאת ב(קול פשוט שב)שופר מגיעה מעצם הנשמה יעויי"ש באריכות הביאור.
[18] בעיקר הפירוש לגריעותא. אבל רומז גם על המקום העמוק בנפש ממנו מגיעה קריאה זו ("ממעמקים קראתיך ה'" – וגם בזה ב' פירושים כנ"ל).
[19] אהבתה, דביקותה, חיבורה (ע"ד "עלס אהבים" (משלי ז, יח)). אם כי הפירוש המדוייק יותר למילה זו הוא לכאו' שמחתה (יעויין במפרשים למשלי שם. איוב כ, יח ועוד – אך וודאי שיש הסוברים שאי"ז התחלפות עם יעלוץ יעלוז אף שזו הדעה הרווחת במפרשים) ובספרי השותי"ם נראה שיש כל מיני משמעיות רחבות לשורש זה. והלכך הרשיתי לעצמי גם. ואכמ"ל.
[20] ע"פ קהלת ה, ח. ומבואר בזהר (שבהע' 1) שמלך עילאה נעבד גם לשדה דלעומ"ז. והרבי מליובאוויטש (לא היו ימים טובים תשל"ה ס"ו – סה"מ מלוקט ג ע' רמז) מבאר שג"ז למעליותא, שהעליה אחרי הירידה היא גדולה יותר כי עיי"ז נפעל חידוש בכוונת הבריאה, ולכן המשכת הכתר (הנק' מלך עילאה) היא באופן נעלה יותר ע"י הירידה. ובמ"א מבאר (אני לדודי תשכ"ו ס"ז – סה"מ מלוקט ח"ד) שע"י המשכת מלך עילאה (בכללות – יגמה"ר) לעמ"י מתגלה בו שכוונתו הוא "בשביל ישראל שנקראו ראשית" (ר"פ בראשית) שקשורים עם עצמותו ומהותו ית'. ובעיקר כאשר מתגלה לבנ"י הנמצאים בשדה דלעומ"ז כי דווקא בהם מתגלה קשרם העצמי לאלוקות שגם בהיותם בשדה עד ש"עשו איש שדה" "החזיק בה וכו'" הרי "צעקה הנערה" כי רצונם האמיתי הוא בקדושה ולכן עושים תשובה. יעויי"ש בביאורים מפליאים ועמוקים.
[21] כ"ק אדמו"ר הצ"צ מבאר שכאשר "צעקה הנערה" בתשובה גם בהיותה בשדה דלעומ"ז (ראה הע' קודמת) זוכה לישועה מבחי' האין שלמע' מהשתלשלות (וע"ד "מאין יבוא עזרי" כמבואר בספה"ק).
[22] שה"ש ז, ו. וראה מד"ר עה"פ (ועד"ז במפרשים נוספים): "אסור ברהטים שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל".
[23] כמבואר בויק"ר פכ"ט ועוד שע"י תק"ש הקב"ה עובר מכסא דין לכסא רחמים. וראה ביבחר לנו שם שזהו מאחר שבתק"ש מתגלה הקשר העצמי של עמ"י והקב"ה בבקשתם 'תמליכוני עליכם' יעויי"ש בהביאור (בעיקר סי"א).
[24] ראה במאמר שם באריכות ובמאמרים שבהערה הבאה שמה שישראל שרשם בעצמותו ית' כביכול וזה שע"י תק"ש ובקשת תמליכוני עליכם פועלים שהקב"ה יהי' מלך זהו רק מאחר שכן הקב"ה בחר בבחירתו החופשית בעמ"י אך לא שמעשי הנבראים מצ"ע תופסים מקום). אך ראה במאמר תורה ציווה תשכ"ג (סה"מ שם) באו"א).
[25] תניא פכ"ד. וראה במאמרים וכל אדם ובסוכות תשבו תשכ"ג (בהמשך למאמר סה"מ מלוקט שם) שעניין זה הוא מצד בחירתו העצמית של הקב"ה בעמ"י.

שיר מיוחד!
אבל אני מוכרח להעיר שה'מסביב' ומספרי הציונים מאד מכבידים ומבלבלים את הקורא.
אולי כדאי שגירסת ההסבר והמ"מ יובאו כאן בנספח, ואילו באשכול האתגר יופיע רק השיר בטהרתו.

 

[AtArA R]

@מצפה ופועל לישועה
המבנה... והשיבוצים... והתוכן... וואו!
התאכזבתי שהסוף לא התאים לחריזת ה"סה" שסגרה כל את כל הבתים שלפניו...

