שיתוף - לביקורת עבד עברי חופשי .

[מאושרת;)]

עבד עברי חופשי.

הוא מתעורר בבהלה לקול קריאה "עברי מאוחר – לעבודה". פותח עיניו , מנער קורי שינה מביט

לפינה לחור שבתקרה. ושוב החושך משיב לו מבט - בחמלה. משתדל להזדרז לובש חיוך ורגע לפני

שיוצא מן החדר – עוצר שולח מבט לעבר... נושא קולו בדממה "אדוני תודה על מיטה, אוכל טוב

ועבודה , תודה על ברון שדואג מחסורי ועל שחסך אתמול מלהכות בי."

יוצא את החדר , מתחיל בעבודה מבצע פקודה אחר פקודה, ושוב נהנה מתגמול על עבודה טובה –

פת טרייה וחמאה למריחה. וכך הוא חי כולו תודה על הטוב שמוקף, שזכה.. משוכר ממציאות -מרה.

כשגדל ובגר גופו כבר חושל , גם אותו לא עקף הצו ומצא עצמו – מגויס.

פגשתי אותו, את עברי מעבר לגדרות התיל של בסיס האימונים , בשעת ליל שהכל סביב היה צללים.

עקבתי אחריו מרחוק ראיתי את אסירותו המשכרת , נושא עינו אל על ומודה על צו, על פקודה, על

ארוחה שמסופקת בדיוק בזמנה, על מדליה שזכה – מודה למלך יושב על כיסא .

עברו שנים בהם התקדם בסולם , שמו נודע כאלוף . ושם פגשתי בו - עת נסחף לטרוף.

עברי סיים חובתו לממלכה ונקרא לטקס הערכה , פרישה בהשתתפות אדון הממלכה.

הייתי שם, נוטל חלק. ציפתי לשמוע קולו, לשמוח בשחרורו ולזכות פעם ראשונה לחזות בהוד רוממותו, להמליכו.

הכל הגיעו עוד טרם העת , הכינו עצמם – ימים , עמלו לכרטיס – שנים .

הכל רצו לתפוס מקום –ראשונים , לשמוע את נאום שחרורו – שחרורם מעולו. ביקשו להניף דגל הודיה,

לצעוק "יחי" ללא הפסקה.

ההמון היה נרגש, ונסחף... ניסה לגבור על ההמולה, הרים קול ורדף אחרי כל פיסת מידע , חידוש ,

והבל שרץ שם בלי הפסקה..

והנה הגיע זמן נאום – עת יקום חותם , והעם ,ההמון מרעימים בקולם , שקועים בבועת קלונם,

טבעו בתהום הצפייה.

ויקרא קול – ואיש לא שמע . והוא שב וזעק אך ההמון ענה לו - בדממה. ומשכך, נאלץ להסיר משי

כפפה , לנענע אדמה, לזרוע הלם – להשתיק לב המולה , ויהי זה רעש – דממה דקה.

ולאחריו , נשמעה קול תקיעה – ולעיני העם מראה מרכבה, מלכות נגלתה – להעניק לעברי – חנינה,

גאולה!

הגיע זמנו של עברי , מלך והמון מחכים לדברו . נשא הוא נאום – דממה.

ונשמעה דממתו – צעקת עמלו , שווא אמונתו.

ובהגיע נחמה לא מצא לו – נחמה.

- - -

תכף אקרא אף אני – עברי – אל הבמה.

ונאומי---

נחמתי????




שנזכה בקרוב וישמע נאום חוצב פסל גלויות...
וינחם עם מנוחמים...

 

[מאושרת;)]

מאחורי הסיפור:

האמת, שהתחלתי לכתוב תיאור במטרה שיהיה אלגוריה על חיינו.
על עבד שנהנה מהיותו עבד, לא מבין שיש עולם טוב יותר ומעבר, לא מבקש ושואף אליו, לא מוכן לגאולה ולא יוכל להנות בקיומה . [הייתה לי השראה מ"עבד עברי" , ו"מי שטרח בערב שבת.."(מסכת ע"ז)]
אבל אז ...
"הדמות סחפה אותי ואיבדתי עליה שליטה ",
אבל לא רק , חשבתי פתאום שלא תהיה זו אלגוריה נכונה , כי לאור המציאות אין כאן מי שלא רוצה גאולה,
זהו אז שינתי כיוון - אנו נופלים שדודים לתהום צפייה....

ובקשר לכתיבה,
פעם ראשונה שהתנסיתי בסגנון , חיפשתי גיוון מהמוכר והנדוש...
והתוצאה - מעלה נקודות לביקורת [עצמית].