יפה.
אבל אני לא מדבר איתך תיאוריות, אלא מציאות מהעולם האמיתי.
אין שום ספק שמלאכתם של הנוכלים נעשית קשה יותר משנה לשנה, וקהל הלקוחות שלהם הולך ומצטמצם.
הם צריכים לשכלל את הטקטיקות כדי להישאר בכלל רלוונטיים (דוגמה טובה: להציג עצמם כמי ש"מצילים אותך מהשקעות כושלות" כל הדרך אל השקעה כושלת פי חמש).
כל זה תודות לשכר לימוד יקר מאד ששילמו יהודים רבים.
בזכות שכר הלימוד הזה, תעשיית עסקאות הצעטאלאך כמעט נעלמה מהמפה, לצד עוד כמה תעשיות ששגשגו ולבלבו עד לא מכבר.
ומי שחלק את התובנות של משלמי שכר הלימוד עם קהל רחב, הם בן היתר אותם מפרסמים שזלזלת בפרסומיהם.
שכרם הרבה מאד.
שוב לא מדויק.
העברתי ביקורת, לא זלזלתי! ואם מישהו או יעקב רייניץ בעצמו נפגעו. התנצלותי כנה!!
אז נכון שכל מיני נוכלויות שלפני עשור, עשוריים, שלושה וארבעה נעלמו. ואכן הפוסטים והכתבות מועילות.
עדיין יש מקום להעברת ביקורת - לדעתי.
שים לב: בהודעה שלך עצמך טמונה מסקנה שעל כל נוכלות היו הרבה כתבות של המפרסמים (החשובים! באמת. לא מזלזל.)
במילים אחרות - מאה כתבות נגד הצעטאלאך. 200 נגד מיידוף. 300 נגד קרקעות ברומניה וכו'.
אתה באמת משוכנע שכל מי שנפל בפח של קרקעות חקלאיות, 10:90 וכדומה, זה לא אלה שנפלו בקרקעות ברומניה, או אלה שקראו אודות נוכלויות מסוג אחר?
נניח שתשובתך חיובית, אזי אשאל עוד האם הנופל הסיק את אותה מסקנה לפני שהשקיע את כספו במיידוף? ואינני רוצה לציין פרשיה שלאחרונה עם יהודי חרדי כדי שלא יחשבו שאני מאשימו כנוכל [אינני מתייחס לגופו של אדם].
תעבור על התגובות באשכול
הזה ותראה שאנשים מגיבים לפוסט שלא לגופו של ענין.
חלקם מתייחס למשווק. חלקם מתייחס לעובדה שחרדים נופלים יותר. חלקם לטריק של 10:90.
כמה מהם התייחסו למסקנה שצריך תמיד צד שלישי בכל עיסקה? כמה מהם דייקו שזה רלוונטי בכל פעם שבנאדם מוציא 2 מליון שקל מהכיס? קל וחומר כשמוציא 200K שח של הרזרבות האחרונות שלו?
לענייננו נוכל לחלק את המשימות שיש לאדם בחייו -לשניים:
רשימה 1 כוללת בין היתר:
קנית מזון, ריהוט, ביגוד, נופש בשוויץ, התנדבות בקהילה, השתתפות בסדנה, וכו'.
רשימה 2 כוללת את המשימות הדורשות שיקול דעת עמוק ומאוזן:
קביעת מקום למגורים, רכישת דירה למגורים, חיפוש שידוך לילדים, בחירת רופא/מנתח ועוד.
לכן אנשים חושבים הרבה ומתייעצים עם האנשים המתאימים לפני שהם עוברים דירה (לא נהג מונית מזדמן), לפני שהם רוכשים דירה שתתאים לצרכיהם (לא מישהו עם משפחה/רקע/מגזר שונה משלהם), לפני שהם מבררים/בוחרים שידוך לילדם (לא
רק עם השדכן עצמו), ולפני שמזמינים תור למנתח (לא עם המזכירה שלו).
המשימה: הוצאת סכומי כסף עצומים/רזרבות אחרונות של חסכונות, עבור מטרת רווח כלכלי.
שייכת לרשימה השניה. ועל זה אין חולק.
בעולם מתוקן אנשים היו חושבים הרבה ומתייעצים עם בעלי מקצוע הנכונים לפני שהיו עושים את זה, בעולם מקולקל הם לא עושים את זה, הם משתכנעים מהר, הם מתייעצים עם המשווק עצמו, ושלל שגיאות.
לכן לדעתי הרבה יותר מועיל לכתוב פוסטים שלכל אורכם מודגשת המסקנה הזו, לא מספיק לכתוב פוסט שההתחלה והסוף מתייחסים לאי ציון שם המשווק מחשש תביעה, ובתוכו מודגש למשל "בשתיים מהפגישות מדובר באותו פרויקט! אותו
מתווך בלבוש חרדי שיווק להם את הדירות".
ואז בסוף להסיק שצריך תמיד צד שלישי.
המשך - - -