דיון נספח לאתגר הדו שבועי - אומנות הבמה

[אפרת תהל]

בעזרת ה', אם יהיה לי זמן אני אשב לכתוב אותו ואעלה אותו כאן בנספח.

אגב העלילה לא שלי זה סיפור שאבא שלי תמיד היה מספר לנו.

 

[אפילו]

@אפילו .
תגידי, עברת עליו לפני שהעלית אותו, או שזה הטיוטה הראשונה?
קטע די חביב הייתי אומרת, אבל חסר פה משהו, זה תאור טהור כמעט, בלי דרמה, מטח, שנינות, חריפות, משהו.... וחבל.
המילים:

כפרה עלייך

הסיזיפית?

היה סבבה

עברו השתלה מדי מלאכותית, רואים שאת לא יודעת בדיוק איך ומתי משתמשים בזה.
אם תתמידי ותתרגלי הרבה, אולי-אולי עוד ייצא ממך משהו...
הפרוגיסטים יהיו מוכנים לשפוט....

 

[המלמד מבני ברק]

הקטע הזה של להעיר לעצמך ולדרוש שלמות, זה תמיד ככה או רק לאחרונה? אולי גם אני אתן הערות לעצמי....

 

[אפילו]

זה תמיד ככה.

!

אולי גם אני אתן הערות לעצמי....

אם זה יעזור לך, למה לא.

 

[א-ירושלמית]

רקע:

כניסה לבית חולים מחלקת יולדות, מבנה בטון ושביל עפר, זוגות פוסעים על השביל עם עגלות תינוקות.
זוג מבוגר ממהר לכיוון הכניסה, זר פרחים ביד האשה ששעונה על מקל הליכה מהודר וסלסלת מכוסה במפית משובצת בידי הגבר לבן הזקן.

הגבר: בואי רבקה, נמהר, מוישי וחיה מחכים לנו.

רבקה (באנחה): כן, מזל שהסוס הזקן של ברקה העגלון הצליח לטפס את ההר עד כאן,

הגבר מחייך חיוך מאושר: בטח חיה'לה מותשת אבל מרוצה, סוף סוף בן, אחרי כל כך הרבה שנים, נו, בואי כבר.

רבקה: דוד, הרגליים שלי, אני לא מצליחה ללכת בכזאת מהירות, תחכה לי רגע.

דוד נעמד וממתין.

מהכניסה לבית חולים יוצא גבר צעיר ופוסע לעברם בצעד כושל.

דוד: זה מוישי, מה הוא הולך כמו איזה זקן? (מלטף את זקנו בהבנה) אוי ויי, משהו קרה .

רבקה (לופתת את גרונה בחרדה): אוי ואבוי, זה בטח התינוק, אוי לי (בצעקה) הוא בודאי מת!!.

דוד (משתיק אותה בבהלה): ששש... אל תפתחי פה לשטן רבקה'לה, חלילה, כבר נשמע מה קרה.

מוישי ניגש קרוב אליהם.

דוד בחיוך מרגיע: מזל טוב אבא'לה.

מוישי (בעיניים מושפלות ובקול שקט): שלום אבא, שלום אמא, מזל טוב לכם ותודה שבאתם אבל (מוסיף בקול סדוק) אני חושב שלא כדאי לכם להיכנס, אולי פשוט תחזרו הביתה.

רבקה (צועקת): מה קרה? חיה? התינוק? מה אירע?.

מוישי (בלחש) חיה מרגישה טוב והכל בסדר, אבל התינוק הוא (נושך את שפתיו ומשתתק)

דוד בקול חרד: מת? (טופח על מצחו) חס וחלילה! איזה טפש אני, כמובן, שיזכה לאריכות ימים.

מוישי עומד דומם ולא עונה.

רבקה (מלכסנת מבט לעבר בעלה וממלמלת) : "צריך לשאול רב מה עושים לגבי לוויה".

מוישי (מתנער ומישיר מבט להוריו) "לא, חלילה וחס, התינוק חי. אתם יודעים מה, תכנסו ותראו אותו בעצמכם, (פורץ בבכי וממלמל) "קשה לי לתאר לכם".