 

[מצפה ופועל לישועה]

תודה רבה על התגובות!
ל: AtArA R: צודק. כתבתי קטע זה אתמול בשלוש בלילה וכבר לא הי' לי כוח לשבור את הראש למצוא חרוז שיצליח להעביר את התוכן שאני רוצה. אם יש לך/מישהו אחר רעיון אשמח לשמוע.
דרך אגב, איך מתייגים?

 

[מצפה ופועל לישועה]

לדיונון: אשמח לקבל את הצעתך להעביר את ההודעה דשם לכאן ושם להכניס את השיר ללא ההערות שוליים, א נראה לי שאני לא יכול לשנות שם כלום וכמדומה שאין לי אפשרות לשלוח הודעות פרטיות.

 

[מצפה ופועל לישועה]

כתבתי שיר זה במקום מסויים, אך לדאבוני שכחתי אותו שם. ב"ה הצלחתי לשחזר את רובו וזה די קרוב למקור. מבוסס בעיקר על המשך המאמרים של הרבי מליובאוויטש מתשכ"ג ומאמרים נוספים כמצויין בהערות. מתנצל על כמות ההערות והמראי מקומות. בקובץ המקורי היו יותר...

אבלה ודוויה, בעלוה פריצים

נשמתה כבויה, נשרפה כקוצים

בשדה חבויה[1], פרועת הקווצים[2]

בזדונים רוויה[3], שכחה הרובצים[4]

ברם היא שבויה, ובתחילתה נאנסה[5]



נצבת היום[6], אבריה רועדין

מול רוכב עבים[7], דן גס ועדין[8]

מלך איום, יושב על כסא דין[9]

קרועה בפוך לעוגבים[10], בת מלך מאבידין[11]

בשווקים מתגוללת בזויה, ולתשובת השנה[12] יכנסה[13]?



על מפתן הייאוש, תלויה על בלימה[14]

מבין גלי כאבה, בת מלך פנימה[15]

מבעד לקרוש[16], מעצם הנשמה[17]

"מלוך באהבה", מזדעקת בצמא

מעומק[18] בו שרויה, יעלה עלסה[19]



לשדה נעבד מלך[20], מאין ישועתו[21]

אסור ברהטים[22], לא יפר בריתו

מדין יהלך, ברחמים ישם שבתו[23]

יאריך לחוטאים, מעצם בחירתו[24]

כי גם בעריה, היתה באמנה איתו[25].



