נשות איחוד הצלה

[שואפת ליותר]

לדוג': ביפר שישן איתנו קבוע במיטה כי ''אם יקרה משהו'' גם אם מי ששומע אותו [וקופץ כל לילה מחדש...] זה אני והתינוק שמתעורר. או שנוסעים לשבת והתיק ממלא את הבגאז' ואין מקום לפאה שלי, אבל על התיק לא מוותרים. לא משנה שאנחנו נוסעים לאזור שהוא בכלל לא על הגל שם [אולי תהיה תאונה? ואם באמת יש, אז עוצרים, לא משנה ששבת אוטוטו והשויגער שונאת שאנחנו מגיעים צפוף לשבת ולי לא נעים ממנה].
או סתם ארוחה משותפת שטרחתי להכין ובדיוק התיישבנו לאכול ואז יש קריאה, הוא קופץ ולהתראות עוד שעה.

אבל עדיין, עם יד על הלב, זה קשה. לפעמים אני מתחרטת שהתחלנו עם זה.

אסור להגיע למצב של 'תוהה על הראשונות'!!

אצלנו בשכונה יש מתנדב שפשוט סוגר את הביפר בזמנים מסוימים כדי לא להגיע למצב שזה הופך למטרד.
גם אם אדם מוכן לעשות חסד 18 שעות ביממה מתוך 24, זו מצווה ענקית, אין דרישה מאף אדם להיות זמין 24 שעות לעשיית חסד, ומסתבר שתמיד יש מתנדבים תורנים בכל שעות היממה.

שכרכם גדול בזה ובבא!!

 

[גילת ורנן]

אני מתארת לעצמי שעם כל הקושי יש גם רגעים של אושר וסיפוק
החייאות מוצלחות,הנשמות והצלת חיים כפשוטו- זה מה שנותן לכן כוח להמשיך למרות
כל הקושי.
אין מילים! שכרכם גדול בזה ובבא!!

 

[גלגל הצבעים]

אני מאמינה שיש הרבה מצבים או סיטואציות שכולנו נתקלות בהן והן מרגיזות.
והתינוק שמתעורר.

שנוסעים לשבת והתיק ממלא את הבגאז' ואין מקום לפאה שלי, אבל על התיק לא מוותרים.

לא משנה ששבת אוטוטו והשויגער שונאת שאנחנו מגיעים צפוף לשבת ולי לא נעים ממנה

ארוחה משותפת שטרחתי להכין ובדיוק התיישבנו לאכול ואז יש קריאה, הוא קופץ ולהתראות עוד שעה.

אני בדיוק באמצע משפט ופתאום קולטת שהבנאדם לא איתי, דיווחו משהו והוא שקוע בלהאזין או להגיב גם אם הוא לא יוצא [ותכפילו את הסיטואציה כפול פעם ברבע שעה כפול 24 שעות].

והוא לא חוזר אחרי התפילה. ואין לי מושג מה קורה ומתי יחזור, ואם זה התעכבות של כמה דקות עם חבר או יציאה לקריאה שממנה הוא יכול לחזור רק בסוף הסעודה. אז לחכות או לא?!

או מקרה שהיה, שהוא חזר מלוכלך ומסריח, והוא ממהר לכוילל ואני צריכה לקחת את הבגדים ביד ולהכניס למכונה שלי!

או שהוא עוזב אותי באמצע הרחוב עם ילדים קטנים, רחוק מהבית, עם שקיות, בשעת ערב

חוזר ממקרה עצוב ואנחנו בוכים יחד ונשארים בטראומה [כמו החייאה שלא הצליחה לתינוק]

אבל עדיין, עם יד על הלב, זה קשה. לפעמים אני מתחרטת שהתחלנו עם זה.

.

הדגשתי בדבריך כמה נקודות.
ברור שכל חיזוק ותמיכה מועילים ורצויים, אך גם צריך לדעת שלא כל דבר מתאים לכל אחד, ולפעמים דברים יכולים לפגום בזוגיות אם לא נעשה בהסכמה ורצון מלאים [ולא רק הסכמה בלב, או רק כדי לרצות את הבעל], כי הדברים עלולים להשאיר פצעים וצלקות, "וביום פוקדי ופקדתי"...
מצד שני [מעבר לעניין הרוחני של הצלת נפשות] מסתמא כל העיסוק הנ"ל מחייה את הבעל ונותן לו סיפוק, ואם הוא יפסיק להתנדב, לא בטוח שימצא תחליף, והוא יכול להיות ממורמר וכו'.
לכן כדאי לדבר איתו על זה, ובחכמה, ואם זה לא הולך [כי הוא מרגיש שאת נגדו] אולי גם לבקש ממנו שתתיעצו שניכם עם מישהו חיצוני [לא עם מישהו מהמשפחה חלילה, אלא עם הרב שלו, או איש מקצוע].

הנקודה העיקרית היא לדעת שלא כל דבר צריכים לקחת כמציאות ואז לחפש חיזוקים כי חיזוקים אמנם מונעים מריבה אבל לא מוסיפים שלום וקשר וכו' וכו' [אדם שנכנס לו קוץ ודוקר אותו, לא ינהג נכון אם יקח רק תרופות לשיכוך כאבים].

[כמובן שיש נשים רבות שבעליהן מוסרים נפש בהצלת נפשות באופן גשמי ובאופן רוחני, ונשיהם איתם בהסכמה מלאה, ויש גם נשים שבעליהן נמצאים חודשיים בחו"ל חודשיים בארץ.
נכון! אבל לא לכולם זה מתאים]

 

[תמרהלה]

מבינה אותך מאוד יש לי אחות שסובלת בדיוק כמוך
התיאורים מדויקים בדיוק מה שאני רואה כמתבוננת מהצד

לפעמים גיסי מתנתק לגמרי בשביל להיות עם אשתו
תחשבי על פסקי זמן קצרים זה מאוד יעזור לך

כל הכבוד לך
בהצלחה

 

[gital]

שביעית, גם אני אשת מתנדב באיחוד הצלה ואני כ"כ מזדהה עם כל מה שכתבת,
אבל אם לא אנחנו שנשארות חזקות בשבילם מאחור (גם אם זה למראית עין) הם לא יכלו לעשות את זה.

 

[פדואלה]

יש לי קרובים מדרגה ראשונה שהם מתנדבים באיחוד.
נשותיהם תמיד מוצאות אוזן קשבת אחת אצל השניה.
הן יכולות לשבת סעודה שלמה ולדבר רק על הקושי המשותף שלהם.
ואנחנו מקשיבות מהצד שותקות ומעריכות.
מומלץ לך למצוא חברה(לא וירטואלית) שבעלה ג"כ מתנדב, ושיהיה לכם נושאי שיחה משותפים ותמיכה אחת של השניה.
אני רואה כמה הן מתעודדות אחת מהשניה וכמה טוב להן לדבר עלזה אלף פעמים, ולהבין עד העומק את עצמן.

וחוץ מזה-
הבן שלי כשהיה קטן, נחנק פעם מנקניקיה באמצע א.צהרים, והמתנדב שהגיע אמר שעוד כמה שניות כבר לא היה את מי להציל(ברררר...), הוא היה שם לפחות חצי שעה, ועד שחזר לביתו לקח יחסית זמן רב.
בעלי שאל אותו אם הוא יצא מהבית, ואמר שהם בדרך לפדיון הבן של ע-צ-מ-ם, ובטח כולם כבר דואגים וכו', אבל העיקר שהילד בריא וניצל.
אחרי הכל, הלכנו אני ובעלי והבן שלנו לפדיון ההוא, הבאנו איתנו מתנה ענקית, וכולם שאלו מי אנחנו וכו', אמרנו, שאנחנו המשפחה שבגללו התעכב הפדיון, אבל שידעו שכל מה שהילד הזה יעשה וכל זכויותיו מזדקפים לו(ולאשתו)עקב הצלת חייו.
הבן הזה גדל ב"ה ועשה לאחרונה סיום גדול, וכמובן הזמנו את המתנדב ואשתו, והרגשנו כמו משפחה. הוא הציל אותו כפשוטו וכמובן את כל דורותיו.
חזקו ואימצו!!!

 

[מרשמלו]

וחוץ מזה-
הבן שלי כשהיה קטן, נחנק פעם מנקניקיה באמצע א.צהרים, והמתנדב שהגיע אמר שעוד כמה שניות כבר לא היה את מי להציל(ברררר...), הוא היה שם לפחות חצי שעה, ועד שחזר לביתו לקח יחסית זמן רב.
בעלי שאל אותו אם הוא יצא מהבית, ואמר שהם בדרך לפדיון הבן של ע-צ-מ-ם, ובטח כולם כבר דואגים וכו', אבל העיקר שהילד בריא וניצל.
אחרי הכל, הלכנו אני ובעלי והבן שלנו לפדיון ההוא, הבאנו איתנו מתנה ענקית, וכולם שאלו מי אנחנו וכו', אמרנו, שאנחנו המשפחה שבגללו התעכב הפדיון, אבל שידעו שכל מה שהילד הזה יעשה וכל זכויותיו מזדקפים לו(ולאשתו)עקב הצלת חייו.
הבן הזה גדל ב"ה ועשה לאחרונה סיום גדול, וכמובן הזמנו את המתנדב ואשתו, והרגשנו כמו משפחה. הוא הציל אותו כפשוטו וכמובן את כל דורותיו.
חזקו ואימצו!!!

זה סיפור מיוחד !
שירבו כמותכם!!!

 

[שביעית]

אז לכל הכותבים, יש תשובות:
ל בחור - לא ידעתי על זה עד היום. ה''נשמה'' הזה כנראה לא משהו פעיל במיוחד. צר לי...
ל סגול חציל - בשעת הכוילל בעלי סוגר את הביפר ע''פ דרישה של ראש הכוילל. מה שנשאר לו זה רק הזמן של הבית.וכמובן שאני לא תוהה על הראשונות, רק לפעמים הקושי מעלה בי שאלה של 'מה חשבתי כששכנעתי אותו ללכת לזה'? כי אני זאת שדחפתי אותו אחרי שראיתי את אח שלי, גם הוא מתנדב ב''איחוד הצלה'', איך הוא מרגיש סיפוק ואיך הוא מציל חיים יום יום.
ל chaim424 - אל דאגה, בעלי באמת משתדל שזה לא יפריע לנו וכמובן הוא שואל אותי כל פעם אם לצאת או לא. רק מה, נראה לך שאני יכולה להגיד לא כשיש מישהו מפרכס ומסביבו יש משפחה היסטרית ובעלי יכול להציל אותו [ואותם...]? וכמובן כמו שכתבת, הסיפוק הוא אדיר ואין תחליף לעיניים הנוצצות שיש לו כשהוא חוזר מזיע מהחייאה ארוכה שהחולה עכשיו מפונה עם דופק ונשימה לאחר שכבר שכב מת.
ל פדואלה , כמו שכתבתי, יש את גיסתי, אישתו של אחי. אבל היא מסוג הנשים הצדיקות שלא מפריע להן. שהבעל יצא כרצונו. רק שלא יספר להן זוועות [ולצערי יש זוועות.]
וכמובן, gital , אחות לצרה. שיהיה לנו הרבה כוח לתת להם!! ואיך תמיד אומרים באיחוד? שיצאו רק ללידות [למרות שזה קצת פחות מועדף עלי ].

 

[פדואלה]

בודאי שלמצוא את מי שכן חושבת כמוך ומרגישה כמוך.
אין טעם למצוא מישהי שרק זה המכנה המשותף ביניכן.

 

[גלגל הצבעים]

אז לכל הכותבים, יש תשובות:
וכמובן הוא שואל אותי כל פעם אם לצאת או לא. רק מה, נראה לך שאני יכולה להגיד לא כשיש מישהו מפרכס ומסביבו יש משפחה היסטרית ובעלי יכול להציל אותו [ואותם...]? .

לא דיברתי בשעה מעשה, אלא באופן כללי האם הביפר יהיה דלוק בשעה זו או אחרת [בנופש עם האשה, בחדר לידה, בארוחת ערב משותפת, שנוסעים לשבת, בקניות עם הילדים, ובכל סיטואציה שזה בא על חשבונך ולא בדיוק בהסכמה מלאה]

 

[SN]

בעלי גם מתנדב ואני מזדהה עם רוב הדברים
פחות מזדהה עם החלק ש"לא מעריכים" כי אני דוקא חושבת שמאוד מעריכים וגם אם לא, אני מעריכה את עצמי ויודעת שיש לי חלק גדול בהצלת חיים וזה מספיק לי.

לי הכי קשה עם הקטע של הקריאות של המירס ברקע כל הזמן, כשאני מנסה להגיד לבעלי משהו, אפילו קטן, ואז קריאה "כוננים בבני ברק, רחוב.. ", עוצרת, מחכה שיגמר, אומרת עוד מילה וחצי ושוב קריאה "XXX בדרך", שוב עוד שתי מילים, ו.... עד שאני כבר מתיאשת ואומרת "לא משנה אתה לא איתי" והוא מיד "בטח שאני איתך מה אמרת?" מתחילה שוב ו.... כמובן עוד קריאה
כשיושבים לשיחה רצינית או יוצאים קצת אז כבר בעלי מכבה מראש כדי שלא יפריע לנו

הקטע עם התיק בבאגז', הצחקת אותי... זה בדיוק המילים שלי.. בהתחלה היינו מסתבכים אבל כבר מצאנו שיטה וכיום מצליחים להכניס ביחד עם התיק אפילו עגלת אמבטיה!

קטע נוסף לא קל זה שכל יציאה הופכת להיות כמעט כפולה בזמן כי תמיד יש משהו בדרך הלוך/חזור/באמצע

אבל למרות כל הקשיים הנלווים אני תמיד מזכירה לעצמי את הזכות העצומה שיש בהצלת חיים, (גם אם לפעמים הקריאות מתבררות בסוף כמשהו פשוט ונראה כאילו היציאה היתה מיותרת) הזכות היא גדולה מאד ויש לנו חלק בה לא פחות מהבעלים שעושים זאת בפועל.

 

[גילול]

וואי כמה שאני מזדהה!!!
כל מילה!!

רוצה להיות חברה שלי ?
אני יעודד אותך, מבטיחה!

תודה לכולם על המילים החמות, זה באמת עושה טוב על הלב
ופדואלה, הסיפור שלך העלה לי דמעות בעיניים. ממש !

 

[שביעית]

SN וואו!!!! הרגת אותי עם הקטע של המירס!!! זה בדיוק מה שקורה!! זה מה שכתבתי, שאני באמצע משפט והוא בכלל לא איתי, הוא שקוע בביפר.
מכירה את זה שיש שקט, שעת ערב, הילדים הלכו לישון, פתאום המירס בפול ווליום : ''לילה טוב כוננים ב... רח' זה וזה יש שם ... קריאה שהתקבלה למוקד'' . התינוק בעגלה קופץ ואני ישר: תשתיק את זה. אבל אבוד. הילד כבר ער.

 

[שביעית]

וגם גילול , נכון שזה יפה איך שכולם מביעים הערכה? אני ממש התרגשתי! אנחנו ברצינות צריכות קבוצת תמיכה. ידעת על ב ''נשמה'' הזה שהביאו פה למעלה? לא ידעתי שיש כזה דבר. האמת שגם אם יש הוא ממש לא פעיל. אולי שירעננו אותו, זה יכול להיות נחמד...

 

[גילול]

לי הכי קשה עם הקטע של הקריאות של המירס ברקע כל הזמן, כשאני מנסה להגיד לבעלי משהו, אפילו קטן, ואז קריאה "כוננים בבני ברק, רחוב.. ", עוצרת, מחכה שיגמר, אומרת עוד מילה וחצי ושוב קריאה "XXX בדרך", שוב עוד שתי מילים, ו.... עד שאני כבר מתיאשת ואומרת "לא משנה אתה לא איתי" והוא מיד "בטח שאני איתך מה אמרת?" מתחילה שוב ו.... כמובן עוד קריאה

איזה תיאור מדויק!!!!!!!
והכי מבאס זה כשזה בחצי שעה היחידה שאנחנו נפגשים ביום...

ועוד קטע מעצבן,
אלה שהסתכסכו עם בעלי (בלי קשר לכלום, בטח לא לאיחוד הצלה)
צעקו עליו באמצע הרחוב, דברו מאחורי הגב
אבל כשהילד שלהם פתח את המצח באמצע סעודת שבת הם ידפקו ובעלי ירד 4 קומות וירוץ אליהם...
מי כעמך ישראל.



וכן, אני מכירה את "נשמה"
אצלנו במרחב זה פעיל ויש מפגשים כמה פעמים בשנה
אבל תכל'ס, זה לא זה.
ואני לא מכירה את נשות המתנדבים (רק תשמות... מהבעלים...)

איך מקדמים קבוצת תמיכה?

 

[שביעית]

שאלה טובה. האמת שזה כל אזור בנפרד עד כמה שידוע לי. אם רק היה לי דרך לראשי האירגון אולי הייתי מארגנת משהו.
אבל הקטע של המירס, אני רואה שזה חירפון לכולם. אפילו לגיסתי הרגועה , זה מפריע לה.

 

[נוי]

שאלה טובה. האמת שזה עיניין לראשי הסניפים עד כמה שידוע לי. אם רק היה לי דרך לראשי האירגון אולי הייתי מארגנת משהו.
אבל הקטע של המירס, אני רואה שזה חירפון לכולם. אפילו לגיסתי הרגועה , זה מפריע לה.

שלחנו קישור למנהלי הארגון.

 

[שביעית]

נוי הייתי שולחת לך סמיילי עם נשיקה אבל אין פה! תודה בשמי ובשם שאר הנשים.

 

[נטורל]

שביעית עשית לי בלאגן.. אני בדיוק לפני הצטרפות לקורס של איחוד הצלה.. מרחם על אשתי כבר מעכשיו.. אחרי כל ההתלבטויות שעברתי בתקופה האחרונה בנושא הגיעה ההודעה שלך ודפקה לי פטיש בראש.. אני כבר לא בטוח בכלום.

פדואלה אני לא יודע מה התחום עבודה שלך אבל הפוסט שלך ריגש אותי עד דמעות ולא כמליצה!
אם את לא בתחום הסופרות כדאי לך (ולנו..) לשקול להסב מקצוע..

 

[שביעית]

ברוך דיין האמת
הלילה נפטר מתנדב איחוד הצלה אפי גדסי, מיחידת האופנולנסים בירושלים בתאונת דרכים בדרכו לארוע בשעה שלוש וחצי בלילה. אדם צעיר, אב לשלושה. יצא רכוב על אופנוע, באמצע הלילה, להציל חיים, ומונית נכנסה בו. שולחת חיזוק וחיבוק למשפחה בשם כל נשות איחוד הצלה.
כן, גם זה דברים שאנחנו צריכות לקחת בחשבון.... כי גם כשנוסעים ברכב רגיל [ולא אופנוע] מהירות הנסיעה היא לא הכי רגועה בעולם, מטבע הדברים ואופי יעד הנסיעה...
שימו לב למה שהוא כתב השבוע בפייסבוק שלו: