שאלה חינוכית בענין עזרת הילדים בעבודות הבית

[תרצה]

אכן, שני הדברים שהוזכרו כאן חשובים ביחד:
א. להתאים את המטלה ליכולות הילד
ב. להיות יחד איתם. זאת אומרת, הם לא עושים את העבודה במקומי, אלא הם מסייעים לי.
שמתי לב, שכאשר הילדים רואים שאת אכן מתאימה את העבודה ליכולותיהם, וגם פועלת ביחד איתם יש להם יותר מוטיבציה לעזור.
(כבר קרה שהטלתי מטלה על אחת הילדות, ויום אחד כשבאתי לעזור לה במטלה הרגשתי שבאמת זה קצת מידי גדול בשבילה עכשיו, היא כל כך שמחה כשאמרתי לה מבלי שהתלוננה על התפקיד שלה - אני רואה שבאופן הזה זה מידי קשה בשבילך. לא חשבתי שזה יהיה כך. בואי נראה מה מתוך זה את יכולה לעשות ומה אני אעשה. ומאז היא משתדלת לעשות את שלה, ויודעת שאני לא מחלקת עבודות בלי חשבון, ומוכנה להודות בטעותי כשטעיתי.)

לגבי פעוטות - כשעושים זאת בדרך משחק, הם כל כך נהנים! (כמה פעמים היו פה בכיות, כי "הוא לא נותן לי לעזור לו לאסוף את הקפלה, וגם אני רוצה!"... ולא, הם יודעים שלא מקבלים באופן קבוע פרס על עזרה. אבל לפעמים אמא פתאום מחליטה לתת משהו. כי היא רוצה שיהיה לילדים נעים - כמו שהם גרמו לכולנו שיהיה נעים בבית. אבל זה לא אומר שבכל פעם שיסדרו/יעזרו יקבלו משהו. היום מקבלים.)

 

[אושר]

יש לעשות הכל בנחת ובנעימות גם אם לא הכל לפי בקשתנו.
יש להסתכל במבט שהם לא 'צריכים' לעשות במקומינו את העבודה וכל המטרה היא לחשל אותם ולחנכם.
ותמיד לתת הרגשה שאנו נושאים בעול עמהם ולא לתת הרגשה כביכול של 'עבדים' ולמה 'רק הם'
אלא ביחד בשיתוף פעולה.

רק צריך להזהר שהם לא ירגישו שהם עושים טובה, כי אז זה ממש לא חינוכי.

 

[צובעים בענק]

רק צריך להזהר שהם לא ירגישו שהם עושים טובה, כי אז זה ממש לא חינוכי.

אכן.

 

[חיוך]

טיפ לאמהות, ממבט של בת זקונים:
לא להתמכר לדבר הזה שהילדים עושים הכל בבית, אח"כ הם פורחים מן הקן, ומאוד קשה בגיל מבוגר להתחיל להתרגל או לפעמים אפילו ללמוד לעשות דברים שאף פעם הן לא עשו.

ולגבי עבודה של צוות - זו באמת חוויה!
אבל, מענין לשמוע מה דעת האחרונה שבאותו צוות על התענוג להיות אחראית על כ"כ הרבה דברים שבעבר היה תחת שליטה של כמה... חוויה מרגשת? - לו יהי....

כבת זקונים - אני יודעת שאני צריכה להתחיל בימים הקרובים לארגן ולמיין - כי אם לא - אין סיכוי להגיע לפסח בצורה שפויה..

(עד לפני כמה שנים ערב פסח עדיין לווה בטלפונים חוזרים ונשנים מן האחיות הנשואות - אולי אני מגיעה לעזור להן?... .... ..... .............)

תן חיוך - הכל לטובה!

 

[אושר]

טיפ לאמהות, ממבט של בת זקונים:
לא להתמכר לדבר הזה שהילדים עושים הכל בבית, אח"כ הם פורחים מן הקן, ומאוד קשה בגיל מבוגר להתחיל להתרגל או לפעמים אפילו ללמוד לעשות דברים שאף פעם הן לא עשו.

ולגבי עבודה של צוות - זו באמת חוויה!
אבל, מענין לשמוע מה דעת האחרונה שבאותו צוות על התענוג להיות אחראית על כ"כ הרבה דברים שבעבר היה תחת שליטה של כמה... חוויה מרגשת? - לו יהי....

כבת זקונים - אני יודעת שאני צריכה להתחיל בימים הקרובים לארגן ולמיין - כי אם לא - אין סיכוי להגיע לפסח בצורה שפויה..

(עד לפני כמה שנים ערב פסח עדיין לווה בטלפונים חוזרים ונשנים מן האחיות הנשואות - אולי אני מגיעה לעזור להן?... .... ..... .............)

תן חיוך - הכל לטובה!

באמת נקודות ראויות למחשבה.
אמנם גם בכורה בבית יכולה לספר הרבה סיפורים... אני חושבת שאצלנו על הבכורה היה הרבה יותר עול מאשר על בת הזקונים.
על כל פנים אני מהקטנות, אבל לא הקטנה ממש,
ועדיין מפנה זמן כל שנה בערב פסח לבוא לעזור, אפילו יום אחד מוסיף.

 

[חיוך]

באמת נקודות ראויות למחשבה.
אמנם גם בכורה בבית יכולה לספר הרבה סיפורים... אני חושבת שאצלנו על הבכורה היה הרבה יותר עול מאשר על בת הזקונים.
על כל פנים אני מהקטנות, אבל לא הקטנה ממש,
ועדיין מפנה זמן כל שנה בערב פסח לבוא לעזור, אפילו יום אחד מוסיף.

כל הכבוד!!!

לגבי העול של הבכורה (מאיזה גיל העול היה עליה?) - היא בד"כ חברה של אמא... לעומת בת הזקונים שהאמא היתה יכולה להיות סבתא שלה... והיא כבר מחתנת אחינים...)

 

[אושר]

בדיוק עכשיו קראתי את הקטע הבא והייתי חייבת לשתף אתכם:
הרש"ר הירש כותב (יסודות החינוך, כרך א´): "אין תכלית אחרת לחינוכו של הנוער, בלתי אם להכין אותו לעצמאות הרוחנית שלו. על כן, אסור לנו לדחות את רכישת המידות הדרושות לו בחיים, את רכישת הכישרונות, המרץ והרצון לפעולות, הטהרה והבהירות, שבהם צריכים בנינו להצטיין בחייהם, עד שיתבגרו ויצאו אל מרחבי החיים הציבוריים... בעודם בבית הוריהם, צריכים הבנים ללמוד לסבול ולהתרגל למלאות תפקידים שעליהם יהיה לקיים אותם בהיותם אנשים עצמאיים. הם צריכים, עוד בשחר ילדותם, לשאת באחריות גמורה על מעשיהם...".

 

[ליקי]

כל הכבוד!!!

לגבי העול של הבכורה (מאיזה גיל העול היה עליה?) - היא בד"כ חברה של אמא... לעומת בת הזקונים שהאמא היתה יכולה להיות סבתא שלה... והיא כבר מחתנת אחינים...)

מאיזה גיל?
אולי 6 משהו כזה את כבר חצי אמא ודואגת לאחים שלך ויש לך עול שלבת זקונים לא יהי לעולם!
להיות בכורה שאמא שלך יולדת כל שנה זה לא פשוט תאמיני לי

לנושא האשכול זה שצריך לסחוט אותן\ם אולי זה מראה שיש תחושה של ניצול או חוסר פורפורציה.
ילד שרואה את כולם עובדים לא אמור להתלונן ואם יש תפקידים ברורים אז אן לאן כ"כ לזוז...

אצלי הילדים קטנים (שש ושנתיים) אבל יש להם עול למשל להוריד מהשולחן אחרי כל ארוחה לשים את הנעליים במגירה ואת הבגדים בארון כביסה.
והם עושים את זה בשמחה!
בד"כ אפילו בלי שאני אומר להם.