[1] "אית שדה דכל חירוב ומסאבי ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין" (זח"א קכב, א).
[2] להיפך מ: "קוצותיו תלתלים" (שה"ש ה, יא).
[3] כפי' רשב"ם, אלשיך ועוד (נצבים כט, יח) ש"רווה" אלו הזדונות (משא"כ כרש"י).
[4] מבואר במד"ר כמדומני עה"פ בפ' ויצא "שלושה עדרי צאן רובצים" שהכוונה לג' האבות.
[5] דברים כב, כז: "כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה". כתובות נא, ב: "אמר רבא: כל שתחִלתה באונס וסוף ברצון - אפילו היא אומרת 'הניחו לו, שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו' - מותרת. מאי טעמא? יצר אלבשה"
[6] "אתם נצבים היום זה ר"ה" – ראה תורת הבעש"ט עה"פ (היום יום כ"ה אלול). לקו"ת (לבעל התניא) ר"פ נצבים. פענח רזא ס"פ נצבים.
[7] ע"פ תהילים קד, ג.
[8] ראה גם במפרשים לנצבים שם.
[9] משלי כ, ח. ר"ה לב, ב (בקשר עם ר"ה).
[10] ראה ירמיהו ד, ל.
[11] להעיר משבת קט, א: "פוך מעביר בת מלך".
[12] סוף השנה (ת"י ורש"י מ"א כ, כב ועוד), וגם רומז על חזרה בתשובה.
[13] בניסוח – מלשון נישואין, אבל כולל גם לשון הכנסה (במקור גם הנישואין הוא מלשון הכנסה). פירוש הקטע: כל השנה מסתובבת ברחובות וברגע האחרון של השנה רוצה להיכנס לארמון ולהתחתן עם המלך?! "אם מלך אנא עד השתא מ"ט לא אתית לגבי'?!"
[14] ע"פ איוב כו ז.
[15] תהילים מה, יד. כאן במשמעות של פנימיות הבת מלך.
[16] כמו "נקרש הדם". היינו היובש וכו'. (נראה לי שצ"ל בסגו"ל).
[17] ראה באריכות במאמר יבחר לנו ה'תשכ"ג (סה"מ מלוקט ה' בתחילתו) ס"ו ואילך ובלקוטי שיחות ח"ד שיחה לר"ה, שבקשת ישראל שהקב"ה יהי' מלך עליהם (שמתבטאת ב(קול פשוט שב)שופר מגיעה מעצם הנשמה יעויי"ש באריכות הביאור.
[18] בעיקר הפירוש לגריעותא. אבל רומז גם על המקום העמוק בנפש ממנו מגיעה קריאה זו ("ממעמקים קראתיך ה'" – וגם בזה ב' פירושים כנ"ל).
[19] אהבתה, דביקותה, חיבורה (ע"ד "עלס אהבים" (משלי ז, יח)). אם כי הפירוש המדוייק יותר למילה זו הוא לכאו' שמחתה (יעויין במפרשים למשלי שם. איוב כ, יח ועוד – אך וודאי שיש הסוברים שאי"ז התחלפות עם יעלוץ יעלוז אף שזו הדעה הרווחת במפרשים) ובספרי השותי"ם נראה שיש כל מיני משמעיות רחבות לשורש זה. והלכך הרשיתי לעצמי גם. ואכמ"ל.
[20] ע"פ קהלת ה, ח. ומבואר בזהר (שבהע' 1) שמלך עילאה נעבד גם לשדה דלעומ"ז. והרבי מליובאוויטש (לא היו ימים טובים תשל"ה ס"ו – סה"מ מלוקט ג ע' רמז) מבאר שג"ז למעליותא, שהעליה אחרי הירידה היא גדולה יותר כי עיי"ז נפעל חידוש בכוונת הבריאה, ולכן המשכת הכתר (הנק' מלך עילאה) היא באופן נעלה יותר ע"י הירידה. ובמ"א מבאר (אני לדודי תשכ"ו ס"ז – סה"מ מלוקט ח"ד) שע"י המשכת מלך עילאה (בכללות – יגמה"ר) לעמ"י מתגלה בו שכוונתו הוא "בשביל ישראל שנקראו ראשית" (ר"פ בראשית) שקשורים עם עצמותו ומהותו ית'. ובעיקר כאשר מתגלה לבנ"י הנמצאים בשדה דלעומ"ז כי דווקא בהם מתגלה קשרם העצמי לאלוקות שגם בהיותם בשדה עד ש"עשו איש שדה" "החזיק בה וכו'" הרי "צעקה הנערה" כי רצונם האמיתי הוא בקדושה ולכן עושים תשובה. יעויי"ש בביאורים מפליאים ועמוקים.
[21] כ"ק אדמו"ר הצ"צ מבאר שכאשר "צעקה הנערה" בתשובה גם בהיותה בשדה דלעומ"ז (ראה הע' קודמת) זוכה לישועה מבחי' האין שלמע' מהשתלשלות (וע"ד "מאין יבוא עזרי" כמבואר בספה"ק).
[22] שה"ש ז, ו. וראה מד"ר עה"פ (ועד"ז במפרשים נוספים): "אסור ברהטים שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל".
[23] כמבואר בויק"ר פכ"ט ועוד שע"י תק"ש הקב"ה עובר מכסא דין לכסא רחמים. וראה ביבחר לנו שם שזהו מאחר שבתק"ש מתגלה הקשר העצמי של עמ"י והקב"ה בבקשתם 'תמליכוני עליכם' יעויי"ש בהביאור (בעיקר סי"א).
[24] ראה במאמר שם באריכות ובמאמרים שבהערה הבאה שמה שישראל שרשם בעצמותו ית' כביכול וזה שע"י תק"ש ובקשת תמליכוני עליכם פועלים שהקב"ה יהי' מלך זהו רק מאחר שכן הקב"ה בחר בבחירתו החופשית בעמ"י אך לא שמעשי הנבראים מצ"ע תופסים מקום). אך ראה במאמר תורה ציווה תשכ"ג (סה"מ שם) באו"א).
[25] תניא פכ"ד. וראה במאמרים וכל אדם ובסוכות תשבו תשכ"ג (בהמשך למאמר סה"מ מלוקט שם) שעניין זה הוא מצד בחירתו העצמית של הקב"ה בעמ"י.

 

[אפרת תהל]

בס"ד

אני מצרפת את הביאור לשיר ואת המקורות שבהם השתמשתי בעת כתיבת השיר.


השיר כולו מברך את ה' ומחולק לארבע בתים אשר כל בית מברך ומפאר את ה' על חלק אחר.


הבית הראשון נלקח מברכת המאורות שבתפילה ומברך את ה' על המאורות. הבית משובץ מפסוקים בברכת המאורות.

ברוך יוצר המאורות – חתימת הברכה.

בדעת ובתבונה- 'דעת ותבונה סובבים הודו'.

המקבל תשבחות וזמרות- 'זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו'.

על חמה ולבנה.



הבית השני משבח על כך שה' מקיים דברו והבטחתו לבני ישראל בכל מיני תחומים. הבית מתפאר בשיבוצים מהתפילה, תהילים והתורה.

ברוך מלך אומר ועושה- ברוך שאמר.

נאמן לקיים הבטחתו- בברכת מחיה המתים כתוב "נאמן אתה להחיות מתים", נאמן אתה- לקיים הבטחתך.

שומר את שבכנפיו יחסה- "שומר ה' את כל אוהביו" (תהילים, קמה).

וממשיך ללמד תורתו- הבטחת ה' בחומש דברים (ל"א, כ"א): "כי לא תשכח מפי זרעו", רשי: הרי זו הבטחה לישראל שאין התורה משתכחת מזרעם. השורה הזו מתחברת גם עם ברכות התורה ששם אנו מברכים: "המלמד תורה לעמו ישראל".



הבית השלישי מברך את ה' על כך שהוא מברך את עמו ישראל.

ברוך המברך עמו- "ברוך... המברך עמו ישראל בשלום"- ברכת שים שלום בתפילת שמונה עשרה.

בעיר ובשדה- בברכות בפרשת כי תבוא עם ישראל מבורך: "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה".

הקורא עליהם שמו- בהמשך הברכות בפרשה ה' מברך את העם שיראו עליו כי שמו נקרא עליהם: "ויראו כל העמים כי שם ה' נקרא עליך".

ותחתם עמים רודה- בברכת יצחק ליעקב (בראשית כ"ז, כ"ט): "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים".



הבית האחרון מודה ומברך את ה' בכלליות וגם על המתנה של התשובה.

ברוך אתה ה',

אלוקי, מלך העולם-שורות אלו כוללות את כל התשבחות הנאמרות לה' בברכות ומתחילות בבא"ה...

ההופך לזכויות זדוני- 'גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות" (יומא, פ"ו).

ופותח פתחי כאולם- מדרש שיר השירים רבה(ה', ב') 'אמר הקב"ה לישראל, בני, פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות... נכנסות בו'.

 

[מצפה ופועל לישועה]

מתנצל על כמות ההערות והמראי מקומות. בקובץ המקורי היו יותר...

כשזה הי' במדור עצמו. עכשיו אני מתנצל שלא הבאתי יותר...

 

[נ. גל]

השיר שהעלתי בנוי כהקבלה בין המלכת שלמה למלך, ובין המלכת הקב"ה.
האם יש צורך להעלות הסבר כאן, או שהוא ברור דיו?

 

[דיונון]

האם יש צורך להעלות הסבר כאן, או שהוא ברור דיו?

כדאי להעלות הסבר, תמיד מתגלים דברים חדשים.

 

[נ. גל]

נרד נא אל העין - השיר נפתח מנקודת מבטו של אחד מן העם, הבא להמליך את שלמה למלך. הוא יורד אל מעיין הגיחון, וקורא לחבריו (הקוראים). במשמעות הנוספת - נרד אל עמקי הנפש, אל מקור המים שלנו.
נחשוב חשבונו של עולם - שיבוץ מהפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". כמובן ההרמז מדבר על חשבון הנפש.
מבני הרמכים יבוא עימנו - נביא עימנו את פרדת המלך (שיבוץ ממגילת אסתר - האחשתרנים בני הרמכים). במשמעות - כל אחד יביא איתו את הבהמה הפרטית שלו, כדי להמליך גם עליה את הקב"ה.
עד שפיים קולנו נישא - למילה שפיים כמה פירושים, ביניהם - נחלי מים או מקומות גבוהים. כאן השיר משמש בשניהם, הקול מגיע ממקור המים, אך ישמע עד ההתרחבות לנהר (במשמעות - לשינוי שהולך לקרות תהיה השפעה מורגשת, ממשית), ועד המקומות הגבוהים (כרגע עדיין לא מוסבר מה יש עליהם, אך בבית האחרון רמוז שהארמון בנוי בגובה. או במילים פשוטות - הקול ישמע עד ארמון המלך). במשמעות מדובר כמובן תקיעת השופר וצעקת הלב, שחודרת עד המעשה ומגיעה עד המלך עצמו.

