שנת סטא'ז

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני בהוראה כמה שנים
ורק לפני שנתיים ב"ה קיבלתי משרה מסודרת
ועדיין לא עשיתי סטא'ז
ורציתי לשאול איך אני עושה את זה? מבחינת בית ספר יש לי את איפה שאני עובדת,
אבל מבחינת קורס איפה נרשמים? למי? האם אפשר גם בזום?
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דבר ראשון צריך שמערכת החינוך שבה את עובדת תתמוך בזה ותספק לכם חונכת מתוך המערכת.
הקורס עצמו אפשר בכל מוסד שמעביר אותו. באופקים לדעתי יש במתכונת א סינכרונית
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י חרישאי:
דבר ראשון צריך שמערכת החינוך שבה את עובדת תתמוך בזה ותספק לכם חונכת מתוך המערכת.
הקורס עצמו אפשר בכל מוסד שמעביר אותו. באופקים לדעתי יש במתכונת א סינכרונית
לחצ/י כדי להרחיב...
איפה אפשר ללמוד בירושלים, והאם זה אפשרי בזום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מישהי עשתה התמחות בזום בירושלים, גם אם היא לא בוגרת המכללה?
כי לפי מה שפניתי לכמה מכללות אם לא נותנים בזום רק לבוגרות ולמי שלא גרה בירושלים (הרצוג, מכללת ירושלים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אפרתה נותנים, רק צריך לבדוק שיש להם אכן כיתה, ויש מספיק נרשמים למגמה שלך
נ.ב.
אלו שסיימו שנת סטאז' זקוקות השנה להמשך השתלמות מחייבת,
פרטים נוספים בלינק המצורף
www.prog.co.il

הרשמה להשתלמות מורים חדשים -תשפו "חובה לקידום בדרגות"

אנחנו קבוצת מורות, הזקוקות השנה לקורס מורות חדשות. (חייבים לעבור את הקורס בשנה שלאחר שנת הסטאז') וכדי לפתוח קבוצה יש צורך במינימום הרשמה, כמו"כ אנו בטוחות שיש הרבה הזקוקות לקורס, בכדי להתקדם בדרגות אצרף לפה את המייל שקיבלתי + קובץ הפרסום מתמחים יקרים, ברכות חמות לקראת סיום שנת ההתמחות. מכללת...
www.prog.co.il www.prog.co.il
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

  • 2 3 4 5K
    • ע
    מידע שימושי זוגות צעירים בנופשון ערב פסח ?!?!?!
  • עו''ד ורו''ח //
    • הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
    ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
    אבל שימו לב
    בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
    כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
    ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
    כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות
    להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
    לכשר לפסח
    לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
    לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
    ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
    אז זו''צ יקר קצת שימת לב
    לפרגן לבוא לעזור חצי יום
    לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
    לתת מילה טובה או שוקולד
    והחשוב מכל
    מעשרות להורים
    הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך
    והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //
    63 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברכה והצלחהה
    מעולה ממש להעלות למודעות ולכל אלו שקופציםם אפשר להספיק הכלל גם לנפוש ול הנות וגם קצת לעזור לא...
  • 14 15 16 9K
    • ע
    טור דעה הטור השבועי שלי והפעם: ההבדל בין נוכלות לכשלון
  • עו"ד נתן רוזנבלט //
    • בס"ד

    ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



    לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

    הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

    כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

    צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

    מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

    אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

    אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

    מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

    ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

    כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

    אז איפה הקצ'?

    שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

    זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

    אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

    ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

    כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

    אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

    שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

    זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

    אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

    המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

    כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

    עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

    ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

    לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

    זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

    מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

    אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

    חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

    ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



    גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: סמולטוק, פנסאית, חרש עץ ועוד 38 משתמשים41 //
    302 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברוך פינחס
    יש כאן באשכול דיון ענייני ומעמיק האם צריך להדגיש את הנוכלות של הנוכל או לדון על העסקה ולא מעניין...
  • 3
    • צ
    עזרה זיהוי פונט
  • צביקה12345 //
    • 1001135100.jpg
    איזה פונט זה?
    1001135100.jpg
    0 תגובות
  • 412 413 414
    • יש פתרון!
    4M
    • ס
    חדשות בעולם שאגת הארי • עדכוני מלחמת איראן האחרונה
  • סטאר //
    • סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

    הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):
    המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


    הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
    • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
      יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

    • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

    • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

    המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
    הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


    הזווית הישראלית והאזורית:
    • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

    • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

    • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

    באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: טונקס, מוטי 200, נחמה ביתרית ועוד 63 משתמשים66 //
    8K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    הבית הלבן מצייץ ''בקרוב''
  • 79 80 81 127K
    • השקעות R הון
    מדריך אשכול כשרות בהשקעות בשוק ההון
  • השקעות R הון //
    • עודכן אדר תשפ"ד
    ראשית, גופי הכשרות
    ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
    למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
    אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

    יש 4 גופי כשרות
    • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
    • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
    • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
    • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

    היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
    בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
    אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

    רשימות קרנות כשרות:

    כשרות – השקעות Rהון

    rhon.co.il rhon.co.il
    אשכול כשרות בהשקעות בשוק ההון
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אסתריקה הלר, aria, פיני 10 ועוד 27 משתמשים30 //
    2K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקור המיע האמין
    דוגמא - בעל תשובה טוען שהוא פטור מלשלם ריבית, לחברה שיש לו הת"ע. כי בזמן שהוא לוה הוא היה...
  • 417
    • מ
    דרוש מידע עיתון משפחה של השבוע
  • מתקרב לרבינו //
    • למה זה כל כך עבה?
    מה יש בתוכו?
    איזה מגזינים יש?
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שוקו מיונז
    הוכח תוכיח... רגש יהודי לדברים שבקדושה [מדובר בפורום חרדי]. אם היו פותחים אשכול האם סרט מסוים...
  • 2 3 978
    • ב
    סוכרת הריון מה אוכלים בפסח? סכרת הריון גבולית
  • בהמתנה //
    • אני על גבול סכרת הריון. מה שאומר שהרופא אמר לי לשמור ונתן הנחיות כלליות אבל לא הפנה מעבר לזה לייעוץ נוסף.
    ואני תוהה מה אוכלים בפסח- בעיקר תחליף למצה ולתפו"א
    אני לא אוהבת כ"כ בשרי/ דגים. מדי פעם אוכלת קצת שניצל או קציצות עוף וזהו.
    ביום חול אני אוכלת הרבה קטניות- מרקים עם קטניות, מג'דרה, קינואה ,טופו
    חשבתי על פשטידות ירקות
    מה עוד יכול להשביע? במיוחד בארוחות בשריות מבושלות
    45 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דולר
    אני שבוע וחצי אחרי לידה שכל הריון הייתי עם סכרת והייתי עם סכרת עם אינסולין וליברה בהתחלה באמת...
  • 138 139 140 157K
    • ק
    דרוש מידע איזה משפט אמרו לך פעם ולא שכחת אותו עד היום?
  • קולי שמעת //
    • .
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, שמואלזון, טובבבבבבב ועוד 19 משתמשים22 //
    3K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המשורר מציקלג
    לטעות. זה אנושי לתעות, זה דיסלקציה לטאות, זה כמו איגואנה אבל יותר קטן
  • 6 7 8 8K
    • ה
    התייעצות איך עוברים את שבת הגדול בהצלחה?
  • הדר 310 //
    • אשמח מאוד לשמוע טיפים מה אתם עושים עם שבת הגדול, איך מבשלים, איך אוכלים, מה אוכלים וכו'.

    תודה רבה!!
    • תודה
    Reactions: יוסיפון 2 ו-אבקת אפיה2 //
    157 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהודית ק
    אז ב"ה זה ממש לא כך, וחיים פה בנחת בבית, מוזמנת לראות:)
  • 28 29 30 43K
    • CHAYA FFF
    דרוש מידע שידוכים- אח/ות שרוצים לעקוף והגדול נפגע -דעתכם!
  • CHAYA FFF //
    • תודה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: טובבבבבבב, בן של פלוני, nfuxi ועוד 10 משתמשים13 //
    583 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיני לב
    מה שאני יודע שבהרבה מקרים עזר מאוד זה לשתף את הגדול בכל התהליך לגמרי לפעמים גם להתייעץ איתו גם...
    הצג עוד…

    אולי מעניין אותך גם...

    אשכולות דומים

  • 13 14 15 18K
    • א
    התייעצות אשמח לעזרה מתושבי חריש (ובנוסף: רשמים מסיור בעיר)
  • אחד שצייר //
    • שלום וברכה,

    אני יודע שיש כבר כמה וכמה אשכולות בנושא חריש אך ידוע שאין בית מדרש ללא חידוש וכו' ומכ"מ אשמח לשמוע ולקבל עצה טובה מחברי הפורום.
    בהמשך גם אוסיף רשמים מסיור שערכנו בעיר בשבוע האחרון, אשתדל להיצמד לתמונת המצב העגומה כפי שהיתה נראית - אשמח לתגובה מתושבי העיר.

    --

    מזה תקופה שאנו שוקלים את האפשרות של מעבר לחריש.

    הסיבות למעבר לשם הן:
    - מחירי שכירות זולים בפער לעומת שאר הארץ.
    - מרחק יחסית שפוי מהמרכז (בשונה מ: דימונה, ירוחם, ערד וכו).
    - דירות חדשות (בשונה מערים זולות אחרות שהדירות הזולות בהן לרוב ישנות מאוד).
    - קהילה ליטאית מתפתחת (האמנם?).

    החסרונות:
    - מרחק מהעבודה; מקומות עבודה בתחום ההייטק לדוגמא נמצאים במרחק של לפחות שעה נסיעה (אם לא יותר).
    זה חיסון משמעותי עוד יותר בהתחשב בעובדה שאין בעיר רכבת והתחבורה הציבורית לא נראית משהו.
    - לא ברור מה בדיוק קורה בחריש מבחינת תשתית קהילתית כמו: בתי ספר, חיידרים, גני ילדים, בתי כנסת וכו', אני קורא תיאורים מלאי חיים באשכולות השונים בפורום בנושא חריש אבל התמונה כפי שעולה מסיור בעיר אינה עולה בקנה אחד עם הסיפורים המרגשים (ויתואר בהמשך..).

    רשמים מסיור בעיר (חוה"מ פסח פ"ה):
    אתמול עברנו באזור והחלטנו לקפוץ ולעשות סיבוב בעיר לראות במה דברים אמורים.
    קודם כל הדבר הבולט והניכר ביותר לעין היה הרחובות הריקים מאדם.
    עיר שלמה עטופה במעטה של שממה מצמררת, רחובות שלמים שקטים ומנודים, בנייני מגורים חדשים שנראים עזובים למעט משפחה תמהונית אחת או שנים (במחילה..).

    העיר עצמה מטופחת ויפה מאוד, המבנה הכללי אמנם קצת צפוף לעיר שאינה במרכז הארץ (בערים אחרות שנמצאות תחת אותה הקטגוריה, כגון: כרמיאל, עפולה וכו' - המבנה והתכנון העירוני פחות צפופים והבניה אינה רוויה לגובה כמו בחריש).

    בנוסף יש בעיר שלל גינות ופינות חן לרוב, עצרנו וירדנו עם הילדים לכמה מהן - הכל חדש ויפה ומאוד מושך את העין, אך מצד שני השממה והריקנות סביבנו הטילו אווירת נכאים על כל החוויה כולה.

    מבחינת בתי עסק ומסחר, התחושה בכללי היא שמשהו לא מבושל עד הסוף בעיר. כנ"ל הכל חדש ויפה וניכר שהושקע הרבה בפיתוח הרחובות הראשיים וכו' אבל רבים רבים מבתי העסק שראינו היו סגורים (להשכרה, למכירה וכדו') מה שרק העכיר עוד יותר את האווירה המדכאת.

    בתי כנסת ראינו רק שנים: אחד של חב"ד ואחד של ברסלב (אני מאמין שיש יותר בתי כנסת בעיר - רק אומר מה ראינו בשיטוט של שעה ברחבי חריש, היכן מסתתרים שאר בתי הכנסת - אינני יודע).
    מה שכן, הופתענו לראות שלט של חיידר תפארת שלמה באזור שכונת מעו"ף.

    כשרואים את המצב ומנסים לחשוב איפה עובדים תושבי העיר ההבנה היא שתעסוקה כרוכה בנסיעה לערי המרכז/חיפה - נסיעה של שעה לפחות (כפר סבא, רעננה, מת"מ חיפה).
    קרוב יותר נמצאות חדרה, קיסריה, פרדס חנה ונתניה אך אלו לא ערים ששמן יוצא למרחוק כמרכזי תעסוקה פוריים (בלשון המעטה).
    נוסיף לכך את העובדה שאין רכבת בעיר ושהתחבורה הציבורית בארץ באופן כללי אינה מן המעולות - עולה מכך שלמי שמתכנן לצאת יום יום לעבודה מצפה נסיעה של שעה הלוך ושעה חזור ברכב פרטי - שיקול מרכזי עבור מי שחושב לעבור לחריש וכן הסבר משכנע למצבה העגום של העיר.

    לסיכום:
    מחירי השכירות המפתים נראים פתאום פחות משכנעים כאשר משכללים את שלל החסרונות בעיר.
    לשלם 3500 ש"ח בחודש על דירה גדולה יפה וחדשה זה מקסים אבל אחרי שיורדים לשטח עולה השאלה האם המחיר לא גבוה מדי בהתחשב בשלל האתגרים של מי שיבוא לגור בחריש.
    למרות זאת - אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל, בסה"כ מדובר בעיר יפה וחדשה שעם כמה פתרונות יצירתיים יכולה להיות מקום נחמד מאוד.
    אבל ידוע מאמר רז"ל - עם פוטנציאל לא קונים במכולת..

    יכול להיות שבעוד 10 שנים תהיה בעיר תחנת רכבת ויוסיפו כניסה חדשה ומחלף לכביש 6 וכו' וכו' - כרגע זה לא המצב.
    מילא לקנות במקום כזה כהשקעה (למי שהסיפק בידו..) - ניחא.
    אבל ללכת לשכור דירה בחריש, לטלטל את המשפחה, להפריח את השממה ולהילחם בכלום בשביל שבעוד 3 שנים יבנו תחנת רכבת ומחירי השכירות יעלו לרמת אלעד/בית שמש - לא נשמע כ"כ מפתה.

    בשורה התחתונה, אשמח לשמוע מתושבי העיר:
    1. באלו רחובות מתרכזים החרדים הליטאים שבעיר? (ברחל בתך הקטנה).
    2. מה מצב התחבורה הציבורית בתוך העיר (נסיעה לסופר, נסיעה לקופת חולים וכו').
    3. איפה אתם או נשותיכם עובדים? (מדבר בעיקר על תחומי הייטק וכו' - איך נוסעים (תחב"צ/רכב), לאיפה, כמה זמן לוקח וכו').
    4. איפה מסתתרים בתי הכנסת שלכם? (פונה בעיקר לליטאי העיר - היעדרות סממני דת מבתי היוצר של עולם הישיבות הליטאי היתה מורגשת ביותר).

    מקווה שיהיה לתועלת,
    תודה מראש לעונים.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ראובן שפירא, ניק 139167, כמאן דליתא ועוד 19 משתמשים22 //
    282 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    ~yg~
    נשמח מאד להגיע לשבת להתרשם אם יש למישהו להציע דירה להתארח למייל m0527136126 בג'ימייל
  • 702
    • י
    בקשת תרומה הזוגות המצפים לילד! חובת קריאה
  • יוסי ויצמן //
    • שמי ............, אני נשוי מעל ...... שנים ועדיין לא זכיתי לזרע של קיימא
    אני לא יכול לתאר לך בכתב כמה זה קשה, כואב, מחליש, מדכא, וכו'
    אני מנסה כל הזמן לשכוח מזה, להתעלם מזה, בכדי שלא יכאב לי,
    לפני שנתיים בערב סוכות תשפ''ד אשתי ביקשה ממני כסף לקנות בגד לחג
    ופשוט לא ידעתי מה לומר לה והתחלתי לבכות ביחד איתה
    לא היה לי שקל אחד עבור זה,
    אני ואשתי עובדים ככל האפשר,
    אבל ההוצאות הרפואיות, הטיפולים שאנו עוברים עולים המון כסף בקושי לזה יש לנו את הכסף,
    אחרי כמה שעות, וימים של בכי וכאב פניתי לכמה ארגוני צדקה ולבקש כמה שקלים לביגוד לחג,
    זה לא היה קל בכלל, אבל לא היתה לי ברירה,
    ובכל ארגון שביקשתי עזרה ענו לי בשלילה
    ארגון צדקה א' תנאי הסף שלנו זה משפחה ברוכת ילדים
    ארגון צדקה ב' אתה לא זכאי כי אתה פחות מ4 נפשות בבית
    ואז נשברתי, מי כמוני יודע מה באמת קורא במשפחות שאין ילדים...
    כמה עולה הטיפולים, כמה כאב וקושי אנו עוברים, אבל בארגונים המסודרים יש פרוטוקול מסודר ואני לא זכאי!

    ואז בס''ד קיבלתי החלטה לפתוח ארגון ולסייע ככל האפשר בנושא קניית ביגוד לחג לזוגות הנ''ל
    ואכן בערב פסח תשפ"ה חילקתי תווי קנייה בסך 1000 ש''ח למשפחות המחכים לזרע של קיימא מעל 3 שנים
    לא נתתי להם מזומן, לא עשיתי להם העברה בנקאית, אלא תווים כרטיסים התקפים ברשתות ביגוד
    כי כאחד שנמצא בתוך זה, יודע שאם יתנו לי 1000 ש''ח במזומן זה ילך מיד לטיפולים או לכיסוי     חובות של הטיפולים
    ובס''ד לאט לאט נפתח ארגון בשם עזר למצפה המסייע בדברים נוספים למשפחות הנ''ל
    ועכשיו בערב ר"ה נרשמו אצלינו בארגון כ 500 משפחות אשר עדיין לא זכו לזרע של קיימא
    ואני בעז''ה הולך לחלק לכל משפחה תווי קנייה בסך 1000 ש''ח
    ולכן אני פונה אליך ומבקש את עזרתכם בנושא.

    אנחנו כעת עומדים בערב ראש השנה ביום בו כולנו רוצים לזכות בשנה מתוקה ונחת מהילדים בוא נשמח את אחינו שאין להם עדיין ילדים ובזכות זה השם יתן לנו נחת מילדינו
    חסר לי כרגע לעוד 98 משפחות להביא לזוגות שמחה, תקווה,
    אני כרגע פונה לידידים ואתה אחד מהם
    ומבקש מכל אחד שיקח על עצמו לקחת חלק
    בעזרת השם בזכותך ובזכות שאר הידידים נגיע ליעד
    ונזכה לשנה טובה ומתוקה ותהא שנת פריה ורביה
    ניתן להעביר בכרטיס אשראי כאן בקישור
    לתרומות בצורה מאובטחת בכרטיס אשראי
    כאן אתם יכולים להיות שותפים במפעל החסד האדיר

    או בהעברה בנקאית
    בנק פאגי (52)
    סניף 185
    ח-ן 701831 (ע''ש מרכז הצדקה) ולציין עבור קרן עזר למצפה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ירושלימר, AVITALLL, ירא שמיי ועוד 47 משתמשים50 //
    0 תגובות
  • 147
    • א
    שיתוף - לביקורת לא יכול להיות שכל העניין זה רק לחתום כרטיס, לסיים עוד יום, וללכת לישון
  • אסתיאר //
    • חשבתם פעם מהי המשמעות של החיים?

    בשביל מה אנחנו פה?
    מה המטרה בכל הסיפור הזה?

    לשם מה השם יתברך ברא אותי, אותך, ואת כל העולם כולו?
    למה? מה היה לו בזה?

    שנקום כל בוקר, נתפלל... נלך לעבודה, נחזור הביתה?
    בשביל זה?

    בשביל מה הוא השקיע כל כך הרבה,
    כדי שנעביר את החיים בעבודה, בעוד קצת כסף, בעוד שיחה, בעוד עוגה טעימה?

    עשרים שנה שאני עובדת.
    החיים בסדר, העבודה סבירה,
    אבל מה איתי?
    מה אני עושה שם?

    בשביל זה הוא שלח אותי לעולם?
    לעבוד במחשבים?
    לשבץ טבלאות ומספרים?
    להיות פקידת בנק, מורה, או במקרה היותר מוצלח, מנהלת חשבונות מוכשרת?

    זה כל מה שהוא רצה מהסיפור שלי?

    ואני?
    איפה אני בתוך כל זה?

    נכון, יש ערך למידות טובות.
    לא לבזבז זמן.
    לפרנס בית של תורה.
    ללמוד יחסי אנוש.
    בסדר, גם זה חשוב.
    אבל זה הכול?

    ובכלל...
    אתם מכירים את האנשים ההיסטריים האלה,
    שאם יש להם כמה דקות פנויות — הם משתגעים?
    חייבים להספיק משהו.
    העיקר שהזמן לא יעבור סתם.

    יש לי חברה כזאת.
    היום הכי טוב שלה ,זה יום שבו היא הספיקה לעשות הכי הרבה:
    שלחה פקסים, סגרה חשבון, לקחה הלוואה, עשתה קניות על הדרך,
    ענתה לאנשים, פתרה בעיות, תיקתקה הכול —
    נגמרה, פשוט נגמרה.

    אבל מבחינתה, זה היה יום מוצלח.
    כי היא עשתה.
    עשתה.
    עשתה.

    מה היא עשתה בדיוק? לא משנה.
    העיקר שעשתה.
    וזה נתן לה תחושת ערך.
    שהיא לא מבוזבזת. לא בודדה. לא מיותרת.

    וזהו? בשביל זה היא באה לעולם?

    והשבר האמיתי מגיע בגיל הפנסיה.
    כשהכול עוצר.
    כבר לא צריך אותך.
    לא טלפונים, לא מיילים, לא אנשים שרודפים אחריך.
    ופתאום , שקט.
    ריק.

    הבדידות, שעמדה בצד כל השנים — נכנסת עכשיו פנימה.
    ולאט־לאט, מתחילה לחסל.
    מבפנים.

    והאדם רץ מרופא לרופא
    אבל זה לא הגוף שכואב.
    זו הנשמה.
    הבדידות.

    ומה עכשיו?
    מה, זה הכול?
    איפה הדרמות?
    איפה החשיבות, היעדים, הלחץ?
    מה, אני כלום עכשיו?
    איש פנסיה וזהו?

    אז מי באמת אנחנו?
    למה באנו לכאן?
    מהי המטרה של כל הסיפור הזה?

    לא ייתכן שהשם יתברך הביא אותנו לעולם כדי שנהיה עבדים.
    לעבודה.
    לבית.
    למשפחה.
    לסביבה.

    לא יכול להיות שכל העניין זה רק לחתום כרטיס, לסיים עוד יום, וללכת לישון.

    נכון, צריך כסף.
    צריך להתפרנס.
    זה חלק מהחיים.
    אבל זה כל הסיפור?

    ובכלל —
    כמה פעמים עצרת לשאול את עצמך:
    מה עובר עליי עכשיו?

    מה טוב לי?
    מה אני רוצה באמת?

    ואם בכלל מותר לי לשאול את זה — או שזה לא רלוונטי,
    כי אני רק כלי.
    רק תפקיד.
    רק תוצאה.

    אז מה באמת חשוב בחיים?

    למה הוא ברא אותי?
    כדי שאעבוד מולו — או מול הבוס שלי?

    אז עבדתי.
    הייתי עסוקה.
    מצאת החמה עד צאת הנשמה.
    מלאת סיפוק.

    אבל מה באמת עשיתי?

    סגרתי פגישות?
    חתמתי טפסים?
    עשיתי פרויקט מוצלח?
    זה מה שעושה אותי שווה?

    ומה עם הלב שלי?
    הוא גם חלק בתמונה?

    עצרתי לבדוק מה קורה בתוכי?
    אם טוב לי?
    אם כואב לי?
    אם אני עייפה?
    אם אני זקוקה למשהו?

    מה משמח אותי מבפנים?
    מה מכאיב לי?
    מה מתסכל?

    איך אני מול הילדים שלי?
    מול האיש שלי?
    איך אני מול עצמי?

    ואולי — אולי הגיע הזמן לדאוג גם לעצמי,
    ולא רק לעולם כולו?

    כמה פעמים ביום את שואלת את עצמך באמת :
    "מה אני מרגישה עכשיו"?

    ועכשיו, השאלה העמוקה מכולן:
    מתי הייתה הפעם האחרונה שהיית רק עם עצמך?

    לא עם הטלפון
    לא עם הרשימות,
    לא עם כל הרעש.

    רק את
    והלב שלך
    והקב"ה.

    זה לא חייב להיות במסע להודו.
    ולא בצימר בגליל
    זה יכול לקרות על ספסל בגינה.
    או רגע שקט במרפסת, כשהכול נרדם.

    פעם ביום.
    אפילו כמה דקות
    זו לא שאלה של זמן
    זו שאלה של רצון.

    רגע שבו את מסכימה להיות , רק את.

    בלי תפקיד
    בלי תואר
    בלי הספקים.

    כמה זמן צריך בשביל זה?
    כמה זמן לוקח לפגוש אותך באמת?

    לפעמים זה רבע שעה הליכה.
    לפעמים — לשבת מול חלון.
    לפעמים — פשוט לדבר עם הקב"ה.
    בלי מילים גבוהות.
    בלי ניסוחים.

    רק ככה:

    "ריבונו של עולם... לא יודעת. עייפה. רוצה להבין מה עובר עליי."

    ומשם — מתחיל קשר.
    רבי נחמן מברסלב קורא לזה "התבודדות".
    אבל זה לא באמת בדידות,
    זה הכי ביחד שיש.

    וכשנותנים לזה מקום,
    משהו מתעורר.
    הנשמה שעמדה עד עכשיו בשוליים —
    פתאום הופכת להיות המרכז.

    את לא רק חיה.
    את נוכחת.

    לא רק מתפקדת.
    אלא מרגישה.

    והמרוץ?
    הוא כבר לא שולט עלייך.

    כי את — זוכרת בשביל מה באת.


    ובאמת זה עניין גדול, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב, "ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. לקבוע לו".

    שנזכה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, יהודיפשוט, מַיִם שְׁקֵטִים ועוד 16 משתמשים19 //
    0 תגובות
  • 42
    • א
    שיתוף - לביקורת אז והיום
  • אינדה //
    • אז והיום.
    מאת: ש. לוינגר    ​
    שנת ה'תשפ"ו-[ג' אלפים נ"א]

    קרני שמש ראשונות של בוקר בקעו מבין שני עננים לבנים, אני מביט בהן, מתפלא על היופי. הכיפה צונחת מראשי, אני תר אחריה מנסה להבין להיכן צנחה. אני מביט על האדמה, מרים גבה אחת כלפיה מעלה, אחר כך מרים גם את ראשי לשמיים.

    רגע, הכרה נפלה בי. אני מביט לכל עבר, לא מבין. איפה אני? איך הגעתי הנה? מה זה המקום הזה?

    איש מבוגר נושא מקל הליכה עובר לצידי, אני עוצר אותו. "סליחה".

    האיש עוצר מביט אליי. "כן איש צעיר, הזקוק הינך לעזרה?"

    "אכן", למה אני מדבר ככה? ממתי? 'אכן'. "היכן אנחנו?"

    "יהודי אתה? מה שימך?" הביט בי האיש.

    "הינני", מה קורה לי בדיבור? "יהודי אני. אבל אינני מכאן. שמי יואל מנצור". אני שולח יד ללחיצה, כנהוג בדורנו, אולם האיש לא הגיב, הביט בידי במבט מתפלא. "מה שימך?" החזרתי את ידי חזרה.

    "נתנאל בן יגאל משבט בנימין אני", האיש מתקדם אלי מניח את כובד משקלו על כתפי, נעזר בי כמשענת. "היודע אתה כי חג היום להשם?" האיש נראה בעיניי מבוגר הרבה יותר מכפי הנראה לעין. "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום. עלינו להזדרז להגיע להר המוריה, אל בית המקדש".

    היום חג? על איזה חג הוא מדבר?

    "בוא, בוא נערי. נמשיך יחדיו אל מקום השכינה". האיש מושך אותי להתקדם, אני צועד איתו יחד. עולים לכיוון ירושלים – לפי הבנתי.

    אני עדיין לא מבין מה אני עושה באזור ירושלים, איך הגעתי למצב שאני צועד עם איש מוזר בדרך לירושלים, בלי רכב או לכל הפחות האופניים החשמליות שלי.

    למה אין כביש, וכל הדרכים הן דרכי עפר לא סלולים כלל? האם בשנת תשפ"ו הדרך לירושלים חזרה להיות כבימים עברו? האם בית המקדש השלישי נבנה? אם כן מתי?

    מה הדבר האחרון שעשיתי? אני מהרהר בתוכי, מנסה להיזכר מה היו הרגעים האחרונים שחקוקים בזכרוני.

    רגע! הייתי בשיעור של ר' אליהו פרידמן. אני מישיבת זכרון אברהם בבני ברק!!! אז איך הגעתי הנה? ומה קרה לדיבור שלי? מדוע אני מדבר בשפה מוזרה, כאילו בלעתי חמישה חומשי תורה.

    "נו, נערי. תכף מכריז הכהן הגדול על השעיר להשם". מזרז אותי האיש. אני מתקדם מהר יותר.

    שערי חומות ירושלים נגלות מול עיניי. גדולות, יפות. לרגע לא שיערתי שכך היא, ירושלים. שנה שעברה ביקרתי בעליות האלו, משום מה הן לא היו גבוהות כל כך כמו עכשיו, וגם הדרך הייתה סלולה בכביש אספלט, ובכניסה לעיר אין חומות ענק. מה קורה פה?

    "הגד נא לי בבקשה, באיזו שנה אנחנו נמצאים?" דיבורי השתרבב חלק מן התקופה וחלק מהעתיד – כך אני מבין.

    האיש נשען על חומות העיר. "השנה היא השנה העשרים ושבע למולכו של המלך חזקיה".

    מה??? שנת מה? למולכו של מי? מה הולך כאן? נכנסתי למכונת זמן, בטעות? אבל עדיין לא המציאו מכונה כזאת! מה הולך כאן?!

    "מה לך כי חדלת ללכת? אין פנאי להתמהמה הנה השומע הינך? זהו קולו של סגן הכהנים".

    קולו בס חזק נשמע מהמשך הדרך, אני מאמין לאיש שמדובר בסגן הכהנים. השמש כמעט מגיעה לאמצע השמיים, העננים כבר אינם לצידה, החום יוקד. אני מזיע בכל חלקי גופי.

    ראשי סחרחר עלי, אינני מצליח להבין מה אירע, איך הגעתי לתקופה הזאת? מה קרה לדיבור שלי? מי האיש הזה שמוליך אותי לאזור המוזר הזה שנקרא ירושלים? מה קרה להוריי? היכן היא משפחתי? האם ראש הישיבה שם לב שנעלמתי? לאיזו מכונת זמן נשאבתי?

    אני מתחיל לרוץ עוקף את האיש, נכנס פנימה אל העיר.

    אין אנשים, אף אחד, המקום כאילו שומם.

    "היכן הם כולם?" אני מתחיל להשתגע מהדיבור הזה! האיש מורא לי להתקדם. אני מציית מתקדם אל פנים העיר. ולמחזה שראו עיניי לא ציפיתי.

    המון אנשים צובאים את העיר העתיקה לבושים לבן, נראים כמלאכי עליון. אני מביט בפלא הזה בעיניים פעורות, הייתכן!!! יום כיפור היום!!! חלחלה עוברת בי.

    מעולם לא רעדתי ביום כיפור. בכל עשרים שנותיי לא הרגשתי צמרמורת מהיום הזה. והנה לראשונה משהו בי מתחלחל.

    האם זה קשור לתקופה בה אני נמצא? אולי זה בגלל שגם דיבורי השתנה מעט? יכול להיות שגם הרגשות השתנו בי?

    שני זרים נצמדים אלי, עומדים קרוב מוחצים אותי מעט, אני מסתכל על לבושי, ונדהם. מהיכן הגיע הבגד הזה שאני לובש? ממתי אני לובש מן חלוק לבן כזה? הסחרחורת בראשי ממשיכה לחוג, הצמרמורת מטפסת במעלי גווי. רגלי חשבו להיכשל, אולם אני תופס אותם בכוח לבל יקרסו האחת אל חברתה.

    קול רעש גדול בקהל, סגן הכהנים כיבד אל הבמה את המלך חזקיה. אני לא מצליח לראות אותו אבל כן שומע את קולו. וקולו משרה בי איזו שהיא נחמה, רוגע. אני מרגיש בטוח. המלך הזמין אל הבמה את הנביא ישעיה, חמיו. קולו המיס את ליבי.

    לא הבנתי מה קורה לי.

    או שהשתגעתי, או שאני חולם. זה לא יתכן! לא הגיוני בשום צורה!!! אין מצב שחזרתי בזמן! אני לא מאמין שאני בתקופה הזאת.

    הרגשתי שזו הייתה אחת השנים הטובות שהיו לנו בתור עם, אחרי שלמה המלך.

    אומנם הכרתי את המשך הסיפור, אבל זה לא הפריע לי בחוויה.

    הנביא סיים את דבריו. אני רציתי יותר, השתוקקי להיות חלק מהמעמד. התקדמתי, דחפתי אנשים, אני רוצה לראות, להבין, להשכיל. אני צמא לדברי התורה המתוקים שנאמרו כת. מעולם לא שמעתי חידושים מעין אלו. ואני נחשב לעילוי בישיבה שלנו.

    הגעתי! אני מאושר. עומד במקום המשקיף על הבמה הגדולה. אני שוטף את עיניי בכל מה שמסביב. והלב שלי צונח באחת. רגליי אינן מתפקדות, אני נתמך בשני אנשים שעמדו לצידי, כמעט נופל.

    הייתכן!!!

    בית המקדש נמצא מול עיניי!!!

    בית המקדש הראשון!!!

    הזהב, ההוד, הפאר, החן, אור מוזר בוקע ממנו. אור שמאיר כעין השמש. לראשונה אני מבין את משמעות המילים ירושלים אורו של עולם. אם בית המקדש מאיר בכזה אור, ודאי שירושלים תאיר את כל העולם.

    הלב שלי דופק בעוצמה, המוח קולט כל פרט. אני חושב לרגע אחד על המשפחה, על החברים, כמה הם מפסידים. כבר לא אכפת לי איך הגעתי הנה, לא אכפת לי מה התאריך, מה השעה, ומי כל האנשים שעומדים מסביבי.

    בית המקדש עומד על תילו, והוא מול עיניי.

    מה זכיתי? למה דווקא אני? אני מדחיק את המחשבות האלו אחורה אל ירכתי התודעה, אני חייב עכשיו להתרכז. מה הוא אומר הכהן, אני בקושי שומע אותו. אני מרגיע את גופי המשתולל מהלם, ומקשיב בקשב לדברי הכהן, מסכת יומא מתחילה להתעורר בראשי.

    הכהן הגדול עמד באמצע מולו הקלפי, לצידו שני שעירי עיזים עומדים אינם זזים, כמו ממתינים לגזר דינם. ובצד עומדים סגנו וראש בית אב.

    הס הושלך בקהל, כולם ממתינים למוצא פיו של הסגן, אף אחד לא רוצה שהראש בית אב יפתח את פיו ראשון. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו...

    קולו של הכהן הגדול מהדהד בקול "להשם חטאת". אחד מהשמות המפורשים נאמרו מפיו, אבל לא הצלחתי להבין דבר. קולו חזק, מעביר בי צמרמורת.

    ואני ביחד עם כל הקהל צעקתי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל שלמדתי את המסכת הזו, אחרת לא הייתי יודע מה להגיד.

    ידיו של הכהן הוכנסו לקלפי ויצאו מהן במהירות. שני גורלות. שני שעירים. בכל יד גורל אחר. אחד להשם ואחד לעזאזל.

    הסגן הרעים בקולו. "אישי כהן גדול הגבה ימינך", שמחה נשמעה בקהל.

    חוט צמר אדום נקשר על רגלו השמאלית של השעיר לעזאזל, והוא נלקח לפינה צדדית, ממתין לתחילת הגזרה שנפלה עליו.

    בית המקדש כאן! אני לא מאמין! הוא נראה בדיוק כמו בציורים רק מואר וזוהר יותר.

    אחר כך נעמד הכהן הגדול מול השעיר העומד להישחט וקשר לו לשון של זהורית על צווארו, הניח עליו את שתי ידיו והתוודה.

    פתאום הבנתי מה זה ווידוי?! לא כמו שעשיתי עד היום, אגרפתי את יד ימיני והיכיתי במהירות על לוח ליבי, מנסה להספיק לסיים את הווידוי הארוך לפני החזן. לפתע הבנתי. כך זה צריך להראות!!!

    "אנא השם", קולו של הכהן דומע, עיניו זולגות דמעות. תחינה בקעה מגרונו. "עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך... אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך..."

    מעיניי גולשות דמעות. התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם. הבנתי איך אמור להראות יום כיפור רגיל. נזכרתי פתאום בכל סיפורי המשגיחים על אלול, שפעם בדורות עברו כשהיה מגיע אלול היו נכנסים אנשים לפחד, חרדה, מזדעזעים אמות סיפי הלב. כעת הבנתי במה מדובר! הלב שלי בקושי מצליח להחיל את שעיניי רואות.

    הכהן סיים ושוב כולנו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". המילים האלו קיבלו משמעות מחודשת. כל הפאר, ההדר, ההוד, האור שבוקע מהמקדש, מתגמד ליד המלכת השם יתברך. זאת מן הרגשה כזאת שרק מי שנמצא במעמד הזה יכול להבין את זה.

    הקרבן להשם נשחט, הכהן הגדול נכנס פנימה, ויצא. כהני עזר מיהרו את המלאכה, עוזרים במה שיכלו.

    אחר כל זה ניגש הכהן הגדול והניח ידו על שעיר לעזאזל. והתוודה את עוונות בית ישראל. צמרמורת שבה וניערה את חושיי, מטלטלת אותי חזק. אני יואל מנצור הקטן מישיבת 'זכרון אברהם' בבני ברק משנת ה' אלפים תשפ"ו עומד ורואה את סדר העבודה. אותו סדר עבודה הנאמר מפי החזן כל תפילת מוסף של יום כיפור.

    אני לא מבין מה זכיתי שהגעתי למעמד הזה? על מה העניק לי השם יתברך את הזכות הזו לחזור אחורה בזמן? אני צובט את עצמי, לראות שזה לא חלום, וזה לא. אני עומד ושומע את הכהן הגדול בוכה ומתוודה.

    "אנא השם, עוו, פשעו, חטאו לפניך עמך בית ישראל". ואני בוכה יחד איתו. "כי ביום הזה יכפר עליכם..." שם השם המפורש בקע מגרונו של הכהן הגדול.

    ואנחנו שעמדנו עד עכשיו צפופים, משתחווים על הארץ, וכל הצפיפות שהייתה לא הורגשה יותר, כאילו הקרקע התרחבה, גדל השטח. "ברוך שם כבוד מלכותו..." אנחנו צועקים בשלישית, פנינו טוחות בקרקע.

    הכהן הגדול מסר את השעיר לעזאזל למי שמוליכו. והוא נילקח לבית שילוחו. רציתי ללכת אחרי השעיר, להבין מה יהיה גורלו, איזה אדם לוקח אותו, ואיך נראה כל התהליך. אולם יצרי תקף אותי להישאר, להביט. היופי היה מהפנט.

    ספר תורה נפתח, הכהן הגדול החל קורא בו בפרשת אחרי מות. אבל הראש שלי כבר לא שם. אני משקיף על בית המקדש לא מאמין, אוחז את לוח ליבי. מה הולך כאן?

    שמעתי את המלך חזקיה, את הנביא ישעיה, ראיתי את טקס סדר העבודה, עכשיו הכהן הגדול קורא בספר התורה שלו!!! מה עוד? הלב שלי דופק בעוצמה, אני מנסה לייצב אותו. הסחרחורות לא מפסיקות. הרעד ברגליי תוקף שוב. אני רואה שחור, ההכרה מתעמעמת לי.

    שקט. אני שומע שקט. כאילו אני כבר לא קיים.

    אולי אני כבר לא...

    .....​

    ישיבת 'זכרון אברהם' תשפ"ו

    "יואל מנצור, אפשר לדעת מה נראה לך שאתה עושה?" אני שומע קול מוזר, נעים ובו בזמן תקיף. הרב אליהו פרידמן? מה הוא רוצה? גם הוא הגיע אל העבר?

    אני פוקח עיניים, מנגב את שפתיי מריר שינה. איפה אני עכשיו? איך הגעתי הנה? איך חזרתי להווה?

    "אני לא מבין איך נרדמת בשיעור?" הרב מביט בי במבט חם, אוהב. זקנו הלבן מדגדג אותי. אני מתרומם בבהלה, ומתיישב מיד.

    מה זה? איפה כל האנשים שמחצו אותי לפני רגע? איפה הכהן הגדול? המלך חזקיה? הנביא ישעיה? איפה כולם? מי החזיר אותי בזמן? רגע, רציתי להיות עד סוף שמיני עצרת. רציתי לראות את שמחת בית השואבה!!! רציתי להיות ברגל!!!

    התחלתי לבכות.

    "לא יואל אני לא התכוונתי...". הרב פרידמן התיישב לצידי מניח עלי יד. "בסך הכל רציתי להגיד לך שהפסדת את הסוגייה היפה ביותר במסכת יומא, זאת הסוגיה המרגשת ביותר".

    "באיזו סוגיה מדובר?" אני נעמד שוב, מניח את שתי ידיי על מצחי. הסחרחורות אבדו, כאב הלב איננו, אני עומד על הרגליים, הראייה לא מטושטשת. מה קורה כאן?

    "אני כמובן מדבר על סדר העבודה, היום התעמקנו בנושא הזה".

    חיוך מאושר על פניי, אני מרגיש אותו. "כבר הייתי שם. לא הפסדתי דבר". אם כבר ההיפך הפסדתם אתם שלא באתם איתי!!!

    "היית שם? אני לא מבין, איך?" הרב אליהו נעמד גם הוא תופס את מבטי. "על מה אתה מדבר, צדיק?"

    "הייתי שם. ראיתי הכל. את סדר העבודה, את הכהן, את הנביא ישעיה, את המלך חזקיה. הכל".

    "מתי?"

    "עכשיו. חזרתי בזמן!!!".

    "אני מבין", חייך לעברי הרב פרידמן. "אתה יודע השיעור היה משהו כמו ארבעים דקות, בכל הארבעים דקות האלו ישנת פה. זה הפריע לי כל מהלך השיעור. כאב לי על העילוי של 'זכרון אברהם' שישן בשיעור כל כך מרתק".

    "אז מה בעצם זה אומר... שלא... זזתי מפה בעצם?"

    "לא. היית כאן כל הזמן. וישנת", צחקוק קל בקע מגרונו של ראש הישיבה. "אתה בעצם האזנת לדברים שלי וחלמת אותם. וככה הייתי מצפה מעילוי שכל ראשו בתורה, שגם שהוא ישן, יקשיב ויחלום דברי תורה". הרב פרידמן העניק לי חיבוק אוהב.

    .....​

    יום כיפור הגיע, ואני יודע!

    השנה לא תהיה כמו שנה שעברה. יום כיפור הזה אני לא אעשה ווידוי במהירות, הפעם לא אנסה להספיק את החזן, השנה אני מתכוון להתפלל כמו הייתי אני יחידי בעולם.

    השנה אדבר עם השם כאילו אני אדם הראשון בשעתו. כמו הייתי אני אדם הראשון. אין איש מלבדי. אהיה בבית המדרש בישיבה, התפלל במניין, אבל לא אהיה מקובע לחזן, אבכה, אתחנן, אבקש, הכל. כיחידי בעולם.

    זה לא עוד יום כיפור רגיל.

    אומנם חלמתי את יום הכיפורים בבית המקדש. אבל הייתי שם! אני יודע את זה! הרגשתי את זה בעצמות, בליבי, בכל תא בגופי.

    זה יום כיפור אחר לגמרי. זה היום כיפור!!!

    בעזרת השם אני משוחרר יותר, מרוגש יותר. מרגיש את יום כיפור כמו הייתי מזדעזע מאלול בדורות עברו.

    אני יודע איך הכהן הגדול הרגיש כשהתוודה, ראיתי אותו. כעת אני יודע איך ווידוי אמור להראות. זו לא עוד דפיקת אגרוף על החזה. זה זעזוע הלב, שבירת חומות הגנה, ניקוי המידות. אלו לא סתם מילים שכתובים שחור על גבי לבן, אלו געגועים.

    כשאמרתי עד היום 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרגשתי שאני אומר, מצטער, וזהו. היום אני מבין לא כך. אני לא אומר את המילים האלו רק כדי לכפר על חטאיי, אלא כדי להתקרב אל השם, יש בי געגוע אליו, ורק עוונותי הרחיקו אותי ממנו.

    הווידוי הזה יוצר קירבה!

    הבנתי את זה כשהבטתי בפניו של הכהן הגדול, כשאמר "אנא השם". זה לא היה 'אנא' של בקשה, זה 'אנא' של תחינה, והדמעות היו געגוע מהול בצער, בחרטה.

    אז כן. אני עומד מול ארון הקודש עכשיו, שומע כל נדריי.

    ויודע בוודאות גמורה.

    יום הכיפורים הזה, יהיה שונה.

    יהיה אחר!


    - סוף -
    ​
    בתקווה שגם לנו יהיה יום כיפור אחר. שנבין את המעלה של היום הזה. ונרגיש את הקרבה הנקייה לריבונו של עולם.
    שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!         ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביתר ירושלמי, אבטיח מעוך, yes I am ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינדה
    אשמח לתגובות!!!
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה