פוסטים מבית גל אורן

[חוצ ניק]

כאן בתגובות.

האשכול יתעדכן בכפוף לפוסטים חדשים בבלוג המשרד.

מתוך 'הבלוייג'.

 

[חוצ ניק]

חייבים לעצור!

מאיר גל

נכון. זה בלוג על פרסום חרדי, אבל הרגשתי שאני לא יכול להמשיך.
בחיים שלי לא בכיתי מול הטלוויזיה ואתמול הדמעות לא ביקשו רשות ופשוט זלגו מעצמן.
כל המטאפורות, כל הכישרונות לא יכולים לתאר או לתפוס את הסיטואציה של תינוק שכל אוצר המילים שלו הוא אימא.
את המבט חסר האונים של הסבתא,
את העוזרת ההודית שהפכה לזיכרון היחיד מהעולם שאותו תינוק מכיר, עד לפני יומיים.
וכשאתה כבר חושב שזה לא יכול להיות יותר גרוע אתה שומע שהרבנית / אימא/ בחורה צעירה / צדיקה / שליחה היתה בחודש שישי...
אם יש סיטואציה שבה גם הקופי המוכשר ביותר בעולם מניח את העיפרון ונשאר ללא מילים זה עכשיו.
אולי רק שתי מילים.
מויישי.
ואימא.
ה' ירחם.

 

[חוצ ניק]

"היה כתוב..."

יעקב איזק

אין עוד מקום של כבוד למילה הכתובה כמו בעיתונות החרדית.

מגיל אפס חונכנו לרחוש הערכה לכתוב ולנכתב. מאז שהובלנו בגיל שלוש בטלית ללקק בדבש את אותיות ה – א' ב', ספגנו לתוכנו את ערכן של מילים, אותיות, תגים ומשפטים המופיעים על הנייר. ילד חרדי בגיל חמש כבר קורא וקורא פרקים שלמים בעל פה. אנו רוכנים כל חיינו מעל גבי החומש, המשנה, הגמרא והסידור. למילה יש ערך. יש בה קדושה. יש לה כוח.

להבדיל כמובן ממילים של קודש, הציבור החרדי לשבטיו מייחס חשיבות רבה מאוד למילים. כל המילים. "היה כתוב בעיתון", הפך מזמן למושג של כח, מעין אסמכתא של מהימנות. אלפי אנשים שיסתפקו באמינות ענינית בכל תחום שהוא, פוליטית או אינפורמטיבית, יקבלו את הכרעת "המערכת" בתמימות אופיינית. "אם זה כתוב בעיתון זה נכון"...

כפרסומאים ואנשי יח"צ, אנו עושים שימוש נרחב ב'כתוב'. במקום בו כל מילה נשקלת, הופכת המילה המודפסת לכלי שיווקי מדרגה ראשונה. הקורא החרדי יוצא מנקודת הנחה שהחומר המוגש בעיתון שלו עבר את כל המסננות החינוכיות והפוליטיות. עובדה זו מעצימה את האחריות העליונה ואת המחויבות הרבה שיש ל"המבקר" (מלעי&#1500 ולאנשי מערכות העיתונות החרדית לכל מילה, ממש לכל מילה הכתובה בעיתון.

העיתונות בכל העולם סובלת מרגרסייה ומפופולאריות שלילית. בעוד ה'פרינט' מאבד מערכו במגזר הכללי, לטובת האינטרנט והטלוויזיה, כוחה של המילה המודפסת הולכת ומתעצמת בציבור החרדי. הדבר בא לידי ביטוי גם בענף הספרות. כשהאינטרנט מחליף את ספרי הקריאה בכל העולם, ענף הספרות המקצועית פורח ונוסק במגזר החרדי. מיליוני שקלים מופנים רק בשנתיים האחרונות לתחום פרסום של ספרי קודש ולהבדיל, ספרות כללית. תחום חדש שענף הפרסום לא נגע בו בעבר.

כאנשים העוסקים ב'לכתוב', לנסח ולבטא על הכתב, אנו חייבים לשנן לעצמנו את כוחה של המילה. אל לנו לזלזל בתפקידנו כמעבירי המסר הכתוב. בכל מודעה, ידיעה, כתבה או כל טקסט שהוא יש לראות ולחוש את הצד השני – הקורא הנאמן, שמשתדל לקבל את המסר שלנו מתוך כבוד והערכה. בואו ונעניק לו את אותו משקל, כי למילה הנכתבת יש כוח. שחור על גבי לבן!​

 

[חוצ ניק]

אקסיומות פרסומיות

אסף המר

למה נשים תמיד אוכלות צהריים לפני גברים?
לאן נעלמים כל העטים האלו?
למה הסקיצות הכי טובות תמיד נפסלות?
למה יש יותר נשים מגברים בעולם התקציבאות?
למה יש יותר גברים מנשים בעולם הקריאייטיב?
למה תמיד כשמגיע איש המחשבים, הבעיה נעלמת?
מי המציא שהלקוח תמיד צודק?
למה בסטודיו תמיד חולים יותר?
האם גם במשרדי "המוסד" עוברים עכשיו ל-indesign?
יש בעולם טראפיק גבר?
מי זה השרת הזה שמחזיק את כל המחשבים ואיך הוא בדיוק נופל?
למה ברכות יום-הולדת יוצאות הכי קריאטיביות?
האם יש שלט מעל ראשו של הלקוח, בו כתוב: "לא תאשר סקיצה ראשונה"?
כשבחו"ל מסתכלים על קריאייטיב מהעולם, זה אומר קריאייטיב מישראל?
למה לוקח הרבה יותר זמן לאשר מודעה מאשר לייצר מודעה?
האם בכל סטודיו בארץ יש אלכס?​

 

[חוצ ניק]

איזה בעסה להיות אילן שילוח

מאיר גל​

לפעמים אני חושב, איזה בעסה להיות אילן שילוח...
ואיזה כיף להיות פירסומאי חרדי.
הרי השוק שלו לא גדל. הוא לא מתרבה.
ליד קצב הריבוי הטבעי החרדי הוא נראה אפילו די בנסיגה...
קצב הריבוי הטבעי והכניסה הבלתי פוסקת של השוק החרדי לתחומים נוספים, או של תחומים נוספים לתוך השוק החרדי יוצרת מצב של תלות גוברת והולכת בשוק החרדי.
יותר ויותר חברות והאמת, שכבר כמעט כולן פועלות בשוק החרדי.
הסיבה המרכזית בחישוב פשוט היא:
אנחנו מייצרים הרבה יותר צרכנים.
הרבה.
יותר.​

כדי להבין כמה הצרות של אילן גדולות צריך להבין כמה השוק החרדי לא מקבל.
לפעמים אנחנו לא מקבלים 3% מתקציבי השיווק בחברות שבהם משקל החרדים הוא פי 4 - 5 ויותר.
כבר היום, אם חברות היו מחלקות לשוק החרדי רק חצי ממשקלם בפעילות של הלקוח מפת הפרסום בישראל היתה משתנה מקצה לקצה.
וזה הופך אותנו, הפירסומאים החרדיים לאופטימיים.
כי אנחנו יודעים שהחישוב שלנו פשוט:
אנחנו מייצרים הרבה יותר צרכנים.
הרבה.
יותר.​

אז בזמן שאילן והחבר'ה משקיעים באינטרנט שאוכל להם את הטלוויזיה
אנחנו ממשיכים לייצר צרכנים.
יקח שנה, יקח שנתיים, יקח חמש. בסוף זה יקרה.
בעצם זה כבר קורה.
יו, איזה כיף להיות פירסומאי חרדי...​

 

[iMac]

המשפט הכי נכון מכל הפוסטים שיש פה (וזה לא סותר את זה שכולם נכונים)
הוא: האם בכל סטודיו בארץ יש אלכס?
אז כן עוד לא נתכלתי בסטודיו אחד בלי אלכס/ולדימיר/בוריס וכו' וכו' (מחק את המיותר)

