אתגר נספח לאתגר דו-שבועי יש לי חלום

[מסוגל]

נספח לאתגר יש לי חלום

 

[סיפור8]

@נ. גל כתיבה מעולה, קונספט מסקרן!
שיהיה בהצלחה רבה, מאחלת לך שתגשימי את החלום!

@מסוגל חלק מהאתגר הפעם הוא שגם יוזם האתגר משתתף, כן?

 

[נ. גל]

@נ. גל כתיבה מעולה, קונספט מסקרן!
שיהיה בהצלחה רבה, מאחלת לך שתגשימי את החלום!

תודה רבה!
אמן! בעזרת השם.
הסיפור הזה שוכב לי במגירה כבר 5 שנים+ כעלילה בסיסית. פעם ראשונה שאני מתיישבת לכתוב ממנו קטע.

 

[נועה לבין (Tamar)]

אהבתי את הנושא, @מסוגל
אולי הכי יצירתי שהיה כאן.

 

[Nomi10]

תודה גדולה על אתגר שפשוטו כמשמעו - מאתגר.
בטוחה שלכולם כאן יש חלום כזה ורבים מאיתנו רק מחכים לדחיפה הזאת שתוציא אותו מהמגירה.
@מסוגל לך תדע כמה ספרים טובים העולם שלנו הולך להרוויח בזכותך...

 

[הזדמנות]

@מסוגל לך תדע כמה ספרים טובים העולם שלנו הולך להרוויח בזכותך...

הלוואי, אבל מסצנה אחת ועד ספר באורך מלא הדרך ארוכה

 

[דיונון]

@מסוגל ,
ולמי שאין חלום,
אף לא שביבים,
ובמגירה הוא משתמש אך ורק לחיתוך גבינה קשה,
היוכל להשתתף באתגר?
שואל בשביל חבר.

 

[כותב השורות]

ולמי שאין חלום

עצה טובה קמ"ל -
"וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד, רָע" ח"ו
["אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום - נקרא רע]

אין ברירה אלא לפרוס הסדין והכילה
להתעטף בשמיכת הדמיון
ולישון ולחלום... ולחלום...
לקום מתוכו ולהגשימו!

 

[הזדמנות]

@מסוגל ,
ולמי שאין חלום,
אף לא שביבים,
ובמגירה הוא משתמש אך ורק לחיתוך גבינה קשה,
היוכל להשתתף באתגר?
שואל בשביל חבר.

אם לי היה כזה חלום לא הייתי משתפת אותו כאן. אפשר להמציא חלום

 

[דיונון]

אפשר להמציא חלום

זו הנקודה.
מה המשמעות של 'משהו מהמגירה' כלפי האתגר/הפורום/השיפוט?
אם נבודד את דרישת האתגר, זה כולל את - 'לכתוב סיפור'!
נטורל.
100% אלכוהול.

 

[2u2]

זו הנקודה.
מה המשמעות של 'משהו מהמגירה' כלפי האתגר/הפורום/השיפוט?
אם נבודד את דרישת האתגר, זה כולל את - 'לכתוב סיפור'!
נטורל.
100% אלכוהול.

אתה ממציא סיפור בלי סוף ובלי התחלה, ומצהיר שככה הוא שכב במגירה...

 

[נועה לבין (Tamar)]

ואוו, קראתי את כל הסיפורים עכשיו אחד אחרי השני, וחוץ מזה שכולם (ממש!) הפציצו,
היה מעניין להסתכל על סגנון הכתיבה המשתנה. לכל אחד ואחת אופי ברור וסטייל מובהק. משחק הז'אנרים גם הוא קפץ בין הקטעים, והדילוג בין העולמות היה מרתק!

 

[נ. גל]

אם המשתתפים באתגר ישנסו את מותניהם ויוציאו את הספרים, זה יהיה יום גדול לעולם החרדי כולו.
במיוחד אני מחכה לספריהם של @יאן ו@sparrow bird. מאוד הייתי רוצה לקרוא את הסיפור המלא העומד מאחורי הטעימה המזערית הזו.

