הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פאנפיק קצר על ילדותו של אייל
אנא חוו את דעתכם המקצועית
"אייל גלבוע, קום על רגליך" המורה אברמוב עמד על סף פיצוץ.
אייל נעמד בפרצוף תמים, מסתיר חיוך ומביט בתיקו של המורה אברמוב שכעת הדיף ריח בלתי נעים בעליל.
"יורשה לי לשאול אם זה קשור אליך?" המורה בקושי שלט בקולו, בעוד כל הכיתה מתגלגלת מצחוק. הדקות האחרונות היו מבדחות בהחלט. המורה בא להוציא את יומנו מהתיק כדי לרשום את אייל ועוד כמה ילדים על התחצפות, הוא רק נגע בתיק, ופצצת סירחון התפוצצה לו לתוך הפרצוף. אין מה לומר, אייל הזה יצירתי בהחלט.
"תמיד אפשר לשאול, הבעיה מתחילה עם התשובות" אמר אייל בחביבות אינסופית.
"צא לחדר המנהל בבקשה, ידע אותו במה שקרה, ואל תחזור לבית הספר בלי ההורים שלך!" איבד המורה את עשתונותיו האחרונים, וצרח כפי שלא צרח מעולם. אייל גרם לו לאיבוד השליטה העצמית פעם אחר פעם.
"לאן ללכת קודם, למנהל או לקרוא להורים?" שאל בשלווה סטואית, ופנה לכיוון הדלת.
"לא משנה הסדר!!" צווח המורה.
מבטו של שמעיהו, בן דודו תפס אותו לרגע, מודאג ונוזף. הוא התעלם.
"פסדר" אייל לא יצא דרך הדלת. הוא קפץ מהחלון אל גגון הפח של חדר השרת, ומשם אל רצפת החול החמימה.
הוא פסע לאט לבית, ידיו תקועות בכיסיו במרדנות, בלוריתו השחורה פרועה ועיניו הירוקות תרות אחר ריגוש חדש.
הוא נכנס לבית חרש, ופסע לחדר המגורים. אבא ואמא ישבו שם ושתו קפה. מוזר שהם בבית.
"המורה אברמוב והמנהל בקשו שתבואו לביצפר" זרק לחלל, ונעלם לחדרו לפני שתבוא מקלחת הרותחין.
הוא השתרע על הרצפה, ושלח יד אל רגל המיטה החלולה. הוציא משם את הדבר עליו עבד בימים האחרונים, היו לו תכניות גדולות בשביל הדבר הזה.
"אייל, בוא לסלון, חמוד" הייתה זו אמא, קולה עייף.
"זאת לא הייתה אשמתי"אמר כשהגיע לסלון, "רק רציתי לראות אם הטריק החדש שלי עובד" התגונן מול מבטו הזועם של אביו.
"אייל, מה אני אומר למנהל? איך אני להתחייב בשמך שזה לא יקרה שוב?" אייל זיהה חוסר אונים בקולו הכועס.
הוא משך בכתפיו. "למה אתם בבית ולא בעבודה?" שאל שלא מן העניין.
מנחם וניצה הסתכלו זה על זה בהפתעה. אחר רכן מנחם לאייל ונתן לו מכה בזרוע.
"אאוץ',מה אתם רוצים ממני! אמרתי שזה לא היה באשמתי! תעזוב אותי!" צרח אייל, מתנועע בפראות. מנחם שמט את ידו, והלך למטבח. אייל הנרגז שפשף את ידו האדומה, והרים מבט חד אל אמו. "אני יכול ללכת לחדר, בבקשה?" שאל בקול זועף.
לפתע נכנס מנחם לסלון, כוס שוקו בידו.
הוא הושיט אותה לאייל ובקול אוהב אמר, "קח, מותק".
אנא חוו את דעתכם המקצועית
"אייל גלבוע, קום על רגליך" המורה אברמוב עמד על סף פיצוץ.
אייל נעמד בפרצוף תמים, מסתיר חיוך ומביט בתיקו של המורה אברמוב שכעת הדיף ריח בלתי נעים בעליל.
"יורשה לי לשאול אם זה קשור אליך?" המורה בקושי שלט בקולו, בעוד כל הכיתה מתגלגלת מצחוק. הדקות האחרונות היו מבדחות בהחלט. המורה בא להוציא את יומנו מהתיק כדי לרשום את אייל ועוד כמה ילדים על התחצפות, הוא רק נגע בתיק, ופצצת סירחון התפוצצה לו לתוך הפרצוף. אין מה לומר, אייל הזה יצירתי בהחלט.
"תמיד אפשר לשאול, הבעיה מתחילה עם התשובות" אמר אייל בחביבות אינסופית.
"צא לחדר המנהל בבקשה, ידע אותו במה שקרה, ואל תחזור לבית הספר בלי ההורים שלך!" איבד המורה את עשתונותיו האחרונים, וצרח כפי שלא צרח מעולם. אייל גרם לו לאיבוד השליטה העצמית פעם אחר פעם.
"לאן ללכת קודם, למנהל או לקרוא להורים?" שאל בשלווה סטואית, ופנה לכיוון הדלת.
"לא משנה הסדר!!" צווח המורה.
מבטו של שמעיהו, בן דודו תפס אותו לרגע, מודאג ונוזף. הוא התעלם.
"פסדר" אייל לא יצא דרך הדלת. הוא קפץ מהחלון אל גגון הפח של חדר השרת, ומשם אל רצפת החול החמימה.
הוא פסע לאט לבית, ידיו תקועות בכיסיו במרדנות, בלוריתו השחורה פרועה ועיניו הירוקות תרות אחר ריגוש חדש.
הוא נכנס לבית חרש, ופסע לחדר המגורים. אבא ואמא ישבו שם ושתו קפה. מוזר שהם בבית.
"המורה אברמוב והמנהל בקשו שתבואו לביצפר" זרק לחלל, ונעלם לחדרו לפני שתבוא מקלחת הרותחין.
הוא השתרע על הרצפה, ושלח יד אל רגל המיטה החלולה. הוציא משם את הדבר עליו עבד בימים האחרונים, היו לו תכניות גדולות בשביל הדבר הזה.
"אייל, בוא לסלון, חמוד" הייתה זו אמא, קולה עייף.
"זאת לא הייתה אשמתי"אמר כשהגיע לסלון, "רק רציתי לראות אם הטריק החדש שלי עובד" התגונן מול מבטו הזועם של אביו.
"אייל, מה אני אומר למנהל? איך אני להתחייב בשמך שזה לא יקרה שוב?" אייל זיהה חוסר אונים בקולו הכועס.
הוא משך בכתפיו. "למה אתם בבית ולא בעבודה?" שאל שלא מן העניין.
מנחם וניצה הסתכלו זה על זה בהפתעה. אחר רכן מנחם לאייל ונתן לו מכה בזרוע.
"אאוץ',מה אתם רוצים ממני! אמרתי שזה לא היה באשמתי! תעזוב אותי!" צרח אייל, מתנועע בפראות. מנחם שמט את ידו, והלך למטבח. אייל הנרגז שפשף את ידו האדומה, והרים מבט חד אל אמו. "אני יכול ללכת לחדר, בבקשה?" שאל בקול זועף.
לפתע נכנס מנחם לסלון, כוס שוקו בידו.
הוא הושיט אותה לאייל ובקול אוהב אמר, "קח, מותק".
