שיתוף - לביקורת שישה סעיפים ללימוד דף יומי.

[שמואל י]

בס"ד

1. בין מנחה לערבית.

באמצע היום העמוס,סוף סוף זמן של רוגע.
להגיע בריצה לבית הכנסת, לדחוס קורבנות ל"אשרי" של החזן, לסיים עמידה באמצע חזרת הש"ץ, לקרוס על הספסל המתנדנד תחת משקלו של דוידוביץ', ולפתוח סוף סוף את הספר.
רגע,הטיפול שיניים של אבריימי. זה היום?

2. באוטובוס.

"אבריימי שב יפה, אבא רוצה ללמוד."

להתיישב באמצע, ליד האקורדיון.

להוציא מהשקית הכי גדולה של אור החיים,זאת עם הידיות המתוחות, ש"ס וילנה עב כרס,מהדורה גדולה.

לדפדף, לשמור על יציבות, להתכונן למשקל.

הרופא אמר שצריך לחזק את השרירים, פירותיהם בעולם הזה או לא?

"אבריימי תעזור קצת." בכל זאת, הרופא אמר להיזהר.

כמה אנשים נועצים מבט,אולי רוצים להיות חברותא.

אבריימי קצת נרדם, והאוטובוס פונה.

לפתע הספר כולו רק על ידיך.

הרופא הגזים.

3. מהדורת כיס.

קטן ונעים, מתאים לתור. אבריימי על ברכיך ועדיין יש מקום.

אתה פותח בעונג, מוצא את הדף. עכשיו נשאר רק לקרוא.

למצמץ. להתקרב קצת יותר. הדפים כבר צמודים לעיניך.

"אבריימי, הזכוכית מגדלת שלך מהאפיקומן, היא פה?"

מפענח קצת, בקושי.
כ' או ב'?
נ' או ג'?

הצלחת שורה, אבל אז חושכים עיניך.

איך קוראים את רש"י?

4. דף מנוילן.

למה יש למזכירה מדפסת, אם לא בשביל זה?

אתה מחייך למראה הדף. אבריימל כבר ישן על הכיסא. אתה נעמד על ידו, נשען על הפינת קפה.

כוס קרטון מלאה בחלבי "בוץ" מזכירה לך את הסיכון.

"מזכירה,יש נילונית?" פרצוף חמוץ,"במגירות".

חיפוש, חיטוט, זה סתם שקפים, זה ניירות...היי רגע!

הדף מנוילן, הכל מוכן, סוף סוף הגיע זמן ללמוד.

אתה מביט,הדף טיפה מוכר.

או ווי.

זה הדף שלמדת אתמול.

5. בעל פה.

אתם נכנסים כבר לרופא.

לילד חור בשן, לך בלב.

אתה מגרד בזיכרון, אולי תצליח.

וכמו בשיר של מוטי שטיינמץ, אתה נזכר במילים.

חצי משנה הצלחת.

זהו.

בזיכרון נשאר רק הניגון.

אולי תספיק ללמוד בבית.

6. כמו מתנה.

כמו שניסית לעשות הפתעה,ושיגעת את כל הגיסים.

כמו בחתונה, שניסית לכתוב פתק, וגררו אותך לריקודים.

כמו שאבריימי בגיל שלוש קטף לך פרח בחצר.

כמו התחושה הזאת שיש לך עכשיו.

כי היופי הוא פחות באיך אתה לומד, הוא יותר בלמי אתה לומד.