 

[סיפור8]

בעז"ה

מסכימה, סיפורים מדהימים.
מאחלת להצליח בעז"ה להגשים את החלום הלא קל.
בסופו של דבר... כותב שהוציא ספר טוב, יותר טוב מכותב שכתב לעצמו מעולה

 

[יאן]

פרק עשרים ותשע

אוויר היער סמיך וכבד, והוא מרחרח אותו בחשד. אם הלילה הולך להיות סוער כמו שהוא צופה... הוא פוזל אל העגלה הקטנה שחונה מימין, מוטב שיתפסו להם מחסה מתאים.

אבל היער, לא ממציא מקומות רבים כאלו, והוא חושק את שפתיו ועולה חזרה אל העגלה.

"ברייתו?" קולו של הילד עולה מבפנים, בלחש.

"כן"? הוא אינו מסב את ראשו לאחור.

"נראה לי שעומד לרדת גשם". קולו בטוח יותר ממילותיו, וברייתו מתרגז מעט.

"אני מודע לעניין". הוא משיב בקצרה, ומנסה להטות מעט את העגלה הצידה, אל תוך העצים.

"אולי כדאי שנחפש את השביל הראשי"? מציע הילד.

"אולי כדאי שתשתוק כבר"? נוהם ברייטו בזעף.

שתיקה עולה מאחוריו, עבה וסמיכה כמו הלילה מסביב.

בדקות הבאות העגלה מקרטעת על סלעי ענק, מפלסת דרך בין שיחי פרא, נתקעת בעצם גדול, שברייתו איננו מצליח לראות מבעד לחשיכה, ונעצרת בקול חריקה מצמרר.

אם הוא, על מושבו, קיבל ניעור עצמות שכזה, הילד מאחור היה אמור להשתקשק כמו שצריך, אבל מלבד קול השתנקות קצר, שנשמע כאשר העגלה נעצרת בפתאומיות, המצב מאחורה שקט לחלוטין.

ברייתו יורד באנחה מהעגלה, ובודק את מצב הגלגלים מקדימה.

אם העגלה הזאת נשברה... הוא לא הולך לסחוב מפה את הילד על הידיים. הוא לא!

הוא מסובב את ראשו אל החלון האחורי. עיניו של הילד ננעלות עליו, גדולות ובורקות.

הוא משפיל מבט חזרה אל הגלגלים.

הם נראים בסדר, דווקא. עברו טראומה קלה, אבל יצאו בשלום.

השאלה אם יצליח לחלץ את העגלה מהסלע הקדמי.

הוא עוקף את העגלה במאמץ, מתעלם מהשיחים הקוצניים שמסביב.

ונעצר, המום.

שכן לא סלע היה זה שעצר את העגלה, אלא... מה זה בדיוק?

חור עגול בהר פוער מולו פה גדול ושחור. הנר בידו של ברייטו רועד מעט, ומתייצב.

"חנני --- " הוא צועק. "בוא הנה, ילד. אלוקים מצא לנו מחבוא מהסופה".

ראשו של חנני מציץ מהדלת האחורית. "מערה"? מאייתות שפתיו באלם קול.

"מערה". מאשר ברייטו בעליזות. "כך לפחות זה נראה".

חנני מרחיב בזהירות את פתח הדלת, ומוריד רגל אחת לרצפה. הוא מרים אל ברייטו מבט שקט.

"אני יודע. אני יודע." ברייטו פולט נשיפת ייאוש קצרה, וניגש אל פתח העגלה.

הוא תופס את חנני בשתי ידיים, מרים אותו כמו שק גזר, ומושיב אותו על האדמה הקשה.

"אני..." קולו של חנני רועד מעט, "מעדיף, נראה לי, להישאר פה בזמן שאתה בודק את המערה".

ברייטו נועץ בו מבט עקום, ולא עונה.

לוקח את הנר הארוך, מתכופף פנימה, ונעלם.

רגע אחר כך, מוצא את עצמו חנני בעלטה גמורה.

​

---

"אז אתה אומר, שפניך היו מועדות לכיוון השני לכיוון השני?" שמעון מתפעל כנדרש. "אם הבנתי אותך נכון, אז אתה בכיוון ההפוך ממש. מעניין שאני לא מכיר את שם הכפר אליו היית אמור להגיע. יש לך מושג מה הגודל שלו?"

"קטן, אני חושב." אהרון מתחיל לחשוש ממש מהקהל שמתאסף מסביב. כל מה שהוא רוצה כרגע זה מיטה חמה, ושמיכה לדחוק תחתיה את הראש.

"הוא נראה מותש." מודיע מישהו בטון פטרוני מדי. "לא מתאים לך לעייף ככה אורחים, שמעון." הוא גוער בקול.

"הוא ישן היטב בצהריים." אומר שמעון בטון מתנצל, מעיף מבט באהרון. "אבל אולי באמת כדאי שנזוז."

"אולי באמת." מסכים האיש. ואהרון מחליט שהוא רוצה הביתה. ועכשיו.

הביתה, כרגע, משמעו כנראה ביתו של שמעון, והוא נלווה אליו חזרה, בדרך שנעשתה מוכרת מעט.

הם שותקים, שניהם. חיים לא הצטרף אליהם לערבית, ולאהרון אין שום חשק לגלות נחמדות.

"אל תכעס." מבקש שמעון, כשהם כבר עומדים בפתח החצר. "אני מבין שלא נעים לך הצורה שבה הוא מדבר. אבל אתה כבר בחור בוגר. אל תתרגש ממנו."

"זה בסדר." אומר אהרון בקצרה, ונכנס פנימה. ואם זה לא? אין זה עסקו של בעל הבית, יהיה נחמד ככל שיהיה.

ריח מגרה עומד בחלל האוויר, והשולחן ערוך בכלים נאים.

חיים עסוק בסידור הכפות על יד הצלחות, ותינוקת קטנה זוחלת מתחת לשולחן.

"אמא הרשתה לך להישאר ער?" שמעון לא נראה מופתע, ואהרון תוהה לשם מה שאל.

"אמא אמרה שהאורח צדיק." מסביר חיים בהתלהבות. "אז היא הרשתה לי להישאר לעזור לה לערוך את השולחן." הוא מותח את כל תשעים וחמישה הסנטימטרים שלו ומיישר את המפה.

"האורח שלנו באמת צדיק". מחייך שמעון אל אהרון. "והוא מאד אוהב ללמוד תורה. אתה רוצה להראות לו כמה יפה אתה מנגן את האותיות?"

חיים נעמד לדום ומתחיל לשיר, ואהרון מגלה, לחרדתו, שאין בו טיפת פניות לשמוע אותו עכשיו. הבית מריח משפחה, מדבר אותה, והוא רק רוצה לישון. הריחות מהמטבח דוחים אותו, והתינוקת מעצבנת אותו, והסלידה העצמית שלו מעלה בו רצון עז לבכות.

חיים מסיים את השיר, שמעון מחייך בגאווה, ובעיני שניהם נוצצת ציפייה. ציפייה כזאת, שאהרון יודע לזהות גם מתוך שינה. הוא מחייך במאמץ, מחמיא לילד על שירתו המדויקת ולאביו על הזיכרון בו ניחן, ומבקש בהתנצלות רשות לפרוש לחדרו.

חיים נועץ בו מבט המום, ושמעון נראה כאילו בלע מאכל חמוץ במיוחד.

הוא יודע, הוא יודע שהוא איננו מתנהג כמו אורח מנומס ונחמד. אבל אין שום מצווה להראות לו את זה בצורה מודגשת כל כך!

"בשמחה". אומר שמעון במאמץ. "המיטה שלך מוצעת". הוא מביט עליו רגע, נאנח, ושואל: "תרצה שנשמור לך את האוכל למחר?"

אהרון לא סבור שתאבונו מחר יהיה מפותח יותר מזה הרגע, אבל לכל התנהגות יש גבול. "זה יהיה נחמד מצדכם". הוא מאשר, ובלי להוסיף מילה נוספת, פוסע לתוך חדרו.

אכן, אורח צדיק כמוהו, כבר מזמן לא היה להם.

ואם למישהו היה ספק בעניין, הרי שכעת, הוא יכול להיות בטוח.



מאז ומתמיד, שנת צהריים עבורו הייתה מתכון בטוח ללילות לבנים. והפעם הזאת, אינה שונה מתמיד.

אז למה בעצם רצה לישון?

אהרון דוחף את ראשו מתחת לכרית. מנסה לדחוף לשם גם את מחשבותיו. אבל צפוף ברווח הקטן שיצר לעצמו, וחם. והמחשבות הופכות את המקום לדחוס ומחניק ממש.

הוא הופך חזרה את הכרית בזעף, מושך בטעות יחד איתה את הסדין המעומלן.

די.

אהרון מתיישב על המיטה, ארוז בשמיכתו כאגוז בקליפה, ונשען על הקיר הפנימי.

הוא היה צריך להבין. היה צריך, לכל הפחות לחשוב.

כמה פעמים נתן לו אלוקים אפשרות להוכיח לו את נאמנותו?

וכמה אווילי, להיכשל בפעם הראשונה שזה קורה.

קולות היער עולים באוזניו. קולה של הרוח המשחקת בענפים הרחבים, קולו של הנחל הקטן, קולם של העלים המתפצפצים תחת רגליו.

עם אזכורם של אלו, מתעוותות פניו של אהרון. שכן קולם של העלים מעורב במראה העקבות הרבים, המעוותים, וריחו של הדם.

הוא קובר חזרה את ראשו בכר, נושך את שפתיו בכוח, מטביע בהן את צעקתו האילמת.

מזכיר את המסע של יתיר ומה שמו.

 

[המלמד מבני ברק]

רניל.
נכון, זה הזכיר גם לי.
רק איסטיאס חסר

 

[ביזנסטורי - אילה]

הרב הישיש אמר קדיש, כולם ענו אמן, זה מושך ליתומה, זה מבליע חטופה. אבל ככה זה במוסקבה, מילה אחת בת שלושה הברות, מכילה עבור מי שהוגה אותן משמעויות רבות.

תיקון קטן - שתי הברות.

 

[כותב השורות]

תיקון קטן - שתי הברות.

נו שוין
אני מכיר כמה רוסים שעונים באיטיות
אָאָאָ מֵמֵיֵיְ ןןן

 

[המלמד מבני ברק]

כמה רוסים שעונים באיטיות

רוסים או דוסים? זה יותר הזכיר לי את המניין השכונתי....

 

[Nomi10]

מזכיר את המסע של יתיר ומה שמו.

כן כן, הקהילה הזאת חדת עין...
האמת שכשכתבתי את הקטע הזה עלה גם בי זכרונם של השניים,
אבל מה לעשות שיש מסרים שהדרך הטובה ביותר להעביר אותם היא באמצעות מבוגר וילד?
האמת היא שהסיפור הזה כתוב כבר בלמעלה מחמישים פרקים (ונעצר שם, כמובן...) והיה לי עניין להעביר
את ברייטו דרך מסוימת שהייתה הכי הגיונית באמצעות ילד קטן ופחדן.
תיארתי לעצמי שזה ידגדג לכמה. אם יום אחד יצא כספר (...) אני אנסה אולי לעשות משהו בעניין.