הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
שובו.
"אבא" יענקי מציץ במטבח השקט, אביו יושב עם כוס תה, רכון על דף גמרא.
"אוו, חתן! דווקא הלילה תקפו אותך נדודי שינה?" צוחק עויזר-שמעון בחיבה, רוחו טובה עליו, מחר הוא מכניס את הבן יקיר לו לחופה. "בו שב, שב ילד" הוא קורא לו באהבה. "אבא—" יענקי קורא מהוסס. "יעקוב 'ל התקשר".
שקט הושלך במטבח. עויזר-שמעון מביט בבנו במבט רושף.
"והוא רוצה לבוא לחתונה" אומר יענקי בגבורה, במאמץ.
"לא יקום ולא יהיה!" דופר עויזר שמעון על השולחן. "זה או הוא או אני, ואם הבחירה לא ברורה לך, אז אתה מוזמן לבחור אותה עכשיו!" הוא קורא ונעמד מול בנו החתן.
הדם אוזל מפניו של יענקי. יעקובל אשרנוביץ, שהיום הוא קובי אש, זמר ידוע, ביקש להשתתף בחתונתו. ויענקי לא יכול לסרב.
בגלל סיבה אחת, שקושרת אותם בקשר דם.
חוברת אותם לאותו יום שבו ירדה נשמתם לעולם. זוג תאומים.
"אבא, אני מתחנן, הרשה לו רק לחתונה" בוכה יענקי. ואין שם שמחה, וכוכבים ותקווה.
יש שם אבא ושתי בנים, וקשר דם שותת.
"לא יקום ולא יהיה" פוסק עויזר-שמעון. ומכבה את האור.
ושתי לבבות שפועמים באותו לילה כבר לא ישנים.
האולם נוצץ, שירים חגיגיים ברקע, הזמר, יהודי האיימיש מסדר את תזמורתו בחצי עיגול, עויזר-שמעון מסתובב בחיוך גאה, מקבל את אורחיו.
ורק החתן יושב, רגליו כבדות. ראשו ומחשבותיו נתונות באחיו אהובו.
"אפשר להציע לך כוס מים, חתן?" מציע מלצר, ויענקי מתרעם שהוא שוכח שהוא עדין בצום. אם לא הקול המוכר.
"יעקובי?" שואל יענקי, ולאחר מפנה מבטו, רואה שאביו רחוק. המלצר מביט בו, לא יכול להתקרב, והם דומעים יחד. מנגינת חופה ברקע. עויזר-שמעון מתקרב לבנו לא מודע לדרמה שמתחוללת.
"לך לחופה אח" אומר המלצר בקול סדוק, רגע לפני שאבי החתן, אבי המלצר, יתקרב. "אני אתפלל עליך יעקובי, אני יודע שתחזור" אומר החתן, וברגע הבא מתקרב אל אביו.
פוסע אל העתיד.
בסעודה, קולות של דיבורים, ושמחת חתן וכלה, יהודים מסתובבים, לוחצים ידיים למחותן, וכטוב ליבו קורא עויזר שמעון למלצר ומבקש ממנו יין. והמלצר מגיע, עויזר שמעון מביט בו באלם. גם המלצר מביט בו, מבטו תחינה, בקשה אילמת, זועקת.
"ויהודי ששב, מה יהיה עליו?" שואל המלצר, כיפה קטנה לראשו וסינר מלצרים על גופו.
עויזר שמעון מביט בו דומם, בראשו נפתחים דפי הגמרא האהובים.
"שובו בנים שובבים אומר המדרש" הוא עונה לאחר הפסק ארוך, ודברי המשנה יוצאים מפיו בנימה למדנית "גם לו יש דרך תשובה, וגם לו ה' מחכה" אומר עויזר שמעון, בפשטות. "ואם הרבוינו של עולם מחכה לו, איך אני, אביו, לא אחכה לו?" הוא שואל ופושט ידיו לקבל את בנו-אהובו שחזר.
וחופה נפרשת לראשיהם.
וכנסת ישראל שוב תעמוד תחתיה.
"מקודשת" ילחש הבורא, יאסוף יהודים טועים, לעולם אחכה לכם בזרועותי,
וששוב, תשובו, תפרס מעלינו חופה וקידושין.
אור עולם.
שובו.
"אבא" יענקי מציץ במטבח השקט, אביו יושב עם כוס תה, רכון על דף גמרא.
"אוו, חתן! דווקא הלילה תקפו אותך נדודי שינה?" צוחק עויזר-שמעון בחיבה, רוחו טובה עליו, מחר הוא מכניס את הבן יקיר לו לחופה. "בו שב, שב ילד" הוא קורא לו באהבה. "אבא—" יענקי קורא מהוסס. "יעקוב 'ל התקשר".
שקט הושלך במטבח. עויזר-שמעון מביט בבנו במבט רושף.
"והוא רוצה לבוא לחתונה" אומר יענקי בגבורה, במאמץ.
"לא יקום ולא יהיה!" דופר עויזר שמעון על השולחן. "זה או הוא או אני, ואם הבחירה לא ברורה לך, אז אתה מוזמן לבחור אותה עכשיו!" הוא קורא ונעמד מול בנו החתן.
הדם אוזל מפניו של יענקי. יעקובל אשרנוביץ, שהיום הוא קובי אש, זמר ידוע, ביקש להשתתף בחתונתו. ויענקי לא יכול לסרב.
בגלל סיבה אחת, שקושרת אותם בקשר דם.
חוברת אותם לאותו יום שבו ירדה נשמתם לעולם. זוג תאומים.
"אבא, אני מתחנן, הרשה לו רק לחתונה" בוכה יענקי. ואין שם שמחה, וכוכבים ותקווה.
יש שם אבא ושתי בנים, וקשר דם שותת.
"לא יקום ולא יהיה" פוסק עויזר-שמעון. ומכבה את האור.
ושתי לבבות שפועמים באותו לילה כבר לא ישנים.
האולם נוצץ, שירים חגיגיים ברקע, הזמר, יהודי האיימיש מסדר את תזמורתו בחצי עיגול, עויזר-שמעון מסתובב בחיוך גאה, מקבל את אורחיו.
ורק החתן יושב, רגליו כבדות. ראשו ומחשבותיו נתונות באחיו אהובו.
"אפשר להציע לך כוס מים, חתן?" מציע מלצר, ויענקי מתרעם שהוא שוכח שהוא עדין בצום. אם לא הקול המוכר.
"יעקובי?" שואל יענקי, ולאחר מפנה מבטו, רואה שאביו רחוק. המלצר מביט בו, לא יכול להתקרב, והם דומעים יחד. מנגינת חופה ברקע. עויזר-שמעון מתקרב לבנו לא מודע לדרמה שמתחוללת.
"לך לחופה אח" אומר המלצר בקול סדוק, רגע לפני שאבי החתן, אבי המלצר, יתקרב. "אני אתפלל עליך יעקובי, אני יודע שתחזור" אומר החתן, וברגע הבא מתקרב אל אביו.
פוסע אל העתיד.
בסעודה, קולות של דיבורים, ושמחת חתן וכלה, יהודים מסתובבים, לוחצים ידיים למחותן, וכטוב ליבו קורא עויזר שמעון למלצר ומבקש ממנו יין. והמלצר מגיע, עויזר שמעון מביט בו באלם. גם המלצר מביט בו, מבטו תחינה, בקשה אילמת, זועקת.
"ויהודי ששב, מה יהיה עליו?" שואל המלצר, כיפה קטנה לראשו וסינר מלצרים על גופו.
עויזר שמעון מביט בו דומם, בראשו נפתחים דפי הגמרא האהובים.
"שובו בנים שובבים אומר המדרש" הוא עונה לאחר הפסק ארוך, ודברי המשנה יוצאים מפיו בנימה למדנית "גם לו יש דרך תשובה, וגם לו ה' מחכה" אומר עויזר שמעון, בפשטות. "ואם הרבוינו של עולם מחכה לו, איך אני, אביו, לא אחכה לו?" הוא שואל ופושט ידיו לקבל את בנו-אהובו שחזר.
וחופה נפרשת לראשיהם.
וכנסת ישראל שוב תעמוד תחתיה.
"מקודשת" ילחש הבורא, יאסוף יהודים טועים, לעולם אחכה לכם בזרועותי,
וששוב, תשובו, תפרס מעלינו חופה וקידושין.
אור עולם.