ותבוא אם המלך, - שיבוץ אודות בת שבע. במשמעות - הנשמה ששרויה בנו, היא היא השכינה.
רחמים תבקש בעד עמה - שוב שיבוץ ממגילת אסתר.
כתר מלוכה תשאל
לזה אשר שלום לו - שלמה נקרא לשון "שלום לו", ושמו של הקב"ה הוא "שלום".

עודנו יושבים על העין, - הגענו אל המעיין, הלב כבר פתוח אל הקב"ה, ואנחנו רק ממתינים (יושבים) לאישור שאכן המלך מוכן למלוך עלינו.
ובעל תהילים נושא קולו: - רמז לפסוקי התהילים לפני קריאת שופר, ובאופן כללי לקריאת התהילים בראש השנה.
"כי כן אעשה היום הזה!" - שיבוץ מהמלכת שלמה.
הן לו יאתה כל המלוכה - שיבוץ (ירמיה פרק י').

ובחצר בית המלך - בהקבלה למשל המלך בשדה: "ובבואו להיכל מלכותו אין נכנסים אלא ברשות". אנו מקבלים את הרשות ונכנסים לחצר בית המלך. הרמז לאסתר המלכה, הממתינה לרשות להיכנס אל המלך.
נכרעה לפני עושנו ברך - שיבוץ (תהילים צ"ה).
ליבנו לא נשית אל הפלך - הפלך רומז לעבודה בזויה, הנעשית בשוק, ואופן כללי לעולם הזה.
ושוב בוכאה נעלה בדרך - הדרך העולה ממעיין הגיחון פנתה לכיוון בית המקדש ובית המלך. אמנם בעת המלכת שלמה טרם נבנה בית המקדש, אך ההרמז במקומו עומד.

אצל האבן הזוחלת - בזמן המלכת שלמה, ישב אדוניהו עם אלו שרצו להמליכו "אצל האבן הזוחלת". במשמעות הנוספת יש כאן השוואה בין "העומדים" ובין "הזוחלים".
ילכו המורדים לדרכם - ברגע ששמעו שם על כך ששלמה הומלך, החלה שם התפזרות המונית. היחס אלינו, יש כאן ביטוי ליתרון האור מן החושך, כאשר עצם ההמלכה כבר מבטלת את הרע מעיקרו.
יען כי לרעה אין תוחלת - כיוון שלרע אין תקווה, וכל תכליתו היא להתבטל.
ישובו לכרוע ברכם - בוודאי גם המורדים יחזרו ויקבלו את עול מלכות שמיים. גם החלקים שבהם אנחנו מתקשים להתחבר בהם לקב"ה, יתוקנו בוודאות.

יחדיו, עולים מן העין - כתוצאה מן ההמלכה, הדוברים כבר מאוחדים תחת המלך, ועולים (בכל משמעויות הביטוי) אל בית המלך.
ידיינו נקיות מן הדם - רמיזה לעגלה ערופה הנעשית גם היא על נחל. במשמעות - ריבוי הדם נגרם מריבוי אכילה ושקיעה בתאוות העולם. לאחר ההתבטלות וההתחברות לקב"ה, אנו מרוחקים מן התאוות ונקיים מהן.
וקולנו בוקע עד כיסא: - כסא המלכות, כסא הכבוד...
"יחי המלך לעולם!" - זהו הביטוי בו המליכו את שלמה.

 

[דיונון]

נרד נא אל העין - השיר נפתח מנקודת מבטו של אחד מן העם, הבא להמליך את שלמה למלך. הוא יורד אל מעיין הגיחון, וקורא לחבריו (הקוראים). במשמעות הנוספת - נרד אל עמקי הנפש, אל מקור המים שלנו.
נחשוב חשבונו של עולם - שיבוץ מהפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". כמובן ההרמז מדבר על חשבון הנפש.
מבני הרמכים יבוא עימנו - נביא עימנו את פרדת המלך (שיבוץ ממגילת אסתר - האחשתרנים בני הרמכים). במשמעות - כל אחד יביא איתו את הבהמה הפרטית שלו, כדי להמליך גם עליה את הקב"ה.
עד שפיים קולנו נישא - למילה שפיים כמה פירושים, ביניהם - נחלי מים או מקומות גבוהים. כאן השיר משמש בשניהם, הקול מגיע ממקור המים, אך ישמע עד ההתרחבות לנהר (במשמעות - לשינוי שהולך לקרות תהיה השפעה מורגשת, ממשית), ועד המקומות הגבוהים (כרגע עדיין לא מוסבר מה יש עליהם, אך בבית האחרון רמוז שהארמון בנוי בגובה. או במילים פשוטות - הקול ישמע עד ארמון המלך). במשמעות מדובר כמובן תקיעת השופר וצעקת הלב, שחודרת עד המעשה ומגיעה עד המלך עצמו.

ותבוא אם המלך, - שיבוץ אודות בת שבע. במשמעות - הנשמה ששרויה בנו, היא היא השכינה.
רחמים תבקש בעד עמה - שוב שיבוץ ממגילת אסתר.
כתר מלוכה תשאל
לזה אשר שלום לו - שלמה נקרא לשון "שלום לו", ושמו של הקב"ה הוא "שלום".

עודנו יושבים על העין, - הגענו אל המעיין, הלב כבר פתוח אל הקב"ה, ואנחנו רק ממתינים (יושבים) לאישור שאכן המלך מוכן למלוך עלינו.
ובעל תהילים נושא קולו: - רמז לפסוקי התהילים לפני קריאת שופר, ובאופן כללי לקריאת התהילים בראש השנה.
"כי כן אעשה היום הזה!" - שיבוץ מהמלכת שלמה.
הן לו יאתה כל המלוכה - שיבוץ (ירמיה פרק י').

ובחצר בית המלך - בהקבלה למשל המלך בשדה: "ובבואו להיכל מלכותו אין נכנסים אלא ברשות". אנו מקבלים את הרשות ונכנסים לחצר בית המלך. הרמז לאסתר המלכה, הממתינה לרשות להיכנס אל המלך.
נכרעה לפני עושנו ברך - שיבוץ (תהילים צ"ה).
ליבנו לא נשית אל הפלך - הפלך רומז לעבודה בזויה, הנעשית בשוק, ואופן כללי לעולם הזה.
ושוב בוכאה נעלה בדרך - הדרך העולה ממעיין הגיחון פנתה לכיוון בית המקדש ובית המלך. אמנם בעת המלכת שלמה טרם נבנה בית המקדש, אך ההרמז במקומו עומד.

אצל האבן הזוחלת - בזמן המלכת שלמה, ישב אדוניהו עם אלו שרצו להמליכו "אצל האבן הזוחלת". במשמעות הנוספת יש כאן השוואה בין "העומדים" ובין "הזוחלים".
ילכו המורדים לדרכם - ברגע ששמעו שם על כך ששלמה הומלך, החלה שם התפזרות המונית. היחס אלינו, יש כאן ביטוי ליתרון האור מן החושך, כאשר עצם ההמלכה כבר מבטלת את הרע מעיקרו.
יען כי לרעה אין תוחלת - כיוון שלרע אין תקווה, וכל תכליתו היא להתבטל.
ישובו לכרוע ברכם - בוודאי גם המורדים יחזרו ויקבלו את עול מלכות שמיים. גם החלקים שבהם אנחנו מתקשים להתחבר בהם לקב"ה, יתוקנו בוודאות.

יחדיו, עולים מן העין - כתוצאה מן ההמלכה, הדוברים כבר מאוחדים תחת המלך, ועולים (בכל משמעויות הביטוי) אל בית המלך.
ידיינו נקיות מן הדם - רמיזה לעגלה ערופה הנעשית גם היא על נחל. במשמעות - ריבוי הדם נגרם מריבוי אכילה ושקיעה בתאוות העולם. לאחר ההתבטלות וההתחברות לקב"ה, אנו מרוחקים מן התאוות ונקיים מהן.
וקולנו בוקע עד כיסא: - כסא המלכות, כסא הכבוד...
"יחי המלך לעולם!" - זהו הביטוי בו המליכו את שלמה.

שיר מיוחד וביאור מעשיר עוד יותר.
תענוג לקרוא חומרים כאלו!
ברשות, אפנה זרקור לאחד הפנים הטכניים של השיר הזה -
השימוש במילה 'עין'.
עין - מעיין, הוא רקע טוב לשיר.
יש בו משהו מסתורי, שירי מאד, תנכ"י, רומנטי, בקיצור - זה שימוש נכון באפקט.