הנה עוד אחד-
יעלי רוצה יום הולדת עכשיו
"אמא נכון היום יש לי יום הולדת?"
כך היא לואטת בהתרגשות,
"היום יום הולדדדת היום יום הולדדדדת ליעעעליייי"
"יעלוש מתוקה , יום הולדת יהיה לך רק עוד חודשיים"
"אבל אני רוצה יום הולדת עכשיו!!!
למה יש לי רק פעם בשנה יום הולדת??
לזיווה למשל כבר 3 פעמים השנה חגגו יום הולדת וגם לרועי"
היא מוסיפה ליתר בטחון רקיעה זועמת ברגל (על אמא זה תמיד עובד)
"שלוש פעמים, לא יתכן, יום הולדת יש פעם בשנה!"
אמא מסיבה את הגב וממשיכה להתעסק
בענייניה
"כן נכון וכן נכון, בטח שכן, חגגו לה שהייתה בת שש אח"כ בשש וחצי ואח"כ ברבע לשבע,
ולי לא חגגתם כלוווום, ולא בשש וחצי,אז לפחות תחגגו לי ברבע לשבע..."
היא כל כך רוצה יום הולדת ובלונים וחברות ומתנות, הלוואי ואמא תסכים,
הלווואאאאיי
"טוב, נראה אשאל את אבא"
"אמא בבקשההה"
* * *
"הילדה כל כך רוצה יום הולדת"
דולי סוף סוף התיישבה לארוחת ערב רגועה לאחר כל השופינג של אחר הצהריים
" היא טוענת שבכיתה שלה כווווולם חוגגים כמה ימי הולדת"
קובי מעווה את הפרצוף
"יום הולדת? יש לה עוד חודשיים, מה קרה פתאום?"
"קרה, היא אומרת שלזיווה חגגו 3 פעמים ולרועי פעמיים, רק חסר לי שיהיה לה חסכים אחר כך"
היא נאנחת קלות ולוגמת מהקפה המשובח שהכינה במכונת הקפה החדשה,
"הקפה טוב, רוצה גם?" היא לוגמת שוב
"אתה יודע, זה גם הזדמנות להשוויץ לכולם עם מכונת הקפה החדשה שקנינו"
הגלגלים שלה כבר מתחילים לעבוד ועם זה קובי כבר לא מתווכח הוא כבר מכיר אותה טוב,
כך היה עם החוגים שיעלי רצתה
וכך היה עם המנוי לקאנטרי,
הוא יודע את הכלל:
בסוף יעלי תקבל את כל מה שהיא רוצה
אחרת, ד' ישמור יהיה לה חסכים...
"את יודעת מה, אני בעד, אבל ליד הקפה המשובח חייב להגיע איזה מאפה טוב שיצדיק את המסיבה, אחרת אני לא מגיע..." קובי קם מכיסאו ופונה לעסקיו,
בכל אופן הוא מנכ"ל חברת השוקולד, בן אדם עסוק למדי...
נגמרה שעת החסד
"יאלה סגרנו" מסכימה דולי ומתחילה להפשיל שרוולים...
קמח סוכר ביצים קקאו חמאה....
כל השיש מוכתם וגם הרצפה
ושורה ארוכה של תבניות מלאות במיני מאפה שונים,
בווום
דלת הבית נטרקת
"אמאאאא את מכינה לי את היום הולדת, נכון?"
יעלי כולה זוהרת ורק בשבילה שווה לה ככה לטרוח,
" לא סתם יום הולדת, זה יהיה היום הולדת הכי מיוחד שהיה לכל הכיתה שלך"
דולי שוטפת ידיים ומגישה ליעלי את ארוחת הצהריים שהזמינה מהמסעדה הסמוכה,
היום לא היה לה זמן להתעסק עם זוטות שכאלה,
גלי מקפצת ברחבי החדר כמו תיש עליז
"יש לי יום הולדת, יש לי יום הולדת"
דולי נאנחת, בקצב הזה היא לא תצליח להכין כלום
"יעלוש לכי תקשטי את החדר שלך ותזמיני חברות"
יעלי נורה כמו חץ מקשת לעבר החדר שלה והיא מתפנה להתעסק עם המאפים,
היא הכינה כבר בצק פריך במילוי תמרים,
ופל עסיסי במילוי קרם אגוזים,
עוגיה קריספית בזילופ קרם חלווה ושערות חלווה מעל
ועוד היד נטויה...
טריקת הדלת מקפיצה אותה ממקומה,
קובי,
"מה קרה שאתה פה בכזאת שעה, אתה לא צריך להיות במפעל עכשיו?"
פליאה צובעת את קולה
"באתי לטעום את המאפים הטעימים שהכנת לכבוד יום ההולדת של גיל רבע לשבע"
הוא מכניס לפיו מכל הבא ליד,מגלגל על לשונו ,
נותן לטעם להתמוסס עליה לאט לאט,
לפתע נעצר לרגע וממוסס בפה את המאפה הנבחר בוחן את טעמו על הלשון,
הוא כבר מומחה לבחינת טעמים,
כל חטיף חדש שהמפעל מוציא לשוק עובר תחת ידיו,
"המאפה הזה הוא כל כך ממממ" הוא מחפש מילה שתגדיר אותו טוב
"נימוח, טעים, עסיסי..."
המבט על פניו מעונג כל כך ודולי קורנת מאושר,
"נכון טעים" היא מתרגשת
"זה ופל עסיסי נימוח במילוי קרם אגוזים ובציפוי שוקולד מעולה"
קובי מוחא כף לכף "זה מושלם, זה מעדן, אני הולך מחר לייצר כזה במפעל"
הוא נעצר לרגע ממילותיו
"מה את אומרת איך נקרא לליין של השוקולד הזה?" סימן שאלה מצטייר בעיניו
דולי מצטחקת באחת
"רבע לשבע -כמובן"
הנושאים החמים
