תסדרי את החדר שלך

[bracha]

אשמח לשמוע מהמומחיות כאן, איך אתן גורמות לילדים לעזור בבית או לאסוף צעצועים, בלי דרמות.
זה מתחיל ב'לא בא לי', ממשיך ב'טוב בסדר רגע', נגמר ב'אוווווף מה את צועקת?'

מדובר על ילדים קטנים עד גיל 9.
הגדולה כועסת למה היא צריכה לאסוף מה שהקטן פיזר.
והאמצעי בכלל מרחף, מתחיל לאסוף ואז אני קולטת אותו יושב ומשחק, שכח שהתחיל לאסוף.
כנ"ל בדברים אחרים שאני מבקשת, להכניס כביסה למכונה (אני ממיינת מכינה בערמה, רק מבקשת שיכניסו לתוך המכונה),

פשוט הפסקתי לבקש, מעדיפה לעשות הכל לבד, והעיקר שתישאר הרוח הטובה שיש בבית.
אני יודעת שזה לא חינוכי בעליל. אבל אין לי כח להתחיל לריב איתם.

 

[Shellykaz]

היום כולם מתייעצים פה בעניני חינוך.
גם אצלי יש התנגדויות חריפות לעניין הסדר (בפרט שהם רואים שזה כ"כ חשוב לאמא).
שמעתי מהרבנית טליה הלפר, שמעבירה סדנאות לחינוך ילדים בכל הארץ, שיש כמה דרכים לגרום לילדים לסדר:

1. דרך אחת היא העידוד. לתפוס פעם אחת שהם סידרו יפה ולקחת על זה "טרמפ", למשל: לומר להם "איך נעמי אספה יפה את הקליקסים ואלחנן סידר את הלגו. כשאבא יחזור אני מיד אספר לו". כל פעם שהם עושים אפילו משהו קטן להפוך את זה למשהו גדול (וזה באמת משהו גדול)

2. דרך נוספת היא לעשות זאת דרך משחק. במקום לכעוס על הילדים ששפכו את כל הלגו, אפשר לשחק איתם במשחק "מי משאיר יותר מרצפות ריקות" או "מי יכול לאסוף 20 לגו תוך 100 שניות".
אני לא אומר שזה תמיד הולך לי, ולא תמיד הם משתפים פעולה, אך חז"ל לימדו אותנו "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ראש בראש זה בד"כ לא הדרך.

 

[תקוה]

השיטה שלי:
אני נכנסת לחדר עומדת על ה'בלטה' הראשונה בחדר ומחפשת דרך להיכנס פנימה.
הילדים עומדים סביב ומפנים לי את הדרך עד שכל ה'בלטות' מפונות ממשחקים.

או-
שאני מתיישבת על הריצפה ואוספת איתם ביחד.

 

[מלפפון]

בנושא הזה, הכלל של סוף מעשה במחשבה תחילה עומד מול עיניי..

א. אני מזהירה מראש. מי שמוציא משחק אני אומרת: אבל אחר כך צריך לאסוף את זה. לוקחים את זה בחשבון עם כל ההתנהלות במשחק. לא זורקים על הרצפה ולא מעיפים חלקים כדי שלא יהיה קשה אח"כ.
ב. אם הקטן פיזר, אני לא מכריחה לאסוף אחריו. אלא אומרת: את מסכימה לאסוף אחריו ואתן לך משהו טעים? זה מאד מתסכל כל פעם שהקטן שופך והן צריכים שוב ושוב לאסוף אחריו, בעוד שהם נזהרים לא לפזר כדי שלא יהיה להם קשה לאסוף.
ג. משחקים עם חלקים קטנים כמו פליימוביל- על השולחן ולא על הרצפה.
ד. בד"כ אני מזכירה לא לשפוך את כל התכולה, אלא להוציא מהקופסא חלקים. אפשר להוציא מראש 10 חלקים בכל פעם, אבל לא לשפוך את כולה.
ה. יש לנו קליקס עם 1000 חלקים, קפלה- 500 וכו. מדי פעם אנחנו עושים ביחד ספירת מלאי. עושים שטיח גדול מהקליקס וסופרים כמה חלקים יש. ככה יש אינטרס לכולם לא לאבד.
ו. אם כל המשחק פזור על הרצפה, כל ילד צריך לאסוף רק 40 חלקים. כך הם מתרכזים בספירה ולא ב:אוף, כמה מעצבן לאסוף.. בד"כ מתחילים מעצמם ספירה נוספת או רוצים לאסוף עוד כדי להצליח לאסוף יותר מהאח השני..
ז. בקיץ אני משתדלת כמה שיותר לצאת לגינה שיפזרו שם..

 

[זוהר טל]

אני גם כן באותה צרה....
הילדים שלי אוהבים לשחק בכל המשחקים ביחד, קליקס, לגו, קשים, ושות'
ואח"כ אין להם כח לאסוף.
אז נכון שאני לא צריכה לתת להם הכל ביחד, אבל מה לעשות שכל ילד רוצה משחק אחר... ובמיודח שהקטן בן השנתיים, ההנאה של החיים שלו זה לשפוך את כ-------ל הקופסא על הרצפה.
בקיצור, אני נותנת להם לשחק במה שבא להם.
ויש לי כמה שיטות לגרום להם לסדר:
או שאני אוספת יחד איתם (אבל בדר"כ קורה שאני אוספת את הכל )
או שאני אומרת: כל אחד יאסוף 30 חלקים מהקליקס ו-30 חלקי מהקשים, אז אנחנו סופרים ביחד עד 30 ומכניסים לקופסא, והם נהנים להחזיק ביד 30 חלקים ביחד...
או למשל: אתה אוסף את כל הצהובים, ואתה אוסף את כל הכחולים, או שהם בוחרים את הצבע שהם יאספו.
אבל עדיין המשחקים מפוזרים בחדר ונאספים פעם בכמה ימים כשיש לנו כח (שששש, לא לגלות לאף אחד...)

 

[רוח סערה]

אז איך זה שיש ילדים מסודרים שמגיל 0 אין שום סיכוי שישאירו חלק ממשחק על הרצפה, ותמיד מחזירים את הנעליים למקום, ומפנים את הצלחת אחרי האוכל, וזורקים לפח את העטיפה של הממתק?? איך?? איך??? למען ה'....
אימא שלהם לא צריכה כאלה תחבולות שאפשר "להחזיק" בהם בדיוק פעם אחת....מה?
זה בגלל שאימא שלהם היא כזאת חנונית שתמיד זוכרת בעקביות להעיר להם בנחת, רוגע ושמחה????
אין אופן לאימא פלפלית ורחפנית לצאת ממעגל הקסמים הלזה????
אני רק מחדדת את השאלה יותר (את ה"צעקה") ולא רוצה שתענו לי שאני מקרה אבוד והילדים שלי חייבים להיות כמוני....

 

[הני מושקוביץ]

אצלי, בעלי אחראי לזה, אני בכל הבית, הוא בחדר הילדים.
מה שראיתי זה, קודם כל אנחנו שרים במקהלה "נראה נראה מי אוסף יפה"וכמישהו אוסף אנחנו שרים לו "תראו, תראו, תראו איך ____ אוסף יפה" לרוב זה משפיע (מגילאי 4.5-2)

או שהוא לוקח ילד אחד ואומר לו שאם יסדר יפה את כל החדר יקבל הפתעה.

או שפשוט שמים מצלמה במצב הסרטה ואומרים לילדים "הנה אני מסריטה לאבא שיראה מי אסף הכי יפה\אני מסריטה שיהיה לנו לראות מי עושה בבית שלנו הכי הרבה מצוות"

 

[rosmarin]

אז איך זה שיש ילדים מסודרים שמגיל 0 אין שום סיכוי שישאירו חלק ממשחק על הרצפה, ותמיד מחזירים את הנעליים למקום, ומפנים את הצלחת אחרי האוכל, וזורקים לפח את העטיפה של הממתק?? איך?? איך??? למען ה'....
אימא שלהם לא צריכה כאלה תחבולות שאפשר "להחזיק" בהם בדיוק פעם אחת....מה?
זה בגלל שאימא שלהם היא כזאת חנונית שתמיד זוכרת בעקביות להעיר להם בנחת, רוגע ושמחה????
אין אופן לאימא פלפלית ורחפנית לצאת ממעגל הקסמים הלזה????
אני רק מחדדת את השאלה יותר (את ה"צעקה") ולא רוצה שתענו לי שאני מקרה אבוד והילדים שלי חייבים להיות כמוני....

יש לי ילדה כזאת, ואני מבטיחה לך שזה לא אשמתי! זה אופי של ילדה!

 

[inspiration]

אצלי, בעלי אחראי לזה, אני בכל הבית, הוא בחדר הילדים.
מה שראיתי זה, קודם כל אנחנו שרים במקהלה "נראה נראה מי אוסף יפה"וכמישהו אוסף אנחנו שרים לו "תראו, תראו, תראו איך ____ אוסף יפה" לרוב זה משפיע (מגילאי 4.5-2)

או שהוא לוקח ילד אחד ואומר לו שאם יסדר יפה את כל החדר יקבל הפתעה.

או שפשוט שמים מצלמה במצב הסרטה ואומרים לילדים "הנה אני מסריטה לאבא שיראה מי אסף הכי יפה\אני מסריטה שיהיה לנו לראות מי עושה בבית שלנו הכי הרבה מצוות"

זה עובד על ילדים קטנים. השאלה היא מה עושים עם ילדים בני 5, 8, 10, ש"עושים טובה" שאוספים וגם זה אחרי כל התיאור של פותחת האשכול?

 

[יעל]

בעיה מוכרת
כשהילדה שלי טוענת שהיא לא בילגנה.. אני שואלת אותה למה היא לובשת בגדים שהיא לא כיבסה...
לא תמיד עוזר.. אבל לפחות מעביר את המסר.
שבבית כל אחד תורם מה שהוא יכול בלי אני עשיתי אני לא עשיתי.
וכמובן שיש מבצעים..
אם כל המשחקים מסודרים עד ארוחת ערב... בסוף הארוחה מקבלים שוקו (וואו)
לקטנים יותר - הולכים ביחד איתם את מחזיקה את הסלסילה והם מכניסים..
ושרים "נראה נראה נראה מי אוספת יפה" (כמו בגן)
הגדולים יותר - פשוט מבהירים להם שאי אפשר לחיות בבלאגן שהם יצרו בחדר וצ'יק צאק לסדר בלי חוכמות

 

[Shellykaz]

אה, ושכחתי גם עוד כלל של הסבתות
"לא להוציא משחק לפני שמסדרים את הקודם"
משום מה, נראה לי שזה עבד רק אצלן

 

[מלפפון]

אז איך זה שיש ילדים מסודרים שמגיל 0 אין שום סיכוי שישאירו חלק ממשחק על הרצפה, ותמיד מחזירים את הנעליים למקום, ומפנים את הצלחת אחרי האוכל, וזורקים לפח את העטיפה של הממתק?? איך?? איך??? למען ה'....

אין כאלו ילדים.
מי סיפר לך??

 

[Shellykaz]

אין כאלו ילדים.
מי סיפר לך??

דווקא יש כאלה ילדים. אבל זה הלא נורמלי.

 

[nc]

אצלינו מי שמשחק צריך לאסוף.
זה לא נתון למו"מ. מי שרוצה ארוחת ערב , השלב הקודם הוא לסדר את מה ששיחק בו.
הוא בהחלט יכול לבקש עזרה ולקבל אותה אבל האחריוות היא שלו.

לסדר משחק שהקטן בילגן- רק אם זה הולך בכיף. זו לא אחריות של הגדולים.

 

[park]

יש שיטה שאני מאמין שרק 0.1% מהאנשים פה יכולים לעשות, שזה לעשות כלל בבית שכל מה שנשאר על הרצפה בסוף יום הולך לפח.
בסוף היום לוקחים מטאטא וכף אשפה ופשוט מטאטאים את הבית.
בלי מריבות ובלי כעס בכלל. פשוט לקבוע מציאות שכזאת.
הילד רוצה להוציא מהפח ולחזיר למקום, בשמחה!

רק צריך להתכוון לכך ברצינות ואולי אפי' להקריב משחק או שניים, הם כבר ימצאו את הדרך שהמשחקים יחזרו למקום, ובלי להוציא מילה.

 

[יעל]

דווקא יש כאלה ילדים. אבל זה הלא נורמלי.

זה רק ילדים מאולפים..
תראו לי ילד שגומר לאכול ומפנה את הצלחת בלי שהתבקש..

 

[bracha]

אני רוצה להגיד לך יש כאלה ילדים!
באו לבן שלי 2 ילדים תאומים מהכיתה שלו,
בקיצור הם הוציאו משחק ושיחקו בחדר,
אחרי רבע שעה אני שומעת:" בואו נאסוף הכל מסודר שלא יהיה בלאגן" (אחד התאומים)
ואז הוציאו עוד משחק
אחרי כמה דקות "ואו איזה באלגן בוא נסדר הכל מבולגן"
ושוב אספו וככה כל כמה זמן סידרו הכל. (התאומים האלה)

מאיפה אתן חושבות שזה בא להם? מהלידה?
שטויות!!!!

זה האמא שכנראה אילפה אותם לחיות בצורה מפחידה כזאת
לא הייתי רוצה שהילד שלי כל שניה ירגיש שהכל מבולגן,
לכל דבר יש גבול, גם לסדר וניקיון.
פעם הייתי חולת ניקיון, מעבירה סמרטוט אם ראו את הסימנים של הרגליים,
אבל לא ככה אני חושבת שבריא לילדים לגדול!!
אז .. השתניתי.

וזה לא אומר שאין ילדים שזה קצת באופי שלהם, אבל חייב שיהיה משהו מההורים.
אין מצב שילד "מסודר באופי שלו" יסדר את הבית כל היום כשכולם מסביב מבלגנים!

פעם הגיעה חברה לבת שלי, והתנהגה כמו שאת מתארת. ואני מאד התפעלתי ממנה.
פגשתי את אמא שלה אחר כך, אמרתי לה, איזה חינוך, ככה לאסוף משחק לפני שמפזרים, כל הכבוד.

האמא היתה בהלם!!!! "באמת???????? הלוואי בבית שתהיה ככה..."

 

[mig]

אשמח לשמוע מהמומחיות כאן, איך אתן גורמות לילדים לעזור בבית או לאסוף צעצועים, בלי דרמות.
זה מתחיל ב'לא בא לי', ממשיך ב'טוב בסדר רגע', נגמר ב'אוווווף מה את צועקת?'

מדובר על ילדים קטנים עד גיל 9.
הגדולה כועסת למה היא צריכה לאסוף מה שהקטן פיזר.
והאמצעי בכלל מרחף, מתחיל לאסוף ואז אני קולטת אותו יושב ומשחק, שכח שהתחיל לאסוף.
כנ"ל בדברים אחרים שאני מבקשת, להכניס כביסה למכונה (אני ממיינת מכינה בערמה, רק מבקשת שיכניסו לתוך המכונה),

פשוט הפסקתי לבקש, מעדיפה לעשות הכל לבד, והעיקר שתישאר הרוח הטובה שיש בבית.
אני יודעת שזה לא חינוכי בעליל. אבל אין לי כח להתחיל לריב איתם.

השאלה היא חצי תשובה,
לא מביאים לילדים עד גיל 9 משימה "לסדר חדר"

אין לי שום בעיה שיוציאו כמה משחקים יחד,
אני לא מצפה שמה שמעניין ילד בן 7, יעניין את אחיו בן ה-3, ואני לא אכפה על אחותם להינות ממשחק שלא מדבר אליה.

אבל באיסוף והסידור אני אנהל אותם.

תוך כדי שאני מארגנת פיז'מות ודברים לכל אחד לאמבטיה,
אני אומרת לכל אחד מה התפקיד שלו וכשהוא מסיים שיבוא לומר לי, (ויקבל משימה נוספת אם יש צורך)
לדוג' יוסי תאסוף את כל הקפלות אבל רק את הקפלות, מוטי תאסוף את הקליקס וכן הלאה משימה ספציפית, אם אין פרופורציה בין המשחקים אז שניים יקבלו את אותה משימה.
(לא שמעולם לא נאלצתי להזכיר מס' פעמים... אבל בגדול הם כבר שומרים אחד על השני יותר טוב ממני... ותמיד יהיה מי שיאסוף יותר ומי שיצליח לאסוף סימלי ולהתחמק...)

אני בד"כ דואגת להביא זרזי ארגון שאינם תגמול ע"מ למנוע חלומות,
הסיבה שאני נמנעת מתגמולים כגון פרסים ממתקים וכד' - משום שהסידור והארגון הינם חלק מהחובות בבית ואין שום סיבה להרגיל ילדים שזהו מאורע דורש ציון...

מהם זרזי ארגון:
נסיים לארגן צ'יק צ'ק את המשחקים אז ישאר לנו זמן להיות בגינה יותר נוכל לקחת אופניים/ כדור/ בלונים משהו אחר בהתאם לילדייך .
נסיים לארגן צ'יק צ'ק את החדר אז נספיק להכין לארוחת ערב משהו שאוהבים (אבל נורמלי רק דורש זמן כגון לחם מטוגן)
נסיים לאסוף מהר משחקים אז תספיקו לקרוא במיטה לפני השינה (יש להם שעה מוגדרת) וכו' וכד' כל בית לפי סגנונו וילדיו.

 

[inspiration]

אצלינו מי שמשחק צריך לאסוף.
זה לא נתון למו"מ. מי שרוצה ארוחת ערב , השלב הקודם הוא לסדר את מה ששיחק בו.
הוא בהחלט יכול לבקש עזרה ולקבל אותה אבל האחריוות היא שלו.

לסדר משחק שהקטן בילגן- רק אם זה הולך בכיף. זו לא אחריות של הגדולים.

מי רוצה ארוחת ערב?

 

[bracha]

השאלה היא חצי תשובה,
לא מביאים לילדים עד גיל 9 משימה "לסדר חדר"
.

זה היה רק הכותרת...

אני בדרך כלל לא מבקשת לסדר חדר מבולגן נורא, אלא אם כן אני נותנת הוראות, עכשיו תרימי את הבגדים, עכשיו תאספו את הקפלה, עכשיו תביאו מטאטא וכד'.

אבל אם החדר צריך סידור קל, אני בפירוש יכולה לבקש תסדרו את החדר.