 

[חיוך]

מאיזה גיל?
אולי 6 משהו כזה את כבר חצי אמא ודואגת לאחים שלך ויש לך עול שלבת זקונים לא יהי לעולם!
להיות בכורה שאמא שלך יולדת כל שנה זה לא פשוט תאמיני לי

לנושא האשכול זה שצריך לסחוט אותן\ם אולי זה מראה שיש תחושה של ניצול או חוסר פורפורציה.
ילד שרואה את כולם עובדים לא אמור להתלונן ואם יש תפקידים ברורים אז אן לאן כ"כ לזוז...

אצלי הילדים קטנים (שש ושנתיים) אבל יש להם עול למשל להוריד מהשולחן אחרי כל ארוחה לשים את הנעליים במגירה ואת הבגדים בארון כביסה.
והם עושים את זה בשמחה!
בד"כ אפילו בלי שאני אומר להם.

שמעתי את זה מהאחיות הגדולות שלי, אל דאגה..

אבל שוב - יש הבדל בין יום יום - לערב פסח.

וגם הבדל בין בת לבד בבית = שעמום. + הורים מתבגרים + לארח כל שבת...
לבין - סדר יום קבוע פחות או יותר + אחים ואחיות שאז לא משעמם. וזו כבר עבודת צוות.

ויש הבדל בין אמא לאמא. עד כמה היא עושה ועד כמה היא התרגלה שהילדים עושים.

ושוב - אני מדברת בעיקר על ערב פסח - ילדה בת 6 - אחראית אצלך על הניקיון?? היא אולי עוזרת לך פה ושם, וכדאי כמובן לתת לה תחושה שהיא עוזרת מאוד, אבל תכל'ס זה לא הגיל...

להיות בכורה כשכל שנה האמא יולדת זה באמת לא קל מבחינת עבודה ועוד דברים שכשאהיה בכורה ארגיש ואבין...
אבל גם להיות בת זקונים זה ממש ממש לא קל.

-------------------------------------------------------------------------
לאחרונה שמעתי המון פעמים "איזה כיף לך שאת בת זקונים, אין לך אחים קטנים".. וכו'.... אז לכל מי שחושב כך:

קחו בחשבון שלבני הזקונים יש סוג אחר של עול, והתמודדויות שונות מאלו של הבכורים:

- לראות את ההורים מתבגרים מיום ליום. זה דבר מכביד וקשה מאוד.
- עול של עזרה לאחים הנשואים
- ההורים לחוצים יותר - כי ככל שהמשפחה מתרחבת נוצרים מצבים חדשים, והתמודדויות עם דברים שונים ומשונים , שידוכים... למי יש זמן להסתכל על הילדה הקטנה כשעסוקים בשידוכים?? הדבר היחיד שאפשר לשים לב זה כשהיא מתחצפת או מעצבנת, הו אז יחנכו אותה, אבל סתם לחייך? למי יש זמן? וכח?
- דאגות כספיות - גמ"חים וכו', ודאגות רפואיות.
- ההורים פחות עם הילדים בילדות שלהם כי האחים הגדולים שמרו עליהם, לעומת הגדולים שהם היו הראשונים והכי היה להם את אבא ואמא.
אני לא זוכרת את אמא שלי לוקחת אותי לגן!! תמיד הייתי נתונה לחסדי האחים והאחיות, שלא תמיד מילאו את תפקידם כראוי.
- ככל שההורים מתבגרים יש להם פחות כח, ואם אצל הגדולים אצלנו - היו טיולים וגני חיות וכו' - זה פשוט הלך והפסיק ברבות השנים...
- השעמום
- האחים הגדולים שלא קולטים שכבר גדלת ועדיין מתייחסים אליך כילדה קטנה שלא מבינה ענין.
- פער הדורות - השוני שלי מן הדור הקודם, מחסור בנושאי שיחה משותפים, בילויים משותפים, פער במושגים (מה שאצלנו נורמה לדבר - גרוע בעיני הדור הקודם)
- התמודדות עם המשפחות הנשואות על צאצאיהם לסוגיהם השונים.
- פינוי החדר לנשואים.
- חוסר פרטיות - האחינים עושים בבית כבשלהם. משחקי הם משחקיהם. מיטתי היא מיטתם. וכמובן שצריך לוותר להם כי הם אורחים.
- כילדה - אני הייתי צריכה הרבה פעמים לאסוף את המשחקים אחרי שהאחינים הלכו. ולישון בזמן שצריך כשבבית עדיין מסתובבים ומרעישים האחינים.
- העדפת אחינים על פני הילדים. הרבה פעמים נותנים את כל הצומי לאחינים הקטנים והמרתקים, ונעבאך בצד עומדת ילדה בת גילם, שהיא דודה שלהם, וא"א לא מתייחס אליה.
- וויתור לאחיינים על מעשי משובה משותפים, כשאני הקרבן. אלא מה? יצעקו על האחינים הכ"כ מתוקים??
- ועוד...

אני בטוחה שבכל משפחה ההתמודדות שונה, אבל פחות או יותר, זו תמונת המצב.


ויש גם המון דברים יפים אבל בכל אופן זה קשה מאוד. לא פחות מלהיות בכורים. וסנדוויצ'ים... וא"א לומר, לדון, או לדבר לפני שהיית במקום הזה.

 

[BRO]

כל אחד ה' שם אותו במקום שהכי טוב לו מכל הבחינות, ה' נתן לכל אחד את הכוחות המיוחדים להתמודד במקום שלו בבית כבכור או כבן זקונים. לאחד התמודדות עם עול בית זה סוף העולם, ולאחר צרות גרועות פי כמה. כל אחד יש לו סף התמודדות שונה, מה שקשה לאחד, קל ונחמד לשני ולהפך. מטרתנו בעולם, לעשות רצון שמים ולמלא יעודנו ממקומנו אנו!!!

 

[חיוך]

איזה ויכוח טיפשי!
כל אחד ה' שם אותו במקום שהכי טוב לו מכל הבחינות, ה' נתן לכל אחד את הכוחות המיוחדים להתמודד במקום שלו בבית כבכור או כבן זקונים. לאחד התמודדות עם עול בית זה סוף העולם, ולאחר צרות גרועות פי כמה. כל אחד יש לו סף התמודדות שונה, מה שקשה לאחד, קל ונחמד לשני ולהפך. מטרתנו בעולם, לעשות רצון שמים ולמלא יעודנו ממקומנו אנו!!!

לא ראיתי כאן כל ויכוח.
ברור שלכל אחד ההתמודדות שלו.

פשוט שמעתי מידי הרבה פעמים לאחרונה, שאיזה כיף לי שאני הכי קטנה בבית ואין לי אחים שמבלגנים וכו' וכו' - החלטתי פעם אחת ולתמיד פשוט להסביר את העם "המפונק" הזה שגדל כמאסף.

ולא הייתי אומרת לאנשים בפרצוף שמשהו שהם עושים זה טפשי. כך לא הייתי כותבת את זה בפורום.

 

[bbr]

חיוך-
תודה על מה שכתבת, למרות שאני בדיוק באמצע בביתנו חוויתי חלק מן התחושות שכתבת למעלה
אבל בזכותך אשתדל יותר לזכור את הקשיים האלה לגבי אחותי בת הזקונים ואתחשב בה יותר זו היתה תזכורת טובה!!

ולך BRO-
אין כאן שום ויכוח אני רואה כאן דברים מאוד יפים שמעוררים להתחשב בכל אחד במצבו שלו

 

[BRO]

כצופה מהצד, זה יצטייר לגמרי כמו ויכוח, מבינה אותך מאד, למרות שאני לא בכורה ולא בת זקונים.
זה לא קל, אבל, מנימת דבריך השתמע: להיות בת זקונים קשה בהרבה יותר מלהיות בכורה. כוונתי היתה להבהיר לך שכמו שלך קשה להיות בת זקונים, כך לבת אחרת קשה בדיוק אותו דבר להיות בכורה.
וכל מי שממלא שליחותו כראוי יזכה לשכר גבוה ממקומו.
ולגמרי לא התכוונתי להגיד שעשית מעשה טפשי, מתנצלת, ומחקתי את המשפט מהודעתי.

 

[חיוך]

כצופה מהצד, זה יצטייר לגמרי כמו ויכוח, מבינה אותך מאד, למרות שאני לא בכורה ולא בת זקונים.
זה לא קל, אבל, מנימת דבריך השתמע: להיות בת זקונים קשה בהרבה יותר מלהיות בכורה. כוונתי היתה להבהיר לך שכמו שלך קשה להיות בת זקונים, כך לבת אחרת קשה בדיוק אותו דבר להיות בכורה.
וכל מי שממלא שליחותו כראוי יזכה לשכר גבוה ממקומו.
ולגמרי לא התכוונתי להגיד שעשית מעשה טפשי, מתנצלת, ומחקתי את המשפט מהודעתי.

אפילו לא חשבתי שהתכוונת אלי עם הויכוח הטפשי הזה, ההערה היתה כללית ולא אישית.

הכוונה שלי בפרוט הוא נטו להסביר איזה עוד התמודדויות יש חוץ מבית עם אחים קטנים.

אשמח אם תוכלי לכוון אותי מה בהתנסחות שלי גרם לך לחשוב כך, ואתקן.

 

[מרגלית ויסברג]

כבת זקונים עם אחיינים יותר גדולים ממנה , רציתי להבהיר.
נכון, לבכורים במשפחה יש עול במהלך הנעורים שלהם מהבית מהאחים הקטנים וכו' וזה לא קל.
אבל זה מגיע בתקופה קלה יחסית בחיים. הנעורים.

אבל לקטנה בבית כשכבר נהפכת ל"גדולה" הקושי הגדול כשאין מי שיעזור לה פעם , אחרי לידה , כשלא מרגישים טוב, כשרוצים פעם לצאת לנשום אוויר, ואין אין את האחות הקטנה שתבוא לעזור, ואין אפשרות לקחת חופש ליום אחד
או פעם אחת בחיים לצאת מהבית לשמחה או משהו כזה כשיש משהו קרובה מהמשפחה שיכולה לעזור קצת, זה קשה עשרת מונים כי הילדים של האחים הגדולים כבר מטופלים באחים שלהם, ואין שום אפשרות ללכת לעזור לדודה.
מבחינה זו הם יוצאים מופסדים, כן כי גם את הנעורים הם תרמו למען האחיינים, וכשהגיע זמן הפרעון אין מי שיעזור להם, ההורים מבוגרים והאחים והאחיות מטופלים בעצמם.
כל אחד נמצא היכן ששם אותו אלוקים, אני מודה להשם על כל רגע מחיי על מקומי במשפחה, רכשתי מיומניות , וכלים, ויכולות מקסימות לחיים בעודי צעירה, שלא הייתי מגיעה אליהם משום מקום אחר, או מעמד אחר במשפחה.
אבל- זה לא קל, ושום בכור שגידל את אחיו לא יוכל להבין את הקושי. כי יותר קל לגדל את האחים הקטנים שבסופו של דבר מחזירים כפליים כאשר הם נזקקים לעזרה ויש יד תומכת, מאשר מחויבות אין סופית לאחיינים . ואין אפשרות לקבל מהאחיינים עזרה בבוא העת כי הם מחויבית לביתם פנימה.

 

[GRN]

תודה לחיוך ולפוסטר, היה מאוד מעניין ומחכים לקרוא את הדברים מנקודת מבט של בת זקונים.

 

[pessi&chani]

טוב,, אני הולכת לנצח בתחרות של " הכי מסכנה"...
ממוקמת באמצע, כל הבנות + אח אחד (מפונק עד עצם היום הזה)מעלי, וכללללל הבנים מתחתי.
שזה אומר:
א. ילדת סנדוויץ
ב. הגדולות צוות בפני עצמן, ואני הקטנה מבינותם שלא מבינה, שאין לי עול מהלימודים כמו שלהן, כשכבר יש אחיינים אני הבייבי סיטר , כשהן אחרי לידה אני האחראית להכין להן את הבית בשובן ולהשגיח על האחיינים בכל עת מצוא+להיות אחראית על חבורת האחים-בנים עליזה ומאתגרת שקטנים ממני ואמא שלי צריכה עזרה גם איתם.
ג. כל האחים האחיות גרים בקבוצות, ורק אני הככככייי המסכנה, גרה בעיר שאין לי אף אחד איתי!!!!, שזה אומר, אין הווי משפחתי לעיתים קרובות עם הילדים, אין עזרה אחרי לידות, אין שרותי בייביסיטר או במקרי חרום מהאחיינים שאני גידלתי אותם!!!(חבל, אם היית גרה בעיר היינו שולחים לך את אחת הבנות...)
ד. והדובדבן שבקצפת, שבביתי גדלים חמישה נסיכים שלא צריכים לעזור, זה עבודה של בנות-אנחנו לומדים תורה!!! אנחנו לא אשמים שאין לנו בנות...
(באמת היעוד שלהם ללמוד, ועל זה המלמדים נואמים להם כל הזמן , אבל למה למען ה' לא מחנכים אותם שיש גם מצוה לעזור לאבא ואמא??? הא???)

ב"ה, תודה על מקומי, על הנסיון הענק שצברתי שמי יודע איך הייתי מסתדת בלעדיו.

אבל, באמת, לגבי עזרה בבית לפסח ובכל השנה, אני בדילמה קשה קשה. הילדים הגדולים שמסוגלים לעזור מסיימים את הלימודים מאוחר, ואז אני מרגישה נורא לבקש מהם עזרה, כי רק הגיעו הביתה שינשמו קצת ויהנו. והקטנים ?- אין להם כח, ורק אם אני אקנה מתנה אוטו של פליימוביל הם יאספו את הקפלה...

מה עושים???????

 

[אושר]

לגבי הקטנה בבית- יש לי אחות אחת לפני האחרונה, שהיתה תמיד (בתור בחורה) נשמה טובה, כשהיינו באים להתארח ארגנה לנו מצעים במיטות (לא דרשנו, זה היא הכינה) והיתה עזרה מאוד גדולה גם בתור בייבי סיטר, ועוד הרבה דברים. היה אפשר לבקש ממנה עזרה בכיף- כי היא עתה את זה בנעימות ובהרבה לב.
ויהי היום וב"ה הבחורה התחנתה עם הילד הכי צעיר בבית.
אין לכן מושג כמה אני מרחמת עליה! מהבחינה של עזרה, בייבי סיטר, מישהו 'להפיל' עליו את הילדה כיוצאים לקניות.
אין ספק שהקב"ה ישלם לה על כל החסדים,
אבל האמת היא שכשהיא מספרת לי על ההתמודדויות ואני לא ממש יכולה לשלוח את בני בן השבע לעזור לה לעבור דירה- אני רק נזכרת איך היא באה לשטוף לי את הדירה לפני עברתי לגור- אני מרגישה רחמים...

 

[גרפיקהil]

כבת זקונים עם אחיינים יותר גדולים ממנה , רציתי להבהיר.
נכון, לבכורים במשפחה יש עול במהלך הנעורים שלהם מהבית מהאחים הקטנים וכו' וזה לא קל.
אבל זה מגיע בתקופה קלה יחסית בחיים. הנעורים.

אבל לקטנה בבית כשכבר נהפכת ל"גדולה" הקושי הגדול כשאין מי שיעזור לה פעם , אחרי לידה , כשלא מרגישים טוב, כשרוצים פעם לצאת לנשום אוויר, ואין אין את האחות הקטנה שתבוא לעזור, ואין אפשרות לקחת חופש ליום אחד
או פעם אחת בחיים לצאת מהבית לשמחה או משהו כזה כשיש משהו קרובה מהמשפחה שיכולה לעזור קצת, זה קשה עשרת מונים כי הילדים של האחים הגדולים כבר מטופלים באחים שלהם, ואין שום אפשרות ללכת לעזור לדודה.
מבחינה זו הם יוצאים מופסדים, כן כי גם את הנעורים הם תרמו למען האחיינים, וכשהגיע זמן הפרעון אין מי שיעזור להם, ההורים מבוגרים והאחים והאחיות מטופלים בעצמם.
כל אחד נמצא היכן ששם אותו אלוקים, אני מודה להשם על כל רגע מחיי על מקומי במשפחה, רכשתי מיומניות , וכלים, ויכולות מקסימות לחיים בעודי צעירה, שלא הייתי מגיעה אליהם משום מקום אחר, או מעמד אחר במשפחה.
אבל- זה לא קל, ושום בכור שגידל את אחיו לא יוכל להבין את הקושי. כי יותר קל לגדל את האחים הקטנים שבסופו של דבר מחזירים כפליים כאשר הם נזקקים לעזרה ויש יד תומכת, מאשר מחויבות אין סופית לאחיינים . ואין אפשרות לקבל מהאחיינים עזרה בבוא העת כי הם מחויבית לביתם פנימה.

וואו, פוסטר, כבר מזמן לא קראתי תגובה שכ"כ הזדהיתי איתה!
לפעמים נקרעתי בשביל ללכת לעזור להם גם כשהייתי בלי טיפת חשק או אחרי שפונז'ה אצלינו בבית או לא משנה מה.
אני עוד זוכרת את ההבטחות של האחיות הגדולות שלי: אל תדאגי! עוד נחזיר לך בעז"ה! נשלח לך את הבנות שלנו כשיגדלו ולך יהיו ילדים משל עצמך...

איפה הן ואיפה ההבטחות
אם הן שולחות איזה אחיינית פעם בשנה, הן בטוחות שכבר עשו מעל ומעבר, כי הרי יש להן בתים מבורכים ב"ה. ולי יש 'רק' 4 קטנטנים...

 

[ליקי]

ד. והדובדבן שבקצפת, שבביתי גדלים חמישה נסיכים שלא צריכים לעזור, זה עבודה של בנות-אנחנו לומדים תורה!!! אנחנו לא אשמים שאין לנו בנות...
(באמת היעוד שלהם ללמוד, ועל זה המלמדים נואמים להם כל הזמן , אבל למה למען ה' לא מחנכים אותם שיש גם מצוה לעזור לאבא ואמא??? הא???)

ב"ה, תודה על מקומי, על הנסיון הענק שצברתי שמי יודע איך הייתי מסתדת בלעדיו.

אבל, באמת, לגבי עזרה בבית לפסח ובכל השנה, אני בדילמה קשה קשה. הילדים הגדולים שמסוגלים לעזור מסיימים את הלימודים מאוחר, ואז אני מרגישה נורא לבקש מהם עזרה, כי רק הגיעו הביתה שינשמו קצת ויהנו. והקטנים ?- אין להם כח, ורק אם אני אקנה מתנה אוטו של פליימוביל הם יאספו את הקפלה...

מה עושים???????

בני כמה הנסיכים?
לדעתי ברור שילד נמצא בבית מר"ח ניסן אמור לעזור!
הולכים ללמוד? מצוין! אבל יש גם כמה שעות שהם לא עושים את זה ולדעתי צריך להיות להם תפקיד ברור לכל יום של ערב פסח.
אצלי הגדול עדיין קטן אבל אני שומרת לו כל מיני דברים למשל את החדר שלו אנחנו עושים ביחד. (מאז שהוא בן שלוש)

ביום יום מה שאני מנסה לעשות ומאמינה שככה צריך להיות זה אחריות אישית על מה שאתה עושה.
אולי זה מגיע מהמקום של הבכורה שעשתה תמיד הכל וכואב לי לראות שאחים שלי עד היום קצת לא יודעים לתפעל את עצמם והבית. הרגלים זה מגיל קטן!

אמא לא אמורה להרים את המגבת אחריך.. לא את הכלים, בגדים מלוכלכים ויותר גדולים גם צריכים לסדר את המיטה שלהם.