 

[חוצ ניק]

דעה על מודעה

מאיר גל

ליצור מודעה זו אומנות שמקפלת שיחה שלמה, רעיון, מוצר, שירות או מבצע ל-15 שניות של תשומת לב.
ליצור מודעה חרדית זה לעשות זאת בתוך גבולות.
פרסום או מודעה זה לא תחרות יופי [המודעה יפה או לא יפה], לא שידוכים [אהבתי לא אהבתי] וגם לא פסיכולוג [התחברתי לא התחברתי],
השאלה היחידה היא האם היא מוכרת.
העיצוב, הקופי, הפלנינג והגימיקים שם כדי לעזור ומה שלא עוזר, מפריע. אסור לנו "להתאהב" בעיצוב יפה, בחרוזים ובפוטושופ כמו שאסור לנו לחסוך בהם,
השאלה היחידה היא האם זה מסייע למטרה?
פרסום זו אומנות מגוייסת. הוא כלי שמשרת מטרה והמטרה היא למכור.
לפעמים נמכור מוצר, לפעמים שירות ולפעמים תפיסה, מפלגה, מועמד או חוויה - אבל זו המטרה.
בשביל זה משלמים לנו.
עולם הפרסום בדור הקודם היה מבוסס על פרינט [דפוס / מודעה]. מודעת העמוד הייתה הבסיס להכל אבל עם הזמן והטכנולוגיה, תשומת הלב עברה לטלוויזיה.
בכל הקשור למודעות, בגלל שהפרסום החילוני סובב סביב הטלוויזיה, רוב המודעות [הפרינט] היום הם נגזרות או השלכות שלה ולא נולדו במיוחד עבור המפגש של קורא עם עיתון. היות ואצלנו המדיה המרכזית היא העיתונות, עיקר תשומת הלב, המחשבה וההשקעה מופנים למודעת עמוד, התהליך הזה הופך את הפרינט החרדי במקרים לא מעטים לכזה שמעמיד בצל את העבודות של גדולי המשרדים בארץ.​

 

[n_eli]

דעה על מודעה

התהליך הזה הופך את הפרינט החרדי במקרים לא מעטים לכזה שמעמיד בצל את העבודות של גדולי המשרדים בארץ.​

כולם מסכימים עם זה???
אני לא!

מספיק 5 דק' של צפייה באתרי קרייאטיב של הציבור היהודי החילוני, בשביל לראות שמצב הקרייאטיב בציבור החרדי לא מי יודע מה. מודעות יפות כן, קריאטייב לא בהכרח, (ויעיד על כך אשכול "להדליק את הדמיון" שכמות די נכבדה של מודעות שם שייכות לחברות פרסום ישראליו&#1514...

ובכן מי מוכן להגיד שאפשר להשוות בין מודעות הקרייאטיב שמופיעות שם, (וזה עוד לא הכ&#1500 למודעות קראייטיב החרדי?

ראיתי כבר כמה פעמים שמשרדי פרסום חרדים מתגאים ברמת פרסום קרייאטיבית, ומתבטאים במשפטים בסגנון "אנחנו טובים מאוד ודיי משתווים ברמתינו אליהם" ו"אין לנו מה להתבייש מהם" בינינו, לא רק שאנו לא שווים ברמה איתם, אנו פחות טובים בהרבה. - הלוואי ואתבדה.

אני אומנם לא גאון קריאטייב, אך יש לי עיניים...

(אני יודע שפתחתי תיבה פנדורה, אך זו הרגשתי כשאני משווה בין הפרסום החרדי, לחילונ&#1497

 

[מקארתור]

"היה כתוב..."

יעקב איזק

אין עוד מקום של כבוד למילה הכתובה כמו בעיתונות החרדית.
מגיל אפס חונכנו לרחוש הערכה לכתוב ולנכתב......
להבדיל כמובן ממילים של קודש, הציבור החרדי לשבטיו מייחס חשיבות רבה מאוד למילים. כל המילים. "היה כתוב בעיתון", הפך מזמן למושג של כח, מעין אסמכתא של מהימנות. אלפי אנשים שיסתפקו באמינות ענינית בכל תחום שהוא, פוליטית או אינפורמטיבית, יקבלו את הכרעת "המערכת" בתמימות אופיינית. "אם זה כתוב בעיתון זה נכון"...

כפרסומאים ואנשי יח"צ, אנו עושים שימוש נרחב ב'כתוב'. במקום בו כל מילה נשקלת, הופכת המילה המודפסת לכלי שיווקי מדרגה ראשונה. הקורא החרדי יוצא מנקודת הנחה שהחומר המוגש בעיתון שלו עבר את כל המסננות החינוכיות והפוליטיות. עובדה זו מעצימה את האחריות העליונה ואת המחויבות הרבה שיש ל"המבקר" (מלעיל) ולאנשי מערכות העיתונות החרדית לכל מילה, ממש לכל מילה הכתובה בעיתון.

העיתונות בכל העולם סובלת מרגרסייה ומפופולאריות שלילית. בעוד ה'פרינט' מאבד מערכו במגזר הכללי, לטובת האינטרנט והטלוויזיה, כוחה של המילה המודפסת הולכת ומתעצמת בציבור החרדי. הדבר בא לידי ביטוי גם בענף הספרות. כשהאינטרנט מחליף את ספרי הקריאה בכל העולם, ענף הספרות המקצועית פורח ונוסק במגזר החרדי. מיליוני שקלים מופנים רק בשנתיים האחרונות לתחום פרסום של ספרי קודש ולהבדיל, ספרות כללית. תחום חדש שענף הפרסום לא נגע בו בעבר.

כאנשים העוסקים ב'לכתוב', לנסח ולבטא על הכתב, אנו חייבים לשנן לעצמנו את כוחה של המילה. אל לנו לזלזל בתפקידנו כמעבירי המסר הכתוב. בכל מודעה, ידיעה, כתבה או כל טקסט שהוא יש לראות ולחוש את הצד השני – הקורא הנאמן, שמשתדל לקבל את המסר שלנו מתוך כבוד והערכה. בואו ונעניק לו את אותו משקל, כי למילה הנכתבת יש כוח. שחור על גבי לבן!​

נכון בערך מאוד . סיפורים נכונים, ניתוח לא. מלוקק להפליא.

היחס למלה הכתובה בצבור הכללי כיום עדיין קיימת היא פשוט הוחלפה 'ראיתי כתוב באינטרנט'. במקום בעתון.

נכון שמלקוקי הדבש וכו' אנו מתייחסים למלה הכתובה ברגש עז וכו'
אך:
אצלנו מתייחסים למלה או משפט כתוב בתור נושא שלם לדיון מה כתבו, איך, למה, ובעיקר מה לא כתבו, זה לא יחס של כבוד! זה ביקורת!

1] אצלנו מלמדים 'לא להאמין למה שכתוב' אלא 'להבין' לחקור ולדרוש, ובדרך ארוכה. החילונים מאמינים בני מאמינים בכתוב יתר עלינו הם ציבור שטוף מוחית מגיל אפס 24 שעות ומוכן לקבל מה ש'מוכרים' לו הרבה יותר.
2] זה גם טכנית מאי יכולת לכתוב מפורש בעתון כל מה שיש בבטן, וכן רמת כתיבה פחות מחוספסת ועוקצנית, כל זה בנושאים פוליטיים וכו'.
3] גם פוליטית, כבר פחות מאמינים אצלנו בשל ריבוי מחלוקות, ותולים מידע בשיוך ואילוצים פנימיים וחיצוניים.
4] נייעס רבותי, וכך יקראו ויטחנו וכו' וכו'

יפה כתבת על האחריות האדירה הרובצת על כתפיך... צריך לכתוב ביתר זהירות לציבור החרדי, ותטמיע זאת. לא בגלל התמימות, אלא מאנשים שחונכו לבקר, ולטחון, תמיד, הכל.

 

[פוס]

הבלוג הראשון של הפרסום החרדי: 'הבלוייג'
משרד הפרסום 'גל אורן BSD' השיק את "הבלוייג" - אתר ההתרחשויות ועידכונים על הנעשה בענף הפרסום במגזר החרדי. יכלול יומן פרסומי-שיווקי של צוות המשרד
תמי גיל, כתב בחדרי חרדים

תופעת ה'בלוגים', שהפכה לדבר החם והעדכני ברשת בכל תחום ועניין, מגיעה כעת לתחום הפרסום והשיווק החרדי. משרד הפרסום "גל אורן BSD" השיק באחרונה את "הבלוייג", אתר ההתרחשויות ועידכונים על הנעשה בענף הפרסום במגזר החרדי.
"הבלוייג" של 'גל אורן' עלה בצורה שקטה לתקופת הרצה ניסיונית, ועד מהרה תפס כותרות והביא לתגובות בברנז'ה הפרסומית.
"הבלוייג" יכלול יומן פרסומי-שיווקי של צוות גל אורן BSD וינוהל לפי ימים וחודשים כמסורת ה'בלוגיה'.
עורכי "הבלוייג", מנהלי המחלקות השונות במשרד, מבטיחים שכל הדברים שמתרחשים בענף הפרסום הדינאמי וכן במשרד הפרסום, יתועדו באתר, כמו מידע על קמפיינים חדשים, מאמרי שיווק ופרסום, כתבות תסקיר מהעיתונות, מבט על מהלכים אסטרטגיים, תשדירי רדיו מקוריות, רעיונות מיוחדים לתחום הקד"מ וגם אנקדוטות 'פחות משעממות' מהווי היום-יום של המשרד והענף.
מאיר גל ואורן אלימלך מנהלי המשרד, אומרים: "כמשרד מוביל ופורץ דרך, חשבנו על דרך להוציא החוצה את מה שאנו מתכננים, חושבים או יוצרים. אנו פועלים בתחושה של עשייה ממקום של 'שפע' ושקיפות, הרגשנו צורך בהצגת מראה החוצה, שידגיש את ההווי העיסקי והתרבותי שאנו עוסקים בו".

 

[מקארתור]

את זה אנחנו כבר רואים...

...ועד מהרה תפס כותרות והביא לתגובות בברנז'ה הפרסומית

 

[דינקיס]

הבלוג הראשון של הפרסום החרדי: 'הבלוייג'
תופעת ה'בלוגים', שהפכה לדבר החם והעדכני ברשת בכל תחום ועניין, מגיעה כעת לתחום הפרסום והשיווק החרדי. משרד הפרסום "גל אורן BSD" השיק באחרונה את "הבלוייג", אתר ההתרחשויות ועידכונים על הנעשה בענף הפרסום במגזר החרדי.
"הבלוייג" של 'גל אורן' עלה בצורה שקטה לתקופת הרצה ניסיונית, ועד מהרה תפס כותרות והביא לתגובות בברנז'ה הפרסומית.

הבלוג הראשון של הפרסום החרדי??!!
אין חולק שאתם משרד נועז וחדשני יחסית לישנוניות של האחרים, אבל הראשונים?
אתר ההתרחשויות ועידכונים על הנעשה בענף הפרסום במגזר החרדי?!
נו באמת כולה בלוג פנים משרדי ולא משהו שפורץ את גבולות רחוב מנחם בגין ברמת גן...
לגבי הפיסקה האחרונה, אין ספק שזה תפס כותרות במיוחד בבלוג הראשון של הפרסום החרדי...

 

[מקארתור]

דינקיס & חוצניק
עד כמה שהצצתי לכם ולגלאורן
אתם תפסתם טוב את הראש של הקורא המצוי
[בלי לדבר על הצבע השחור, ע"ע שדרוג נענע והתלהמות הקוראים]

 

[אריה רימר]

אקסיומות פרסומיות

אסף המר​

​

מי זה השרת הזה ח!
שמחזיק את כל המחשבים ואיך הוא בדיוק נופל?

​

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח​

אהבתי!!!!!11111111