שעתיים מאוחר יותר, דוד ורבקה יוצאים מבית החולים, מוישי מלווה אותם למרכבה ומאיר להם את הדרך בפנס רוח.

רבקה בהלם שסוף סוף מוצא לו מלים : "בלי ידיים??".

דוד (מהנהן בעוגמה): "כן רבקה, התינוק בלי ידיים".

מוישי (מנגב דמעה ולוחש באכזבה): "לתינוק הזה חיכינו והתפללנו שש עשרה שנה"..



מבוסס על חלק משיר מדהים של ר' משה גולדמן ז"ל, 'נשמה' מהדיסק 'כנשר'. סיפור על נשמה שעלתה לשמיים ובגלל שהכה פעם יהודי נתנו לה אפשרות או גיהנום או לחזור בגלגול, הנשמה בחרה בגלגול וביקשה להיוולד בלי ידיים, השיר מתאר גם את שנות העקרות של ההורים ואת האכזבה שתוארה בקטע שקראתם ועוברת להתמקד אחרי כמה שנים בקושי של הילד שלא יכול לשחק בחצר הת"ת כי אין לו ידיים.

קטע מבולבל בעיני.
פעם לא ילדו בבתי חולים, אלא בבתים. אז סוס ועגלה???

 

[המלמד מבני ברק]

קטע מבולבל בעיני.
פעם לא ילדו בבתי חולים, אלא בבתים. אז סוס ועגלה???

הערה נכונה, אבל להזכירכם בספר אהרל'ה מתואר כיצד אמא של אהרל'ה מרגלית לקחה אותו בעגלה עם הפרד שלהם לבית החולים וזה כבר בתקופה לפני ששים שנה, הסיפור שלי הוא קצת יותר עתיק, שימי לב לתיאור מבנה בית החולים עם שביל העפר שמעביר אותנו מיד לתיאור בית חולים ישן ברומניה/הונגריה/אוקראינה.
אבל תודה בכל מקרה.

 

[Reizy Esh]

הערה נכונה, אבל להזכירכם בספר אהרל'ה מתואר כיצד אמא של אהרל'ה מרגלית לקחה אותו בעגלה עם הפרד שלהם לבית החולים וזה כבר בתקופה לפני ששים שנה, הסיפור שלי הוא קצת יותר עתיק, שימי לב לתיאור מבנה בית החולים עם שביל העפר שמעביר אותנו מיד לתיאור בית חולים ישן ברומניה/הונגריה/אוקראינה.
אבל תודה בכל מקרה.

בספר הכל לאדון להכל, למשל, מתוארת ההתלבטות האם ללדת בבית או בבית החולים,
ובפרקים אחרים בספר פעמים רבות נעשה שימוש בסוס ועגלה.
כך שהיסטורית ככל הנראה אין סתירה בין הפרטים הללו.

 

[מ.ל.ב. י]

המחזה על נתי וגיסו, היה יפה. רוצה לראות את זה באמיתי.

 

[א-ירושלמית]

הערה נכונה, אבל להזכירכם בספר אהרל'ה מתואר כיצד אמא של אהרל'ה מרגלית לקחה אותו בעגלה עם הפרד שלהם לבית החולים וזה כבר בתקופה לפני ששים שנה, הסיפור שלי הוא קצת יותר עתיק, שימי לב לתיאור מבנה בית החולים עם שביל העפר שמעביר אותנו מיד לתיאור בית חולים ישן ברומניה/הונגריה/אוקראינה.
אבל תודה בכל מקרה.

לא מסכימה, כי התיאור הוא כפרי-מזרח אירופאי מיושן, ושם עדיין ילדו בבתים בתקופה האמורה. הלידות בבתי החולים נכנסו ממערב למזרח, כשמזרח פיגר הרבה אחרי מערב אירופה המתקדם וה'נאור'.

 

[המלמד מבני ברק]

שאפו ל@אפרת תהל מחכים לאתגר הבא

 

[Reizy Esh]

אז הקריטריון המרכזי לבדיקה (אחרי מה שכתבתי בדרישות האתגר) היה: האם אני יכולה ממש עכשיו לתת את הטקסט לשחקנים והם ידעו בדיוק מה לעשות?

מה לא עבר:
היו שכתבו את הטקסט שלהם כמו בסיפורת, רק עם חלוקה לשורות, שזה יפה אבל לא מה שנדרש.
היו שכתבו את הפעולות בצורה של סיפור ולא כהוראות.

ברשותך רק מביעה את דעתי.
הסיבה שהשתתפתי באתגר היא שהעולם הזה קרוב לליבי, ונהניתי ממש לכתוב סצנה קצרה ותלושה משום מקום. אז ראשית כל, תודה.

עברתי בחיי על הרבה מחזות, ואני מכירה את המחזה גם מצד הכותבת, גם מצד השחקנית ומעט מצד הבימאית.
טקסט של מחזה אינו אמור "להינתן לשחקנים והם יידעו מה לעשות". בשביל זה יש במאי, בשביל זה יש עבודת ניתוח ממושכת של השחקנים.
המציאות היא שמחזות קלאסיים מבוצעים בכל פעם בפרשנות אחרת, כפי שהבמאי רואה את הטקסט. זה היופי באמנות הזו.
הוראות במה אמורות להיות מעטות, או לפחות לא רבות, ומטרתן להבהיר את המיזנסצנה ואת ההתרחשות.

זו הגישה שאני מכירה, בכל אופן.

 

[יוסף שחק]

טקסט של מחזה אינו אמור "להינתן לשחקנים והם יידעו מה לעשות". בשביל זה יש במאי, בשביל זה יש עבודת ניתוח ממושכת של השחקנים.
המציאות היא שמחזות קלאסיים מבוצעים בכל פעם בפרשנות אחרת, כפי שהבמאי רואה את הטקסט. זה היופי באמנות הזו.
הוראות במה אמורות להיות מעטות, או לפחות לא רבות, ומטרתן להבהיר את המיזנסצנה ואת ההתרחשות.

מסכים לגמרי אבל,
ברור שהשפיטה בפורום זה לא יכולה להיות מקצועית מבחינת תורת המשחק
כי כשרון כתיבה לא קשור כלל לכתיבת מחזות (קשור רק מבחינת היצירה)
אבל זה סוג של אתגר מקורי וזה נחמד וזה יפה וזה מרענן

 

[ליאורהA]

תודה על התגובות.
אני חושבת שזה תלוי בחלק שהכותב רוצה לקחת בתוצר הסופי, וכמה מקום הוא נותן לבמאי.
אם יש מעט הוראות בלתי מפורטות, יתכן שזה יהיה יותר מקצועי כיוון שהשחקנים מפרשים את הטקסט לפי ראות עיניהם, אבל התוצר הסופי יהיה שונה מאוד מהכוונה של הכותב.
בהקשר למה שכתבתי בשיפוט:
מכיוון שלא באתי בידיעה שיש כאן כותבים עם ניסיון בתחום, והמטרה לא הייתה למצוא את כותב המחזות הטוב ביותר אלא לחשוף את הכותבים לסוגי כתיבה אחרים, לקחתי כקריטריון את העניין של פירוט הוראות הבמה שמבטא את יכולת הכתיבה.

זו הגישה שאני מכירה, בכל אופן.

מקבלת את ההערות שלך. למרות שיש לי ניסיון בתחום, בהחלט יכול להיות שהשיפוט לא היה מקצועי דיו בהתחשב בהבנה בתחום שיש לחלק מהכותבים.
בכל מקרה, תודה על ההשתתפות באתגר ועל ההערות.

 

[יוסף שחק]

אני חושבת שזה תלוי בחלק שהכותב רוצה לקחת בתוצר הסופי, וכמה מקום הוא נותן לבמאי.

אין חיה כזו
יש כללים איך כותבים מחזה, זה כמעט עניין טכני

במהלך עבודת השחקן יש הרבה התנגשויות בין העולם של הבמאי לזה של השחקן, אבל הכותב? הוא רק כותב.

