רות ואני

[א יודעלע]

"יש לך מושג על מה את מוותרת?" שאלה האלמנה המבוגרת עם הפנים הקמוטות מלאות היגון.

"כן יש לי מושג" עונה הצעירה בלחש.
האם אכן יש לי מושג? שוקעת הצעירה בהרהורים ומפליגה בזכרונות, מול עיניה מסתחררים במהירות האור נופי ילדותה.

הנה היא, בת עשר מפונקת וגאה, בשמלת מלמלה ארגמנית פורחת שזורה חוטי זהב, נזמים כבדים תלויים באפה ומשתלשלים מאוזניה, סביב צווארה ענק שנהב משובץ באבני ברקת ולרגליה נעלי עור צבי משובחות עם עקבים נוצצות בשלל גוונים, בועטת בחדווה בלתי מוסתרת ב'ליס' המשרתת הקשישה שהעזה לשכוח את המתכון המדויק למשקה ה'גמין' החביב על הוד נסיכותה.

והנה היא שוב. באינספור וריאציות וגילאים, משתרעת פרקדן על המדשאות העצומות שבחזית הארמון, נקודת תצפית מצוינת על הגן הטרופי אדיר הממדים הנפרס למרגלותיה, מתמכרת לריחות המשכרים, ולבריזת הערב הנעימה.

צופה ממרום הגזוזטרה המלכותית בתחרויות שוורים אימתניות, והדם משפריץ, והאדרנלין מזנק לגבהים, משתתפת ממקומה המכובד השמור למשפחת המלוכה, במיטב ההצגות וההופעות.

עטויה מחלצות פאר מנקרות עינים, מתענגת על סעודות מלכים בכלי זהב משובצים פנינה, על שלל מאכלים ממיטב השפים בעלי השם, מוגשים בידי משרתות ברוב טקס קידה והדרת כבוד.


'ולמרות כן ואולי דווקא בגלל הכל,

אחרי שהתוודעתי לחיים האמיתיים, אני מוותרת על כל זה בשמחה,

ולמרות שאחותי היקרה לא בחרה כמוני אלא הסתנוורה מהנוצץ והזהב, או שמא נבהלה מהקשה והלא מוכר.'


גווה הזדקף וזיק נחוש והחלטי הופיע בעיניה, "אני איתך לכל אורך הדרך" ו"אין סיכוי שתשני את דעתי! היא סופית לגמרי, אין על מה לדבר"

"אוי מיידאלע שלי" אנחה כבדה נמלטת מפי האלמנה אכולת היגון, 'היא נעבאך מתכוונת ברצינות, ובכלל איך יקבלו אותי עם כזה ליווי 'מכובד', "אולי כשתשמעי במה זה כרוך תרצי לשקול זאת שוב? את יודעת שייאסר עלייך ללכת מעבר לאלפיים אמה בשבתות?"

"באשר תלכי אלך" השיבה הצעירה באומץ.

"ולישון, גם אי אפשר בכל מקום, את יודעת אסור להתייחד עם גברים זרים, צריך ללון במקום הקרבת קרבנות, זה זה מאוד מגביל!"

והצעירה, מישירה מבט ומשיבה בעוז "אני מוכנה לכל, באשר תליני אלין".


אור קטנטן הבליח באישוניה של המבוגרת. 'זהו אין ספק היא רצינית לגמרי, וזו המצווה שלי כעת לסייע לה למרות הקושי ואי הנוחות האישית, ואולי ושמא תהא זו כפרתי'.

ובלב אחד פסעו שתיהן, סוללות בצעדיהן את מסלול הנצח לכל הבוחר בטוב בראוי ובישר, גם כשמנגד נמצא המוכר הנעים והנח.

 

[מ"ם]

אשכול זה עלה כבר לפני שעתיים ואף צבר תגובות (ותודות...) אך בגלל טעות שלי נמחק.

נא בטובכם לסייע לי לפצות על הטעות ולמלא את האשכול שנית.

תודה רבה מראש!

 

[RACHELIZ]

טוב, ננסה לשחזר את ההודעה ההיא:

יפה!
משום מה לא מיד קלטתי שמדובר על רות המואביה.. אל דאגה, אח"כ כבר כן..

אהבתי את התיאורים.
התחלתי לכתוב כמה הערות שהפריעו לי ואני באה לצטט ואני רואה שכבר תוקן.
אז בקיצור, העיקר שיש תגובה

 

[כנפיים]

הקטע יפה מאד!

משום מה לא התחברה לי דמותה של רות העדינה (?) עם הנסיכה הב-ו-ע-ט-ת במשרתת ה-ק-ש-י-ש-ה ועוד בחדווה בלתי מוסתרת. וגם הנזמים הכבדים וכו' לנסיכה עדינה שכמותה. המילים "נופי ילדותה" נותנים תחושה של משהו היה קשה לעזוב, והתיאורים הגסים קצת מנוגדים לזה, ככה בעיניי.
אבל זו דעה שלי.

ובלב אחד פסעו שתיהן, סוללות בצעדיהן את מסלול הנצח לכל הבוחר בטוב בראוי ובישר,

יפהפה!!!
מיוחד במינו ומשאיר ניחוח עדין ונעלה.

 

[שני זאת אני :)]

מקסים!
גם לי קצת הפריעה הניגודיות, למרות שהמשפט:

ואולי דווקא בגלל הכל,

נתן קצת חיבור בין שני התיאורים של הדמות.
מענין אם יש מדרשים וכו' שאפשר להבין מהם איך היא היתה בתור נסיכה.

ובלי קשר ממש, המשפט המדהים הזה

ובלב אחד פסעו שתיהן, סוללות בצעדיהן את מסלול הנצח לכל הבוחר בטוב בראוי ובישר, גם כשמנגד נמצא המוכר הנעים והנח.

הזכיר לי משפט חזק שאהבתי מהספר 'כחש', משהו כמו: 'צעדו יחד אל עבר ההיסטוריה...', לפי מה שזכור לי הוא מההקדמה. יש זוכר את המשפט המדויק?