עזרה סיפורים על ר חיים שמואלביץ

[אנוכי הצעיר]

אני צריך דחוף סיפורים על ר חיים שמואלביץ לילדות בכתה א

 

[קריצת עין]

חפש בפורום לתורה...יהיה לך יותר קל למצוא....

 

[וילה]

אני צריך דחוף סיפורים על ר חיים שמואלביץ לילדות בכתה א

1. אחד מתלמידיו מספר: "פעם הרב שמואלביץ ביקש ממני לסדר חברותות לבחורים שבאו לישיבה מחו"ל. אמרתי לרב שעדין אין לי חברותא בשבילי ואיך אני אסתדר. אולם הוא ענה לי במקום: "תעזוב את עצמך, בזכות זה שתסדר חברותות לאחרים יהיו לך חברותות טובות"...

2. רבי חיים היה מדבר רבות בשיחותיו על החובה להיות נושא בעול עם חברו בכל מצב שהוא. לדברי אחד מתלמידיו, "היה זה לפני שנים רבות. הזמינו אותי, כבוגר ישיבת טלז להשתתף בהנחת אבן הפינה שנערכה בישוב טלז סטון, וכמובן שמעולם לא עשיתי דבר ללא התייעצות עם רבי חיים, והלכתי לשאול אותו מה לעשות האם להשתתף בטקס בישיבה ולבטל סדר מהכולל או שאמשיך בסדרים שלי כרגיל.


"רבי חיים חשב והרהר זמן רב, ולאחר מכן אמר לי בהתרגשות עד שהדברים חדרו בעצמותי, וכה אמר לי: 'אינני יודע כמה הכרת טוב יש לך לישיבת טלז שם למדת בבחרותך לעומת הביטול תורה שיגרם לך בגין כך, קשה לי לענות לך האיך להתנהג, אולם דבר אחד ברצוני לומר לך ועליך לשנן זאת תדיר כי 'הכרת הטוב זה כל האדם', הרגשתי אז שהדברים יוצאים מלבו של לב טהור וגדול במעשים הדורש ממני מה שהוא בעצמו מקיים תמיד", מסיים התלמיד בהתרגשות.

3. רבי חיים היה שופך שיחו תדיר לפני השם יתברך על כל דבר ודבר בחייו, ולא רק בעת התפילה. "לא אחת היינו רואים אותו באמצע סוגיה קשה שהתחבט בה, כשהוא ניגש לפתע לארון הקודש ומתחיל לבכות כילד קטן ולהשיח בפני השם שאינו מבין את הסוגיה והוא מבקש מה' שיאיר עיניו בסוגיה הסבוכה".

4. "בשנים האחרונות נהג להשתטח עם תלמידיו במקומות הקדושים: כותל המערבי, קבר רחל, מערת המכפלה, וקבר רשב"י במירון. ובכל מקום התפלל בדמעות שליש, בתחינה קורעת לבבות, לישועת ישראל.

סיפור מפורסם עליו התרחש בקבר רחל, כאשר פתח ואמר באידיש: 'אמא, משמים אכן אמרו לך 'מנעי קולך מבכי', אבל אני בנך חיימק'ה אומר לך, אל תרפי, אל תמנעי קולך, אל תחדלי לבכות ולהתחנן בעד זרעך השרויים בצרה עד שירחם האלוקים עמו ויגאלנו".

5. באותו זמן שהיה רבי חיים בקבר רחל ונשא את דבריו הנרגשים, עמד סמוך למחיצה והגיע לאזניו קולה של אשה שעמדה סמוך למחיצה מעבר השני, ומתחננת לפני הקב"ה. היא היתה חשוכת ילדים, וכבר עברו כמה וכמה שנים מהחתונה ועדיין לא נתברכה בילדים, וצערה היה נורא ואיום. פתאום פתחה ואמרה כך: 'רחל אמנו, הלא גם את היית חשוכת ילדים, ואת יודעת היטב את גודל הצער והעגמת נפש הכרוך במצב כזה, תהיי את מליצת יושר שאזכה גם אנוכי לבן כמו שזכית את'.

כאשר רבי חיים שמע מלים אלו, נתמלא התרגשות מתפילתה התמימה של אותה אשה, ופנה אליה באמרו: 'מובטחני שתפילתך נתקבלה, ובודאי תזכי לשנה הבאה לבן, ואני אהיה סנדק', ואכן כך היה.

6. באחת הפעמים פגש הרב שלמה זלמן אוירבך את רבי חיים שמואלביץ בכותל המערבי. לפליאתו של הרב אוירבך, רבי חיים עמד רק רגע אחד בודד על יד הכותל ומיד חזר. כאשר עבר על יד הרב אוירבך, הסביר לו את הסיבה לכך: "לא באתי לומר תהילים, רק שאדם אחד היה בביתי והזכיר לי חולה קשה, התרגשתי מאד ורציתי לבכות, חשבתי שטוב יהיה אם אשפוך את הדמעות האלו בכותל. באתי, הזלתי שתי דמעות ואני חוזר"...

7. על כל צרה, של יחיד או של רבים, היה הרב שמואלביץ זועק ומתפלל עד שהפרשה באה אל קיצה – לטוב, או חלילה, למוטב. ב'פרשת אנטבה' חלה מרוב צער והרעיש עולמות בתפילותיו ובקריאותיו להתחזק. כאשר רבי יצחק הוטנר זצ"ל נשבה בידי המחבלים כחודש ימים, יצא הרב שמואלביץ למסע התעוררות נמרץ כשהוא מזכיר בתפילותיו שלא לנוח ולא לשקוט ולבקוע רקיעים בתפילות. כאשר התקיימו עצרות תפילה בכותל המערבי לרפואת גדולי ישראל וכדומה, היה מקדים את שיעורו מהערב לצהרים בכדי שיוכל להשתתף עם הציבור בזמן שנקבע.


נפטר בג' בטבת ה'תשל"ט. ונקבר בהר המנוחות בירושלים בהלוויה מרובת משתתפים. הגרא''מ שך, שהספידו, אמר: "משמת רבי חיים בטלו השקדנים".

יהי זכרו ברוך.

 

[וילה]

1. אחד מתלמידיו מספר: "פעם הרב שמואלביץ ביקש ממני לסדר חברותות לבחורים שבאו לישיבה מחו"ל. אמרתי לרב שעדין אין לי חברותא בשבילי ואיך אני אסתדר. אולם הוא ענה לי במקום: "תעזוב את עצמך, בזכות זה שתסדר חברותות לאחרים יהיו לך חברותות טובות"...

2. רבי חיים היה מדבר רבות בשיחותיו על החובה להיות נושא בעול עם חברו בכל מצב שהוא. לדברי אחד מתלמידיו, "היה זה לפני שנים רבות. הזמינו אותי, כבוגר ישיבת טלז להשתתף בהנחת אבן הפינה שנערכה בישוב טלז סטון, וכמובן שמעולם לא עשיתי דבר ללא התייעצות עם רבי חיים, והלכתי לשאול אותו מה לעשות האם להשתתף בטקס בישיבה ולבטל סדר מהכולל או שאמשיך בסדרים שלי כרגיל.


"רבי חיים חשב והרהר זמן רב, ולאחר מכן אמר לי בהתרגשות עד שהדברים חדרו בעצמותי, וכה אמר לי: 'אינני יודע כמה הכרת טוב יש לך לישיבת טלז שם למדת בבחרותך לעומת הביטול תורה שיגרם לך בגין כך, קשה לי לענות לך האיך להתנהג, אולם דבר אחד ברצוני לומר לך ועליך לשנן זאת תדיר כי 'הכרת הטוב זה כל האדם', הרגשתי אז שהדברים יוצאים מלבו של לב טהור וגדול במעשים הדורש ממני מה שהוא בעצמו מקיים תמיד", מסיים התלמיד בהתרגשות.

3. רבי חיים היה שופך שיחו תדיר לפני השם יתברך על כל דבר ודבר בחייו, ולא רק בעת התפילה. "לא אחת היינו רואים אותו באמצע סוגיה קשה שהתחבט בה, כשהוא ניגש לפתע לארון הקודש ומתחיל לבכות כילד קטן ולהשיח בפני השם שאינו מבין את הסוגיה והוא מבקש מה' שיאיר עיניו בסוגיה הסבוכה".

4. "בשנים האחרונות נהג להשתטח עם תלמידיו במקומות הקדושים: כותל המערבי, קבר רחל, מערת המכפלה, וקבר רשב"י במירון. ובכל מקום התפלל בדמעות שליש, בתחינה קורעת לבבות, לישועת ישראל.

סיפור מפורסם עליו התרחש בקבר רחל, כאשר פתח ואמר באידיש: 'אמא, משמים אכן אמרו לך 'מנעי קולך מבכי', אבל אני בנך חיימק'ה אומר לך, אל תרפי, אל תמנעי קולך, אל תחדלי לבכות ולהתחנן בעד זרעך השרויים בצרה עד שירחם האלוקים עמו ויגאלנו".

5. באותו זמן שהיה רבי חיים בקבר רחל ונשא את דבריו הנרגשים, עמד סמוך למחיצה והגיע לאזניו קולה של אשה שעמדה סמוך למחיצה מעבר השני, ומתחננת לפני הקב"ה. היא היתה חשוכת ילדים, וכבר עברו כמה וכמה שנים מהחתונה ועדיין לא נתברכה בילדים, וצערה היה נורא ואיום. פתאום פתחה ואמרה כך: 'רחל אמנו, הלא גם את היית חשוכת ילדים, ואת יודעת היטב את גודל הצער והעגמת נפש הכרוך במצב כזה, תהיי את מליצת יושר שאזכה גם אנוכי לבן כמו שזכית את'.

כאשר רבי חיים שמע מלים אלו, נתמלא התרגשות מתפילתה התמימה של אותה אשה, ופנה אליה באמרו: 'מובטחני שתפילתך נתקבלה, ובודאי תזכי לשנה הבאה לבן, ואני אהיה סנדק', ואכן כך היה.

6. באחת הפעמים פגש הרב שלמה זלמן אוירבך את רבי חיים שמואלביץ בכותל המערבי. לפליאתו של הרב אוירבך, רבי חיים עמד רק רגע אחד בודד על יד הכותל ומיד חזר. כאשר עבר על יד הרב אוירבך, הסביר לו את הסיבה לכך: "לא באתי לומר תהילים, רק שאדם אחד היה בביתי והזכיר לי חולה קשה, התרגשתי מאד ורציתי לבכות, חשבתי שטוב יהיה אם אשפוך את הדמעות האלו בכותל. באתי, הזלתי שתי דמעות ואני חוזר"...

7. על כל צרה, של יחיד או של רבים, היה הרב שמואלביץ זועק ומתפלל עד שהפרשה באה אל קיצה – לטוב, או חלילה, למוטב. ב'פרשת אנטבה' חלה מרוב צער והרעיש עולמות בתפילותיו ובקריאותיו להתחזק. כאשר רבי יצחק הוטנר זצ"ל נשבה בידי המחבלים כחודש ימים, יצא הרב שמואלביץ למסע התעוררות נמרץ כשהוא מזכיר בתפילותיו שלא לנוח ולא לשקוט ולבקוע רקיעים בתפילות. כאשר התקיימו עצרות תפילה בכותל המערבי לרפואת גדולי ישראל וכדומה, היה מקדים את שיעורו מהערב לצהרים בכדי שיוכל להשתתף עם הציבור בזמן שנקבע.


נפטר בג' בטבת ה'תשל"ט. ונקבר בהר המנוחות בירושלים בהלוויה מרובת משתתפים. הגרא''מ שך, שהספידו, אמר: "משמת רבי חיים בטלו השקדנים".

יהי זכרו ברוך.

ר' חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ הָיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן שְׁקוֹפּ וְרַבָּהּ שֶׁל יְשִׁיבַת מִיר לִפְנֵי כְּ40 שָׁנָה.
כְּבָר כְּשֶׁהָיָה צָעִיר, אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד - הוּא זָכַר הַכֹּל בְּעַל פֶּה וְהֵבִין אֶת הַגְּמָרָא הַקָּשָׁה בְּקַלּוּת רַבָּה. חַיִּים לָמַד וְלָמַד, עָבַר מֵעִיר לָעִיר וּמִבֵּית מִּדְרָשׁ לְבֵית מִדְרָשׁ. תָּמִיד אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתוֹ עִם הָאַף שָׁקוּעַ בַּסֵּפֶר, שׁוֹקֵד עַל תַּלְמוּדוֹ.
אֲבָל אָז הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה כְּשֶׁפָּרְצָה מִלְחָמָה נוֹרָאָה. רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ וְתַלְמִידָיו נֶאֶלְצוּ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם מֵעִיר לָעִיר, מֵאֶרֶץ לָאָרֶץ. הֵם שָׂרְדוּ בְּנִסִּים גְּדוֹלִים בִּמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים, עַד שֶׁבְּסוֹף הַמִּלְחָמָה הֵם יָכְלוּ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם. כְּשֶׁחָזַר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ יִסֵּד מֵחָדָשׁ אֶת יְשִׁיבַת מִיר בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִמְשִׁיךְ לְלַמֵּד תּוֹרָה בְּאַהֲבָה. הוּא הָיָה מוֹסֶר שִׁעוּר מוּסָר קָבוּעַ לְבַעֲלֵי הַבָּתִּים מִכָּל הַסְּבִיבָה, שִׁעוּר שֶׁהָיָה מָלֵא מִפֶּה לְפֶה. וְהוּא הָיָה "מַכִּיר טוֹבָה" לְכָל אֶחָד שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לַשִּׁעוּר שֶׁלּוֹ וּבָא לְאֵרוּעֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם.
ישיבת מיר היא כיום הישיבה הגדולה בעולם.
זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