שיתוף - לביקורת סיפור שכתבתי בנושא התמודדות בתקופת השידוכים, לביקורת

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני כותב פה ושם כתחביב, ולאחרונה השקעתי קצת על סיפור בנושא ההתמודדות של בחור ישיבה בתקופת השידוכין.

מכיון שאינני סופר ואפילו לא מתחיל אלא רק חובבן, אני מבקש ומחפש הערות והארות בין על סגנון הכתיבה ובין על העלילה ועל כל דבר, זה חשוב לי!

בתודה מראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
שלמה היה בחור מוכשר וכריזמטי, מאז ילדותו תמיד היה במרכז החברה ומעולם לא נדחק לשוליים, חבריו אהבו אותו ונהנו מהגיגיו הרבים ומעקיצותיו הקולעים, שלמה גם ניחן בחוש סברתי עמוק ולמדן וחבורותיו היו לשם דבר בישיבה, ואף רבותיו היו משתעשעים עמו בויכוחים על הסוגיא.

כל זה היה נכון ומוסכם עד שהגיע שלמה לימי ועד חמישי לזמן שבו החלו חבריו את פרק 'האיש מקדש' הלכה למעשה, ואט אט אחד אחד בקצב איטי פרחו מן הקן הישיבתי החמים.

היה ברור לכל, שמיד עם יציאתו של שלמה לעולם השידוכין תכף ומיד ימצא את זיווגו המושלם בחורה יראת שמים ומוכשרת עם מידות נאצלות, בת למשפחה מיוחסת וכמובן נדוניה מכובדת הכוללת דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם באחד מערי התורה והחסידות.

שלמה עצמו מעולם לא חשש מ'שידוכין' והיה ברור לו שהוא יחטף מהראשונים בועד, ואכן בתפילות ראש השנה עת האריכו בתפילה חבריו ובכו והתפללו בעומק ליבם על מציאת זיווגם בקלות, שלמה כירא שמים גם התפלל אך בעומק ליבו לא ממש חשב שהוא צריך לבקש על זיווג, אמנם על הלימוד והפרנסה הוא השקיע הרבה בתפילה, אך על מציאת האשה טען באוזני חברו הטוב יהודה כי "אני חושב שאני מסודר בקטע הזה ברוך ה', ויש מספיק על מה להתפלל".

ואכן כן, גם טובי השדכנים שמעו את שמעו של שלמה המוכשר, ותכף ומיד עם הכרזת הוריו באלול ועד שישי שאפשר כבר להציע הצעות התאספו ובאו טובי השדכנים, ובזה אחר זה הציעו את כלילת המעלות לטענתם שתזכה בבחור שכזה.

אך כידוע בעולם השידוכין הצעות הם לא בהכרח פגישות ופגישות הם לא בהכרח סגירה, וכך לאחר שבועות רבים של עדכון שבועי מאביו ש'עוד לא נמצאה האבידה אותה אתה מחפש', מצא את עצמו שלמה בשיא החורף של ועד שישי עם ועד שהולך ונגמר והוא אינו יודע אפילו מהי פגישה.

חברי חדר וחברותות התחלפו לו כמו גרביים, מטובי ובחירי השיעור ועד החלשים והמתקשים ביותר מצאו כבר את זיווגיהם, ושלמה התחיל לראשונה בחייו לחוש במקצת את טעם הבדידות.

זה התחיל בסדר א', לשלמה היתה רגילות זה כמה שנים שלאחר לימוד רצוף של שעתיים עם יהודה החברותא המיתולוגית, היה נוהג שלמה להשתעשע בסברות בסוגיא הנלמדת עם טובי המוחות של חבריו לספסלי הישיבה, ולאחר מכן החבורות השבועיות שהיו מוקד ויכוחים וצעקות בלומדעס' כשה'משיב' התורן שהיה באיזור היה נחלץ לפעמים להרגיע את השטח, מהווי לימוד ושטייגען כזה מצא את עצמו שלמה כשהוא בשיא סדר א' עם עוד 4-5 בחורים בלבד מהועד שלו והם לא היו מהלמדנים שבחבורה בלשון המעטה, מהחבורות השבועיות התוססות לא נותר זכר, והתחלופה בקיבוץ השתנתה לבלי היכר.

שלמה שאהב את הלימוד והעיון התקשה מאוד להסתגל להווי החדש, החסר כל כך, היבש והשקט ללא חברים ללבן איתם סוגיות, וללא חבורות עיוניות הממלאות סיפוק.

מלבד כל זאת מצבו החברתי היה לא פחות גרוע, מבחור חברתי מלא מרץ נעורים עם חברה תוססת ומלאת חיים אט אט דעך ונהפך לרגוע, חדרו ממוקד הנייעס המרכזי הפך לחדר חשוך וקודר שאינו מזמין אף אחד לביקור קצרצר, ולא שהיה כמעט מי שהיה יכול להגיע.

בחתונות חבריו היה נתון לרגשות מעורבים כשנפגש עם קבוצה מבוגרי הועד, היה צוחק עם החבר'ה האברכים הטריים על נייעס אברכי משעמם, ונזכר בגעגוע בימים עברו עת היה הועד רענן ומלא דרמות, ומיד לאחר מכן היה שוקע בעצב ודיכאון פנימי על מצבו כיום.



באחת החתונות שלמה היה בשיא הריקודים ולפתע מרגיש טפיחה בשכמו, הוא סבב את ראשו וראה את חברו משכבר הימים אריה, אריה היה טיפוס חברתי וזורם ולא חשש לרגע לשאול את שלמה את השאלה התמימה 'מה איתך, למה אתה עוד לא מתחתן? תראה את כולנו נשואים ומאושרים, תפסיק להתעקש על שטויות ותראה ישועות' סיים אריה בהלצה, שלמה החוויר קלות ומיד הגיב בקול נמוך, 'אני בסדר, ה' יעזור הלאה', ואריה כבר המשיך הלאה לשאר החברים ללא שהבין מה גרם לשלמה באותו משפט. באותו לילה שלמה חזר מהחתונה וליבו שבור לרסיסים, 'האם כך חושבים עלי, שאני מתעקש על שטויות?! וכי זה תלוי בי?!', שאל את עצמו בשקט תוך כדי בכי חרישי.


שלמה שחשש מאוד מהעתיד הצופן בחובו רק חושך קודר, התקשר יום אחד לאביו ושאלו כיצד יתכן שטובי השדכנים לא מצאו את המיועדת לו? האם אני אכן מתעקש על שטויות? הסביר לו אביו כי אכן הם קיבלו הצעות מרחיקות לכת אך משום מה יד ה' היא שלא הייתה שום הצעה רלוונטית לפגישה, עשרות רבות של הצעות וכולם ירדו בשלב זה או אחר של בירורים, אך ממש כרגע יש הצעה ממש מיוחדת על הפרק והיא מתקדמת לכיוון פגישות, מי יודע אולי מזאת המדוברת תהיה הישועה.

ואכן לאחר מרתון בירורים הסכימו שני הצדדים על פגישה בין שלמה והמיועדת, הפגישה התקיימה ברוח טובה ושלמה בעיני רוחו כבר התנתק מהישיבה וחזה את עתידו בכולל קרוב מתמיד.

המשבר הגדול הגיע לאחר פגישה שלישית שערכה כארבע שעות והיה נראה כי שני הצדדים נהנו וכי אין כל סיבה שלא להמשיך לכיוון סגירה, שלמה מקבל טלפון בהול מאביו, "אין לי מושג מה אירע, אך השדכן התקשר לפני דקה וביקש לעצור הכל, הוא אמר שאם ירצו להמשיך הוא יודיע אך עקרונית הענין ירד מסדר היום לחלוטין", שלמה לא עיכל את המידע החדש וביקש מאביו שינסה לגשש למה ומדוע, האם זה ענין של המתנה או בירור פרט מסויים, אך התשובה שהגיעה הייתה לקונית, "מצטערים מאוד אך הוחלט בעצת רב שהשידוך לא מתאים".

שלמה הוכה בהלם עמוק ונכנס למיטתו כשבר כלי, עד שכבר נהנה בפגישות והיה ברור לו שהנה תוך יומיים שלשה הוא יהיה המאושר שבאדם ויקיץ הקץ על סבלו המתמשך בישיבה, קיבל סטירת לחי לפרצופו, והיא כאבה, כאבה מאוד.

שלמה לא הכיר את עצמו כרגיש במיוחד, ולכן הופתע לגלות דמעות סוררות על לחיו שנהפכו מהר מאוד למעיין המתגבר של דמעות ובכי חרישי, 'האם לא תמה סאת צרותי?! עוד לא הגיע הזמן שלי להינשא?! האם נגזר עלי להיות אחרון מבני הועד?!' שאל באלם קול.

רק לאחר יום שלם שבו הסתגר בחדרו שלמה עיכל את מצבו העגום וניסה לחזור לעצמו כמה שניתן, כלפי חוץ כמעט לא ראו עליו דבר, ורק מעטים מחבריו שעוד נותרו לו ידעו על ביטול השידוך בשלב מתקדם ללא כל סיבה נראית לעין.


הדבר היחיד ששלמה עוד התנחם בו בעולמו היה החברותא המיתולוגי יהודה, יחד הם כבר קרוב לחמש שנים רצופות חברותא סדר א', עשרות רבות של סוגיות לובנו יחד, מאות ואלפי שעות של ויכוחים סוערים בלימוד, והבנה הדדית עמוקה וקשר ידידות נפש שהתפתח בהם עם הזמן, שרק הלך וגדל כאשר הצטמצמו לשניהם החברים והחברותות, הם הפכו לכעין צמד ברוב שעות היממה שבהם היו ערים, ושיתפו אחד את השני בכל מכמני ליבם.

יהודה שהרגיש בעומק ליבו את גודל הצער של חברו הטוב שלמה, ניסה מאוד לעזור לו לחזור לעצמו והרעיף עליו מילות תנחומין וטללי אמונה, באחת משיחותיהם הארוכות על המצב ניסה יהודה לומר לשלמה בזהירות שאפשר ואף צריך להשקיע קצת יותר בתפילות מעומק הלב על מציאת הזיווג בקלות ןבמהירות, שלמה קיבל את ההערה ואכן החליט להוסיף פרק תהילים יומי לתפילה עבור מציאת זיווגו ההגון וכמובן שלא שכח את יהודה בתפילותיו.

והנה לאחר שבועיים יהודה מתקשר לשלמה ובהתרגשות רבה מבשר לו כי זה עתה סגר ווארט בשעה טובה, ותוך כדי דיבור הוסיף יהודה כי סיים פגישה בכותל והספיק שם עשר דקות של תהילים ותפילה מעומק ליבו למען שלמה לזיווג הגון במהרה.

ליבו של שלמה פעם במהירות שיא, ההתרגשות והשמחה אכן אחזו בו למקצת, אך ליבו מאן להאמין כי הגרוע מכל עבורו קורה לנגד עיניו המשתאות, 'יהודה חברי ורעי התארס!, הוי אומר מעתה אני לבד לבד בעולם!' הרהר שלמה בליבו עת התארגן מיד לנסיעה לשמחת הווארט של חברו, כשכלפי חוץ השמחה שכנה על פניו אך בפנים היה מוכה הלם וממאן להאמין.


באותו ערב חזר לחדרו שלמה, שבר כלי אמיתי, בודד ללא אף חבר קרוב שיכול לפרוק באוזניו את רגשותיו, החליט שלמה לאחר שנים שלא היה שם, פשוט לקום וליסוע למקום ששכינה לא זזה משם לכותל המערבי.

משהגיע שלמה לכותל הרגיש כי הפעם משהו זז בקירבו, תכף מצא מקום נוח ושקט אי שם בתוך האולם קרוב ממש לאבני הכותל מצא את מבוקשו, והתיישב שם עם כיסא וספר תהילים, והחל לקרוא מזמורי תהילים ברגש רב, פתאום ולראשונה בחייו שם לב למילים שדוד המלך כתב, לפתע החל להתחבר לפרקים רבים ולחוש כי דוד המלך פשוט כתב את זה בדיוק בשבילו, ושלמה החל לקרוא פרק פרק בהתרגשות, פסוק אחר פסוק, מילה במילה, קורא ומזיל דמעות, קורא ובוכה, קורא ומשתנק.

לפתע מצא את עצמו יושב ובוכה כמו ילד קטן כאילו גוש גדול שעמד עד עתה בגרונו נעלם, עיניו המסומאות מדמעות לא ראו איש, והוא הרגיש את עצמו לבד, הוא והקדוש ברוך הוא.
הוא החל לפרוק את רגשותיו, ולספר לה' על הכל, החל מהחברים הטובים שעזבוהו, על החברותות והחבורות שפסקו ונגמרו, על ההווי החברתי שהתאדה ואיננו, על השידוך שכמעט ונסגר, ועל יהודה שעוזב לאנחות.

שלמה בכה וסיפר, דמע וביקש, זעק והתפלל, ולראשונה בחייו חווה והבין מהי תפילה מעומק הלב, תוך כדי תפילותיו נזכר בסיפור שסיפר מורו ורבו המשגיח שליט"א בשם הרב פינקוס על אותו אברך שעשר שנים ציפה לפרי בטן ללא ישועה, והגיע לרב פינקוס שלקח אותו ברכבו ליער הסמוך באמצע לילה חשוך נטול ירח, הוריד אותו באמצע שומקום והורה לו להתפלל 'בעוד שעה אני אאסוף אותך', לאחר שעה חזר הרב פינקוס והסתכל על האברך הדומע ואמר לו 'זה לא מספיק, אני חוזר עוד שעה וחצי, כשהרב פינקוס חזר לאחר הזמן האמור ראה את האברך והנה כולו מלא דמעות, חלש ועייף משעה של בכי וזעקה, אז אמר לו הרב פינקוס מובטחני שתיושע, תפילה כזו מעומק הלב היא מביאה ישועה באופן ודאי.

שלמה הרגיש כרגע כמו האברך המדובר, ולאחר שהרגיש כי סיים לפרוק נדהם לגלות בשעונו כי זה שעתיים ומחצה הוא יושב כאן מול התהילים ובוכה, אך ליבו היקל מעליו, ותחושה של רוגע ושלווה התפשטה בגופו, תחושה של אמונה ותקווה.

שלמה חזר לישיבה אדם אחר משיצא ממנה, וכשיהודה הגיע למחרת וציפה לפגוש שבר כלי והכין את עצמו לשעות של הסברים ושיחות אמונה, הופתע לגלות כי שלמה אחר ניצב לפניו, חדור אמונה בבורא עולם ומלא תקווה על העתיד.

שלמה חזר לעצמו אבל לא רק לעצמו אלא חזר להיות שלמה של פעם, בחשק עצום חזר לשטייגען היומיומי ולסוגיות הנלמדות, לפתע גילה שאפשר להתווכח בלימוד גם עם בחורים שצעירים ממך בשנה או שנתיים, וכשסיים סדר א' והרגיש כי סיפוק אדיר ממלא אותו הבין כי צדק בדרכו החדשה.

בתפילותיו שלמה החל להאריך בכמה דקות של תחנונים לבורא עולם מעומק ליבו שלש פעמים ביום, ואף מדי פעם כשהחברותא איחר תפס כמה פרקי תהילים ותפילה קצרה במילים שלו הפשוטות והבהירות.

אך עדיין הקשיים לא חלפו ולעיתים לא נדירות שוב מצא שלמה את עצמו בשעת לילה מוקדמת או מאוחרת ללא חברה וללא תעסוקה, והרגשת הבדידות חזרה אליו ובגדול, או אז היה שלמה אץ רץ אל אחד החדרי שיעורים הריקים בשעה זו וספר תהילים בידו, מכבה את האור וכך בחושך הוא והתהילים לבדם, היה פותח באמירת תהילים ברגש רב מילה במילה, מתחבר אל המילים ומבקש על עצמו, מתפלל ומתחנן, ובדרך כלל כשהיה קם היו לחייו רטובות ועיניו אדומות, ולא משינה.


והישועה אכן הגיעה ממקום לא צפוי. הישיבה שכנה באחד מערי השדה באיזור השפלה, ומחזה של אברך חרדי מבני ברק שמתפלל תפילת מנחה בהיכל הישיבה לא היה נפוץ, ר' יצחק שוורץ לא תכנן לבוא לישיבה אך מכיון שהיתה לו קביעות למנחה גדולה והשתדל שלא לפספסה גם במחיר גבוה, וכשסיים את עסקיו והיה באמצע כביש מהיר הגיע למסקנה כי האופציה היחידה לקיים את מנהגו הוא להתפלל בישיבה, נתן גז ורץ לבית המדרש אך להפתעתו הש"ץ התחיל קדושה ואחוז ניכר מהבחורים עוד היו בשיא הפלפולא דאורייתא, ואז נזכר במנהג הישיבתי להתפלל מנחה "קצרה".

ר' יצחק נכנס לבית המדרש ומצא סטנדר פנוי בקידמת בית המדרש בפינה, שם התפלל מנחה, משסיים והביט לאחוריו ראה בחור מתפלל שמונה עשרה בדביקות, ר' יצחק המתין כמה דקות ורק לאחר שהבחור סיים את תפילתו פסע והלך לו לדרכו. באותו היום מקבל ר' יצחק שיחת טלפון מר' חנניה ר"מ בישיבה גדולה ומוכרת וחברו לשעבר מהכולל, 'אתה הרי יודע שיש לי בת יראת שמים וכשרונית, אשמח אם תעזור לי, הציעו לי את הבן של השכנים שלך ליבוביץ, האם זה מתאים?' ר' יצחק חשב לכמה רגעים, אחר אמר 'חושבני שאמנם מדובר בבחור טוב ומתמיד, אך לבתך מגיע יותר,' ובזה נסתיימה השיחה.

לפתע ר' יצחק מרגיש משהו מדגדג במוחו, האם נפגש לא מזמן בבחור בן עליה ועדין שיכול להתאים לבת של ר' חנניה? ואם כן היכן? לאחר דקה של מחשבה נזכר בתפילת מנחה היום שבאורח נדיר התפלל בישיבה באיזור השפלה, והבחור שעיכב אותו בתפילה היה נראה ממש בן עליה ומצא חן בעיניו, ר' יצחק לא היה מהאנשים שמתלהבים ממראה עין של כמה שניות אך היתה לו הרגשה שהפעם זה שונה, ומי יודע? חשב ר' יצחק אולי כל מה שה' אינה לידי להתפלל במקום זה הוא בשביל השידוך של ר' חנניה?! אך דא עקא שהפרטים הידועים לו על הבחור הם רק מקום תפילתו בהיכל הישיבה.

ר' יצחק אימץ עוד קצת את מוחו ונזכר במעומעם כי שמע את אחד הבחורים צועק אליו את השם 'שלמה', אך אינו בטוח בזה. וממחשבה למעשה חייג בחזרה לר' חנניה ואמר לו, 'תתפלא לשמוע אבל עלה במוחי רעיון לבתך, אך אקדים ואומר שאמנם בדרך כלל לא מסתכלים על הצעה מדרך זו של היכרות אך יש לי הרגשת הלב שמה' יצא הדבר', וסיפר לו את מאורעות היום.
גם ליטאי קר כר' חנניה התלהב משמע הסיפור, והחליט מיד לבדוק את ההצעה, והרים מיד טלפון לר"מ בישיבה המדוברת, ידיד ותיק שלו עוד מימות שיעורי ר' שמואל בפוניבז', ושאלו על הבחור שמתפלל בירכתי הבית מדרש מקדימה, ושמו כנראה שלמה, רק שמע הר"מ את השם שלמה והחל לשפוך שבחים ורינונים ללא הפסקה, עד שר' חנניה עצרו והודה לו.

כשהוריו של שלמה קיבלו את ההצעה מחבר משותף הם בתחילה לא הראו ענין גדול, אך לאחר שהשדכן סיפר את הסיפור וההשגחה הפלאית גם הם נדבקו מההתלהבות והחלו בבירורים קדחתניים, ואכן משהתרשמו כי מדובר לכאורה ממש בענבי הגפן, התקשרו לשלמה וסיפרו לו על ההצעה ועל מה שעומד מאחוריה. מששמע שלמה את הסיפור במלואו התלהב והרגיש כי עצם ההשגחה הפרטית היא מופלאת עד למאוד, ופתח מיד באמירת 'מזמור לתודה' בשירה חרישית, בהודיה להשי"ת על כל חסדיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
סיפור מעניין מאוד.
אציין שחששתי שבכותל יציעו לו שידוך והסיפור יהיה קיטשי לחלוטין, אבל זה לא קרה ב"ה.
ומעקיצותיו הקולעים
הקולעות.
באחד מערי התורה והחסידות.
באחת.
בוועד
שמיים
עם ועד שהולך ונגמר
הייתי משנה את המילה האחרונה.
מבחור חברתי מלא מרץ נעורים עם חברה תוססת ומלאת חיים אט אט דעך ונהפך לרגוע
רגוע זו מילה בעלת קונוטציה חיובית, הייתי משנה (אולי שקט, אולי מדוכא, לבחירתך.)
הוועד
שלושה
'האם כך חושבים עלי, שאני מתעקש על שטויות?! וכי זה תלוי בי?!', שאל את עצמו בשקט תוך כדי בכי חרישי.
שלמה לא הכיר את עצמו כרגיש במיוחד, ולכן הופתע לגלות דמעות סוררות על לחיו שנהפכו מהר מאוד למעיין המתגבר של דמעות ובכי חרישי
בפעם הראשונה הוא לא הופתע מהדמעות ובשנייה כן?
...
וספר תהילים בידו, מכבה את האור וכך בחושך הוא והתהילים לבדם
א"א לקרוא בחושך ;)
אולי תציין שהוא השאיר מנורה קטנה, פנס או משהו בסגנון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הסגנון שזה נכתב נראה כמו סיפור השגחה פרטית אמיתי...🤭
הערות נוספות (היו עוד כמה אבל אני לא מוצאת אותן...)

ושלמה החל לקרוא פרק אחר פרק בהתרגשות, פסוק אחר פסוק, מילה במילה, קורא ומזיל דמעות, קורא ובוכה, קורא ומשתנק.
ואולי אפילו "אחל קורא פרק אחר פרק בהתרגשות וכו'..."
נתן גז ורץ לבית המדרש
אי אפשר גם להיות על כביש ולנהוג ומצד שני לרוץ.
לא כ"כ קריטי, אבל בכללי
אני מבקש ומחפש הערות והארות בין על סגנון הכתיבה ובין על העלילה ועל כל דבר, זה חשוב לי!

בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תודה על ההערות!

אשמח יותר לשמוע ממקצוענים בתחום ספרות הרגש בעיקר [נראה לי @Ruti Kepler @ר' יעקב ישראל ועוד...]
[וכן מנוסים אחרים בתחום לפחות יותר ממני...] כלפי סגנון הכתיבה והעלילה, מכיוון שחיפשתי יותר לכתוב סיפור רגש קלאסי, ולא סיפור השגחה פרטית כמו שיצא...

תודה מראש על כל הערה והארה בונה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
סיפור יפה ומחזק,
כתיבה קולחת וטובה.

מכיוון שחיפשתי יותר לכתוב סיפור רגש קלאסי, ולא סיפור השגחה פרטית כמו שיצא...
בנוגע לזה- אמנם אני לא מקצוענית בתחום סיפורת-רגש או סיפורת בכלל, אבל לעניות דעתי מה שהופך את הסיפור לסיפור השגחה פרטית זו כתיבה מנקודת מבט משקיפה. כלומר, התחושה היא שאתה ככותב, מעלה על הכתב את התרשמותך כמשקיף מהצד על שלמה וקורותיו.
רק מציעה: אולי תנסה להפוך את הכתיבה ליותר מתארת, יותר חיה, אולי בזמן הווה במקום עבר, שפה פחות נמלצת, לשלב דיאלוגים...
אתן דוגמא:
ליבו של שלמה פעם במהירות שיא, ההתרגשות והשמחה אכן אחזו בו למקצת, אך ליבו מאן להאמין כי הגרוע מכל עבורו קורה לנגד עיניו המשתאות, 'יהודה חברי ורעי התארס!, הוי אומר מעתה אני לבד לבד בעולם!' הרהר שלמה בליבו עת התארגן מיד לנסיעה לשמחת הווארט של חברו, כשכלפי חוץ השמחה שכנה על פניו אך בפנים היה מוכה הלם וממאן להאמין.
ליבו של שלמה פועם במהירות שיא. "אני לא מאמין! יהודה!! יהודה מתארס!"
הוא מתרגש, הוא המום, הוא מבולבל, הוא שבור, הוא הכל יחד, והוא לבד. בעיקר כל כך לבד פתאום.
למרות הכל, ברור לו שהוא משתתף בשמחתו של יהודה. הוא מתארגן מיד ליציאה אל הווארט, מחפה על ליבו מוכה ההלם והתדהמה בחיוך גדול כפי שמתבקש מהחבר הכי טוב של החתן....

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה על ההערות!

אשמח יותר לשמוע ממקצוענים בתחום ספרות הרגש בעיקר [נראה לי @Ruti Kepler @ר' יעקב ישראל ועוד...]
[וכן מנוסים אחרים בתחום לפחות יותר ממני...] כלפי סגנון הכתיבה והעלילה, מכיוון שחיפשתי יותר לכתוב סיפור רגש קלאסי, ולא סיפור השגחה פרטית כמו שיצא...

תודה מראש על כל הערה והארה בונה!!!

כרגע הקטע לא כתוב מספיק כסיפור, אלא כדיווח.
הוא מדווח על המצב של שלמה, וכמעט לא מספר סיפור.

בנוסף, ההתחלה היא אקספוזיציה - אוסף פרטים שנמצאים מחוץ לעלילה (אקס-פוזיציה, מחוץ לפוזיציה):
שלמה היה בחור מוכשר וכריזמטי, מאז ילדותו תמיד היה במרכז החברה ומעולם לא נדחק לשוליים, חבריו אהבו אותו ונהנו מהגיגיו הרבים ומעקיצותיו הקולעים, שלמה גם ניחן בחוש סברתי עמוק ולמדן וחבורותיו היו לשם דבר בישיבה, ואף רבותיו היו משתעשעים עמו בויכוחים על הסוגיא.

את הפרטים האלו, כשכותבים כתיבה סיפורית, משלבים בתוך העלילה. לא כרשימת מכולת בתחילת הסיפור (שלמה היה מוכשר... ניחן בחוש... חבורותיו היו לשם דבר), אלא כחלק מהעלילה. אפשר להביא סצינה שממנה הקוראים יבינו לבד שהוא מוכשר, כריזמטי ואהוב, ורבותיו משתעשעים איתו.

ובנפרד, סיפורי השגחה פרטית הם ז'אנר שונה. אם הגיבור לא היה צריך לעשות שינוי פנימי או לעבור תהליך, אלא ישועתו הגיעה בדרך נס, אין כאן למעשה עלילה כמקובל אלא סיפור-נס.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה