כללי סדר הקפות

  • פותח הנושא zap
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני זקוקה בדחיפות לסדר ההקפות, שמתי כבר הודעה, וראיתי שהעלו את סדר הקפות וגם את אתה הראת לדעת..
בכל אופן רק את אתה הראת לדעת העלו בקובץ בפורמט טקסט שניתן לעשות בו שימוש,
את כל סדר ההקפות שגם אותו העלה קטן , ועל כך תודה עצומה לו על הכל, אלא שהעלה אותו בפורמט PDF סגור שלא ניתן לעבוד איתו ולא לשנות לו פונט וכו'.
ומאחר ועלי לעמד אותו, אודה מאד אם למישהו יש אותו בפורמט טקסט, את כל סדר ההקפות, שאוכל להשתמש בו לצורך עימוד ועיצוב.
למותר לציין את הדחיפות.
נ.ב. ניסיתי לשמור את הפי.די.אף כקובץ טקסט באקרובט והייצוא לא עלה יפה.
וכן חיפשתי הרבה ברשת באתרים וכו' ולא מצאתי עדיין, כך שגם לינק להורדה רצינית של כל סדר הקפות מנוקד לפי נוסח חסידי (ספרד) זה מצויין ובא בחשבון...
המון תודה!:eek:
ZAP
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בבקשה

הקפה א אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא,
אָנָּא יְיָ עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת הוֹשִׁיעָה
נָּא, בּוֹחֵן לְבָבוֹת הַצְלִיחָה נָא, גּוֹאֵל חָזָק עֲנֵנוּ בְיוֹם
קָרְאֵנוּ:
תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׂ: מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיָי בְּנֵי אֵלִים,
הָבוּ לַיָי כָּבוֹד וָעֹז: הָבוּ לַיָי כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲוּו לַיָי בְּהַדְרַת קֹדֶשׂ:
קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְיָ עַל מַיִם רַבִּים: לַמְנַצֵח
בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה.
עד כאן הקפה א
הקפה ב דּוֹבֵר צְדָקוֹת הוֹשִׁיעָה נָּא, הָדוּר בִּלְבוּשׂוֹ
הַצְלִיחָה נָא, וָתִיק וְחָסִיד עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי: קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ,
בְּכָל גּוֹיִם יְשׂוּעָתֶךָ: קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא: לְךָ זְרוֹעַ
עִם גְּבוּרָה, תָּעוֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ: עד כאן הקפה ב
הקפה ג זַךְ וְיָשָׁר הוֹשִׁיעָה נָּא, חוֹמֵל דַּלִּים הַצְלִיחָה נָא,
טוֹב וּמֵטִיב עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב: קוֹל יְיָ בֶּהָדָר: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים,
יוֹדוּך עַמִּים כֻּלָם: נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם: תִּתֵּן אֱמֶת
לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם: עד כאן הקפה ג
הקפה ד יוֹדֵע מַחֲשָׁבוֹת הוֹשִׁיעָה נָּא, כַּבִּיר וְנָאוֹר
הַצְלִיחָה נָא, לוֹבֵשׂ צְדָקוֹת עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: קוֹל יְיָ שׂוֹבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת
אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: וַיַרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׁרְיוֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפּוֹט עַמִּים מִישׂוֹר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ
תַּנְחֵם סֶלָה: בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם: נְעִימוֹת
בִּימִינְךָ נֶצַח: עד כאן הקפה ד
הקפה ה מֶלֶךְ עוֹלָמִים הוֹשִׁיעָה נָּא, נָאוֹר וְאַדִּיר הַצְלִיחָה
נָא, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה, עוֹמֶדֶת לָעַד: קוֹל יְיָ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׂ: יוֹדוּךָ עַמִּים
אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: חֲסִין קָדוֹשׂ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ: יְיָ
אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׂמְּךָ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם:
עד כאן הקפה ה
הקפה ו עוֹזֵר דַּלִּים הוֹשִׁיעָה נָּא, פּוֹדֶה וּמַצִּיל הַצְלִיחָה
נָא, צוּר עוֹלָמִים עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
מִשְׂפְּטֵי יְיָ אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּיו: קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר
קָדֵשׂ: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ
פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ: צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: עד
כאן הקפה ו
הקפה ז קָדוֹשׂ וְנוֹרָא הוֹשִׁיעָה נָּא, רַחוּם וְחַנּוּן הַצְלִיחָה
נָא, שׂוֹמֵר הַבְּרִית עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: תּוֹמֵךְ תְּמִימִים
הוֹשִׁיעָה נָּא, תַּקִּיף לָעַד הַצְלִיחָה נָא, תָּמִים בְּמַעֲשָׂיו
עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
הַנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׂ וְנֹפֶת צוּפִים: קוֹל יְיָ
יְחוֹלֵל אַיָלוֹת וַיֶחֱשׂוֹף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד: יְיָ לַמַּבּוּל
יָשָׂב, וַיֵשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ
בַשָּׁלוֹם: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ: שַׂוְעָתֵנוּ קַבֵּל
וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת: לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת
וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵׁא
לְכֹל לְרֹאשׂ. וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד
וּשְׂמוֹ אֶחָד. וּבְתוֹרָתְך כָּתוּב לֵאמֹר. שְּׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ
אֶחָד. בָּרוּך שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: עד כאן הקפה ז
הקפה ח שִׁישׁוּ וְשִׁמְחוּ בְּשִׁמְחַת תּוֹרָהּ • וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה
•כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה: מִפָּז וּמִפְּנִינִים יְקָרָה
•נָגִיל וְנָשִׁישׁ בְּזֹאת הַתּוֹרָה • כִּי חַיִים הִיא לָנוּ עוֹז
וְאוֹרָה: אֲהַלֵּל אֱלֹהַי וְאֶשְׁמְחָה בוֹ • וְאָשִׁימָה תִקְוָתִי בּוֹ
אֲהוֹדֶנּוּ בְּסוֹד עַם קְרוֹבוֹ • אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ • נגיל:
בְּכָל-לֵב אֲרַנֵּן גְּבוּרוֹתֶיךָ • וַאֲסַפְּרָה תְּהִלָּתֶךָ • בְּשָׂשׁוֹן
הֲשִׁבֵנוּ לְבֵיתֶךָ • עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ • נגיל:
הִתְקַבְּצוּ מַלְאָכִים זֶה אֶל זֶה • זֶה לְקָבֵל זֶה וְאָמַר זֶה
לָזֶה • מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא פַּרְשֵׂז
עָלָיו עֲנָנוֹ: מִי עָלָה לַמָּרוֹם • מִי עָלָה לַמָּרוֹם • מִי
עָלָה לַמָּרוֹם • וְהוֹרִיד עוֹז מִבְטֶחָה • התקבצו: מֹשֶׁה עָלָה
לַמָּרוֹם • מֹשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם • מֹשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם •וְהוּא
הוֹרִיד עוֹז מִבְטֶחָה • התקבצו:
אָגִיל וְאֶשְׁמַח בְּשִׁמְחַת תּוֹרָה: בֹּא יָבֹא צֶמַח בְּשִׁמְחַת תּוֹרָה: תּוֹרָה
הִיא עֵץ חַיִּים לְכֻלָּם חַיִים • כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִים: אַבְרָהָם שָׂמַח
בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה • יִצְחָק שָׁמַח בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה • יַעֲקֹב שָׁמַח בְּשִׂמְחַת
תּוֹרָה • מֹשֶה שָׁמַח בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה • אַהֲרֹן שָׁמַח בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה•
אֵלִיָּהוּ שָׁמַח בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה • שְׁמוּאֵל שָׁמַח בְּשִׁמְחַת תּוֹרָה • דָּוִד
שָׁמַח בְּשִׁמְחַת תּוֹרָה • שְׁלֹמֹה שָׁמַח בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה:
אַשְׂרֵיכֶם יִשְׁרָאֵל אַשְׂרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל אַשְׂרֵיכֶם יִשְׁרָאֵל • אֲשֶׁר בָּחַר
בָּכֶם אֵל וְהִנְחִילְכֶם הַתּוֹרָה מִמִּדְבָּר מַתָּנָה: עד כאן הקפה ח
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הקפות נוסח ספרד:
<link rel="File-List" href="file:///D:%5CTemp%5Cmsohtml1%5C01%5Cclip_filelist.xml"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:ApplyBreakingRules/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><style> <!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:FrankRuehl; panose-1:0 0 0 0 0 0 0 0 0 0; mso-font-charset:177; mso-generic-font-family:auto; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:6145 0 0 0 32 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} p.MsoPlainText, li.MsoPlainText, div.MsoPlainText {margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:10.0pt; font-family:"Courier New"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:36.0pt; mso-footer-margin:36.0pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";} </style> <![endif]--> הקפה א´<o>:p></o>:p>
א&#1464;נ&#1468;&#1464;א י&#1456;י&#1464; הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. א&#1464;נ&#1468;&#1464;א י&#1456;י&#1464; ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. א&#1464;נ&#1468;&#1464;א י&#1456;י&#1464; ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;: א&#1457;ל&#1465;ה&#1461;י ה&#1464;רו&#1468;חו&#1465;ת הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. ב&#1468;ו&#1465;ח&#1461;ן ל&#1456;ב&#1464;בו&#1465;ת ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. ג&#1468;ו&#1465;א&#1461;ל ח&#1464;ז&#1464;ק ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
ת&#1468;ו&#1465;ר&#1463;ת י&#1456;י&#1464; ת&#1468;&#1456;מ&#1460;ימ&#1464;ה מ&#1456;ש&#1473;&#1460;יב&#1463;ת נ&#1464;פ&#1462;ש&#1473;: מ&#1460;ז&#1456;מו&#1465;ר ל&#1456;ד&#1464;ו&#1460;ד ה&#1464;בו&#1468; ל&#1463;יי&#1464; ב&#1468;&#1456;נ&#1461;י א&#1461;ל&#1460;ים ה&#1464;בו&#1468; ל&#1463;יי&#1464; כ&#1468;&#1464;בו&#1465;ד ו&#1464;ע&#1465;ז: ה&#1464;בו&#1468; ל&#1463;יי&#1464; כ&#1468;&#1456;בו&#1465;ד ש&#1473;&#1456;מו&#1465; ה&#1460;ש&#1473;&#1456;ת&#1468;&#1463;ח&#1458;וו&#1468; ל&#1463;יי&#1464; ב&#1468;&#1456;ה&#1463;ד&#1456;ר&#1463;ת ק&#1465;ד&#1462;ש&#1473;: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; ע&#1463;ל ה&#1463;מ&#1468;&#1464;י&#1460;ם א&#1461;ל ה&#1463;כ&#1468;&#1464;בו&#1465;ד ה&#1460;ר&#1456;ע&#1460;ים י&#1456;י&#1464; ע&#1463;ל מ&#1463;י&#1460;ם ר&#1463;ב&#1468;&#1460;ים: ל&#1463;מ&#1456;נ&#1463;צ&#1468;&#1461;ח&#1463; ב&#1468;&#1460;נ&#1456;ג&#1460;ינ&#1465;ת מ&#1460;ז&#1456;מו&#1465;ר ש&#1473;&#1460;יר: א&#1457;ל&#1465;ה&#1460;ים י&#1456;ח&#1464;נ&#1468;&#1461;נו&#1468; ו&#1460;יב&#1464;ר&#1456;כ&#1461;נו&#1468; י&#1464;א&#1461;ר פ&#1468;&#1464;נ&#1464;יו א&#1460;ת&#1468;&#1464;נו&#1468; ס&#1462;ל&#1464;ה: א&#1464;נ&#1468;&#1464;א ב&#1468;&#1456;כ&#1465;ח&#1463; ג&#1468;&#1456;ד&#1467;ל&#1468;&#1463;ת י&#1456;מ&#1460;ינ&#1456;ך&#1464; ת&#1468;&#1463;ת&#1468;&#1460;יר צ&#1456;רו&#1468;ר&#1464;ה: כ&#1468;&#1460;י א&#1464;מ&#1463;ר&#1456;ת&#1468;&#1460;י עו&#1465;ל&#1464;ם ח&#1462;ס&#1462;ד י&#1460;ב&#1468;&#1464;נ&#1462;ה:<o>:p></o>:p>
הקפה ב´<o>:p></o>:p>
ד&#1468;ו&#1465;ב&#1461;ר צ&#1456;ד&#1464;קו&#1465;ת הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. ה&#1464;דו&#1468;ר ב&#1468;&#1460;ל&#1456;בו&#1468;ש&#1473;ו&#1465; ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. ו&#1464;ת&#1460;יק ו&#1456;ח&#1464;ס&#1460;יד ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
ע&#1461;דו&#1468;ת י&#1456;י&#1464; נ&#1462;א&#1457;מ&#1464;נ&#1464;ה מ&#1463;ח&#1456;כ&#1468;&#1460;ימ&#1463;ת פ&#1468;&#1462;ת&#1460;י: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; ב&#1468;&#1463;כ&#1468;&#1465;ח&#1463;: ל&#1464;ד&#1463;ע&#1463;ת ב&#1468;&#1464;א&#1464;ר&#1462;ץ ד&#1468;&#1463;ר&#1456;כ&#1468;&#1462;ך&#1464; ב&#1468;&#1456;כ&#1464;ל ג&#1468;ו&#1465;י&#1460;ם י&#1456;ש&#1473;ו&#1468;ע&#1464;ת&#1462;ך&#1464;: ק&#1463;ב&#1468;&#1461;ל ר&#1460;נ&#1468;&#1463;ת ע&#1463;מ&#1468;&#1456;ך&#1464; ש&#1463;&#1465;ג&#1468;&#1456;ב&#1461;נו&#1468; ט&#1463;ה&#1458;ר&#1461;נו&#1468; נו&#1465;ר&#1464;א: ל&#1456;ך&#1464; ז&#1456;רו&#1465;ע&#1463; ע&#1460;ם ג&#1468;&#1456;בו&#1468;ר&#1464;ה ת&#1468;&#1464;ע&#1465;ז י&#1464;ד&#1456;ך&#1464; ת&#1468;&#1464;רו&#1468;ם י&#1456;מ&#1460;ינ&#1462;ך&#1464;:<o>:p></o>:p>
הקפה ג´<o>:p></o>:p>
ז&#1463;ך&#1456; ו&#1456;י&#1464;ש&#1473;&#1464;ר הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. חו&#1465;מ&#1461;ל ד&#1468;&#1463;ל&#1468;&#1460;ים ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. טו&#1465;ב ו&#1468;מ&#1461;ט&#1460;יב ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
פ&#1468;&#1460;ק&#1468;ו&#1468;ד&#1461;י י&#1456;י&#1464; י&#1456;ש&#1473;&#1464;ר&#1460;ים מ&#1456;ש&#1463;&#1465;מ&#1468;&#1456;ח&#1461;י ל&#1461;ב: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; ב&#1468;&#1462;ה&#1464;ד&#1464;ר: יו&#1465;דו&#1468;ך&#1464; ע&#1463;מ&#1468;&#1460;ים א&#1457;ל&#1465;ה&#1460;ים יו&#1465;דו&#1468;ך&#1464; ע&#1463;מ&#1468;&#1460;ים כ&#1468;&#1467;ל&#1468;&#1464;ם: נ&#1464;א ג&#1460;ב&#1468;ו&#1465;ר ד&#1468;ו&#1465;ר&#1456;ש&#1473;&#1461;י י&#1460;חו&#1468;ד&#1456;ך&#1464; כ&#1468;&#1456;ב&#1464;ב&#1463;ת ש&#1473;&#1464;מ&#1456;ר&#1461;ם: ת&#1468;&#1460;ת&#1468;&#1461;ן א&#1457;מ&#1462;ת ל&#1456;י&#1463;ע&#1458;ק&#1465;ב ח&#1462;ס&#1462;ד ל&#1456;א&#1463;ב&#1456;ר&#1464;ה&#1464;ם:<o>:p></o>:p>
הקפה ד´<o>:p></o>:p>
יו&#1465;ד&#1461;ע&#1463; מ&#1463;ח&#1458;ש&#1473;&#1464;בו&#1465;ת הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. כ&#1468;&#1463;ב&#1468;&#1460;יר ו&#1456;נ&#1464;או&#1465;ר ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. לו&#1465;ב&#1461;ש&#1473; צ&#1456;ד&#1464;קו&#1465;ת ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
מ&#1460;צ&#1456;ו&#1463;ת י&#1456;י&#1464; ב&#1468;&#1464;ר&#1464;ה מ&#1456;א&#1460;יר&#1463;ת ע&#1461;ינ&#1464;י&#1460;ם: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; ש&#1473;&#1465;ב&#1461;ר א&#1458;ר&#1464;ז&#1460;ים ו&#1463;י&#1456;ש&#1473;&#1463;ב&#1468;&#1461;ר י&#1456;י&#1464; א&#1462;ת א&#1463;ר&#1456;ז&#1461;י ה&#1463;ל&#1468;&#1456;ב&#1464;נו&#1465;ן: ו&#1463;י&#1468;&#1463;ר&#1456;ק&#1460;יד&#1461;ם כ&#1468;&#1456;מו&#1465; ע&#1461;ג&#1462;ל ל&#1456;ב&#1464;נו&#1465;ן ו&#1456;ש&#1460;&#1465;ר&#1456;יו&#1465;ן כ&#1468;&#1456;מו&#1465; ב&#1462;ן ר&#1456;א&#1461;מ&#1460;ים: י&#1460;ש&#1456;&#1465;מ&#1456;חו&#1468; ו&#1460;יר&#1463;נ&#1468;&#1456;נו&#1468; ל&#1456;א&#1467;מ&#1468;&#1460;ים כ&#1468;&#1460;י ת&#1460;ש&#1473;&#1456;פ&#1468;&#1465;ט ע&#1463;מ&#1468;&#1460;ים מ&#1460;יש&#1473;&#1465;ר ו&#1468;ל&#1456;א&#1467;מ&#1468;&#1460;ים ב&#1468;&#1464;א&#1464;ר&#1462;ץ ת&#1468;&#1463;נ&#1456;ח&#1461;ם ס&#1462;ל&#1464;ה: ב&#1468;&#1464;ר&#1456;כ&#1461;ם ט&#1463;ה&#1458;ר&#1461;ם ר&#1463;ח&#1458;מ&#1461;ם צ&#1460;ד&#1456;ק&#1464;ת&#1456;ך&#1464; ת&#1468;&#1464;מ&#1460;יד ג&#1468;&#1464;מ&#1456;ל&#1461;ם: נ&#1456;ע&#1460;ימו&#1465;ת ב&#1468;&#1460;ימ&#1460;ינ&#1456;ך&#1464; נ&#1462;צ&#1463;ח:<o>:p></o>:p>
הקפה ה´<o>:p></o>:p>
מ&#1462;ל&#1462;ך&#1456; עו&#1465;ל&#1464;מ&#1460;ים הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. נ&#1464;או&#1465;ר ו&#1456;א&#1463;ד&#1468;&#1460;יר ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. סו&#1465;מ&#1461;ך&#1456; נו&#1465;פ&#1456;ל&#1460;ים ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
י&#1460;ר&#1456;א&#1463;ת י&#1456;י&#1464; ט&#1456;הו&#1465;ר&#1464;ה עו&#1465;מ&#1462;ד&#1462;ת ל&#1464;ע&#1463;ד: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; ח&#1465;צ&#1461;ב ל&#1463;ה&#1458;בו&#1465;ת א&#1461;ש&#1473;: יו&#1465;דו&#1468;ך&#1464; ע&#1463;מ&#1468;&#1460;ים א&#1457;ל&#1465;ה&#1460;ים יו&#1465;דו&#1468;ך&#1464; ע&#1463;מ&#1468;&#1460;ים כ&#1468;&#1467;ל&#1468;&#1464;ם: ח&#1458;ס&#1460;ין ק&#1464;דו&#1465;ש&#1473; ב&#1468;&#1456;רו&#1465;ב טו&#1468;ב&#1456;ך&#1464; נ&#1463;ה&#1461;ל ע&#1458;ד&#1464;ת&#1462;ך&#1464;: י&#1456;י&#1464; א&#1458;ד&#1465;נ&#1461;ינו&#1468; מ&#1464;ה א&#1463;ד&#1468;&#1460;יר ש&#1473;&#1460;מ&#1456;ך&#1464; ב&#1468;&#1456;כ&#1464;ל ה&#1464;א&#1464;ר&#1462;ץ א&#1458;ש&#1473;&#1462;ר ת&#1468;&#1456;נ&#1464;ה הו&#1465;ד&#1456;ך&#1464; ע&#1463;ל ה&#1463;ש&#1468;&#1473;&#1464;מ&#1464;י&#1460;ם:<o>:p></o>:p>
הקפה ו´<o>:p></o>:p>
עו&#1465;ז&#1461;ר ד&#1468;&#1463;ל&#1468;&#1460;ים הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. פ&#1468;ו&#1465;ד&#1462;ה ו&#1468;מ&#1463;צ&#1468;&#1460;יל ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. צו&#1468;ר עו&#1465;ל&#1464;מ&#1460;ים ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
מ&#1460;ש&#1473;&#1456;פ&#1468;&#1456;ט&#1461;י י&#1456;י&#1464; א&#1457;מ&#1462;ת צ&#1464;ד&#1456;קו&#1468; י&#1463;ח&#1456;ד&#1468;&#1464;ו: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; י&#1464;ח&#1460;יל מ&#1460;ד&#1456;ב&#1468;&#1464;ר י&#1464;ח&#1460;יל י&#1456;י&#1464; מ&#1460;ד&#1456;ב&#1468;&#1463;ר ק&#1464;ד&#1461;ש&#1473;: א&#1462;ר&#1462;ץ נ&#1464;ת&#1456;נ&#1464;ה י&#1456;בו&#1468;ל&#1464;ה&#1468; י&#1456;ב&#1464;ר&#1456;כ&#1461;נו&#1468; א&#1457;ל&#1465;ה&#1460;ים א&#1457;ל&#1465;ה&#1461;ינו&#1468;: י&#1464;ח&#1460;יד ג&#1468;&#1461;א&#1462;ה ל&#1456;ע&#1463;מ&#1468;&#1456;ך&#1464; פ&#1456;נ&#1461;ה זו&#1465;כ&#1456;ר&#1461;י ק&#1456;ד&#1467;ש&#1468;&#1473;&#1464;ת&#1462;ך&#1464;: צ&#1463;ד&#1468;&#1460;יק י&#1456;י&#1464; ב&#1468;&#1456;כ&#1464;ל ד&#1468;&#1456;ר&#1464;כ&#1464;יו ו&#1456;ח&#1464;ס&#1460;יד ב&#1468;&#1456;כ&#1464;ל מ&#1463;ע&#1458;ש&#1464;&#1465;יו:<o>:p></o>:p>
הקפה ז´<o>:p></o>:p>
ק&#1464;דו&#1465;ש&#1473; ו&#1456;נו&#1465;ר&#1464;א הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. ר&#1463;חו&#1468;ם ו&#1456;ח&#1463;נ&#1468;ו&#1468;ן ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. ש&#1473;ו&#1465;מ&#1461;ר ה&#1463;ב&#1468;&#1456;ר&#1460;ית ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;: ת&#1468;ו&#1465;מ&#1461;ך&#1456; ת&#1468;&#1456;מ&#1460;ימ&#1460;ים הו&#1465;ש&#1473;&#1460;יע&#1464;ה נ&#1468;&#1464;א. ת&#1468;&#1463;ק&#1468;&#1460;יף ל&#1464;ע&#1463;ד ה&#1463;צ&#1456;ל&#1460;יח&#1464;ה נ&#1464;א. ת&#1468;&#1464;מ&#1460;ים ב&#1468;&#1456;מ&#1463;ע&#1458;ש&#1464;&#1465;יו ע&#1458;נ&#1461;נו&#1468; ב&#1456;יו&#1465;ם ק&#1464;ר&#1456;א&#1461;נו&#1468;:<o>:p></o>:p>
ה&#1463;נ&#1468;&#1462;ח&#1457;מ&#1464;ד&#1460;ים מ&#1460;ז&#1468;&#1464;ה&#1464;ב ו&#1468;מ&#1460;פ&#1468;&#1463;ז ר&#1464;ב ו&#1468;מ&#1456;תו&#1468;ק&#1460;ים מ&#1460;ד&#1468;&#1456;ב&#1463;ש&#1473; ו&#1456;נ&#1465;פ&#1462;ת צו&#1468;פ&#1460;ים: קו&#1465;ל י&#1456;י&#1464; י&#1456;חו&#1465;ל&#1461;ל א&#1463;י&#1468;&#1464;לו&#1465;ת ו&#1463;י&#1468;&#1462;ח&#1457;ש&#1465;ף י&#1456;ע&#1464;רו&#1465;ת ו&#1468;ב&#1456;ה&#1461;יכ&#1464;לו&#1465; כ&#1468;&#1467;ל&#1468;ו&#1465; א&#1465;מ&#1461;ר כ&#1468;&#1464;בו&#1465;ד: י&#1456;י&#1464; ל&#1463;מ&#1468;&#1463;ב&#1468;ו&#1468;ל י&#1464;ש&#1473;&#1464;ב ו&#1463;י&#1468;&#1461;ש&#1473;&#1462;ב י&#1456;י&#1464; מ&#1462;ל&#1462;ך&#1456; ל&#1456;עו&#1465;ל&#1464;ם: י&#1456;י&#1464; ע&#1465;ז ל&#1456;ע&#1463;מ&#1468;ו&#1465; י&#1460;ת&#1468;&#1461;ן י&#1456;י&#1464; י&#1456;ב&#1464;ר&#1461;ך&#1456; א&#1462;ת ע&#1463;מ&#1468;ו&#1465; ב&#1463;ש&#1468;&#1473;&#1464;לו&#1465;ם: י&#1456;ב&#1464;ר&#1456;כ&#1461;נו&#1468; א&#1457;ל&#1465;ה&#1460;ים ו&#1456;י&#1460;יר&#1456;או&#1468; או&#1465;תו&#1465; כ&#1468;&#1464;ל א&#1463;פ&#1456;ס&#1461;י א&#1464;ר&#1462;ץ: ש&#1473;&#1463;ו&#1456;ע&#1464;ת&#1461;נו&#1468; ק&#1463;ב&#1468;&#1461;ל ו&#1468;ש&#1473;&#1456;מ&#1463;ע צ&#1463;ע&#1458;ק&#1464;ת&#1461;נו&#1468; יו&#1465;ד&#1461;ע&#1463; ת&#1468;&#1463;ע&#1458;לו&#1468;מו&#1465;ת: ל&#1456;ך&#1464; י&#1456;י&#1464; ה&#1463;ג&#1468;&#1456;ד&#1467;ל&#1468;&#1464;ה ו&#1456;ה&#1463;ג&#1468;&#1456;בו&#1468;ר&#1464;ה ו&#1456;ה&#1463;ת&#1468;&#1460;פ&#1456;א&#1462;ר&#1462;ת ו&#1456;ה&#1463;נ&#1468;&#1461;צ&#1463;ח ו&#1456;ה&#1463;הו&#1465;ד כ&#1468;&#1460;י כ&#1465;ל ב&#1468;&#1463;ש&#1468;&#1473;&#1464;מ&#1463;י&#1460;ם ו&#1468;ב&#1464;א&#1464;ר&#1462;ץ ל&#1456;ך&#1464; י&#1456;י&#1464; ה&#1463;מ&#1468;&#1463;מ&#1456;ל&#1464;כ&#1464;ה ו&#1456;ה&#1463;מ&#1468;&#1460;ת&#1456;נ&#1463;ש&#1468;&#1474;&#1461;א ל&#1456;כ&#1465;ל ל&#1456;ר&#1465;אש&#1473;: ו&#1456;ה&#1464;י&#1464;ה י&#1456;י&#1464; ל&#1456;מ&#1462;ל&#1462;ך&#1456; ע&#1463;ל כ&#1468;&#1464;ל ה&#1464;א&#1464;ר&#1462;ץ ב&#1468;&#1463;י&#1468;ו&#1465;ם ה&#1463;הו&#1468;א י&#1460;ה&#1456;י&#1462;ה י&#1456;י&#1464; א&#1462;ח&#1464;ד ו&#1468;ש&#1473;&#1456;מו&#1465; א&#1462;ח&#1464;ד: ו&#1468;ב&#1456;תו&#1465;ר&#1464;ת&#1456;ך&#1464; כ&#1468;&#1464;תו&#1468;ב ל&#1461;אמ&#1465;ר ש&#1473;&#1456;מ&#1463;ע י&#1460;ש&#1456;&#1465;ר&#1464;א&#1461;ל י&#1456;י&#1464; א&#1457;ל&#1465;ה&#1461;ינו&#1468; י&#1456;י&#1464; א&#1462;ח&#1464;ד: ב&#1468;&#1464;רו&#1468;ך&#1456; ש&#1473;&#1461;ם כ&#1468;&#1456;בו&#1465;ד מ&#1463;ל&#1456;כו&#1468;תו&#1465; ל&#1456;עו&#1465;ל&#1464;ם ו&#1464;ע&#1462;ד:<o>:p></o>:p>
לפני "אשרי" שלפני תפלת מוסף אומרים:<o>:p></o>:p>
ש&#1460;&#1465;יש&#1465;ו&#1468; ו&#1456;ש&#1460;&#1465;מ&#1456;חו&#1468; ב&#1468;&#1456;ש&#1460;&#1465;מ&#1456;ח&#1463;ת ת&#1468;ו&#1465;ר&#1464;ה. ו&#1468;ת&#1456;נו&#1468; כ&#1464;בו&#1465;ד ל&#1463;ת&#1468;ו&#1465;ר&#1464;ה. כ&#1468;&#1460;י טו&#1465;ב ס&#1463;ח&#1456;ר&#1464;ה&#1468; מ&#1460;כ&#1468;&#1464;ל ס&#1456;חו&#1465;ר&#1464;ה. מ&#1460;פ&#1468;&#1464;ז ו&#1468;מ&#1460;פ&#1468;&#1456;נ&#1460;ינ&#1460;ים י&#1456;ק&#1464;ר&#1464;ה: נ&#1464;ג&#1460;יל ו&#1456;נ&#1464;ש&#1460;&#1465;יש&#1465; ב&#1468;&#1456;ז&#1465;את ה&#1463;ת&#1468;ו&#1465;ר&#1464;ה. כ&#1468;&#1460;י ה&#1460;יא ל&#1464;נו&#1468; ע&#1465;ז ו&#1456;או&#1465;ר&#1464;ה: א&#1458;ה&#1463;ל&#1456;ל&#1464;ה א&#1457;ל&#1465;ה&#1463;י ו&#1456;א&#1462;ש&#1456;&#1465;מ&#1456;ח&#1464;ה בו&#1465;. ו&#1456;א&#1464;ש&#1460;&#1465;ימ&#1464;ה ת&#1460;ק&#1456;ו&#1464;ת&#1460;י ב&#1468;ו&#1465;. א&#1458;הו&#1465;ד&#1462;נ&#1468;ו&#1468; ב&#1468;&#1456;סו&#1465;ד ע&#1463;ם ק&#1456;רו&#1465;בו&#1465;. א&#1457;ל&#1465;ה&#1461;י צו&#1468;ר&#1460;י א&#1462;ח&#1457;ס&#1462;ה ב&#1468;ו&#1465;: נ&#1464;ג&#1460;יל ו&#1456;נ&#1464;ש&#1460;&#1465;יש&#1465; ב&#1468;&#1456;ז&#1465;את ה&#1463;ת&#1468;ו&#1465;ר&#1464;ה. כ&#1468;&#1460;י ה&#1460;יא ל&#1464;נו&#1468; ע&#1465;ז ו&#1456;או&#1465;ר&#1464;ה: ב&#1468;&#1456;כ&#1464;ל ל&#1461;ב א&#1458;ר&#1463;נ&#1468;&#1461;ן צ&#1460;ד&#1456;קו&#1465;ת&#1462;יך&#1464;. ו&#1463;א&#1458;ס&#1463;פ&#1468;&#1456;ר&#1464;ה ת&#1468;&#1456;ה&#1460;ל&#1468;&#1464;ת&#1462;ך&#1464;. ב&#1468;&#1456;ש&#1464;&#1465;ש&#1465;ו&#1465;ן ה&#1458;ש&#1473;&#1460;יב&#1461;נו&#1468; ל&#1456;ב&#1461;ית&#1462;ך&#1464;. ע&#1463;ל ח&#1463;ס&#1456;ד&#1468;&#1456;ך&#1464; ו&#1456;ע&#1463;ל א&#1458;מ&#1460;ת&#1468;&#1462;ך&#1464;: נ&#1464;ג&#1460;יל ו&#1456;נ&#1464;ש&#1460;&#1465;יש&#1465; ב&#1468;&#1456;ז&#1465;את ה&#1463;ת&#1468;ו&#1465;ר&#1464;ה. כ&#1468;&#1460;י ה&#1460;יא ל&#1464;נו&#1468; ע&#1465;ז ו&#1456;או&#1465;ר&#1464;ה:<o>:p></o>:p>
ה&#1460;ת&#1456;ק&#1463;ב&#1468;&#1456;צו&#1468; מ&#1463;ל&#1456;א&#1464;כ&#1460;ים ז&#1462;ה א&#1462;ל ז&#1462;ה. ז&#1462;ה ל&#1464;ק&#1459;ב&#1461;ל ז&#1462;ה. ו&#1456;א&#1464;מ&#1463;ר ז&#1462;ה ל&#1464;ז&#1462;ה. מ&#1460;י הו&#1468;א ז&#1462;ה ו&#1456;א&#1461;י ז&#1462;ה הו&#1468;א. מ&#1456;א&#1463;ח&#1461;ז פ&#1468;&#1456;נ&#1461;י כ&#1460;ס&#1468;&#1461;א. פ&#1468;&#1463;ר&#1456;ש&#1473;&#1461;ז ע&#1464;ל&#1464;יו ע&#1458;נ&#1464;נו&#1465;: מ&#1460;י ע&#1464;ל&#1464;ה ל&#1463;מ&#1468;&#1464;רו&#1465;ם. מ&#1460;י ע&#1464;ל&#1464;ה ל&#1463;מ&#1468;&#1464;רו&#1465;ם. מ&#1460;י ע&#1464;ל&#1464;ה ל&#1463;מ&#1468;&#1464;רו&#1465;ם. ו&#1456;הו&#1465;ר&#1460;יד ע&#1465;ז מ&#1460;ב&#1456;ט&#1462;ח&#1464;ה: מ&#1465;ש&#1473;&#1462;ה ע&#1464;ל&#1464;ה ל&#1463;מ&#1468;&#1464;רו&#1465;ם. מ&#1465;ש&#1473;&#1462;ה ע&#1464;ל&#1464;ה ל&#1463;מ&#1468;&#1464;רו&#1465;ם. מ&#1465;ש&#1473;&#1462;ה ע&#1464;ל&#1464;ה ל&#1463;מ&#1468;&#1464;רו&#1465;ם. ו&#1456;הו&#1468;א הו&#1465;ר&#1460;יד ע&#1465;ז מ&#1460;ב&#1456;ט&#1462;ח&#1464;ה:<o>:p></o>:p>
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה לשניכם אתם עצומים

תודה למעוף ולקטן על הסיוע ובמהירות,
יהא זה לכם לזכות,
טובים השניים מן האחד.
ולקטן ברכה מיוחדת:
"זה הקטן גדול יהיה"...
בברכה!
ZAP
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אז והיום
אז והיום.
מאת: ש. לוינגר
שנת ה'תשפ"ו-[ג' אלפים נ"א]

קרני שמש ראשונות של בוקר בקעו מבין שני עננים לבנים, אני מביט בהן, מתפלא על היופי. הכיפה צונחת מראשי, אני תר אחריה מנסה להבין להיכן צנחה. אני מביט על האדמה, מרים גבה אחת כלפיה מעלה, אחר כך מרים גם את ראשי לשמיים.

רגע, הכרה נפלה בי. אני מביט לכל עבר, לא מבין. איפה אני? איך הגעתי הנה? מה זה המקום הזה?

איש מבוגר נושא מקל הליכה עובר לצידי, אני עוצר אותו. "סליחה".

האיש עוצר מביט אליי. "כן איש צעיר, הזקוק הינך לעזרה?"

"אכן", למה אני מדבר ככה? ממתי? 'אכן'. "היכן אנחנו?"

"יהודי אתה? מה שימך?" הביט בי האיש.

"הינני", מה קורה לי בדיבור? "יהודי אני. אבל אינני מכאן. שמי יואל מנצור". אני שולח יד ללחיצה, כנהוג בדורנו, אולם האיש לא הגיב, הביט בידי במבט מתפלא. "מה שימך?" החזרתי את ידי חזרה.

"נתנאל בן יגאל משבט בנימין אני", האיש מתקדם אלי מניח את כובד משקלו על כתפי, נעזר בי כמשענת. "היודע אתה כי חג היום להשם?" האיש נראה בעיניי מבוגר הרבה יותר מכפי הנראה לעין. "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום. עלינו להזדרז להגיע להר המוריה, אל בית המקדש".

היום חג? על איזה חג הוא מדבר?

"בוא, בוא נערי. נמשיך יחדיו אל מקום השכינה". האיש מושך אותי להתקדם, אני צועד איתו יחד. עולים לכיוון ירושלים – לפי הבנתי.

אני עדיין לא מבין מה אני עושה באזור ירושלים, איך הגעתי למצב שאני צועד עם איש מוזר בדרך לירושלים, בלי רכב או לכל הפחות האופניים החשמליות שלי.

למה אין כביש, וכל הדרכים הן דרכי עפר לא סלולים כלל? האם בשנת תשפ"ו הדרך לירושלים חזרה להיות כבימים עברו? האם בית המקדש השלישי נבנה? אם כן מתי?

מה הדבר האחרון שעשיתי? אני מהרהר בתוכי, מנסה להיזכר מה היו הרגעים האחרונים שחקוקים בזכרוני.

רגע! הייתי בשיעור של ר' אליהו פרידמן. אני מישיבת זכרון אברהם בבני ברק!!! אז איך הגעתי הנה? ומה קרה לדיבור שלי? מדוע אני מדבר בשפה מוזרה, כאילו בלעתי חמישה חומשי תורה.

"נו, נערי. תכף מכריז הכהן הגדול על השעיר להשם". מזרז אותי האיש. אני מתקדם מהר יותר.

שערי חומות ירושלים נגלות מול עיניי. גדולות, יפות. לרגע לא שיערתי שכך היא, ירושלים. שנה שעברה ביקרתי בעליות האלו, משום מה הן לא היו גבוהות כל כך כמו עכשיו, וגם הדרך הייתה סלולה בכביש אספלט, ובכניסה לעיר אין חומות ענק. מה קורה פה?

"הגד נא לי בבקשה, באיזו שנה אנחנו נמצאים?" דיבורי השתרבב חלק מן התקופה וחלק מהעתיד – כך אני מבין.

האיש נשען על חומות העיר. "השנה היא השנה העשרים ושבע למולכו של המלך חזקיה".

מה??? שנת מה? למולכו של מי? מה הולך כאן? נכנסתי למכונת זמן, בטעות? אבל עדיין לא המציאו מכונה כזאת! מה הולך כאן?!

"מה לך כי חדלת ללכת? אין פנאי להתמהמה הנה השומע הינך? זהו קולו של סגן הכהנים".

קולו בס חזק נשמע מהמשך הדרך, אני מאמין לאיש שמדובר בסגן הכהנים. השמש כמעט מגיעה לאמצע השמיים, העננים כבר אינם לצידה, החום יוקד. אני מזיע בכל חלקי גופי.

ראשי סחרחר עלי, אינני מצליח להבין מה אירע, איך הגעתי לתקופה הזאת? מה קרה לדיבור שלי? מי האיש הזה שמוליך אותי לאזור המוזר הזה שנקרא ירושלים? מה קרה להוריי? היכן היא משפחתי? האם ראש הישיבה שם לב שנעלמתי? לאיזו מכונת זמן נשאבתי?

אני מתחיל לרוץ עוקף את האיש, נכנס פנימה אל העיר.

אין אנשים, אף אחד, המקום כאילו שומם.

"היכן הם כולם?" אני מתחיל להשתגע מהדיבור הזה! האיש מורא לי להתקדם. אני מציית מתקדם אל פנים העיר. ולמחזה שראו עיניי לא ציפיתי.

המון אנשים צובאים את העיר העתיקה לבושים לבן, נראים כמלאכי עליון. אני מביט בפלא הזה בעיניים פעורות, הייתכן!!! יום כיפור היום!!! חלחלה עוברת בי.

מעולם לא רעדתי ביום כיפור. בכל עשרים שנותיי לא הרגשתי צמרמורת מהיום הזה. והנה לראשונה משהו בי מתחלחל.

האם זה קשור לתקופה בה אני נמצא? אולי זה בגלל שגם דיבורי השתנה מעט? יכול להיות שגם הרגשות השתנו בי?

שני זרים נצמדים אלי, עומדים קרוב מוחצים אותי מעט, אני מסתכל על לבושי, ונדהם. מהיכן הגיע הבגד הזה שאני לובש? ממתי אני לובש מן חלוק לבן כזה? הסחרחורת בראשי ממשיכה לחוג, הצמרמורת מטפסת במעלי גווי. רגלי חשבו להיכשל, אולם אני תופס אותם בכוח לבל יקרסו האחת אל חברתה.

קול רעש גדול בקהל, סגן הכהנים כיבד אל הבמה את המלך חזקיה. אני לא מצליח לראות אותו אבל כן שומע את קולו. וקולו משרה בי איזו שהיא נחמה, רוגע. אני מרגיש בטוח. המלך הזמין אל הבמה את הנביא ישעיה, חמיו. קולו המיס את ליבי.

לא הבנתי מה קורה לי.

או שהשתגעתי, או שאני חולם. זה לא יתכן! לא הגיוני בשום צורה!!! אין מצב שחזרתי בזמן! אני לא מאמין שאני בתקופה הזאת.

הרגשתי שזו הייתה אחת השנים הטובות שהיו לנו בתור עם, אחרי שלמה המלך.

אומנם הכרתי את המשך הסיפור, אבל זה לא הפריע לי בחוויה.

הנביא סיים את דבריו. אני רציתי יותר, השתוקקי להיות חלק מהמעמד. התקדמתי, דחפתי אנשים, אני רוצה לראות, להבין, להשכיל. אני צמא לדברי התורה המתוקים שנאמרו כת. מעולם לא שמעתי חידושים מעין אלו. ואני נחשב לעילוי בישיבה שלנו.

הגעתי! אני מאושר. עומד במקום המשקיף על הבמה הגדולה. אני שוטף את עיניי בכל מה שמסביב. והלב שלי צונח באחת. רגליי אינן מתפקדות, אני נתמך בשני אנשים שעמדו לצידי, כמעט נופל.

הייתכן!!!

בית המקדש נמצא מול עיניי!!!

בית המקדש הראשון!!!

הזהב, ההוד, הפאר, החן, אור מוזר בוקע ממנו. אור שמאיר כעין השמש. לראשונה אני מבין את משמעות המילים ירושלים אורו של עולם. אם בית המקדש מאיר בכזה אור, ודאי שירושלים תאיר את כל העולם.

הלב שלי דופק בעוצמה, המוח קולט כל פרט. אני חושב לרגע אחד על המשפחה, על החברים, כמה הם מפסידים. כבר לא אכפת לי איך הגעתי הנה, לא אכפת לי מה התאריך, מה השעה, ומי כל האנשים שעומדים מסביבי.

בית המקדש עומד על תילו, והוא מול עיניי.

מה זכיתי? למה דווקא אני? אני מדחיק את המחשבות האלו אחורה אל ירכתי התודעה, אני חייב עכשיו להתרכז. מה הוא אומר הכהן, אני בקושי שומע אותו. אני מרגיע את גופי המשתולל מהלם, ומקשיב בקשב לדברי הכהן, מסכת יומא מתחילה להתעורר בראשי.

הכהן הגדול עמד באמצע מולו הקלפי, לצידו שני שעירי עיזים עומדים אינם זזים, כמו ממתינים לגזר דינם. ובצד עומדים סגנו וראש בית אב.

הס הושלך בקהל, כולם ממתינים למוצא פיו של הסגן, אף אחד לא רוצה שהראש בית אב יפתח את פיו ראשון. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו...

קולו של הכהן הגדול מהדהד בקול "להשם חטאת". אחד מהשמות המפורשים נאמרו מפיו, אבל לא הצלחתי להבין דבר. קולו חזק, מעביר בי צמרמורת.

ואני ביחד עם כל הקהל צעקתי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל שלמדתי את המסכת הזו, אחרת לא הייתי יודע מה להגיד.

ידיו של הכהן הוכנסו לקלפי ויצאו מהן במהירות. שני גורלות. שני שעירים. בכל יד גורל אחר. אחד להשם ואחד לעזאזל.

הסגן הרעים בקולו. "אישי כהן גדול הגבה ימינך", שמחה נשמעה בקהל.

חוט צמר אדום נקשר על רגלו השמאלית של השעיר לעזאזל, והוא נלקח לפינה צדדית, ממתין לתחילת הגזרה שנפלה עליו.

בית המקדש כאן! אני לא מאמין! הוא נראה בדיוק כמו בציורים רק מואר וזוהר יותר.

אחר כך נעמד הכהן הגדול מול השעיר העומד להישחט וקשר לו לשון של זהורית על צווארו, הניח עליו את שתי ידיו והתוודה.

פתאום הבנתי מה זה ווידוי?! לא כמו שעשיתי עד היום, אגרפתי את יד ימיני והיכיתי במהירות על לוח ליבי, מנסה להספיק לסיים את הווידוי הארוך לפני החזן. לפתע הבנתי. כך זה צריך להראות!!!

"אנא השם", קולו של הכהן דומע, עיניו זולגות דמעות. תחינה בקעה מגרונו. "עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך... אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך..."

מעיניי גולשות דמעות. התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם. הבנתי איך אמור להראות יום כיפור רגיל. נזכרתי פתאום בכל סיפורי המשגיחים על אלול, שפעם בדורות עברו כשהיה מגיע אלול היו נכנסים אנשים לפחד, חרדה, מזדעזעים אמות סיפי הלב. כעת הבנתי במה מדובר! הלב שלי בקושי מצליח להחיל את שעיניי רואות.

הכהן סיים ושוב כולנו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". המילים האלו קיבלו משמעות מחודשת. כל הפאר, ההדר, ההוד, האור שבוקע מהמקדש, מתגמד ליד המלכת השם יתברך. זאת מן הרגשה כזאת שרק מי שנמצא במעמד הזה יכול להבין את זה.

הקרבן להשם נשחט, הכהן הגדול נכנס פנימה, ויצא. כהני עזר מיהרו את המלאכה, עוזרים במה שיכלו.

אחר כל זה ניגש הכהן הגדול והניח ידו על שעיר לעזאזל. והתוודה את עוונות בית ישראל. צמרמורת שבה וניערה את חושיי, מטלטלת אותי חזק. אני יואל מנצור הקטן מישיבת 'זכרון אברהם' בבני ברק משנת ה' אלפים תשפ"ו עומד ורואה את סדר העבודה. אותו סדר עבודה הנאמר מפי החזן כל תפילת מוסף של יום כיפור.

אני לא מבין מה זכיתי שהגעתי למעמד הזה? על מה העניק לי השם יתברך את הזכות הזו לחזור אחורה בזמן? אני צובט את עצמי, לראות שזה לא חלום, וזה לא. אני עומד ושומע את הכהן הגדול בוכה ומתוודה.

"אנא השם, עוו, פשעו, חטאו לפניך עמך בית ישראל". ואני בוכה יחד איתו. "כי ביום הזה יכפר עליכם..." שם השם המפורש בקע מגרונו של הכהן הגדול.

ואנחנו שעמדנו עד עכשיו צפופים, משתחווים על הארץ, וכל הצפיפות שהייתה לא הורגשה יותר, כאילו הקרקע התרחבה, גדל השטח. "ברוך שם כבוד מלכותו..." אנחנו צועקים בשלישית, פנינו טוחות בקרקע.

הכהן הגדול מסר את השעיר לעזאזל למי שמוליכו. והוא נילקח לבית שילוחו. רציתי ללכת אחרי השעיר, להבין מה יהיה גורלו, איזה אדם לוקח אותו, ואיך נראה כל התהליך. אולם יצרי תקף אותי להישאר, להביט. היופי היה מהפנט.

ספר תורה נפתח, הכהן הגדול החל קורא בו בפרשת אחרי מות. אבל הראש שלי כבר לא שם. אני משקיף על בית המקדש לא מאמין, אוחז את לוח ליבי. מה הולך כאן?

שמעתי את המלך חזקיה, את הנביא ישעיה, ראיתי את טקס סדר העבודה, עכשיו הכהן הגדול קורא בספר התורה שלו!!! מה עוד? הלב שלי דופק בעוצמה, אני מנסה לייצב אותו. הסחרחורות לא מפסיקות. הרעד ברגליי תוקף שוב. אני רואה שחור, ההכרה מתעמעמת לי.

שקט. אני שומע שקט. כאילו אני כבר לא קיים.

אולי אני כבר לא...


.....

ישיבת 'זכרון אברהם' תשפ"ו

"יואל מנצור, אפשר לדעת מה נראה לך שאתה עושה?" אני שומע קול מוזר, נעים ובו בזמן תקיף. הרב אליהו פרידמן? מה הוא רוצה? גם הוא הגיע אל העבר?

אני פוקח עיניים, מנגב את שפתיי מריר שינה. איפה אני עכשיו? איך הגעתי הנה? איך חזרתי להווה?

"אני לא מבין איך נרדמת בשיעור?" הרב מביט בי במבט חם, אוהב. זקנו הלבן מדגדג אותי. אני מתרומם בבהלה, ומתיישב מיד.

מה זה? איפה כל האנשים שמחצו אותי לפני רגע? איפה הכהן הגדול? המלך חזקיה? הנביא ישעיה? איפה כולם? מי החזיר אותי בזמן? רגע, רציתי להיות עד סוף שמיני עצרת. רציתי לראות את שמחת בית השואבה!!! רציתי להיות ברגל!!!

התחלתי לבכות.

"לא יואל אני לא התכוונתי...". הרב פרידמן התיישב לצידי מניח עלי יד. "בסך הכל רציתי להגיד לך שהפסדת את הסוגייה היפה ביותר במסכת יומא, זאת הסוגיה המרגשת ביותר".

"באיזו סוגיה מדובר?" אני נעמד שוב, מניח את שתי ידיי על מצחי. הסחרחורות אבדו, כאב הלב איננו, אני עומד על הרגליים, הראייה לא מטושטשת. מה קורה כאן?

"אני כמובן מדבר על סדר העבודה, היום התעמקנו בנושא הזה".

חיוך מאושר על פניי, אני מרגיש אותו. "כבר הייתי שם. לא הפסדתי דבר". אם כבר ההיפך הפסדתם אתם שלא באתם איתי!!!

"היית שם? אני לא מבין, איך?" הרב אליהו נעמד גם הוא תופס את מבטי. "על מה אתה מדבר, צדיק?"

"הייתי שם. ראיתי הכל. את סדר העבודה, את הכהן, את הנביא ישעיה, את המלך חזקיה. הכל".

"מתי?"

"עכשיו. חזרתי בזמן!!!".

"אני מבין", חייך לעברי הרב פרידמן. "אתה יודע השיעור היה משהו כמו ארבעים דקות, בכל הארבעים דקות האלו ישנת פה. זה הפריע לי כל מהלך השיעור. כאב לי על העילוי של 'זכרון אברהם' שישן בשיעור כל כך מרתק".

"אז מה בעצם זה אומר... שלא... זזתי מפה בעצם?"

"לא. היית כאן כל הזמן. וישנת", צחקוק קל בקע מגרונו של ראש הישיבה. "אתה בעצם האזנת לדברים שלי וחלמת אותם. וככה הייתי מצפה מעילוי שכל ראשו בתורה, שגם שהוא ישן, יקשיב ויחלום דברי תורה". הרב פרידמן העניק לי חיבוק אוהב.

.....

יום כיפור הגיע, ואני יודע!

השנה לא תהיה כמו שנה שעברה. יום כיפור הזה אני לא אעשה ווידוי במהירות, הפעם לא אנסה להספיק את החזן, השנה אני מתכוון להתפלל כמו הייתי אני יחידי בעולם.

השנה אדבר עם השם כאילו אני אדם הראשון בשעתו. כמו הייתי אני אדם הראשון. אין איש מלבדי. אהיה בבית המדרש בישיבה, התפלל במניין, אבל לא אהיה מקובע לחזן, אבכה, אתחנן, אבקש, הכל. כיחידי בעולם.

זה לא עוד יום כיפור רגיל.

אומנם חלמתי את יום הכיפורים בבית המקדש. אבל הייתי שם! אני יודע את זה! הרגשתי את זה בעצמות, בליבי, בכל תא בגופי.

זה יום כיפור אחר לגמרי. זה היום כיפור!!!

בעזרת השם אני משוחרר יותר, מרוגש יותר. מרגיש את יום כיפור כמו הייתי מזדעזע מאלול בדורות עברו.

אני יודע איך הכהן הגדול הרגיש כשהתוודה, ראיתי אותו. כעת אני יודע איך ווידוי אמור להראות. זו לא עוד דפיקת אגרוף על החזה. זה זעזוע הלב, שבירת חומות הגנה, ניקוי המידות. אלו לא סתם מילים שכתובים שחור על גבי לבן, אלו געגועים.

כשאמרתי עד היום 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרגשתי שאני אומר, מצטער, וזהו. היום אני מבין לא כך. אני לא אומר את המילים האלו רק כדי לכפר על חטאיי, אלא כדי להתקרב אל השם, יש בי געגוע אליו, ורק עוונותי הרחיקו אותי ממנו.

הווידוי הזה יוצר קירבה!

הבנתי את זה כשהבטתי בפניו של הכהן הגדול, כשאמר "אנא השם". זה לא היה 'אנא' של בקשה, זה 'אנא' של תחינה, והדמעות היו געגוע מהול בצער, בחרטה.

אז כן. אני עומד מול ארון הקודש עכשיו, שומע כל נדריי.

ויודע בוודאות גמורה.

יום הכיפורים הזה, יהיה שונה.

יהיה אחר!


- סוף -
בתקווה שגם לנו יהיה יום כיפור אחר. שנבין את המעלה של היום הזה. ונרגיש את הקרבה הנקייה לריבונו של עולם.
שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!
לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
*
זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
*

מסדרון אווירי

פרולוג

"האם שומע"?
"כאן דור שומע עבור."
"פזר את המפגינים".
"את כולם?"
"כן, את כולם!"


דור הביט לעבר המפגינים.

שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
"לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
"את כולם".
*
דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
הם לא זזו מיד.
עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

*

מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

הם עמדו אלו מול אלו.
עיניהם אמרו הכל.
אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
"היי, דילן".
אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
*
הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
"אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
"אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
"אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
"גם וגם"
"יופי, אז קדימה, תתגייסו".
"במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

רוי חש שזה מגיע.
חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
הדופק של רוי החל להלום בפראות.
עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
הם סך הכל טובים.


"אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
"עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

"מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
"עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
"למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
"אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
"אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
"ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
"בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
"איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
"אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
"אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

"לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
*
"אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה