שלמה היה בחור מוכשר וכריזמטי, מאז ילדותו תמיד היה במרכז החברה ומעולם לא נדחק לשוליים, חבריו אהבו אותו ונהנו מהגיגיו הרבים ומעקיצותיו הקולעים, שלמה גם ניחן בחוש סברתי עמוק ולמדן וחבורותיו היו לשם דבר בישיבה, ואף רבותיו היו משתעשעים עמו בויכוחים על הסוגיא.
כל זה היה נכון ומוסכם עד שהגיע שלמה לימי ועד חמישי לזמן שבו החלו חבריו את פרק 'האיש מקדש' הלכה למעשה, ואט אט אחד אחד בקצב איטי פרחו מן הקן הישיבתי החמים.
היה ברור לכל, שמיד עם יציאתו של שלמה לעולם השידוכין תכף ומיד ימצא את זיווגו המושלם בחורה יראת שמים ומוכשרת עם מידות נאצלות, בת למשפחה מיוחסת וכמובן נדוניה מכובדת הכוללת דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם באחד מערי התורה והחסידות.
שלמה עצמו מעולם לא חשש מ'שידוכין' והיה ברור לו שהוא יחטף מהראשונים בועד, ואכן בתפילות ראש השנה עת האריכו בתפילה חבריו ובכו והתפללו בעומק ליבם על מציאת זיווגם בקלות, שלמה כירא שמים גם התפלל אך בעומק ליבו לא ממש חשב שהוא צריך לבקש על זיווג, אמנם על הלימוד והפרנסה הוא השקיע הרבה בתפילה, אך על מציאת האשה טען באוזני חברו הטוב יהודה כי "אני חושב שאני מסודר בקטע הזה ברוך ה', ויש מספיק על מה להתפלל".
ואכן כן, גם טובי השדכנים שמעו את שמעו של שלמה המוכשר, ותכף ומיד עם הכרזת הוריו באלול ועד שישי שאפשר כבר להציע הצעות התאספו ובאו טובי השדכנים, ובזה אחר זה הציעו את כלילת המעלות לטענתם שתזכה בבחור שכזה.
אך כידוע בעולם השידוכין הצעות הם לא בהכרח פגישות ופגישות הם לא בהכרח סגירה, וכך לאחר שבועות רבים של עדכון שבועי מאביו ש'עוד לא נמצאה האבידה אותה אתה מחפש', מצא את עצמו שלמה בשיא החורף של ועד שישי עם ועד שהולך ונגמר והוא אינו יודע אפילו מהי פגישה.
חברי חדר וחברותות התחלפו לו כמו גרביים, מטובי ובחירי השיעור ועד החלשים והמתקשים ביותר מצאו כבר את זיווגיהם, ושלמה התחיל לראשונה בחייו לחוש במקצת את טעם הבדידות.
זה התחיל בסדר א', לשלמה היתה רגילות זה כמה שנים שלאחר לימוד רצוף של שעתיים עם יהודה החברותא המיתולוגית, היה נוהג שלמה להשתעשע בסברות בסוגיא הנלמדת עם טובי המוחות של חבריו לספסלי הישיבה, ולאחר מכן החבורות השבועיות שהיו מוקד ויכוחים וצעקות בלומדעס' כשה'משיב' התורן שהיה באיזור היה נחלץ לפעמים להרגיע את השטח, מהווי לימוד ושטייגען כזה מצא את עצמו שלמה כשהוא בשיא סדר א' עם עוד 4-5 בחורים בלבד מהועד שלו והם לא היו מהלמדנים שבחבורה בלשון המעטה, מהחבורות השבועיות התוססות לא נותר זכר, והתחלופה בקיבוץ השתנתה לבלי היכר.
שלמה שאהב את הלימוד והעיון התקשה מאוד להסתגל להווי החדש, החסר כל כך, היבש והשקט ללא חברים ללבן איתם סוגיות, וללא חבורות עיוניות הממלאות סיפוק.
מלבד כל זאת מצבו החברתי היה לא פחות גרוע, מבחור חברתי מלא מרץ נעורים עם חברה תוססת ומלאת חיים אט אט דעך ונהפך לרגוע, חדרו ממוקד הנייעס המרכזי הפך לחדר חשוך וקודר שאינו מזמין אף אחד לביקור קצרצר, ולא שהיה כמעט מי שהיה יכול להגיע.
בחתונות חבריו היה נתון לרגשות מעורבים כשנפגש עם קבוצה מבוגרי הועד, היה צוחק עם החבר'ה האברכים הטריים על נייעס אברכי משעמם, ונזכר בגעגוע בימים עברו עת היה הועד רענן ומלא דרמות, ומיד לאחר מכן היה שוקע בעצב ודיכאון פנימי על מצבו כיום.
באחת החתונות שלמה היה בשיא הריקודים ולפתע מרגיש טפיחה בשכמו, הוא סבב את ראשו וראה את חברו משכבר הימים אריה, אריה היה טיפוס חברתי וזורם ולא חשש לרגע לשאול את שלמה את השאלה התמימה 'מה איתך, למה אתה עוד לא מתחתן? תראה את כולנו נשואים ומאושרים, תפסיק להתעקש על שטויות ותראה ישועות' סיים אריה בהלצה, שלמה החוויר קלות ומיד הגיב בקול נמוך, 'אני בסדר, ה' יעזור הלאה', ואריה כבר המשיך הלאה לשאר החברים ללא שהבין מה גרם לשלמה באותו משפט. באותו לילה שלמה חזר מהחתונה וליבו שבור לרסיסים, 'האם כך חושבים עלי, שאני מתעקש על שטויות?! וכי זה תלוי בי?!', שאל את עצמו בשקט תוך כדי בכי חרישי.
שלמה שחשש מאוד מהעתיד הצופן בחובו רק חושך קודר, התקשר יום אחד לאביו ושאלו כיצד יתכן שטובי השדכנים לא מצאו את המיועדת לו? האם אני אכן מתעקש על שטויות? הסביר לו אביו כי אכן הם קיבלו הצעות מרחיקות לכת אך משום מה יד ה' היא שלא הייתה שום הצעה רלוונטית לפגישה, עשרות רבות של הצעות וכולם ירדו בשלב זה או אחר של בירורים, אך ממש כרגע יש הצעה ממש מיוחדת על הפרק והיא מתקדמת לכיוון פגישות, מי יודע אולי מזאת המדוברת תהיה הישועה.
ואכן לאחר מרתון בירורים הסכימו שני הצדדים על פגישה בין שלמה והמיועדת, הפגישה התקיימה ברוח טובה ושלמה בעיני רוחו כבר התנתק מהישיבה וחזה את עתידו בכולל קרוב מתמיד.
המשבר הגדול הגיע לאחר פגישה שלישית שערכה כארבע שעות והיה נראה כי שני הצדדים נהנו וכי אין כל סיבה שלא להמשיך לכיוון סגירה, שלמה מקבל טלפון בהול מאביו, "אין לי מושג מה אירע, אך השדכן התקשר לפני דקה וביקש לעצור הכל, הוא אמר שאם ירצו להמשיך הוא יודיע אך עקרונית הענין ירד מסדר היום לחלוטין", שלמה לא עיכל את המידע החדש וביקש מאביו שינסה לגשש למה ומדוע, האם זה ענין של המתנה או בירור פרט מסויים, אך התשובה שהגיעה הייתה לקונית, "מצטערים מאוד אך הוחלט בעצת רב שהשידוך לא מתאים".
שלמה הוכה בהלם עמוק ונכנס למיטתו כשבר כלי, עד שכבר נהנה בפגישות והיה ברור לו שהנה תוך יומיים שלשה הוא יהיה המאושר שבאדם ויקיץ הקץ על סבלו המתמשך בישיבה, קיבל סטירת לחי לפרצופו, והיא כאבה, כאבה מאוד.
שלמה לא הכיר את עצמו כרגיש במיוחד, ולכן הופתע לגלות דמעות סוררות על לחיו שנהפכו מהר מאוד למעיין המתגבר של דמעות ובכי חרישי, 'האם לא תמה סאת צרותי?! עוד לא הגיע הזמן שלי להינשא?! האם נגזר עלי להיות אחרון מבני הועד?!' שאל באלם קול.
רק לאחר יום שלם שבו הסתגר בחדרו שלמה עיכל את מצבו העגום וניסה לחזור לעצמו כמה שניתן, כלפי חוץ כמעט לא ראו עליו דבר, ורק מעטים מחבריו שעוד נותרו לו ידעו על ביטול השידוך בשלב מתקדם ללא כל סיבה נראית לעין.
הדבר היחיד ששלמה עוד התנחם בו בעולמו היה החברותא המיתולוגי יהודה, יחד הם כבר קרוב לחמש שנים רצופות חברותא סדר א', עשרות רבות של סוגיות לובנו יחד, מאות ואלפי שעות של ויכוחים סוערים בלימוד, והבנה הדדית עמוקה וקשר ידידות נפש שהתפתח בהם עם הזמן, שרק הלך וגדל כאשר הצטמצמו לשניהם החברים והחברותות, הם הפכו לכעין צמד ברוב שעות היממה שבהם היו ערים, ושיתפו אחד את השני בכל מכמני ליבם.
יהודה שהרגיש בעומק ליבו את גודל הצער של חברו הטוב שלמה, ניסה מאוד לעזור לו לחזור לעצמו והרעיף עליו מילות תנחומין וטללי אמונה, באחת משיחותיהם הארוכות על המצב ניסה יהודה לומר לשלמה בזהירות שאפשר ואף צריך להשקיע קצת יותר בתפילות מעומק הלב על מציאת הזיווג בקלות ןבמהירות, שלמה קיבל את ההערה ואכן החליט להוסיף פרק תהילים יומי לתפילה עבור מציאת זיווגו ההגון וכמובן שלא שכח את יהודה בתפילותיו.
והנה לאחר שבועיים יהודה מתקשר לשלמה ובהתרגשות רבה מבשר לו כי זה עתה סגר ווארט בשעה טובה, ותוך כדי דיבור הוסיף יהודה כי סיים פגישה בכותל והספיק שם עשר דקות של תהילים ותפילה מעומק ליבו למען שלמה לזיווג הגון במהרה.
ליבו של שלמה פעם במהירות שיא, ההתרגשות והשמחה אכן אחזו בו למקצת, אך ליבו מאן להאמין כי הגרוע מכל עבורו קורה לנגד עיניו המשתאות, 'יהודה חברי ורעי התארס!, הוי אומר מעתה אני לבד לבד בעולם!' הרהר שלמה בליבו עת התארגן מיד לנסיעה לשמחת הווארט של חברו, כשכלפי חוץ השמחה שכנה על פניו אך בפנים היה מוכה הלם וממאן להאמין.
באותו ערב חזר לחדרו שלמה, שבר כלי אמיתי, בודד ללא אף חבר קרוב שיכול לפרוק באוזניו את רגשותיו, החליט שלמה לאחר שנים שלא היה שם, פשוט לקום וליסוע למקום ששכינה לא זזה משם לכותל המערבי.
משהגיע שלמה לכותל הרגיש כי הפעם משהו זז בקירבו, תכף מצא מקום נוח ושקט אי שם בתוך האולם קרוב ממש לאבני הכותל מצא את מבוקשו, והתיישב שם עם כיסא וספר תהילים, והחל לקרוא מזמורי תהילים ברגש רב, פתאום ולראשונה בחייו שם לב למילים שדוד המלך כתב, לפתע החל להתחבר לפרקים רבים ולחוש כי דוד המלך פשוט כתב את זה בדיוק בשבילו, ושלמה החל לקרוא פרק פרק בהתרגשות, פסוק אחר פסוק, מילה במילה, קורא ומזיל דמעות, קורא ובוכה, קורא ומשתנק.
לפתע מצא את עצמו יושב ובוכה כמו ילד קטן כאילו גוש גדול שעמד עד עתה בגרונו נעלם, עיניו המסומאות מדמעות לא ראו איש, והוא הרגיש את עצמו לבד, הוא והקדוש ברוך הוא.
הוא החל לפרוק את רגשותיו, ולספר לה' על הכל, החל מהחברים הטובים שעזבוהו, על החברותות והחבורות שפסקו ונגמרו, על ההווי החברתי שהתאדה ואיננו, על השידוך שכמעט ונסגר, ועל יהודה שעוזב לאנחות.
שלמה בכה וסיפר, דמע וביקש, זעק והתפלל, ולראשונה בחייו חווה והבין מהי תפילה מעומק הלב, תוך כדי תפילותיו נזכר בסיפור שסיפר מורו ורבו המשגיח שליט"א בשם הרב פינקוס על אותו אברך שעשר שנים ציפה לפרי בטן ללא ישועה, והגיע לרב פינקוס שלקח אותו ברכבו ליער הסמוך באמצע לילה חשוך נטול ירח, הוריד אותו באמצע שומקום והורה לו להתפלל 'בעוד שעה אני אאסוף אותך', לאחר שעה חזר הרב פינקוס והסתכל על האברך הדומע ואמר לו 'זה לא מספיק, אני חוזר עוד שעה וחצי, כשהרב פינקוס חזר לאחר הזמן האמור ראה את האברך והנה כולו מלא דמעות, חלש ועייף משעה של בכי וזעקה, אז אמר לו הרב פינקוס מובטחני שתיושע, תפילה כזו מעומק הלב היא מביאה ישועה באופן ודאי.
שלמה הרגיש כרגע כמו האברך המדובר, ולאחר שהרגיש כי סיים לפרוק נדהם לגלות בשעונו כי זה שעתיים ומחצה הוא יושב כאן מול התהילים ובוכה, אך ליבו היקל מעליו, ותחושה של רוגע ושלווה התפשטה בגופו, תחושה של אמונה ותקווה.
שלמה חזר לישיבה אדם אחר משיצא ממנה, וכשיהודה הגיע למחרת וציפה לפגוש שבר כלי והכין את עצמו לשעות של הסברים ושיחות אמונה, הופתע לגלות כי שלמה אחר ניצב לפניו, חדור אמונה בבורא עולם ומלא תקווה על העתיד.
שלמה חזר לעצמו אבל לא רק לעצמו אלא חזר להיות שלמה של פעם, בחשק עצום חזר לשטייגען היומיומי ולסוגיות הנלמדות, לפתע גילה שאפשר להתווכח בלימוד גם עם בחורים שצעירים ממך בשנה או שנתיים, וכשסיים סדר א' והרגיש כי סיפוק אדיר ממלא אותו הבין כי צדק בדרכו החדשה.
בתפילותיו שלמה החל להאריך בכמה דקות של תחנונים לבורא עולם מעומק ליבו שלש פעמים ביום, ואף מדי פעם כשהחברותא איחר תפס כמה פרקי תהילים ותפילה קצרה במילים שלו הפשוטות והבהירות.
אך עדיין הקשיים לא חלפו ולעיתים לא נדירות שוב מצא שלמה את עצמו בשעת לילה מוקדמת או מאוחרת ללא חברה וללא תעסוקה, והרגשת הבדידות חזרה אליו ובגדול, או אז היה שלמה אץ רץ אל אחד החדרי שיעורים הריקים בשעה זו וספר תהילים בידו, מכבה את האור וכך בחושך הוא והתהילים לבדם, היה פותח באמירת תהילים ברגש רב מילה במילה, מתחבר אל המילים ומבקש על עצמו, מתפלל ומתחנן, ובדרך כלל כשהיה קם היו לחייו רטובות ועיניו אדומות, ולא משינה.
והישועה אכן הגיעה ממקום לא צפוי. הישיבה שכנה באחד מערי השדה באיזור השפלה, ומחזה של אברך חרדי מבני ברק שמתפלל תפילת מנחה בהיכל הישיבה לא היה נפוץ, ר' יצחק שוורץ לא תכנן לבוא לישיבה אך מכיון שהיתה לו קביעות למנחה גדולה והשתדל שלא לפספסה גם במחיר גבוה, וכשסיים את עסקיו והיה באמצע כביש מהיר הגיע למסקנה כי האופציה היחידה לקיים את מנהגו הוא להתפלל בישיבה, נתן גז ורץ לבית המדרש אך להפתעתו הש"ץ התחיל קדושה ואחוז ניכר מהבחורים עוד היו בשיא הפלפולא דאורייתא, ואז נזכר במנהג הישיבתי להתפלל מנחה "קצרה".
ר' יצחק נכנס לבית המדרש ומצא סטנדר פנוי בקידמת בית המדרש בפינה, שם התפלל מנחה, משסיים והביט לאחוריו ראה בחור מתפלל שמונה עשרה בדביקות, ר' יצחק המתין כמה דקות ורק לאחר שהבחור סיים את תפילתו פסע והלך לו לדרכו. באותו היום מקבל ר' יצחק שיחת טלפון מר' חנניה ר"מ בישיבה גדולה ומוכרת וחברו לשעבר מהכולל, 'אתה הרי יודע שיש לי בת יראת שמים וכשרונית, אשמח אם תעזור לי, הציעו לי את הבן של השכנים שלך ליבוביץ, האם זה מתאים?' ר' יצחק חשב לכמה רגעים, אחר אמר 'חושבני שאמנם מדובר בבחור טוב ומתמיד, אך לבתך מגיע יותר,' ובזה נסתיימה השיחה.
לפתע ר' יצחק מרגיש משהו מדגדג במוחו, האם נפגש לא מזמן בבחור בן עליה ועדין שיכול להתאים לבת של ר' חנניה? ואם כן היכן? לאחר דקה של מחשבה נזכר בתפילת מנחה היום שבאורח נדיר התפלל בישיבה באיזור השפלה, והבחור שעיכב אותו בתפילה היה נראה ממש בן עליה ומצא חן בעיניו, ר' יצחק לא היה מהאנשים שמתלהבים ממראה עין של כמה שניות אך היתה לו הרגשה שהפעם זה שונה, ומי יודע? חשב ר' יצחק אולי כל מה שה' אינה לידי להתפלל במקום זה הוא בשביל השידוך של ר' חנניה?! אך דא עקא שהפרטים הידועים לו על הבחור הם רק מקום תפילתו בהיכל הישיבה.
ר' יצחק אימץ עוד קצת את מוחו ונזכר במעומעם כי שמע את אחד הבחורים צועק אליו את השם 'שלמה', אך אינו בטוח בזה. וממחשבה למעשה חייג בחזרה לר' חנניה ואמר לו, 'תתפלא לשמוע אבל עלה במוחי רעיון לבתך, אך אקדים ואומר שאמנם בדרך כלל לא מסתכלים על הצעה מדרך זו של היכרות אך יש לי הרגשת הלב שמה' יצא הדבר', וסיפר לו את מאורעות היום.
גם ליטאי קר כר' חנניה התלהב משמע הסיפור, והחליט מיד לבדוק את ההצעה, והרים מיד טלפון לר"מ בישיבה המדוברת, ידיד ותיק שלו עוד מימות שיעורי ר' שמואל בפוניבז', ושאלו על הבחור שמתפלל בירכתי הבית מדרש מקדימה, ושמו כנראה שלמה, רק שמע הר"מ את השם שלמה והחל לשפוך שבחים ורינונים ללא הפסקה, עד שר' חנניה עצרו והודה לו.
כשהוריו של שלמה קיבלו את ההצעה מחבר משותף הם בתחילה לא הראו ענין גדול, אך לאחר שהשדכן סיפר את הסיפור וההשגחה הפלאית גם הם נדבקו מההתלהבות והחלו בבירורים קדחתניים, ואכן משהתרשמו כי מדובר לכאורה ממש בענבי הגפן, התקשרו לשלמה וסיפרו לו על ההצעה ועל מה שעומד מאחוריה. מששמע שלמה את הסיפור במלואו התלהב והרגיש כי עצם ההשגחה הפרטית היא מופלאת עד למאוד, ופתח מיד באמירת 'מזמור לתודה' בשירה חרישית, בהודיה להשי"ת על כל חסדיו.



Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //