הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קוראים לי שלוק ואני גדי.
מקווה שאתם זוכרים אותי כבר, לכן לא אשוב להציג את עצמי, לא השתנה הרבה. פרט לכך שצמח לי עוד כצת צמר וזה חםםם.
לפני כמה ימים ביקר אצלי, חמודי. מכירים?!?
מכללית?!? מה זה?
לא חשוב, הראתי לו את כל הצוות המדהים.
היי,
הנה זה הדיר שלנו, דיר חדשני ומיוחד, בצד ימין זה האבות ובשני האמהות. למה? פשוט מאוד, לנו אין כאן דינה זילבר, אז ככה זה נראה.
הראשון שקפץ מול חמודי היה, איווט, אחד מוותיקי העובדים. "איווט, בוא רגע, יש לנו אורחים רוצים לשמוע עליך".
"אני לא יכול להניח את המריצה, אולי קודם אשפוך למזבלה ואשוב?" ענה אייווט במבטא זר וגילגל עיניים.
"אוויל מושלם הוא אייווט", גיחך חמודי, "לא יכול לעזוב את המריצה, קשור אליה יותר מדי".
לרגע נפגעתי, חשתי שהוא מרגיש כאילו הוא בן אדם ואני סתם גדי, לא ויתרתי ועניתי לו "אצלכם הוא היה חבר כנסת. אהה?!?"
חמודי הוריד את הראש ושתק.
כשאיווט חזר, שאלנו אותו אם הוא מצטער שהוא עם המריצה והמזבלה כל היום, "למה להצטער. אני כאן מרצון!".
חייכנו אליו כאילו היה ילד שוטה ונפנפנו אותו לשלום.
הבא בתור היה עם חולצה שחורה, פוני מתנפנף ומבט של עבריין צפוני.
"אההה, שלוקי, הבאת חבר?" שאל יהיר כשעבר על פנינו.
"אני יכול לשאול משהו?" התגמגם חמודי בפחד.
"סבבה, זורם. רק שניה... אין גשם? טוב, דבר צפוף", יהיר.
"למה אדם כמוך מסתובב כאן בין כבשים ורפש ולא משהו יותר מכובד".
"אגיד'ך ת'אמת, לא היה לי תעודת בגרות, שום דבר. אז אני פה. סגור?!?"
"אצלינו יכולת להיות מועמד לראשות ממשלה", מילמל חמודי לגב המתרחק.
ואז עבר בני החלבן עם כובע טמבל ושני דליים. הצגתי אותו לפני חמודי. "בני הוא חדש כאן. בהתחלה הרבה אהבו אותו, הוא היה שקט וכולם היו בטוחים שהוא מוצלח, היום אולי הולכים להעיף אותו הביתה. הוא תמים כמו כבש". המילים האחרונות הדהימו את חמודי, והוא ענה לי, "יש איזה הקבלה בין העולמות שלנו, האמת".
"נשב לנוח, נשתה משהו?" שאלתי. וחמודי ענה, "אתם שותים רק חלב? אההה".
שתקתי, למה עוד טעות לשון אחת וחמודי יכול להתקבל למירוץ לראשות ממשלת האנשים. אנחנו שותים מים, לא חלב…
כשנחנו סיפרתי לו, שפעם אצלינו היה בלאגן. היה חסר עובדים, והכל פה היה 'לא נקי' בלשון המעטה. וחיפשו עובדים חדשים.
ואז, הגיע מנהל הלול הקטן שלידנו, וצעק שהוא יושיע אותנו!! הוא יכול! עם נסיון והוא ינקה את כל הדיר בשיתוף פעולה של כולםםם.
שמחנו.
"נו, ובסוף?" דחק בי חמודי.
"מה בסוף?!? אתה רואה שהוא לא כאן, המצב שלו היה גרוע כל כך, שהוא חזר חזרה ללול שלו".
"איך קראו לו?" חמודי.
"חולדה".
"חולדה בלול תרנגולים???" נבהל חמודי.
"אל תשאל באיזה רון הם מקבלים את פניו כל יום. לא להאמין שככה קוראים לו".
"טוב יש עוד עובדים?"
"יש הרבה. אבל נמשיך מחר. ומתי תספר לי אתה על המנהלים אצלכם?"
"אממממ, זה אותו עיקרון. דומה".
מקווה שאתם זוכרים אותי כבר, לכן לא אשוב להציג את עצמי, לא השתנה הרבה. פרט לכך שצמח לי עוד כצת צמר וזה חםםם.
לפני כמה ימים ביקר אצלי, חמודי. מכירים?!?
מכללית?!? מה זה?
לא חשוב, הראתי לו את כל הצוות המדהים.
היי,
הנה זה הדיר שלנו, דיר חדשני ומיוחד, בצד ימין זה האבות ובשני האמהות. למה? פשוט מאוד, לנו אין כאן דינה זילבר, אז ככה זה נראה.
הראשון שקפץ מול חמודי היה, איווט, אחד מוותיקי העובדים. "איווט, בוא רגע, יש לנו אורחים רוצים לשמוע עליך".
"אני לא יכול להניח את המריצה, אולי קודם אשפוך למזבלה ואשוב?" ענה אייווט במבטא זר וגילגל עיניים.
"אוויל מושלם הוא אייווט", גיחך חמודי, "לא יכול לעזוב את המריצה, קשור אליה יותר מדי".
לרגע נפגעתי, חשתי שהוא מרגיש כאילו הוא בן אדם ואני סתם גדי, לא ויתרתי ועניתי לו "אצלכם הוא היה חבר כנסת. אהה?!?"
חמודי הוריד את הראש ושתק.
כשאיווט חזר, שאלנו אותו אם הוא מצטער שהוא עם המריצה והמזבלה כל היום, "למה להצטער. אני כאן מרצון!".
חייכנו אליו כאילו היה ילד שוטה ונפנפנו אותו לשלום.
הבא בתור היה עם חולצה שחורה, פוני מתנפנף ומבט של עבריין צפוני.
"אההה, שלוקי, הבאת חבר?" שאל יהיר כשעבר על פנינו.
"אני יכול לשאול משהו?" התגמגם חמודי בפחד.
"סבבה, זורם. רק שניה... אין גשם? טוב, דבר צפוף", יהיר.
"למה אדם כמוך מסתובב כאן בין כבשים ורפש ולא משהו יותר מכובד".
"אגיד'ך ת'אמת, לא היה לי תעודת בגרות, שום דבר. אז אני פה. סגור?!?"
"אצלינו יכולת להיות מועמד לראשות ממשלה", מילמל חמודי לגב המתרחק.
ואז עבר בני החלבן עם כובע טמבל ושני דליים. הצגתי אותו לפני חמודי. "בני הוא חדש כאן. בהתחלה הרבה אהבו אותו, הוא היה שקט וכולם היו בטוחים שהוא מוצלח, היום אולי הולכים להעיף אותו הביתה. הוא תמים כמו כבש". המילים האחרונות הדהימו את חמודי, והוא ענה לי, "יש איזה הקבלה בין העולמות שלנו, האמת".
"נשב לנוח, נשתה משהו?" שאלתי. וחמודי ענה, "אתם שותים רק חלב? אההה".
שתקתי, למה עוד טעות לשון אחת וחמודי יכול להתקבל למירוץ לראשות ממשלת האנשים. אנחנו שותים מים, לא חלב…
כשנחנו סיפרתי לו, שפעם אצלינו היה בלאגן. היה חסר עובדים, והכל פה היה 'לא נקי' בלשון המעטה. וחיפשו עובדים חדשים.
ואז, הגיע מנהל הלול הקטן שלידנו, וצעק שהוא יושיע אותנו!! הוא יכול! עם נסיון והוא ינקה את כל הדיר בשיתוף פעולה של כולםםם.
שמחנו.
"נו, ובסוף?" דחק בי חמודי.
"מה בסוף?!? אתה רואה שהוא לא כאן, המצב שלו היה גרוע כל כך, שהוא חזר חזרה ללול שלו".
"איך קראו לו?" חמודי.
"חולדה".
"חולדה בלול תרנגולים???" נבהל חמודי.
"אל תשאל באיזה רון הם מקבלים את פניו כל יום. לא להאמין שככה קוראים לו".
"טוב יש עוד עובדים?"
"יש הרבה. אבל נמשיך מחר. ומתי תספר לי אתה על המנהלים אצלכם?"
"אממממ, זה אותו עיקרון. דומה".
נערך לאחרונה ב:
, ומצפים ממך.
)