 

[אפילו]

אני לא מאוד נמצאת בנושא,
אבל נראה לי שהכותב צריך לכתוב את זה הכי ברור וחי -עם הוראות וכו'- שיכול להיות,
מה שנהיה מזה אחר כך, כבר באמת לא קשור לכתיבה.
היה מרתק.
תודה @ליאורהA .
ו....את מוכנה לשלוח לי הודעה פרטית?
(אני רוצה לשאול אותך משהו)

 

[Natan Galant]

@ליאורהA אפשר ביקורת על החומר שהעליתי? אפשר גם הערות מאחרים כמובן!

 

[Natan Galant]

@הנף מקלדת באמת מדהים מה שעשית שם. התיאור, הרקע, וגם הסצנ. שלא מתחילה או נסגרת, כמו הצצה למערכת שלמה של קשרים ומורכבויות. והסיום ששוטף הכל באור חזק. יפה ממש ממש.

 

[ליאורהA]

@ליאורהA אפשר ביקורת על החומר שהעליתי? אפשר גם הערות מאחרים כמובן!

כן, בשמחה (יותר נכון, בחיל ורעדה).
נו, מה אפשר להגיד? אני יושבת פה מול המחשב וספר צהבהב מאוד מסוים נועץ בי מבט מאיים מעם המדף: "אל תעזי לכתוב דבר וחצי דבר שלילי על המחבר שלי".
אז לא.
הכתיבה טובה-טובה כרגיל.
הרעיון מאוד מזכיר סיפור שנכתב כאן לא מזמן, ובכלל הנושא כבר נטחן עד דק. אבל אפשר לתרץ שבכל זאת זה חדשני כי התבנית שונה.
בשונה מהקטעים האחרים שהועלו לאתגר, המבנה של הקטע המדובר היה נראה קצת כמו פסקה מסיפור ששינו אותה בכח כדי שתראה כמו מחזה. (אבל אולי זו התרשמות אישית...)
במיוחד בשורה האחרונה הכתיבה גלשה לסיפורת. זאת אומרת, לא כתוב איך הפעולות של אבי מבטאות שהוא מעכל שחדר ההמתנה לנהגי מוניות ריק וכו'... אבל לפי המומחים לעיל זה בסדר גמור כי כל שחקן ממוצע יודע לבצע את המשפט הזה גם בלי פירוט. אז…
האמת שקראתי את הקטע אולי 20 פעם ולא מצאתי עוד הערות. אולי ה"אחרים" יוכלו לסייע כאן?

 

[Natan Galant]

כן, בשמחה (יותר נכון, בחיל ורעדה).
נו, מה אפשר להגיד? אני יושבת פה מול המחשב וספר צהבהב מאוד מסוים נועץ בי מבט מאיים מעם המדף: "אל תעזי לכתוב דבר וחצי דבר שלילי על המחבר שלי".
אז לא.
הכתיבה טובה-טובה כרגיל.
הרעיון מאוד מזכיר סיפור שנכתב כאן לא מזמן, ובכלל הנושא כבר נטחן עד דק. אבל אפשר לתרץ שבכל זאת זה חדשני כי התבנית שונה.
בשונה מהקטעים האחרים שהועלו לאתגר, המבנה של הקטע המדובר היה נראה קצת כמו פסקה מסיפור ששינו אותה בכח כדי שתראה כמו מחזה. (אבל אולי זו התרשמות אישית...)
במיוחד בשורה האחרונה הכתיבה גלשה לסיפורת. זאת אומרת, לא כתוב איך הפעולות של אבי מבטאות שהוא מעכל שחדר ההמתנה לנהגי מוניות ריק וכו'... אבל לפי המומחים לעיל זה בסדר גמור כי כל שחקן ממוצע יודע לבצע את המשפט הזה גם בלי פירוט. אז…
האמת שקראתי את הקטע אולי 20 פעם ולא מצאתי עוד הערות. אולי ה"אחרים" יוכלו לסייע כאן?

למה חיל ורעדה?

תודה רבה.
הבנתי.
פשוט רציתי לקבל ביקורת כי זו פעם ראשונה שניסיתי לכתוב תסריט.