שיר ראשון לחשבון עוונות

[דיונון]

ספוילר: הקדמה חשובה

לא מלבי חידשתי את הדברים.
ז"ל של רבי צדוק הכהן זיע"א בספר צדקת הצדיק אות מ':
"עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא: ) שלוש פסוקים כו' ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי כו'.
וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר 'ארבע מאות שקל כסף' ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו, במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה. וכשמגיע לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל אחד, ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכויות, וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים.
שזה סוד השעיר לעזאזל שאילו עשהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור, והוא 'לא יהיה' שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה וכל העברות וההסתרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא על ידי רצון הש"י, שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עברה, וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מ"ו). ועיין ברמב"ן פרשת אחרי, שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע, מצד מה שהש"י צוה לתת לו, ונמצא העבירה – מצוה".

כמובן שהדברים נאמרים להסתכלות אחר מעשה ולא חלילה שיש בכך פטור מתביעה כלפי האדם. והאומר כן אינו אלא מסלף.
וכן ביאר ר"צ עצמו בכמה מקומות.
נקודה נוספת שהוא מבאר - למידה זו זכאי רק מי שאכן מכיר בכך שהכל מאתו יתברך, הרע והטוב, המצוות והפכן.
אך מי שמייחס לעצמו את מעשי המצוות - גם על עברותיו יתן את הדין.
פתקא טבא

וּלְעֵת אָסִיף
אָשׁוּב עַל עִקְבוֹתַי
אָלִינָה בַּכְּפָרִים
אָרִים כָּל אֶבֶן נֶגֶף
בָּהּ מָעַדְתִּי
אֶשָּׁקֶנָּה
גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי
אֲשִׂימָהּ בְּיַלְקוּטִי
בְּסַלִּי אֲשֶׁר קָלַעְתִּי לִי
מֵעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה

וּמַה לִי אִם שְׁחֹרָה אֲנִי
אוֹ צַחָה כְּשׁוֹשָׁן עֵמֶק
הֵן לֹא אֲנִי עָשִׂיתִי
וּמַה חֶלְקִי בְּמִפְעָלִי
מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ.
וַאֲשֶׁר דָּמָה לְאֹפֶל -
אוֹר צַח וְזַךְ
חֶשְׁכַת זְדוֹנוֹתַי
הָיְתָה לְאוֹר גָּדוֹל
בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי
שֶׁצִּלָּתוֹ מְרֻבֶּה מֵחֲמָתוֹ
וַאֲנִי - כְּשֶׁאֳנִי
וְהַטִּיט בְּמִנְעָלַי
וְהוּא סוֹכֵךְ עָלַי
מִזֶּרֶם וּמָטָר
לוּ רַק יִשָּׁאֵר לְעוֹד סְעוּדָה קְטַנָּה
כָּל הוֹן בֵּיתִי אֶתֵּן -
בָּאַהֲבָה

 

[ארבע]

איזה שיר! איזה שיר!
התמוגגתי.

 

[קופי 100]

אפילו ביחס לשירים העשירים שלך, מלאי העומק והתוכן, השיר הזה מתעלה על עצמו בנקיות וברק, בצליל ענוג. חופן יהלומים שזור בשרשרת משי קסומה.

 

[דיונון]

"ולקחתם לכם ביום הראשון.
וכי ראשון הוא, והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון. אלא ראשון הוא לחשבון עונות". (תנחומא אמור כב)
וביארו בספרים, מאחר וחג סוכות הוא בבחינת תשובה מאהבה,
ובמסכת יומא פו: איתא שעל ידי תשובה מאהבה זדונות נעשות כזכויות,
הרי שב'יום הראשון' - הוא חג הסוכות, אצים ישראל לחשב 'עוונותיהם',
שהרי כל עוון ועוון הפך לזכות בכח התשובה מאהבה.
המושג הפלאי והאבסורדי של 'תשובה מאהבה' ההופכת במטה קסם כל פשע ורשע לזכות, מקבל פנים חדשות במשנתו של רבי צדוק.
תשובה מאהבה, היינו ההכרה שהכל מאתו יתברך, הכל ברצונו, הוא הסיבה והוא המסובב לכל והוא המחיה את הכל,
ואין דבר בעל יכולת ורצון אישי שאינו ברצון השם שכך יהיה וכך יחשוב וכך יפעל.

ספוילר: המשך

אם כן, בחירה מהי?
מבאר ר"צ שהבחירה היא הלך המחשבה הדרוש קודם מעשה. אך לאחר מעשה ש'בחרנו' את שבחרנו ו'עשינו' את שעשינו - צריך לדעת שפעלנו בדיוק לפי התכנית המקורית.
אין הפתעות.
זה מתארך יותר מדי, והרעיון עמוק ומתבאר באריכות בספרי ר"צ השונים. יעיינו שם הרוצים להחכים (ראוי לציון ליקוטי מאמרים אות א').

וכשמגיע האדם להכרה הזו, ממילא מתגלה שכל הכביכול 'היפך רצון ה'' היו גם הם ברצון ה' כמו המצוות, ולכן נעשים כזכויות.

השיר עוסק בשב תשובה שלימה מאהבה, והוא 'מחשב' את עוונותיו כאמור.
וּלְעֵת אָסִיף - חג, סוכות, חג האסיף. משמעות נוספת במובן של איסוף וחישוב העוונות כנ"ל.
אָשׁוּב עַל עִקְבוֹתַי - חוזר האדם אל אשר עיווה וכו'. משמעות נוספת לעקב - מכשול, כמו "ויעקבני זה פעמים" (בראשית כז לו).
אָלִינָה בַּכְּפָרִים - על פי שיה"ש (ז יב). כפרים גם במשמעות של 'כפירה' וכן 'כפרה'.
אָרִים כָּל אֶבֶן נֶגֶף
בָּהּ מָעַדְתִּי - מרים כל מכשול שכשל בו ואוספו לתרמילו, כי עכשיו אין זו אבן רעה, אלא יהלום שמאיר.
אֶשָּׁקֶנָּה
גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי - עפ"י שיה"ש (ח א). לא רק זו שהאדם 'מוחל' לגורמי כשלונו, אלא אף מודה ומנשק להם, כי כך היה רצונו יתברך. וכיון שכך זכה הוא על ידם לעשות את רצון ה'.
אֲשִׂימָהּ בְּיַלְקוּטִי
בְּסַלִּי אֲשֶׁר קָלַעְתִּי לִי - עפ"י הפס' "בקברי אשר כריתי לי" (בראשית נ ה)
מֵעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה

כאן מסביר החוטא-השב את הענין.
וּמַה לִי אִם שְׁחֹרָה אֲנִי - עפ"י "שחורה אני ונאווה" (שיה"ש א ה)
אוֹ צַחָה כְּשׁוֹשָׁן עֵמֶק
הֵן לֹא אֲנִי עָשִׂיתִי
וּמַה חֶלְקִי בְּמִפְעָלִי - הרי מתברר שהכל יצא מאתו יתברך, הרעות והטוב.
מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ. - השאלה מדברי הגמרא בחגיגה (ג: ) כלפי שיטות החכמים שכולן מקורן טהור מ'רועה אחד'.
וַאֲשֶׁר דָּמָה לְאֹפֶל -
אוֹר צַח וְזַךְ - ואשר נדמה לחושך, נתגלה כאור בהיר של מצוה ורצון ה'.
חֶשְׁכַת זְדוֹנוֹתַי
הָיְתָה לְאוֹר גָּדוֹל
בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי - בשם האריז"ל ש'ימינו תחבקני' הוא בחינת סוכה.
שהרי הכשר סוכה הוא בשתי דפנות מלאות ועוד דופן שלישית ברוחב טפח, ובלשון חז"ל "שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח" (סוכה ד: ועוד מקומות).
והרמז בזה, שביד ימין המחבקת יש שלשה חלקים, זרוע, אמה וכף-יד. הזרוע והאמה הן 'כהלכתן' - באורך מלא,
ואילו כף היד היא רק 'טפח'.
וכשהיד מחבקת הרי היא יוצרת את צורת הסוכה של שלש דפנות.
שֶׁצִּלָּתוֹ מְרֻבֶּה מֵחֲמָתוֹ - השאלה מלשון ההלכה בהלכות סוכה. משמש כאן במשמעות של 'הצלה' ו'חמה'-כעס, כלומר שרחמי הקב"ה מרובים על כעסו.
וַאֲנִי - כְּשֶׁאֳנִי
וְהַטִּיט בְּמִנְעָלַי - ביטוי לריבוי הלכלוך.
רמז נוסף, אמר פעם רל"י מברדיטשוב זיע"א שמצוות סוכה היא המצווה היחידה שמקיימים עם כל הגוף, נענה אחד התלמידים: והרי מצוות עליה לרגל גם היא מתקיימת עם כל הגוף. השיב הרבי: עליה לרגל נעשית ללא נעלים מפני קדושת הר הבית, אבל מצוות סוכה מקיימים 'עם הבוץ שבמגפיים גם כן'.
מעבר לסיפור היפה, יש בדבריו עומק גדול על קדושת המצווה המקבלת לתוכה אף את אלו ש'הבוץ בנעליהם' ואינם נדחים מפני קדושת המצווה.
וְהוּא סוֹכֵךְ עָלַי
מִזֶּרֶם וּמָטָר - עפ"י נוסח התפילה-קודם-שנכנסים-לסוכה "הצילני מזרם ומטר" (שהוא עפ"י הפס' "וסוכה תהיה לצל וגו'". ישעיהו ד ו)
לוּ רַק יִשָּׁאֵר לְעוֹד סְעוּדָה קְטַנָּה - כתוב במדרש על שמיני עצרת שהקב"ה כביכול עושה עוד סעודה קטנה לפני שהוא נפרד מישראל קדושים, כדרך האוהבים שמתקשים בפרידתם.
כָּל הוֹן בֵּיתִי אֶתֵּן -
בָּאַהֲבָה - עפ"י שיה"ש (ח ז)

 

[הנף מקלדת]

כל עצמותי תתמוגגנה.

כמובן שהדברים נאמרים להסתכלות אחר מעשה ולא חלילה שיש בכך פטור מתביעה כלפי האדם. והאומר כן אינו אלא מסלף.

וכבר נודע אותו אחד, שמנופף בכתבי ר' צדוק הללו, להצדיק שיטתו שהכל מותר.
שיר זה בהבחנתו הטהורה, הוא 'התשובה מאהבה' לכל אלה.

 

[דיונון]

כל עצמותי תתמוגגנה.



וכבר נודע אותו אחד, שמנופף בכתבי ר' צדוק הללו, להצדיק שיטתו שהכל מותר.
שיר זה בהבחנתו הטהורה, הוא 'התשובה מאהבה' לכל אלה.

יישר.

 

[עטרה ד]

תמיד כשאני חושבת שהנה הנה, את השיר הזה הבנתי.
אני קוראת את ההסבר ומבינה שלא הבנתי כלום...
תודה רבה על השיר המרגש, וההסבר המדהים.

זה 'גזורושמור';

רמז נוסף, אמר פעם רל"י מברדיטשוב זיע"א שמצוות סוכה היא המצווה היחידה שמקיימים עם כל הגוף, נענה אחד התלמידים: והרי מצוות עליה לרגל גם היא מתקיימת עם כל הגוף. השיב הרבי: עליה לרגל נעשית ללא נעלים מפני קדושת הר הבית, אבל מצוות סוכה מקיימים 'עם הבוץ שבמגפיים גם כן'.
מעבר לסיפור היפה, יש בדבריו עומק גדול על קדושת המצווה המקבלת לתוכה אף את אלו ש'הבוץ בנעליהם' ואינם נדחים מפני קדושת המצווה.

 

[+shira]

אוף.
השיר יפהפה.
והאמירה, לא יודעת.
לא יכולה להתווכח עם שפע המקורות והשיבוצים שצצו בהסבר.
ועדיין.
טוב, נסתפק בלהנות.

 

[דיונון]

אוף.
השיר יפהפה.
והאמירה, לא יודעת.
לא יכולה להתווכח עם שפע המקורות והשיבוצים שצצו בהסבר.
ועדיין.
טוב, נסתפק בלהנות.

הכל בסדר.
ציפיתי למלחמה עם אש בעינים. לא באה.
בכולופן, לכן הקדמתי את הספוילר אפילו לפני הטקסט עצמו.
רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א כתב ספרים רבים שמאופיינים בהגות בעלת מבנה לוגי מסודר ועקבי.
התלבטתי אם לפרסם כאן, הפור נפל כיון שספריו מקובלים גם בציבור הליטאי (אולי אף יותר מבציבור החסידי. הרעיון הנ"ל כדוגמה, על אף שזו 'חשיבה חסידית' מובהקת - בגלל הנפיצות והקלות שבה אפשר לשגות בהבנת הדברים ולסלפם למקומות פסולים, נשארו ספרי ר"צ בהרבה קהילות וחצרות מחוץ למחלקת הספרים הנגישים. ולא כי אינם נכונים חלילה, אלא כי אינם תפורים למידתו של כל אחד).

 

[+shira]

הכל בסדר.
ציפיתי למלחמה עם אש בעינים. לא באה.
בכולופן, לכן הקדמתי את הספוילר אפילו לפני הטקסט עצמו.
רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א כתב ספרים רבים שמאופיינים בהגות בעלת מבנה לוגי מסודר ועקבי.
התלבטתי אם לפרסם כאן, הפור נפל כיון שספריו מקובלים גם בציבור הליטאי (אולי אף יותר מבציבור החסידי. הרעיון הנ"ל כדוגמה, על אף שזו 'חשיבה חסידית' מובהקת - בגלל הנפיצות והקלות שבה אפשר לשגות בהבנת הדברים ולסלפם למקומות פסולים, נשארו ספרי ר"צ בהרבה קהילות וחצרות מחוץ למחלקת הספרים הנגישים. ולא כי אינם נכונים חלילה, אלא כי אינם תפורים למידתו של כל אחד).

אין דבר יותר מאכזב משחרור חומר נפיץ שמתקבל בשלווה... אז שמחה למלא את הציפיות
ואכן, דייקתם.

אלא כי אינם תפורים למידתו של כל אחד).

השאלה היא לא האם האמירה נכונה, אלא יותר מה מה תעשה לך אמירהה כזו בלב.
יותר חרטה, יותר מאיסה בחטאי העבר, יותר בושה והודאה לקב"ה על חסד התשובה, ויותר כיסופים להתקרב אליו?

או פחות.

 

[דיונון]

או פחות.

איך זה?

 

[+shira]

איך זה?

כי זה לא אני, אז הכל טוב. וגם מחר אולי יקרה לי משהו ממש משמיים, מה לעשות. ובטח שאני שב מאהבה, לא ראיתים אותי שר "אפילו שעשינו משו רע.." בעיניים עצומות?

ובכלל, כי המושג "אהבת ה'" מעט הטשטש לו בדורנו השטחי.

 

[דיונון]

ובכלל, כי המושג "אהבת ה'" מעט הטשטש לו בדורנו השטחי.

בלי להכביר, בדיוק את זה ר"צ מסביר - תשובה מאהבה, קרי הכרה אמיתית שהכל מהשי"ת.
אבל אם זה יוצר בלבול, אכן עדיף לא להתעמק מעבר להבנה המילולית, נכונה או לא.
ר"צ בא לקרב את עמ"י ישראל להשם, לא חלילה להיפך.

 

[7שבע7]

שיר השירים, כפשוטו.

העדפתי לא לקרוא את הפירוש, כדי שאוכל לחוש אותו בעצמי, ולהתפעם...

 

[+shira]

בלי להכביר, בדיוק את זה ר"צ מסביר - תשובה מאהבה, קרי הכרה אמיתית שהכל מהשי"ת.
אבל אם זה יוצר בלבול, אכן עדיף לא להתעמק מעבר להבנה המילולית, נכונה או לא.
ר"צ בא לקרב את עמ"י ישראל להשם, לא חלילה להיפך.

ודאי!
השאלה אילו כלי יש לנו לקבל את האמירה הזו באופן הנכון - לעומקה, ובתוך הקנה המידה הכולל של המחויבות והבחירה.
וסבורתני שכלינו קטנים.

 

[ארבע]

שירה, זו אחת התורות המפורסמות בהגותו של רבי צדוק.

אגב, התענגתי על הפירוט וההרחבה שבאו לאחר אתנחתא, וגרמו לי להעמיק שנית בשיר, אחרי שכבר חשבתי וחפרתי עליו. למדתי וגיליתי עוד.

 

[דיונון]

והאמת והשלום אהבו

 

[אמיצ/ה]

ללקק שפתיים.