נספח--לאתגר קיץ סיפור בהמשכים

[משויטט]

דעתי: באופן כללי היה ראוי שאתגר מבטיח שכזה יתהדר ביותר כללים מנחים ומגבילים, כדי שלא יתפרץ לכל כיוון אפשרי. אמנם מה שקורה הוא פרץ של כישרון, אבל כשאף אחד לא צריך לקחת אחריות אלא יכול להתפרס ללא חשבון, על חשבון האחרים שיעשו את מלאכת האיסוף והחיבור המייגעת, זה מתכון בדוק לגדיעת האתגר באיבו. וחבל.
אולי מה שהיה נכון לעשות במקרה שלנו, זה להגביל את הסיפור למימד אחד בלבד.

 

[דוכסוסטוס]

דעתי: באופן כללי היה ראוי שאתגר מבטיח שכזה יתהדר ביותר כללים מנחים ומגבילים, כדי שלא יתפרץ לכל כיוון אפשרי. אמנם מה שקורה הוא פרץ של כישרון, אבל כשאף אחד לא צריך לקחת אחריות אלא יכול להתפרס ללא חשבון, על חשבון האחרים שיעשו את מלאכת האיסוף והחיבור המייגעת, זה מתכון בדוק לגדיעת האתגר באיבו. וחבל.
אולי מה שהיה נכון לעשות במקרה שלנו, זה להגביל את הסיפור למימד אחד בלבד.

יתכן, בכל מקרה כעת לאחר מעשה.

לא באמת חשבתי שעומד לצאת כאן ספר מנצח וזה גם לא יקרה במימד בודד. האתגר הוא להתמודד בדיוק עם הבעיה הזו ולכתוב פרק בסיפור שאין לך שליטה על לא על הקורות עד פרק זה ולא על מה שיימשך ממנו.

אלו הגבלות שיכלו לתרום להתפתחות חסרות למשל?

 

[דוכסוסטוס]

אני חושבת שהאתגר מת.
האישה הפכה לחולת נפש כל הדמויות לתמהוניות, אין שום הקפדה על אפיון מתמשך בין הקטעים, רדוד... אין לאן להמשיך.

הפרק שבו פתחת, העלה לאוויר זוג ללא פרטים או כיוון על האופי או סגנון החיים שלהם, הוא גם לא נשא סיטואציה משמעותית, הוא מעולה כפרק פתיחה לספר (אגב, הכתיבה משובחת), לסיפור בהמשכים פחות, אך טבעי שכותבים אחרים לא יאפשרו להם להמשיך את חייהם בהנאה וינסו להתקיל אותם בהתמודדויות החיים שאם לא כך אין מה לכתוב עליה, אם היו לך תכניות אחרות עבור האשה את מוזמנת לשוב ולהחזיר אותה אל החיים הרגועים, אולי נניח לגלות מחלה אצל אחד מילדיה וכדו', או לקבל את דין הסיפור באהבה ולעזור לה במצב אליו היא נקלעה, (מן הראוי שתיקחי אחריות על דמו שיצרת, לא?)

לגבי הדמויות כרגע הם סבירות, הדמות שאני העלתי, אברום הדייג (קרדיט: א. בת מלך, הסיפור המצוייר שלי), אדם נורמלי ותקין שקשיי החיים הביאו אותו למזוכיזם, חזי הנושר ג"כ דמות בסדר.

אופי הכתיבה כמובן משתנה בצורה קיצונית בין אחד לשני מטבע הדברים.

פרישה מרצון או חוסר משתפיו"ת הם אלו שעלולים להמית את האתגר בטרם עת.

 

[עדיאל]

הבעיה באתגר תיווצר במקרים שבהם 2 אנשים יכתבו המשך על אותו פרק, ללא תיאום. וימשכו כל אחד לכיוון אחר.

 

[adina helfgot]

הפרק שבו פתחת, העלה לאוויר זוג ללא פרטים או כיוון על האופי או סגנון החיים שלהם, הוא גם לא נשא סיטואציה משמעותית, הוא מעולה כפרק פתיחה לספר (אגב, הכתיבה משובחת), לסיפור בהמשכים פחות, אך טבעי שכותבים אחרים לא יאפשרו להם להמשיך את חייהם בהנאה וינסו להתקיל אותם בהתמודדויות החיים שאם לא כך אין מה לכתוב עליה, אם היו לך תכניות אחרות עבור האשה את מוזמנת לשוב ולהחזיר אותה אל החיים הרגועים, אולי נניח לגלות מחלה אצל אחד מילדיה וכדו', או לקבל את דין הסיפור באהבה ולעזור לה במצב אליו היא נקלעה, (מן הראוי שתיקחי אחריות על דמו שיצרת, לא?)

לגבי הדמויות כרגע הם סבירות, הדמות שאני העלתי, אברום הדייג (קרדיט: א. בת מלך, הסיפור המצוייר שלי), אדם נורמלי ותקין שקשיי החיים הביאו אותו למזוכיזם, חזי הנושר ג"כ דמות בסדר.

אופי הכתיבה כמובן משתנה בצורה קיצונית בין אחד לשני מטבע הדברים.

פרישה מרצון או חוסר משתפיו"ת הם אלו שעלולים להמית את האתגר בטרם עת.

אברום הדייג מבחינתי הוא 1000 אחוז. עוד כיוון לסיפור.
אבל אם האישה הפכה לחולת נפש ושוברת פלאפונים של בחורים במכירה, [תסלחו לי, זה לא דבר שיכול לקרות לאדם נורמלי בשום סיטואציה] אז הסיפור הגיעה לעולם הפנטזיה והקיטשיות. סיפור טוב יכול להתנהל גם בבית הכי רגוע בעולם וגם במחלקה פסיכיאטרית, לא התרחשויות מסעירות והזויות בונות את הסיפור, זה מתאים כמותחן עד גיל 14.
התמודדיות החיים זה דוקא ל"ע ילד חולה או טראומה ומחלת נפש? זה שבלוני, זה הזוי זה...
ההתמודדויות שרובינו חווים הם עדינות, מורכבות וכואבות, צריך אמנות כדי להעלות אותן על הכתב.

זו רק דעתי הקטנה, כמובן.

 

[נריה מגן]

יש טעם בדבריה של חנהלה1, אם כי אני חולק על חלקם. האישה בלבוש שחור לדוגמא, היתה נחמדה כקוריוז חד פעמי ליד האישה שהופכת לחולת נפש. בניגוד לכך, התזכורת השניה לקיומה - מביטה על חזי ואברום הדייג, לדעתי איננה במקומה - אלא אם מכוונים פה לרותי קפלר ולרעיון של ה'נורמלי האחרון' 2. למרות זאת, שאפו לעדאל שקישר בהברקה יפה את 2 הנושאים לכדי קשר הדוק אחד. הכיוון כרגע עומד עם המבט לעבר רותי קפלר, שאגב בעבר היתה פעילה יותר בפורום הזה, ואולי כדאי לשלוף אותה מתהום נשיה כזה או אחר.

 

[Natan Galant]

אתגר מוצלח ואתגרי ביותר!
נהניתי מאד לקרא את כל הכותבים, בפרט את פנס בערפל שהתפרץ לאתגר בעדינות של טנק סובייטי, אבל זה בסדר - רק מגביר לנו את האדרנלין...
מקווה להעלות פרק בקרוב.

תודה תודה.
שים לב שהקטע השלישי שהעליתי היה בסגנון שונה, ו"לא סובייטי"...
חוצמזה שאתה הגעת עם שיירת זחלמי"ם

דעתי: באופן כללי היה ראוי שאתגר מבטיח שכזה יתהדר ביותר כללים מנחים ומגבילים, כדי שלא יתפרץ לכל כיוון אפשרי. אמנם מה שקורה הוא פרץ של כישרון, אבל כשאף אחד לא צריך לקחת אחריות אלא יכול להתפרס ללא חשבון, על חשבון האחרים שיעשו את מלאכת האיסוף והחיבור המייגעת, זה מתכון בדוק לגדיעת האתגר באיבו. וחבל.
אולי מה שהיה נכון לעשות במקרה שלנו, זה להגביל את הסיפור למימד אחד בלבד.

זה נכון, אבל בכל מקרה כל קטע כתוב בסגנון שונה ובקצב שונה, ככה שגם אם היה מדובר בדמות אחת ובמימד אחד המצב היה גרוע.
אם כבר היה נכון יותר שכל משתתף יוסיף דמות משלו ויכתוב רק עליה, וממילא לכל דמות יהיה "חיים" משל עצמה....

 

[Natan Galant]

עדיאל אהבתי את שורת הסיום (וגם את הפרק... )

 

[נריה מגן]

אם כבר היה נכון יותר שכל משתתף יוסיף דמות משלו ויכתוב רק עליה, וממילא לכל דמות יהיה "חיים" משל עצמה....

רעיון מעניין במיוחד. לאתגר הבא, אני מציע, שיהיה מי שיקח על עצמו לכתוב תשתית בסיסית לסיפור, וכל אחד יאמץ לעצמו איזו דמות - שתלך ותסתבך עם הדמויות האחרות. משהו מעין הרעיון של 'מסומן'.

 

[Natan Galant]

רעיון מעניין במיוחד. לאתגר הבא, אני מציע, שיהיה מי שיקח על עצמו לכתוב תשתית בסיסית לסיפור, וכל אחד יאמץ לעצמו איזו דמות - שתלך ותסתבך עם הדמויות האחרות. משהו מעין הרעיון של 'מסומן'.

הצרה היא שככל שהמשתתפים יגיעו מאוחר יותר הם יצטרכו לעבוד קשה בהרבה ולבנות דמות שתתאים לכל הנ"ל.
אם כבר הייתי מעלה פרק פתיחה של -נניח- מפגש ובו 15 משתתפים, סוג של קורס או משהו משותף., ומשאיר לכל גולש אופציה לבחור דמות ו'לנכס' אותה לעצמו.

 

[עדיאל]

עדיאל אהבתי את שורת הסיום (וגם את הפרק... )

תודה

 

[עדיאל]

יש טעם בדבריה של חנהלה1, אם כי אני חולק על חלקם. האישה בלבוש שחור לדוגמא, היתה נחמדה כקוריוז חד פעמי ליד האישה שהופכת לחולת נפש. בניגוד לכך, התזכורת השניה לקיומה - מביטה על חזי ואברום הדייג, לדעתי איננה במקומה - אלא אם מכוונים פה לרותי קפלר ולרעיון של ה'נורמלי האחרון' 2. למרות זאת, שאפו לעדאל שקישר בהברקה יפה את 2 הנושאים לכדי קשר הדוק אחד. הכיוון כרגע עומד עם המבט לעבר רותי קפלר, שאגב בעבר היתה פעילה יותר בפורום הזה, ואולי כדאי לשלוף אותה מתהום נשיה כזה או אחר.

גילוי נאות: לא קראתי את הנורמלי האחרון.
נריה, זה האתגר, הרשות נתונה להעיף דמויות מפה לשם, לדעתי היא כן במקומה.
כוונתי היתה ליצור לה איזשהו דמות-צללים שהגדרתה האמיתית תתבהר רק לקראת סוף הסיפור כמקשרת בין כל החוליות.
אבל שוב, זה אתגר...

 

[נריה מגן]

כוונתי היתה ליצור לה איזשהו דמות-צללים שהגדרתה האמיתית תתבהר רק לקראת סוף הסיפור כמקשרת בין כל החוליות.

ועל זה אמרתי: שאפו!

 

[דוכסוסטוס]

ואני חשבתי שזה הולך לכיוון של סיפור התמודדות של משפחה מול ילד שנשר ושל הנושר עצמו, גם טיפול במזוכיזם.

עזבו, אל תקחו את זה לכיוון של הנורמלי האחרון, רותי קפלר מיצתה את הנושא, הנורמלי האחרון היה האחרון שידוש בעניין...

 

[אסטרונאוטית]

עזבו, אל תקחו את זה לכיוון של הנורמלי האחרון, רותי קפלר מיצתה את הנושא, הנורמלי האחרון היה האחרון שידוש בעניין...

זה גם גורם אסוסיאציה של חיקוי, שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בכתיבה.

 

[גדי ישראלי]

...

 

[מה הענינים]

גדי ישראלי, עצום!

 

[נריה מגן]

גדי ישראלי, נהנתי מכל אות ומכל מילה, חזק ואמץ!
חכמופרוג, דילגת על מה שכתבתי והמשכת לכיווןן אחר?

 

[אסטרונאוטית]

וואו חכמופרוג,
איזה יופי!
אהבתי את הרעיון להזיז את טובה ממשבצת "המשוגעת"...

 

[נריה מגן]

אסטרונאוטית, זה אכן היה מאוד יפה, ונהנתי מהכתיבה, אבל טובה לא הפכה לנורמלית. אני לא מכיר אישה נורמלית שמתחילה לנפץ פלאפונים (טרפים, כן, גם טרפים!) ויהיו סיבותיה טובות ככל שיהיו, ולכן הסיומת על 'אישתו הצדקנית' קצת היתה נשמעת לי מוזרה - אלא אם מדובר באדם שבמעמקי ליבו הוא עוד איזה 'נורמלי אחרון' שמנסה לחנך את העולם כולו בדרכים שכאלו.מחר כדי לא לפגוע באדם אחר הוא יתלוש למישהי את הפאה כי גם את זה יש רבנים שאסרו, ואני מקצין בכוונה תחילה.
ואגב, יש כאן סטיה ברורה מקו שמישהו התחיל עוד לפני -ויסלח לי שאינני זוכר מי הוא- ואני המשכתי, בנוגע למשהו שבני הזוג ראו והדהים אותם.
ולמרות הנ"ל זה קטע משובח שנהנתי להיות הראשון שמודה עליו.